כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה פו
שפעת ברכות ושובע שמחות, לאהובי תלמידי הבחור המופלג בתורה ויראת שמים מורג חרוץ ושנון מופלא באנשים מוכתר בנימוסין כ"ש ה' יונה אבליס ני':
מכתבך החביב עלי קבלתי ע"נ והנה כתבת לי שלישי' ח"ת אשר חננך ה' ובכל פעם נתת שמחה בלבי, והן ידעת מרוב טרדותי אשר סביב שתו עלי בכל שעה ורגע ובפרט בעיתי' הללו א"א לי להשיב לכ"א כמבוקשו, בכל זאת צמצמתי לי מעט רגע להשיבך, מ"ש בתוס' ריש נדה שכ' שאין למדים אשה מסוטה דאין למדים אלא טומאת מגע ולא טומאת ראי' ופשוט לך שכוונת תוס' לחלק דבסוטה הספק אם הבועל נגע בה וטימא אותה משא"כ בנדה האשה וודאי נגעה בטהרות והספק אם היה הדם אז כשנגעה וזה ליכא למילף מסוטה, ועפי"ז נתקשית לפי דס"ל לתוס' בסוגי' דראהו חי מבערב לר"י דווקא בר"ה טהור ולא ברה"י, ולהנ"ל נגע בא' בלילה ג"כ אינו דומה לסוטה דוודאי נגע עכ"ד בקיצור, אם היה כוונת תוס' כן היה מקום לדבריך ולפלפל בהם, אבל אין זה כוונת תוס' דא"כ איך כ' דמאין בו דעת לשאול ילפי' שפיר דשייך טומאה ע"י ראי' הזב והזבה וכ"א ולדבריך מ"מ לא שייך שם וודאי נגע כמובן, אבל כוונת תוס' פשוטה כיון דסוטה גזה"כ הוא לטמא ספיקא ברה"י כוודאי ולטהר בר"ה דווקא דומי' דסוטה דהטומאה באה ע"י נגיעה שנגע בה הבועל וכן נגיעה טהור בטמא במת או בשרץ משא"כ היכי דהטומאה היא ע"י ראיה בלא נגיעה אין למדין משם, וכמה חלוקים מחלקים שאין למדין רק דומי' דסוטה הגם שאין טעם לחלק בגוף הדין אלא כיון דחידש הוא דווקא בדומה לו למדי', אבל ליש בו דעת לשאול דומה שפיר שג"כ הטומאה באה ע"י ראי', וכי כן נגע בא' בלילה דומה שפיר לסוטה וזה פשוט בכוונת תוס' וכן מורה לשון התוס' ודלא כמ"ש בכוונת תוס' שהלשון אינו מדוקדק:
אבל אי קשי' על מה שתי' תוס' תחלה דטומא' למפרע לא ילפי' מסוטה, קשה מהא דנגע בא' בלילה שמפורש בתוס' לחלק בין רה"ר לרה"י והלא הוא טומאה למפרע, אלמא גם למפרע ילפי' מסוטה וצ"ע, שוב ראיתי שכן התעורר בזה בר"ש בטהרות פ"ו דמהא דנגע מוכח דגם למפרע ילפי' מסוטה, וקשה מהא דמעל"ע שבנדה עיי"ש והתכווין להנ"ל, והיה נ"ל לומר דהתוס' ס"ל הא דלא ילפי' למפרע מסוטה היינו לטמא הטהרות למפרע זה לא ילפי' מסוטה דבסוטה דנין לאסור להבא ולא למפרע, ולכן אשה זו שנגעה בטהר' או לטמא המטה מחשש שראתה כבר לא ילפי', אבל בנגע בא' י"ל טמא וטהור היינו להבא משום נגיע' שנגע כבר והספק אם היה חי או מת הגם שדני' על נגיע' דלמפרע קודם שנולד לנו הספק בזה אין מחלקים בין סוטה שאוסרי' מכאן ולהבא אחר שנולד הספק ועיקר החילוק דלא ילפי' לאסור במה שנגע למפרע, וכן בנגע בא' בלילה וכו' הטהרות שנגע בנתי' לא מחלקים בהם בין ברה"י לרה"ר דאינו דומה לסוטה, אבל האיש הנוגע בעצמו מטמאי' להבא כנ"ל והבן, ועדיין יש לעיין מהא דקופה דמטמאי' טהרות ראשונים, וי"ל כן ועדיין צ"ע:
ומ"ש להקשות על הרשב"א דמתרץ הא דלא אמר במעל"ע שבנדה כל הטומאות כשעת מציאתן דספק היה כאן דם משא"כ בנגע בא' דנגיע' וודאי, וכן בקופה הוי רק כספק ביאה ותולי', והוקשה לך ממה דאיתא בתוספתא והובא בר"ש בישב ע"ג אבן ולמחר מצא שרץ או רוק דפליגו ר"מ וחכמים בר"ה, ושם הוי כמו קופה, יפה הקשית וצל"ע ג"כ כעת:
והנה לר"מ צ"ל ע"כ דאשה גריע מנגע בא' דמטהר ר"מ וכ"כ תוס' דצ"ל כן לר"מ, אלא לתוס' ליכא פלוגתא רחוקה דלרבנן אשה ומת שווי', אלא שהחכמי' הקילו לתלו' שלא יהיה לבו נוקפו, ולר"מ בנגע מטהר ואשה ס"ל גרוע ולא פליגו בסברות הפוכות, אבל לתי' רשב"א פליגו מהיפוך להיפוך דלר"מ אשה גרוע מנגע ולרבנן אשה עדיפ' וכן קשה לתי' ראשון של רשב"א כמובן ונ"ל לפום רהיטא די"ל ר"מ לטעמ' דס"ל לשמא ימו' לא חייש' דאלי' לי' חזקת חי י"ל לכן ס"ל ג"כ דאפי' מת לפנינו מ"מ כל כמה שנוכל להחזיקו ולהעמידו על חזקתו שחי מוקמי' כי לא עלה על דעתינו לחוש שימות אבל רבנן י"ל ס"ל שמא ימות חיישי' ועיי' זה בגיטין כ"ח ע"א דבריי' ס"ל דשמא ימות אפי' לזמן מועט חיישי' לכן כשנמצא מת ואיכא רעותא לפנינו חיי' למפרע ג"כ כי גם קודם שנמצא מת לא הי' מוחזק לנו שיחי' עד הבוקר כנ"ל ובזה נתיישב לי מ"ש בסדרי טהרה בחידוד הלכה דלפמ"ש תוס' דלר"מ ביותר יש לחוש באשה ולפ"ז להלכתא כרבנן דרק מדרבנן קנס במל"ע ומדינא אין חוששי' כ"ש שלא נאמר במת לפנינו שמא כבר ודלא כטו"ז סי' שצ"ז עיי"ש ולהנ"ל י"ל כ"ז ר"מ לשיטתו דל"ל שמא ימות ומעולם אין אנו חוששי' לאיסורא שמא ימות ול"ל דאדם עלול למות למיחש בו ולכן לא מוחזק למפרע משא"כ אשה דעלולה יותר ומוחזק' בדמי' אבל לדידן לפי דפסק הרמב"ם פ"ט מתרומות כאותה בריי' דגיטין כ"ח חיישי' לשמא ימות י"ל כסברת הטו"ז הנ"ל כיון דאדם עלול למות עד שאנו חוששי' לו בכל שעה ורגע שמא ימות רק שמא מת לא אמרי' אבל כשמת לפנינו מחזקי' למפרע שמת כנ"ל, ובהא א"ש רמב"ם דס"ל דכל הטומאו' כשעת מציאתן היינו הא דנגע בא' בלילה גם לענין חולי' ועיי' שו"ת חכם צבי סי' ג' שהוכיח מרמב"ם דס"ל דדאוריי' הוא היינו להלכת' דפסק דלשמא ימות חיישי', ואשה צ"ל דאינה עלולה כ"כ כמ"ש הרשב"א וכ"כ החכם צבי ז"ל מדעת עצמו דצ"ל לרמב"ם דאשה שנבדקה לא דמי' כ"כ לנגע בא' בלילה ולר"מ י"ל מ"מ אשה גרוע כמ"ש ועיי':
ובמק"א עשיתי סמוכי' לשיטת טו"ז הנ"ל ממתני' דגיטין כ"ח דהניח זקן או חולה וכו' נותן לה בחזקת שהוא קיי' ולא קתני רבותא יותר אפי' נשמע אח"כ שמת אחר שנותן לה הגט נשמע כן מ"מ לא חיי' שמת כבר קוד' שנתן הגט וע"כ כטו"ז הנ"ל, ויש לשדות בי' נרגא דתלי' בפלגת' דאביי ורבא שם אי מתני' בהגיע לגבורו' או לא דנ"ל לומר מסברא גם לחולקי' על הטו"ז הש"ך בנקה"כ שם ויתר מאחרונ' מודי' בהגיע לגבורו' הגם דפסקי' כאביי דמתני' גם בהגיע לגבורו' אבל בוודאי לא יחלוק שום אדם כשהגיע לגבורו' האדם עלול ומעותד הוא למות כדכתי' ואם בגבורו' שמני' שנה אלא דס"ל לאביי מ"מ מחזיקי' אותו שחי אבל כשמת לפנינו בוודאי א"ש סברת הטו"ז דאומרים כמו שעתה מת כן מת כבר כיון שעלול למות ורוב אינם חיי' יותר משא"כ בשלא הגיע לגבורות אינו עלול ומעותד למות ורובם אינם מתי' בתוך שנותי' כנ"ל הגם שלא מצאתי לי חבר:
ועכ"פ אין כאן ראי' לטו"ז די"ל דווקא בהגיע לגבור' הדין כן ולכן לא נקיט מתני' רבותא יותר גם בשנשמע אח"כ שמת כיון שגם בהגיע לגברו' איירי וכ"ז לאביי משא"כ לרבא וכי כן תלי' הדין דטו"ז בשיטות הפוסקים אי כאביי אי כרבא ועי' ובמק"א הארכתי יותר ופה לקצר אני צריך ואומר ה' יחיינו ויגיענו לימי' טובי' מאלו וישלח עזרו ממעל וגאולה קרובה לבוא ויאיר עינינו במאור תורתו ויעזרנו לעבודתו הכ"ד כואב בפגעי הזמן ומצפה לישועה דברי אוהבך בכל לבבו ד"ש כותב וחותם באישון לילה, רבך פה פ"ב יום ה' פ' עקב ח"י מנחם אב תר"ח לפ"ק:
הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: