כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה קא
הוא אהרן ומשה שפיר קאמר יום ליום יביע אומר ה"ה תלמידי חביב נפשי הרבני הצדיק מלא וגדוש חרוץ בעל פיפיות הקצין כש"ת מו"ה אהרן משה טשוטשקא ני' בשבת תחכמוני בק"ק גאיא יע"א:
יקרתו קבלתי וכו' ע"ד מקווה שנעש' מחדש במקומו ורוצים לעשות' עד"ז לעשות נקב בשולי הגיגית כדי לנקות המקווה בכל פעם שיהי' המים יוצאים דרך נקב זה וקובעים בנקב כלי הנקרא ווענטי"ל וחצי' נבנה בקרקע וחציה היא הברזא תחוב בו וקשור בו חבל כדי להוציאה בכ"פ שרוצים לנקות המקווה ועלה ספק בלבו אם אין לחוש משום שכלי זה הוא של מתכות ודבר המקבל טומאה הוא והוי' המקווה עי"ד המקבל טומאה ועיניו שוטטו בח"ס חיו"ד סי' רי"ח והנני לחוות לו דעתי מה שהעלתה מצודתי בענין מעט מזעיר כיד ד' הטובה עלי:
הנה במתני' דמקוואות פ"ה נוטפין שעשאן זוחלין סומך אפי' מקל וכו' ור"י אומר כ"ד שמקבל טומאה אין מזחילים בו ומפרש הר"ש שנפרץ בכותל ונעשה זוחלים פליגו ר"י ור' יוסי אם יוכל להעמיד הזחילה עי"ד המקבל טומאה וכ' הר"ש ר"י דמכשיר מודה דהוי' המקווה פסול ע"יד דמק"ט אבל ס"ל שאני הכא המקווה שלם והרא"ש בה' מקוואות סי' י"א דחה פירושו דלשון שעשאן זוחלים לא משמע הכי הא הוא לא עשאן זוחלים אלא שנעשי' מאלי' שנפרצה הכותל ועוד לשון שאין מזחילי' דקאמר ר' יוסי לא משמע שמעמיד הזחילה ועוד הקשה ממתני' דמודים דגודר בכלים לכן נאיד מפרושו דלעכב הזחילה מותר עי"ד דמקבל טומאה ומתני' כשרוצה להמשיך נוטפי' ע"י זחילה ובתשובה מפ' קושי' זו מגודר בכלים וכי יפלוג ר' יוסי על ב"ה ע"כ כפרושו:
והב"י מביא מ"ש המרדכי שבועות הלכו' מקוואות דס"ל כפי' הר"ש ושם כתוב לאמור וז"ל והטובל במקווה אפי' יש בו אלף סאה יזהר שלא יצאו המים משפת המקווה בשעת טבילה דא"כ הו"ל זוחלי' ואם הוא מעכב זחילתו בדבר המק"ט כגון שנתן ידו או רגלו לעכב הזחילה אינו מועיל והכי תני' בפ"ה דמקוואו' נוטפי' שעשאוהו זוחלי' וכו' ומפרש מתני' כמו שפירשה הר"ש ולא כ' פירוש אחר ונ"ל דיש ללמוד מן המרדכי עוד חומר' יותר ממה שנדע מן דברי הר"ש דבשיטת הר"ש י"ל דר' יוסי דמדמה העמדת הזחילה להוו' המקווה ולא מחלק כדמחלק ר' יודא כיון שיש מקווה שלימה וס"ל כיון דעכשיו פסולה משום זוחלי' וע"י דבר המק"ט מעמיד הזחילה ומכשירה דומה להווי' המקווה מתחילה עי"ד המק"ט וכ"ז כשנפסלה כבר אבל היכא דלא נפסלה עדיין אלא לולי דבר המק"ט היה נזחלת ונפסלה ומקדים לעכב הזחילה עי"ד המק"ט גם ר' יוסי מודה דלא דמי' כלל להווי' ע"י טהרה כן י"ל בשיטת הר"ש וכ"נ שלא לעשות פלוגת' רחוקה בין ר' יודא לר"י דר"י ס"ל גם שפסולה לפנינו לא מזיק העכבה להכשיר עי"ד המק"ט ו' יוסי ס"ל אפי' מקדים העכבה קודם שנפסלה מנ"ל לעשות פלוגת' רחוקה כזו אבל המרדכי מפורש כ' דאם המים יוצאים בשעת טבילה ומעכב שלא יזחילו פסול הר"י ס"ל הגם שמעכבה עי"ד המק"ט שלא יזחילו כשנכנס למקווה לא מהני והב"י לא הרגיש שיש חילוק בין מ"ש הר"ש למ"ש המרדכי וצל"ע:
והנה לפי דס"ל למרדכי אפי' להקדים לעכב הזחילה קודם שנפסל ג"כ ס"ל לר' יוסי דלא מהני יש לפרש המשנ' נוטפי' שעשאוה זוחלים היינו שע"י שיורד לטבול נעשי' זוחלים סומך מקל וכו' ואפי' זב וזבה וכו' והיינו קודם שירד ועשאה זוחלי' ומיושב הלשון שעשאוה זוחלי' שנתקשה בו הרא"ש ומה שנתקשה הרא"ש בלשון דאמר ר' יוסי אין מזחילי' לא משמע שמעמיד י"ל בפשוט דר"י מדמה מלת' דלא יעמיד בדבר דמק"ט כמו דאין מזחילין לעשות הוו' דמקווה עי"ד המק"ט זהו שאמר אין מזחילי' וזה גם ר' יודא מודה והוא ר' יוסי לא ס"ל לחלק בין הווי' לעכבה אחר או קודם שנפסל וקשה על המרדכי דלא מפרש מתני' כמ"ש לפי שיטתו ופי' כפי' הר"ש ויש בו דוחק גדול בלשון שעשאוה זוחלי' כמו שהקשה הרא"ש ומדלא כ' הר"ש לפרש בלשון שכתבתי שהוא מרווח יותר בלשון מתני' ש"מ דס"ל כה"ג בוודאי גם ר' יוסי ס"ל דמהני כיון שמעכב הזחילה קודם שנעשה זוחלי':
ואפשר י"ל ביישוב הלשון ועשאוה זוחלי' לפי פי' הר"ש כגון שיש פרצה בכותל ולפמ"ש הרא"ש דווקא כשיש פרצה שיוצאים המים עד שלא ישאר מ' סאה בסוף וכולם זוחלי' אבל למעלה אחר שיעור מ' סאה לא נעשו כולם זוחלי' ובתשובה כלל ל"א סי' ד' בסופו כ' שגם דעת הר"ש כן הוא כדעתו שנפרץ כ"כ עד שכל מימיו זוחלי' ומנענעי' וי"ל באופן שלא נפרץ הכותל כ"כ עד שלא ישאר בו מ' סאה דאין הפרצה רק למעלה ממ' סאה וע"י שיורד לטבול מגביה המים והגיעו מים שבשיעור מ' סאה עד הפרצה ולא נשאר מ' סאה שאין זוחלי' וא"ש לשון ועשאוה זוחלין ויש להעמיס בכוונת הר"ש לפי שיטתו דפליגי ר"י ור' יוסי אחר שנפסלו ע"י זחילה כהנ"ל שכבר נכנס ואח"כ מעכב הזחילה עי"ד דמק"ט ולשיטת המרדכי אפי' מעכב הזחילה קודם שנכנס ועיין:
והנה המחבר סעי' נו"ן כ' ואם בא לסתום הסדק לא יסתום בדבר המקבל טומאה ויש מי שמתיר והכלל בכ"מ שכ' תחלה סתם ואח"כ כ' בשם י"א העיקר כדיעה ראשונה כמ"ש בקיצור הנהגת או"ה דש"ך אות ה' ועיין ח"ס סי' רי"ח ד"ה ולסמוך על שיטת הרא"ש וכו' אבל מה אעשה דהמחבר עשה שיטה זו כהדין גרמי' וכ' בשם יש מי שאומר ונלפע"ד טעמו ונמוקו משום דמבי' בב"י דשיטת המרדכי כשיטת הר"ש והרא"ש חד לגבי תרי הר"ש ומרדכי לכן קבע להלכה עיקר להחמיר ואין לצרף שיטת הרמב"ם בפרושו במתני' דקאי בטבילת זב דבעי מים חיים היינו משום דס"ל דפסול דהוי' עי"ד דמק"ט הוא דווקא היכא דבעי טבילה בנהר אבל אפשר דמודה היכ' דבעי הווי' ע"י דבר שאינו מק"ט גם עכבת הזחילה בכלל הוי' ע"י דבר המקבל טומאה וכיון בדבר זה רמב"ם יחידאי הוא פסקינן גם במקווה פוסל הווי' על דבר המקבל טומאה ממילא נקטי' להלכה כר"ש ומרדכי תרי לגבי חד כנ"ל:
ודווקא אחר שכבר נפסלה לפנינו שכבר נעשה זוחלי' אבל עכבה שלא תזחל איכא ר"ש דהוכחנו דס"ל כה"ג לכ"ע כשר שלא לעשות פלוגת' רחוקה בין ר"י לר' יוסי לפי דמפרש הר"ש טעמ' דר"י דמתי' דס"ל לחלק בין הווי' דמקווה מתחלה בין מעכב הזחילה ומקווה שלימה לפנינו והמרדכי לא הזכיר מחילוק זה כלל וגם לא מפרש פלוגת' דר"י ור' יוסי כמ"ש הר"ש אפשר דס"ל דפליגו אם אינו עובר על יד ורגל אדם ממש אי מקרי מהווה עי"ד דמק"ט כמ"ש הרא"ש בה' מקוואות ובתשובה הנ"ל לפ"ז פלוגתא רחוקה בין ר"י לר' יוסי כמובן:
ואיכא נגד המרדכי הר"ש ורא"ש דס"ל אפי' כבר נפסלה המקווה יש לעכב עי"ד דמקבל טומאה ומרדכי דעת יחיד הוא נ"ל בוודאי אין לחוש לשיטת המרדכי כנ"ל לפי פסקא של המחבר דנקיט לעיקר כשיטת הר"ש:
וכשאני לעצמי לולי שאיני כדאי היה נ"ל לומר כי לדינא מודה הר"ש דלעכב הזחילה ע"י מק"ט מותר הנה קושי' הרא"ש ממתני' שלאחרי' ומודי' שגודר בכלים וטובל בהם ולא נמצא תי' לקושי' זו וקמה וגם נצבה על הר"ש והנה מצאתי ראיתי בהגהת מרדכי ממס' נדה שכ' על מה שכ' בפני' מיה' בפ"ה דמקוואות קתני בס"פ ומודו ב"ש וב"ה דגודר בכלים משמ' דיוכל לעכב הזחילה ע"י כלים טמאים ונהי דר"י ור' יוסי הלכה כר' יוסי מ"מ סתם מתני' ר"י ומחלוק' ואח"כ סתם הלכה כסתם וצ"ע לפ"ז ליישב פסק של בפני' ע"כ מצאתי ע"כ לשונו ונ"ל דר"ש ס"ל באמת דהלכת' כר' יודא מהאי טעמ' דסתם ואח"כ מחלוקת הוא ור' יוסי חולק על מתני' שלאחרי' והגה"מ תמה על פסק שבפני' דפסק כר' יוסי והר"ש לא כ' דהלכת' כר' יוסי נגד ר"י וי"ל באמת הלכתא כר' יוד' כנ"ל לחומר קושי' הרא"ש:
ועיין בה"ג שבהגהות מרדכי דגם הראב"י האריך באופני הראיו' סותרו של פסק הרי הרא"ש וראב"י ולפמ"ש גם הר"ש דס"ל להלכת' ס"ל דכשר להעמיד הזחילה עי"ד דמק"ט ופסקא של המרדכי יחידאי הוא ואם כי חס לנו להקל נגד הכרעת המחבר אבל יש לעשות סני' וצירוף במקום שיש לנו צדדים בלא"ה כנ"ל:
אחרי דברים הדברים האלו נבוא לנדון שלפנינו בתחלת הרעיון היה נ"ל עפמ"ש והוכחנו כי הר"ש דהחמיר דווקא בשכבר נפסלה ע"י זחילה דלא כמרדכי ובנדון שלנו הכלי מעכב שלא שלא תזחל ותחובה מעיקר' קודם שממשיכי' המים למקווה גם לר"ש כשרה ול"ח לדעת המרדכי כמ"ש:
ואחר התבוננת מעט נ"ל איפכא בכה"ג כ"ע ס"ל דפסולה דטעמ' דרא"ש לחלק בין הווי' ע"י מק"ט לעכבה כיון שהי' מים לפנינו אלא דפסולים מחמת זחילה וע"י דמק"ט מעוכב הזחילה והמים הי' בלא"ה כה"ג אינו פוסל ובנדון שלנו דבלא הברזא א"א למלאו' המקווה שיוצאים דרך הנקב לחוץ ובל"ס שא"א שיהיה שיעור מקווה מ"ס בלי הברזא התחובה והווי' המים עי"ד המק"ט הגם שאין המים נמשכים ובאים ע"י המקבל טומאה מ"מ גם לעכבת הזחל אינו דומה וכ"ע מודים דפוסל:
ועלה בזכרון טוב לפני מ"ש הנוב"י תנינא חיו"ד סי' קל"ז ד"ה ונחזור לראשונים וכו' שהעלה דמקווה שקבעו בו נסרים במסמורות של ברזל כדי שלא יחסרו בו משיעור לית בי' משום מהווה בדבר המק"ט כיון שהמקווה עתה כשר לפנינו ואין הנסרים ומסמורו' פועלים אלא שלא יחסר לעתיד לית בי' משום מהווה בדבר המק"ט ועיין מ"ש אבא מאוה"ג זצ"ל בח"ס יו"ד סי' ר"ד וקלסי' לנב"י ובמח"כ הנב"י והח"ס היה נעלם מהם כי במרדכי מפורש דלא כוותי' דנב"י אבל אנחנו בארנו דהר"ש ס"ל לחלק כהנ"ל ומה שהקשה הגאון מו"ה דוד דייטש זצ"ל בח"ס שם מר"ת בסוכה בפירס עליו סדין דלא נגד חלוקו של הנב"י הו' כשיטת המרדכי וכשנבוא למנין להכשיר כשהמקווה עדיין כשרה לפנינו הי' לנו תרי ר"ש ורא"ש נגד תרי ר"ת ומרדכי דמחמירים גם בכה"ג אלא דחילוקו של אבא הקדוש זצ"ל הוא חילוק נכון מאוד וש"י א"כ אנו אין לנו מאן דמחמיר זולת המרדכי וכדכתיבנא, ובכ"ז בנדון שלפנינו אין להקל משו"ה כיון דלולי הכלי לא היו המים נקבצים לנקבצים לשיעור מ' סאה שהי' נכנסים בזו ויוצאים דרך הנקב קרוב לומר דכ"ע ס"ל דדומה ממש למהווה מקווה עי"ד מק"ט כמו המזחיל וממשיך מים למקווה זה ממק"א עי"ד דמק"ט ה"ה תחיבת ברזא בנקב שתתמלא המקווה כשר ואפשר דכוונתו היכא דהנקב קטן כ"כ שלא יצאו מים רבים שאפשר שיהי' ויתקבצו מ' סאה בלי תחיבה וסתימת הברזא ויוצאים מעט מעט והו"ל זוחלי' ואין הברז' פועלת לעתיד לא דמי' דהא לולי הברזא נזחלי' מיד ולולי הברזא תחלת המקווה בפסול אבל דמי' למעכב הזחילה אחר שכבר נפסלה דמכשיר הרא"ש ולכן כ' לשיטת הרא"ש כשר בנדון שלפנינו וה"נ אם אפשר לעשות נקב כזה ולשער שאפשר שיהי' נקבצים מ"ס בלי סתימה כשר לשיטת הרא"ש ויש לסמוך על שיטתו במקו' שיש עוד צדדים להקל שיבוארו לפנינו אי"ה:
הנה בח"ס בסי' רי"ח בסופו כתוב לאמור כי ברזא שעשוי' לסתום הנקב בין לרמב"ם בין לראב"ד פ"ט מכלים הלכ' ג' לאו כלי הוא ל"מ לראב"ד דתלי' אם ראוי' לשמש בפ"ע וברזא זו אין ראי' לשמש בפ"ע אפי' לרמב"ם דתלי' אם שמו עליו וברזא שמו עליו לאו כלי הוא דטעמ' דרמב"ם כל ששמו עליו כגון עדשה תכשיט הוא וצינור' דאין שמה עלי' ממילא דלאו תכשיט הוא וראב"ד ס"ל דתלי' אם ראוי' לתכשיט ולא תלי' בשם צנור' משום דלאו תכשיט הוא אבל ברזא זו הגם ששמו עליו כיון שאין ראוי' לשמש בפ"ע לאו כלי הוא אלו דברי' זצ"ל ואני בעניי לא זכיתי לירד לסוף דעתו הקדושה מ"ש לרמב"ם לאו שמא גרם לקבל טומאה אלא כל דשמו עליו ראוי' לתכשיט וצנור' דאין לה שם בפ"ע לאו תכשיט הוא ומ"ש הרמב"ם שם עוד הי' הנזם עשיי' כמין אשכול ונפרק טהור כיון שאין לה בית קיבול ואין לכל גרגיר ממנו שם בפ"ע והרי אין ראוי' לתכשיט משנפרקה מדכ' תרתי שאין לו שם בפ"ע ואין ראויה לתכשיט משנפרקה והוא כיון שאין ראוי' לתכשיט משנפרקה מה לו לומר משום שאין שמו עליו נראה דאם הי' שם לכל גרגיר בפ"ע ושמו הראשון עליו היה מקבל טומאה גם מה שנפרק מלמטה שאין ראוי' שיתלה באוזן שיהי' תכשיט וגם חלק העליון שיש בו צנורא אינו מקבל טומאה משום שאין שמו עליו ומשו"ה העמיד הראב"ד השגתו על מ"ש הרמב"ם ואין לכל גרגיר ממנו וכו' דלא תלי' בשמו עליו אלא טהורים מפני שאינם משמשי' בפ"ע והטמאי' מפני שמשמשי' בפ"ע ממילא עשוי' כמין אשכול שנפרק חלק עליון מקבל טומאה מפני שראוי' לשמש בפ"ע הגם שחזר התחתון ואין שמו עליו וצנורא שאני דהו' דבר שאין נראה ותחוב באוזן בוודאי לאו תכשיט הוא ולולי דעתו הקדושה של אבא מאוה"ג זצ"ל הי' נ"ל דברזא זו גם לראב"ד כלי נחשב כיון שתשמישו הוא ונעשה כך לסתום הנקב של אמבטא או לסתום נקב גיגי' שבקרקע או של קרקע ואין שייך לומר שאין ראוי' לשמש בפ"ע ונזמים העשוי' מאיזהו חלקים ונעשים לשמש בחבור' יחד כל שנפרד חלק ממנו שאין ראוי' לשמש בפ"ע בטל מתורת כלי אבל ברזא זו בפ"ע עשוי' לשמש שימוש' בלי חיבור דבר אחר ונפלאה דעת ממני לעמוד ע"ד אבא מאוה"ג זצ"ל אם לא שנדון שלפניו הי' עד"ז כמו בנדון שלפנינו ומעשהו כמו שלנו שהברזא אינה משמשת בפ"ע כמו ברזא ופקק בפי חבית אלא שברזא תחובה או קבוע ומחובר במתכת שיש לו בית קיבול ששם תחובה הברזא וסותם הנקב שבו ולפעמים פותחי' ומוציאי' או מגבי' הברזא התחובה מחלק התחתון ועד"ז הברזא אינה עשוי' וראוי' לשמש בפ"ע בשום דבר רק בחיבור שניה' יחד ולראב"ד ברזא לחוד אינה מקבלת טומאה ולרמב"ם לפי באורו כוונת הרמב"ם ם ג"כ אינה מקבלת טומאה ולמ"ש מקבל טומאה ועיי':
אלא לענין הכשר מקווה אם כל הכלי אינו מחובר לקרקע העמדת הזחילה הוא עי"ד המק"ט דבחבורם יחד מקבל טומאה בוודאי ובנדון שלפנינו שחצי' התחתון קבוע ומחובר בקרקע והברזא גם שאינ' מחוברת בחלק המחובר לקרקע ויכולי' להוצי' ממנו לגמרי הרי הברזא אינה ראוי' לשמש בה בפ"ע ולא נעשי' לכך אין שם כלי עלי' ואינה מקבלת טומאה:
ומה שמפקפק מע"כ תלמידי ני' ממ"ש הרא"ש נדה סי' י"ב ועוד הרוצה לצאת מידי ספק ונדנוד איסו' יעשה אותו שלא יגיע פי הסילון של מתכות על אויר' של מקווה נראה לו דיש להחמיר לצאת מידי ספק שלא לסמוך על קביע' הסילון בקרקע אלו דבריו הנה המחבר לא כ' מזה כלום וכן הטור נראה דלא חששו למ"ש והרוצה לצאת דרא"ש דינא קמ"ל שיש עוד תקנה למי שאינו רוצה לסמוך אבל א"צ לחוש אלא מאן דרוצה להחמיר וחש לנפשו והי' נ"ל דגם הרא"ש לא כ' כן אלא במה דמקיל היכא שממשיך מן המעיין או המקווה דיוכל להמשיך ע"י דבר המקבל טומאה ודבר זה חידש מדנפשי' ובאמת רמב"ן ורשב"א חולקי' עליו בזה כמ"ש בב"י ועל זה כ' הרא"ש נדה ועוד הרוצה לצאת מידי ספק וכו' והיינו ממה שחידש בלי ראי' מוכרח' יעשה ע"ד שכ' אח"כ אבל היכא דקובעו בקרקע דמפורש במתני' דכלים דמהני בדין זה אין מקום ספק שיהי' בו נדנוד איסור וכ"נ מדכ' הרא"ש הרוצה להחמיר וכו' אחר שכ' דין דממשיך ממעיי' ומקווה ולא כ' זה תחלה כשכ' דאם קבעו בקרקע והטור לא חש כלל לכל זה גם בדין דממשיך ממעיין ומקווה כמ"ש ולמחבר י"ל דלא העתיק זה בסעי' מ"ט שכבר יצא במ"ש ויש שאינו מחלק בכך וכוונתו כשמביא י"א להחמיר הגם דעיקר כדעת המקיל מ"מ יש להחמי' ובסעי' מ"ח לא כ' מ"ש הרא"ש דבזה לא כ' הרא"ש הרוצה לצאת מידי ספק כמ"ש:
אמנם ראיתי לרא"ש בתשובה סוף סי' ז' כלל ל"א בתר דמביא יש גדולים החמירו לפסול מקווה שבאי' לה מים ע"י סלונות וכ' תחלה אפשר דס"ל דבעי דווקא קבעו בקרקע והנחה בלי קביעות ל"מ כ' אחר כ"ז מיד והרוצה לצאת מידי ספק ונדנוד איסור יעשה שלא יגיע הסלון עד אוירו של מקווה וכו' מפורש דגם כשקבוע הסילון בקרקע והרוצה לחוש לצאת מידי ספק ונדנוד ומדשתק הטוש"ע מזה נראה דס"ל דלא כ' הרא"ש רק לרווח' דמלתא נגד דעת הגדולים שהחמירו לפסול מקווה כזו אם דעתם אפי' בקבוע בקרקע מאן דחושש כ"כ ורוצה לצאת ידי כל יעשה באופן שכ' אבל א"צ לחוש לזה כנ"ל ונ"ל מהאי טעמ' נקיט טוש"ע דווקא בשקבוע בקרקע והרי רא"ש נדה ובתשובה שם ס"ל אפי' אינו קבוע ובדעת גדולי' המחמירים כ' אפשר שס"ל כל שאינו קבוע לא יצא מתורת כלי ונ"ל משום שכ' הרא"ש הרוצה לצאת מידי ספק וכו' יעשה כמ"ש וחומרא זו לא נקטו כיון דקבוע וודאי מהני כדמוכח ממתני' דכלים וגם גדולי' המחמירים י"ל דמודים מ"מ כשאינו קבוע דבזה וודאי הגדולים מחמירי' לכן כתבו הטוש"ע בשקבוע כחומרא קמיית' שכ' הרא"ש בדעת גדולי' המחמירי' ולא נקטו חומרא בתריית' דאפי' בקבוע אוסרי' כנ"ל:
ועלה במחשבה לפני בנדון שלנו יש להקל אפי' כל הכלים אפי' חלק התחתון אינו מחובר בקרקע כלל או שאינו מחובר היטיב אלא ע"י שרוי"ף שמעשהו להתפרק וא"צ מעשה אומן דאפשר לאו כקבוע בקרקע דמי הנה מה שנסתפק הרא"ש בתשובה בדעת גדולים המחמירים בסלונו' אפי' במחובר עד שכ' והרוצה לצאת מידי ספק וכו' צל"ע איך אפשר שיהי' ספק בזה הא מפורש במשנה דכלים דמייתי הרא"ש כל שנעשה לשמש עם הקרקע אינו מקבל טומאה ולכל הפחות מוכח במחובר ממש וכ"ל דיש לחלק כלים אלו דקתני במתני' תשמישם הוא עם הקרקע כגון דלת ומנעל וכיוצא בו דקחשיב ותני התם עיין פי' משניות ור"ש פי' כלים אלו ולכולם אין תשמיש אחר רק לשמש עם הקרקע לא מקבלי' טומאה כיון שאין דרך תשמישם וא"א לשמש בהו רק עם הקרקע כגון פורכא דמתני' פ"ח משנה ט' דכלי' אבל הנך סילונו' ראוי' לשמש בתלוש ג"כ כמו בקרקע להמשיך מים בתלוש מתלוש לתלוש הגם שאלו נעשו מתחילה לשמש בקרקע ולקובעם בקרקע לא דמי' לכלים אלו שבמתני' כגון דלת ומנעל ולא לפורנ' דרחוק יותר דכלי עם הקרקע יחד צריך לאפות בו דהפת מונח על רצפת הקרקע כמ"ש הרע"ב ותוי"ט שם לכן לא מביא הרא"ש מתני' דפורנא וזהו מקום ספק של הרא"ש דאפשר דגדולי' המחמירי' מחמירי' אפי' בקבוע בקרקע כי נכנסו לחלק כמו שחלקנו והרא"ש ס"ל לעיקר שאין לחלק:
עוד יש לחלק דכלים שהוזכרו במתני' א"א בלעדם וצריכי' להם תדיר שיהי' מונחי' או קבועי' בקרקע ואם יוסרו משם איכא חסרון הניכר אבל סילונו' אלו שא"צ להם אלא לשעתו למלאו' המקווה ואח"כ א"צ להם עד יחסר המזג או להוליכם למק"א לעשות מקווה כזו ע"י הגם שנעשי' להיות מונחים או קבועים שם תדיר משום מחשבתו לא נעשה כמחובר לקרקע הגם שהניחם שם, או קבוע' שיהי' בתמידי' שם מ"מ לא דמי' לכלים הנזכרים במתני' ואפשר משו"ה מחמירי' הגדולי' אפי' שקבעם בקרקע לא מהני כנ"ל:
ויש להוסיף עוד טעמ' דרא"ש דכ' תחלה ממשמעות מתני' דכלים דאפי' לא קבעם רק שמונחים על הקרקע והניחו ונעשי' מתחלה שיהי' שם תדיר מהני ושוב כ' כמסתפק והתעורר בזה בנוב"י סי' קל"ז ולמ"ש י"ל זהו משום שיש לחלק כמו שחלקנו דכלים דמתני' מהני אפי' לא קבעום וכיוצא בו משא"כ סלונו' דאין דומי' כ"כ בעי דווקא שיקבע' בקרקע כיון דקבועים בקרקע אין עומדין להנטל משם לעולם ומחשבתו ניכרת שיהי' משמשי' עם הקרקע לעולם ניכר מתוך מעשה קביע' שבנה אות' בקרקע או מונחי' כולם בקרקע כנ"ל, והנה טוש"ע נקט חומרא קמיית' בסלונו' דווקא כשקבע' דהדעת נוטה להחמיר בלא קביע' ממש או מונח כולו בקרקע אבל בכלי ווענטיל כבנדון שלנו דא"א בלי כלי זה שיהי' תדיר במקווה שבלעדו יצאו המים וחסרון הניכר הוא מיד י"ל דמהני הנחה על הקרקע כדי שיהי' שם תדיר כי דומה ממש לכלי' שבמתני' לפי חילוק שני שכתבנו ועיין מ"מ לא מפני שאנו מדמי' נעשה מעשה על דעתינו וסברתינו:
רק באופן שאפשר שיתקבצו מ' סאה בלא סתימת הנקב ששופכים מים הרבה יותר ממ' סאה ומה שיוצ' דרך הנקב נכנסי' מים כנגדם עד שאפשר ששיעורו מ"ס ולא מתהווה שיעור המקווה מתחלה ע"י דבר המק"ט רק שהם זוחלין נפלינן בשיטות הרא"ש ור"ש אי עכבת הזחילה הוא כמו הווי' וכבר בארנו דרבים אשר עם הרא"ש וגם הר"ש הכי ס"ל לדינא והאיכא גם דעת הרא"ש דהנחה שיהיה שם בקרקע תדיר מהני בלי קביעות ונוסף לזה מ"ש דאפשר דטוש"ע דנקטו דווקא במחובר ממש לקרקע בנדון כשלנו מודים דסגי בהנח' בעלמ' נ"ל המקיל בלי קביע' לא הפסיד ואפי' א"א שיהי' מ' סאה בלי שיהי' סתום ע"י כלי זה יש להקל דהא איכא דעת הרא"ש דמתיר בלי קביע' וטוש"ע דנקטו להחמיר לצאת ידי גדולי' המחמירי' שמביא הרא"ש וכיון שיש לחלק כחילוקנו בין סילונות לכלי כמו בנדון שלנו יש להקל בדיעבד באפשר אבל לא סמוך לבי להקל לאשר לא מצאתי לי חבר:
תבנא לדינא להלכה ולמעשה אם חלק התחתון של כלי מחובר היטיב בקרקע או במחובר לקרקע וחלק עליון אין לו חיבור כלל ואפשר להוציאו לגמרי כשר בלי פקפוק והיינו כשמעשה הכלי מתחלה לכך וטוב שיהי' גדול עד שניכר שעשוי' להיות משמש עם הקרקע ולא כאות' שקבועי' באמבט' של מרחצאות שלנו וטוב יותר מזה ומזה אם רוצה להחמיר חומר' יתיר' שיהי' חלק העליון מחובר בחלק התחתון בשום חבור שאי אפשר להסירו בלי דבר שמתחבר על ידו כשרוצים להוציאו בשעת הנקיון וכמדומה לי אפשר לחברו חיבור של קיימא תמידי' בשנעשה עד"ז שיש נקב ארוך בברזא חלק העליון כאורך פיו שלו וחתיכה של ברזל ברוחב סדק ונקב של הברזא והוא קבוע בחלק התחתון לרחבו ועי"ז קבוע חלק העליון בתחתון המחובר לקרקע ואפשר להגביה חלק העליון כולו או מקצתו כפי הצורך, מ"ש להמשיך מים חמי' יתר מכשיעור יפה ראה בח"ס רי"ד בוודאי לכתחילה ראוי' להחמיר כל האפשר ותבוא עליו ברכה שיהי' עכ"פ בסופו של ענין ועיין ח"ס סי' קצ"ט ד"ה ומה שציוה וכו', הנלפע"ד כתבתי בעזרת החונן דעת והוא יצילני מטעיות ויראני מתורתו נפלאות ויעשה עמנו לטובה אות הכ"ד אוה"נ חפץ בהצלחתו ושלוותו חותם בברכת אהבה רבה, פ"ב כאור בוקר ליום ה' לס' הוא אהרן ומשה ברכות לפ"ק:
הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:
השמטה
להלכות
שחיטה.