כתר מלכות· רבנו שלמה אבן גבירול
פרק לט
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי לָשׁוּב עָלַי בְּרַחֲמִים. וְלַהֲשִׁיבֵנִי בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ.
וְלִתְחִנָּתִי תָּכִין לִבִּי וְתַקְשִׁיב אָזְנֶךָ. וְתִפְתַּח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ.
וְתִטַּע בְּרַעְיוֹנַי יִרְאָתֶךָ:
וְתִגְזֹר עָלַי גְּזֵרוֹת טוֹבוֹת. וּתְבַטֵּל מֵעָלַי גְּזֵרוֹת רָעוֹת:
וְאַל תְּבִיאֵנִי לִידֵי נִסָּיוֹן. וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן:
וּמִכָּל פְּגָעִים רָעִים הַצִּילֵנִי. וְעַד יַעֲבֹר הַוּוֹת בְּצִלְּךָ תַּסְתִּירֵנִי.
וֶהְיֵה עִם פִּי וְהֶגְיוֹנִי. וּשְׁמוֹר דְּרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי:
וְזָכְרֵנִי בְּזִכְרוֹן וּרְצוֹן עַמֶּךָ. וּבְבִנְיַן אוּלָמֶךָ.
לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירֶךָ. וְזַכֵּנִי לְשַׁחֵר דְּבִירֶךָ.
הַשָּׁמֵם וְהֶחָרֵב. וְלִרְצוֹת אֲבָנָיו וְעַפְרוֹתָיו.
וְרִגְבֵי חָרְבוֹתָיו. וְתִבְנֶה שׁוֹמְמוֹתָיו: