אור ברסלב

כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה קכט

תשובה קכח

לכבוד אחי חביבי הרבני המופלג בתורה הנכבד המרומם הקצין המפואר היקר בנש"ק כש"ת מוה' יוזפא סופר יחי' לאי"ט:

אחד"ש הטוב הנני למלאות מבוקשך להעלות על הספר ובדיו שמעתתא ואגדתא שאמרתי במקומך בש"ק פ' בשלח חמשה עשר בשבט בחינוך ס"ת שלך למען יהיו לזכרון לפני עיניך ימים רבים:

הנה הרמב"ם ה' ס"ת כתב וז"ל כל איש ואיש מישראל חייב לכתוב ס"ת לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם השירה הזאת כלומר כתבו לכם ס"ת שיש בה שירה לפי שאין כותבים את התורה פרשיות פרשיות עכ"ל:

ובשאגת ארי' סי' ל"ד נכנס בבית הספק אם כוונת הרמב"ם דליכא מצוה רק לכתוב השירה כדכתיב ועתה כתבו לכם השירה הזאת דווקא השירה אלא כיון שאין כותבים מגי' מגילות ע"כ צריך לכתוב כולה, ואם כתב בדיעבד רק השירה או שהיתה כולה כתובה ובלה חוץ השירה שנשארת לבדה דיוצא ג"כ ואין צריך לכתוב ס"ת מחדש או נימא כיון דאסור לכתוב השירה לבדה ממילא מפרשים הקרא כתבו לכם השירה תורה שיש בה השירה דחייב לכתוב כולה עיי"ש, ונלפענ"ד להוכיח דשיטתו של רמב"ם דמצוה לכתוב כולה דווקא ולא קיים מ"ע בכתיבת שירה לחוד, ונקדים הנה הרמב"ם בספר המצות כתב דאשה אינה מחויבת במ"ע דכתבו לכם וכן משמע מלשונו בה' ס"ת כל איש מישראל וכו' משמע דנשים לא, והש"א סי' ל"ה טרח למצוא טעם כיון דמצות עשה דאין הז"ג היא למה אשה פטורה ולא מצא טעם הגון, ולפע"ד נרא' טעם לשבח ע"פ שהתעורר הש"א בעצמו דיש מקום לומר כיון דאינה מחויבת בכל המצות ורוב מ"ע שהז"ג פטורה לכן ליכא מצוה גבה לכתוב ס"ת, ודחה דבר זה דהא כמה מצות דישנו בכהן שאינן בישראל ומצות מלך וכדומה שאין שייך באחר ואעפ"כ חייבים בכתיבת ס"ת וע"כ כיון שמחויב כ"א במצות דשייכו גבי' חייב לכתוב ס"ת כולו וכן יש לומר גבי נשים, ולפע"ד דיש לחלק בחלוקא רבא בשלמא באנשים הגם שיש מצות שנצטוו הכהני' לבדם וכן למלך לבד מ"מ אתנייהו בכל ישראל בערבות ולכן ההלכה אעפ"י שיצא מוציא משום שערבים זה בזה ויוכל לברך וציונו על חיובו של חבירו, ועיין ר"ה ס"פ ראוהו ב"ד ולכן מצוה על כל אחד ואחד לכתוב ס"ת וכל המצות שבו כי שייך בכל המצות ויש לו חיוב בכולם, וכ"ז אנשים דאיתנייהו בערבות אבל נשים דליתניי' בערבות כמ"ש הרא"ש ברכות פ' שלשה שאכלו ואינני מבין הא דיצא מוציא מיירי שאיננו מחויב עתה שכבר יצא אבל מחויב הי' קודם שיצא אבל במי שאינו מחויב מעיקרא בעיקר המצוה איננו מוציא לחבירו יעוין ח"ן ריש מגילה ובירושל' שם ומכש"כ בשאר מצות וה"ט דאין מחויבים במצות כתיבת ס"ת דהרבה מצות אינם מחויבות ולית להו שייכות כלל במצות אלו כנלפע"ד:

ואם כנים דברינו אלו עלה בידי לפשוט ספיקת הש"א הנ"ל דעכ"ח ס"ל לרמב"ם דמ"ע שיכתוב ס"ת כולה אבל בכתיבת שירה לחוד לא יצא דאם עיקר המצוה רק לכתוב השירה לחוד, אלא ממילא צריך לכתוב כולה משום אין כותבים מגילות מגילות ואם בדיעבד כתב רק השירה או שבלה הס"ת ונשאר רק השירה לבדה יצא, א"כ גם אשה תהיה מחויבת לכתוב השירה למען תהי' לה לעד על מצות שמחויבת בהם שכתיבת שירה אין לחלק בין איש לאשה דכל הפרשיות חוץ מן השירה אינו אלא טפל לשירה, וע"כ דס"ל להרמב"ם דמ"ע דכתיבת ס"ת הוא בכל פרשיות לכן אשה פטורה כמ"ש והבן:

ועיקרן של הדברים אם מצוה לכתוב כולה או דסגיא בשירה לחודה נ"ל דתליא בפלוגתא, דוודאי משמעות הקרא כתבו לכם השירה משמע דווקא השירה, ואם נאמר דמצוה לכתוב כולה צריך לדחוק כתבו לכם השירה תורה שיש בה השירה עיי' ב"י סי' ע"ר ופשיטא דקרא משמע רק השירה לחוד, אלא דמסתבר יותר דעל כל התורה קאי דלמה יצוה דווקא לכתוב השירה שאין כתובה בה מצוה לעשות אותה, ונ"ל למ"ד תורה מגילה מגילה נתנה וכ' מרע"ה כל מצוה ופרשה בפ"ע כשנאמרה לו נ"ל כי מיד העתיקו כ"א מישראל כל פרשה ופרשה והי' מצווי' מפי משה על כך וכן משמע לשון מגילה נתנה וכשהגיע לשירה נצטוו שיכתבו השירה הזאת הגם שאין בת צווי מ"מ יכתבו וטעמו בצידו למען תהי' השירה הזאת לעד וכו' (ואינני מבין דהא כמה פרשיות יש עד השירה דאיננה כתובה שום מצוה בהם כגון מעשה בלק ובלעם וכדומה) ומדויק לשון ועתה אחר שכתבתם עד הנה, אבל למ"ד חתומה נתנה ולא נכתב שום פרשה עד שנגמרה תורה כולה מדלא אמר כתבו לכם התורה הזאת דהי' הכל נכלל בו גם השירה ש"מ דליכא מצוה רק בכתיבת השירה, וצריך לכתוב כולה משום דאין כותבים מגילה מגילה וכשבלה השאר או בדיעבד יצא כנ"ל ועיין:

ולפמ"ש אם נשים מחויבות בכתיבת ס"ת תליא בפלוגתא אי תורה מגילה מגילה או חתומה נתנה דלמ"ד חתומה נתנה עכ"ח דליכא מצוה רק בכתיבת שירה לחודה גם נשים מחויבות ומנ"ל להפקיעם ממצוה זו, אבל אי מגילה מגילה נתנה אין לנו הוכחה מקרא דליכא מצוה רק בשירה ומסתבר דאיכא חיוב בכולה, ודווקא אנשים אבל לשים לא, והרמב"ם דפסק דנשים פטורות וע"כ דס"ל דאיכא מ"ע לכתוב כולה כמ"ש וכן משמעות לשונו כמ"ש הש"א, צ"ל דס"ל הלכתא כמ"ד מגילה מגילה ניתנה כדפסק הרי"ף אלא דרי"ף ס"ל דבאמת משו"ה מותר לכתבו מגילה מגילה וכבר תמהו עליו הא מסקינן כיון דאדבק אדבק והרמב"ם הגם דס"ל הלכתא מגילה מגילה נתנה מ"מ פסק שפיר דאין כותבים מגילה מגילה מטעמא כיון דאדבק אדבק כנ"ל:

ובמאי דכתיבנא עלה בידינו ליישב קושית ש"א סי' ל"ה על הרמב"ם דנשים פטורות מכתיבת ס"ת והקשה מש"ס קדושין דף ל"ד ועירובין דף כ"ז מדלא קחשיב ומני בהדייהו כתיבת ס"ת דלאו מ"ע שהז"ג הוא ואעפ"כ נשים פטורות והניח בצ"ע, ולמ"ש דהך מלתא דנשים פטורות או חייבות תליא בפלוגתא אם התורה מגילה מגילה או חתומה נתנה ולכן לא קחשיב ס"ת בהדייהו דלא פסיקא לי' הא מלתא כמאן ותליא בפלוגתא הגם דאזיל שם לר"י דס"ל מגילה מגילה נתנה מ"מ כיון דלאו כ"ע הוא לא קחשיב וא"ש:

עוד אמרתי ליישב קו' ש"א הנ"ל בשנאמר מלתא בטעמא דנשים פטורות מכתיבת ס"ת דבס"ה המצוה שיכתוב לו כל אחד ס"ת ואפילו הניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו כבש"ס סנהדרין ועיין תורת חיים שם מדכתיב כתבו לכם משלכם ועיין רמב"ם וטוש"ע סי' ע"ר דאם לא יוכל לכתוב בעצמו יכתוב ע"י אחר ועיקר המצוה שיכתוב בעצמו, ולכן נשים דפסולות לכתוב ס"ת דממועט מדכתיב וקשרתם וכתבתם דפסולה לכתו' מזוז' וס"ת ואיך תצוה התורה שתכתוב ס"ת ואינה יכולה לקיים בעצמה רק ע"י אחר, וקרבנות שאני דכהנים שלוחי דרחמנא נינהו לכן בוודאי לא נאמרה מצוה זו אלא לאנשים ולא לנשים דא"א לקיים המצוה רק ע"י אחר הכותב, או בכתוב כבר וקנתה מאחר שכבר כתב ובלא"ה לא תוכל לקיים, והא דמצות מזוזה גם נשים מחויבת כדאמרו חז"ל שם בקידושין נשי לא בעי חיי ואעפ"כ פסולה לכתוב מזוזת הגם שנצטווה בה, שאני מזוזה אע"פ דבלשון כתיבה נאמרה אין מצוה כלל בכתיבת מזוזה ולא מצינו דמצוה לכותבה משלו דווקא, רק המצוה הזו היא שתהי' מזוזה קבועה במזוזת ביתה ונאמרה בלשון כתיבה דא"א בלא כתיבה וצריכה הכשר כתיבה כמו בס"ת אבל אין המצוה לכתוב בעצמו ולעצמו או ע"י שלוחו או לקנות בדמים שלו וכשיש לו משל אבותיו יצא, משא"כ בס"ת דבכתיבה תליא עיקר המצוה והבן:

ולפ"ז תליא הך דינא דנשים פטורות מכתיבת ס"ת בפלוגתא דתנאי אם כשרה לכתוב תפילין, וברייתא דגיטין דס"ת שכתבה אשה פסולה יליף מהיקש דאיננה בכתיבה דכמו דליתא בוקשרתם ליתא בוכתבתם וה"ה ס"ת ומזוזה עיין ש"א שם, וזהו דווקא למ"ד לילה לאו זמן תפילין, ולר"מ דס"ל לילה שבת ויו"ט זמן תפילין ונשים מחויבות בתפילין לא אפסלו נשים מכתיבת תפילין דהם בוקשרתם וכתבתם וה"ה בכתיבתם ס"ת, והא"ש מדלא קחשיב מתני' ס"ת דפטורה דסתם מתני' ר"מ ולדידי' אשה כשירה לכתוב ס"ת ממילא מחויבת נמי במ"ע דכתיבת ס"ת וא"ש:

ולפום רהיטא קשיא לי לפמ"ש הרמב"ם בפ"ז מס"ת דאין כותבים ס"ת מגילה מגילה, אבל מותר לכתוב מגילה של ג' תיבות בכל שיטה א"כ אפשר לכתוב השירה לבדה שלושה תיבות שלושה בכל שיטה ושיטה וצל"ע כעת:

ומדי דברי ברמב"ם הנ"ל אמינא בי' מלתא דלא נודע מקומו מאין יצא לו שיעור ג' תיבו' דכותבי' ומקו' שהרא' כ"מ המקו' דחוק כי שיעור ג' תיבו' מניין לו וראיתי בס' בני יונה ה' ס"ת בפלפול ארוך כ' דנפיק לו לרמב"ם מבריי' ריש גיטין ג' כותבי ד' אין כותבי' מפרש הרמב"ם דלא פליג ר"י על בריי' זו אלא דר"י בלא שרטו' לכן ג' אין כותבי', אבל ברייתא בשרטוט ומשו' אין כותבי' מגילה דוקא ד' אין כותבי', והא דמייתי ר"י וברייתא דאי לאו בריי' היה מקום לומר דר"י בשרטוט מיירי ומשום אין כותבי' מגילה קאי לכן מייתי ברייתא ממילא דר"י משום שירטוט אלו דבריו זצ"ל, ודבר שכלי דיבר:

אלא דדבריו תמוהים לי הא הרמב"ם פסק בה' ס"ת דג' כותבי' ד' אין כותבין ופסק כברייתא נגד ר"י, ולדבריו ליכא דפליג על דר"י דהא ברייתא מאיסור אין כותבים מגילה איירי וצ"ע, ובאמת בלא"ה הקשו על הרמב"ם דפסק כברייתא דלא כר"י דהא לא נראי' לר"י הברייתא כמ"ש תוס' בשם בה"ג ריש גיטין ורא"ש במגילה, וגם אביי אמר ואי משום דלא ידע לדר"י, ול"א דלא ידע ברייתא ש"מ הברייתא לאו הלכתא היא, ונלענ"ד ליישב כ"ז ע"פ דרכו של הבני יונה ואומר בוודאי רחוק מאוד לפרש הברייתא דמיירי דכתב בשירטוט ומשום איסור אין כותבים מגילה דלפי מסקנת ש"ס יבמות דשלא ללמוד מותר לכתוב צ"ל דכ' להתלמד ורחוק הדבר בעצמותו מי שכותב ג' תיבות או ד' להתלמד מתוכו, ואם כי יש במציאות רחוק להעמיד הברייתא בהכי אבל מסתמא קאי משום איסור כתיבה בלא שרטוט, אלא למאן דס"ל ביבמות דגם שלא להתלמד אסור וכן ס"ל לאביי כמ"ש מג"א סי' ל"ב בפי' קו' הרא"ש ביבמות שם ולדדהו שפיר יש להעמיס בכוונת הברייתא משום איסור דאין כותבים מגילה בת ארבע אותיות והא"ש דר"י דאמר ג' אין כותבים לא פליג על ברייתא אלא מפרש הברייתא משום איסור אין כותבים מגילה וס"ל כמ"ד ביבמות דאפילו שלא להתלמד אין כותבים וכן ס"ל לר"י דאמר דרב אביתר לאו בר סמכא הוא משום דר"י ולא אמר משום ברייתא דברייתא י"ל מיירי מאיסור אחר דאין כותבים מגילה, ואביי לשיטתו שפיר אמר וכי משום דלא ידע הא דר"י ול"א דלא ידע הברייתא דמברייתא אין מוכח ולק"מ לר' אביתר דסבר דדרך צחות מותר לכתוב מגילה כמ"ש הבני יונה או ס"ל כותבים מגילה, ור"י מייתי ברייתא דאי לאו ברייתא הי' מפרשים דר"י משום אין כותבים מגילה, והא"ש דפסק הרמב"ם הלכתא כברייתא הנ"ל דג' כותבי' בלי שרטוט, לפי דקיי"ל מסקנת ש"ס יבמות דכל שלא להתלמד שר' ע"כ ברייתא מתפרשת לענין איסורא לכתוב בלי שרטוט, וליכא דפליג חוץ דר"י חולק משום דמפרש ברייתא באיסור כתיבת מגילה, אבל לדידן א"א לפרש כן וא"ש:

ומ"מ א"ש מה דפסק הרמב"ם דכותבי' מגילה ג' תיבות בשיטה אחת מדס"ל לר"י ואביי כן בברייתא דאיכא שיעור בכתיבת מגילה והוא ג' תיבות דכותבים הגם למסקנא אין אנו מפרשים הברייתא בהכי מ"מ הא ליכא מאן דחולק על דין דאביי ור"י בהך מלתא דכתיבת מגילה, קיי"ל כוותי' ומיושבים כל דברי הרמב"ם בעזהי"ת:

ואבוא אל קושיא אחת שהקשני מעלת תלמידי י"נ הרב וכו' מו"ה זוסמאן ני' אבדק"ק האללאש יע"א ני' שנתקשה בספיקת תוס' סוטה דף י"ז ע"ב ד"ה כתב אם מהני שרטוט אחר הכתיבה והוקשה לו מש"ס מנחות פ' הקומץ דמקשה ואי מורידים מקדושה חמורה לקדושה קלה כותבים מזוזה הא מזוזה בעי שרטוט ואם מהני שרטוט אח"כ לא מקשה ש"ס מידי, קושיא זו עצומה לכאורה, ולפום רהיטא נ"ל דאפשר גם לסתמא דש"ס מספקא לי' בהא מילתא אי הקפדת הלכה למשה מסיני שיכתוב על השירטוט או ההלמ"מ שתהי' מזוזה משורטטת ולא משום הכתיבה וסגי כשמשרטטה אח"כ, ואי לא הוי מצא תנאי דפליגו בשרטוט הי' מוכרח מברייתא דאמר משום מורידים דקבלה הי' בידם דהלמ"מ דצריך שירטוט ולא דבעי לשרטט תחילה ולכתוב, אבל כיון שמצא תנאי י"ל ברייתא אתיא כהך תנא דל"ב שירטוט, ולמאן דס"ל הלמ"מ דבעי שרטוט נשאר הספק לדינא אם סגיא שרטוט אחר הכתיבה, ויותר נ"ל דקושית ש"ס קאי אלעיל דמשני דמזוזה על הדוכסוסטו' למצוה פי' וכיון שכבר כתובה לפנינו וא"צ תיקון עוד להכשירה הוא דיעבד שעומדת ומוכנת כשירה לפנינו, ואי מזוזה בלא שרטוט פסולה א"כ כמו שהיא לפנינו פסולה למזוזה ובעי תיקון לשרטטה הוי כלכתחילה ושפיר מקשה הא בעי שרטוט והדר קשיא מדוכסוסטו' כנ"ל בהשקפה ראשונת:

ולענין דינא נראה מלשון הרמב"ם הלכ' ס"ת שכ' הלמ"מ שאין כותבין ס"ת מזוזה רק בשרטוט שהנה לשון הלמ"מ הנאמר בפ' הקומץ שרטוט הלמ"מ, נראה דרצה להשמיענו כי עיקר הקפידא כדי לכתוב ע"ג שרטוט, וזהו שכ' אין כותבים רק בשירטוט קודם הכתיבה, וכן נראה יותר בלשון המחבר סי' רפ"ח וז"ל צריך לשרטט ואם כתב בלא שרטוט פסולה מאריכ' לשון זה נראה דרצה לומר דאם כ' בלא שרטוט אע"פ ששרטט אח"כ פסולה דבכתיבה אחר השרטוט תליא מלתא והשרטוט משו' הכתיבה ולכן בתפלין דמכוסים ל"צ שרטוט, ונראה דהוציא כן מירושלמי דמייתי תוס' ריש גיטין ורי"ף בסוף הלכ' ס"ת, וכ"מ בה' ס"ת הלמ"מ שיהי' כותב בעור ודיו ומסרגל מלשון זה משמע להו דהכתיבה צריך להיות על השרטוט (הגם שיש לדייק איפכא מדלא נקט מסרגל תחלה משמע דיכול לכתוב ולסרגלה אח"כ) כנלפענ"ד עיקר לדינא:

ובדרוש אגדה אמרתי לפרש הא דאמר רבא אעפ"י שיש לו ס"ת מאבותיו מצוה לכתוב משלו וגם הא דאמרו חז"ל כל הכותב לו ס"ת כאלו קבלה מהר סיני ונמק"י דחק משום דטרח כולי האי וודאי הי' מטריח ג"כ לקבלה מסיני, ונ"ל לתת תבלין בהקדמת שאמרתי במק"א בהא דאמרו כל המלמד את בנו תורה כאלו קבלה מהר סיני, ונ"ל כי יש ג' מדרגות במקיימי מצות השי"ת, יש עובד מאהבה ויס עובד מיראה ויש אשר אין עושים רק מפני שרגילים בהם והרגל נעשה טבע, ומנהג שנהגו אבותיהם מקטנותם בידיהם ככל ענין ודבר רשות שרגיל אדם בו מקטנותו, וקרא קצווח ותהי' יראתם אותי מצות אנשים מלומדה, והנה מי שעובד מאהבה או מיראה מלמד לבניו ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט באהבתו את ד' או מיראתו אבל מי שאין בו אחד משנים אלו רק משום דכבר רגיל בו והרגל נעשה לו טבע וקשה עליו הפרישה זה לא ילמד לבניו תורה ולא ירגיל אותם בה כי גם הוא כבר הי' פורק עול התורה והמצות אם לא שהי' רגיל בו, ולכן כתוב שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי וכו' ובמדרש צריך שיהי' עינו ולבו לד"ת היינו שיהא עובד ד' בלב ועינו ולבו תמיד שם כי היא חיינו וכו' ומסיים ואשר תצום את בניכם וכו' שאם יה' עיניהם ולבם לד"ת יצוו גם בניהם לשמור ולעשות, והנה מי שמקיים המצות משום שהרגילו אותו אבותיו בהם, אם הי' עומד לפני הר סיני לקבל עליו עול התורה לא הי' רוצה לקבל התורה כי עכשיוו שכבר קבלוהו אינו מקיים רק מפני שאבותיו קבלו והרגילו אותו בהם, ויפה אמרו כל המלמד את בנו תורה מזה נראה כ' נפשו חשקה בתורה ומלמד בנו ומגדלו לתורה למען ילך אורחות חיים כאלו קבלו מהר סיני שאם הי' עומד שם הי' מקבל עליו עול התורה מחדש:

ובמה דכתבנו נראה להמתיק ולתת טעם למצות כתיבת ס"ת שכ"א מצוה עליו לכתוב ס"ת מחדש להראות כי אינו מקיים התורה משום מנהג אבותיו שהרגילו אותו בו אלא שמקבל עליו התורה והמצות בכל לבו מחדש, ויפה אמרו ז"ל כל הכותב לו ס"ת כאלו קבלו מסיני שבזה נראה כי הי' מקבלו מסיני כשהי' עומד בתחלת קבלתו, והא"ש דאמר רבא אעפ"י שיש לו ס"ת מאבותיו מצוה לכתוב משלו, שלא תהי' התורה כמצות אנשים מלומדה מאבותיו וא"ש:

ואיתא במדרש קהלת בפסוק אוהב כסף לא ישבע כסף אוהב מצות לא ישבע מצות ומי אוהב בהמון לא תבואה מי שעושה מצות ואינה עושה מצוה הקבועה לדורות כגון כתיבת ס"ת ובנין בהכ"נ גם זה הבל, והנה תמוה בוודאי העושה מצוה קבועה לדורות מעולה ביותר ממצוה שאינה קבועה שבמצוה קבועה כגון כותב לו ס"ת יש לו זכות גם אחר מיתתו כל פעם שקוראים בו בציבור וכן בהכ"נ וכיוצא בו, אבל משום זה לא יתכן לומר על העושה מצוה שאינו קבועה שגם זה הבל ח"ו, ונ"ל עפמ"ש לעיל כי יש עובד מאהבה ויש עובד מיראה ולתועלת עצמו ע"מ לקבל פרס ועיין רמב"ן בפ' אחרי בפסוק אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כי מי שעובד ע"מ לקבל פרס בעוה"ז משלם ד' פעלו כחפצו ורצונו בעה"ז ומי שעובד ד' ע"מ לקבל שכרו בעה"ב משלם לו ד' בעוה"ב, ומדריגה העליונה שאינו מצפה לתשלום גמול כלל רק לעשות רצון ה' שכרו כפול בזה ובבא, והנה מי שעובד ד' ע"מ לקבל פרס בעה"ז ואינו מצפה לתשלום גמול בעה"ב וכל מאוי' נפשו רק שיתענג בדשן נפשו כל ימי חייו בעוה"ז זה אינו עושה מצוה הקבועה לדורות כדי שיהי' לו זכות אחר מיתתו ג"כ דאינו מאמין או אינו חפץ ורוצה בשכר עוה"ב אלא בעוה"ז ומה לו לעשות מצוה הקבועה לדורות אבל מי שיודע ומבין שכל מה שיש לו לאדם בעה"ז הכל הבל ומה לו אם יקבל שכרו בעה"ז ולא בעה"ב, עושה מצוה הקבועה לדורות שיקבל שכרו בעה"ב או לעשות רצון ד' גם לאחר פטירתו, וא"ש דברי המדרש אוהב כסף לא ישבע כסף ומפרש דקאי על אוהב מצות לא ישבע מצות משתוקק תמיד להרבות מצות ומעשים טובים אלא יש שאוהב לעשות מצות כדי להשיג במלואו הנאת עוה"ז, לכן מסיים ומי אוהב בהמון לא תבואה ג"ז הבל, ומפרש המדרש מי שעושה מצות ואינו עושה מצוה הקבועה לדורו' מזה נראה כי אוהב לעשות מצות רק להשיג עוה"ז במלואו וכן ישלם לו ה' תגמולו כחפצו ורצונו, גם זה הבל כי לא יהי' לו רק שכר עוה"ז שהוא הבל וריק וא"ש:

ויובן בזה קרא מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש במדרש בכל עמלו יכול אפילו בעמלו של תורה לכן אמר תחת השמש אין יתרון אבל למעלה יש יתרון ויש לדקדק א"כ למה אמר בכל עמלו הול"ל מה יתרון לאדם בעמלו עוד י"ל כפל הלשון עמלו שיעמול ונ"ל כי גם מי שעובד ד' ע"מ לקבל שכר בעוה"ז אין לו יתרון כי יקבל שכרו בעוה"ז וגם זה הבל, ולכן אמר מה יתרון לאדם בכל עמלו אפי' בעמל של תורה אין יתרון אימתי כשיעמול תחת השמש היינו כשכל תכלית עמלו להשיג דבר שתחת השמש להשיג הצלחת עוה"ז שהוא תחת השמש, אבל למעלה מן השמש היינו כשתכלית כוונתו להשיג מה שלמעלה מן השמש שכרו טוב הצפון עין לא ראתה לזה יש יתרון, וכ"ש וקו"ח כשאין מצפה לשום תשלום גמול אשריו בעוה"ז וטוב לו בעוה"ב, והשי"ת יזכור אותנו לטובה ולברכה לעבדו בלי מניעה בלב שלם ובנפש חפיצה הכ"ד אחיך אוה"נ, פה פ"ב יום ה' כ' שבט תרי"א לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה