אור ברסלב

כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה סד

תשובה סג

שובע שמחות, ורב ברכות, לראש ידיד ה' וי"נ הרב המאוה"ג המהולל חריף ובקי בחדרי תורה המפורסים צדיק תמים במעשיו כש"ת מו"ה אהרן זינער כי' רב"ד דק"ק מט"ד יע"א:

בש"ק קבלתי גי"ה והיה לי לעונג כי ראיתי מתוכו כי אתו החיים והשלום ב"ה ולחביבותי אליו פניתי מעט זמן כאור בוקר לשום עיוני ע"ד לעשות רצון צדיק ואוהב אהוב כמותו לשעשע עמו שעשועי אורייתא:

הנה פר"מ ני' יצא ליישב קושי' תוס' חולין ק' ע"א מש"ס יבמות פ"א ע"ב חתיכה של חטאת טמאה למה בטלה לר' יוחנן הא חהר"ל לא בטל, ונ"ל ע"פ שיטת י"א שברא"ש דחתיכה חיה בטלה, י"ל חתיכה של חטאת היינו חיה, והוסיף עוד אפי' לשיטת הרא"ש דגם חיה חהר"ל י"ל בא"ה דאינה עומדת לבשל כל שהוא חיה אינה חהר"ל, וכ"ש בחטאת טמאה שעומדת לשרוף אלו דבריו, הנה מ"ש לשיטת י"א דחיה אינה חהר"ל י"ל ביבמות בחתיכה חיה, איך יפרנס הסיפא טהורה בחולי' ל"ב, ואי סיפא במבושלת קשי' קושי' ש"ס שם כמו שהקשה לר"ל לפלוג ולתני בדידי' וצ"ל כתי' ש"ס שם, והו"ל להקשות ולפרק לר"י כמו לר"ל, ועוד הא קתני שם ג"כ פרוסה של לחה"פ ברישא וסיפא, ועכצ"ל דפרוסה של לחה"פ מתוך קדושתה גם פרוסה חשובה ועיין תשובת פ"מ ח"א סימן צ"ח שהביא מכח זה ראי' לשיטת תה"ד שבאו"ח לענין נ"ח דבתר השתא אזלינן, והא בפרוסה א"א לומר כמ"ש פר"מ ני' וקשיא רישא, ובאמת גם לתי' תוס' קשה מסיפא פרוסה של לחה"פ טהורה למה לא יתבטל הא אחר הביטול לא יהיה חשובה, ועכשיו אינה חשובה דמותרת רק לכהנים, וכבר הרגיש בפמ"ג בקושי' זו סי' ק"א, ומ"ש עוד לשיטת הרא"ש דחיה מקרי חהר"ל מ"מ בא"ה דאינה עומדת לבשל ל"מ חהר"ל, ובב"ח דמתני' ע"ז כבר נתבשלה, גם זה לא א"ש מלבד דקשה ממ"ש תחילה דחתיכה לחה"פ, גם גוף הסברא לא א"ש, דוודאי בב"ח וכדומה א"ה גם שנתבשלה אינה ראוי' להתכבד כיון שאסורה לתנה לשום אדם, ותוס' בקושי' הקשה מבב"ח, היינו דע"כ צ"ל כיון שכנגדה בחתיכה אחרת ראויה להתכבד לא בטל, וא"כ ה"ה חטאת טמאה וכן הקשה הרשב"א וביאר הקושיא, וא"כ גם אם בחתיכה חיה של חטאת איירי ובב"ח מבושל מ"מ קשה, עכ"פ מוכח דאזלינן בתר חתיכה אחרת שכנגדה ולא דנים בחתיכה זו עצמה כמות שהיא לפנינו בוודאי בב"ח אינה ראוי' להתכבד גם מבושל:

ומדי דברי בשיטת הרא"ש דהוכיח דאפי' חתיכה חיה מקרי חהר"ל מידי דהוא אששה דברים וכו', והרי אגוזי פרך ור"ב חיים הם וה"ה חהר"ל, והוא תמוה מה ענין חהר"ל לדבר שבמנין, בחהר"ל ס"ל לי"א כיון שכמות שהיא אינה ראויה להתכבד אין לה חשיבות מפני שתהיה ראוי' להתכבד אח"כ אחר בישול אבל דבר שבמנין חשוב מפני שמונין אותו וגם חי מונין, ומצאתי שכבר עמד בקושיא זו אבא מאוה"ג זצ"ל בח"ס י"ד וכשאני לעצמי העלתי יישוב דלמדייק בלשון הרא"ש יראה כי קורא לחהר"ל דבר שבמנין, נראה דס"ל דחהר"ל לא חשיבא משום שראוי' להתכבד, אלא שע"י שראויה להתכבד לפני אורחים הוי כאת שדרכו למנות שמונה והולך כל חתיכה כדי לכבד בהם האורחים, וחשיבותי' של חהר"ל משום דבר שבמנין, ושפיר מייתי ראי' מאגוזי פרך ור"ב דהוי חי' וחשיבי כן חהר"ל הגם כמות שהיא אינה ראוי' להתכבד וצריכה תיקון מ"מ את שדרכו למנות היא כל חתיכה שתהיה ראויה לכבד בה, כנ"ל נכון ברור ופשוט:

ועיין ח"ס שם שהוציא ממשמעות הרמב"ם דס"ל דווקא מבושל מקרי חהר"ל, נ"ל לפ"מ דס"ל לרמב"ם דאינו מקדש רק ששה דברים בלבד, וכ' הר"ן דצ"ל דס"ל דחשיבות דראוי' להתכבד עדיף מאת שדרכו למנות, והיינו דמה שראויה לכבד לפני אורחים זה ענין אחר דע"י שראויה לכבד חשובה לכל יותר מדבר שבמנין לפ"ז אין ראיה ודמיון ממה שששה דברים או את שדרכו למנות אפי' חי חשיב דחהר"ל בעי דווקא שתהי' חשובה עכשיו לפני האורחים והבן:

והמחבר פסק להקל דווקא במבושל, והרמ"א נקיט להחמיר לפמ"ש לשיטתי' אזלו לפי דפסק המחבר בסי' ק"י כרמב"ם, דאין מקדשין אלא ששה דברים, וחהר"ל משום חשיבות עצמו, לכן פסק כרמב"ם גם בזה דווקא מבושל, ורמ"א בסי' ק"י את שדרכו למנות ס"ל דחתיכה הר"ל משום עי"ז הוי את שדרכו למנות בדין פסק להחמיר אפי' חי' כנ"ל, אלא מ"ש להקל בתרנגולת בנוצתה משום טרחא יתירה לא א"ש קצת עפ"ז ועיין:

ועיין פר"ח ופ"ת שתמהו על המחבר דפסק להקל בחי דלא מצינו מי דסובר כן רק י"א שברא"ש ובמח"כ היה נעלם מהם שכ"כ הר"ן בע"ז, ובח"ס כ' דגם הרמב"ם הכי ס"ל, ומ"ש ר"ן בחולין ראיה מכח קושי' תוס' ור"ש מש"ס זבחים דגדולה לא מקרי חהר"ל צל"ע דלמא משום דשם הי' חי ל"מ חהר"ל, ומנ"ל משום דגדולה, ולכאורה היה מקום לומר דמסתבר לר"ן בגדולה ל"מ חהר"ל וחי מקרי חהר"ל דכל חתיכה חי' עומדת לבשל, אבל גדולה ביותר הגם שעומדת לחתכה דלמא יחתכנה לחתיכות קטנות מאוד עד שלא תהיה ראויה להתכבד, אלא הא הר"ן כ' בע"ז דחי ג"כ ל"מ חהר"ל א"כ קשה מנ"ל מש"ס זבחים דגדולה לא דלמא משום חי, או שניהם יחד גדולה וחי, וכ"א בפני עצמו גדולה או חי מנ"ל וצל"ע:

ואבוא אל יתר דברי פר"מ נ"י מ"ש ביישוב קושי' תוספ' וראשונים, דמשניות סותרים זא"ז דמתני' דחולין ס"ל דבר שבמנין וחהר"ל דלאו א"ה לא בטל, ומתני' דע"ז ס"ל דווקא בדאיכא תרתי דא"ה ודבר שבמנין, ורצה ליישב זה ע"פ דקדוקו במתני' דע"ז אלו אסורין ואוסרין במשהו, הו"ל לקצר אלו אוסרין במשהו, ונ"ל דאתי לאשמועינן דאפי' התערוב' הב' שנפל מתערובת ראשון במשהו נאסר וי"ל זה דווקא בא"ה אלו דבריו, דקדוקו במתני' לא א"ש דהא דקתני אסורין קאי על בב"ח ויי"נ וכדומה, ולשון אלו אסורים אינו סובל שנאסר על ידם דבר אחר, והו"ל לומר אלו אוסרים ואוסרי' במשהו, ולי נראה דלכן קתני אלו אסורין מדאוריית' ואוסרין במשהו מדרבנן, ויותר נ"ל דקמ"ל מה דכתבו הראשונים כולם דווקא איסור מחמת עצמו, וי"ל דדייק מתני' אלו אסורין היינו שאסורין מחמת עצמן בעצמותן אוסרי' במשהו, אבל נאסרין מחמת דבר אחר אין אוסרי' במשהו וזה נכון בעזה"י:

ויש להקשות קצת דהא ש"ס יוכל לומר אלו אוסרי' וכו' למעוטי שנאסר מחמת דבר אחר, וי"ל שזהו בכלל שאמרו א"ה ולאו דבר שבמנין היינו שנאסר מחמ' ד"א שאין הבלוע דבר שבמנין, והארכתי במק"א ביישוב סתירת ומשניות (עיין לעיל תשו' הקודמת):

ועיין פ"ת שכ' דבר שאסור בהנאה ונתערב בדברים שאסורין באכילה בטל כיון דאחר ביטול יהיה ג"כ אסור באכילה והוא נגד תוס' שכ' דכל שראויה לנכרי הוי ראוי' להתכבד, וצ"ל דס"ל דזה כ' תוס' רק בה"א ולאמה הכל הולך מה שיהיה בתר ביטול, ומשום דראויה לנכרי לא מקרי ראויה להתכבד ומ"מ צ"ע מנ"ל דתוס' חזר בו ואפשר ס"ל דווקא כשראויה לנכרי מיד מקרי חהר"ל, אבל אם עכשיו אינו ראוי' אפי' לנכרי ולאחר הביטול לא יהיה ראוי' רק לנכרי כל כי האי לא מקרי חהר"ל ולפמ"ש להלכתא דאסור לתת מת"ח לנכרי ל"מ ראויה להתכבד מה שראוי' לנכרי ותוס' כ' דס"ל כן כמ"ד מותר לתת מת"ח לנכרי ולאמת לדינא ליתא כנ"ל ועיין:

ומ"ש עוד שם הפ"ת דלענין הנאה בטל דהנאה אינה ראויה להתכבד ומביאו הפלתי ועיין פמ"ג שכ' לחלק בין שאנו דנין בשני' לאכילה והנאה או לענין הנאה לחוד, ונ"ל ראיה מש"ס ע"ז דמקשה ולתני נמי חתיכה נבילה י"ל דקמ"ל בב"ח יותר אם נתערב באיסורי אכילה מ"מ לענין הנאה אינו בטל והוא במשהו וע"כ דפשיטא לש"ס דמשום הנאה לא אמרו דלא בטל והא דלא קאמר דקמ"ל בנתערב בהיתר אפי' לענין הנאה לא בטל דזה פשיטא שאין ביטול לחצאין כמ"ש הפמ"ג:

ולולי שיטות הראשונים בשיטת הרי"ף היה נ"ל דרי"ף לא צריך להעתיק משנה דחולין דאתי מכ"ש ממהני' דע"ז ע"פ קושי' הלחם סתרים ופלתי על קושי' ש"ס לתני חתיכה נבילה וכת' תוס' דחשיב בב"ח אע"פ שכבר תנא נבילה בחולין, י"ל מתני' קמ"ל רבותא אפי' בב"ח דאין ראויה עכשיו מכ"ש נבילה, ובראש יוסף מתרץ שפיר דש"ס בע"ז אזיל לכל שדרכו למנוה ולזה ליכא רבותא בב"ח יותר מבנבילה עיי"ש ולפ"ז א"ש הרי"ף לדקיי"ל כר"י וחתיכה נבילה משום חהר"ל וקמ"ל מתני' רבות' אפי' בב"ח דא"ה, וכיון דמביא הרי"ף מתני' דע"ז בב"ח תו לא צריך להביא דחולין בנבילה דכ"ש הוא וא"ש נמי דלא כ' הרי"ף שם בע"ז הרי אלו למעט דבר שבמנין ולא א"ה להלכתא לא ממועט מדלא תני נבילה דקמ"ל אפי' א"ה כ"ש נבילה וא"ש לשון ש"ס אי נמי א"ה ולאו דבר שבמנין צ"ל לשון א"נ ולמ"ש א"ש לר"י א"א לומר למעט דבשב"מ היינו חהר"ל דאתי כמ"ש דא"ה ולכן אמר א"נ לר"י למעט א"ה וכו' וא"ש, ומיושב קושי' תוס' לרב דחמץ במשהו י"ל ס"ל כר"ל ומעט דבר שבמנין ולר"י הא ס"ל חמץ בטל וא"ש, הכ"ד אוה"נ חותם באהבה פ"ב כאור בוקר ליום א' ה' דחנוכה תרכ"ז לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה