כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה קיא
שלמא רבא מן שמי' לידיד ד' חביב נפשי מחותני הרב הגאון הגדול המפורסם בישראל מופת הדור חריף ובקי בח"ת בנן של קדושים נ"י ע"ה כקש"ת מוה' שלמה זלמן אולמאן ני' אבדק"ק מאקווע יע"א:
מכ"ק קבלתי לשמחת לבבי, ואחר עד היום לעשות רצון צדיק כי"ב לאשר הייתי שבוע העבר בע"מ וויען, ומאת בואי לביתי אינני בבריאות, ועצור אני ע"פ צווי הרופאים בחדר, ולעת ערב אמר לי גיסי ידי"נ ני' כי מחר יכתוב למחותני הדר"ג ני' דחקתי עצמי גם אני להשיב מפני כבודו כי רב:
והנה הדר"ג מחותני ידי"נ ני' עשה לי מטעמים במה דקשה לי' בש"ס נדרים דף ז' ע"א ופסקו הפוסקים להחמיר בספק יש יד לצדקה, לשיטות דסוברים דצדקה לעניים כהקדש לגבוה יחשב ומחשבה מועלת בו כמבואר ח"מ סי' רי"ב ויו"ד רנ"ח, א"כ מה הוא מקום הספק נשאל לנודר אם אמר יאמר שלא היה מחשבתו לנדר, רק לנפקותא נאמן במגו דאי בעי מתשל עלה, ואם יאמר שהי' בלבו לנדר הא מחשבה לחוד מועיל לצדקה, וכ' כי מצא קושיא זו במהרי"ט, ואני לא מצאתי בחפזי ולדידי לק"מ די"ל כמ"ש תוס' שבועות כ' ע"א לישנא דאתקיל לי' שאמר שהי' כוונתו מה שיהי' משמעות לשונו או דשכח מה היה כוונתו, וכן י"ל בזה, וכצ"ל בדוכתא טובא בספיקות כה"ג, ועוד י"ל בשאומר אח"כ שהי' בלבו נגד מה שהוציא מפיו שלא יועיל ודברים שבלב שסותר מה שהוציא מפיו לא הוי דברים גם בשבועה (עין בש"ך סעק"ב סימן ר"י מה שכתב בשם הב"ח) ואי בדבריו נדר לא מועיל מחשבתו שסותרת בשעת הדיבור, משא"כ אם אין משמעות דבריו לנדר והוא פשוט, והנה מה דפשיטא להדר"ג ני', דנאמן שלא היה כוונתו לנדר מטעם מגו דאיבעי מתשל עלה זה תליא בשני תירוצי רשב"א ביבמות פ"ח ד"ה הואיל ובידו לאתשולי ישעי"ש, ויעיין ראשונים ב"ב ס"פ גט פשוט דס"ל דאינו מגו כה"ג ויעיין ש"ך ח"מ סי' רנ"ה:
ומ"ש מחו' י"נ הגנ"י ביישוב הקושיא ע"פ שיטת הרמב"ם פ"ב מנדרים בשחוזר מנדרו תכ"ד מהני, חוץ בשחוזר במחשבתו א"כ יש נפקא מינה בשאמר שחזר תכ"ד במחשבה דאם לא הי' הנדר רק במחשבה, פשיטא דמועיל חזרה במחשבה, אבל אי הוי נדר בדיבור לא מועיל חזרה תכ"ד במחשבה אלו דבריו, במח"כ לפע"ד אינו כן, מלבד אי מהני חזרה תכ"ד אפילו בפה תליא בשיטות הרמב"ם ודכוותי' דס"ל בהקדש לא מהני חזרה תכ"ד ואם צדקה כהקדש גם בזה לא מהני חזרה תכ"ד, ואפילו לדעת הש"ך ח"מ סי' רנ"ה דהשיב על שיטה זו, י"ל הסוברים דצדקה לעניים כהקדש ל"ל כרמב"ם מ"מ נ"ל דגם אם נדר במחשבתו ל"מ חזרה במחשבה דמחשבה בהקדש כמעשה כמו בתרומה דכתיב ונחשב, ובהקדש כתיב ומוצא שפתיך, וכתיב וכל נדיב לב וכו' ויעיין שבועות כ"ו ע"ב בתוס' ורש"י שם, ואין מחשבה מבטל מחשבה שנחשבת כמעשה כמבואר בש"ס פ' האומר בקדושין ובתוס' שם וכן בצדקה אי מחשב כהקדש לגבוה, לא אתי מחשבה ומפיק מידי מחשבה שנחשבת כמעשה וכסברת פר"מ הגנ"י אמרתי במק"א לענין אומדנא ודברים שבלב וכה"ג, אבל בתרומה והקדש פשוט דלא שייך מחשבה מוציא וכו':
ואחרון הכביד להקשות על שיטת הרמב"ם הלכ' נדרים, מסוגיא דנודרת איך מדירים אותה בב"ד ניחוש שבחשאי תאמר שחוזרת מנדרה, וכעין שכ' תוס' שם שחיישי' שיפר בעל בחשאי קודם שיאמר בקול קיים ליכי, הנה שערי תירוצים על קושיא תוס' שם לא ננעלו, ואכ"מ, ובאמת לתי' תוס' יש לפקפק לשיטת הרא"ש ומובא בי"ד סי' רי"א דבלחש לא מהני, ולפי דס"ל לב"ח דלא הוי אמירה עד שישמיע לאזכנ, הגם שאמת בכוונת הרא"ש כמ"ש הש"ך וזה מבואר, אבל גם דעת הב"ח נכונה לעצמו בלי השמעה לאזנו כמחשבה יחשב לכל דבר, וי"ל גם הר"ן בנדרים ס"ל כן, רק דס"ל מ"מ לא שמע חבירו כיון שלא אמר בקול ולא דקדק עליו מקודם לשמוע מה יאמר בלחש כזה וכמ"ש ש"ך שם, אבל כשעומד בפני ב"ד ועומדים עליו ומדקדקי' אחריו קשה לצייר שישמיע לאזניו, ולא ירגישו ב"ד בדיבור כזה וכן לא חיישינן שהאשה תחזור בלחש ותשמיע לאזניה ולא ירגישו בו ב"ד, אלא דתוס' ע"כ לא ס"ל כן וצ"ע, ולפום רהיטא י"ל שיכרחו אותה לומר עוד דברים מיד שאינם מענין הנדר עד שתצא מתכ"ד של הנדר ושוב אין לחוש עוד כנ"ל, ולאפס הפנאי והבריאות הקצרתי כאמור:
רגע א' אעורר לבבו כלב הארי בענין זה שנתקשיתי מאז והארכתי למה בספק מתנות כהונה פטור בלא כלום יתן במתנה על מנת להחזיר ומועיל לצאת י"ח ואין בו הפסד ממון רק (מקיים) ספק מצוה, ואי משום כהן המסייע בבית הגרנות דמבואר פ"ק דקדושין אין בזה דהא (אם לא יקבלם במתנה על מנת להחזיר) לא יתן לו כלום מספק כמובן וצע"ג, והיה בזה שלום כעת, ואתו הסליחה על קיצור דברים, הכ"ד אוה"נ חותם באהבה דש"ת תמיד מחותנו:
הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: