כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה קח
שלום תנינא לי"נ הרב הגאון הצדיק וכו' כש"ת מהרא"י ני':
בעש"ק שלח המעתיק מכתבי עב"ד ובל"ס בא לידו הרמה, ולהיות כי לא מצאתי בענין זה דבר ברור בינותי כאור בוקר ש"ק באמתחת ספרים שלי, ומצאתי מ"ש בשיורי כנה"ג סי' ר"מ וזה לשונו באות ד' אב שיש לו תביעה על בנו צריך הבן לילך אחר אביו לדון בב"ד שבעירו אע"פ שהוא נתבע מהרי"ק שורש נ"ח, ויראה לי דה"ה תלמיד אחר רבו, ומכאן דלכבוד אביו לא ימנע מלשאול תביעותו והוא פשוט עכ"ל ודבריו נפלאו בעיני דמה שמביא חידוש דין זה מן מהרי"ק דצריך לילך אחר אביו כבר הביא הרמ"א דין זה וציין על מהרי"ק, ובאמת צל"ע דרמ"א כ' בן שיש לו דין עם אביו והאב הוא תובע ובמהרי"ק שורש נ"ח איירי בבן שיש לו דין עם אמו והיא תובעת, וכ' שם אפי' אחר הי' מזמין אותה לדין חוץ למקומה היה הבן מחויב לטרוח ולילך שם עבורה על הוצאותי' והאיך יעלה על דעתו להטריח אותה בעצמו ולהבזותה בב"ד ואפי' אשה בעלמא הקפידו רז"ל שלא תתבזה בב"ד ק"ו שלא לבזות אמו ללכת חוץ מעירה לדון ולערער אלו דברים הנאמרים שם הצריך לעניננו, ונראה דווקא באשה ס"ל דהוא בזיונא רבא שתלך חוץ לעירה לדון בפני ב"ד מדמביא מאשה דעלמא דהקפידו רז"ל שלא תתבזה בב"ד, אבל באיש דליכא בזיון וטורח כ"כ לעמוד בפני ב"ד שלא במקומו מנ"ל לרמ"א כן מתוך דברי מהרי"ק, וכן כנה"ג דכ' בפשיטות בבן עם האב ממהרי"ק הנ"ל צל"ע:
ועל בעל כנה"ג צריך לפרש עמ"ש ומכאן דלכבוד אביו לא ימנע מלשאל תביעתו דמוכח כן מן מהרי"ק דהא המהרי"ק קאי דהאם תובעת הבן בב"ד ופשיטא ליה שאין צריך לתת לה מה שתובעת כדי שלא יצטרך לעמוד עמה בדינא ודיינא דכיבוד משלה ה"ה דאין צריך לוותר תביעתו מאביו כדי שלא יצטרך אביו לילך בדינא ודיינא, ותמה אני עליו הלא דבר זה מבואר ברמ"ה שבטור מפורש ושום שכל דבן יוכל לתבוע לאביו בב"ד במקום פסידא, וכ"כ רמ"א ביו"ד ובח"מ סי' י"ד ססי' א', ואיזהו חידוש מצא במהרי"ק יותר ממ"ש הטור בשם רמ"ה ורמ"א, ולפמ"ש במכתבי הראשון דיש מקום לומר לשיטת הרמב"ם דבב"ד אסו' לו לתבוע, וכ"כ בתשובת מהרמ"ל, נגד זה אין ראי' מן מהרי"ק דס"ל דגם לשיטת הרמב"ם מותר לו לילך לתובעו לב"ד דמהרי"ק אפשר ס"ל כרוב פוסקים במקום פסידא מותר אפי' לצער ובזיון, וכן נראה דס"ל למהרי"ק הכי דהא כ' שם והאם תחזיר לו הוצאותיו, וכ"כ רמ"א דאין חייב לכבדו משל בן, והא כ' במהרי"ק דזה בזיון לאם שתלך למרחקים לב"ד אחר ומ"מ כ' דצריכה להחזיר לבן מה שמוציא בהליכתו למקומה ומשום דאינו מחויב להפסי' משלו וע"כ דלא אזיל בשיטת הרמב"ם, די"ל לשיטת הרמב"ם אסור להעמיד האב בפני ב"ד ויפסיד שלו:
ויש להוכיח קצת דס"ל למהרי"ק דעיקר העמדה בדין ליכא בזיון כ"כ מדכ' שם אחר שכ' דהאם תתן לו הוצאותיו ואם כי באולי אין הדין נותן כן מ"מ כדי שלא יהי' לך פתחון פה לחלק, אמרתי כן, נראה כוונתו מ"ש אולי אין הדין כן משום שיטת הרמב"ם דמביא שורש קס"ו במילי דבזיון וצער צריך להפסיד ולשיטתו אינה צריכה אמו להחזיר לו הוצאותיו, ומינה דלשיטת הרמב"ם ג"כ מותר לו לעמוד עם אמו בב"ד, אלא שצריך לחוס על כבודה כל האפשר לדון עמה בב"ד שבעירה על הוצאותיו, אבל בב"ד שבעירה ליכא בזיון כ"כ, ומוכח ג"כ אפילו נגד אמו א"צ לוותר הגם דשערו חז"ל דבזיון היא לאשה שתעמוד לפני ב"ד, וכ"ז כתבנו לפי דמדמה הכנה"ג מלתא דאב ואם התובעים למלתא דבן תובע איכא ראי' מן מהרי"ק דס"ל אפי' לרמב"ם יוכל לתובעו בב"ד וכן לאמו כמ"ש, ולמדנו מדברי בעל כנה"ג דס"ל דשוה כבוד ומורא רבו לאב דהא כתב ויראה ה"ה תלמיד אחר רבו ואי כבוד הרב חמור בענין זה כ"ש הוא, והכנה"ג כתב רק דה"ה ועוד דמדמה בן התובע לנתבע וכתב על זה דה"ה תלמיד אחר רבו ש"מ דס"ל כמו שבן יוכל לתבוע אביו בב"ד כן רבו דהוא מדמה ומשוה הענינים להדדי ויליף זה מזה מוכח דרשאי לתבוע אביו בב"ד ה"ה רבו ומצאתי לי חבר למ"ש במכתבו הראשון דאין חילוק בין רבו לאביו:
והלום מצאתי ראיתי בספר חסידים סי' תקפ"ד מעשה בעשיר א' וכו' בל"ס יש לפר"מ ני' ספר חסידים דשכיחי יעיי"ש, נראה דאין לבן לילך עם אביו לדין וכ"ש שלא להשביעו ומ"ש שם ואי נפשך לומר בעושה מעשה עמך אין זה ידוע לבני אדם עכ"ל, לא ידעתי כוונתו אם מעשה שהיה כך היה שלא היה עושה האב מעשה עמו אלא שאין ידוע לבני אדם ויחשדוהו שמצער אביו, או כוונתו כיון שיודע בנפשו שעושה לו האב עולה ובענין הזה א"צ לכבדו, (כמבואר בתשובה קודמת) אלא שלב"א אין ידוע, יהי' איך שיהי' נראה דעכ"פ לא נכון הוא לתובעו לאב בב"ד ולא מדת חסידות הוא ושומר נפשו ירחק וכ"ש תלמיד נגד רבו:
ובאתי להודיע גם זאת לפר"מ ני' וד' ישפות שלום והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, הכ"ד באישון לילה אוה"נ דש"ת פה פ"ב מש"ק פ' משפטים שנת תרכ"ז לפ"ק:
הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: