כתם פז על ספר הזהר· רבי שמעון לביא
דף רנא.
בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ ראשי תיבין אהו"ה כבר קדם לנו למעלה כי כל פעולות התחתונים נאצלות מהכחות העליונות אלא שהכחות ההם פועלות בכל עולם ועולם כפי מה שהוא וכל הכחות ההם באו ונאצלו מכח אותיות השם יתברך הוא סבה אליהם והסוד בזה כי בהיות האויר הקדמון נעלם ומתכסה בעמקי האי"ן וסתר המדרגות נעלמות באפס ההוחלט ואמרי אפס המוחלט בבחינת יציאתו לפועל ועדיין דבר לא יצא ולא נתפשט כי בבחינת זה אמרו היה הב"ה בונה עולמות ומחריבן עדיין לא נצטיירו האותיות של שמו הגדול בשום ציור מורגש כי עדיין לא יצאו הפעולות לפועל ולא נתפשטו ספירותיו לשיקרא שמו עליהם וכשעלה החפץ מלפניו להמציא פעליו המציא והמשיך תוצאות התעלומה מהאי"ן אל הי"ש בהשואת האחדות אשר עין לא ראתה ורעיון לא יוכל לעמוד על סוד הענין ובכן נאצלו הספירות נקשרות ואחוזות בעצם אמיתתו יתברך כשלהבת הקשורה בגחלת בסוד משפיע ומקבל כי בזולת זה לא היה איפשרות לגלות כח מעשיו על ברואיו יתברך כי אם בהמציא מדרגות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו זה נותן וזה מקבל וזה מפרנס וזה מתפרנס ומקבלין דין מדין ונתכנו בשם זוגות זכר ונקבה ובכן נרשם שמו יתברך בספירותיו בשם הויה ונרשמה היו"ד בחכמה שהיא ראשית ההתפשטות כנקודה אל הקו. ונרשמה הה"א בבינ"ה להיותה היכל ובית קבול אל הי"וד וענינם כדמיון זכר ונקבה אמנם לא יזכר בהם שם זווג כלל כי ראש אחד הם כדמיון בתי המוח בראש האדם. ואחר שנמשך עוד המעיין ונתגלה התפאר"ת שהוא סוד הו"ו הנמשך שהוא כדמיון חוט השדרה באדם והשפיע בה"א שהיא סוד העטרת מטובו ושם עמד המעיין אשר מעמדו נתחייבה התשוקה מהמדרגות זו לשלמעלה מזו וזו לשמעלה ממנה וכלן פותחין את פיהן לשאוב שפע ורצון ברכה ונדבה מאתו יתברך כאשר תשאב אבן המגניטס את הברזל בסגולתה ובכן נמצא התשוקה מהעטרת שהיא הה"א אל התפארת שהיא הו"ו לשאוב ולהתפרנס ממנו ואם התשוקה הזאת נמצאת בספירותיו יתברך מה יעשו אזובי קי"ר הצמאים כי יתאוו תאוה תמיד לבקש מאל אכלם אף כי שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם יתעו לבלי אוכל ותמיד משתוקקים הנקבה אל הזכר כי מכח הו"ו והה"א באו והוא אשר רמזו בזה באמרם כי מראשי תיבות של א"ת ה"שמים ו"את ה"ארץ יוצא שם אהו"ה המורה אצילות מאל"ף של כתר לבינה שהיא ה"א ראשונה ע"י החכמה וזה חלק אחד אל"ף ה"א ומאותיות הללו נאצלו השמי"ם העליונים שהיא התפארת בזרועותיו ומאצילות הו"ו לה"א שהוא משך המעין נאצלת הארץ העליונה וכן בדוגמא הזו לשמים שלנו ולארץ שלנו ואמר כי מאלה השני אותיות ו"ה נתחייבה התשוקה לכל הנבראים להיות תאבים הנקבה לזכר לפרות ולרבות יתברך ויתעלה מכל מחשב ורעיון אשר המציא והאציל וברא ויצר ועשה ברואיו כפי מה שגזרה חכמתו על היותר ראוי שבאיפשר כדי שישתוקקו כל המדרגות לעלותיהם ועלותיהם אל עלותיהם וכלם אל העלה הראשונה יתברך שמו והדרו (לא נמצא לשון זה לא בהקדמה ולא בזוהר ואפשר שלזה רמז במודפס בסוף ההקדמה שכתב חסר ע"ש):
רבי שמעון פתח מי ימלל גבורות יי' ישמיע כל תהלתו. קודם שאכנס לבאר המאמר הנמרץ הזה אכתוב לך לשונו המוגה מפי הספרים לפי שנפל הטעות בו וז"ל באתוון רשימן דסלקן בסליקו דמחשבה דמחקקן ע"ג סתימו דסרטא דקיומא סלקן רתיכין ברתיכין קדישין כל רתיכא ורתיכא סלקא באת רשימא אתרשם את בקיומיה סליק בגויה ההוא רתיכא. כל את ואת סליק קאים על קיומיה דההוא רתיכא דאתחזי ליה ומהכא סלקא מלה לאתפרשא כל את ואת ברזא דרתיכין קדישין ברזא דשמא קדישא בד' סטרי עלמא. רזא דאת קדמאה סלקא ונחתא סליק בעטרוי לגבי מאה עלמין. לקביל דא את י"וד סלקא ברעו דמחשבה ואסתים ולא אתידע. אתחפיא תחות חד אגוזא דחפיא טמירא בטמירו ואיהי רתיכא דקיימא תחות ההוא רזא טמירא. וההוא את קיימא בגניזו נקודה חדא תחותיה. ההוא אגוזא קיימא בשית סמכין וסמכין לה בשית סטרין אינון שית סטרין גניזין בגו בההוא אגוזא מגו סטרא דאת דא נפקא רתיכא חד קדישא וההיא רתיכא גניז ולא אתגליא בר כד נהיר נהירו דההוא אגוזא טמירא כדין אתגלייא ההוא רתיכא וההוא רתיכא טמיר וגליא ואיהי נפקא מגו נציצו דבוציצא כד מדיד משחתא. תחות קשרא קדמאה נפקא חד נציצו כד משחתא קיימא נהיר וסלקא ונחתא ואסתמיך תחות את י"וד ואיהי נקודא חדא. לבתר אתפשט ההוא נציצו ואפיק תלת ניצוצין אחרנין ואסתמכא תחות קוצא תתאה די"וד. לבתר נפקא מגו קשרא תנינא נציצו אחרא דנהיר וסלקא ונחתא ואסתמיך תחות את י"וד. בסטרא אחרא ולבתר אתפשט ההוא נציצו ואפיק תלת ניצוצין אחרנין ואסמכן בסטרא תחות את י"וד. לבתר נפקא מגו קשרא תליתאה נציצו אחרא ומגו דא אתקשר רזא דחול במשחתא דבוציצא. אשתכחו לאת י"וד נקודה עילאה תשעה סמכין על מה דאסתמיך וכלהו רתיכא לגבי את דא כדין אתנהיר ואסתמיך על תשע סמכין אלין. וכדין נהרין מגויה תמניא אחרנין וכלהו קיימין ברזא דאת י"וד נקודה עילאה טמירא. אלין תשעה סמכין דלתתא סלקין בשמא ולא סלקין בגין דאינון ט' דאקרון אין סוף קיימין ולא קיימין ולא אתידיעו ואקרון ולא אקרון ולא ידיעו כלל. ואלין סלקין בשמא ולא סלקין. ורזא לפניך וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם לית מאן דיקום בהון ובשמהן דלהון ולא אתגליין למיקם בארחיהו ועל דא לא קאים משה עליהו בגין דהוו מקדמת דרגא דיליה דההוא נציצו קדמאה ועל דא כתיב לפניך וכן כלהו קיימין אקדימו לדרגא דיליה ועל דא לא קאים באורחוי דקב"ה בגין דכלהו סלקין מחשבה ומתמן מתפשטין ארחוי לכמה סטרין ברעותיה דקודשא בריך הוא ולא אתידעו כלל:
וקודם שאבא לבאר המאמר הנמרץ החתום הזה אקדים לך עשר הקדמות שהם מפתח למנעולי המאמר הזה ואם כבר באו קצתם בכלל מה שכתבנו למעלה מעט הנה ומעט הנה אני צריך להעירם בכאן והם אלה ראשונה אתה צריך לדעת כי צורת אותיות התורה לא נפלו במקרה ואינה הסכמיות כשאר כתבי הגוים שהסכימו לעשות ציורים מחולפים מונחים על מבטא הלשון להבין איש שפת רעהו לא זולת אמנם אותיות התורה רשמים כתובים באצבע אלהים צורותיהם מורות על עצם הדבר בהם ויש בהם כח וסגולה לפעול בעולם ביען הם יצאו ונצתיירו מהגה פיו של הב"ה והם כדמיון הגוף הנושא רושם הנשמה המניעתו והגוף פועל מה שבכח הנשמה ודע והאמין זה שאין ספק בו כלל. והסר ממך עקשות פה הסכלים ההוללים האומרים בלבבם כי אין כח וסגולה בצורת האותיות כי יורשמו על זאת הצורה או על זולתה וכי מה יוסיף ומה יתן בכתוב רושם אות על צורת כך או על צורת כך והנה הרושם ההוא נרשם בדיו על נייר מת וסגולה מה לו כי האומרים כן לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו אמנם יש סגולות רבות נבדלות ברשמי אותיות הקדש מה שלא יעלם מהחכם היודע סוד צורותיהם והוראתם והנה הנם ככוכבי השמים אשר משטרם בארץ כי לא ברא האל יתברך כוכבים ברקיע השמים על חנם ולא נפלו צורותיהם במקרה ולא הונחו על סדר מחנותיהם כפי מה שהם קבוצת כת כוכבים במקום אחד על צורת כך וקבוצת כוכבים אחרים על צורת כך וכן כל כ"ח מחנות אשר הלבנה מתהלכת בהם מקבילות ומחולפות ונבדלות צורותיהם ומקום תחנותם זה מזה לא על שוא הם כך אלא שהם רשמים ואותיות מורות פעולות מחולפות בעולם וכן מצינו שנקראים הכוכבים אותיות שנאמר ומאותות השמים אל תחתו השמים נקראים ספר שנאמר ונגולו כספר השמים וכמו שהאותיות נרשמות בספר בן הכוכבים הם אותיות ורשמים בשמים והיודע לקרוא בספר שמים וחלוף מצב הכוכבים שהם מצטרפים בצירופיהם לטוב ולרע יגיד עתידות וכן האותיות כמו שנתבאר בתחלת הספר בפסוק והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע על האותיות והתנועות הנה נתבאר כי יש סגולות רבות נודעות בסוד האותיות והם הוראות לסוד הבריאה וכבר קדם לנו זה. שנית אתה צריך לדעת כי כשעלה החפץ במחשבתו יתברך הקדומה להגיה ולהאציל מאורו העצום אשר לא ישיגהו עין לראות לרוב תעצומו אשר בבחינת זה נקרא סתרו חשך שנאמר ישת חשך סתרו אזי ראה שאין העולם כדאי להשתמש באור ההוא ועמד וגנזו והאציל ממנו נקודה אחת כוללת כל ציורי האור ההוא שוה ומתמצעת לכל העולמות לכל עולם ועולם כפי כחו אשר יסבול והוא מה שרמז ר' נחוניא בן הקנה בתפלתו באמרו המתעלה באויר הקדמון המתמצע מלז ללז ונקראת הנקודה ההיא המחשבות בוציצא דקדרוניתא וכבר קדם זכרה בתחלת הספר. והנה הבוציצא הזאת נקראת כפי המשכתה כי בתחלת אצילותה נקראת בוציצא ובהתמשכותה יותר נקראת קו המדה ובהתמשכותה יותר נקראת קנה המדה כי כל מה שתתפשט ותתגלה יותר נקראת שמה בגלוי יותר ובזאת הבוציצא מצויירים בה כל צייורי האור ההוא העצום וכל מה שחייב החפץ ההוא להראות ולצאת לפועל. שלישית אז"ל כי בתחלת התפשטות הבוציצא הזאת להראות ולהתגלות עשתה רושם קבוע והיא הנקודה הראשונה כאדם המתחיל לכתוב שהוא רושם נקודה אחת על מה שיתחיל האות להתפשט שאי איפשר לכתוב שום אות בזולת התחלת נקודה כן הבוציצא הזאת רשמה רושם ונקדה נקודה אחת לגלוי האצילות והיא מדת החכמה הנעלמה מעיני כל חי והיא כיחס הנקודה הסתומה שאין בה שום חלל ליכנס לתוכה ואותה הבוציצא ציירה בנקודה ההיא כל ציורי החפץ ציור דק מחשביי בדמותה בצלמה וע"כ נקראת החכמ"ה מחשב"ה סתם לפי שיש למעלה הימנה מחשבה טמירא וטמירא דטמירין ודמיון זה כי כמו שבענין מספר האחד בו מצוייר כל המספר ובלתו אין שום מספר עולה כי הוא שורש ויסוד לכל המספר כן בזו הנקודה נצטיירו כל העולמות וכל חלק וחלק מהם והם ט' כי כן יחוייב כפי החכמה שכל נקודה מחשביית תתחלק לג' חלקים מחשביים ראש ואמצע וסוף ובכל חלק וחלק מהשלשה חלקים ימצא כח כל הנקודה עצמה בשלשה חלקיה ויהיו א"כ שלש של שלש שלש והסוד בזה כי כל דבר מושכל לא ימצא בפרטו רק מה שבכללו ולא בכללו רק מה שבפרטו והוא סוד מפרט שהוא צריך לכלל ומכלל שהוא צריך לפרט הרי נתבאר שיתחייב המצא בנקודה ההיא ובשלשת חלקיה המחשביים סוד כל המספר שהם ט' שבו יכלה כל המספר לעשיריות למאות לאלפים לרבבות וכמו שנודע כי אין במספר רק ט' מדרגות כי העשירית היא במדרגת האחד בחזרת הגלגל אל התחלתו וזה מבואר וכבר קדם ג"כ. רביעית אז"ל כי המספר הזה הנכלל בנקודה הזאת ר"ל הט' ציורים היו בעמקי האין אלא שנתגלו מכח הנקודה הזאת הנרשמת כשנרשמה לגלוי הט' המחשביות שהיו בתלת רהיטי דמוחא א"כ המחשביות הנעלמות לרב התעלותם לא נודעו ולא נקראו בשם. אמנם הנאצלות מהם בספירות נקראות בשם ולא בהנחה רק בהשאלה ולא בשם מונח כי כל מונח קבוע וכל קבוע מורגשיי. חמישית אז"ל כי אחרי שנרשמה הנקודה הזאת שהיא החכמה רשימה בלתי נישגת בנתה ביתה להסתר בה דמות היכל מתפשט מן הנקודה כדמיון העגולה הנעשית באויר מניצוץ השמש או הלבנה ונסתרה הנקודה ההיא בהיכל ההוא ובכל ציוריה כמשפט כל דבר בהיר להצטייר ולהראות בדבר אחר בהיר כדמיון הקשת דהווה בענן שנרשם צורתו נכחו בחלק הענן הקרוב לו ויתחייב א"כ שחותם הט' הנכללים בשלשה אשר נצטיירו במדת החכמה יצטיירו ג"כ בהיכלה שהיא מדת הבי"נה. נמצא א"כ בהיכל הזה צורת השלש מרחקים של שלש נקודות ועוד התפשטות כל נקודה בקו שלה נמצא כי כל נקודה נעשית שתים הרי חמשה כלומר כי השלש נקודות הנרשמות בי"וד בהתפשטותם לימין ולשמאל השתים נעשו שלשה והאחת נעשת שתים הרי חמשה נקודות כזה # וכבר ידעת כי כל נקודה בת עשר הרי חמשים שערים מתחייבים מהבינה וזה הענין תמצאהו רמוז ומבואר ליודעו בפ' תצוה והואיל ובא לידנו אזכור לשונו ואבארהו בקצרה ובמקומו יתבאר בארוכה וזה לשונו מגו נהירו דאתנהיר את י"וד אתפשטו תלת נקודין די"וד תרין לעילא וחד לתתא כגוונא דא # כד אתפשטו תרין אתעבידו תלת וחד אתעבידו תרין והא לך צורת תרין אתעבידו תלת # והא לך חד אתעבידו תרין # ובהיות השנים הללו בתוך השלשה נעשת צורת ה"א כמו שציירתי למעלה והוא סוד דו פרצופין שהיו בכח הה"א וילדה אותם וכבר ידעת כי צורת הה"א היא צורת דלת וצורת ו"ו כזה ה והם ד"ו פרצופין שנאצלו ויצאו מקרבה והבן. ששית אתה צריך לדעת כי אלה החמש נקודות שהם חמשים שערים בבינה נדפסים בעטרת שהיא גם היא ה"א אחרונה וכאמה בתה ועוד בה עשי"ריה כי היא תקבל כל הציורים והגוונים של המדות כלם. שביעית אז"ל שכשם שהעטרת נתיחסה אל האגוז בארבע חלקי המוח אשר בתוכה אשר הוא רמז אל מרכבת המשנה בד' רגלי הכס"א שהם סוד ד' נהרות היוצאות ממנה בסוד אל גנת אגוז ירדתי וזה נתבאר היטב בפ' ואלה שמות זה לשונו הגן נפיק מעדן ודא היא שכינתא אגוז דא היא רתיכא קדישא דאינון ד' רישי נהרין דמתפרשאן מגנתא כהאי אגוזא דאית לה ד' קרישין מה אגוזא טמירא וסתימא מכל סטרוי כך רתיכא דנפקא מגנתא טמירא וסתימא מכל סטרוי מה אינון קרישין דאגוזא מתחבראן מהאי גיסא ומתפרשאן מהאי גיסא כך רתיכא קדישא מתחבראן באחדותא בחדוותא בשלימותא ומתפרשן כל חד בעובדוי על מה דאתמני הה"ד הוא הסובב את כל ארץ החוילה הוא ההולך קדמת אשור וכן כלהו הנה לך מבואר שנמשלה מדת המלכות שהיא סוד הה"א האחרונה לאגוז דמיון מוחשי בד' פרקי מרכבתה הנושאים אותה ולנגדם ד' קליפות. כך נתיחסה מדת הבי"נה שהיא סוד הה"א הראשונה לאגוז הסתומה הבלתי נגלית כי האגוז הנרמז בעטרת נגלית ליורדי מרכבתה אמנם האגוז הנרמז בבי"נה עין לא ראתה. שמינית אתה צריך לדעת כי כל הרוכב מה שתחתיו יקרא מרכבה לרוכב ומשען וסמך שעליו יסמך הרוכב ואע"פ שהנרכב נאצל מהרוכב והרוכב נושאו הנה יקרא הנרכב נושא אל הרוכב. תשיעית אז"ל כי אעפ"י ששם י"הוה יש בו ד' אותיות הנה השרשים הם שלש והם י"הו והרביעית שהיא הה"א האחרונה הכפולה היא כלי כולל שלשתם וכן היסודות העליונות אינם רק שלשה אמ"ש והארץ נושא שלשתם וכולל אותם. נמצא כי אותיות י"הו כולל כל הנמצאים והם יסוד לכל העולמות. עשירית אתה צריך לדעת שאע"פ שדרך סדר י"הו הוא כך ר"ל היוד הראשונה ואחריה הה"א ואחריה הו"ו הנה סוד ציורם הוא י"וד מהימין וה"א מהשמאל ו"ו באמצע ביען כי נאצל משניהם וראשו עולה אל הכתר כי מהמוח נמשך ולכן הוא המכריע ונותן שלום בין הימין והשמאל והוא שקל הקדש המכריע בין זכות וחובה והוא הרוח הממזג כל העולמות ברוח אלהים חיים ומלך עולם. והנני מצייר לך לוח אחד ממנו יתבאר לך סוד התשע שהם מרכבה לשלשת קשרי הנקוד"ה שהיא הי"וד שהם בגוף הי"וד ראש ואמצע וסוף והא לך צורתם #
י %ו %ה
חכמ"ה %כת"ר %ב"ינה
חס"ד %רחמים %דין
א"ל %חהו"ה %אלהים
גדול %נורא %אדיר
רחום %נושא עון %שופט
חנון %עובר על פשע %דיין
חסין %אמת %חזק
ארך אפים %מרום %כביר כח
רב חסד %רם %איש מלחמה
קדוש %נצר חסד %גבור
חסיד %שוכן עד %פוקד עון
סולח %קדוש %משלם גמול
הנה לך מבואר כי כל שם מאלה השמות השלשה שהם א"ל אלהי"ם י"הוה יש לו מרכבה אחת של שלש שלש והם נתלים משלש אותיות השם יתברך י"הו הנרמזים בחכמ"ה ותבונ"ה ודע"ת וגם אלה יצאו ונאצלו מתלת רהיטי דמוחא הנעלמים בכת"ר שהוא כדמיון הגלגולת למוח. ומאלה הכנויין שנקראים כנפים נפרדו למטה כמה מרכבות בדוגמתה אינם במעלת אלה העליונים ויש מרכבות למרכבות וכלם נתלים מהם ונקראים צבאות ר"ל של נצ"ח והו"ד וי"סוד איש איש על עבודתו ועל משאו אשר הפקד עליו והכל נאצל מסבת כל הסבות יתברך ויתעלה זכרו כי אין בנאצל רק מה שבמאציל אלא שזה במחשבה וזה בפועל והם כדמיון האיברים העושים בפועל מה שהוא במחשבה. ואחרי ההקדמות האלה אשוב לבאר מלות המאמר ומהם יתגלה כל מה שכתבנו ואם יש עוד בענין הנמרץ הוה סודות נסתרים מה שאין בכח המבטא לבטא בשפתים הנה מהנגלה ישמע חכם ויוסף לקח מדעתו:
אמר באתוון רשימן דסלקן בסליקו דמחשבה וכו' הם הם האותיות והרשמים שהיו במחשבה בעמקי האין עד שלא נגלו ונרשמו בציור המורה על סוד ההויות. אחר שעלה החפץ מאת סבת כל הסבות יתברך להוציאם אל הגלוי עמדו ונחקקו על גבי סתימו דסרטא דקיומא פי' בלוח הרשמים ששם נרשם ונחקק קיום צורותיהם קודם שיצאו אל הפועל וענין סרטא הוא מלשון רשימו כמו המסרט על בשרו והרמז על הכתר שהוא נקרא מחשבה סלקן רתיכין ברתיכין קדישין. אמר ששם עלו המרכבות במחשבה להגלות ולצאת לפועל מרכבות למרכבות אחוזות זו בזו. כל רתיכא ורתיכא סלקא באת רשימא פי' כל מרכבה ומרכבה נרשמה ברושם האות אשר ממנה נתחייבו להיות כי כשנרשמה האות נרשמה מרכבתה הראוי לה עמה וזהו אתרשים את בקיומיה סליק בגויה ההוא רתיכא. כל את ואת קאים על קיומא דההוא רתיכא דאתחזי ליה פי' כי האות הוא ראשית אל המרכבה הראויה לו והוא רוכב על מרכבתו כי מציור האות נאצלה המרכבה שלו. מהכא סלקא מלה לאתפרשא וכו' פי' כי ממקום הסרטא הנז' אשר נרשמו על גבה האותיות משם עלה במחשבה לתת הבדל בין כל מרכבה ומרכבה לדין או לרחמים על אשר נתמנו כפי מה שגזרה חכמתו הקדומה ונתמנו לד' סטרי עלמא בסוד ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים ואלה הארבעה באו מכח ד' אותיות השם י"הוה יתברך שמו והם נדפסים בד' אותיות אחרות אדנ"י יתברך המקבלים מהם ואח"כ מתפשטים משם ד' מחנות שכינה וז"א ברזא דשמא קדישא בד' סטרי עלמא. ואחר שדבר בדרך כלל ישוב לבאר בדרך פרט סוד הד' אותיות השם שהיו נרשמות במחשב"ה ואמר:
רזא דאת קדמאה וכו' אתר כי סוד הי"וד שהיא הנקודה הראשונה אל הגלוי בעולם האצילות סלקא ונחתא פי' עולה למעלה אל שורשה ויורדת למטה כלומר נמשך כחה מלמעלה למטה ועד"ז תבין כל עלייה וירידה הנז' בעולם האצילות ואמר סליק בעטרוי לגבי מאה עלמין כי המספר הזה יתחייב מכח הי"וד עשר פעמים עשר והם מא"ה וכלם נכללים בחכמ"ה כמו שנתבאר בהקדמה השלישית ווז"א לקבל דא את יו"ד סלקא ברעו דמחשבה שכן חייבה רצון המחשבה הנעלמת להיות זה המספר מתחייב לכל המספרים התחלה מהנקודה והחזרת המספר אל התחלתו בהחזרת הגלגל אל התחלת תנועתו והוא סוד עשר האותיות הראשונות באלפא ביתא מהאלף המתחלת המספר עד י"וד. ואמר ואסתים ולא אתידע ואתחפיא תחות חד אגוזא אמר שהחכמה נעלמה בהיכלה כאשר נתבאר בהקדמה הששית וההיכל ההוא הוא כדמיון סוד האגו"ז וביאר ההבדל שיש בין אגו"ז לאגו"ז כי האגוז המיוחס' למרכבת המשנה היא נגלית ליורדי המרכבה. והאגוז הזה הוא נסתר הסתר רב וז"א טמירא בטמירו כמ"ש ואיזה מקום בי"נה כאשר נתבא' בהקדמ' השביעית. וההוא את קיימא בגניזו ונקודה חדא תחותיה היא צורת הה"א ראשונ' שכשם שהיא צורת דל"ת ונקודה בתחתיה כמו שנתבאר בהקדמה החמישית. ההוא אגוזא קיימא בשית סמכין הם אבני הבנין סוד האם רובצת על הבנים וקראם סמכין על שהיא סומכת עליהם אע"פ שהם נאצלים ממנה היא רוכבת עליהם כמו שהקדמתי בהקדמה השמינית שהרוכב נסמך על הנרכב אע"פ שהוא נושאו בסוד הארון היה נושא את נושאיו. אינון שית סטרין גניזין בגו ההוא אגוזא אע"פ שנאצלו ממנה והרתה מהחכמה וילדה אבני הבנין הנה הנם בקרבה כי לא נפרדו ממנה הפרד עצמיי כאשר נפרדו הנהרות מאגוז התחתון בעולם הנפרדי' אמנם אלה השש קצוות העליונות אדוקות ומחוברות אל ההיכל הזה אשר נאצלו ממנו מגו סטרא דאת דא נפקא רתיכא חד קדישא וכו' חוזר אל סוד היו"ד שהיא החכמה שממנ' נאצלת חכמת שלמה בהמשך הנהר היוצא מעדן כי בחכמת אלהים היא מצויירת חכמת שלמה. ואמר ההיא רתיכא גניז ולא אתגליא בר כד נהיר נהירו דההוא אגוזא אמר שהמרכבה הזאת מרכבת המשנ"ה אין לה אור מעצמה רק בהאיר אור האגוז הנסתר אל עבר פניה אזי תראה ויתגלה אורה. ואמר וההיא רתיכא טמיר וגליא כי לפעמים היא נשפעת ומאירה ולפעמים היא נסתרת כדמיון הלבנה. ואיהי נפקא מגו נציצו דבוציצא כי משם נאצלה מאז יצא הבוציצא למדוד כל העולמות בסוד נכון כסאך מאז. תחות קשרא קדמאה נפק חד נציצו וכו' חזר לבאר סוד היו"ד הנחלקת במחשבה לג' חלקים של שלש שלש וכבר הקדמתי בהקדמה השנית כי בכח הבוציצא היו מצוירים השלש קשרים האלה אשר נרשמו באות הי"וד ואמר כי בכל קשר וקשר מאלה הג' קשרים יוצאים ומתפשטים ג' ניצוצות שמספר כלם ט' כמו שנתבאר בהקדמה השלישית והוא אמרו תחות קשרא קדמאה תחות קשרא תנינא תחות קשרא תליתאה ומ"ש בקשר השלישי ומגו דא אתקשר רזא דחול במשחתא דבוציצא כי' שהמקשר השלישי של שלש אחרונות משם יונקים ימי החול והקליפה שבאו באחרית י"ם והבן נמצא לפי החיוב הזה שמהנקודה הראשונה שהיא היו"ד נמשכו ט' סמיכין על מה שהיא נסמכת והם מרכבה לי"וד שהם שמונה והנקודה עצמה תשעה והוא אמרו וכדין נהרין מגוה תמניא אחרנין שהיו נעלמות בנקודה ונגלות בספירות מן החכמה עד העטרת וחזר לבאר ההבדל שיש בין הט' הנעלמת לט' הנגלית ואמר אלין ט' סמכין דלתתא שהם הנגלות סלקין בשמא ולא סלקין פי' נקראות בשם אבל בהשאלה לא בשם מונח כי כל מונח קבוע וכל קבוע מורגש כאשר כתבתי בהקדמה הד' ועל כן נקראות ולא נקראות נקראות בהשאלה ולא בהנחה רק בדרך סימנים אליהם ונתן טעם לזה ואמר בגין דאינון כו' דאקרון אין סוף פי' הנעלמות באי"ן קיימין ולא קיימין פי' קיימים מצד עצמם אמנם מצד המבקשים להשיג מהותם אינם קיימים להם שאין מי שישיגם ולא מי שידעם וע"כ אקרון ולא אקרון אע"פ שנקראות מדות אינם מדות שאפי' הט' התחתונות שמותיהם מושאלים וכ"ש הללו כי מלבד שאינם נקראות בשם הנה אפי' בשום רמז אינם נקראות לרוב העלמתם וזהו אמרו קיימין ולא קיימין ולא סלקין בשמא ולא אתידיעו. ומפני שאמר ואקרון ולא אקרון שנראה שהם נקראות ולא נקראות כמו שאמר בט' התחתונות לזה הוסיף ואמר ולא נודעו כלל כלומר קריאה בזולת ידיעה כי התחתונות מתוך שמותיהם המושאלים להם ישיגו הנביאים פעולותיהם בתחתונים וע"כ עולים בשם ואינם עולים אמנם אלה אפילו בשם השאלה אינם עולים לפי שלא נודעו בשום ציור והשכלה אלא שנקראות על שם התחתונות. ורזא לפניך וחנותי את אשר אחון כבר דעת כי מרע"ה היה מבקש לדעת דרכיו יתברך פי' היאך הוא מתנהג במדותיו וכמ"ש שהמדות היה יודע ולא היה יודע היאך הכחות מתנהגים בהם כי זה נמנע מצד עצמו ומרע"ה בקש להשיג מהות פנימיות המדות וההבדל שיש ביניהם ובין אשר למטה מהם והשיבו הב"ה לא תוכל לראות את פני עד שתשיג פנימיות מהותם אבל אני אעביר כל טובי על פניך כי מראה הפנים לא תאכל להשיג אבל אקרא בשם יי' לפניך כלומר באותם הנקראים בשם אתה משיג אמנם באותם שלפניך ולפנים ממדתך לא תוכל להשיג לפי שהם למעלה ולפני ולפנים ממדרגתך שאתה נאחז בה ובזה לא יקשה בעיניך ענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו כי כך עלה במחשב"ה וזה נמנע להשיג וזהו וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם ואל זה רמזו רז"ל באמרם וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו הגון וכו' הנה נתבאר כי יש מדות ממדות התחתונות נקראות בשם השאלה והפנימיות אפי' בשם השאלה אינם נקראות לרוב העלמתם שאפי' מרע"ה לא השיגם לפי שהם לפנים ממחיצתו וז"א ועל דא לא קאים באורחוי דקב"ה בגין דכלהו סלקין גו מחשבה והמחשביות אינם נישגות ומתמן מתפשטין אורחוי לכמה סטרין ברעותיה דקב"ה ולא אתידיעו כלל. סלקא את דא דאלין סמכין לעילא לעילא פי' שהם מקבלין שפע ואור ממקור מוצאם וביאר היאך ואמר בטש מאן דבטש דלא ידיע פי' שאין כל בריה יכולה להשיג מי הוא רק מתוך הבטישה וההכאה שהכה כענין המכה בחלמיש והופיע האור מהבטישה ההיא ידענו שהוא נמצא ושאמיתת כל הנמצאים ממציאותו נמצאו ולא שנודע מצד עצמו וזהו נהיר ולא נהיר כי בבחינת האור הנגלה נאמר שהוא מאיר אמנם מצד עצמותו נעלם ההשגה אינו מאיר כי הוא חשך לעיני המבקשים. ושב לבאר סוד אצילות הנקודה ואמר כד נחית אתכלילן ביה אינון סמכין פי' כשעלה בחפצו להוריד ולהאציל הנקודה מכח הבוציצה שאמרנו נכללו הט' סמכין שהיו ברח הבוציצא ואתפשט כד אתפשט נפקא חד נהורא כליל מכלא שהיא הה"א שנאצלה מהי"וד ונעלמה החכמ"ה בבי"נה והיה האור הנאצל ממנה טלית שבו נתעטף ונעלם להבהיק כל העולמות הנה נתבאר כי הה"א היכל לי"וד ובה מתכסה באופן שעין לא יראהו ומכאן תבין מה שכתבתי בראש הפרשה דעתי במ"ש ז"ל נתעטף הב"ה בטלית לבנה על הכוונה השנית אלי:
ואחר שביאר סוד היו"ד בצורתה המורה על שלש נקודות שבה מצויירות כמו שביארנו שב לבאר סוד צורת הה"א שהיא היכלה ואמר ההוא היכלא קיימא לתרין סטרין לחפיא אמר כי ההיכל הזה צורתו עומד לשני צדדין לימין ולשמאל כמו שביארנו צורת הה"א בהקדמה החמשית שנמשכו משני הנקודות העליונות שבצורת היו"ד שני קוים א' לימין ואחר לשמאל כזה # ונעשית מצורה זו דמות היכל שבו נסתתרה הנקודה כאשר ציירנו למעלה וזהו קיימא לתרין סטרין לחפייא כלומר נתפשט ההיכל לימין ולשמאל כצורת ד להתעלם ולהתכסות הנקודה בקרבה והוא אמרו ואת יוד אגניז בההוא היכלא כזה ה ואמר שנרשמו בה אותן הסמכין שנתחייבו מהנקודה. (ומ"ש ואתגליא לעילא ר"ל שלא נתעלמה אלא לתחתונים). ונתן טעם למה נקראת ה"א ואמר שהוא לשון זמון כענין הא לכם זרע ולפי שהיא נעלמת גם היא מצד עצמה ונגלית מצד פעולתה אמר זמין ולא זמין אתגליא ולא אתגליא ובבחינת עצמותה גזר אומר ואמר לא אתגליא כלל. ברזא דא קיימא את י"וד וכלהו סמיכין כי בה מתקיימת סוד הי"וד ומה שנתחייב ממנה כהי"כל השומר כל הנכנס בו. וחזר להודיע סוד הה"א הזאת שנתחייבו להתפשט ממנה חמשה מרכבות כמספר הה"א ואמר האי אית לה חמש רתיכין דנפקין מגו ההוא נהירו דבוצינא כד סלקא לאתרהא ואתכנישת פי' כשמדדה מה שמדדה ונסתלקה למקומה כמו שכבר אמרנו בעי' מטי ולא מטי הניחה במדת הבינה צורת ה' נקודות כמו שהקדמתי בהקדמה הה כזה# ולא יקשה בעיניך כי כבר אמר שצויירו בה ט' סמכין שבצורת הי"וד והיאך יהיו צורת החמשה והט' בבי"נה והתשובה בזו הוא כי כבר אמר כי כל אות ואות מרכבתו בתוכו ויהיו נא פי שנים נראים בה הט' העצמיים של חכמה והחמש העצריים של בי"נה כי כל דבר בהיר יקבל צורתו וגוונו וצורת וגוון חבירו העומד נכחו ודוק ותשכח שבענין הט' של חכמה אמר ואת יו"ד אגניז בההוא היכלא באינון סמכין. ובענין החמש אמר לפנים ואינון פלאות דאינון חמש סמכין בגווה כלומר עצמיים בם. ושב לבאר כי החמשה הנקודות המצויירות בה"א עולים לחמשים כי כל נקודה בת עשר כמו שהקדמתי בהקדמה החמישית ונקראות נפלאות כלומר חמשים פלאות ועליהם היה מבקש דוד ע"ה להשיג מתוך מדתו שבה הם נדפסים ואמר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך נו"ן פלאות ואמר כי זה נרמז בתיבת נפלאות כי הנו"ן נוספת כפי השרש והי"לל גל עיני ואביטה פלאות מתורתך וכמ"ש פלאות עדותך על כן נצרתם נפשי אמנם באמרו נפלאות רמז אל החמשים שערים הנדפסים במדתו כמו שהקדמתי בהקדמה הששית. ואמר כי כשאלה החמשים מאירים ומזהירים בהיכל הבינה מזוהר הרקיע העלי"ון יזהירו ג"כ במדת המלכו"ת והוא אמרו כד נהרין וסלקין לה לאתעטרא אתעבידו חמשין לנהרא גו חמשין דלתתא דנפקין מינה. ומ"ש ואינון רזא נפלאות פי' כי הנו"ן הנוספת נכתבת בשני נונין וגם בו"ו באמצע להורות כי החמשים העליונות נמשכות דרך ו"ו אל החמשים התתתונו' וז"א ואינהו רזא נפלאות כלומר ושניהם רמוזים באות נו"ן הנוספת ומ"ש אלין נהרין וסלקין לה לעילא ואתעטרן ואתקשרן גו תשע וכו' יבאר כי אלה תלויין באלה כי הנו"ן בט' והט' בי"וד והיו"ד בקוצה למעלה. ואמר כי סוד אצילותם מהיכן נאצלות נמנע ההשגה. זהו כד נחתין לא ידיע ממאן נחתין. אח"כ יבאר כי כשנתעברה הבי"נה בחמשים השערים היוצאים ממנה ישיבו כלם אל שרשם שהם החמש הנקודות שבה"א הראשונה. אח"כ יבאר התפשטות הה"א הראשונה עם הה"א האחרונה בחמש נקודותיה ואמר אתפשטו אלין חמש סמכין לתתא וקיימא עליהו ר"ל הה"א וכד אתנהירת בכלהו כדין נפקין מינה חמש נהורין אחרנין משתניין פי' שאינם מאירים ומזהירים בראשונים שבמדת הבי"נה כי כל מה שנמשך האור חייבה החכמה העליונה שיתמעט לצורך הבריאה כי ימצאו עלות זו למטה מזו כיחס כח הימין אל כח השמאל שזה עלה וזה עלול וז"א משניין ולא משניין כלומר משתנות בערך עלה ועלול ולא משניין שהם עצם אחד ימינא ושמאלא יחס הימין לשמאל. ואמרו מכאן ולהלאה קיימא מלה באתגלייא פי' כי ממדת העטרת ולמטה הוא עולם הגלוי כי כל מה שנתכסה האור נתגלה כחו כדמיון הרואה בעין השמש שלא יוכל להסתכל בו אם לא ישים מסכים ומחיצות בינו ובין עיניו כי יכהו עיניו מראות ומהעטרת ולמטה כל המרכבות נסמכות על סוד הארבע אותיות השם כי כל המרכבות הם של ד' ד'. וזהו לאסתמכא על רזא עילאה ברזא דשמא קדישא. ומ"ש למהוי סתים דא בדא ולאשתכללא רתיכא קדישא. ואלין חמש אינון ארבע פי' כי אין מרכבה פחות מארבעה ואם קרא לכל החמש מרכבה א' הוא לשתי בחינו' האחד להודיע שהם חמש פי' ארבעה ונקודה עליהם. והשני כי נקראים ארבע בבחינת הפרדתה לד' פאות העולם וזהו אמרו ואלין חמש אינון ארבע. אינון חמש לקבל חמש סמכין. ואינון ד' לקבל ד' סטרי עלמא. אח"כ יכללם כלם אל שורשם ואמר וכלהו רתיכאן כלהו כלילן כל רתיכא ורתיכא בנהורא חד וכל נהורא ונהורא אתכליל באינון סמכין וכל סמכא וסמכא אתכליל באת ה"א ואת ה"א אתכליל באינון ט' וכל חד וחד אתכליל באת י"וד נקודה קדמאה עילאה למהוי כלא חד כלומר אצילות אחד ומשורש אחד נמצאו כל המרכבות. והוציא נפקותא אחת מכל מה שאמר ואמר אשתכחו רתיכין דסלקין על את ה"א מתתא לעילא חמשה ועשרין כי כל נקודה מהחמש נקודות עשתה מרכבה אחת של ד' נמצא כי החמשה נקודות עם רביעיותיהם הם ה' ועשרים חמשה פעמי' חמשה הם כ"ה והוא סוד וחסידיך יברכו ב"ה כלומר ימשיכו הברכה למדת כ"ה אשר מרכבותיה כ"ה:
ולהודיע כי כל אלה המרכבות באו מאצילות אחד בשם שכל המספר בא מכח האחד ושמדותיו יתברך אינם נחלקות רק במבטא הלשון כי אי איפשר לבטא בשפתי' שום דבר אם לא בחילוק התיבות והאותיות ותנועת הלשון ושהחילוק הנדבר בהם אינו גשמי רק מחשכיי שכליי אמר רשב"י והפסיק באמצע הדרוש הזה ואמר קב"ה איקרי אחד דכתיב יי' אלהינו יי' א' ואקרי ראשון ואקרי אחרון וכו' דא ה"א בתראה וכו' ביאר כי מדת אנ"י היא מדתו האחרונה במדותיו והיא היא הראשונה וזהו אנ"י ראשון ואנ"י אחרון ושגם את אחרונים שהם פרקי מרכבתה הנאחזים ממדת אנ"י ונקראים אחד כלם נכללים בסוד אחד אחרי אשר הם נמשכים מהא' יתברך ויתעלה שמו. וכאן ביאר כי ד' פרקי מרכבת המשנה הם מי"כאל גברי"אל אורי"אל רפאל והנקודה עליהם הם חמש סוד הה"א כי ע"כ נקראת ומצטיירת ה"א. ומ"ש ורזא דה"א דא דל"ת הות יבאר כי צורת הה"א יורה על סודה כי השטח העליון עם הנצב הימיני הוא צורת ד כמו שהקדמתי בהקדמה החמשית דחשבונה ארבע רמז לד' פרקי המרכבה והנקו"דה אשר באמצעיתה הוא הנצב האחרון היא החי"ה הממלאת אותה אורה והיא אחרונה להורות על כי הוא ראשון והוא אחרון והכל בצורת הה"א כי הנקודה הראשונה היא האחרונה וזהו אני ראשון ואנ"י אחרון ואותיות אי"ן הם אותיות אנ"י ואגב אורחיה ביאר סוד ואת אחרונים אני הוא כי פרקי מרכבתה הנקראים אחרונים לא יסורו ממנה וביאר כי אותיות י"הוה יתברך ואותיו' אדנ"י יתברך הם ארבעה ארבעה וכלם נכללים אלה באלה י"אהדונהי והוא אמרו כלהו ברזא חדא אתכלילו אלין באלין רזא דה"א. ואמר אינון ד' ואלין ארבע כלומר המרכבה הראשונה ומרכבת המשנה ומ"ש ואינון דאקרון אחרונים כלהו קיימין מסטרא דלעילא ומסטרא דלתתא כי אותיות אדנ"י עומדים בעולם האצילו' וגם פועלות למטה:
ואחר שנתגלגל הדרוש לדבר בה"א האחרונה שהיא כדוגמת הה"א הראשונה מליאה תמיד אור החכמה נהר שאינו פוסק אמנם הה"א האחרונה שם עמד האור מהתחשך עוד וכאלו יש לה שני פנים פנים מאירים ופנים בלתי מאירים כדוגמת הלבנה התחתונה כי לעולם לא יחסר חציה מהאור והחצי האחר חשוכיי כאשר נודע מחכמת התכונה כי כן חייבה החכמה העליונה בסוד עץ הדעת טוב ודע הטוב למעלה והרע למטה והביא ראיה מספרא דחנוך שאמר אית ה"א אחרא דלתתא דקיימא מתקשרת בהאי ה"א כלומר העליונה שהאחרונה מתקשרת בראשונה וכלא חד בחד כלומר ושתיהם נקשרות זו בזו ומ"ש וכדין היא למבכי פי' כי ממנה ולמטה קרא יי' לבכי ולמספד בסוד הפגימה והם בתי בראי הנסתרו' ממאור שהם בהסתר פנים ושם הוא הבכי כי בבתי גואי אין שם אלא שמחה והצהלת פנים וזהו האמת ואם אמרו בתלמוד להפך כדאיתא בחגיגה פ"א מקום יש לו להקב"ה שבוכה בו וכו' והקשו ובבתי בראי ליכא עצבות שנראה משם כי הבכיה היא בבתי גואי הנה כוונתם שם הוא כפי הנגלה על דמיון המלך שהוא רוצה לבכות ומתאפק ובא החדרה לבכות שלא יראוהו בני אדם ויתבזה לפניהם אמנם ע"ד הסוד במסתרים הם בתי בראי שהם בהסתר פנים המאירים שם נתיחס הבכי וזהו אמרו וכדין איהי למבכי כי משם ולמטה הוא מקום הבכי כי למעלה אין בכי ומספד בפנים המאירים. ומ"ש וסימניך אה"ה פי' בלא משך ו"ו כי כשההשפעה יורד אליה דרך הו"ו הנה היא צהלה ושמחה החתן יכהן פאר והכלה תעדה כליה ואוכלוסיה אמנם כשהה"א סמוכה לה"א שלא על ידי הו"ו כי אם מהשמאל מצד הגבורה וההוד אזי מתמלאת דין להעניש בני העולם בבכי ומספר וקרחה וזהו אה"ה כלומר ה"א סמוכה לה"א כי אז מדת הדין גוברת והנה החש"ך יכסה אר"ץ. והנחש נכנס לטמא המקדש וקדשיו ומכסהו בחשך לסבת העדר אור הו"ו כדמיון הלבנה כשהיא לוקה בהסתר ממנה אור השמש שמתכסת בחשך בעמוד התלי ביניהם וזהו בגין דסורחנו בישא לתתא חפייא כגוונא דדל"ת בלא נקודה מהיותה צורת ה"א. וסחרא לאלין ד ולהאי נקודה שהיא העטרת ופרקי מרכבתה שהם בהסתר פנים והוא הברי והעצבון. וקיימא בהם קליפא תקיפא בחוזק הדין בד' קליפות החיצוניות הנרמזים בו הנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב המיוחסים לאגו"ז כמו שהקדמתי בהקדמה השביעית כי אז יעשן חרון אף השם ונתן רשות למשחית להשחית. וביאד הסוד בהיות שני הההי"ן סמוכות במלת אה"ה ואמר ורזא דא ה"א בתראה מתרוויהו בחד נקודה פי' שהה"א האחרונה במלת אה"ה היא בדגש הנקרא מפיק להורות כי היא מלאה דין כי כבר ידעת כי הרפ"ה מורה על רפיון הדין ועל רפואה כי הרפואה היא רפיון החולי והדג"ש על חוזק הדין וזהו דהא כדין דינא אתיהיב:
והנה נמשך הדרוש מה"א ראשונה לה"א אחרונה כי כאמה בתה ויבאר סוד מרכבת המשנה ואח"כ יחזור לבאר סוד הו"ו ואמר רתיכא דא דקיימא בה"א בתראה לא אתפרשי דא מן דא לעלמין פי' ד' פרקיה אשר זכר למעלה שהם סוד ארג"מן אינם נבדלים זה מזה לעולם כי אע"פ שהם ד' פנים כלם שוים אל הסכמה אחת והם פני אדם כי פני כל א' נדפס בחבירו והם י"ו פנים וכלם אחד אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו כי רוח החיה באופנים וכלם נדפסים ברבעיותיהם ודמיון זה כשתקח שני מראות של זכוכית ותתן אחת מהם ביד חבירך העומד נכחך והאחת בידך ויהיו המראות פניהם נכחיות זה אל זה וכל אחוריהם ביתה הנה יראה צורתך במראה אשר ביד חבירך וצורתו במראה אשר בידך ואם תסתכל היטב תמצא כי יתדפסו שתי המראו' בשני הצורות זו בזו ותראה צורתך שנדפסה במראה אשר ביד חבירך רשומה במראה אשר בידך עם מראה עצמה וצור' חבירך שנדפסה במראה אשר רידך רשומה עם המראה עצמה באופן שיהיו הצורות מקבילו' זו לזו עד שיראו כל אחד ואחד צורתו אשר במראה אשר ביד חבירו נדפסת בשלו ושלו בשל חבירו והיו לאחדים וסבה לזה כי כל דבר בהיר וזך יקבל נכחיותו ונכחיות נכחיותו ונכחיותו יקבל נכחיותו כמו כן נמצא את שזה בזה ואת שזה בזה ולא יתפרדו הגוונים רק כשאינם פונים זה אל זה אמנם כשהם פונים זה בזה אין בזה אלא מה שבזה והוא סוד וההסכמה הנמצאת בין הד' פנים אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת והבן זה היטב וזהו אמרו רתיכ' דא דקיימא בה"א בתראה לא מתפרשי דא מן דא לעלמין אפילו שנתמנו כל אחד ואחד על תפקידו הנה בבוא הרצון העליון לעשות בעולם שום דבר כלם מסכימים אל אשר יהיה הרצון בהסכמה אחת. ואמר לפי דרכו בכל אתר דתשכח מי"כאל דאיהו רישא לאלין תמן היא שכינתא. אמר כי ההסכמ' בראשונה נדפס במיכאל כי הוא הראש ואחריו ילכו והנה השכינה תגיד הסכמתה ראשונה למיכאל ואחריו ילכו שאר הפנים וכלם מתקשרים ומתאחדים זה בזה בתוך הה"א וכלא ה"א כלומר הד' פנים והנקודה נקראים ה"א. ואמר וכד איהי חד ה"א ואת אל"ף או את י"וד קדמא לה וכו' פי' כי כשהה"א הזאת האחרונה יחידאה בזולת הה"א הראשונה אבל כשיקדם לה אל"ף או י"וד אזי היא מליאה שפע ורחמים כי האל"ף רומזת אל הכתר ששם נרשם שם אהי"ה ית' והוא רחמים גמורים או שם י"וד שהיא רומזת אל התפארת ששם י"הוה נרשם שם והם משך אחר ובכן כל העולמות בחדוה ואפ"י שהיא בנקודה בדגש הנה הדגש יורה על חוזק הרחמים לשבר ולהכניע כח הקליפה כי הדגש יורה על חוזק המשפיע בה שאם קדמה לה ה"א הראשונה ששם הדין צפון יתגלה בה בדגשותה ואם קדמה לה אלף או י"וד ששם הרחמים יתגלו בה בדגשותה כי הדגש מורה חוזק אם מדין אם מרחמים כענין שביארנו באל זועם בכל יום כי א"ל יורה על חוזק אם מדין או מרחמים בסוד חסד א"ל כל היום והוא אמרו דהא קליפה בישא אתברת מקמה כי דגשות הה"א היא מצד הרחמים ובכח הרחמים נשברת הקליפה ולא חפייא עליה כלומר והחש"ך שהיה מכסה אר"ץ חלף הלך לו. האי קיימא ברזא דא כלומר זאת הה"א זהו סודה. כגוונא דא לית לך שמא קדישא באתוון רשימאן פי' כדוגמא הזאת אשר ביארתי לך בסוד הי"וד והה"א אין לך משמות הקדש באותיו' ידועות דלא קיימא בההוא את רתיכא דיליה כי בצורת הי"וד נרשמו התשע שאמרנו שהיא נסמכת עליהם ובצורת הה"א נרשמו החמשה שהיא נסמכת עליהם וההוא רתיכ' סמכא דיליה כלומר כי אותה מרכבה הנאצלת מהאות היא משען ומשענה אל האות והאות בערך המרכבה כערך המלך בחיילותיו שאינו יוצא רק באוכלוסים שלו ואינו יוצא יחידי כי זה הוא כבודו וע"ד יהו"ה צבאות כלא בחרא כי צבאותיו נאצלים ממנו. דלא אתפרשן רתיכין מן שמא קדישא וגם הצבאות הנפררי' אין כחם נפרד מהשם ובכח השם שהם נתלים ממנו הם פועלים כי לא יעשו גדולה או קטנה כי אם מהכח הנמשך להם מהשם וכבר ידעת כי שם צבאות פירושו מענין רצין כענין ולמאן די יצבא יתנינה כי כלם עושים רצון קוניהם נמצא כי רצונם הוא רצון בוראם וזהו וכלא איהו שמא קדישא. ומ"ש כי את ה"א אית לה רתיכא באינון שליטין לתתא וכו' אמר שאין בכל אותיות י"הו שום דבוק במרכבות הקליפה החיצוניות כי הם רחוקות מהם כרחוק מזרח ממערב רק הה"א הזאת האחרונה כי הם יונקים משלייתה היוצאת מבין רגליה כי לכך נתמעט אורה בעצם וראשונה בסוד לכי ועטי את עצמך להיותה ראש לשועלי' וזהו אמרו בגין דאת דא איהי באתגלייא זעירא דמן חברייא והיא משרת' לאותיות י"הו המשפיעות בה והיא מחלקת להם לתחתונים טרף ועל ידה הם ניזונים כדוגמת הלבנה התחתונה שכח שצ"ם חנ"כ מתפשטים אליה והיא משרתת להם ומחלקת הוראתם בתחתונים כי על ידה יהיה כל ריב וכל פגע כי הוראת כלם עובר בגלגל הלבנה. נמצא שיניקת המרכבות החיצוניות הם מהה"א האחרונה. ואותיות י"הו כל המרכבות הקדושות הפנימיות נדבקין בהם ולא החיצוניות והיא אמרו ואתוון אחרנין אתכלילו בהון רתיכין קדישין דלאו אינון לבר ולפי שיקשה לפי זה והיאך יפעלו אותיות י"הו בתחתונים וגם הם עיקר הממשלה לזה אמר בר כד מתחברן היכלין בהיכלין תתאי בעילאי שאז הם נבלעי' בהם כהבלע אור הכוכבים באור השמש ולא שהם נדבקים ונקשרים עמהם קשר עצמיי וזהו אבל לא אתכלילן באינון אתוון למהוי חד את כי כל אות ואות מושל על מרכבתה הראויה לה והמחוייבת ממנה. ודא הוא רזא דשמא קדישא כי אותיות השם הקדוש רומזים כל אחד למרכבתה. אח"כ יבאר כי ד' האותיות האלה הנזכרים אשר הם מושלים על מרכבותיהם גם הם סוד ומרכבה למאן דלא אתידע יתברך שמו. באופן שכל אות ואות יש לו מרכבה רשומה בתווך והמרכבה נרשמת באות עצמה:
והשלים לבאר סוד הה"א האחרונה הזאת אשר נמשך הדרוש אליה מה"א הראשונה והודיע שבה נרשם סוד כל השלש אותיו' שהם י"הו כי היא בית קבול לכלם ואמר האי ה"א איהי תריסר וכו' אמר כי לא תקרא אות ה"א בלתי אות ה"א אחרח עמה לפי שהיא גרונית ואי אפשר להוצי' אות ה"א במוצא הגרון שלא יורגש ה"א אחרת עמה הרי שני ההי"ן שהם עשרה והם סוד היו"ד והנה כל ה"א במילואה ה"א ה"א הם שנים עשר שהם סוד הו"ו שני ווי"ן והם סוד י"ב גבולי אלכסון והנקודה עצמה שממנה מתפשטין האלכסונות הם י"ג והם סוד י"ג מדות של רחמים שבתפארת שהיא סוד הו"ו שבשם הממשכת מכת"ר סוד י"ג של רחמים גדולים. והוא אמרו האי ה"א איהי תריס' כי הגייתה ה"א ה"א ו' ב"פ עולי' י"ב כמו שביארתי ואינון תליסר בנקוד' עצמה. ומ"ש הני תריסר אינון תריסר תחומין ביאר כי לא יתיחס שם גבולים רק במדת העטר' כי ממנה ולמטה תתיחס ההגבלה כי למעלה הימנה נקראים כלם אין סוף ולא יתיחס להם הגבלה ואמר שאלה הי"ב גבולי אלכסון מונחים ונרשמים לד' פאות העולם שלש לכל רוח נמצא שבארבעה רוחות הם י"ב. וכבר כתבנו למעלה בהקדמה השלישית כי כל נקודה מחשביית תחחלק במחש' לג' חלקים ראש וסוף ואמצע בהכרח וכל חלק מאלה השלשה חלקים ידו בכל כי בכל דבר מושכל לא יחסר החלק מהכל כי הכל והחלק שוים כי לא יתחלק ויחסיר רק הדבר הנשוא בחומו הרי א"כ כי כל שלש האלכסונות האלה שהם רמז לשלשה חלקי הנקודה מצויירים שלש של שלש שלש ויהיו נא בכל פאה ט' שלש של שלש שלש והוא אמרו ואינון תלת אינון תשעה לכל סטר לסטר מזרח ט' לסטר מערב תשעה לסטר צפון תשעה לסטר דרום תשעה הרי כי כל שלש נעשו ט' בחיוב צורת הנקודה נמצא א"כ התפשטותם לד' פאות ששה ושלשים וכח הנקודה משלמת לכל רוח פעם א' הרי ארבעים כזה # הוא סוד המ"ם הסתומה הבלתי פרוצה סוד מ"ם לארבה המשרה סוד המקוה של מ' סאה של טהרה. ואמר כי אלה הארבעים הנמשכים מן הנקודה הם סוד שם בן מ"ב שהוא יוצא מבי"ת בראשית עד ב"ית ובהו שבו נברא העולם. ומ"ש ותרין אזלין לאתאחדא בימינא ושמאלא דע כי רשב"י ע"ה מצייר הענין הזה כלומר אלה הארבעים אותיות בציור עגוליי כדמיון עגולה הסובבת אל נקודה ואלכסונותיה יוצאים ממנה ביען מושלים על היקף העולם ועל ז' כוכבי לכת המשרתים אותם כי כן שם בן מ"ב מתחלק לז' חלקים ששה אותיות לכל חלק כאשר ציירתי אותם לך בתחלת הספר ותמונת העיגול הזה בעולם הוא כדמיון הגלגל המעלה המים שהוא סובב על שני קוטבים נמשכים מן הנקודה האמצעית לימין ולשמאל חוצה כזה # או כזה # והם הם המעמידים את הגלגל ונקראים שני אלה הקוטבים אזני' כדמיון הקופה שנושאים אותה באזניה כן אלה המ' אותיות סובבי' על הנקודה הנמשכת לימין ולשמאל והאזנים האלה הם אחד למעלה באין סו"ף וא' למטה באין תכלית כי הם סוד שני הבתי"ם בי"ת בראשית ובי"ת ובהו שהם התחלת גלוי האצילות וסופו. ונתיחסו האזנים הללו לימין ולשמאל כי כבר ידעת כי כל עליון נקרא ימין וכל תחתון נקר' שמאל נמצא כי הארבעים אותיות ושני אזנים הם מ"ב ואמר ותרין אודנין לאתאחדא בימינא ושמאלא כי בלתם לא יסוב הגלגל וכלהו קיימין ברזא דה"א כי צורתה ד' המורה על ד' פאות העולם והנקודה אשר בתוכה היא הנקודה המתחלקת לד' רבע העול' ט' ט' לכל רוח והיא בכלם:
ואח"כ הציא נפקותא להורות שהיא בכל והכל בה ואמר אשתכח דה"א דא בכל אלין רזין עילאין והם אלה אשר יזכור ברתיכא קדישא שהם ד' חיות. גם באינון תריסר שהם גבולי האלכסון אשר לד' פאות. גם בסוד עשר ספירן חמש כנגד חמש ה"א בה"א כמו שביארתי גם ברזא דמ"ב אתוון עשרה לכל רוח והאזנים הנז'. כלא אתכליל בהאי דיוקנא דה"א כי הכל נרמז בצורתה צורת הד' והחמש והט' שהם עשר עם נקודתם הי"ב במספר האלכסונות והי"ג בנקודתם והארבעים עשר לכל רוח כמו שנתבאר.
וכלהו קיימי באלכסונא סביב הנקודה. דאכרע לכלהו בארח מישר כי אלכסונותיה נמשכים ממנה על נכון לא זה ארוך מזה ולא זה קצר מזה רק בהשואה אחת כי כן תחייב הנקודה בהיותה באמצע להיות האלכסונות בשקול שוה וזהו וכלהו קיימין במתקלא לאתקנא כלא. ברזא דא אתבריאו ואתתקנו כל הני תתאי על דוגמת העליונים נבראו התחתונים עד מתכונת הגלגלים הללו המוחשים. ואמר שעל סוד זה נאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כלומר נעש ה' כי זאת המדה הנרמזת בה"א האחרונה היא דמות וציור כל המרכבות הנעלמות שהם סוד אדם עליון ובה נרשמים ונדפסים וזהו כל הני רזין דקיימין לתתא ואתאחידו בה בדיוקנא ממש. ונתן טעם אפילו בקריאתה שנקראת ה"א כי שמה מורה על שהיא מוציאה ומגלה הדבר הסתום והנסתר לגלוי ואומרת ה"א לך כלומר התבונן במה שאני מראה אותך את תבנית המשכן ואת כל בית נכאתה וזהו אמרו במה אקרי ה"א בר מה דאתאחידת לעילא במה דלא אתחזי כלל בדיוקנהא ולא אתרשים בה לאתחזאה שלא נרשם בה מה שנרשם להגלות כי הכל נסתר בה והיא מגדת מולדתה ואומרת ה"א כלומר אני מזומנת להראות בכל הני רזין וביאר הטעם ואמר כי היא בלא בגין דא קיימא האי נקודה גו אמצעיתא בגין דאתחידת בכלא דלסטר מזרח אתאחידת בהו וכו' איהי בכלא וכלהו בה ובלא ה"א פי' שהכל מצוייר בה בצורתה ובקריאתה. עד הבא אתרמיזת חכמה עילאה ברזא דאת ה"א בתראה דאתוון ארבע פי' כי כל מה שנרמז בחכ"מת אלהי"ם נרשם ונודע בחכמ"ת שלמ"ה שהיא הה"א האחרונה מארבע האותיות של שם י"הוה יתברך זכאה חולקיה מאן דעאל ונפק שנכנס בשלום ויצא בשלום בחרמת הפרדס הרמוז אליה כי זה יהיה סבה שלא יתבייש בעולם הבא שתחלת דינו של אדם הוא פלפלת בחכ"מה כי נפשו בחייו יברך לדעת איזה הדרך ישכון אור ובהתלכו תנחה אותו:
והנה אחר אשר ביאר סוד הה"א האחרונה שנמשך הדרוש אליה מהה"א הראשונה כמו שאמרנו שב לבאר סוד הו"ו ואמר רזא דאת ו"ו רתיכא קדישא עילאה דקיימא בקיומ' שלים. אמר כי סוד הו"ו הוא מורה על מרכבה העליונה שהיא קיימת בקיום שלם לפי שהו"ו עמוד נצב פונה לכל צדדיו ובו הכל כלול מעלה ומטה וארבע פאות שהם אורך ורוחב וגובה כן הו"ו הוא צורת השש קצוות יען הוא פונה לכלם ויש לה שלימות הנקודה וההתפשטות אשר הוא שלימות הכל וזהו אמרו דקיימא בקיומא שלים. האי את אתפלג לתרין אתוון דאינון תרין ווי"ן אמר כי לכך נקראת ו"ו בשני ווי"ן להורות על שלימות עולם העליון ושלימות עולם התחתון שש קצוות למעלה ושש קצוות למטה וכבר ידעת כי בהתמשך שש קצוות על תמונה כדוריית מלמעלה למטה הנה כשתחתוך הכדור לחצאין ימצאו שש אלכסונות לכל חצי נמצא כי הם י"ב אלכסונות לב' חצאי הכדור שש לחצי הכדור העליון ושש לחצי הכדור התחתון וכלם נכללים בשש אלכסונות סוד הו"ו כי נכתבת בשני ווי"ן להורות שהאחת נכללת בחבירתה ושהשש נעשות י"ב אלכסונות ו"ו למעלה ו"ו למטה להודיע כי סוד הו"ו הוא שלימות הכל מעלה ומטה והוא אמרו האי את אתפלג לתרין אתוון דאינון תרין ווי"ן ו"ו דא כגוונא דא ו"ו ואינון תריסר רזי עילאין. האי ו"ו עילאה איהי קיימא בחמש סמכין עילאין דקיימ' עליהו את ה"א עילאה כי מכח הה"א העליונה בא הו"ו וכבר ביאר למעלה כי הבוציצא לאחר שמדדה המדות הניח בה חמש נקודות נקראות סמכין והודיע כי כח הה"א הראשונה בו"ו וכח הו"ו בה"א האחרונה ושהכל א' בסוד שש הירי"עות וחמ"ש הירי"עות כי הבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה מקצה השמים ועד קצה השמים. ומ"ש והאי ו"ו אע"ג דאיהי שית ורזא דשית איהי חמש ורזא דחמש וכלא איהו כדקא חזי זה תבין מענין הארון והלוחות והכפור' החופה על הכל והנני מביא לפניך לשון הזוהר ויקהל רי"ד ע"א בענין הזה כדי שתבין ממנו סוד החמש והשש אמר זה לשונו ארון דא איהו רזא למיעל תורה שבכת' ואתגניזו ביה שית לוחין ואינון שית לוחין מסחרין ודא אקרי ארון. כד סחרן אינוי שית למהוי כחדא כדין איהו גופא חד לאעלא ביה רזא דאוריתא בשית סטרין ואינון לוחין אינון חמש ועאלין ביה חמש ספרים. ואינון חמש אינון שית בחד דרגא דאעיל בה בגניזו דאקרי רזא דכלא והאי איהו רזא דברי' כד עאל גו אינון חמש לוחין כדין קיימא ארונא ואוריתא ברזא דתשע דרגין דאינון י"הוה אלהים תרין שמהן ולבתר קיימא לוחא חדא רזא עילאה דחפי על כלא וההוא הוי רזא דההוא רקיעא דסחרא וחפי על כלא וכלהו קיימי בגניזו. הנך רואה שגלה לנו כי סוד החמש בשש שהם סוד הה"א והו"ו וכי הה"א כשנתמלאת מאור הו"ו היא ו"ו כי כח הו"ו נכנס בה"א ואמר כי לוחות הארון אל זה רומזת כי גוף הארון כלומ' בית קבולו הם חמש לוחות ד' לד' צדדים וא' למטה בקרקעיתו גם ספרי התור' שבכתב הם חמשה חמש כנגד חמש אמנם הכפרת הוא המכסה על הארון מלמעלה והוא החופף על הכל ובו נשלמו שש קצוות וביאר כי החמש ספרים נקראים שש בחד דרגא דעייל בה הוא הברי"ת הנרמז בכפרת וכבר ידעת כי היה הכפ"רת נכנס בארון ממש לפי שהזר של זהב היה כמין כתר מוקף לו סביב משפתו כי הארון החיצון היה גבוה מהפנימי כדי שיעלה למול עובי הכפרת ולמעלה הימנו משהו כי ג' ארונות היו שנים של זהב ואחד של עץ בתווך וכשהכפורת שוכב על עובי הכתלים עולה הזר למעלה מכל עובי הכפור' כל שהוא לרמוז כי הארון הנרמז בה"א עולה ומקבלת הכפרת הנרמז בו"ו בקרבה ובכן נעשת הה"א ו"ו והבן זה מאוד כי הוא סוד היחוד והזיווג והוא שרמז בכאן באמרו והאי ו"ו אע"ג דאיהי שית ורזא דשית כי היא המורה על שלימות השש קצוות איהי חמש ורזא דחמש כיכל שלימותה קבלה מהה"א העליונה ומשפעת לה"א האחרונה א"כ היא חמש מצד קבלתה וחמש מצד השפעתה ובהיותה משפעת בה"א תשוב הה"א ו"ו כי ה"א במלואה באל"ף עולה שש כי מהאל"ף תתמלא על ידי הו"ו:
שירותא בסטרא דימינא רזא דנהורא קדמאה הנך רואה כי כל הענין הזה מבואר בעצמו ממה שהקדמתי בהקדמה העשירית מענין הט' סמכין המתחייבים מהנקודה ושלא אצטרך בביאור הלשון הארוך כי מצורת הלוח שציירתי למעלה תדענו אמנם גלה לנו כי הכל כלול בסוד הו"ו שהוא הקו האמצעי ואלה המרכבות מהם מימינו ומהם משמאלו ומהם באמצעיתו וכלם מתשעה תשעה והנקודה משלמת לכל ד' פאות לעשרה עשרה. ואגב ארחיה למד אותנו דעת והוא כי השרשים ג' בסוד אמ"ש וכשמתיחדים בעטרת נחשבים לד' כי היא כולל אותם באחד והם ד' הפרטים ג' והכולל א' והוא אמרו שירותא בסטרא דימינא רזא דנהורא קדמאה היא החכמה כי הוא סוד האור הראשון קיימא על רתיבא חדא דאיהי תלת תלת ואע"ג דלית רתיכא אלא בארבע כלא הכא ברזא דתלת תלת כי לא יתיחס מרכבה מארבע רק במרכבת המשנה כשם שאותיות י"הו הם שלש כך מרכבתם של שלש שלש אמנם בהכלל הה"א האחרונה נעשו המרכבות בעלי ארבע. עוד למדנו מתוך דבריו כי ריח טוב מתיחס אל הימין וההפך אל השמאל למטה. ואל יעלה בדעתך שיש שם שום ריח מורגש מוגשם אמנם כשיתלבש הכח ההוא הרוחני למטה בחומר העשבים והאילנות ודומיהם נותן ביסום וריח טוב בבעלי הריח הטוב וההפך להפך לפי שאין לך כל עשב ועשב שאין כחו למעלה ולפי שהי"ב אלכסונות המיוחסים אל הו"ו כמו שאמרנו שהו"ו נכתבת בשני ווי"ן שהם כללות המציאות מעל ומטה ומיוחסת לעטרת כמו שאמרנו הנה הנם רוחניים אלהיים נמשכים מהנקודה האמצעית וגם האמצעית נמשכת מהכת"ר אשר שם הי"ג מדות של רחמים ע"כ נתיחס אליהם הריח הטוב הרוחני המשיב נפש כי כבר ידעת שהריח הטוב מזון הנפש כי תתהנה בו והם סוד שלש עשרה נהרות אפרסמון הרמוז להם ע"ה אשר הצדיקים מתענגים בהם לעה"ב ועיקרם ושרשם מהבוציצא הנז' וזהו אמרו רתיכא דלסטר דרום דאיהו ימינא ההוא רתיכא בתלתא דנפקא מגו בוציצא כד סלקא רוחא דנשיב בי"ב ריחין דבוסמין המיוחסים אל הריח וריח לו כלבנו"ן אשר הם סוד הי"ג ריחות עם הנקודה הנז' בספר שיר השירים בפסוק נרד וכרכום וכו' אמר בהם דסלקין ריחא ולא סלקין וכו' כי בבחינת כחם הנמשך למטה סלקין ריחא ובבחינת עצמיותם לא סלקין ריחא ולכן גזר אומר דלא סלקין שאינם מורגשים כלל אבל הכח בהם סתום. אמר שהכח ההוא כלול בשלשה גוונים האחד נראה ונגלה בגוון אש ומתלהט בו. והאחד מתראה בגוון המים. והאחד מתראה בגוון הרוח כי לכל חלק שנתפשט הכח ההוא שם נתגלה פעולתו אם באש ואם ברוח ואם במים ולסלק כל מחשבה ודמיון גופני מאלה השלשה יסודות שהם מורגשים אלינו אמר האי רוחא כד אתפרש והוי תלת גוונין אלין לאו אינון אשא ולאו אינון מיא ולאו אינון רוחא אלא שהכח ההוא כשמתפשט בהם נותן כח ההרגשה במקום תחנותו והוא אמרו כד אתפרש כל חד וחד נהיר ולהיט ויהיב תוקפא לאתר דעליה כלומר למקום אשר הוא חונה שם עליו ונעשה סמך ומרכבה תחתיו כי מה שיצא ממנו נעשה מרכבה תחתיו. ואתה המעיין בחכמה הזאת פקח עיניך וראה ולטוש עיני שכליך והבן עומק דבריהם ע"ה שהם מגלים טפח ומכסים טפחיים בזה באמרם כל חד וחד נהיר ולהיט ויהיב תוקפא לאתר דעליה ובתר אתעביד סמך תחותיה הודיעו כי אין שם דבר שני בעצם הדבר אבל הכל אחדות אחד המוציא והיוצא המקור והנמשך אלא זה נעשה רוכב וזה נעשה מרכבה אליו זה סומך וזה נסמך והכל משך אחד אלא שבבחינת התמשכות המעיין קנה לו שם רוכב ונרכב סומך ונסמך. ובזה תשכיל ממוצא דבר מה שאמר בתחלת הזוהר בריש הורמנותא דמלכא גליף גלופי בטהירו עילאה וכו' קוטרא בגולמא נעיץ בעזקא כי כוונתו לומר שלא היה שם דבר שני שבו יתגלף הבוציצא שא"כ היה הוא קודם אל הבוציצא וזה נמנע כפי האמת כי ימצא המצוייר קודם המצייר והשלהבת אל הגחלת ולכן דמה הבוציצא עם נוהירו עילאה כדמיון הטבעת במילואותו כי הטבעת ומלואתו דבר אחד וממנו הוא כמעשהו ואינו דבר שני וכבר דמו זה אל הקומצא דלבושיה מניה והבן זה הענין מאד כי הוא כחומה נשגבה נגד ההורסים השונים ועמהם לא תתערב:
ואחר שהודיע לנו את כל זאת הודיענו ג"כ כי גם כי נבדלו הצורות והגוונים האלה השלשה למיניהם כלומר גוון האש לחוד וגוון המים לחוד וגוון הרוח לחוד לא נבדלו מכל וכל הבדל החלטי בעצם אבל נשאר בכל אחד מהגוונים חלק אחד מהשנים העומדים נגדו וזה כי בגוון האש נמצא חלק מגוון המים וחלק מגוון הרוח אמנם נדון הגוון ההוא כפי רובו הגובר בו לאש. וכן בגוון המים. וכן בגוון הרוח. כי לא נפרדו מכח המקור אשר באו ממנו הכולל את שלשתם והא לך ציורם ימין ושמאל ותוך ודוק ותשכח זה בלשון המאמר גוונא חד אתלהיט ואתתקיף ביה אשא גוונא אחרא אתלהט ואתקפא - ימין - אמצע - שמאל ביה מיא וכו' ואמר כי אלה השלשה גוונין הם מרכבה - מים רבים - רוח בינוני - אש גדולה לצד הימין בסוד הו"ו הכולל ימין ושמאל כמו שביאר' - רוח בינוני - מים בינוני - רוח בינוני בהקדמ' העשירי' המצויירי' בלוח ההוא אשר ראשיה - אש חלושה - אש בינוני - מים חלושים הם השלשה שמות א"ל בימין אלהי"ם בשמאל י"הוה באמצע וכל אחד משלשה אלה יש לו ג' שליטים תחתיו וכל שליט ושליט בשתי יתידות כאשר ראית נמצאו תשע תשע בכל ראש והנקודה עם כל תשע הרי עשרה אשר סך שלשתם הם שלשים בסוד ויהי בשלשים שנה כי על הגלות היה רומז כי היה מצטער על סוד הבנין הקדוש אשר לסבת הגלות נהרס כב יכול ונעתק ממקומו סוד השלשים שנה סוד המרכבה העליונה של י"הו יתברך עם הרגל הרביעי המיוחד בחיבור אחד והוא סוד ברביעי כי בסבת הגלות כב יכול נעתק נפרד ונפסק השפעתם מישראל והנה ביאור כל תשע ותשע נמשך כלשון המאמר לא יצטרך לביאור רחב שהרי מתוך דברינו נתבאר כל לשון המאמר. עוד למדנו כי השמות הקדושי' שאינם נמחקי' שהם עשר והם אהי"ה י"ה א"ל אלו"ה אלהי"ם י"י' צבאות אלהים צבאות אל שדי אדני ( עיין זוהר ויקרא דף י"וד) הם כדמיון איברים אל שם העצם ועל כן אין ראוי למחקם כי הם שייפין עילאין אמנם הכנויי' שהם רחום חנון ארך אפים וכו' הם כדמיון כנפים לאותם האיברים הקדושי' ומלבושי' חיצוניי' להם ועל זה לא איכפ' לן כלל והוא אמרו ת"ח כל הני שמהן עילאין מאינון עשרה דקאמרן דלא נמחקין יאות הוא כלומר שלא ימחקו. אבל רתיכין אלין דלהון דאינון שמהן דאקרון כנויין אמאי נמחקין. והשיב ואמר כי הסוד הזה נתבאר בספר רב המנונא סבא שאמר שם כי כל השמות האלה העשרה שאינם נמחקים הם כדמיון הגוף לנשמה ואין ראוי למחוק הגוף לפי שכח הנשמה נודע וניכר בו אמנם אלה הכנויין. הם כמלבוש אל הגוף כדמיון האגוז אל הקליפה כאשר כבר ביארנו סוד האגוז שיש בו קליפה לפנים מקליפה והמוח לפני לפנים ולפי' קליפה בתראה לא איכפת לן. וחזר ואמר שלא נתן רשות ח"י למחוק בלוח אפי' אות אחד כאשר עושים הישמעאלים שכותבין בלוחותיהם ומוחקים כי כל דתם מן המח"ק היא אמנם אותיות הקדש אשר באו מהאור הבהיר צריך שיהיו מאירים ומזהירים כזוהר הרקיע שאינו נמחק כי על זה הסוד הוצרכו תנאים רבים לכותבי ספרי תורה בענין שיהיה הכתיבה קיימת ואסור למחוק אפי' אות אחת אם לא לצורך מוכרח מפני טעות סופר או לסבה אחרת הכרחית וזהו אמרו ואע"ג דנמחקין עכ"ד לא אתיהיב רשותא למחקא אפי' אות אחת זעירא דאוריתא ואמר זעירא לרמוז אל הי"וד כי היא ראש ותחלה לכל האותיות כי היא המתחלת והמסיימת בכתיבת כל אות ואות. ולפי שיתחייב מתוך דבריו כי אחר שמדת העטרת היא האחרונה שהרי הכנויין המתייחסים אל נצ"ח והו"ד הם למעלה ממנה ונבוא לחשוב כי היא קליפה אחרונה ושמותר למחוק ח"ו וזהו אמרו ואי תימא אי הכי האי ה"א בתראה דקאמרן איהי קליפה בתראה והיה מן הדין שיהיה מן השמות הנמחקים לזה השיב ואמר לאו הכי קיליפה היא לגבי עילאין אבל לגבי אינון כנויין לא ביאר כי אם תקרא קליפה הוא בבחינת המדות העליונות הימנה כי כל הספירות הם קליפה זו לזו וכלם מוח זו לזו כי כל עליון מחבירו הוא מוח לגבי אשר למטה הימנו ואשר למטה הימנו הוא קליפה לגבי העליון וכמו שיתבאר לפנים שאמרו וכלא מוחא ודא קליפה לדא וא"כ הנה העטר"ה אעפ"י שבאה באחרונה הנה לגבי המדות העליונות היא קליפה אמנם לגבי הכנויין שהם הכנפים מוח תחשב אף היא דהא לא משמשי ביה אלא אינון שמהן עילאין אותם שאינם נמחקים אמנם הכנויין אינם משתמשים בה אותם המיחסים לנצ"ח והו"ד אינם משתמשים בה וביאר כיצד שהרי כפי הנראה הם למעלה הימנה ומשתמשים בה לזה אמר כד איהי סלקא לאתעטרא בעילא ולאתאחדא ברזא דימינא ושמאלא וכו' יאמר כי כוונת החבור הנה היא העולה להתעטר בסוד שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני וישארו הכנויין המיוחסים לנצח והו"ד למטה הימנה ככנפים המכסים את גוית הנה של החת"ן והכל"ה והנם כדמיון הבעל הפורש כנפיו על נקבתו נמצא שנצח והוד הם כנפי החתן ופורש אותם על כלתו וסימן לדבר ואפרוש כנפי עליך ופרשת כנפיך על אמתך. נמצא לפי זה כי בבחינת הזיווג הכנפים לחוץ והעטרת לפנים ושלא בשעת החיבור הם לפנים והיא לחוץ לחלק טרף לביתה וחק לנערותיה ממה שקבלה פרס מאת החתן בשעת החיבו' וזהו אמרו ובגין דא אינון לגו ואינון לבר ואיהי לגו ואיהי לבר כפי השעה והני כנויין אינון לגו ואינון לבר כפי השעה מה דאיהו לגו קיימא לבר בשעת החבור ומה דאיהו לבר שהיא העטרת שהיא האחרונה איהי לגו כל כבודה בת מלך פנימה וכלא שפיר איהו כי כך חייבה החכמה העליונה שתהיה המדה הזאת לפעמים מקבלת פרס מאת המלך מלפני לפנים ופעמים מחלקת טרף בחוץ להיותה ראש לשועלים. זכאין אינון דידעין למיזל בארח מישר שנשמרים מלקצץ במדה הזאת להפרידה מאלופה ונשמרים מלטעות בראותם שהיא היא המפרנסת למדרגות התחתונות ועובדים אותה לבדה כי אם באחדות עם בעלה כאחד כי על זה נאמר כי ישרים דרכי יי' וצדיקים ילכו בם היודעים ליחד ופושעים יכשלו בם שהם מקצצים בה כאלישע אחר כמ"ש ז"ל מאי חמא דאת יהיב רשותא למטטרון וכו' והפריד אלוף:
ולפי שדבר בענין הזיווג רצה להמשיך ביאור הענין מעיקרו ומקורו העליון כי הוא סבת קיום כל העולמות והוא הוא סבת תשוקת כל המדרגות העליונות להשתוקק אליו ולקבל ממנו ולהשפיע לשלמטה מהם. ואתה בני שמע בקולי ואל ישיאך לבך להבין הדברים הנוראים האלה מענין הזיווג והחיבור הנז' בכאן כפשטו ח"ו בענין מוגשם ומורגש ח"ו ח"ו ודע כי להם לבדם ע"ה נתנה רשות לדמות צורה ליוצרה כי היה להם כח לעמוד בהיכל מלך ולתת דמיון מעולם הרוחני אל הגופני ואף כי אינו ממינו ואנחנו מחשים מקשיבים דבריהם כי דעתנו קצרה לרדת לעומק דבריהם אמנם לפחות דבריהם מתישבים על הלב כפי הדמיון והמשל ואם יש הבדל בין המשל והנמשל כהבדל האו"ר מהחש"ך ואמרי האור והחשך כבר ידעת כי מהאור יצא החשך בהדרגת המדרגות לא אוכל לבאר ואמנם כוונתם ע"ה בתת דמיון ומשל לדברים הנסתרים כדי לשכך את האוזן לפי שמעט הם המשכילים הדברים על בוריים אם לא בתת דמיון מורגש ידמה אליו כפי הנגלה בשכלנו הנשוא מחומר וכבר נתנבא ישעיה ונתן דמיון ואמר ואראה את יי' יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל והדברים האלה אמת כפי הסוד וכפי הנגלה ג"כ מתישבים על הלב וע"כ אמר רשב"י ע"ה כי כמו שסבת תשוקת הזכר לנקבתו להשפיע בה מברכתו הוא המו"ח המשפיע דרך חוט השדרה אל הצנור הידוע וכל האיברים מסכימים אל החיבור ההוא להוציא כלי למעשהו והוא הנותן תשוקה ותאוה להסכים עם הצינור ההוא להשפיע בנקבתו מברכתו כן להבדיל כמה מיני הבדלות לאלפים ולרבבות כשהמבוע העליון הנקר' מבוע היושר ונקרא כן בעבור שהוא יורד דרך חוט השדר' הוא התפאר' ומשם אל הצנור הכולל הוא סוד הברי"ת להריק בעטרת הנה כל המדות המיוחסות אל האיברים מסכימים וששים ושמחים לעשות רצון קוניהם הוא הכת"ר המיוחס אל המו"ח. ודע כי סוד המבוע הזה הוא סוד הטפה הבאה ממזרח בסוד ממזרח אביא זרעך וכבר ידעת מה שכתב ספר הבהיר בסוד הכתוב הזה מלה"ד לבן מלך שהיה לו כלה נאה וחסודה וצנועה בחדרו והיה לוקח מבית אביו עושר ומביא לה תמיד והיא לוקחת הכל ומצנעת אותו תמיד ומערכת הכל לימים בקש לראות מה אסף ומה קבץ הה"ד וממערב אקבצך ומאי ניהו בית אביו מזרח שנאמר ממזרח אביא זרעך מלמד שמזרח מביא וזורע במערב ואח"כ הוא הוא מקבץ מה שזרע והכוונה להם בזה כי תפארת יש' הוא מיוחס לחוט השדרה הוא הבן הבכור שהוא יונק מן המקור והמבוע העליון הרמוז במוח כי כל כח רוחני גם כי הוא פשוט מגשם הנה הוא ממציא דוגמתו למטה ואם אינו ממינו ובהיות המבוע הזה מלא הנה כל מלא ושלם ישתוקק להשלים לזולתו ולהריק עליו מברכתו. והוא אמרו מבועא דבירא דלא פסיק לעלמין וכו' ודע כי המבוע הזה הוא ראשית הנהר הבא מעדן ובא עד קצו הוא סוד הברי"ת והראש הראשון המשפיע ברחובות הנהר שהוא הבינ"ה אינו פוסק לעולם אמנם הראש השני שהוא סוף הנהר לפעמים פוסק לפעמים אינו פוסק שזה תלוי בתחתונים. ואמר האי איהו קיומא לקיימא כלא כי הוא הנותן כח לעולם הבנין להתקיים וגם למדרגות התחתונות והוא אמרו כלהו עילאין ותתאין קיימין ביה כי כל מגמתם אליו לקבל ולהשפיע והוא סבת תשוקתם וזהו לרחמא דתיאובתא בגין דאיהו תיאובתא לעילא ותתא לאנהרא אנפין ולאשקאה גנתא כי כלם מסכימים בחיבור ההוא. בהאי לאו רתיכא קיימא לאתגליא פי' במבוע הזה הנז' אין מרכבתו ידוע וניכר בעודה במבוע כאשר לא נודע וניכר צורת העובר בטפת הזרע אלא כלא איהו סתים בסתימו ולא קיימא באתגליא. וביאר סוד החיבור על איזה אופן הוא ואמר אלא כלהו שמהן עילאין הם הם הג' העליונות הנקראים א"ל אלהי"ם י"י' וכלהו רתיכין הם הכנויים המיוחסים אל הכנפים כלהו אתאן לגביה בלחישו שלא נודע היאך כחם בא אל העטרת כאשר אינו נודע וניכר כח האיברים היאך באים בכח הטפה אל הנקבה והנה כחם בא להם מהמבוע ואליו שבים ולא נודע כי באו אל קרבו וזהו אתאן לגביה בלחישו. ואמר כד אינון שמהן אתיין לגביה אלין רתיכין פרישאן וחפיין לכל סטרין הם הכנפים הימיניים והשמאליים המכסים את גוית הנה של חתן ושל כלה ומכאן נלמוד שצריך האדם להיות צנוע בשעת הזיווג ולא במקום רואים כי אם בסתר ומעוף השמים יחכמנו כי הוא מפייס ופועל בפרישת כנפיו כ"ש וכ"ש האדם שצריך לפרוש וילון על מטתו להיות זיווגו בצנעא ובלחישו. ואלין אקרון גדפין דבעלה הכנויין הנזכרים הם מיוחסים לבעל לפי שיש כנפים אחרים למטרוניתא למטה בעולם הנפרדים. והאי דרגא עאל בלחישו כמבועא גו בירא דלא פסקין וכו' אמר שהי"סוד נכנס בלחישו בעטרת כדוגמת המבוע הנכנס בבינה שהוא נקרא נהר ובאר מים חיים שאינו פוסק לעולם. וכלא איהו באר כלומר כי שניהם נקראים באר בי"נה ועטרת אלא שעל העטרת נאמר באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם הם הם הספירות אשר למעלה הימנה. והא אוקימנא וכבר נתבאר זה שהכתוב מדבר בבאר המיוחס לעטרת:
ולפי שעדין לא ביאר כוונתו במבוע איזה מקומו כי גם היסוד נקרא מבוע לגבי העטרת לזה הוסיף ביאור ואמר האי מבועא דבירא איהו סתים לגבי ההוא בירא דעאל גביה בלחישו והאי כרי גו ההוא נקודה דקאמרן רזא דה"א בתראה אמר שהמבוע הזה הוא בא בסתר לגבי הבאר אשר בא אליו בלחישו והוא חופר בנקודה שהוא הי"סוד שהוא סוד הי"וד שבעטרת כי הה"א הנרמזת בעטרת אותה הנקודה שבה היא סוד הי"סוד המשפיע בה כשם שהה"א הראשונה שבשם הנקודה שבה ממנה מתמלאת אורה וכן המבוע הזה שהוא הטפה חופר בסתר בי"סוד ועוד כרי וחופר בעטרת וז"א וכרי בה ועאל לגבה ולא אתידע כלל. ואמר שזהו הסוד שאמר בתחלת דבריו דכד אל"ף אתחבר בה"א או י"וד בה"א והאי איהי בנקודה חדא שהוא סימן להטבת העולם שזה יורה שהמבוע העליון בתוך הנקודה וכבר ירד השפע אל סוד הה"א האחרונה ובכן ההיא נקודה קיימא ברזא דקד"ש קדשי"ם וכאמה בתה ונתן טעם לדבריו ואמר דמפקנו דרוחא קיימא בבי גרונא אמר כי כשהרוח דופק ויוצא מהגרון נרגש המפיק בה"א ואע"פ שהה"א אינה נרגשת במוצא הגרון הנה כשהרוח דופק בכח יורגש המפיק כמו אהיה וכבר ידעת כי מדת הבי"נה מתיחסת אל הגרון המוציא מבטא האותיות בסוד ויאמר אלהים ויאמר אלהים דבראשית כי הוא האומר יהי כך ויהי כך וז"א דמפקנו דרוחא קיימא בבי גרונא
אה יה בגין דאיהו אתר דקיומא קדש קדשים קול גדול ולא יסף. ואמר ולא אשתמודע ולאו איהו רוח ממש אמר שאינו רוח מורגש כאשר יורגש במבטא הלשון רק רצון וכבר ידעת כי הרצון יושאל אל הרוח כד"א אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת. וכדין איהי ה"א בחבורא דאתוון עילאין פי' כשהה"א האחרונה במפיק ה"א אזי היא בחבור האותיות העליונות שהם סוד האלף של אהיה וי"וד של יהוה וכלא שמא חדא לאנהרא מעילא ומתתא אלף עם ה"א י"וד עם ה"א. וחזר לבאר סוד נכמס בענין הזיווג העליון כי המדות המיוחסות אל האיברים אינם פועלות בעטרת פועל עצמיי כמו שפועל המבוע פעל עצמיי בה רק יש להם תשוקה לבד והסכמה עם המבוע שהוא המריק בה והם מגישים אליה ולא מריקים והבן זה הענין מהדמיון המורגש בנו להבדיל כמה מיני הבדלות לאלפים ורבבות וז"א כד כרי האי מבועא בהאי נקודה ועאל בגווה כדין כל אינון שמהן עילאין דקאמרן כולהו עאלין בגוה בתיאובתא ברוחא שלים וכו' בתיאובתא עאלין בגוה ולא במלה אחרא כלא ברוחא ולא בגופא. כלומר ברצון ותשוקה ולא בעצם ולענין הכנויים שהם סוד הכנפים אמר כי אלה אין להם מבוא כלל בזיווג כי אינם איברים בשמות העליונים לשיהא להם תשוקה אל החבור אמנם פעולתם לכסות ולחופף בשעת הזיווג שלא יראה חוצה ככנפים המכסים את הגוף וזהו אמרו כבעלא דאשתליל מכל לבושוי בשעתא דאתי לאזדווגא באתתיה הכי נמי כל אינון רתיכין דקאמרן דלעילא ותתא כלהו סחרין לה ואינון חפיין עלה ובעלה אשתליל מכלהו. וע"ד לא אתיין כל אינון שייפין לאתחברא אלא ברוחא כי האיברים אינם פועלים בה רק משתוקקים ורוצים ברצון הזיווג. וכדין איהו רעותא חדא והסכמה אחת לכלם וביאר הסוד הזה מתוך הכתוב שבשיר השירים שאמר פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה וקרא הנמיים כתנת ואמר שבשעת זיווגו במטרוניתא הוא פושט אותם להשפיע בכנסת ישראל העליונה כשישראל זכאין אמנם אם לא יהיו זכאין הב"ה מתרעם נגד ישראל ואומר פשטתי את כתנתי להזדווג באמכם לתת לה מנות ואתם מונעים הטוב ההוא ממנה הרעותם אשר עשיתם כי איככה אשוב ללבוש הכתונת להפרד ממנה ולמנוע הטוב מכם. רחצתי את רגלי הם המדרגות החיצוניות שבשעה שהוא מזדווג עמהם הם נדחים מלפני רגליו ועתה איככה אטנפם בתת להם מקום להתקרר אל מזבח יי' ולבלע את הקדש. והשלים הענין ואמר ובגין כך כל איניו כנויין אתפשטו בשעתא דהאי מבועא כרי וחופר בנקודה ההיא ואסתים בגוה דהא כדין כלא נהיר ובירא אתמלי מההוא מבועא וכו' ושב לבאר מי הם אלה הכנפים החופים בשעת הזיווג לפי שיש כנפים לכנפים ואמר שאלה הכנויים הם הם בסוד הקליפה הדקה מד' קליפות הנרמזים באגוז כמו שזכרנו למעלה שהם ד' קליפות והקליפה הפנימית החופה למוח האגוז המיוחסת לנוגה לו סביב הם הם הכנפים החופים בשעת הזיווג כי אז הקליפה החיצונית נדחית חוצה לבל תראה גאות יי' ולא תרגיש בזיווג ולסוד זה אנו אומרים בשכמל"ו בלחש שלא ירגישו בשעת הזיווג שהיא מקבלת פרס מאת המלך ולא יבואו בערבוביא לקבל עם ישראל בניה כאשר יתבאר במקומו בע"ה. ועל הזוכים בסוד הזיווג הזה העליון ומסתכלים בתשוקתם ורצונם אל הסודות העליונים האלה מבלי נטות אנה ואנה רק במחשבם טהורה מכל סיג עליהם אמר זכאין אינון דמסתכלין ברעותיהו מלין דרזין עילאין למהך בארח קשוט ולא לחשוב על יי' תועה ומחשבה גשמית עליהו כתיב והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וכו' זכאין אינון בעלמא הדין ובעלמא דאתי:
דיוקנא דאתוון ברזא קדישא ה"א תתאה דקאמרן רזא דמקדשא. דע כי הם ע"ה קבלו בסוד צורת האותיות סודות נפלאים וכמו שכבר הקדמתי שצורותיהם אינם הסכמיות ובעונותינו שרבו אבדנום לסבת אורך הגלות וטלטול החכמים וטרדת הזמן וצוק הפרנסה עד שספריהם של ראשונים ספו תמו מן בלהות הגלות כמו ספרא דאדם וספרא דחנוך וספרא דשלמה וספרא דרב המנונא סבא וספרא דרב ייבא סבא וזולתם אשר היו בהם סתרי תורה וסוד צורת האותיות ורמזיהם במספרם כמשפט כי היה להם סודות במספר ובחשבון כל אות ואות וסדרם בכל האלפא ביתות וגלגולם ואנחנו בעונותינו אין בידינו היום רק הנמצא היום בספר הזוהר המלוקט בידינו לקט שכחה ופאה שארית הפלטה ולפי שעד עתה במאמר הנעלם הזה גלה רשב"י ע"ה סוד אותיות י"הוה יתברך שמו ומספר המרכבות של כל אות ואות המתחייבות ממספר האות עצמה כמו שראית שאמר בסוד הי"וד שמרכבותיה עשרה בסוד הנקודה ובאות הה"א הראשונה של שם שמרכבותיה חמשה כמספרה. ובאות הו"ו סוד י"ב אלכסונות כמספרה וכן הה"א האחרונה. הנה עתה ישוב לבאר סוד צורת כל אות ואות מהארבע אותיות עצמם ומהו הנרמז בצורותיהם אחת אחת והתחיל ממטה למעלה וממאי דסליק מיניה וזה שהוא התחיל בראשונה מהי"וד ואח"כ אל הה"א ואח"כ אל הו"ו והשלים בה"א האחרונה ועתה חזר מהה"א והשלים ביו"ד כמו שיתבאר לפנים ואמר דיוקנא דאתוון ברזא קדישא וכו' אמר כי הה"א האחרונה הוא רזא דמקדשא פי' כי צורתה צורת בית המקדש של מעלה וגם צורת הירח המיוחס אליה כי דוגמא וצורה אחת להם הבית והירח לענין המלוי והחסרון כי פתח פתוח להם ממקום שיכנס להם האור. וביאר הענין ואמר כד שלטא ואתקשטת לגבי שמשא לקבלא נהורא מניה בסבת התחתונים כי זהו קשוטיה שמקשטין אותם במעשיהם הטובים הנה הם עומדים השמ"ש והירח כשני אוהבים זה לעומת זה באהבה רבה זה להשפיע וז"את לקבל גם בתולותיה המובאות לה הם נערותיה הבתולות שהם פרקי מרכבתה נכנסות עמה לבית החתן אחת מלפניה ואחת מאחריה ואחת מימין ואחת משמאל והיא באמצע וזה נרמז בסוד צורת הה"א שהיא דל"ת ונקודה באמצעיתה. ומ"ש ושבעין ותרין סנהדרין קיימין כפלגו גורן עגולה הם הם ההפשטות השרים ששה מכל אלכסון שהוא ע"ב והם מרהיבים גוף הלבנ"ה להקביל השמ"ש כי ברב עם הדרת מלך והיא יושבת באמצע כזה # וכבר ביארתי לך כי סוד הנקודה השוכנת בקרבה הוא הי"סוד הנכנס אליה בחשאי ובסתר כי איש מאנשי הבית לא ידע בזיווגם רק הנקודה עצמה החופש כל חדרי בטן והוא אמרו דההיא נקודה וטלא נהורא מן שמשא לאנהרא לכל גופא פי' כי היסוד שהיא הנקודה נוטלת אור מהתפאר"ת שהוא שמש ומגן יי' ומאיר לגוף הלבנה העליונה שאלמלא זה היתה חשוכה כי אין לה מעצמה כלום והוא כדמיון אישון בת עין שהוא מושך מהמוח ומאיר סביבות העין. ומ"ש אע"ג דלא אתחזיא בסיהרא כלומר שהנקודה היא נחבאת ונסתרת שם ואיש לא ידע בכל אלה והביא ראיה לזה מדרך הטבע המוחש אצלנו והוא כי הוא מן הנמנע בחק כל אומד וחושב ואומן בעולם לעשות עגולה אחת ישרה ונערכת בשווי מכל צדדיה ואלכסונותיה יוצאים מתוכה בערכי השווי אם לא במחוגה מתוארת ברגלה האחת מונחת באמצע ורגלה האחת סובבת סביבה נמצא כי סבת שווי העגולה ויושרה היא הנקודה האמצעית וכן ובדוגמא וסבת כל התפשטו' האורה לכל צדדי ההתפשטות היא הנקודה הרמוזה לאישון בת עין וזהו אמרו ת"ח לית לך עגולא בעלמא דלא אתעביד מגו נקודה חדא דקיימא באמצעיתא ובגין כך עגולא דסיהרא מגו חד נקודה דאסתים בגווה. ומ"ש והאי נקודה דקיימא באמצעיתא נטיל כל נהורא ואנהיר לה לגופא בא להתיר הקושיה נראה לכאורה מתוך דבריו בתחלת המחשבה וזה כי יראה כי ההתפשטות יותר גדול מההתחלה כמו שיראה מנקודת המחוגה שההתפשטות יותר ויותר גדול מהנקודה וזה אינו אמת כפי הסוד כי הוא יתברך מקומו של עולם ואין העולם מקומו כי הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלהו וכבר ביארנו שגניזת האור חייב שיהיו העולמות רחבות מלמעלה וקצרות מלמטה כאשר אנחנו רואים מדמיון הגלגלים כי כל גלגל הסובב על חבירו הוא גדול ורחב ממנו. לזה אמר והאי נקודה דקיימא באמצעיתא נטיל כל נהורא אמר כי אנחנו קוראים להתחלה נקודה בבחינת דעתנו והמוחש אצלנו מהמחוגה כי זולת הנקודה האמצעית לא תמצא העגולה סביבה אמנם כפי האמת היא עיקר הכל ועצם האור וסובב את הכל כדמיון כוכב השמש הנערך לנו שהוא קטן בערך הארץ ואינו כן כי גדול מגוף הארץ מאה ואחד ושבעים פעם ונראה לעין שהוא קטן מאד בלתי נערך בגודל לעומתה וזה לסבת ריחוקו מעין כל רואה כן הדבר הזה כי האור העליון סובב את הכל יתברך ויתעלה שמו והדרו השוכן בחביון עזו אשר עין לא ראתה ואפי' נקודה ממנו כי נעלמה מעיני כל חי. ומ"ש רזא דרזין לאינון דמסתכלין ברזי דחכמתא בא להודיענו כי צורת האותיות אינם רק דמיון והוראה המורה אותנו לסוד המציאו' על איזה אופן נתאצלו ונמצאו מאמתת מציאותו יתברך וזה שהרי סוד הה"א והמ"ם הסתומה ענין אחד הם אמנם נבדלו בצורתם בהיות הה"א פתוחה והמ"ם סתומה להורות על הבדל הפעולות וזה כי הה"א מגדת מולדתה וחדושה של לבנ"ה עד שלא תתמלא אורה ושיש לה פתח פתוח ובית קבול לקבל אורה משמ"ש ומגן יי' צבאות כי זה יורה על תשוקתה לקבל מהשלם יתברך ויתעלה כי כן חייבה החכמה האלהית להיות מדרגות עליות ותחתיות להיות נצרכות זו לזו וכלם אליו יתברך ועל זה נתציירה הה"א בדמות בית קבול אל הנקודה ואחר שתתמלא אורה מסביב והיא יושבת על מלאת תשוב בצורת מ"ם סתומה כדמות עגולה בזולת חסרון נמצא כי לא נבדלו צורת האותיות זו מזו רק להורות הבדל הענינים כי בבחינת האמת כלם נתנו מרועה אחר וכלם נמשכים מן הי"יוד שהיא תורה על נקודת ההתפשטות שהרי הה"א והמ"ם ענין א' הם אלא שזו מורה על התחלת הקבול בפתיחתה וזו מורה על מלוי הבית אורה. והוא אמרו רזא דרזין לאינון דמסתכלין ברזי דחכמתא כי הם הם היודעים כי הבדל צורת האותיות הם הוראות אל סוד הבריאה כאשר כוכבי השמים וכסיליהם יש להם צורות ודמוים אל מעשי יי' כי נורא הוא וזהו אמרו האי ה"א דאיהי פלגו דגופא דסיהרא ואיהי כעגולא כדקאמרן ובגו ההוא נקודה וכו' אמאי איהו פלגא כלומר למה נרשמה על צורת מחצית העגולה והנה היא כפי האמת עגולה וזהו ואיהו כעגולא דקאמרן. והשיב ואמר לאו דאיהי פלגו כלומר כפי האמת עגולא אמנם נרשמה על צורת מחצית העגול להורות על התחלת קבלתה שהיא פתוחה ופתחה פתוח לבא הנקודה בקרבה וגם שמה מורה על זה שנקראת ה"א מלשון זימון כמו שאמרנו מענין הא לכם ידע וז"א וכדין אקרי ה"א מאי ה"א כמאן דאמר הא אנא וכד אתחברת וכו' האי ה"א אשתלים ואתמליא סיהרא מכלא ומאת דא דאיהי ה"א פלגו דסיהרא אתעביד מ"ם וקיימא כגוונא דאימא עילאה שלימה ומליאה בסוד מ"ם דלמרבה המשרה שהרמז על חומות ירושלם הפרוצי"ם שיתמלאו אורה כמו שכבר ביארנו. ומ"ש ובגין דא ה"א עילאה ה"א תתאה מ"ם עילאה מ"ם תתאה פי' כי לכך נכפלה אות הה"א בשם ההוייה להורות כי הה"א האחרונה מתמלאת אורה ותהיה כאמה בתה. וגם נקראת המ"ם מ"ם בשני ממי"ן להורות כי המ"ם הפרוצה לפעמים היא פרוצה ולעתיד תהיה סתומה כמ"ם ל"מרבה המשרה ותתמלא פגימתה של לבנה ומבואר הוא: