אור ברסלב

כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה קלא

תשובה קל

שפעת שלומים מהתם ומתמם עם תמימים לידידי הרבני המופלג מלא פלג חרוץ ושנון זית רענן פרי צדיק נש"ת מוה' אהרן שמואל אסאד ני' בשבת תחכמוני בק"ק נ"ש יע"א:

מע"י אצבעותיו הגיעני ואותיותיו שאלוני בדבר הלכה בטעות שנמצא בס"ת בפ' ויאמר יעקב אל יוסף אל שדי טעה הסופר וכתב רק ויאמר יעקב אל שדי, ויש כאן ספק אם התכוון וכ' ויאמר יעקב אל ושכח ב' תיבו' יוסף אל, או טעה ודילג אל יוסף וכ' אל שדי הב' שמות בקדושה, והנה תלמידי ני' לא הודיע לי אם מעשה שהי' כך הי' במקו' מושבו, או מסופק לעצמו אם יהי' כן או שמע שכך הי' במק"א, ואם במקומו אין ראוי' להשיב ליחיד במקום שיש בד"צ מורי הוראות קבועים ועליהם להורות הלכה ברורה או לדרוש ולשאול לברר הספק, ולהיות שבטוח לבי במע"כ תלמידי ני' כי לא ירים ראש נגד מורי דאתרא לכן שמתי עין עיוני על שאלתו ואשיב אשר נלפענ"ד כיד ד' הטובה עלי למען שמו הגדול:

הנה בש"ס גיטין דף כ' ע"א פליגו ר"ח וראב"י אליבא דרבנן, דר"ח ס"ל אליבא דרבנן דל"מ העברת קולמס דכתב ע"ג כתב אינו כתב וצ"ל דהא דאמרו רבנן אין השם מן המובחר לדברי ר"י קאמרי וכן מפורש בירושלמי שבת פ' הבונה ומביאו הרשב"א, וראב"י אמר ודילמא לא הוא ע"כ לא אמרו רבנן, דבעינן זה אלי ואנוהו וליכא, ולר"ח העברת קולמס ל"מ והס"ת פסול מדאוריי' ולראב"י יש לעיין אם משום הקרא זה אלי פסול מדאורייתא או מדרבנן ולא מצאתי גילוי דעת בזה רק בגליון רי"ף ברכות דף נ"א גבי הא דתניא עשרה דברים נאמרו בכוס של בהמ"ז דמשום הידור מצוה פסול מדאורייתא, ודבריו שם צ"ע דהא הידור כוס וודאי דרבנן דהא דבה"מ טעונה כוס זה גופו רק מדרבנן ועיין מנחת יעקב כלל א' ס"ק ו', ועכ"פ נרא' דסבר להגה' רי"ף שס"ל דזה אלי דאורייתא הוא ולא בריר אבל מצאתי ראיתי במהרש"א שבת דף ק"ד ע"ב על תוס' ד"ה אמר ר"ח וכו' דכ' דמשום זה אלי ואנוהו לא מסתבר שיהי' פסול מדאורייתא אלא מדרבנן, מדבריו למדנו ב' דברי' א' דזה אלי ואנוהו אינו מדאורייתא, ב' דמדרבנן פסול דיעבד, ואפשר דכוונתו זה אלי ואנוהו דרשה דאורייתא הוא שיתנא' לפניו, אלא שאינו מעכב ומדרבנן הוא דפסול אפילו דיעבד:

ודברי מהרש"א נפלאו ממני שהי' נעלם ממנו במח"כ לפי שעה דאיכא פלוגתא בין רש"י ותוס' אם משום זה אלי וכו' פסול בדיעבד או רק לכתחלה והוא בסוכה ר"פ לולב הגזול דכ' רש"י יבש פסול דבעינן מצוה מהודרת דכתיב ואנוהו, ותוס' הקשה על רש"י מש"ס שם דאמרו רבנן לולב מצוה שיאגדנו דכתיב ואנוהו ואם לא אגדו כשר, ולשיט' תוס' לא הקשה המהרש"א מידי, המורם מזה אם משום ואנוהו פסול בדיעבד הוא תליא בפלוגתא דרש"י ותוס' סוכה ונראה דתוס' ס"ל דאינו אלא דרבנן ולכתחילה, ולרש"י אפשר מדאורייתא הוא דפסול, ומהרש"א נראה דס"ל דמסתבר דאינו רק דרבנן ועכ"פ פסולו בדיעבד אינו אלא מדרבנן:

ושיטת תוס' סוכה צ"ע מסוגיא דגיטין לראב"י דס"ל דטעמא דרבנן משום זה אלי ואם משום זה אלי לא מפסל בדיעבד הא התם דיעבד הוא לפסול הס"ת או יריעה א' ולגנוז כל השמות שכתובים בקדושה, וכן קשה לר"ח דהא רבנן לר"י קאמרי דלדידי' אינו מן המובחר והא בדיעבד כשר ודוחק לומר דס"ל לתוס' דווקא אם נטל יצא דזה מקרי דיעבד אבל להעביר יריעה א' לא מקרי דיעבד וצ"ע לכאורה אבל למעיין במס' סופרים ומובא בירושלמי שבת הנ"ל שם מבואר דרבנן אמרו שימחוק הכתב ויכתוב השם ע"ג מחק ור"י אמר דא"צ לכתוב ע"ג מחק מוטב שיעבור עליו קולמס ויקדשו, אמרו לו רבנן אף זה אינו מן המובחר ע"כ, אמרו אף זה דר"י ס"ל שאין מן המובחר לכתוב על המחק ואמרו רבנן גם כשיעבור בקולמס אינו מן המובחר ועדיף לכתוב על המחק ולק"מ על תוס' דכאן לרבנן ליכא דיעבד דאפשר לכתוב ע"ג מחק וס"ל לרבנן דזה עדיף מלהעביר בקולמס ור"י או דס"ל דמעביר בקולמוס מן המובחר הוא ועדיף מן כתוב ע"ג מחק או דס"ל דבמעביר בקולמוס גם כן ליכא משום ואנוהו רק כלפי דאמרו רבנן דיטריח למחוק ולכתוב עוד הפעם על המחק אמר הוא דא"צ לכל הטורח הזה דיכול להעביר קולמס מיד בלי מחק, וכן צ"ל דפליגו ר"י ורבנן בלולב אי צריך אגד דר"י ס"ל דלית בזה משום ואנוהו, דדרשא גופא דואנוהו מודה ר"י וכן מבואר בגיטין פ' הנזקין דף נ"ד ע"ב עד כאן לא אמר ר"י אלא באזכרה אחת אבל בכל אזכרות לא דמחזי כמנומר הרי ס"ל דרשה דואנוהו ופליגו אם בשם א' ליכא הידור ולכן פליגו בלולב ופליגו בסברא כנ"ל, ועיין ח"ס י"ד סי' קנ"ז לגנוז יריעה א' כ"ז דלא מדובקין היריעו' לאו דיעבד הוא וא"ש בלאו"ה:

כתבתי כ"ז לפי שמצאתי ראיתי בכתבי קודש של אבא מאוה"ג זצ"ל ר"פ לולב הגזול שהקשה על תוס' שם מהא דראב"י דחזינן דאפילו בדיעבד פסול, והאריך ע"ד פלפול דר"י ורבנן בלולב לטעמיי' דפליגו לענין העברת קולמס דר"י ל"ל משום ואנוהו ותרוויי' לטעמיי' לראב"י, ולר"ח גם לרבנן ל"ל משום ואנוהו, ודברי קדשו לא אוכל להבין מ"ש דר"י ל"ל משום ואנוהו הלא מפורש בגיטין דר"י אית לי' כמ"ש, וגם לר"ח ס"ל לרבנן דפסול משום ואנוהו דהא לדברי ר"י השיבו, ובעיקר הקושיא על תוס' מרבנן דר"י פשיטא לי' דדיעבד הוא למעיין במ"ס לק"מ וא"ש:

אלא דקשיא לי מש"ס גיטין דף נ"ד ע"ב דמסיק דר"א גם כר"י אתיא דמודה בכל אזכרות דמחזי כמנומר ועכצ"ל דס"ת פסול הוא דהא אמר ר"א דמפסיד כל שכרו דס"ת דאזכרות שבו לא כתובים לשמם לא שווי' כלום, ועוד הא שם כבר נשלם הס"ת והוא דיעבד גמור משם בוודאי צ"ע על תוס' סוכה וצריכין אנו למ"ש אבא מאוה"ג זצ"ל שם בישוב קושיתו על תוס' דצ"ל דס"ל לתוס' דוקא בכתיב' השם דכתיב זה אלי דווקא בזה אלי דהיינו בכותב שם עצמו בקדושת השם בעי לאנוהו, וכן בד' מינים שבלולב דכתיב ביה הדר שם מעכב גם בדיעבד, אבל בשארי מצות אינו מעכב ואינו רק למצוה בעלמא דלא ילפינן מני' אלו דברי קדשו זצ"ל וא"ש נכון, ובדברי קדשו א"ש מ"ש מהרש"א בשבת לתוס' דאפילו בדיעבד פסול ותמהני הא תוס' ס"ל דמשום ואנוהו לא פסול בדיעבד ולהנ"ל א"ש בשם שאני דמפורש קרא, וצ"ל דאינו רק אסמכתא ומדרבנן והיכא דמצאו אסמכתא החמירו אפי' דיעבד ובשארי מצות לא אמרו רק לכתחלה:

ובנדון שלנו לפי שיטת הרמב"ם בה' גירושין פ"א ופ"ג דפוסק כר"ח בגט שהעביר עליו קולמס בטל הה"נ לא מהני העברת קולמס מדאורייתא ולר"ח ורשב"א דס"ל דחוששין לקידושין שמא הלכה כראב"י בנדון שלנו איכא ספק דאורייתא כשיעבור בקולמס ואיכא וודאי דרבנן דמדרבנן מיהת פסול משום ואנוהו:

ובתחלה עלה במחשבה לפני דיש לצדד דבנדון שלנו ליכא משום חשש דאורייתא משום כתב ע"ג כתב אפילו לר"ח, דהנה הט"ז סי' רע"א נדחק בישוב הקושי' למה נקיט פלוגתא דר"י ורבנן בהי' כותב יהודה וטעה וכו' ולא נקיט כפשוטו אם לא קדש השם מה יעשה ונדחק להשמיענו כחא דהתירא דלר"י אפילו נתכווין שלא לשמו ג"כ מהני העברת קולמס וכ"כ ש"ך בנקה"כ ולא מצאו ישוב אחר, ופ"י גיטין הקשה מנ"ל לר"ח בפשיטות בכתב גט שלא לשמה דל"מ לרבנן העברת קולמס די"ל דלא פליגו רבנן רק בנעתק לשם אחר והא ר"ח סתמא קאמר אפילו לא כתב לשמה, ונדחק דלקושטא אין זה סברא לחלק בין נעתק לשם אחר לענין העברת קולמס מ"מ רבותא לר"י איכא עיי"ש וזה דוחק דאיכא רבותא לר"י מנ"ל לעשות פלוגתא רחוקה בין ר"י לרבנן אפילו היכא דלא כתב לשם אחר, והי' נ"ל ע"פ דדייק תוס' בע"ז כ"ז ע"א דצריך דווקא שיכתוב מפורש לשמה ודייק כן מלשון ש"ס גיטין דף נ"ד אזכרות שבו לא כתבתי לשמם ואי סתמא לשמה הול"ל כתבתי שלא לשמה שהתכוין שלא לשמה וע"כ סתמא ג"כ פסול וכדדייקא בלשון ר"ח גט שכ' שלא לשמה היינו שהתכווי' שלא לשמה באנו למחלוקת ר"י ורבנן לרבנן כמו דפסול בס"ת בהתכוין לכתוב יהוד' כן בגט שכתב שלא לשמה במכוין ולק"מ קושית פ"י דר"ח סתמא אמר דהא דייק בלישנא ונקיט שכתב שלא לשמה ול"א שלא כתב לשמה וא"ש:

והנה הרמב"ם והמחבר סי' קל"א נקטו לשון ר"ח גט שכתבו שלא לשמה בטל י"ל דווקא כשכתב שלא לשמה אבל כשלא כתב לשמה היינו שלא התכווין לשמה גם לר"ח אליבא דרבנן כשר, וי"ל עוד דווקא בשהתכווין לכתוב שם אחר, יהוד' תחת השם הקודש, אבל כשמתכווין לכתוב אל במקום אל לא דמי לזה לנעתק לשם אחר אלא דהוה ככותב אותיו' השם בלא כוונה וקדושה דהא התכווין לכתוב תיבה זו, ויש לחלק והעיקר נ"ל דמ"ש בין התכוון להיפוך או לא מלבד דמצד הסברא אין לחלק כיון דסתמא פסול כמו דל"מ להכשיר ע"י העברת קולמס בהתכווין לשם אחר כן לא יועיל בסתמא, והא דש"ס עירובין דמחלק אם נעתק דגרע, היינו די"ל דסתמא לשמה משא"כ בנעתק לשם אחר, אבל לפי דנקטינן דסתמא פסול שוב אין סברא לחלק בהכשירו וכ"כ הפ"י בעצמו דלאמת אין סברא לחלק, אלא רבותא לר"י קמ"ל והוא דוחק, ועוד נ"ל להוכיח לרבנן אפילו בסתמא פסול מש"ס שבת דף ק"ד דאמר ר"ח מתני' דלא כר"י, וכ' תוס' ורשב"א דס"ל דמתני' סתמא קתני אפילו במתקן בכתיבה שני' כגון ס"ת וגט, ואם נאמר דלרבנן ג"כ אינו פסול רק כשהתכון לשם אחר גם כרבנן לא א"ש מתני' דהא מתני' בכל גווני מיירי אפילו בכתב סתם שלא לשמה דפטור, וע"כ לרבנן ליכא חילוק, וכן לא מצינו לא' מן הפוסקים דמחלק בזה:

ובישוב הקושי' הא דפליגו רבנן ור"י כשהתכווין לכתוב יודא נ"ל בשאומר דהא דס"ל לרבנן דאין השם מן המובחר לפי הפשוט הוא משום מנומר ור"י ס"ל בשם אחד לא מחזי כמנומר, ומודה בשכתב כל האזכרות כדלקמן דף נ"ד, ודוחק שיחלקו ר"י ורבנן בזה אם שם א' כמנומר או לא, ולכן נ"ל דגם רבנן ס"ל דשם א' לא מחזי כמנומר וטעמא דפסלו הוא משום שאין זה כבודו של השם שהי' כתוב מתחילה בכוונה לשם אדם וטעה ודילג ד' ויהי' נכתב שני' ע"י העברת קולמס לשם השי"ת על דרך זה אין השם מן המובחר שלא ניכר מעשה חדש שעושה דהוי דיו ע"ג דיו ולא נתוסף בו מעשה רק ע"י מחשבתו משוי' לי' מעשה אין זה כבודו של שם שיהי' כתוב עד"ז ואין זה ואנוהו אבל כשנכתב לשם השם רק שלא קידש השם כראוי' מודים חכמים דאין בזה משום זה אלי ומשום מנומר ליכא ולכן נקטו הפלוגתא בזה האופן שכתב יהוד' שנעתק לשם אדם בהא פליגו רבנן וסברי שאינו מן המובחר, וגם לר"ח א"ש דהא לדברי ר"י אמרו לדבריך עכ"פ אינו מן המובחר והיינו בכה"ג, וקמ"ל רבותא לר"י דגם כה"ג ס"ל מן המובחר וא"ש:

ויש לי לעשות סמוכים לדברינו מש"ס גיטין דף נ"ד דאמר ר"י ניהי דהפסיד שכר אזכרות שכר ס"ת כולו מי הפסיד, והקשה הרשב"א קושיא עצומה אי ס"ל דלא בעי לשמה גם אזכרו' לא הפסיד ואי ס"ל דבעי לשמה פשיטא דס"ת כולו פסול, ותירץ דר"י ס"ל כר"י דאפשר להעביר בקולמס ועד שאין מעביר הפסיד שכר אזכרות, ור' אמי ס"ל כרבנן דלא מהני העברת קולמס והא דקאמר כמאן נימא דלא כר"י, ר"י הוא דאמר, וכל הרואה יראה כמה נדחק הרשב"א לומר דר"י ס"ל כר"י דבכל מקום הלכה כרבים ויותר קשה דהקשה על ר"א שכר ס"ת כולו מי הפסיד הא רבנן דרבי' נינהו חולקים על ר"י וס"ל לרב אמי כוותי' דרבים ועל סתמא דש"ס דקאמר כמאן נימא דלא כר"י לא קשה דכן דרך הש"ס דמהדר לאוקמי ככולי עלמא אבל על ר"י דהקשה בכח על ר"א קשה, ונ"ל עפמ"ש דרבנן דווקא כשכותב לשם אחר פליגו וס"ל אין זה מן המובחר, והתם דקאמר אזכרות לא כתבתים לשמן היינו סתמא כמו שדייק תוס' הנ"ל בכה"ג לא פסלו רבנן משום שאינו מן המובחר, ולכן סבירא לי' לר"י דס"ת כשר דאפשר להעביר בקולמס על דרך שכתב הרשב"א ולמ"ש אפילו לרבנן כשר, והיינו דס"ל כראב"י דלא אמרו רבנן רק משום שאינו מן המובחר, ור"א השיב על זה וסלקא דעתא דש"ס דס"ל כר"ח ופסול לרבנן משום כתב ע"ג כתב דל"מ, ולכן כל הס"ת פסול ומפרש כמאן נימא דלא כר"י אלא כרבנן משום דכתב ע"ג כתב ל"מ ובזה אין חילוק אם כתב לשם אחר או כתב סתם, ומתרץ אפילו כר"י אתיא משום דמחזי כמנומר דבכל השמות איכא טעמא אחרינא דמיחזי כמנומר ואפילו בכתב סתם לא מהני העברת קולמס דמחזי כמנומר ולפ"ז גם ר"א אפשר דס"ל כראב"י וכל אזכרות שאני משום מנומר ואפילו בכתב סתם שלא לשם אחר גם כן פסול דאינו מן המובחר וא"ש הסוגיא במרווח:

ולפי דברינו יש להכריע כראב"י דהא ר"י ג"כ כוותי' ס"ל ורב אמי למסקנא י"ל ג"כ כוותי' סבירא ליה כמ"ש, ועכ"פ הא איכא ר"י וראב"י תרתי לגבי חדא ר"ח דחולק והלכה כרבים והרמב"ם דפסק כר"ח וכתב הרשב"א טעמו משום דבשבת לא מביא ש"ס רק דר"ח משמע דעיקר כוותי', ונ"ל לרמב"ם לשיטתו ליכא ראיי' דר"י ס"ל כראב"י דלרמב"ם א"א לומר טעמא דר"י דס"ל דאפשר בהעברת קולמס וזהו פי' ר"ח שברשב"א דמפרש הא דקאמר טעי בדר"י היינו דלא יפסיד כלל דהוא יעביר בקולמס וכ"כ רשב"א דר"י ס"ל דמהני מעביר בקולמס לפי פי' ר"ח דל"ל לחלק בין הפסד מעט למרובה, אבל הרמב"ם בהלכות תפילין פ"א הלכה י"ח מפרש כרש"י טעה בדר"י שלא יפסיד רק האזכרות, וצ"ל על כרחך דר"י ס"ל דלא בעי אזכרות לשמה רק לכתחילה כמ"ש הרשב"א שם בחד תירוץ, ולא מוכח דר"י כראב"י ס"ל כמובן, ופסק כסתמא דש"ס שבת, ור"ח ורשב"א דמספקא להו לדינא משום דרשב"א נדחק ולא נכנס לחלק כמ"ש והוצרך לומר דס"ל לר"י כפ"י, והמחבר בא"ע סי' קל"א כ' סתם שיטת הרמב"ם ומביא שיטת ר"ח ורשב"א בשם י"א נראה דס"ל לעיקר כרמב"ם ולשיטתו אזיל דס"ל ביו"ד סימן רפ"ב כרש"י ורמב"ם לחלק בין הפסד מעט למרובה הקצרתי וע"ש:

נחזור לדברינו דבארנו דלא אמרי רבנן דאינו מן המובחר רק היכא דהתכווין לכתוב לשם אדם לפ"ז נדון שלנו שלא כתב לשם אדם רק כתב סתם אל ולא התכווין לשם הקודש אפשר בכה"ג גם חכמים מודים דאין בזה שלא מן המובחר, אלא הא הרשב"א לא נחית לחלק בכך מדנדחק דר"י כר"י סבירא לי', אבל נ"ל ברור דלא פסלו רבנן משום מנומר ולא פליגו עם ר"י אם שם אחד מחזי כמנומר או לא אלא טעמיי' שאינו מן המובחר לכתוב השם על דרך זה שמתחילה הי' שלא לשמה ועכשיו ע"י מחשבתו ואין היכר כלל שעשה בו מעשה כתיבה שיהי' השם נכתב, וע"י מחשבתו משוה לי' מעשה אין זה מן המובחר, וא"ש דנקיט פלוגתא ורבנן במתכווין לכתוב יהוד' אפילו בכה"ג דאיכא סברא יותר דאינו מן המובחר מ"מ מכשיר ר"י, ואיכא נ"מ בין אם טעמא דרבנן משום דמתחזי כמנומר או משום שאינו כבודו של שם שיהי' נכתב ע"ד זה כמ"ש, היכא דכתב השם בקדושה להעבירו עליו בקולמס תלוי בשני הטעמי' ואי משום מנומר איכא ואי משום שאין זה כבודו של שם לא שייך היכא שכבר נכתב בקדושה:

ויש לי ראי' מהימנא על זה ממ"ש הטור ביו"ד סי' רע"ו וז"ל אם יש דבוק באותיות השם יש לו לגררו וא"צ אח"כ להעביר בקולמס, ועיין בב"י שם דמשום הדבוק לא נתבטל קדושתו, וצ"ע מ"ש הטור דאין צריך משמע דאם רוצה יוכל להעביר ואין מזיק הא כשמעביר בקולמס נפסל משום מנומר אלא על כרחך דמשום מנומר לא נפסל ע"י העברת קולמס בשם אחד אלא מפני שאין כבודו של שם ודווקא כשנכתב תחלה שלא לשמה, אבל כאן שנכתב לשמה כשרוצה להעביר בקולמס לא הפסיד, ואם הי' צריך מפני שהי' נפסל ע"י דבוק ג"כ לא היה מזיק ע"י העברת קולמס כיון שהי' נכתב לשמה ודביקת' הוא דפסלו והו"א דצריך להעביר בקולמס שנית ואין בזה שאינו מן המובחר לכתוב עד"ז דהא מתחלה כתב בקדושה, קמ"ל דאין צריך כלל דלא נגרע מקדושה מידי וזו ראיי' מהימנא מוכרחת לדברינו:

ומתוך דברינו הי' נ"ל בנדון שלנו לתקנו ע"י העברת קולמס על תיבת אל דמה שנוגע לענין כתב ע"ג כתב שהוא דאורייתא הו"ל ספק ספיקא שמא כתבו וקדשו כבר ואת"ל שלא קדשו דילמא הלכה כראב"י דס"ל לרבנן דהוי כתב, וליכא רק משום שאינו מן המובחר וכבר כתבנו שאין זה רק מדרבנן ולכה"פ שיהי' פסול בדיעבד מדרבנן הוא ולמ"ש דאם כתבו בקדושה תחילה מותר להעביר קולמס ולהך צד שמא נתקדש מותר להעביר עליו קולמוס הו"ל ספק דרבנן ואזלינן לקולא, ועיין זה בד"מ סי' פ"ג בציר דגים טמאים ובש"ך שם כעין זה, כן הי' נ"ל, ואחר שובי נחמתי מכמה טעמים, חדא כיון דהמחבר בא"ע סי' קל"א כ' בסתמא דהגט בטל ודיעה שניי' רשב"א ור"ח בשם יש אומרים ובכל מקום שכתב עד"ז העיקר כדיעה ראשונה אין לנו לעשות ס"ס מזה, ועיין פמ"ג יו"ד סי' צ"ח דאין לעשות ס"ס דילמא טעם כעיקר לאו דאורייתא הגם שיש הרבה מן הראשונים דהכי ס"ל כיון דמחבר פוסק דטע"כ דאורייתא, ואפשר יש לחלק כיון דמביא המחבר יש אומרים מסתמא כוונתו ורצונו לחוש להי"א ולא ברירא לי' כ"כ לוודאי כדיעה ראשונה וחש להחמיר לכן אפשר יש לצרף דעה שניי' זו לס"ס וצריך אצלי תלמוד, ועוד יש לפקפק דאין לעשות ספק ספיקא בידים עיין מג"א רסי' תס"ז בסם מהרי"ט, ועוד הא נולד ספק אחד תחילה קודם שהעביר בקולמס וספק שני נולד אחר שהעביר קולמס ולא מצטרף ספק השני להקל ועיין סי' ק"י ובמג"א סימן תל"ט סק"ג, וגם ענין ספק דרבנן שכתבתי לא נ"ל נכון כיון שנולד הספק בדאורייתא ונתגלגל אח"כ ונעשה דרבנן לא אמרינן בזה ספק דרבנן להקל עיין ד"מ סי' נ"ז ובש"ך סי' ס"ו ס"ק יו"ד ופר"ח סי' ק"י ובמל"מ ה' בכורי' בפ"ד:

וכאשר בינותי בספרים וחפשתי חפש מחופש אולי אמצא נדון כזה או כיוצא בו, מצאתי ראיתי שאהבה נפשי כי כבר נשאלה שאלה זו ממש וכבר הורה בה זקן קדושת זקיני מ"ו מאוה"ג מוה' עקיבא איגר זצ"ל בספרו אשר בשם תשובת ר' ע"א יכונה ושם בסי' ע' כ' לאמור כי הי' נ"ל להתיר ומכח ספק ספיקא ומשום דאינו מן המובחר אפשר דהוא רק לכתחילה ואפילו דיעבד אינו אלא מדרבנן וספיקו להקל, וחזר בו דמשום שאינו מן המובחר גם אם קדשו תחילה נפסל ע"י העברת קולמס משום מנומר אלו דברי קדשו זצ"ל:

והנה דברי קדשו נפלאו ממנו לא זכיתי לעמוד על דעתו מ"ש לענין ספק ספיקא כבר כתבנו בטולו מכמה טעמים ומ"ש כמסתפק אם פסול בדיעבד משום שאינו מן המובחר ומביא ראי' מש"ס סוכה י"א, כבר הראנו דאיכא פלוגתא בזה בין רש"י לתוס', ואנן הוכחנו דתוס' מודה הכא דפסול בדיעבד, ומ"ש גם אם בדיעבד פסול הו"ל ספק דרבנן ולקולא, גם כן לא אתי שפיר כמ"ש, ומה שמביא ממג"א סוף סי' ל"ג הכוונה דהוי כעין ס"ס, נ"ל דמג"א סמך דלעיקר דליכא פסול ע"י נכרי כרוב שיטות דס"ל הכי ולחומרא מחמירינן לכן צירף שיטת ר"ח ורשב"א דאפשר הלכה כראב"י הגם דמחבר נקיט לעיקר כרמב"ם כיון דרוב הפוסקים בזה ס"ל דכשר השחרות לכן עי"ז סמך המג"א לצרף שיטת ר"ח ורשב"א אבל בנדון דידן דליכא שום קולא רק מכח ספק ספיקא גרידא לזה ליכא ראיי' מן המג"א, ודע מ"ש המג"א שם דלראב"י פסול לרבנן משום מנומר הוא, זה דלא כמ"ש דלחכמים ליכא בשם אחד משום מנומר, וראיי' שלי מן הטור מוכרחת, וגם מהמג"א לא מוכח נגד זה דאשגירת לישנא הוא ולא דק דליכא נפקותא שם דלא בא לומר אלא לראב"י ס"ל לרבנן כתב ע"ג כתב הוי כתב וה"ה כשמשחיר שנית ובין אי טעמא דרבנן לראב"י משום דמחזי כמנומר או משום טעמא דידי כל זה לא שייך בשחרות של עורות:

והנה מזקיני מאוה"ג זצ"ל אתבונן למצוא תיקון לס"ת שלפנינו, כי שם כתוב לאמור שמצא תיקון אחר והוא לתלות בין השיטה בין תיבת אל לתיבת שדי ב' תיבות יוסף אל' ולקדש שם אל ההוא אף שגם בזה יש לפקפק אולי כתב הסופר בכוונה אל בקדושה ועתה ע"י תליי' בין השיטו', יוסף אל, יהי' נקרא תיבת אל הראשון בשם אל והוי כמו מחיקה לעשות מן אל אל וסברא זו מוכח מלבוש יו"ד סי' רע"ב הכותב יודא ולא נתן בו ד' יתלה ד' למעלה דלא הי' כוונתו לכתוב השם משמע דאם הי' כוונתו לכתוב השם אסור לתלות הד' למעלה דעל ידי דקוראים התיבה יודא הוי כמוחק השם (וכן כ' בספר בני יונה) ונרא' שכן הבין האלי' רבה באו"ח סי' קמ"ב ס"ג מ"מ נראה דאין סברא זו מוכרחת דנרא' מתשוב' עה"ג סי' צ"ה ותשוב' ב"ח סי' קי"ג דס"ל דאין בזה מחיקה רק במוחק בידים, וגם הלבוש לא ס"ל דהוי מחיקה מדאורייתא כיון שאינו עושה מעשה מחיקה בידים אלא מדרבנן, ובנדון שלנו דליכא אלא ספק שמא קדש הסופר תיב' אל ספק דרבנן להקל אלו דבריו זצ"ל:

והנה מ"ש דאין סברת הלבוש מוכרחת אני בעניי מצאתי דינו של הלבוש מפורש הוא במס' סופרים פ"ה הלכה י' בלשון זה עצמו הכותב יהודא וכו' ועוד שם סוף הלכה הי' צריך לכתוב יהוד' ונתכווין לכתוב השם אעפ"י שלא כתב בו ד' מעכבה וכותב יהוד' אחר הרי דברי הלבוש מפורש יוצא ממס' סופרים וצ"ע למה לא כתב המחבר דין זה דמס' סופרים, באם נתכווין לכתוב השם שאסור לתלות הד' וכדדייק בלשון המחבר והוא מרבינו שמחה דמביא הב"י וז"ל הי' כותב יודא ולא נתן בו דל"ת וכו' שינה בלשון זה דהו"ל לומר הי' רוצה או צריך לכתוב יהוד' ולא נתן בו דל"ת, והא הכותב לא כתב יהוד' כיון שלא נתן בו ד' ולמה נקט המחבר כותב יהוד' אלא אי הוה נקיט הי' רוצה או צריך וכו' הו"א אפילו מכוון לכתוב השם, לכן נקיט הי' כותב בשעת כתיבה מכוון לכתוב יודא וסבור הוא שכותב יודא כנ"ל והוא דיוק נכון, ואפשר ע"ז סמך המחבר שלא העתיק דין זה של מס' סופרי' ועדיין צ"ע:

ואפשר דס"ל למחבר דליכא זה משום מחיקה הגם שנשתנה ע"י הטלת ד' אין זה מחיקה אלא גרמא בעלמא למחוק את השם דמותר דכתיב לא תעשון כן ועיין שבת דף ק"כ ע"ב דבין רבנן בין ר"י ס"ל דגרמא מותר ועיין רמב"ם ה' יסודי תורה פ"ו הלכה ו', ומ"ס דאוסר הכא דהתכווין לכתוב השם משום דס"ל גרם מחיקה אסור כדס"ד דש"ס שם דרבנן ס"ל גרם מחיקה אסור ולפי דקיי"ל דגרם מחיקה מותר ליתא לדינא של מ"ס הנ"ל כנ"ל:

והלבוש נראה דס"ל לחלק דהתם כשיורד למים ושם כתוב על ידו אינו עושה שום מעשה בשם עצמו אלא שיורד למים וממילא נמחק ע"י המים, אבל כשכותב ד' ועי"ז נשתנה השם ונקרא יהוד' הו"ל מעשה בידים דע"י שכותב ד' משנה השם ליהוד' והו"ל כאלו מוחק השם בידים ועיין רא"ש ביצה פ"ב כ"ב ע"א דמחלק לענין גרם כבוי כשעושה מעשה בנר עצמו הגם דכיבוי באת אח"כ ממילא הו"ל כעושה מעשה כיבוי לכ"ע עיי"ש, ומ"ש אמו"ז זצ"ל דלבוש ג"כ אינו אוסר רק מדרבנן משום דלא מצא לו חבר ולא נראה לו שיהי' איסור דאורייתא בזה, ואנן מצאנו דין זה מפורש במס' סופרים ואפשר שהוא מדאורייתא כמ"ש, ואפילו לדעתו הקדושה דאינו אלא מדרבנן וכתב דספק דרבנן הוא שמא לא נכתב תיבת אל בקדושה, לפענ"ד נראה כיון שיש לנו לדון בתרתי אם מותר למחוק בידים ואם מותר לשנות קריאתו ע"י שיכתוב למעלה, ובמחיקה עצמה צריך להחמיר מספק דדאורייתא הוא אין לנו להקל בספקא דרבנן לכתוב ולתלו' למעלה וענין כזה עיי' ב"י סי' תל"ז ומג"א ס' קפ"ד ס"ק ז' בספק בירך ביהמ"ז דצריך לברך גם ברכה רביעי' דלא לזלזלי' בי' שמחמיר בדאורייתא ולהקל בדרבנן בספק אחד הה"נ הכא וכבר הארכנו בזה בכיוצא בו:

ולולי דברי קדשו הי' נ"ל דאין נדון זה דומה למ"ש הלבוש דשם תולה דל"ת כדי שיהי' נקרא עם אשר כתוב למטה ממנו יודא והו"ל כאלו כתב בתוכו והו"ל כמחיקה ממש ע"י מעשה ודיו ושינוי הנראה וניכר הוא אבל בנדון זה דכתיב אל לא נשתנה דבר שנשאר הכל כתוב כמו שהי', אלא ע"י שתולה למעלה ב' תיבות יוסף אל בין תיבת אל לשדי נשתנה הקריאה במובן של הקורא וקורא אל תחת אל, אין זה מחיקה בידים אלא שינוי דממילא אתיא וקרוב לומר דאפילו גרמא לא הוי מכ"ש, וקו"ח דלא הו"ל כמוחק בידים והחילוק רב וברור לפענ"ד:

אבל מ"ש אאמו"ז עוד לפמ"ש האלי' רבת בנדון שלו דיטעו שאינו שם ויבואו למוחקו י"ל זהו דווקא אם נתקדש בוודאי חוששים לטעות ומכשול כהנ"ל, אבל בנדון זה שיש ספק אם קדשה הסופר לא חיישינן כולי האי שמא יסבור שאינו שם וימחקנו כיון שאם ימחוק ספק הוא שמא לא נתקדש נכון מש"כ ויש לצרף שיטת הרמב"ם דספק דאורייתא רק מדרבנן לחומרא ומחיקת אל שהוא ספק ליכא רק איסור דרבנן אין לנו לחוש כ"כ שמא ברוב הימים ימחוק, (הגם שגם באיסור דרבנן אסור למוכרו לגוי היכא דחוששין שמא יחזור וימכרנו לישראל צ"ל דזה רגיל להיות אבל מאן לימא לן דיבוא זמן דיהא צריך או רוצה למחוק תיבה זו):

ועוד אני אומר דליכא ספק השקול דמסתבר יותר שכתב אל שלא לשם קדושה והי' מכווין לכתוב ויאמר יעקב אל וכאשר ראה אח"כ בתיקון סופרים שלפניו לכתוב עוד (שאסור לכתוב אפילו אות אחת שלא מן הכתב) סבור הי' שעומד בשם אל וכתב שדי, אבל כשנאמר שכתב אל שדי הב' שמות, צ"ל שטעה ודילג ב' תיבות מיעקב עד אל שדי הגם שאפשר אבל אינו מצוי' כ"כ וקרוב יותר שכתב יעקוב אל בבת אחת והפסיק וראה בחומש שלפניו וטעה ובא לו הטעות מפני שפסק בתיבת אל וסבור דקאי באל שדי וכתב שדי אצל אל שכתב תחלה, הגם שאין לסמוך ע"ז מ"מ ספק שקול ליכא וחזי לצרופי למה שכתבנו ובהא סלקינן לעשות כאשר העלה זקנן ורבן של ישראל אאמ"ו זקיני מאוה"ג זצ"ל כי הוראתו בקדושה הוא ואנחנו קיימנוה וחזקנוה בעז"ת:

ועבידנא לי' שעשועים לשעשע בקצת מדבריו אשר העלה ואשר הביא לפנינו מה שהקשה בש"ס פ' הנזקין א נ"ד ע"ב דמקשה על ר"א וליעבר עליי' קולמס ולקדשו כמאן דלא כר"י לפי המבואר במ"ס ובהגמיי' ומובא בש"ך דשם שנכתב שלא בקדושה מותר למוחקו, גם לרבנן לא א"ש דהא אפשר שימחוק כל האזכרות כיון שלא נכתבו בקדושה ויכתבם אח"כ מחדש, יפה הקשה וכבר קדמוהו בקושיא זו בתשובת חו"י סי' ובבני יונת האריך בדין זה והעלה ב' ישובים לקושיא זו, א' דידע אם ימחוק כל האזכרות ויכתוב על המחק מחזי כמנומר ולכ"ע פסול, וס"ד כשיעבור בקולמס ס"ל לר"י אפילו כל האזכרות שבס"ת לא מחזי כמנומר והקשה כמאן דלא כר"י וחידש דגם ע"י העבר' קולמס כל האזכרות מודה ר"י דמחזי כמנומר תירוץ שני דהיכא שהסופר ידע שכותב שמות שאין נמחקים ופשע ולא כתבם בקדושתם כראוי' כה"ג אסור למחוק וזה דין חדש שחידש וצ"ע, ולפענ"ד לק"מ כיון שאין הסופר נאמן לנו שלא כתב האזכרות לשמה דחזקה דפועל עושה פעולתו בשלימות כראוי' כמ"ש הר"ן אלא לעצמו הנוגע לשכר פעולתו דאדם נאמן על עצמו בדבר הנוגע לממון כאלו מוחל על ממונו, אבל הנוגע לענין איסור אינו נאמן דאמרינן וודאי שקר בימינו, ולא מיבעי' דאסור לאחר למחוק האזכרות בשביל עדותו, אפילו הוא עצמו אין מניחין לו למחוק משום חזקה דוודאי כתבה כראוי' וא"נ להפסיד ס"ת, וקוראים בו לצאת ידי חובתו ואפי' בפ' זכור דקריאתה מדאורייתא, ואם הוא יכול לצאת בקריאה בס"ת זה יש לעיין דהו"ל כאלו שוויא לנפשי' חתיכה דאיסורא ואפילו במקום עידים מכחישין אותו נשאר באיסור כ"ש כשדבריו נגד חזקה ולדבריו ס"ת פסול הוא, ואפילו חוזר מדבריו ל"מ חוץ באמתלא כנ"ל אבל לקולא שנהי' מניחין אותו למחוק האזכרות נ"ל פשוט דאינו נאמן לעצמו להקל וכי כן לק"מ קושית מעלתו ני' ותמוה לי שנתלבטו גאוני קמאי בקושיא זו כ' הפשוט כמ"ש:

ומ"ש מע"כ תלמידי נ"י דשם שנכתב בקדושה אסור להעביר עליו קולמס דהו"ל כמוחק וציין על ש"ך סי' רע"ז שם לא נזכר מזה כלום, ולא אמר אדם דבר זה מעולם בשביל שמוסיף דיו יהי' כמוחק התחתון ועיין גיטין דף י"ט ע"א דיו ע"ג סקרא חייב שתיים משום מוחק התחתון סקרא ועכשיו דיו, ודיו ע"ג דיו וסקרא ע"ג סקרא פטור, הרי מפורש דפטור דליכא משום מוחק התחתון והה"נ לענין מחיקת השם דלאו מחיקה הוא וילפינן זה מזה לענין כתב ע"ג כתב בגט ובשבת וס"ת, ועיין נוב"י תנינא חלק יו"ד סי' קפ"א, ובזה אתן קנלי למילין, יאר ד' עינינו בתורתו, הכ"ד חפץ בהצלחתו אה"נ דש"ת, פה פ"ב כאור בקר ליום שהוכפל בו כי טוב ג' מרחשון תרי"ז לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה