אור ברסלב

כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה עב

תשובה עא

יוצר הרים, קרן עמו ירים, ובתוכם תלמידי צמידי חביב כבן הרב המופלג בהפלגת חכמים חריף ובקי מלא וגדוש כש"ת מו"ה אברהם שטארק בק"ק באנפי הוניאד יע"א:

אני פה בקרית חוצות הרחק נדוד מקהלתי, להשיב נפשי הנדנאה ולעסוק במרחצאות ובשתי' מים נאמנים בשליחותם לרפאות חליי בעה"י, ואשיב לך כפי האפשר פה, לפי מסת הפנאי ומעט ספרים אשר אתי ע"פ העולה בזכרון לפני, והנה נפשך היפה בשאלתך בדבר הנוגע להלכה בדיני איסור והיתר, על חידושו של או"ה דהיתר נכבש בכלי איסור מעל"ע אסור דכבוש כמבושל, והט"ז רסי' ק"ה קרא תמה הא בשעה שנעשה כבוש כמבושל נטל"פ הוא, וכן השיג בש"ך עליו, והחו"י בתשובה וכן הפלתי שניהם לדבר א' נתכוונו דס"ל לאו"ה דמיד שנכבש בתוכו ופולט מעט מעט עד רגע האחרון של מעל"ע כלה וגמר פליטתו בכדי נ"ט ונאסר הנכבש ע"י רוב פליטתו שהוא לשבח אלו דבריו ז"ל, ובפלתי קלסי' מאוד, ואתה תמהת על זה, ועדיין מי ניחא סוף כל סוף מעט האחרון שמשלים לנ"ט פגום הוא, ואיך יאסור ע"י רוב פליטתו שהוא לשבח, עכ"פ אין בו כדי נ"ט לשבח ויפה תמהת, ובזכרוני כי כבר קדמוך בתמיה' זו באחרונים, ויש לי לקיים דבריך ע"פ שראיתי בבאר היטיב שיש לי עמי פה שמביא בשם גאון אחד דווקא כלי ריקם פוגם, אבל כלי שנכבש בתוכו מקבל טעם מן המשבח, ומחליף טעם שבפנים לשבח ע"כ, וסברא זו מחודשת היא, ויש בה מן הקושיא, כיון דלא נעשה כמבושל רק ברגע אחרונה של מעל"ע כמו שאין הכלי פולט כל אינו נבלע בתוכ' עד רגע אחרונה של מעל"ע, וצ"ל שבאותו רגע משביח הבלוע שבפנים, וזה רחוק, ויש לצרף ב' תירוצי' יחד דהיינו דמיד שנכבש בתוכו פולט ובולע, אלא שאין בו כדי נ"ט עד רגע האחרון, וכיון שבתוך מעל"ע בולע הכלי מהנכבש בתוכו מחליף לשבח כל הבלוע בתוכו ולא נפגם כלל, אפי' מה שפולט הכלי לבסוף כנ"ל:

והנה לפי החו"י ופלתי דווקא בשכבוש בכלי מיד אחר שבלע מן האיסור ולכה"פ לא יהיה חצי או שלי מן מעל"ע דבכה"ג כבר נפגם מחצה או חלק גדול מן הבלוע, ולפי מה שצרפנו דבריהם עם דברי הגאון הנ"ל אין שיעור לדבר כל שכבוש בכלי קודם שנעשה מעל"ע אפי' עבר רובו של מעל"ע מ"מ אוסר הנכבש בתוכו כיון שמתחיל הכלי לבלוע נעשה הבלוע שבתוכו לשבח וזמן העבר שהיה בכלי אין עולה לזמן מעל"ע וסברא זו בעצמותה היא כעין שכ' הש"ך סי' צ"ב בשיטת הטור בהוחמו מים תוך מעל"ע עיי"ש אלא דסברת הש"ך כשבלוע בכלי יוצאות לחוץ ומתעכבת עם המים אבל שישביח מה שבלוע בכלי בפנים לא שמענו מן הש"ך וכ"ז לא שוה לנו ליישב חו"י ופלתי דסגי להו בהא לחוד דפולט מעט מעט וקשה מה שהקשית מה יועיל לנו זה דסוף כ"ס ליכא נ"ט לשבח:

ולקיים דברי פלתי וחו"י כהווייתן, נ"ל דיש להם מקום ע"פ מ"ש הר"ן בע"ז בהקשותו הא נטלפ"ג דווקא באין ראויה לגר מותר ובלוע של כלי ראויה לגר, ועיין רא"ה שבבדק הבית, שס"ל באמת שבלוע בכלי נפגמת כ"כ, ורשב"א הרבה בראיות לדחות דבריו, והעלה הר"ן דמה"ט סגי בפגמא זוטא משום דאינו נהנה ונוח לו שלא היה ולא נכנס לתבשילו ודומה לאין ראויה לגר דאין נהנה, ומזה חידש ביצא הפסדו בשכרו שהגדיל מדתו אסור, ולזה י"ל כל שרוב פליטה לשבח ומעט מזעיר דמשלים לנטלפ"ג אסור כיון דרוב דג"ט לשבח לא מפסיד התבשיל וגם אם אפשר מפסיד קצת שבח יתר על ההפסד ולכן אסור כנ"ל ונתקיימו דברי הגאונים ז"ל:

וכ"ז לשיטתו של הר"ן אבל לשיטת הרש"בא בתוה"ב שמביאו הר"ן שם, ושם נאמר דלכן פגמ' זוטא בטעם מותר דטעם ופגום כזה לא אסרה תורה דממשרת וגיעו"נ לא נמצא כמוהו, וכל שפוגם אינו טעם, ולפי שיטתו אפי' רובא לשבח כיון שמעט האחרון המשלים לנ"ט פגום הוא ואינו טעם שאסרה תורה, ממילא לא נאסר הנכבש כיון דליכא בנ"ט דאסר' תורה כנ"ל ברור והבן:

ועיין פלתי סי' ק"ה דמביא ראיה לשיטת או"ה מתוס' ורא"ש ע"ז דהוכיחו דסתם כלי ש"נ אב"י מדהתירו שמנן של נכרי משום נטלפ"ג וקשי' לי' הא ע"כ מתני' בכבוש דהא משחא שליקא מלתא אחריתי היא ע"כ מתני' בכבוש, ומנ"ל דסתם כלי אינן ב"י הא נטלפ"ג הוא ע"י מעל"ע של כבישה וע"כ דס"ל כאו"ה וכסברא הנ"ל דפולט מעט מעט:

ואני אומר דיש ראיה נגד או"ה מרמ"בם דס"ל סתם כליהם ש"נ ב"י וקשה עליו ראי' תוס' ורא"ש ולומר דס"ל דשמן פוגם בעין דלא כתוס' ורא"ש רחוק דיפלגו במציאות, ויותר נראה לומר דמתרץ מתני' משום מעל"ע דכבוש בכלי הו"ל אב"י דלא כאו"ה, ולמ"ש דדינו של או"ה תליא בשיטת ר"ן ורשב"א מובן פלוגתת תוס' ורא"ש ורמב"ם, דתוס' ורא"ש ס"ל כר"ן ואו"ה והוכיחו שפיר ממתני' דסתם כליה' אב"י ורמב"ם כרשב"א ס"ל וליכא הוכחה כנ"ל:

ועשיתי סמוכים לכל דברינו אלו, דבדברינו ארווח לנו ליישב קושי' תוס' ע"ז פ' השוכר סוגי' דנט"לפ שהקשו טובא על דחתר ש"ס למצוא מאן דס"ל נטל"כ אסור הא מפורש במתני' דשמנן ש"נ שאסרו תחלה משום דנטל"פ אסור עוד הקשה תוס' לעיל ממתני' דבש ש"נ מותר מ"ש שמן מ"ש דבש, משו"ה נכנסו לחלק בין פוגם בעין, בשר בדבש פוגם בעין, וע"פ דברינו א"ש י"ל דתחילה אסרו שמן שנכבש בכלי מעל"ע דס"ל דאין זה נטל"פ דמותר כיון דרוב הפליטה נ"ט לשבח, וס"ל כר"ן דפגם זוטא של כלי מותר משום שמזיק לו ודווקא ברוב של נטל"פ וחזרו והתירו דס"ל כרשב"א דכל טעם שאינו לשבח גמור אינו טעם ולכן גם בכבוש בכלי מותר ומיושב קושי' תוס' מ"ש מדבש דלכ"ע מותר דשאני דבש שנפגם מתחלתו ועד סופו וכולו לפגם כמבואר בש"ס שם נטל"פ כזה גם למשנה ראשונה דשמן מותר וא"ש ומיושב ממיל' קושי' תוס' דמשנה מפורשת מאן דס"ל דאסור בשמן למ"ש י"ל דווקא בנטל"פ שרובו לשבח אבל בנטל"פ כמו חומץ לתוך גריסין וכדומה שכולו לפגם מנ"ל מאן דאוסר והראיה מדבש גם מאן דאוסר בשמן מתיר בדבש והוצרך להביא מר"מ דאומר סתם כל נטלפ"ג ויליף מגיעולי נכרים אפילו כל נטלפ"ג ור"ש מתיר בכל ענין ועיין:

ומיושב ג"כ מה שהקשה תוס' עוד דהיה לש"ס להביא ברייתא דלקמן וכולן שנשתמש בהן תנא חדא אסור ומוקי כמ"ד נטלפ"ג אסור ולמ"ש י"ל דלכאורה לא היה צריך לתרץ ב' ברייתות הא כמ"ד נטל"פ אסור והא כמ"ד מותר דהא יוכל לתרץ תנא חדא אסור בב"י ומאן דמתיר באב"י וכ"ש דקשה לרמב"ם דסתם כלי' ש"נ ב"י אלא דהא לק"מ אי בב"י פשיטא דאסור אלא למ"ש דת"ק דשמן ס"ל כבוש בכלי אסור דרובו לשבח י"ל דקמ"ל בריית' דאוסר דכל תשמיש אסור בכל ב"י אפילו בכבוש לאפוקי דלא נימא דרוב לשבח ג"כ מותר וי"ל באמת היה יוכל לתרץ הכי אלא כיון דבאמת לנו תנאי דר"מ ס"ל כל נטלפ"ג אסור אפי' כולו לפגם ור"ש מתיר בכל ענין מתרץ הברייתות בקצרה הא כמ"ד נטלפ"ג אסור הא כמ"ד מותר והא"ש דעד דלא מייתי תנא דס"ל נטלפ"ג אסור לא יוכל להביא מבריית' הנ"ל די"ל דאיירי בכלי ב"י וקמ"ל דכבוש בכלי ג"כ אסו' משום דרוב לשבח אבל בשכל הטע' לפגם עדיי' מנ"ל ועיי':

נחזור לעיקר דברינו כי שיטת או"ה לאסור כבוש בכלי של איסור תלי' בשיטת ר"ן ורשב"א ורא"ש ותוס' כר"ן ס"ל ורמב"ם כרשב"א ובש"ע סי' ק"ג מביא ב' שיטות דרשב"א ור"ן בשם י"א וי"א ונקטינן להחמי' כר"ל בהגדיל מדתו ולמ"ש גם תוס' ורא"ש ע"כ הכי ס"ל ובכ"מ הלכה כתוס' אם לא דרי"ף חולק ועיין מג"א רס"י תמ"ז בוודאי ראוי' לנו להחמיר כחומרת הר"ן בהגדיל מדתו ומינה בכבוש בכלי דתלי' זה בזה:

ועיין ש"ע או"ח סי' תמ"ז ס"ח ובמג"א ס"ק ח' ד"ה ודע וכו' דמשמ' אם הקדירה ב"י אסור משום כבוש וכן ס"ל לד"מ שמביא המג"א שם והמג"א שם כ' ביישוב קושי' ט"ז הא נעשה נטלפ"ג דצ"ל דמשום דהבליעה והפגימה באים כאחד וכ"כ מהר"מ פ' צו על בליעת נותר ודבריו תמוהים ודמיונו במח"כ אינה עולה יפה דמהר"מ כ"כ על קושי' ראשונים אי לינת לילה פוגמת למה הצריכה תורה שבירה בכלי חרס ומריקה ושטיפה בכלים הבלועים מנותר כשנעשה נותר כבר פגום הוא וע"ז מתרץ מהר"מ דפגמא ונותר באים כאחד וכיון שקבל שם נותר שוב לא פקע שם נותר מגזה"כ וכן צ"ל לדסוברים דבעי מעל"ע או תחלת לילה פוגמת דשוב לא פקע וכ"ז לענין מה שציותה תורה מגזה"כ אבל בכלי הבלוע מאיסור ושרה בתוכו מעל"ע ל"ש לומר דבא בב"א פליטה ופגמא דסו' כ"ס נטלפ"ג הוא ודבריו נפלאו אם לא שנדחק בכוונתו דס"ל דווקא כששהה הבלוע בכלי כל מעל"ע ברגע שאחריו נפגם הוא אבל כל שבאותו רגע נשלם מעל"ע יוצאת הבלוע' מן הכלי לא נפגם ומביא ראיה מן מהר"מ שלא נפגם רק עד כמעט רגע אחר שגבלו לה והוא דחוק ורחוק וצ"ע.

ולכן אנו אין לנו יישוב נכון אלא כמ"ש חו"י ופלתי וע"פ שקיימתי דבריהם דא"ש ע"פ שיטת הר"ן וצ"ל המחבר וד"מ באו"ח סי' תמ"ז דנקטו ביורה דעה לדינא לחומרא כשיטת הר"ן ולכן החמירו בכבוש:

ויש לי מקום עיון דנ"ל בכל איסורים חוץ מחמץ יש לצדד להקל בכבוש בכלי של איסור דהוה כעין ס"ס שמא כרשב"א אפי' מיעוט בתרא נפגם מ"מ מותר כמ"ש ואת"ל כר"ן דלמא כשיטת רש"י ודעימי' דלינת לילה פוגמת ואין רוב פליטתו לשבח שכבר נפגמת אחר לינת לילה וזה כעין שכ' בב"י ופסק בש"ע יו"ד סי' ק"ג בקדירה שחימם מים אחר שעברה לילה ואח"כ בישל בה א"צ מעל"ע משעה שהוחם המים דאיכא ס"ס שמא לינת לילה פוגמת ושמא כסמ"ג דלעולם מחשבין מבישול ראשון הגם דעיקר לדינא דבעי מעל"ע מ"מ עשה ב"י ס"ס מזה כן י"ל בדין זה של כבישה בכלי להתיר מטעם ס"ס וממה דמשמע מש"ע או"ח סי' תמ"ז וד"מ שם דכבוש בכלי ב"י אסור זהו דווקא בחמץ דאיכא בלא"ה כמה פוסקי' דס"ל נטלפ"ג בפסח אסור הגם דמחבר פסק כמתירין מ"מ לענין כבוש לא הקיל לענין ס"ס כיון דאיכא ס"ס להיפוך להחמיר שמא נטלפ"ג אסור ואת"ל מותר שמא בעי מעל"ע ולר"ן מיעוט לפגם ג"כ אסור אבל בשארי איסורים אפשר לא ס"ל למחבר שאסור בכבוש בכלי וגם מד"מ שם אין ראיה דס"ל כן בכל איסורים ואפשר רק בחמץ וצ"ע:

ואחר העיון הדק י"ל לשיטתו של ב"י ומחבר דנקט דווקא בהוחמו מים אחר שעברה לילה מבישול ראשון אז מותר וכ' הפלתי דווקא נקיט אחר הלילה אבל הוחמו קודם ואח"כ עבר לילה קודם שבישל בו תבשיל לא וכ' מלתא בטעמא דווקא בשעברה לילה קודם חימום איכא ס"ס וליכא שם אונס חד הוא דאיכא נפקותא בין ב' ספיקות לענין מים שהוחמו דלספק שמא לינת לילה פוגמת גם המים מותרין משא"כ לספק ב' המים עכ"פ אסורים אבל אם הוחמו המים קודם לינת לילה המים לשני ספיקות אסורים ואין לנו לדון רק על התבשיל הוי שם אונס חד אלו דבריו ולפ"ז בנדון שלנו בכבוש בכלי ליכא ס"ס דשם אונס חד דב' הספיקות שמא הפליטה לפגם ואין ספק אחד מתי' יותר מחבירו והבן:

אלא דרמ"א בד"מ ובהג"ה כתב דלאו דווקא ה"ה בשעבר הלילה אחר שהוחמו המים ולא קפיד בזה משום שם אונס חד הוא וה"נ י"ל בנדון שלנו, אלא דבאמת טעמא בעי למה ס"ל לרמ"א להקל בס"ס זו דיצא מגדר ס"ס משום שם אונס חד ומלתא דבעי יישוב הוא:

ונלפע"ד בשנפרש תחלה שיטתו של ב"י שכתב דין זה לענין בב"ח דבשאר איסורים ס"ל דל"א חנ"נ וליכא נפקותא רק בב"ח והקשה הפלתי דלכאורה צ"ל שיטת הסמ"ק דל"ב שיהוי רק מבישול ראשון כיון דס"ל נ"נ בשאר איסורים ומים אסורים לעולם דנ"נ ולמה בבלוע בכלי לא חשבינן רק מב"ר וכ' וצ"ל משום דנ"נ מדרבנן לא מחמירין כולי האי וא"כ הב"י דצירף שיטת הסמ"ג בב"ח דנ"נ דאוריית' לשיטתו של ב"י א"כ אין לו מקום לקולתא של סמ"ג והיא קושיא חמורה לכאורה ונדחק בה:

והנלפע"ד ביישוב הקושי' דש"ך סי' צ"ב חולק על הב"י דמה שיוצא מבב"ח דינו כשאר איסורי' לדסוברים בשאר איסורים ל"א נ"נ ה"ה ביוצא מבב"ח וכ' וצ"ל דב"י ס"ל דיוצא מבב"ח כבב"ח ונ"ל גם הב"י ל"ל דפליטה היוצאת מחתיכה שכבר נעשת בב"ח דהוא כבב"ח אלא הלא כמה שיטות ס"ל בכל איסורים נ"נ משום לתא דבב"ח, והחולקים ס"ל דכל כי האי לא גזרינן, וס"ל לב"י דווקא שאר איסורים אטו בב"ח ל"ג, אבל היוצא מבב"ח מודים דקרוב לגזור אטו תחלת תערובת בב"ח דנ"נ כנ"ל פשוט:

וממילא דלק"מ קושי' פלתי דשפיר צירף הב"י שיטת סמ"ק כמו דס"ל לסמ"ק בשאר איסורים לפי שיטתו לפי שהוא דרבנן דל"ב מעל"ע רק מבישול ראשון משום דנ"נ דרבנן כן לפי שיטתו בבב"ח היינו היוצא מבב"ח דג"כ רק מדרבנן הוא דנ"נ דלא בעי לשער לסמ"ק רק מבישול ראשון כנ"ל ברור:

ונפתחו לנו בזה שערי בינה להבין על בורי' שיטת הסמ"ק למה נקיל בהוחמו מים תוך מעל"ע הא המים עצמן אסורין, והבלוע מהם נ"נ, ומ"ש הפלתי כיון דנ"נ דרבנן עדיין לא נתקררה דעתי וכי בדרבנן ל"ב מעל"ע ומ"ש, ולמ"ש א"ש במרווח כיון דנ"נ בשארי איסורים משום לתא דבב"ח וכל מה דלא נמצא בב"ח עצמו רק מדרבנן ליכא מקום לגזור, ובב"ח עצמו ליכא מקום לדין זה בהוחמו מים תוך מעל"ע דבעי לשער מבישול ראשון דאי הוחמו מים בין חלב לבשר הו"ל נ"ט בנ"ט דהיתר ואי בשהוחמו מים אחר הבישול בב"ח שוב המים לא נ"נ רק מדרבנן כי כן אין מקום לגזור שאר איסורים לשער מבישול ראשון אטו דאוריית' דבב"ח דליכא אופן שיהי' בשר בחלב נ"נ דאוריית' בכה"ג וא"ש הסמ"ק לפי שיטתו וב"י לפי שיטתו והדברים נכונים בעז"ה:

ואחר הוצעה זו אתי' לן שפיר הא דמקיל הרמ"א וס"ל ג"כ בכוונת הרב"י דה"ה שהה אחר שהוחמו המים ולא חש דהכל שם אונס חד הוא כיון דכל עצמו של האוסרים דבעי דווקא מעל"ע מב"ר הוא רק מדרבנן דנ"נ מדרבנן הוא אפי' בב"ח כיון שכבר נעשה בב"ח והיוצא ממנו לכ"ע דרבנן לכן לא דקדק רמ"א בדיני ס"ס דלאו מטעם ס"ס אתי' עלה אלא כיון דאיכא עוד צד להקל ע"פ שיטת רש"י מקילין בדרבנן וכן משמע לשון ב"י וכנ"ל ועיין, ולפ"ז אנו אין לנו ראיה ולדמות מלתא למלתא להקל בכבוש בכלי מטעם ס"ס כמו דמקיל רמ"א דרמ"א מקיל רק בדרבנן כמ"ש אבל בשכבוש בכלי דאם אינו פגום דאורייתא הוא דנקטינן טכ"ד אין לנו לסמוך על ס"ס כזו:

ועוד יש לחלק כזה בלא דברי פלתי די"ל הא דצירף הב"י שיטת רש"י הגם דשיטות רוב ראשונים דבעי מעל"ע משום דקאי במלתא דרבנן נ"נ דרבנן כמ"ש לכן צירף להקל שיטת רש"י דחזי לצרופי במלי דרבנן דגם בכל איסור דרבנן לא נסמוך על רש"י מ"מ לענין שיהוי מב"ר דאיכא שיטת הסמ"ק דל"ב מעל"ע רק מבישול ראשון צירף ב' קולות להדדי אבל לצרף שיטת רש"י בכבוש בכלי וכדומה דבעי לצרופי בדאורייתא אפשר כל כי האי לא סמך ב"י להקל ובאיסור כבוש דרבנן יש להקל אבל בדאורייתא צל"ע לדינא:

עוד עלה במחשבה לפני דיש לעיין לפי דפסק המחבר סי' קכ"ה דנדבק בדופני הכלי לא נעשה נטלפ"ג דלא כרא"ה ורמב"ם באופן שאחר שעבר לילה מב"ר בישל בו היתר ונשאר ממנו דבוק בכלי ואחר ששהה מעל"ע מבישול שני בישל בו דבר אחר אם נתיר מכח ס"ס שמא כרמב"ם ורא"ה דדבוק בכלי ג"כ נפגם ואת"ל אינו נפגם כדקיי"ל מ"מ אולי כרש"י דלינת לילה פוגמת וכבר נפגם קודם שבישל בו שנית ושיטת סמ"ק דלא אמרי' כה"ג נ"נ ול"ב מעל"ע רק מב"ר אין לצרף דכיון דבעין הוא גם הסמ"ק מודה דחוזר ואוסר הכלי וצריך מעל"ע מבישול שני אבל בצירוף שיטת רש"י דלינת לילה פוגמת ושיטות רא"ה ורמב"ם דדבוק בדופני הכלי ג"כ נפגם יש להתיר באפשר ולא הוי שם אונס חד דלספק דלמא כרש"י גם תבשיל שני מותר ודומה ממש לדינא של ב"י וצל"ע להלכה ולמעשה:

ומדי דברי בהך דינא דדבוק בדופני הכלי אזכיר פה מילי דמצער לי דקשה לי טובא על היש"ש מובא בש"ך דהוסיף חומרא דכל שנדבק בדופני הכלי גם מה שבפני' אינו פוגם, וצל"ע מה יענה לסוגי' דע"ז דיליף ר"מ נטלפ"ג מגעו"נ לאו נטלפ"ג הוא, דלמא משו"ה אסרה תורה שהיו הכלים אינם מקונחים ובזמן המלחמה בוודאי לא קנחו הגם אם בכל מקום אמרינן סתם כלים של נכרים מקונחים דאנקיותא קפדי, אבל בשעת מלחמה לא, והוו הכלים לשבח ע"י הנדבק, ואין לומר דהו"ל לקנח הכלים וא"א דלא פגמה פורתא מיד, וע"כ דנוטלפ"ג אסור א"כ צריך אתה לומר מיד דס"ל לר"מ קדירה ב"י נמי א"א דלא פגמה פורתא ומדמה פגם רבא לפגם זוטא ובסוגי' ש"ס שם לא מסיק כך אליבא דר"מ, רק בתר דאמר לר"ש לא אסרה תורה רק קדירה ב"י, ומתרץ דר"מ סבר דא"א דלא פגמה פורתא, ולשיטת יש"ש בלא"ה צ"ל דס"ל לר"מ כן דאל"ה לא יליף ר"מ כלל מגעו"נ, ועוד קשה לי למה לי' לדחוקי לר"ש לא אסרה תורה אלא קדירה ב"י דזה דחוק ורחוק, דהיה הכל ביום אחד מלחמה ושובם למחנה ובו נאמרה פרשת גע"נ כמ"ש הריטב"א ופלתי, הו"ל לומר דהיה נדבק בכלי ועי"ז לא היה הבלוע פגום, ור"ש ס"ל קדירה ב"י לא פגמה פורתא, או דלא ילפינן זוטא מרבא כמ"ש תוס' ולכן צריכא הגעלה, ור"מ ס"ל א"א דלא פגמה פורתא מכ"ז מוכח דלא כיש"ש ודבריו צלע"ג:

וטרם אכלה לדבר עבידנא לך נ"ר כי יודע אני כי נפשך שוקקה לדברינו, ושתית בצמא את דברינו בהיותך עומד ומשמש לפנינו בישיבה ואכתוב לך תשובתי בפלפלא חריפתא, מה שהעלתה מצודתי ביישוב סוגי' דע"ז שהלכו בה גאוני קמאי הפלתי והנוב"י וזקני מאוה"ג זצ"ל בתשובותיו, דתחלה מקשה לר"מ דס"ל נטלפ"ג אסור משמע דסברת חוץ דמותר, ושוב מקשה מנ"ל לר"ש דמותר משמע להיפוך דסברת חוץ דאסור, וכבר הרגיש הריטב"א בזה, וכ' מאחר שהוצרך לומר לר"ש לא אסרה תורה אלא קדירה ב"י שהוא רחוק לכן מקשה לר"ש, ולדבריו קצת קשה מה דהוצרך ש"ס לומר לר"מ קדירה ב"י נמי א"א וכו' כיון דדוחק לאוקמ' קרא בקדירה ב"י פשיטא דא"ש דר"מ לא רצה לדחוקי נפשי':

ואשר חנני הי"ת בזה בהקדם מה דצל"ע דמסיק ש"ס לר"ש סרוח מעיקרא ל"צ קרא, לפמ"ש תוס' לקמן דשרצים חידוש הוי דנטלפ"ג מותר ושרצים פגומי' אסורין, והר"ן הוסיף למ"ד נטלפ"ג אסו' ג"כ חידוש הוא דשרצים סרוחים מעיקרא נינהו, וכ"ז בתר דידענו נטלפ"ג או עכ"פ ס"מ דמותר שרצים חדוש הוא, אבל אלולי קרא דנבילה דגר הוי ילפי' מקרא דשרצי' דאפי' ס"מ אסור וס"מ צריכא וצריכא קרא וצל"ע:

ולכאורה י"ל דשרצים בלא"ה חידוש הוא, דבש"ס יבמות קי"ד ע"ב דשרצים חידוש הוא דשיעורא בכעדשה עיין רש"י ותוס' שם, וא"כ בלא"ה לא נוכל למילף משרצים אלא הא הש"ס קאי לר"ש ולדידי' לאו חידוש הוא משום שיעורא דבכל איסורים כ"ש למלקות, ולשיטת ר' יקיר דבתערובת ל"ל לר"ש כ"ש למלקות א"ש דגם לר"ש שרצים מכח שיעורא חידוש הוא, דשרצים בוודאי אפי' בתערובת אסו' כמו כזית בכל איסורים אבל לחולקים על ר' יקיר בוודאי קשה, ולא ידעתי פתר רק לומר דס"מ דשרצים לא דמי לס"מ דנבילה, דס"מ דשרצים נולד עמו ולא נתקלקל טבעו, משא"כ ס"מ דנבילה שנתקלקל, וכסברא זו אמורה ברא"ה בבדה"ב, ועיין פר"ח ופמ"ג סי' ק"ג, וכ"נ מדכ' תוס' דשרצים חידוש דנטלפ"ג מותר, ולא כתב כמ"ש הר"ן דאפי' פגום מעיקרא למ"ד אסור, מ"מ שרצים ס"מ וחידוש הוא ש"מ דתוס' ס"ל דאין דומה ס"מ דשרצים לס"מ דנבילה, אלא אם נטל"פ בתר דנעשה נבילה מותר כ"ש דסרוח מעיקרא דשרצים יהיה מותר ולכן חידוש הוא ולכן צ"ל דס"ל כר' יקיר ועיין:

ואחרי הדברים האלו אומר אני דמקשה לר"מ מנ"ל דנטל"פ אסור דסברת חוץ הוא דמותר ומשרצי' ליכא למילף דאיסור בשרצי' חידוש הוא, דשיעורו בכעדשה, ולר"ש מקשה מנ"ל דהו"ל למילף משרצים דלדידי' לאו חידוש הוא, דבכל מקום כ"ש למלקות ומתרץ דיליף מנבילה, ולס"מ ל"צ קרא גם לדידי' דלא דמי ס"מ דנבילה לס"מ דשרצים וא"ש:

ובזה מצאנו מקום יישוב לקושי' תוס' בכורות ר"י אדר"י דס"ל שם ס"מ צריך קרא וס"ל נטל"פ מותר מנ"ל דמותר, ותרוץ תוס' שם אינו מובן וכבר נתקשה בו בנוב"י קמא ולמ"ש מיושב קושי' תוס' דקושי' ש"ס לר"ש מנ"ל דמותר רק לר"ש לשיטתי' דשרצים לאו חידוש הוא למילף משרצים דאסור, אבל להלכתא דל"א כ"ש למלקות י"ל מסברא אית לן דנטלפ"ג מותר כמו דמקשה לר"מ מנ"ל דאסור, ומיושב ג"כ מה שמקשים על הרמב"ם דס"ל כר"י בבכורות, דס"מ צריך קרא וסבירא דנטלפ"ג מותר, ולהנ"ל א"ש כנ"ל ע"ד פלפלא טבא חריפתא ועיין אלו דברי רבך אוהב נפשך שש לשמוע כי עולה אתה על במתי הצלחה מעלה בקודש בין תבין אשר לפניך כי בעל נפש אתה חותם באהבה ח"י תמוז תרכ"ה לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה