כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה פט
שלום וכ"ט ליד"נ הרב המאוה"ג המופלג כהן שדעתו יפה חרוץ ובקי בהלכה כש"ת מו"ה משה ליב כ"ץ ני' חד מבד"צ דק"ק ניקלסבורג יע"א:
מכתבו קבלתי על נכון ע"ד שכ' מעלתו ני' על הט"ז יו"ד סס"י קצ"ו שהקשה היכא דלא טבלה כראויה נבעי' הבחנה להבחין בין וולד פגום לאינו פגום ובב"ש סי' ד' ס"ק ט"ו ובס' תפארת ישראל בה' נדה לד"א התכוונו כיון שאינו רק פגם בעלמא להרחקה לא גזרו בו משום הבחנה ועיני ידידי ני' שפיר חזו בש"ג בשבועו' ריש ה' נדה אלא דמעלתו כ' דשם מוכח דאף בפגום כי האי צריך הבחנה ואינו מוכרח דגם הש"ג כ' במסתפק דאפשר נמי קצת דצריכה להמתין נראה דרחוק בעיניו וממ"ש אח"כ בשם מהר"ם דאין נזהרים מלשכב אשה נדה על סדינים דשכב בהן בעלה משום שהוולד כשר שכל דבר אין חוששין לה ואפי' שהוא פגום ומסיים א"כ ה"נ אין לחוש עכ"ל נראה דקאי אמאי דאיירי לעיל לענין הבחנה דמהאי טעמא דאין חוששין לסדיני' והם דברי מהר"ם ולכן מה"ט הכא היינו לענין הבחנה נמי אין לחוש והרי מסקנתו דאין לחוש להבחנה בנדה וכב"ש ותי' הנ"ל וכן עיקר לדינא:
והנה הט"ז שם כ' לדמות דין זה להא דא"ע סי' י"ג בנאנסה תחת בעלה כל שבעלה בא עלי' קודם א"צ הבחנה ולפע"ד ליכא מהא דא"ע ראי' שם בלא"ה לר' יוסי בזנו' א"צ הבחנה דמהפכ' ומזנה אלא דיש פוסקי' דס"ל כר"י דחיישינן שמא לא הפכה יפה או משום כל שראויה להתעבר לא חלקו בין נשואין לזנות ולכן כל שבעלה בא עליה יש לתלות יותר שנתעברה מבעלה דבזנות מתהפכת הגם דחיישינן שמא לא הפכה יפה היינו באין בעילת בעל אבל כשישנו בוודאי ביותר הרבה יש לתלות מבעלה נתעברה משתתעבר ע"י בעילת זנות דלא שכיח כיון דמתהפכ' ולכן כ"ג א"צ הבחנה וגם לדסוברים דקיי"ל להחמיר בזנות משום לא פלוג דנשואין ג"כ א"ש כיון שיש לתלות בבעל ל"ש תו לא פלוג משום נשואה וממילא ל"ח דמהפכא ומזנה אבל בבא הבעל עליה בנדותה אין ראיה משם לתלות בבעילה היתר של בעל בלי שום טעם אחר ובלבוש בא"ע שם כ' הטעם דכל שבעלה בא עליה א"צ הבחנה דגם אם ימתין ותתעבר מ"מ לא נדע אם כשר או פגום הוא טעמו לשבח ומ"ש מעלתו ני' דטעם זה פגום שמא לא תתעבר תוך ונדע כשתתעבר אח"כ דוולד וודאי כשר הוא זה לק"מ דא"צ הבחנה כה"ג כיון דאם תהיה מעוברת לא יהיה פסול בוודאי דיש לתלות בהיתר כה"ג לא תקנו חכמים להמתין כדי להבחין בין וודאי לספק אלא דאין אנו צריכים לטעמו דלבוש דא"ש טפי במ"ש אני והוא טעם ברור ומדויק בלשון הא"ז שמביא בד"מ שם:
והנה בש"ג ריש הלכ' נדה כ' טעם אחר ומביאו מעלתו ני', אבל לא כוון יפה בכוונתו, ההוא כ' כיון דבא עליה הבעל כמה פעמים בימי טהרה יש לתלות בביאת היתר שבא עליה פעמים טובא ותולים בביאות הרבה יותר מביאה זו א' של איסור כמו דאמרי' רוב בעילות אחר הבעל, וכל שאנו דנין לחוש שמא נתעבר או מעוברת לפנינו חולי' יותר שמביאות הקודמות נתעברה, ולפ"ז דווקא בבא עלי' קודם ביאה זו של איסור בנדותה פעמים טובא, וכ' עוד דרוב נשים מתעברות סמוך לווסתן או בליל טבילתה ולא בנדותה, ומסתמא לא נתעברה מביאה זו שבנדותה, ולטעם זה אפי' לא בא עליה בימי טהרה רק פ"א תולי' יותר בביאה זו דבימי נדותה לא שכיח שתתעבר, ובד"מ בא"ע בשם א"ז אם בא עליה בעלה קודם משמע אפי' ביאה אחת ושם לא שייך טעם שני של הש"ג בשבועו' הנ"ל, אלא דשם א"ש מטעם שכתבתי כיון דמהפכא בוודאי ביותר יש לתלות בביאת הבעל משתתעבר מביאת זנות וכמ"ש ובט"ז ביו"ד הראה להא דא"ע, וכבר כתבנו משם אין ראיה, וגם טעם שני שכ' הש"ג דלא שכיח שתתעבר מביאה בנדותה ל"ש בלא טבלה כראויה דאיירי הט"ז שם שלא טבלה כהוגן אבל הזמן ראוי' שתתעבר כ"ש רוב נשים מתעברות בליל טבילה, ולא נשאר לנו רק כשבא עליה פעמים טובא קודם, והט"ז כתב שבעלה מצויה אצלה והוא כמו כל אשה עם בעלה כנ"ל ביאורן של הדברים נכון, ומ"מ לדינא אין נפקותא לענין נדה כי העיקר דלעולם א"צ הבחנה בנדה כמסקנת הש"ג שם וכמ"ש הב"ש ונכון לדינא:
ויפה כ' מע"כ ידידי נ"י דקושי' ח"ס יו"ד סי' קפ"ח על הט"ז וב"ש סי' י"ג דכתבו כל שיש צ' יום בנתיי' צריך הבחנה, דלמ' בעי צ' יום בחודש או בפחות סגי דאפשר להבחין אח"כ כבש"ס יבמות בשיהוי כ"ד סגי, דקושי' זו אינה רק לטעם של הלבוש, אבל לפמ"ש הש"ג בשבועות דכל שבתחלה כשבא הספק לפנינו אם נתעברה עתה ויש לתלות שבהיתר נתעברה ל"צ הבחנה לק"מ, וא"ש ביותר לפי דברינו בסמוך כמובן, ומאפס הפנאי קצרתי, הכ"ד אוה"נ כותב בחפזון:
הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: