לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]
ח"ב או"ח סימן א
אות ג' וכן לא ילך מבה"כ שלו לבה"כ אחר מסיבת מחלוקת אלא יעמוד לדין וכמ"ש בתשו' מהר"מ גלאנטי ז"ל זה לשון התשובה של הרב מהרמ"ג בסימן ס' דל"א ע"ג שאלה יורינו רבי' מי שיצא מהקהל שהוא מתפלל בעבור שהקניטוהו ונגעי בכבודו קצת אנשים באופן שנשבע שלא ליכנס לבה"כ עד עשר שנים ואעפ"י שיצא פורע עמהם הקופה שהיה והמס וכסף גולגולתא יורינו אם מחוייב לחת להם שלש פעמים ומעות פורים וכיוצא הואיל ונותן כל זה במקום אשר הלך שם ושכרך כפול ומכופל מן השמים תשובה מעשה בא לידינו מאיש אחד בזמן הרב מוהרי"ק ז"ל שהלך אחד לקהל אחר וחייבוהו הרבנים הזקנים אפי' מעות פורים באמת ונמניתי עמהם שהיה נוגע האיש ההוא וקרוב לנו האיש מגואלנו הוא וחייבוהו והדין מחייב כך אם הוא יכעוס ויוצא מהקהל ונשבע יעשה הת' לשבועתו ואם יטעון שנגעו בכבודו יעמידהו לדין ויענישוהו מה ששורת הדין מחייבו ואין בזה ספק באמת כי על ידי היה המעשה הצעיר משה גאלהנטי עכ"ל. הרי מבואר מדברי הרב ז"ל דמן הדין אינו יכול לילך היחיד מבה"כ שלו וחייב לשלם כל חובותיו שהיה מחוייב כשהיה יחיד מאותו בה"כ אלא שאם יש לו איזה טענה על הקפדתו לצאת מאותו בה"כ יעמוד לדין וכתור' יעשה ואם ירצה לצאת מבה"כ שלו למקום בה"כ אחר בלתי שום טענה מספקת עפ"י הדין אזי יש לחייבו בחובות אותו הבה"כ דהיינו דרך משל אם חייב הבה"כ סך עשרת אלפים יעשו עריכה לפי ערך המס כמה לבנים הוא פורע וישערו לכל היחידים כל החד ואחד כמה לבנים יהיה עריכתו ודרך משל אם יהיה כל סכום הלבנים אלף לבנים וזה היחיד הוא עריכתו ק' לבנים יבא ערך כל לבן ולבן לעשר' אריות וע"ז הדרך יעריכו העשיר ל'ו ירבה והדל ל'ו ימעיט וכסברת הרב הגדול מ"ז ז"ל בס' חק"ל חח"מ ח"א סימן מ"ז דב"ן ע"ד שהכריח דאפי' שכתוב בשטר החוב שנחחייבו הגזברים והפרנסים כל ששטר חוב זה הוא לצורך הבה"כ החיוב מוטל ע"כ בני הק"ק שיעריכו אותם בעריכת המס יע"ש והגם שהביא שם ס' מורינו הרב הגדול כמהר"ח מודעי ז"ל שהחיוב על גזברי ופרנסי הק"ק וכו כשיע"ש כבר אנן בעניותין בסה"ק חקקי לב ח"ב חח"מ סימן ד' צדדתי בסברתי ומ"מ בנ"ד שזה היחיד הולך מבה"כ שלו לבה"כ אחר גם מורינו הרב מהר"ח מודעי ז"ל יודה שחייב זה היחיד לפרוע חלקו וכ"ש לס' מורינו הרב כמוהרי"ם ז"ל בס' שפת הים חא"ח סימן ה' שהוא ז"ל רוח אחרת איתו שכתב שכל המלוה ליחידי בה"כ עיקר סמיכתו לגבות ממכירה המצות ומנדבות וכו' יע"שב בהא דנ"ד שהיחיד הולך מבה"כ ומגדעות נתן בהכנסת הבה"כ בין בענין מכירת המצות בין בענין נדבות בקס"ת בודאי שגם הוא חז"ל ומודה שיפרע חלקו הנוגע לו בחובות הבה"כ ומלבד שכבר הסכימו רבני עירינו ב' המאורות הגדולים הללו מורינו הרב הגדול כמהרי"ם ז"ל ומורינו הרב הגדול מ"ז ז"ל בזה כי כל יחיד שילך מבה"כ שלו לבה כ אחר חייב ליתן הנוגע לו בחובות הקהל כפי ערוכתו במס וכמ"ש שם בסה"ק חקקי לב די"ג ע"א יעש"ב בס"ד עוד בה שכן עשה מעשה רב ה"ה מז"ה ז"ל ביחיד אחד שבק"ק עץ החיים יב"ץ הלא זה הו"ד והדר הגביר החכם המעולה כמוה"ר אליהו ליאון נ"ע שהלך מבה"כ הנז' לק"ק פורטוגאל יב"ץ וחייבו לפרוע בחובות הקהל כפי מה שהיה נערך בעריכת המס ואחריו החזיק מורינו הרב המו' כמהל"ר דוד אמאדו ז"ל בק"ק גברת ביחיד אחד שעלה לא"י תו' הלא זה הח"ר יוסף אלגאזי נ"ע שחייבו לפרוע חובות הקהל כפי עריכתו וכיון שכ"ז הדת נתונה שכל יחיד ההולך מבה"כ שלו לבה"כ אחר בלתי סיבה מוכרחת עפ"י הדין דהיינו שעמד בדין ולא זכה בדינו בטענה מספקת לצאת מאותו בה"כ ואפי"ה רוצה לצאת מבה"כ לבה"כ אחר אזי יש לחייבו בחובות הקהל כאמור:
ואולם כשיהיה הענין שלא יש חובות בקהל ההוא או יש חובות ולא רצו בני הקהל לתובעו אם יש מקים לעכבו עפ"י הדין מסיבת מ"ש בש"ע א"ח סי' ץ' סעיף י"ט וז"ל יקבע מקום לתפלתו ולא ישנהו אם לא לצורך ואין דיי במה שיקבע לו בית הכנסת להתפלל אלא גם בביה"כ שקבוע בו צריך שיהיה מקים קבוע עכ"ל וא"כ הוא אפי' שבני הקהל ההוא לא יהיו מעכבים אותו על שים טענה היחיד הבא לצאת מביה"כ שלו שקבע בו להתפלל יחיש על עצמו לצאת מאותו ביה"כ שקבע בו להתפלל ללכת להתפלל לביה"כ אחר וכמ"ש בגמ' בברכות ד"ו כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם יהיה בעזרו וכו' וכשמת אומרים עליו אי חסיד אי עניו מתלמידיו של אאע"ה יע"ש ויש לדקדק במאמר הלזה למה בשביל שתובע מקום לתפלתו יזכה למעלה זאת אלהי אברהם יהיה בעזרו ושיקרא אי חסיד אי עניו מתלמידיו של א"א ועיין למהרש"א והרי"ף בח"א ולהרב מוהראנ"ח ס' אחרי יע"ש ואשר אני החזה לפי פשוטן של דברים דבנוהג שבעולם הוא שיקפידו איזה בני אדם על כבודם כשגזברי ופרנסי הק"ק יעשו ליחיד איזה העדר כבוד הן בענין מושבות הביה"כ שלא הושיבוהו מקום לפי כבודו הן בעליית ס"ת שלא קראו במקום הראוי לו יקפיד וילך מאותו ביה"כ שהיה קבוע בו להתפלל ואילו היתה בו מידת הענוה והשפלות בודאי שלא היה מקפיד והולך מאותו ביה"כ או אפשר כי יארע לפעמים שלא עשה שום דבר באותו ביה"כ שהיה קבוע בו להתפלל אך אמנם בביה"כ אחר הוא יותר גדול ומפואר ונותנים לו מקום חשוב ובזה מוכרח להניח ביה"כ זה הקבוע לו ולילך לביה"כ החשוב והגדול והמפואר א"כ זה מורה על שמבקש כבודות וגדולות וע"ד שכתב הרי"ף באגדתיה וכ"ש אם יהיו נודרים לו כי בהליכתו לביה"כ אחר ישימו לראש ולקצין לגזבר ופרנס וכדומה אשר כל אלו העניינים מורים שאינו מתנהג בענוה ושפלות הנה כי כן הקובע מקום לתפלתו ואינו מקפיד על איזה העדר כבוד כאמור וגם אינו רודף אחר השררה והכבוד ללכת לביהכ"נ אחר הרי הוא זוכה כי אלהי אברהם יהיה בעזרו כי כמו שזכה אאע"ה מחמת ענותנותו שכתוב בו ואנכי עפר ואפר וכמ"ש בחולין דפ"ז נתתי גדולה לאברהם אמר ואנכי עפר ואפר ולכן זכה שהקב"ה יחד שמו ואלהותו עליו לומר אלהי אברהם וכשמת קורין אותו אי חסיד אי עניו נגד הב' סוגין הללו כי חסיד נקרא מי שהוא עניו באמת באופן שמבזים אותו ושותק שכן נקרא החסידה בל' תרגום חיוורתא שמלבין פניו דהיינו נגד העדר כבוד שעשו ואינו מקפיד לילך לביה"כ אחר כנגד זה קראו חסיד שכבר עשו לו בזיון וסבל ולכן קראו חסיד וכנגד סוג השני שהוא הסיבה ללכת מביה"כ לביה"כ אחר בעבור שררה וכבוד ומושב יותר חשוב קראו עניו סתם כי נוהג במידת הענוה ואינו הולך לביה"כ להרויח שררה וכבוד ומושב יותר חשוב ושפיר מסיים המאמר שקורין אותו מתלמידיו של א"א שכן שנינו במשנת חסידים פ"ה משנה כ"א עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של א"א המורה על מי שהוא עניו שנקרא מתלמידיו של א"א ומלבד כי רוח נמוכה ונפש שפלה שתים כהלכתן הם מידת העניו לא כי גם עין טובה שפירשו הרמב"ם ורוב הפוס' על היותו מסתפק במועט הרי הוא ג"כ ממין הענוה ודומה למה שאנו בי על היותו עין טובה דאפי' יתנו לו מקום בראש הקרואים משובח ומפואר במקום אחר אינו מניח במקומו שקבע להתפלל ומאחר שכן בודאי דמי שיש לו ענוה קדושה אין מקים ללכת מביה"כ שלו למקום אחר בשביל איזה הקפדה או בקשת שררה ככל האמור. אלא שאין בידינו וביד ב"ד לכופו על ככה ומה גם שכבר פסק מרן ז"ל בהדייא יקבע מקים לתפילתו ולא יפנהו אם לא לצורך ומי שרוצה לילך יבקש איזה טענה ויאמר שיש בה צורך אמנם אם ביה"כ זה שקבע מקים לתפילתו הוא ביה"כ שכבר התפללו בו אבותיו וכ וכיון שכן איכא עוד משום מקום שהתפללו אבותיו שכן אמרו בחולין דצ"א ע"ב ובסנהדרין רצ"ח ביעקב אבי' כי מטא לחרן אמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי ואני לא התפללתי כדיהיב דעתיה למהדר קפצ"א ליה ארעא מיד ויפגע במקום כדצלי וכו יע"ש. הרי כמה נצטער אבינו יעקב שעבר על מקום שהתפללו אבותיו ולא התפלל והקב"ה עשה רצון צדיק לעשות לו נס בקפיצת הארץ כדי לקיים מצוה הזאת להתפלל במקום שהתפללו אבותיו ובכן אמינא ולא מסתפינא דיחוס אדם על' עצמו שלא לבטל דבר זה ותמיד יתפלל במקום שהתפללו אבותיו וכ"ן לדקדק מדברי הרב פ"מ ח"ב ססי' ג"ן דצ"ח ע"ב שכתב וז"ל דבנ"ד לע"ד ההתרה הוי לדבר מצוה שישוב ראובן לקהלו הראשון שהוא קהל אבותיו ולתבעיה הקמא ליהדר דלע"ד כל הישר הולך יורה יורה דדבר מצוה מיקרי להחזיר העטרה ליושנה ולשוב לקהלו וקהל אבותיו ומ"ג. אם יעכבהו אנשי קהל החדש בע"כ אחר שגמר בדעתו לשוב לקהלו אנן סהדי כי לא תהיה תפילתו רצויה בכונה להתפלל במקום שאין לבו חפץ רמז לדבר אין אדם לומד כ"א במקום שלבו חפץ יע"ש הרי דחשיב דבר מצוה המתפלל במקום שהתפללו אבותיו דמקרי דבר מצוה:
ומ"מ אין נראה לכוף כשאינו רוצה להתפלל במקום שהתפללו אבותיו וכמו שנר' בהדיא מתשו' מהרשד"ם חא"ח סי' ל"ו וחי"ד סי' צ"ב וגם הרב הגדול מז"ה ז"ל בס' חק"ל חח"מ סי' קי"ו דק"ף ע"ג הכריח מתשו' מהרשד"ם חי"ד סי' קנ"ב ומ"ץ ח"ג סי' ט"ז ומוהרח"ש ח"ג סי' ו' שהם לא דיברו כ"א בחילוק מהקהל לקהל אחר שאין שום חיוב ליחיד שיתפלל בקהל שנהג להתפלל וכו' יע"ש והנראה מתשו' מהרשד"ם בחי"ד. סי' קנ"ב הוא דכל שיש ליחיד סיבה לילך כי אין רצונו להתפלל באותו בה"כ אין שום חיוב ושם הכריח מהרשד"ם בתשובותיו כי כמו שאמרו אין אדם לומד במקום שלבו חפץ כמו כן הוא בתפילה בבה"כ דאינו מתפלל אלא במקום שלבו חפץ ואף הרב פ"מ שכתב כן להפך להתפלל במקום שיתפללו אבותיו שהוא דבר מצוה הרי הוא נשמר מזה כי אנשי בה"כ החדשה מעכבים בע"כ דאז אין תפילתו רצויה וכו' דש"מ דאם היה תפילתו רצויה לא היה הדבר חיוב לצאת וגם בענין שהתפלל מקום שהתפללו אבותיו נראה מדברי הרב מ"ז ז"ל בתשו' הרמ"ה שהשיבני בס' סמיכה לחיים חא"ת סו' סימן ב' דכל שיש צורך בדבר אין קפידא וכמ"ש בעניותי בהשמטות לשם דקל"ה ע"א יע"ש דש"מ מדברי כלם שכל שיש צורך בדבר לצאת מבה"כ שלו וממקום שהתפללו אבותיו אזי ליכא שום פקפוק עפ"י הדין דיכול לצאת וכ"ש כשיש צורך וכמ"ש בעניותי שם אמנם כשלא יש שום צורך מצוה ולא צורך אפי' בדבר הרשות כ"א מחמת קינאה ושינאה שאינו יכול להעביר על מדותיו דגם בזה שאינו יכול להיות סבלן אינו מתפלל בכונה וכ"ש אם ע"י כך יבואו לידי קטטה ומריבה בתוך הבה"כ כי גם בזה הגם שלא טוב עשה בעמיו להיות שפל ועניו מ"מ יכול לצאת לבה"כ אחר ואין בידינו לכופו עפ"י הדין:
ברם כל זה הוא ללכת לביה"כ אחר אבל לקבוע ביה"כ בביתו מחדש אינו רשאי לא מבעיא במקום שיש הסכמה ומנהג שלא להתפלל בשום בית חוץ מבתי כנסיות שבעיר דאז אינו רשאי לקבוע ביה"כ בביתו מחדש אלא אפי' במקום שאין הסכמ' ומנהג כל שזה היחיד הבא לקבוע ביה"כ בביתו הוא משום דלא ציית דינא במה שנידון נגד הצבור ויצא חייב לאו כל כמיניה לבנות במה לעצמו וכ"ש אם יש ביה"כ אחד בעיר וממנו כל הוצאות של מצוה שיש בעיר וזה היחיד כשבא לצאת מביה"כ לעשות ביה"כ בביתו מה שלא היה בעיר דאז לית דין ולית דיין שיכול לעשותו כאשר הורה גבר הרב המופלא ר"מ ור"מ באי רודיס יע"א כמהר"ר יעקב ישראל ז"ל זה כמה שנים שכתב פסק ארוך על זה ושלחו לידי ואנכי הצעיר כיאודה ועוד לקרא סמכתי את ידי יד כהה סמיכה חיים ויחזקהו במסמרים בל ימוט כי כל דבריו אמת וצדק תתן אמת ליעקב כאשר עיניך תחזנה משרים בס' יד ימין חא"ח סי' ג' יעש"ב כיד ה' הטובה עלי והנה בעתה נ"מ ס' נדיב לב. להרא המו' דודי לי המלך דוד ני"ו וראיתי למני"ר נר"ו בחא"ח סי' שבא לסתור את דברי הרב כמהר"י ישראל ז"ל ודברי יע"ש הרואה יראה שיש להשיב ע"כ דבריו נר"ו אחד לאחד שמאחר שלא הביא לנו שים דבר מחודש כי הן כל יקר ראתה עינינו לכן בנקל יכולים אנחנו ליישב כל הפקפוקים וסוף דבר במקומי אני עומד וככחי אז כחי עתה כי כל עוד שיש ביה"כ אחר בעיר והוא מקום שהתפללו בו הוא ואבותיו ולא היה ולא נברא עוד מקום אחר להתפלל בו במקום אחר באותה העיר ובא זה יחיד לחלוק מתוך העדה ולצאת מאותו ביה"כ ולפרוש מן. הצבור יכול על מגן לעשות ביה"כ בביתו על דבר הקפדה ושלא רצה לציית דין הרב והדיין שבעיר בודאי כי שורת הדין מחייבת דאין מקום להניחו בשום צד ואופן שהוא עושה הפך הדין ונגד כל הפוסקים ראשונים ואת אחרונים ונגד הרב השופט אשר יהיה. בימים ההם כי אין כאן מונע את הרבים מלעשות מצוה וכדומה מהיתריות שיש בפוסקים כי אדרבא עבירה היא בידו לפרוץ גדר ולפרוש מן הצבור ולעשות חדשות בעל מלחמות ונזיקים וחבלות כידוע לכל ובודאי דכל כה"ג אין ביד שום רב ודיין להורות לו היתר נגד כל הצבור שבאותה העיר ונגד הרב המרביץ תורה בקהל עדתו שהורה כן מכמה טעמי תריצי. כמבואר בש"ס ובפוסקים וכ"ש כשבלא"ה הוא רב גדול בישראל מומחה ופקיע מוסמך וסמיכנהו רבנן ודי בזה ובמקומו ארחיב הדיבור בזה בס"ד להשיב ע"כ דבריו דבר דבור על אופניו ועיין לעיל בסי' הקודמים בפרטים אלו אפס קצהו תראה:
אות י"ב ולעד"ן דישתדל להסיר המפה בלתי חתיכה' ואם לאו יחזרו הספר למקומו ויוציאו אחר וליכא משום פגם לס"ת דכבר נתודע לכל שהוא קשור קשר של קיימא כי אינן יכולין להתירו בשבת ולשבת הבאה יוציאו לס"ת הלזה וזה עדיף טפי מלעשות ע"י גוי וגם לא ע"י ישראל כי יראו הע"ה ויהיו מקילין לחתוך בסכין בשבת בביתם בדבר הרשות ושלא מן הדין וע"ד שפסק מור"ם ז"ל בהגהה סי' שי"ז סעיף דאין להתיר בפני ע"ה וק"ל: