כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה צט
משה שפיר קאמר, יום ליום יביע אומר, ה"ה י"נ הרב הוותיק מלא עתיק המאור הגדול חרוץ בע"פ כש"ת מה"ו משה הערצפעלד ני' אב"ד בק"ק סילאש והגליל יע"א:
הנני עתה באתי לקיים הבטחתי אשר הבטחתי לו במכתבי זה שבועות שתי' לשום עיון על דבריו והיום יצאתי להשיבו ובאתי אל העיון והנני בקצירת אומר לפי מסת הפנאי ע"ד מקווה שבקהלתו העשויה כאשר גזר אומר אבא מאוה"ג זצ"ל בח"ס סי' ר"ג כי היא עצה הנכונה והטובה שאין בה פקפוק כלל ובסי' רי"ב כ' דמקווה דפה דנעשי' ע"פ חכמי הדורות כן מעשי' וסיים ולית דחש למ"ש ש"ך סי' ר"א ס"ק מ"א וס"ק קי"ב וכמ"ש ותמה ג"כ הנב"י ח"ב והנה לדעת הש"ך שבב' סעיפ' הנ"ל מקוה העשוי' עד"ז יש לחוש לדעת האוסרים שברי"ו ורובץ על מקוה כזו פקפוק ע"פ שיטה זו אשר חושש לה הש"ך לכתחילה ואם כי חכמי הדורות שהי' פה הכריעו דלא כש"ך דגם לכתחילה אין לחוש לדעת האוסרים ונראה לכאורה דטעמייהו דהנהו סבת' זקנן ומאורן של ישראל זצ"ל משום דברי"ו לא מביא דיש אוסרי' בהחלט אלא שנסתפקו המפרשים אם נשאר השאוב כשר אחר שנסתם הנקב או לא ובב"י כשמביא דברי רי"ו סיים ויש מפרשים כיון שהוכשר פ"א שוב אין חוזר לפסולו והן סיום דברי הרי"ו עצמו דכתוב דף קע"ז ע"ב דפוס קאפוסט וכיון דלית מאן דס"ל בוודאי חוזר לפסולו אלא י"מ דמספקא להו וי"מ דפשיטא להו דאין חוזר לפסולו וכן הוא דעת הרא"ש וודאי אין לנו להניח פשיטות' דרא"ש וי"מ מפני ספק של מפרשים שמביא רי"ו ומכ"ש בהך דינא שבס"ק מ"א דליכא רק משמעות' דרי"ו מדכ' יש מתירין מדייק הש"ך ש"מ דיש אוסרי' ואין לדייק מזה דיש אוסרים בוודאי אולי מספקא להו ויש מתירין בוודאי שאין לנו לחוש לאוסרי' כן נראה דעת גאוני קמאי והסכים עמהם גדול שבגדולי אחרונים אבא מאוה"ג זצ"ל ובכ"ז מקוה כזו אינה מנוקה מכל פקפוק דעכ"פ הרי לנו הש"ך דחושש מיה' לכתחילה:
ואחר עיון קצת נלפע"ד דמקוה שעשוי' פה קהלתינו אין בה פקפוק כלל ואפי' לדעת הש"ך דחושש להחמיר לכתחילה הנה בנב"י ח"ב סי' קמ"א תמה על האוסר שברי"ו שהרי הדין הוא ממש כמו הדין שהביא המחבר סעי' נ"ה ועל הדין ההוא א"א לחלוק שהוא דבר המפורש במשנה פ"ו מ"ג שהרי כשעלו הטובלין ויצאו חזרו המים למקומן ואפ"ה כיון שהוכשר פ"א נשאר בהכשרו ומשם למד הרא"ש דין זה א"ד ז"ל:
והנה מה דפשיטא לנב"י הנ"ל כי מוכח דינו של הרא"ש וא"א לחלוק על דין זה שמפורש במשנה דמקוואות טהורו' במח"כ היה נעלם ממנו לפי שעה מ"ש הכ"מ פ"ו ממקוואות הלכה י"ד דמשמעות הרמב"ם שהוא סבור הא דקתני המקוואות טהורי' היינו שלא נפסלו בתערובת השאוב אבל השאוב בפסולו עומד אבל בפי' המשנה כ' שגם מקווה השאוב כשר מפני שהוקש למ' סאה כשרי' וכן דעת המפרשים וכן צריך לפרש דבריו פה עכ"ל. ודברי כ"מ צריכי' ביאור מהיכן משמע לי' דס"ל לרמב"ם הא דקתני מקוואו' טהורים היינו שלא נפסלו הכשרים אבל השאוב בפסולו עומד וגם מה דכ' שבפי' המשנה כ' ס"ל שגם מקווה השאוב כשר לא ידעתי מנ"ל ונ"ל דבמתני' קתני המקוואות טהורים והטובלי' טהורים ויש לפרש המקוואות טהורים שלא נפסלו ע"י השאוב וממילא כ"ז שמתערבי' הטובלי' טהורים אבל אחר שכבר טבלו ויצאו וחזרו המים למקומם חזרו השאובים לפסולם ובמתני' לא קתני שהמקוואות טהורי' אחר שיצאו הטובלי' ואי הו' קתני הטובלי' טהורי' והמקוואו' טהורים היה נשמע הכשר המקוואות אחר שטבלו ונטהרו הטובלי' דגם אח"כ כולם כשרים מדהקדים המקוואות טהורים משמע בשעת טבילה שלשה אז טהורים לטהר היורדים בב"א וגם הרמב"ם כ' כן המקוואות כשרים והטובלים טהורים יש למשמע כן אלא בפי' המשניות כ' שב הכל מקווה טהור ולכן הטובלי' טהורי' ומקוואו' טהורים כ' מקוואות טהורים אחר שכ' הטובלים טהורים מזה מוכח דס"ל דמקוואות טהורים אחר שכבר יצאו הטובלים ונטהרו ודס"ל לרמב"ם בפי' המשניות כן כ' הכ"מ דצריך לפרש דבריו בחבורו ג"כ כן והיינו מ"ש תחלה המקוואות כשרים ואח"כ הטובלי' טהורים משום דנקט ומעתיק לשון המשנה אבל באמת ס"ל דגם השאוב כשר אח"כ לעולם כנ"ל לפרש דברי הכ"מ:
אלא דצ"ל מנ"ל באמת דמקווה השאוב כשר אח"כ לעולם מנ"ל ממתני' כך וגם מדקתני תחלה המקוואות טהורים משמע קצת דאין טהורים לעולם רק בשעת טבילה ונ"ל דאי נפרש המקוואות טהורים שלא נפסלו הכשרים וגם השאוב כשר לשעתו כ"ז שנתערב הא דקתני המקוואות כשרים שלא לצורך כיון דקתני הטובלי' טהורים אנו יודעים דהמקוואות כשרים דאל"ה אין הטובלי' טהורים וע"כ דקמ"ל דמקוואות טהורים ועומדים בטהרתם לעד גם השאוב גם אחר שחזרו המים לאחוריהם והא דקתני הטובלים טהורים פשיטא כיון דאמר המקוואות טהורים ממילא נשמע שהטובלי' טהורים נ"ל דקמ"ל טובא דה"א ניהי דהמקוואות הוכשרו כולם אח"כ אבל עכשיו בשעה שמתערבים אין הטובלים טהורים דהו"ל זוחלים וכבר טרחו הריב"ש ומהרי"ק ליישב דבר זה ועיין סי' ר"ט וטובא קמ"ל מתני' ותרתי צריך דהמקוואות טהורים לעולם וגם הטובלים טהורים כנלפע"ד:
היוצא לנו דראיות הרא"ש ממתני' הנ"ל לא ברירא כ"כ דאפשר לפרש המקוואות טהורות כמו דס"ד של הכ"מ בשיטת הרמב"ם וגם יש פנים לפרש כן מדלא קתני המקוואות טהורות אחר שאמר הטובלים טהורים ניה' דישבנו ראי' הרא"ש וכן ס"ל לרמב"ם בפי' המשניות מ"מ אין תמיה' כאן ע"ד מפרשים שברי"ו דמספקא להו ונ"ל דספק דדהו בפי' המשנה זו דיש לפרשה בב' פנים ויש משמעות לכאן ולכאן כמ"ש כנ"ל:
ועוד נ"ל לומר דס"ל דלמתני' זו לא מוכח דמקווה של מים שאובין שנתחברה למקווה כשרה ע"י שפופרת הנוד וחזר ונסתם הנקב אם חוזר לפסולה או לא די"ל מתני' שנתערבו המים ואיכ' ג"כ רוב מים כשרים הוכשרו השאובים ואין חוזרים לפסולם גם אחר שחזרו למקומם מאחר שנתערבו היטיב ועיין לשון הרמב"ם ה' מקוואות שכ' ונתערבו המים מכולם נתערבו מלמעלה נראה שנתערבו זה בזה מלמעלה וכ"נ מפי' הר"ש במתני' שם אבל ספק י"מ שברי"ו במקווה שהוכשרה ע"י השקה שלא נתערבו המים ואין רק נגיע' שנוגעי' ונושקים זא"ז לכן קרי' לי' השקה ונגרר הפסולה בתר הכשירה והטובל בשאוב כטובל בכשרה ע"י חבורם יחד בזה מספק' להו כשחוזר ומפריד בין הדבקים ע"י סתימת הנקב אפשר חוזרת לפסולה הראשון או לא אבל במקוה שנתערבה היטב ע"י מקווה כשירה לא מספקא להו ולכן לא מביא רי"ו ספק זה בדין דמתני' בג' מקוואות דבכה"ג פשיטא להו דכשרה לעולם וכיוצא בו וגם הרמב"ם דס"ל בפי' המשניות דשאובה נשארה בכשרות אפשר דס"ל דמקווה שהוכשרה ע"י השקה דפסולה ואין לנו רק הרא"ש דס"ל דכשרה לעולם וכ"כ הטור וש"ע וחושב הש"ך להחמיר לכתחילה כנלפע"ד נכון:
ונבוא אל דברי רי"ו שמביא הש"ך ס"ק מ"א וז"ל ואם הלכו אותם המים שהשליכו במעיין אל מקווה חסר יש מתירין ג"כ לטבול בו ומשמעות דורש הש"ך דמשמע דיש אוסרי' והלכך טוב להחמיר ובנב"י תמה על הש"ך הרי מפורש כ' הרי"ו שמביא הש"ך ס"ק קי"ב דיש אוסרי' ונראה מנב"י וכן מח"ס סי' רי"ב דשני דיני' של רי"ו שבס"ק מ"א ושבס"ק קי"ב אחד הם ולפע"ד במחכ"ת זצ"ל שני דינים אלו נפרדים הם:
לכאורה צע"ג איך אפשר לומר דאם הלכו אותם מים שהשליכו למעיין למקווה חסרה דאין טובלין בה הרי משנה מפורשת פ"ו היה בעליון ארבעים סאה ובתחתון אין כלום ממלא ונותן לעליון עד שיורד לתחתון ארבעים סאה הרי מפורש יוצא דמקווה שאין בה כלום מתחלה כשרה ע"י מילוי מקווה שיש בה ארבעים סאה והנב"י תמה על היש אוסרין שברי"ו שבש"ך ס"ק קי"ב ממתני' מקוואות ואני אומר עד שאתה מתמה ומקשה ממתני' זו שאין מפורש עכ"פ כ"כ הו"ל לתמוה ולהקשות יותר ממתני' ח' שמפורש הדין באר היטב באין מנוס ולדעת הנב"י כי ב' דינים אלו עולים בקנה אחד ומטעם אחד הו"ל להקשות על שנים ממשנה מפורשת ביותר ובאמת גם על הרא"ש קשה לכאורה עד דמייתי לי' ראיה ממתני' ג' הו"ל להביא ראיה יותר ממתני' ח' אבל נלפע"ד דמ"ש רי"ו יש מתירין ומשמע לש"ך מדיוקא דיש אוסרים נ"ל דטעמייהו דיש אוסרי' דווקא במעיין שהיו מימיו מועטים וריבה עליהם מי גשמים דיש דס"ל דלא הוכשר לטבילת אדם רק לטבילת כלים ועיין במהרי"ק שורש נ"ו אריכות נפלא בביאור השיטות וכ' טעם הסוברים כן דס"ל דלטבילת אדם בעי דווקא מ' סאה אפי' מעין אינו מטהר בפחות ולכן ס"ל דאם נתרבו השאובין לא הוכשר לטבילת אדם דמעיין עצמו לא היה מטהר האדם תחלה ודי לבוא ממנו ונתחבר אליו שיה' כמותו ועומד בהכשרו וכ' טעם דס"ל גם אדם טובל בהם והוא הרא"ש ורשב"א הגם דס"ל דמעיין אינו מטהר רק במ' סאה לאדם טעמיי' כיון שהי' שם מקווה על המעיין לענין טבילת כלים ולאדם היה חסר משיעורו כיון שנתוסף על המעיין עד מ' סאה ראויה לטהרת אדם ג"כ כיון שגם מעיקרו היה שם מקווה עליו עיי"ש:
ונ"ל דיש דס"ל כשימצאו המים שנתוספו על המעיין שהיו מימיו מועטין ולא היו כשרים רק לטבילת כלים ועכשיו שנתוסף עליהם עד מ' סאה הוכשרו לטבילת אדם דווקא כל עוד שהם במקום המעיין כיון שהיו ראוים תחלה לטבילת כלים ושם מקווה עליו במקומו מים אלו שנתערבו עמו הוכשרו לטבילת אדם כ"ז שהמעיין במקומו אבל כשיוצאים למק"א למקום שלא היו בו מים כלל כיון שנעקרו המים מן המעיין אין ראויה לטבילת אדם עוד כיון שאם מי המעיין הלכו למקום ההוא לא הי' ראוים גם לטבילת כלים נעקר שם המקווה כולו ומשום שהיו מחוברים ונתערבו עם המעיין הוכשרו בהפרדת' מן המעיין כן דעת יש אוסרי' וכבר כתבתי דלא מוכח דאוסרי' אלא דאפשר דמספק' להו הך דינא ויש מתירים בוודאי כיון שנתחברו פעם הו"ל כזריע' וכשרים לעולם כנ"ל, והא"ש דלק"מ ממשנה ח' דממלא בכת' למקווה שיש בה מ' סאה דשם מעיקר' הי' מקווה כשרה לאדם מתחלה ונתערבו מי שאובים עמהם היטיב הוכשרו כולם וכשהולכי' למק"א ג"כ כשר מה לי הכא מה לי התם וכאלו ממשיך מ' סאה הכשרים למק"א דמי והא"ש דכ' הש"ך ס"ק מ"א דמשמע מרי"ו דיש אוסרי' היינו בדין זה ליכא רק משמעות די"א והא דמפור' כ' רי"ו בהך דין דמקווה שהוכשרה ע"י השקה די"מ מספקא להו ענין אחר הוא ואפשר מאן דמספקא לי' התם פשיט' לי' בהך דינא להיתר או לאיסור וכן להיפך א"ש ועיין:
ולפמ"ש דיש אוסרים שכ' הש"ך ס"ק מ"א דווקא בתוס' מים על מי מעיין שמימיו מועטין, א"כ מ"ש ויש להחמיר צ"ע לכאורה הא בלא"ה כ' רמ"א בסעיף מ' דיש להחמיר דג' לוגין פוסלין במעיין אם לא בשעת הדחק, וצ"ל דכוונת הש"ך דיש להחמיר יותר ממה שמחמיר רמ"א שם ואפי' דיעבד ובשעת הדחק ולקמן ס"ק קי"ב כ' הש"ך ויש להחמיר לכתחילה, וצ"ל בס"ק מ"א דאיכא ב' דיעות להחמיר א' דעת האוסרי' דס"ל דל"מ הוספת מים שאובין על מי מעיין שהחמיר רמ"א לכתחילה, ב' דיעות י"א שברי"ו דל"מ תוס' מים רק כ"ז שהן במקום המעיין דהיה עליו שם מקווה מתחלה אבל כשנעקרו ממקום המעיין חזרו לפסולם ומחמיר הש"ך בצירוף ב' דיעות אפי' בדיעבד, ולכן לא כ' ויש להחמיר לכתחילה כמ"ש ס"ק קי"ב, אבל בס"ק קי"ב חושש לי"מ שברי"ו כל שנסתם הנקב חוזרים לפסולם זו אין מקום להחמיר לכן כ' רק דיש להחמיר לכתחילה כנ"ל ועוד ויותר נ"ל דבהך דין דבס"ק מ"א לא נמצא מי שמתי' דבר זה רק יש מתירין שברי"ו ומשמע יש אוסרי' לכן חוכך הש"ך להחמיר אפי' דיעבד אבל הך דין דס"ק קי"ב האיכא הרא"ש דכ' מפורש להתיר כשנסתם הנקב ומביאו הטור להלכה וכן שיטות י"מ שברי"ו, וגם י"מ אינך לא ברירא להו דלא מהני אלא מסתפק' להו לכן אינני חושש להחמיר רק לכתחילה והבן:
וזאת תורת העולה לדינא מדברינו, א') מעיין שמימיו מועטין והוסיפו עליהן מים שאובין עד מלואו שיעור מ' סאה ויותר עד שיצאו למק"א שלא הי' מים יש להחמיר אפילו בדיעבד, ב') מקווה פסולה שנתחברה למקווה כשרה ע"י נקב ונסתם הנקב יש להחמיר לכתחילה, ג') י"ל דעד כאן חשש הש"ך להחמיר כשהפסול פסול מדאורייתא כמו כולה שאוב לפי דקיי"ל דפסולה מדאוריי', או שהיה הווייתה ע"י דבר המקבל טומאה וכיוצא בו דבי' איירי המחבר סעי' נ"ב ע"ז כ' הש"ך דיש להחמיר לכתחילה, אבל כשפסולה רק מדרבנן ברוב אין שאוב או הוויית' ע"י כלי גללים וכדומה פסולים מדרבנן קרוב לוודאי כל כי האי לא החמיר הש"ך לחוש לחד דיעה שברי"ו וגם י"מ דמספקא להו, לא היו מחמירין בדרבנן באפשר דספיקא דרבנן להקל, כ"ש אנן שיש לפנינו שיטת רא"ש וי"מ שבר"ו וטור וש"ע דס"ל להתיר אפי' בדאוריי' שלא נחמיר בדרבנן לחוש לספיקת י"מ שברי"ו כנ"ל פשוט וברור, אלא דממ"ש הש"ך בס"ק מ"א דווקא במקווה חסר, אבל במקווה חסר כ"ש או יותר ונשאר כ"א סאה אינו פוסל המקווה לכ"ע דרובא בהמשכה כשרה, נראה אי לא משום דכשרה ע"פ הדין הי' מחמיר הגם דמיעוט שאובין רק מדרבנן פסול, מ"מ היה חושש לדעת י"מ שברי"ו, ולכאור' הק' בהך דס"ק קי"ב דעתו להחמיר אפי' בפסול המקווה רק מדרבנן ולפמ"ש לעיל דבס"ק מ"א מחמיר אפי' דיעבד כיון שאין לנו מי שמתיר רק ברי"ו יש מתירין ולכן חוכך להחמיר גם בדיעבד ומה"ט גם בדרבנן יש להחמיר, ולכן כ' דע"י המשכה מותר לכ"ע, אבל בס"ק קי"ב דליכא רק ספיקת י"מ נגד הרא"ש וטוש"ע וי"מ דמתירין די בחומרא זו לכתחילה ודווקא בדאוריית' אבל בדרבנן לא כנלפע"ד, ד') מקווה כשרה ובצדה חפירה שאין בה כלום וממלא בכתף על הכשרה עד שיורדים המים דרך נקב וכדומה לחפירה לפע"ד לית מאן דמחמי' בזה, והוא הדין המבואר במתני' פ"ו דמקוואות כיון שנתערבו המים זב"ז, ורא"ש מחדש אפילו בהשקה בעלמ' שלא נתערבו אינו חוזר לפסולו, ומייתי ראי' ממתני' דג' מקוואות דמשמע ליה דליכא שם עירוב מים רק נוגעים זה בזה דלא כרמב"ם שהבאנו וכן ס"ל לריב"ש דמה"ט לא הוי זוחלי' שאינם רק נוגעים, ולכן לא מייתי הרא"ש ראי' ממתני' ח' דשם נתערבו המים פשיטא יהי' באיזהו מקום שיהי' דכשרים, וגם י"א שבש"ך ס"ק מ"א מודים כאן שאינו ענין לזה כמו שבארתי, ומקווה כזו היא בלי פקפוק וערעור כלל, וכ"ז נלפע"ד נכון וברור בעזה"י:
ונקיטנא בקצרה להשיב על יתר דבריו מ"ש דיש לו פקפוק על מקווה הנעשית בקהלתו שהחפירה מרוצף ברצפת לבנים שרופים והאומן אמר שאם ישרו הלבינים במים טובא וגם יתנו בחפירה אחר שהושיבו בה הלבנים מים כדי שישבעו מלבלוע שוב לא יבלעו ממי המקווה ולא יחסר המזג, והנה מ"ש אם יש לחוש מדהו' כמהוו' המקווה ע"י דבר המקבל טומאה דלטעם דסוברים ה"ה עכבה שלא תחסר המקווה פסול ע"י דבר המקבל טומאה, וכיון שלולי מי שאובי' שנבלעו בלבינים והי' המקווה הלוך וחסור הוי המקווה כמעמידה ע"י דבר שאין ראויה לטבילה, דברי' אלו מתמיהי' הרואה דווקא מהווה ומעמיד המקווה ע"י דבר המקבל טומאה פסול דילפינן מקרא כמבואר, אבל להווי' המקווה ע"י דבר שאין ראוי' לטבול בו שפסול מניין לנו ולא אמר אדם מעולם ולדעתי מה לו לחוש למים הבלועים בלביני', הלא הלבינים עצמן אין ראויה לטבול בהם וכדומה וכיוצא שהמים מכונסים בו:
אבל מ"ש שיש לחוש שמא עד שלא יהי' מ' סאה במקווה יהי' הלבינים שרוים במי המקווה מעל"ע ויש לחוש שיפלטו ג' לוגין מים שאובין ויבלעו ממי המקווה ולפמ"ש ט"ז יו"ד סי' צ"ג דכלי דשבע מלבלוע כשישה' בו היתר מעל"ע נאסר מכח שפולטי' משלהם וחוזרים ובולעים וה"נ כן בזה יש מקום לעיין ומ"ש פר"מ ני' לדמות זה לספוג ודלי שפיו צר והאריך קצת בזה ע"פ פירושי ראשונים שבזה ולדעתי אין מן המדומה כלל בספוג ודלי צר אין מים שבהן יוצאים רק שמתערבי' מי מקווה עם מים שבפנים ולא יוצאים לחוץ ול"א רק ג' לוגין מים שאובין שנפלו בעין ולא כשהם בספוג או בכלי אבל במים שבלועים בלבינים אם יש לחוש שיפלטו ע"י כבוש מעל"ע יהי' המים בעין שנפלו מה לי אם היו בלועי' תחלה ונפלטו לחוץ או נפלו לתוך המים אלא דלדעתי רחוק במציאות שיפלטו ג' לוגין בתוך זמן זה וגם שיפלטו בב"א כי כל לבינה בפ"ע יחשב ולדעתי ליכא למיח' דא"א רוצים בפליטתם מ"מ מהיות טוב לערב במי שרי' של לביני' יין עד שיתהפכו למראיהם ושוב לא יפסלו משום ג' לוגין מים שאובין כמבואר סעי' כ"ג:
ומ"ש עוד שיש לו הרהורים בסלונו' העשוים לשמש וקבועים בקרקע ותחלת המשכה ע"י דבר המקבל טומאה אם מהני כשסוף הסלון עשוי' לשמש על הקרקע כמו בשל עץ לא ידעתי מקום ספק בזה דמ"ש והיה רצוני להאריך קצת במ"ש בח"ס דבעי' שיהי' יוכל לעמוד מעצמו ולאפס הפנאי כי יש לפני תשובות נחוצים לשעה ועוד טרדות רבות דעדו עלי והכנה דרבה לנסיון הגדול שבוע הבע"ל אי"ה לכן אקצר. וד' יאריך ימיו ושנותיו בנעימים יעמוד חי בריא ושלם לפני ד' כאות נפשו ונפש אוה"נ דש"ת וחפץ בשלוותו. פ"ב נגהי ליום ה' ז' אדר תרכ"ו לפ"ק:
הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: