כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה נט
במפתח בבא, מזלא טבא, מאלקא טבא, לה"ה תלמידי י"נ הרבני המופלג מלא פלג כהן שדעתו יפה חרוץ בע"פ יראת ד' אוצרו כש"ת מו"ה ישעיה כ"ץ ני' פאטאק יע"א:
יקרתו קבלתי ושמחתי כעל כל הון בראותי מתוכו שיושב עה"ת והעבודה בבית חמיו הרב המופלג ני', הנני מברכו מרחוק מקרב הלב בברכת מז"ט, ולחותנו הרב ני', יעמוד חי לפני ד' יעלה מעלה בקודש לפוץ מעייני חכמתו חוצה, כי אור לו בציון בשערים המצוינים בהלכה אשרו שלו ככה, מאלקיו ישא ברכה:
והנה נפשו בשאלתו בשליחות חותנו הרב ני' ע"ד שאלה א' שבאה לפניו שנתבשל תבשיל של בשר שמן בקדירה בלא רוטב של מים אבל היה בו מוהל הרבה מתבשיל עצמו ועירו מן הקדירה לכמה כלים (טעללער) ונמצא בא' חתיכת אווז שידוע לבעה"ב שבוודאי מן אווז טרפה הוא ואין ספק שהיתה החתיכה בקדירה שבשלו בה ולא היה אפשר לשער בשיעור הראויה כי כבר נאכל מן התבשיל ונסתפק בתרתי א') לפי שיטת הרמ"א דבנשפך אזלינן בתר שמא אם חתיכת בשר בהמה וחתיכת בשר עוף מקרי שווה בשמא ב') לפי שיטת הש"ך דעלו בהסכמה עמו רוב גדולי אחרוני' דאזלינן בנשפך בתר טעמא אם בשר בהמה ובשר עוף שווי' בטעמ' לדבר זה ומע"כ שי' בדק עד שידו מגעת ומאשר לפניו בספרן של צדיקי' גדולי האחרונים ונפשו היפה איותה לדעת דעתי בזה:
הנה הב"י סי' צ"ח מביא בשם מצאתי כתוב דבשר בהמה ועוף ב' מינים בשמא, ואיל ושור ועז ג' מינים הם, וכן מיני דגים ועופות שחלוקים בשמם ב' מינים הם, ובד"מ בשם או"ה דווקא כשהם שלמים אבל חתוכים הכל מקרי חתיכת דג או חתיכת עוף, והד"מ חולק עליו דאין זה שם העצם דנלך אחריו לענין מב"מ:
ואני מצאתי לו חבר לאו"ה מן מה דכ' הרי"ף ז"ל בפ' גה"נ בסוגי' דריחא מלתא דכד דייקת במלתא דרב משכחת דאזיל לטעמי' דס"ל מב"מ ל"ב, והיינו דרב אמר דינו דווקא בבשר עם בשר, וצ"ע הא קיי"ל דאזלינן בתר שמא, ושור ואיל ועז ג' מינים בשמא והא רב סתמא קתני בשר שחוטה עם בשר נבילה ובכללו ב' מיני בשר א' של שור וא' של איל ועז וכי נימא דרב דווקא במין א' של בשר בהמה אמר למלתי' והא עיקר דיני' הוא דווקא במב"מ, וכולי האי בוודאי היה מפרש למלתי', ולפי שיטת או"ה דחתיכת שור ואיל מב"מ בשמא, וסתם בשר חתיכות הם וסתמא אין צולין שור ואיל ועז שלמים וא"ש במרווח, ומדשתקו לי' לרי"ף הרמב"ן ורז"ה ורשב"א ור"ן דהקשו כולם עליו, נראה דלולי הקושיא היה אפשר לומר כן ש"מ דכולהו ס"ל דחתיכות בשר בהמה ממינים שונים מב"מ מקרי וזו ראיה ברורה לפע"ד:
ועוד יש אתי למדרש סמוכים להביא סמך לשיטתו של או"ה מרי"ף הנ"ל, מכח קושיא אחת דקשיא לי טובא מדדחיק ש"ס לתרוצי ברייתא דא"צ ב"פ כי אם בחסורי מחסרא ומוסיף והולך על הברייתא היה יוכל לתרץ ברייתא כהלכתא לרב דמב"מ לא בטל וה"ק ל"מ גדי וגדי דמב"מ הוא ואסור משום תערובת טעמים, אפי' גדי וטלה דא"מ בשמא, מ"מ אין צולין משום תערובת גופין, ומה שהקשה הצל"ח דהו"ל לומר דבריית' כמ"ד מב"מ בטל וליכא רק משום תערובת גופי', בקל יש לדחות דלא רצה לתרץ ברייתא שלא כהלכתא לרב לכן צ"ל דמקשה תחלה ללוי הגם דלוי וודאי תנאי היא דלא רצה לתרץ הבריית' לדידי' דלא כהלכתא ופשוט, אבל קושיא דידי צ"ע:
ומתחלה היה נ"ל דבאמת חשש אחלופי בגדי וטלה חשש רחוק משו"ה הקשה תחלה בפשיטו' על לוי מאי לאו משום תערובת טעמים משום דסתמא קתני משמע אפי' גדי וטלה דאין לחוש וכ"כ רש"י ומתרץ לא משום תערובת גופי' וזמנין דלאו אדעתי', וי"ל ללוי דגם בגדי וגדי ליכא משום ריח רק משום ת"ג וכיון שנמנו לאסור גדי וגדי משום אחלופי דחשש קרוב הוא לא הוציאו מן הכלל גדי וטלה משום לא פלוג ולפעמי' לאו אדעתי', אבל לרב דבגדי וגדי אסור משום ריח אפי' בדיעבד ולא הוצרכו לאסור איסור בגדי וגדי משום חשש אחלופי לא היו נמני' למגזר בגדי וטלת משום אחלופי דחשש רחוק הוא כן היה נ"ל:
אלא הא ליתא הא גם בגדי וגדי היו צריכים לאסור משום אחלופי כגון כעין ב' קדירות דליכא משום ריח כדמתרץ ר' ירמיה, ולא היה צריך לדחוקי בברייתא, אלא דל"מ גדי וגדי דאיכ' משום ריח אפי' גדי וטלה דליכא משום ריח אסור משום ת"ג כיון דהוצרכו למגזר בגדי וגדי בכעין ב' קדירות גם בגדי וטלה לא הוציאו מן הכלל וצ"ע, אבל לשיטת או"ה דחתיכו' אקרי מב"מ בשמא א"ש ע"פ המבואר ר"פ כיצד צולין דהי' חותך כרעיו וב"מ ותולה חוצה לו א"כ איכא חתיכות בחתיכות דהם מב"מ בגדי וטלה ג"כ ומשום סליק ורואים מינו כאילו אינו ל"ש בזה כמובן, ומיושב ג"כ קושי' פלתי סי' ק"ח על שיטת תוס' בע"ז בחמץ דאוסר במשהו אפי' ריח פת אוסר דמשהו מיהא איכא, א"כ היה יוכל לומר דה"ק א"צ ב"פ משום ת"ט ל"מ גדי וגדי דמב"מ הוא ונאסר במשהו, אפי' גדי וטלה דא"מ מ"מ אסור משום ת"ט דריח אוסר כמו נ"ט דריחא מלתא עיי"ש, ולמ"ש א"ש וגם מתוס' ע"ז ראיה לאו"ה ועיין:
והלום ראיתי לש"ך בספרו ארוך מ"ש סי' צ"ח דמביא מראב"ן דמפורש כ' לחלק בין חתיכות לשלימות במינים שאינם שווים וש"ך דייק כן ממצאתי כתוב שבב"י שור ואיל ועז ג' מינים ומיני עופות ומיני דגים ב' מינים ולא כ' בשר שור ואיל ועז או בשר עופות כמו שכ' תחלה בשר בהמה ובשר עוף ב' מינים, וגם מדלא כייל להו משמע דחלוקים הם דשור ואיל וכו' כשהם חתוכות ושם חתיכת בשר עליהם מין במינו הם בשמא עיין בו, נראה מדיוקים הללו דווקא בשור ואיל ועז, וכן במיני עופות או מיני דגים יש חילוק בין שלימות ובין חתוכות, אבל בהמה ועוף או עוף ודגים אין חילוק בין שלימות לחתוכות כיון שחלוקי' בעצמותם זה חתיכת בשר וזה חתיכ' עוף או דג קרו לי', ושם חתיכה לאו שם עצם הוא כמ"ש הד"מ דאין שם חתיכה שם עצם, אבל בשר עוף ודגים דבעי ממלך עליהם שליח לענין מב"מ חלוקי' בשמא גם שהם חתוכות אבל שור ואיל וכו' ומיני דגים ועופות לא בעי ממלך עלייהו שליח, ולכן דווקא כשהן שלימות שווים בשמא, ועיין הגהות מהרל"ח סי' צ"ח, כן קיימתי מנפשאי, שוב מצאתי ראיתי בחוות דעת שכ' דגם הד"מ מודה בשור ואיל וכו' דבחתיכות שווים בשמא, ואינו חולק רק בחתיכת דג וחתיכת בשר דמידי דממלך עלייהו הוא, אבל בחתיכת שור ואיל מודה, והנה מ"ש דחולק רק בחתיכת דג וחתיכת בשר לאו דווקא ה"ה חתיכת בשר בהמה וחתיכ' עוף דמ"ש וחד טעמא אית להו דממלך שליח עלייהו, ועיין בפמ"ג בפתיחה לה' תערובת ח"ג ר"פ ד' שכ' ויראה לי דשור עוף ודגים גם כשהם חתוכות מקרי לענין שמא אינו מינו עכ"ל, כוונתו כהנ"ל אלא שקיצר כדרכו:
והראיות שהבאתי דיש חילוק בין חתיכות לשלימות לא יתנו עדיהן רק דבשור איל ועז יש חילוק בין חתוכות לשלימות, וה"ה במיני עופות או דגים אבל בבהמה ועוף או דגים או עוף ודגים לא מוכח משם דחתיכות מקרי מב"מ דהא רב אמר בשר שחוטה ובשר שמן סתם בשר של בהמה הוא, ואין בשר עוף בכלל, וסתמא כפרושו בבשר בהמה איירי ובשר היינו חתיכות והוא מב"מ:
המורם מכ"ז לנדון שלנו גם לרמ"א דס"ל דתלויה הכל בשווה בשמא, ויש מן האחרונים שכתבו דביש עוד צדדים להקל יש לצרף שיטת הרמ"א, אבל בנדון שלנו לא חזי לצרופי דחתיכת בשר בהמה וחתיכת עוף לא מקרי שוה בשמא, ולפע"ד למעיין היטב בסידור ולשון האו"ה יראה דגם האו"ה הכי ס"ל ול"א למלתי' רק בבשר בהמה ממיני' שונים או עופות ודגים שונים, ואין כאן מחלוקת כלל לפע"ד ואמת נכון הדבר לדינא:
ב) אם בשר בהמה ובשר עוף שווים בטעמא, בפמ"ג סי' ק"ט בש"ך אות ו' הוכיח ממ"ש הש"ך דיש אופן דנתערב יבש ביבש א"מ ואינו ניכר כגון ששחט כמה מינים מוכח דס"ל לש"ך דמיני' חלוקי' בטעמי', ועיין ש"ך סי' ק"ז דנראה לו דגם טמא וטהור חלוקים בטעמם וכ"כ הפר"ח סי' ק"ט, והנה לא מצאנו לש"ך ראיה וחבר לדבר זה, ויש לי ראיה מכח קושי' עצומה מובא בצל"ח פסחים סוגי' דר"מ בשם הרב מהר"ל קאסאוויטץ ז"ל על תוס' ע"ז דס"ל בחמץ שאיסורו במשהו גם ריח פת אוסר דמשהו מיהא איכא למה נקיט רב דס"ל מב"מ לא בטל דווקא בש"א שמן גם בשניהם כחושים אסור דמשהו מיהא איכא ותי' דרב איירי גם בב' שור ואיל דמבשא"מ הוא כבמ"כ בב"י צ"ח עיי"ש, ולא העלה ארוכה לקושי' עצומה זו תינח לרבא, אבל לאביי דס"ל דתלוי' בטעמא, עדיין קשה למה נקיט רב דווקא א' שמן וכי יחלוק אביי על רב בהא מלתא אי אזלינן בתר שמא או טעמא אתמהה, מזה נראה דמיני' חלוקים אף שכולם של בהמה אינם שווים בטעמ' וא"ש בין לאביי דאזיל בתר טעמא ובין לרבא דאזיל בתר שמא:
עוד יש לי קצת ראיה מתשובת מהרי"ל סי' רי"ד דציין עליו הש"ך סי' ק"ח ומג"א רסי' תמ"ז ושם נאמר דאי יש מקום להחמיר בריח בחמץ וכדומה שאיסורו במשהו יותר מאיסור שבנ"ט לא מקשה ש"ס מידי על רב מברייתא דא"צ ב"פ כא' י"ל דבריית' ה"ק א"צ ב"פ כא' וכו' ל"מ גדי וגדי דמב"מ ל"ב ומשהו וודאי איכא אפילו גדי וטלה דא"מ מ"מ אסור, משום דריח' מלתא הוא כנ"ט וע"כ דאין לחלק, מדהקשה מהרי"ל בפשיטות ולא ניחא לי' לומר דקושית ש"ס לאביי דאזיל בתר טעמ' ואם דחיקא ליה דסתמא דסוגי' מקשה ומפרק שלא כהלכתא דקיי"ל כרבא וכ"כ הו"ל לפרש דבריו, נראה שטיחת וסתימת דבריו דס"ל דגם לאביי גדי וטלה א"מ בטעמא:
ולכאורה יש להוכיח מדכ' הרי"ף דמשכחת דשאיך באידך ממרי' דרב דס"ל מב"מ לא בטל, תינח לרבא וכמ"ש לעיל באות א' הגם דרב סתמא אמר למלתי' אפי' שור ואיל דב' מינים הם בשמא דסתם בשר היינו חתיכות דמב"מ הם בשמא, וכ"ז לרבא אבל לאביי דאזיל בתר טעמא אם שור ואיל אין שוה בטעמא א"א לומר דרב לטעמי' דהא גם בשור ואיל אמר למלתי' בסתמא, מזה נראה לכאורה דס"ל לרי"ף דשווים בטעמא, ויש לדחות דרי"ף לא אמר בפשיטות דרב לטעמי' ואמר כד דייקת משכחת היינו דאפשר למשכח ולומר כן והיינו וודאי לאביי א"א לומר כן אלא לרבא דתליא בשמא, ולכן להלכת' דקיי"ל כרבא לא מוכח דרב ס"ל ר"מ רק במב"מ, ואין להכריע כרב נגד לוי דאפשר גם רב מודה בא"מ, ולדידן הכל שוה דקיי"ל מב"מ בטל, וא"ש, וי"ל עדפ"ק קושי' ראשוני' הא דלא אמר דאמר רב אנא ככ"ע ושאני מב"מ דס"ל דל"ב, ולמ"ש י"ל דאמר טפי דרב כר"ל כדי לתרוצי גם לאביי דס"ל דאזלינן בתר טעמא ועיין:
אלא לכאורה איכא ראיה מתוס' ע"ז דס"ל דשווים בטעמא מדקשה על תוס' שם ראי' מהרי"ל דליכא חילוק בין איסור משהו לאיסור נ"ט מדמקשה על רב מברייתא והיא קושי' פלתי ומתרץ דמקשה אליבא דאביי דאזיל בתר טעמא נראה דס"ל דשווים בטעמ', אלא דתי' הפלתי דחוק ורחוק לומר דסתמא דש"ס מקשה ומפרק דלא כהלכתא, ושערי תירוצים לא ננעלו, וכבר כתבנו יישוב לקושי' הפלתי דחתיכה בחתיכה מקרי מב"מ בשווי', ובפסחים הי' חתיכות ושפיר מקשה על רב היינו להלכתא דקיי"ל דאזלינן בתר שמא ולאביי לפמ"ש דגדי וטלה אין שווים בטעמא לק"מ על רב ועיין:
ויש לנו סמוכים עוד להנ"ל דגדי וטלה אין שווי' בטעמא, מדקדוק עצום שיש בסוגי' דע"ז דאמר לימא אביי תנאי כדאמר בסוגי' דפסחים לרב, ולא הקשה לאביי מברייתא דא"צ דלא מצא תי' לרב רק ע"צ הדוחק, ולמה לא הקשה ומפרק בדוחק לאביי כמו לרב והוא דקדוק עצום דבעי יישוב, ולמ"ש דקושי' ש"ס על רב לא קאי רק להלכתא דאזלינן בתר שמא ורצה ליישב רב כהלכתא וכן סוגי' ש"ס בכ"מ אבל בע"ז על אביי עצמו דלס"ל דאזלינן בתר שמא לק"מ ואתי' בריית' שפיר במרווח והא דלא הקשה לרבא התם כמו דהקשה בפסחים תחילה ללוי זה לק"מ דהפשוט בברייתא משום ת"ג כדקאמר ה"נ מסתברא מדקתני אפי' גדי וטלה ובפסחים לא הקשה ללוי רק דרך שקלא וטרי' דלכאורה קשה ללוי ודחה עד דבסוף מקשה לרב ולא מצא מענה רק ע"צ הדוחק וא"ש, ומכ"ז סמוכים לנו לפשיטתו של הש"ך והפר"ח דמינים חלוקים חלוקים בטעמם כדי לאסור בנ"ט כזה:
וראיתי אחרי רואי בפמ"ג בפתיחה רפ"ד כ' משמעות המרדכי מדכ' בשר ועופו' שני מיני' וכבד ובשר ב' מינים דקיי"ל כרבא דאזלינן בתר שמא מדכ' דקיי"ל כרבא נראה דלאביי חד טעמא הוא והנה דיוק זה היה יוכל לדייק מן מ"כ שכ' דקיי"ל כרבא וחמרא חדתא וכו' ושור ואיל ועז ג' מינים מדכ' דקיי"ל כרבא משמע דלאביי חד טעמא אית להו ויש לדחות דמה שהקדים דקיי"ל כרבא משום חמרא חדתא וחיטי ושערי דלאביי שוים בטעמ' ולרבא א"מ ומאחר שכ' דקיי"ל כרבא משום אלו הוצרך לומר הגם דאזלינן בתר שמא מ"מ שור ואיל ועז ג' מינים הם דלא נימא דהכל מין בשר הוא וכן מיני דגים ומיני עופות ומ"ש שם חלב ובשר דוודאי חלוקים בטעמם כמ"ש רס"י צ"ח לאפוקי דלא נימא דשווים בשמא כמ"ש רשב"א חולין צ"ח דבלשון תורה בכלל ובשר בשדה טרפה הוא דנקרא בשר ואין הוכחה כלל ממצאתי כתוב אבל ממ"ש המרדכי דבשר ועופות ב' מינים וכן כבד ובשר משום דקיי"ל כרבא משמ' לאביי היה מין א' בטעמא גם דיוק זה יש לדחות י"ל משום בשר וכבד הוצרך לומר דקיי"ל כרבא דבשר וכבד חד מינא הוא אין טעמם רחוקים כ"כ זה מזה אבל בשר בהמה ובשר עוף רחוקים יותר ואין ראי' נגד הש"ך דבב' מינים טעמים חלוקים וגם מה שהקשה בפתיחה ח"א פ"ב ד"ה על הפר"ח דסתר עצמו מ"ש בסי' ס' ק"ט ממ"ש בסי' צ"ח דכבד ובשר חד טעמא ודן הפמ"ג וה"ה מינים חלוקים ועוף ובשר בהמה ולפמ"ש ליכא סתירה דווקא כבד ובשר ס"ל דאין רחוקי' בטעמ' יותר מחמרא חדתא ומוכרח הוא ממרדכי הנ"ל אבל במינים חלוקים כ"ש עוף ובשר ס"ל כש"ך ועיין:
המורם מדברינו דמינים שונים משונים בטעמם חוץ מכבד ובשר דמוכח מדברי המרדכי דאין ריחוק טעם יותר מחמרא חדתא בעינבא וכמ"ש הפר"ח אמנם כן ראיתי בספר חות דעת שכ' גם מה דהוא שוה בטעמא לאביי עד דנקרא מב"מ מ"מ כאן לענין דבר דתליא בטעמא כל שהקפילא מכיר ומרגיש הטעם הא' בחבירו אסור דסתמא אמרו ובשא"מ בקפילא משמע דתליא הכל בקפילא אלו דבריו ז"ל וכעין זה כתוב בח"ס חיו"ד סי' פ"ז ואני אוסיף סברא מועטת עפמ"ש הר"ן בנדרים פ' הנודר בסוגי' דדשיל"מ דמב"מ לא בטל משום דא' מחזיק את חבירו ובאמת דברי הר"ן צריכי' הסבר למאי דקיי"ל דאזלינן בתר שמא אבל למ"ד דאזלינן בתר טעמא במב"מ וודאי נכון מ"ש הר"ן כאן דטבעם וטעמם שוה כ"א מחזיק חבירו משא"כ בא"מ בטעמא נאבד א' בחבירו שרבה עליו כ"כ ועיין פ"י ביצה פ' משילין שכ' משו"ה בא"מ דשיל"מ בטל משום שנאבד ונתהפך משא"כ במינו ועיין פמ"ג סי' צ"ח שתמה על הפ"י הא קיי"ל לענין דשיל"מ דאזלינן בתר שמא עיי"ש וקושיא זו תקשי גם לר"ן נדרים הנ"ל ואכ"מ:
עכ"פ מוסבר היטיב גם מה דשוה לאביי בטעמא לענין מב"מ דלא בטל משום דכל שקרובים בטעם ואין חילוק טעמי' רק מעט מזעיר אין נאבד זב"ז אבל דבר האוסר בנ"ט כל שמרגישי' הטעם ניכר האיסור וחיך אוכל יטעם אוסר כנ"ל,
ולפ"ז י"ל גם חילוק טעם שבין כבד לבשר ג"כ אוסר ומן המרדכי ופר"ח אין ראיה דמרדכי הוצרך לומר משום דקיי"ל כרבא דלאביי לענין משהו הוי כטעמם שוה אבל ס"ל דאוסר בא"מ בנתינת טעם כזה וכן הפר"ח לא איירי שם רק לענין משהו דכ' דכבד ובשר בין למ"ד דאזלינן בתר טעמא בין למ"ד דאזלינן בתר שמא כבד ובשר מב"מ כמו חמרא חדתא אבל אוסר אפשר בנתינ' טעם הגם דחילוק מעט ביניהם כמו חמרא חדתא הגם שהבאתי ראיה מסוגי' דפסחים ע"פ שיטת ר"ת דאיל ושור א"מ גם לאביי מ"מ בשר וכבד י"ל דאין חלוקים כ"כ כמו שור ואיל דבשר וכבד ממין א' הוא משא"כ שור ואיל ב' מינים הם ורחוקים יותר ולכן בשר וכבד אם אוסר בנ"ט עדיין צע"ג לדינא אבל שני מינין שאינם שווים נקטינן כפשיטותו של הש"ך ומ"ש הפמ"ג דמארוך וש"ך נראה דס"ל טעם שוה לא ידעתי שום משמעות מדבריו דמ"ש דלענין טעם נהפוך דאזלינן בתר טעמא כוונתו למ"ש בסי' צ"ח דתליא בטעמא ולא בשמא לאפוקי דעת הרמ"א ובפמ"ג שם ד"ה והנה כ' וי"ל מכל אלה אינו אומר דבר ברור אי בשר בהמה ועוף או בשר וכבד חלוקים בטעמן ונ"מ לנשפך לדידן עכ"ל נכנס לבית הספק משום דמצא ממשמעות המרדכי דלא כש"ך וכן מדמצא סתירה בארוך וש"ך ודברי פר"ח סותרים זא"ז ומאח' שסלקנו כל הסתירות והתלונות לא נניח פשיטותו של הש"ך מפני ספיקתו של הפמ"ג וגם גדולי האחרוני' החות דעת וח"ס כתבו מדנפשי' בפשיטות דכל שנרגש הטעם הוא א"מ שאוסר בנ"ט הכי נקטינן וכ"ש בעוף ובשר בהמה דחלוקים בוודאי הרבה יותר מב' מיני בשר בהמה או מיני עוף ומיני דגים:
עוד רגע אחת אדבר דבפמ"ג סי' ק"ט אות ו' הקשה על הש"ך מדכ' הרשב"א בתה"א ובתשובה דקושי' ש"ס פ' גה"נ ק"י ע"א קאי על חתיכת נבילה וחתיכת דג טמא ועל שניהם מקשה ש"ס ולבטלו ברובא ש"מ דדג טמא וטהור חד טעם אית להו והניח בצ"ע ומתחלה היה נ"ל דוודאי מיני' שאין שווים חלוקים בטעמם קצת עד שאפשר להרגיש או דלאו כל אדם מרגיש חילוק טעם זה בתערובת רק קפילא הבקי בטעמים ויודע להבחין ורשב"א לטעמי' דס"ל טעם שאין נרגש לכל לאו טעמא הוא וניחא לי' לשיטתו דש"ס מקשה גם על ד"ט אבל לשיטת רש"י דטעם שאינו נרגש רק לקפילא אסור גם טעם כזה שניכר בתערוב' רק לקפיל' אסור וקושי' ש"ס רק על חתיכת נבילה ומ"ש הש"ך דיש אופן בשא"מ ביבש במינים שונים לא דס"ל דחלוקים בטעמם כ"כ שנרגש לכל אלא כוונתו שיש חילוק קצת וקפילא מרגיש בו ולשיטת רש"י אוסר הגם דאנן לא פסקינן כוותי' דרש"י כמבואר בטוש"ע מ"מ לא נמנ' הש"ך מלכתוב כן דהא בלא"ה יש אופנים לדינא כמ"ש הטור וש"ך מביאו והוסיף עוד דנ"ל כשנתערבו כמה מינים כן נ"ל וטור דווקא בשנשפך דווקא דל"ל כרש"י כן י"ל, אלא דזה דוחק דיאמר הש"ך דבר כזה שאינו לדינא ונתן מקום לטעות דס"ל דמינים שונים חלוקים בטעמם וכ"כ כדי לאסור בנ"ט ועוד הא בסי' ק"ז כתב לדינא דנרא' לו דג טמא וטהור אין שווים ואוסרים בטעמם ועדיין קשה עליו מהרשב"א הנ"ל והנה בתשובת רשב"א סי' רע"ב ע"כ טעות הדפוס הוא דשם מביא מתני' דקתני גה"נ וכן חתיכת דג טמא והשמיט חתיכת נבילה דקתני תחלה וכ' עוד ומקשה שם על חתיכת דג טמא ובוודאי אין לומר דלא היה לו גרסא במתני' חתיכת נבילה רק דג טמא וע"כ דטעות הדפוס הוא כד מייתי למתני' ובקושי' ש"ס וצ"ל בשניהם חתיכת נבילה במקום דג טמא וכ"כ בחידושי רשב"א חולין צ"ו ע"ב ד"ה אמר לי דכ' דקושי' ש"ס על חתיכת נבילה ושביק לדג טמא ובתה"ב דכ' דקושי' על ח"נ וד"ט צ"ל דאשיגרא דלישנא הוא או טעות הדפוס ומוכרחים אנו לומר כן מכח תשובת רשב"א ובחי' שם ומתשובה וחי' ראיה לש"ך ועיין אלא דמשמע ממתני' דכולל יחד חתיכת נבילה וד"ט דהוי דווקא בראויה להתכבד וצע"ג:
ועיין ש"ך רס"י צ"ח דחלב ובשר א"מ בטעמא ומביא דראב"ן כ' דהוא מב"מ והיה נ"ל דתליא בשיטת רש"י ורשב"א וחילוק שבין בשר לחלב אין נרגש לכל רק לקפילא וראב"ן ס"ל כרשב"א לכן כ' דטעמם שוה דחילוק מעט כזה אינו מחלק' לאיסור שאינו נרגש לכל ולרש"י ג"כ טעם כזה והוא א"מ אלא הוא נקיט עיקר כרשב"א ודכותי' דרש"י יחידא' הוא ס"ל לטוש"ע דחלב עם בשר א"מ ואוסר בטעמא וע"כ צ"ל דבין חלב לבשר הכל מרגישים ואפשר חילוק טעמים אינו חילוק ורחוק כ"כ מ"מ נרגש לכל וטעם שאין נרגש ע"י קפילא הוא כתערובת ע"י שנתערב ונקלש בזה ס"ל לרשב"א דאינו אוסר וע"כ צ"ל כמו שכ' הש"ך דראב"ן קאי על חלב עם בשר שומן ואפשר דחלב ובשר שומן לא דמי' לגמרי רק שאין נרגש לכל ואין זה טעם האוסר וס"ל לראב"ן דלא כרש"י ורש"י אוסר ולפ"ז אפשר בשר שמן וכחוש אינו אוסר בנ"ט דבשר שומן אינו דומה לגמרי לחלב הגם דכ' הרא"ש פ' גה"נ גבי מבשא"מ בנ"ט כגון חלב ושומן היינו שומן בפ"ע אבל בשר שמן אינו דומה לגמרי לשומן או חלב אלא שאינו נחלק בטעמו כ"כ מחלב עד שיהי' נרגש לכל ולפ"ז אפשר בשר שמן וכחוש אינו אוסר כנ"ט דאין חילוק טעמים ביניהם כ"כ כמו בשר כחוש וחלב ולא נרגש רק לקפילא ועיין פרמ"ג רס"י צ"ח ודבריו קצרים וספקתי' אינם מבוארים וכ"ז צ"ע לדינא:
תבנא לדינא בנדון שלנו אין צד להקל דעוף ובשר בהמה בוודאי אוסר בנ"ט וגם לפי הנראה ממכתבו היה בשר שמן ואם חתיכת האווז אינה שמן חלוקים מיהא בטעמים:
הנלפע"ד כתבתי ומעכ"ת ישים עין עיונו על דברינו וד' יאר פניו אתנו סלה הכ"ד אוה"נ חותם בברכה פ"ב נגהי ליום ו' עש"ק י"ז טבת כת"ר לפ"ק:
הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: