כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה מד
שלום וברכה יחדיו יהיו תמים לתלמידי י"נ ה"ה יעקב איש תם הרב המאוה"ג חרוץ ושנון המאיר לעדתו בתורתו איש היחוסי כש"ת מו"ה יעקב קאפל רייך ני' אב"ד דק"ק ס"ט יע"א:
יקרתו הגיעני ונפשו בשאלתו לחוות לו דעתי בהלכה למעשה ע"ד חלב שנחלבה ג' ימים קודם השחיטה ונמצאה הבהמה טריפה אחה"ש באונה הסרוכה לאומה למעלה מחצי' ואין ביד מע"כ ני' להכריע מה דינה של חלב שנחלבה בג' ימים אלו וכלים שנתבשלה החלב בהם ועיניו לנוכח הביטו במקומו' הראוי' בטוש"ע ובאחרונים ונפשו איותה לדעת דעתי בזה והנני למלאות מבוקשו כיד ה' הטובה עלי:
הנה כאשר באתי אל העיון מצאתי ראיתי כי קצת גדולי האחרוני' קצרו במקום שהי' להם מקום להאריך ועוד לא מצאתי לא' מהם די באר שיטת הראשונים ולבאר כל חמיר' אחר הבדיקה וחיפוש בנרות של מצוה ולהאיר באור של תורה ואחר הטורח לפי מסת הפנאי חנני הי"ת ומצאתי די באר בעזרת החונן דעת ואשר חנני הי"ת אותו אשמור לדבר ואציע פה לפניך ביאור השיטות והפוסקי' והנלפע"ד לדינא:
א) שיטת תוס' חולין י"א אחר שהעלה דחזקה שאינה מבוררת לשעתה לאו חזקה היא דן מינה דאם עשו גבינות מכמה בהמות ואח"כ נמצאה א' מהן טריפה שאין לנו לומר פרה בחזקתה לומר השת' הוא דנטרפה ונראה מדהקדים תוס' דחזקה שאינה מבוררת לאו חזקה היא ואח"כ כ' דאין להעמיד הבהמה על חזקתה כיון שיצאה מן הרוב חוששין שמא יצאה כבר מן הרוב משמע דוקא ברוב ס"ל לתוס' הכי כיון דעכשיו מן המיעוט הוא חוששין למפרע אבל אי היה כאן חזקת חי שחיתה יב"ח הגם שעכשיו יצאה מן החזקה שהיתה עד עכשיו היה מוקמינן אותה על חזקת כשרות כל האפשר ולכן הקדים דליכא חזקת כשרות דאינה מבוררת וליכא רק חזקה דאתיא מכח רובא כיון דיצאה אל המיעוט חוששין למפרע וראשוני' דס"ל דתולים דעכשיו יצאה מן הרוב ומביאי' ראיה מכתובו' י"ב וע"ה דאמרינן השת' הוא דאתרע וקשי' לתוס' ולמ"ש א"ש בחזקת הגוף וכדומה מודה תוס' ולא ס"ל לתוס' רק ברוב כיון שיצאה מן הרוב תו ליכא למידן בה משום רוב כלל והחילוק פשוט ומובן:
ב) הרא"ש ג"כ בתחילה בשיטת תוס' אזיל אלא בועוד י"ל כתב וז"ל ועוד י"ל למאי דמסקינן דאזלינן בתר רוב כל הבהמות בחזקת כשרות ואפי' תוך שנתן דרוב בהמו' כשירות ורובא עדיף מחזקה עכ"ל. הנה מ"ש ואפילו בתוך שנתן צ"ל מ"ש תוך או אחר שנתן ודוחק דכוונתו אפילו תוך שנתן דליכא רק רוב דהא כבר כ' דאפי' אחר שנתן ליכא חזקה דאינה מבוררת ויש לדחוק מ"מ אחר שנתן יש קצת חזקה וחזי לצרופי קמ"ל אפי' תוך שנתן, גם מ"ש דרובא עדיף מחזקה שפת יתר הוא פשיטא דרובא עדיף מחזקה בכ"מ ונ"ל לבאר כוונתו דלא מבעי' לאחר שנתו דאמרינן עד עתה היתה מן הרוב דליכא התבררות לומר יותר שכבר נטרפה אבל תוך שנתו היה מקום לומר דתולין שכבר נטרפה היינו שנולדה טריפה מבטן ולא נשתנה חזקה דגופה מעולם ולא יצא' מחזקתה שנולדה בה מלומר כשירה היתה ויצאה מחזקת כשרות ונשתני' ממה שהיתה ולכן הגם שרוב כשרות מ"מ כיון שרוב אתרע לפנינו תלינן דמעיקרא היתה טרפה מבטן אבל אחר שנתה שידענו בבירור שלא היתה טריפה מבטן דהרי חיתה יב"ח הגם דאין זה חזקה לסמוך עליה דלא היתה מבוררת לשעתה מ"מ הרי מבורר לנו עכשיו שלא היתה טרפה מבטן ונשתנה גופה מכשר לטרפה ליכא שום סבר' וצד לומר יותר שנטרפה כבר מנטרפה עכשיו ואמרינן עד עכשיו מן הרוב היתה אבל תוך שנתו ה"א דתולין להחמיר קמ"ל הרא"ש אפי' תוך שנתו מחזקינן כל האפשר וטעמ' הגם דמנגד חזקת הגוף הא רובא וחזקה רובא עדיף ואזלינן בתר רוב' ועכשיו נטרפה מלמיזל בתר חזקת הגוף ולומר טריפה מן הבטן היתה וא"ש לשון הרא"ש בדיוק נכון ולא אתברר לנו דעת הרא"ש אם כדס"ל לכתחילה כתוס' או כועוד י"ל שכ' ויבואר לפנינו אי"ה דועוד י"ל תלי' בפלוגת' אחריתא ועפ"ז העיקר כדס"ל להרא"ש מתחילה:
ג) שיטת ר"ש ר"י רשב"א ור"ן כועוד י"ל שכתב הרא"ש דאמרינן עכשיו נטרפה, אלא שלחלק יצאו בין טריפות לטריפות בטרפות דא"א לומר עכשיו נטרפה וא"א לקבוע לה זמן ידוע חוששין למפרע כמו בהוגלד פי המכה וסרכות וכיוצא בו, והקשו לנפשי' מכתובו' ע"ה גבי מומין דא"א לקבוע זמן דא"א לומר עכשיו, ומתרצי' דהתם טעם אחר איכא משום כאן נמצא וכאן היה ולא מצד חזקה, הנה מדהקשו לנפשי' ממומין מוכח דס"ל לענין חזקה ג"כ כל דא"א לתלות עכשיו נתחדש הדבר ויצא מחזקתה לא מחזקינן כלל ועיי' פ"י בכתובות שם דכ' במומין איכא תרתי רוב דל"ל מומין וגם חזקת הגוף ומדקשו להו לראשונים משם מוכח דס"ל אפי' היכא דאיכא רובא וחזקה כשאתרע לפנינו וא"א לומר עכשיו אתרע חוששין למפרע ותמה אני על הפמ"ג שכ' דלא ס"ל כן רק ברוב ולא לענין חזקה, ודבריו נפלאו ממני דמוכח מתוכן של ראשונים דאפי' בחזקת הגוף ס"ז כן ואפי' ברוב וחזקה כמ"ש, ועוד הרי מדמי' מלתא ולומדים דבר זה מכתמים שחוששין למפרע והא בכתמים החלוק הוא בחזקת בדוק וחוששיין למפרע כיון שאתרע לפנינו ועיי':
ד) שיטת סמ"ג ורבינו אשר עמו מקילים ביותר כשא"א לקבוע הזמן מחזקינן כל האפשר לתלות, וכ' הש"ך סס"ק ח' וצ"ל שאני הכא דאיכא רוב בהמות כשרות, כוונתו דרובא עדיף מחזקה בכתמים, ולפי מ"ש בסמוך לא פליגי הראשונים בסברות הפוכות, דר"ש ורשב"א וכו' ס"ל גם בחזקת הגוף כן, אלא דס"ל ה"ה רוב דעדיף מחזקה ג"כ חוששין למפרע וסמ"ג ודעמי' ס"ל רוב שאני דעדיף בכ"מ מחזקה, ואפשר דווקא אחר שנתן דאיכא ג"כ קצת חזקה שאינה מבוררת תשלום למה שאתרע הרוב לפנינו וא"א לקבוע זמן, אבל תוך שנתן אפשר לא, או תוך שנתן איכא ג"כ חזקת הגוף מתנגד כמ"ש לעיל בכוונת הרא"ש שכ' אפי' תוך שנתן:
והנה מ"ש הרא"ש ועוד י"ל נראה דס"ל אפי' בטרפות דא"א לומר עכשיו נטרפה תולין להקל, דהא כ' תחילה בסרכות יש להקל מכח ס"ס ועי"ז כ' ועוד י"ל דאיכ' רוב היינו מה"ט יש להקל בסרכות ג"כ נראה דבעוד י"ל ס"ל כשיט' הסמ"ג דלא כר"ש ורשב"א ותמוה על טור דנקט כשיטת רשב"א דמביא שיטתו ושביק שיטתו של אביו בועוד י"ל, שוב ראיתי ביש"ש שעמד ע"ז למה שבק הטור הועוד י"ל של אביו ולא מעתיק ממנו רק קולא זו בסרכו' דאיכא ס"ס וכ' דלא נרא' לטור עיקר הך ועוד י"ל, ולא נחה דעתי בזו דמנא ליה להטור דלאו עיקר הוא ועכ"פ היה לו להביא ועוד י"ל של אביו:
ומצאתי מקום יישוב לזה, הנה כבר כתבנו לעיל לשיטת סמ"ג צ"ל דלא דמי' לכתם דרובא עדיף וכ"כ הש"ך, ולשיטת הרא"ש בועוד י"ל דמוכח דס"ל כסמ"ג מדקאי על טרפות הסרכות וכ' ועוד י"ל מוכח דס"ל כסמ"ג, נ"ל דווקא בסרכות ס"ל דמחזיקים הגם דא"א לומר עכשיו נטרפה דאיכא גם חזקת הגוף בצירוף שני' רובא וחזקה מחזיקי' כל האפשר, הגם דא"א לומר עכשיו, אבל כל דליכא רק רוב או חזקה לחוד ולא תלינן בכה"ג, ואפרש שיחתי, לשיטת תוס' דאין סרכ' מחמ' נקב בא אלא טריפות הסרכו' טריפו' בפ"ע הוא שסופה להתפרק, לשיטה זו א"א שתהיה סרכ' מבטן, כי מתהווה ע"י רציצות האונות וכדומה ומשקים נתלים שמה וכ"ז א"א בבטן וידעינן שנולדה בלי סרכ', ועכשיו שנמצא סרכא איכא רוב וחזקה ותולים כל האפשר ומוקמינן כל האפשר על חזקת הגוף ורוב, ובזה ס"ל להרא"ש בועוד י"ל דמחזיקי' אבל בהוגלד פי המכה וכדומה דאפשר שהיה מבטן וליכא רק רוב מודה הרא"ש דלא מחזיקינן כנ"ל, ועכ"פ לא מבואר ולא נתברר מדבריו דאפי' בהוגלד פי מכת הנקב דס"ל כן. לפ"ז תלי' הך ועוד י"ל בשיטת תוס' ורש"י לרש"י דאין סרכ' בלא נקב במקום נקב נעשה סרכ' ע"י משקי' שעוברים שם והטרפות מחמ' הנקב ואנו דנין על הנקב מתי נעשה ואפשר שהיה נקובה מבטן ואח"כ כששתתה משקין נעשת' סרכ' וליכ' חזקת הגוף רק רוב וברוב לחוד לא ס"ל לרא"ש דתלי' להקל, ומ"ש הרא"ש ועוד י"ל היינו לפי שיטת תוס' י"ל כן, אבל לרש"י לא, והרא"ש בפרק א"ט הכריע כרש"י וכן ס"ל להטור סי' ל"ט לכן השמיט הך ועוד י"ל דס"ל שאינו עיקר כמ"ש היש"ש היינו דס"ל דרא"ש לרווח' קאמר לשיטת תוס', והרא"ש בעצמו נקט לעיקר כרש"י ממילא לית' להך ועוד י"ל, הגם שאין הכרח לומר לרא"ש ברוב לחוד דלא מחזיקינן, מ"מ כיון שיש לומר כן לא מצא מקום להקל ולאחוז בשיטתו אפי' בסרכ' לפי דקיי"ל כרש"י וכ"ש וקו"ח בהוגלד פי המכה וכיוצא בו דלכולי עלמ' ליכ' רק רוב וא"ש נכון ועיי':
ומיושב ג"כ קושי' ב"י על דלא כ' הטור טעם דבהוגלד פי המכה דלא תלי' להקל כיון שכבר יצא מן הרוב כמ"ש בנמצא סרכ' ולמ"ש א"ש דבסרכו' פרט הטעם משום ועוד י"ל שכתב הרא"ש וכתבנו דווקא בסרכ' ס"ל לרא"ש לשיטת תוס' דאיכ' נמי חזקת הגוף וטור ס"ל לפי דנקט הרא"ש והוא כרש"י ליכא כאן חזה"ג וקמ"ל הטור טעמא דמלתא בסרכ' וכ"ש בהוגלד פי המכה לכ"ע, וקמ"ל עוד כמ"ש דיצאה מחזקת הרוב, אבל היכא דאיכ' ג"כ חזקה המסייע תלינן ועיי':
והנה המחבר קבע להלכה כשיטת רשב"א ודעמי' בהוגלד פי המכה והרמ"א נקיט לדינא כשיטת סמ"ג בהוגלד פי המכה הנעשה קודם ג"י מותר, וש"ך סס"ק ח' כ' ה"ה בשנטרפה ע"י סרכ' אפי' בסרכ' וודאי טריפה וליכא ס"ס תלינן להקל מה שנעש' קודם ג' ימים:
אבל ראיתי אחרי רואי במנחת יעקב כלל ע"ב ס"ק ט"ז שחולק על הש"ך מכח ב' קושי' שהוקשה לו חדא מדלא הביא הטור ועוד י"ל של אביו הרא"ש ז"ל, ועוד מדשתק הרמ"א למחבר דכ' בסרכ' משום ס"ס מותר ובוודאי טריפה מחמת סרכ' אסו', ולהרמ"א דחולק על המחבר בהוגלד פי המכה למה שתיק לי' בטריפה מחמ' סרכ' דאפי' בוודאי טריפה מותר כמו בהוגלד, מכח זה הי' למד המנח"י חדשות דתלי בשיטו' דלשיט' בעה"ת ודעמי' דנאבדה הריאה אסורה אומרי' דסרכו' מיעוט המצוי הוא, כיון שאתרע הרוב לפנינו תולין להחמי' דליכא למימר דאוקמי' ע"ע על הרוב דרוב גרוע הוא, ולדסוברים דנאבדה הריאה כשר דלאו מיעוט המצוי הוא מחזקי' הרוב, והרא"ש דס"ל דנאבדה הריאה כשר כ' ועוד י"ל אבל הטור דמביא בסי' ל"ט גם שיטת בעה"ת ס"ל לעיקר כבעה"ת לכן השמיט הך ועוד י"ל של הרא"ש, וגם הרמ"א דנקיט לעיקר שם כבעה"ת לכן שתק לי' להמחבר בנטרפה ע"י סרכ' וודאי טרפה, ובהפ"מ יש להקל כמו בנאבדה הריאה דכ' הרמ"א דמקילי' אלו דבריו ז"ל:
ונבוא על סדר דבריו מ"ש על יישוב השמט' הטור דס"ל לעיקר כבעה"ת בנאבדה הריאה וממילא נדחה נמי הועוד י"ל של הרא"ש מתרץ חומרת' בחמיר' ממנו, הלא מעיקר' קשי' למה שביק הטור ונאיד מדעת אביו בועוד י"ל ומתרץ דלא ס"ל כאביו בנאבדה הריאה, וקשה על הטור תרתי למה שביק דעת אביו בנאבדה ואחז כדעת בעה"ת וכן שביק שיטתו בועוד י"ל, ואנן כבר יישבנו לעיל שיטת הטור בטוב טעם ודעת די"ל דתלוי' בשיטת רש"י ותוס' אם יש סרכ' בלא נקב ורא"ש בעצמו נקיט לעיקר כשיטת רש"י ואזד' הועוד י"ל:
ונבוא לראי' שני' דמבי' מדשתק הרמ"א בנטרפה ע"י סרכ' ודאי תמיה' זו היא תמיה' רבתי, אבל טעמו והוכחתו של המנח"י מזה משום דנקט לעיקר דנאבדה הריאה טריפה עדיין לא נתיישב כל צרכו הו"ל להגיה היכא דאיכ' הפסד מרובה גם בטריפה ע"י סרכ' בוודאי מותר כמ"ש המנח"י בעצמו ועדיין לא הועיל כלום עד שהוליד מזה חדשות ונכנס לחלק בין הפ"מ לליכא הפ"מ:
ולקיים דבריו נ"ל להוסיף מיא וקמח' די"ל הגם דרמ"א מקיל בנאבדה בהפ"מ היינו שלא נבדקה ולא נמצא בה סרכו' הגם דמצוי' סרכו' מ"מ מקילי' בהפ"מ, אבל כאן שנמצא סרכו' לפנינו וא"א יודעים למתי נעשים כיון דסרכ' שכיחי וה"ה לפנינו בזה ס"ל לרמ"א דאין תולין להקל ולהמשיך הרוב כיון דמצויות, ואפי' בהפ"מ אין תולין ושני מהוגלד פי המכה כנ"ל לקיים דבריו ולהחמיר יותר ממנו דאפי' בהפ"מ ס"ל לרמ"א דלא תלינן להקל ועיי':
אבל אי קשי' הא קשי' לי על הרמ"א, לפי דנקטינן כשיט' רש"י דאין סרכ' בלא נקב, והקשה הרשב"א חולין ט' א"כ כיון דסרכו' שכיח ע"כ נקבים בריאה שכיחי היה לו לבדוק אחר נקבים בריאה. והתב"ש סי' ל"ט אות כ"ב כ' דנגד זה ל"ש שיהי' נקב בלי סרכ' דברוב נקבים איכ' סרכא וכל שלא נראה סרכ' ל"ש שיהי' נקב ולכן לא בדקינן אחר נקבים, והוא כ' מעצמו כן והרי הרשב"א ע"כ לא ס"ל הכי מ"מ לרש"י הדבר מוכיח להצילו מקושי' רשב"א, וצ"ל בבא זאב ונטל ב"מ ל"ח לניקבה הריאה הגם דנקבים שכיח ולא ראינו אם היה סרכ' או לא קוד' שבא זאב מ"מ עכשיו שאין סרכ' לפנינו לחוש שמא הזאב העביר הסרכ' עד שאין ניכר מקומו לא שכיח. לפ"ז הכא דנמצא נקב בריא' ולא ידעינן למתי נעשה הסרכ' וס"ל לרמ"א דתולין בהוגלד פי המכה להקל קשה ל"מ בהוגלד פי המכה אפילו בלא הוגלד לא היה לנו להקל כיון דנקבים שכיחי בריאה כמו סירכ' רק דל"ח לבדוק אחר נקבים דל"ש שיהי' נקוב בריאה בלי סרכא, אבל כאן שנקב לפנינו בלי סרכ' הרי לפנינו ניקב בלי סרכא למה לנו להקל ולהחזיק' כל האפשר שלא יצאו מן הרוב הרי נקבים שכיחי וכמו דס"ל לרמ"א ושתק למחבר בסרכ' וודאי דלא תלינן משום דסרכו' מצוי' כן היה לי' להחמי' בנקב בריאה אפי' לא הוגלד כ"ש בהוגלד דליכא זמן קבוע וזה וודאי דוחק דהוגלד פי המכה היינו בשאר אברים לאפוקי ריאה כ"כ האי הו"ל לרמ"א לפרש ולא לסתום וצל"ע:
והנה היכא דלא הוגלד פי המכה בריאה נ"ל כיון דנקב בלא סרכ' לא שכיח תלינן ביותר שנעשה קרוב לשחיטה וכל שיש לקרב יותר תלינן דלא היה פנאי שתתהווה בה סרכ' דלא שכיח נקב בלי סרכ' דוודאי לא נעשה סרכא בנקב מיד וא"ש בלא הוגלד אבל הא הרמ"א כ' בהוגלד מותר ולא חילק בין ריאה לשאר אברים וכיון דע"כ קודם ג"י נעשה וליכא סרכא ויצא מן הרוב דיש סרכ' בנקב יש לנו לחוש שנקב מכבר וקשה מהנ"ל:
ויש לנו מקום יישוב לזה ע"פ מ"ש הר"ן ביישוב קושי' תוס' וראשונים על רש"י דסרכא ע"י נקב בא א"כ בכסדרן הו"ל טריפות חוזר לכשרות, מזה העלה הר"ן דכל נקב שעולה בו סרכ' כסדרן כיון שראוי' לסרכ' כסדרן מעיקר' לא היה טריפה כמו בדר' עלי' סמא דחיי', אלא אין כל נקב ראוי שיעלה בה סרכ' כסדרן, וכשיעלה שלא כסדר' אגלאי למפרע דטרפה, ובכסדרן אגלאי דכשירה היה מעיקר', אלו דבריו ז"ל, ויצא לנו מדבריו לשיטת רש"י, כל נקב בריאה ספק טרפה שמא ראוי' לעלות בה סרכ' כסדרן, ובתשובה אחת יישבתי בזה קושי' רשב"א לרש"י, כיון דסרכו' שכיחי גם נקבים ע"כ שכיחי, היה לנו למבדק בתר נקבים בריאה, ויישבתי ע"פ דברי הר"ן דכל נקב ספק הוא שמא ראוי' להעלות סרכ' כסדרן, ולכן אם נבדוק ונמצא נקוב יהי' ספק טריפה, וכללא כייל לן הנוב"י דכל דא"א לברר וודאי איסור רק ספק איסור ונצטרך להחמיר מספק כל כי האי לא אמרינן כל היכא דאיכ' לברורי מבררינן, ועשיתי לו סמוכים ממק"א, והא"ש כאן כשנבדוק ונמצא נקב לא יהיה רק ספק וכיון דכל בדיקות הסרכו' רק משום כל דאיכ' לברורי כמבואר, וכשנמצא נקב יהיה רק ספק אין אנו אחראין לבדוק להביא אותנו לספק איסור טרפה, מה תאמר שמא נמצא נקב במקום שא"א שיהי' סרכ' כסדרן מקומות אלו לא שכיחי דברוב מקומות בריאה אפשר סרכ' כסדרן, ולמיעוט מקומות דא"א לא חיישינן דמיעוט' הוא וא"ש נכון (עיין לעיל תשוב' י"ד ד"ה היוצא):
לפ"ז בשנמצא נקב בריאה וא"א יודעים אם קודם שנחלבה ניקבה או אח"כ איכא ס"ס, שמא נקב הראויה לסרכ' כסדרן וכשירה, ואת"ל שאין ראוי' לסרכ' כסדרן, דלמא אח"כ אחר שנחלבה ניקב, ואם נמצא נקב במקום שא"א שיעלה בה סרכ' כסדרן, הרי לא מצוי ושכיחי נקבים במקומות אלו, דברוב נקבים וסרכו' במקום שאפשר שיעלה סרכ' כסדרן, ואזלינן בתר רובא דמין נקובים שם, הגם דנמצא לפנינו נקב במיעוט מקומות בריאה הדרינן דכל שיש רוב גם דאתרע לפנינו תולין שלא יצאה מן הרוב כל האפשר כמו בנמצאו נקבים בא' משאר אברים, וא"ש דינו של רמ"א בין בהוגלד בין בלא הוגלד גם בנמצא בריאה ועיין:
עד כה היו דברינו ע"פ חדושו של המנ"חי שחולק על הש"ך שהעלה לשיטת הרמ"א אפי' שיש סרכא וודאי טרפה, תולין להקל, מדשתק הרמ"א להמחבר דווקא בדאיכ' ס"ס מותר, אבל כשאני לעצמי נ"ל דאין ראיה משתיקתו של הרמ"א כאשר אגיד, הנה הב"י תמה על הרשב"א ור"ן, שכתבו בנטרפה ע"י סרכ' שוודאי לא נעשה עכשיו אין תולין להקל, הרי איכא בסרכ' ס"ס כמ"ש רא"ש וטור, וש"ך סס"ק ח' כ' דרשב"א ור"ן איירי אפילו היכ' דוודאי טרפה ע"י סרכא ועיין פמ"ג סוף פתיחה לסי' ל"ט שמונה והולך איזהו וודאי ואיזהו ספק טרפה, והנכון כמ"ש הש"ך דרש"בא ור"ן סתמו דבריהם דפשיטא להו ואצ"ל בספק טרפה דאיכא ס"ס ולא דברו רק בוודאי נטרפה ע"י סרכא, אלא דקשי' על המחבר דמסתם קא סתים וכ' נטרפה ע"י סרכ' אין אוסרי' וכו' דאיכ' ס"ס ולא ביאר דווקא סרכ' שאם היינו בקיאים לבדוק אפשר היה כשירה כמ"ש הרא"ש והטור וצ"ע:
לכן נ"ל בדעת המחבר ויש להעמיס ג"כ בכוונת הרא"ש והטור דבכל סרכו' ס"ל דאיכ' ס"ס והוא ע"פ מה שהעיר הפמ"ג בפתיחה לסי' ל"ט די"ל לשיטת רש"י דאין סרכו' בלא נקב ואין טריפות בסרכ' שלא כסדרן כלל רק משום נקב שתחתיו י"ל דלאו וודאי דבא מחמת נקב, אלא ספק מחמת נקב בא ומטרפה משום הנקב שתחתיו, או י"ל וודאי משום שניקב אלא שמא ניקב קרום עליון ולא תחתון עיין בו, ונ"ל דהמחבר הכי ס"ל לשט' דאין וודאי מחמת נקב האוסר בא ואיכ' כאן ס"ס שמא מחמת נקב האוסר שמא לא מחמת נקב ואת"ל מחמת נקב שמא אחר החליבה נטרפה וכיון דנקטינן כשיטת רש"י דטריפו' הסרכ' משום חשש נקב לכן מסתם קסתם המחבר וכ' נטרפה ע"י סרכ' מקילין כיון דאיכא ס"ס ומפרש ג"כ כוונת הרא"ש והטור דנקטו לעיקר כשיט' רש"י דכוונתם במ"ש אבל טריפו' ע"י ס' דאם היו בקיאים לבדוק היינו שאם היו בקיאים לבדוק אם יש נקב תחתיו או אם בא ע"י נקב היה כשר איכא ספק ספקא כנ"ל:
ועוד אני מוסיף מיא וקמח' דיצא המחבר ידי כל השיטות גם לשיט' תוס' ודעימי' דאין סרכא מחמת נקב אלא מחמת סרכא עצמה דסופה להתפרק והוא עפמ"ש לעיל בכוונת הרא"ש בועוד י"ל דאזלינן בתר רוב כשרות ותולין כל האפשר אפילו בסרכא דוודאי לא נעשה עכשיו הוא לשיטת תוס' דאין סרכא מחמת נקב ואיכא חזקת הגוף דלא נולדה בסרכא הבאה מחמת דחיק' האונות או שאר חלקי הריאה וע"י שנתלי' שמה וסופו להתפרק כ"ז א"א בבטן ואיכא חזה"ג ורוב בצירוף יחד רוב וחזקה תולין להקל הגם שא"א לקבוע זמן אלא כיון דנקט הרא"ש והטור דלא כתוס' לכן השמיט הטור הך ועוד י"ל, ולפמ"ש דס"ל לשיטת רש"י איכא בכל סרכא ס"ס א"ש טפי שכך סידורו של הרא"ש תחילה כ' דאיכא ס"ס היינו בכל סרכ' והוא לשיטת רש"י ולתוס' איכא סרכא דוודאי טרפה ולזה כ' ועוד י"ל היינו לשיטת תוס' י"ל להתיר מחמת דתולין וממשיכים לחזקת הגוף דיש לשיט' תוס' דחזי לצטרופי רוב וחזקה לתלות להקל בכל סרכא אפילו וודאי לשיטת תוס' וממ"נ יש להתיר לשיט' רש"י מטעם ראשון ולשיטת תוס' מטעם שני ועולים כל דברי הרא"ש בסגנון נכון כפתור ופרח, וטור שביק להך ועוד י"ל ונקיט משום ס"ס דעיקר כשיטת רש"י ואיכא ס"ס בכל סרכא וכן המחבר נקט האי טעמא דס"ס שהוא העיקר ועיין פמ"ג סוף פתיחה לסימן ל"ט אחר שביאר שיטת רש"י ותוס' כ' דנקטינן ככל החומרא של רש"י ותוס' ולפמ"ש יצאנו ידי כל השיטות בין דרש"י בין של תוס' וכ"א מטעם בפני עצמו וא"ש שתיקתו של רמ"א דאפילו בסרכא וודאי טרפה איכא ס"ס לרש"י ולתוס' ג"כ שרי כדכתיבנא ועיין בכ"ז:
אלא נהי דסלקנו קושי' המנח"י והוכח' נגד הש"ך מ"מ נכון אשר דבר המנח"י לשיטות דנאבדה הריאה מחמירין דמיעוט המצוי הוא יש לנו להחמיר עכ"פ בליכא הפ"מ כדקיי"ל לענין נאבדה דלא סמכינן על הרוב, ולפמ"ש אני לעיל אפילו בהפ"מ יש לנו להחמיר כיון דסרכא לפנינו גרע מנאבדה הריאה ולא ראינו בה סרכא והסברא מכרעת הגם שדחינו קושי' המנח"י וסלקנו כל תלונותיו מ"מ מלתא דמסתבר הוא ונלמוד מנאבדה הריאה מקו"ח כמ"ש:
ולהשקיט רגשת לב נבון וחכם בסבר' אמינא מלתא דמסתבר דכאן לענין חלב כל השיטות מודים דל"ח בנאבדה הריאה וה"ה כשנמצא' סרכא ולא ידענו למתי נהית' הסרכא, ואקדים הנה הרשב"א חולין ט' מביא דרש"י הקשה לרבותיו אי חיישינן בריאה חשש גמור לסרכו' דמצוי טוב' עד שאוסרי' הבהמה כשנאבדה הריאה הא אתמול אכלנו חלבה וסמכנו על הרוב ועכשיו נחזיק אותה לטריפת והשיבו דחלב חידוש היא דהתיר' התורה משום אמ"ה ורשב"א תמה על תשובה זו הלא חלב טרפה וודאי אסור' והיא תמי' קיימ' על רבותיו של רש"י ועל רש"י שלא השיב דבר ולא היה מענה בפיו לסתור תשובותם, ומפה קדשו של אבא מאוה"ג זצ"ל שמעתי לאמו' דס"ל דוודאי לאו חשש גמור הוא לאסו' בדיעבד אלא לכתחילה אלא אם יתירו בנאבדה לא הועילו בתקנת' כ"א ישליך הריאה לכן גזרו ואמרו שאסו' בדיעבד כשנאבדה וקושית רש"י דמחזי כחוכ' וטלול' אתמול אכלנו מחלבה וכו' והשיבו דחלב בלא"ה חידוש דכשירה ואמ"ה אסור וחלב מותר שוב ליכא חוכ' כשאנו מחמירין לאסו' הבשר והתרנו החלב אלו דבריו הקדושים:
וכשאני לעצמי העלתי יישוב המיישב דעתי יותר לפע"ד ע"פ שיטת רש"י שהיא מסתמ' שיטת רבותיו שמחזיקי' מאיסו' אמ"ה לאיסור שאינו זבוח וקשה לכאור' על ר"ה דאמר נשחטה בחזקת היתר עומד' למה לא נחזיק מאיסו' אמ"ה לאיסו' טרפה ומצאתי שכבר עמד בזה בטורי אבן למס' חגיגה באבני מלואים ד' ד' והפשוט כמ"ש הוא דרוב בהמות כשרי' עדיף מחזקה עיי"ש שיצא ליישב בזה קושי' הראשונים על הרמב"ם דלולי דאזלינן בתר רוב הוי ספק טרפות להחמיר מכח חזקת אמ"ה עיי"ש, ואומר אני דס"ל לרבותיו לכן מחמירין בריאה דמיעוט המצוי הגם משו"ה לא אתרע הרוב לגמרי דסמכינן עליו בכ"מ אבל כאן דאיכא חזקת אמ"ה ומחזקינן מאיסו' אמ"ה לאיסו' טריפה מה תאמר רובא עדיף מחזקה רוב כזה דיש מיעוט המצוי לא אלים כ"כ דתהא עדיף מחזקה לכן מטריפין אפי' בדיעבד ושפיר השיבו שאני חלב דחידוש הוא דהתורה התיר' בה אמ"ה ולגבי חלב ליכא חזקה נגד הרוב דרוב חלב כשירה סמכינן על הרוב לגבי חלב הגם דמיעוט המצוי הוא ודבריהם מכוונים ויפה שתיקתו של רש"י והוא יישוב נכון בעזה"י:
והיתה לבאר דרשב"א לשיטתו שפיר תמה לפמ"ש הוא ביבמות ל' ע"ב ליישב סוגי' דשם דלא מחזקינן מאיסו' לאיסור דשאני גבי נבילה דמחזקינן מאיסור אבמ"ה לאיסור נבילה דבלא מעשה המתחדש שנעשה בבהמה היתה אסור' ממילא לעולם בחייה משום אבמ"ה ולאח"מ מאליה משום נבילה וע"י מעשה אתה בא להתירה כל שיש ספק במעשה המתיר מחזיקין מאיסו' אמ"ה לאיסו' נבילה שהיתה נכנס' מאיסו' לאיסו' כשלא נעשה בה מעשה, אבל שם גם אם לא נעשה מעשה דגירושין ודקדושין ע"י מיתת הבעל היתה מותרת ממילא לשוק או ליבם, וע"י מעשה אתה בא לאוסר' כה"ג לא מחזיקין מאיסור לאיסור עיי"ש, ומה מאד מתקו לחיך וקלורית הם לעינים. ולפי דברי הרשב"א אין מחזיקי' מאיסו' אמ"ה לאיסו' טרפה דע"י חשש שנולד בה מעשה חדש שנטרפה אתה בא לאוסרה אין מחזיקין מאיסו' לאיסו' רק מאיסו' נבילה, ולשיטתו שפיר תמה על רבותיו של רש"י, אבל אין בזה תפיסה על רבותיו של רש"י ועל רש"י דס"ל מחזקינן מאיסו' לאיסו' אפילו לאיסו' טרפה ומשום קושי' מיבמות שערי תירוצים לא ננעלו. גם י"ל אפי' לשיט' רשב"א מיבמות דלא מחזקינן מאמ"ה רק לנבילה ולא לטרפה ובאמת מה"ת יש להתיר בנאבדה הריאה מ"מ רבנן החמירו משום דאיכא נמי חזקת אמ"ה ומיעוט המצוי, ואין הדבר מתמיה' כאשר תמה רש"י ואיך אכלנו מחלבה, ואיך נסתיר מעשינו מאתמול להיום להחמי' בבשר ולהקל בחלב, אין בזה סתי' דנראה ומוכחת דשאני חלב דליכא חזקת אמ"ה לבשר הגם שא"א לחזור ולאסו' כל חלב, מ"מ לאחר השחיטה החמירו לאסור הבשר בלא בדיקה וסתירה אין כאן דלבשר איכ' חזקת אמ"ה משא"כ בחלב, וזה כעין יישובו של אבא מאוה"ג זצ"ל ולא מטעמי' ועיי':
ואחר הוצעה זו נתבארו דברינו בנדון החלב שאם נחלבה קודם שנטרפה מוקמי' ברוב כשרות ואפי' בסרכו' דמצוי אפילו לדסוברים דנאבדה אוסרים הבשר היינו משום דאיכא חזקת אמ"ה אבל החלב עצמה מתירין כמו בחיי הבהמה דל"ל חזקת אמ"ה, הגם דאיכא סרכ' לפנינו מ"מ תולין להקל וממשיכין הרוב כל האפשר וקיימנו שיטתו של הש"ך דלא מתנגד לסבר' וגם הסרנו תלונותי' מקושיותי' של המנ"י, נקטינ' לדינא להקל אפילו בסרכ' וודאי טרפה כנלפע"ד עיקר להלכה ולמעשה:
והנה הרמ"א כ' ויש אוסרי' אפי' בסרכ' תוך ג"י וכן יש לנהוג אם ליכא הפ"מ, וש"ך תמה תוך ג"י לכ"ע אסור דליכא ספק שמה תוך ג"י נעשה, ומנ"י ופלתי ופמ"ג הראו לדעת דיש מן קמאי דס"ל דאפשר לסרכ' תוך ג"י וסמך רמ"א עלייהו בהפ"מ והנה מדכ' רמ"א ויש אוסר' אפי' בסרכא נראה דקאי בסרכ' דלאו וודאי טרפה דאיכא ס"ס מ"מ אוסרי' תוך ג"י דס"ל דאין סרכ' תוך ג"י ומינה דס"ל להקל בהפ"מ אפשר דוקא בסרכא דלאו וודאי טרפה אבל בסרכ' וודאי דכ' הש"ך דמותר לשיטת רמ"א כמו בהוגלד פי המכה, אפשר דתוך ג"י, דאיכא נמי דסוברי' דאין סרכא תוך ג"י לסמוך על הסוברים די"ס תוך ג"י, ועל הסוברי' דמקילי' בהוגלד פי המכה הגם דליכא ס"ס כולי האי אפשר לא מקיל הרמ"א אפי' בהפ"מ, והא דסתם משום דסמך על דיוק לשונו דכ' דיש אוסרי' אפי' בסרכ' ואפילו היינו היכא דאיכא ס"ס ובהא מקיל בהפ"מ וצ"ע:
ולפמ"ש דבסרכ' יש להקל טפי אפי' בסרכ' וודאי, דלרש"י איכא בכל סרכ' ס"ס, ולתוס' איכא רוב וחזקה א"כ הוא בכל סרכא יש להקל אפי' תוך ג"י בהפ"מ ולסמוך על הסוברים דיש סרכ' פחות מג"י ועיי', אמנם כן ראיתי בפלתי שכ' הא דיש סרכ' פחות מג"י או לא תלוי' בשיטת רש"י ותוס' לרש"י דאין סרכ' בלא נקב אין סרכ' פחות מג"י כמו הוגלד פי המכה אבל לתוס' דלאו מחמ' נקב בא מנ"ל לומר דאין סרכ' דבא ע"י דחיקו' ומשקי' דאינה פחות מג"י וכ' דרמ"א סומך בהפ"מ על שיטת תוס' ודעמי' דאין סרכא מחמת נקב אלו דבריו ז"ל ולפ"ז אין לנו אלא שיטת תוס' בסרכ' וודאית וצריכים לסמוך על ועוד י"ל של הרא"ש ע"פ שיטת תוס' וזו קולא יתיר' לכאורה אלא באמת דברי הפלתי לא ברורים לי מסברא במחכ"ת אין דמיונו עולה יפה שכ' לשיטת רש"י דאין סרכ' בלא נקב דמי' להוגלד פי המכה ונ"ל דרחוקי' זה מזה הגלד בא ע"י שמתחלת המכה להתרפאות וקמו חכמים במלת' דאין הגלד בא תוך ג"י אבל נקב הריאה ע"י שהמים עוברים תוך הנקב נעשה סרכ' מנ"ל דקמו חכמים דלא נתהווה רק אחר ג"י והחילוק מובן ועיי' פמ"ג בפתיחה לסי' ל"ט שכתב דדברי פלתי אין מוכרחים בל"ס נתכוון למ"ש והדרן למ"ש דגם בסרכא וודאית יש להקל תוך ג"י בהפ"מ מ"מ לא סמוך לבי למעשה שלא מצאתי לי חבר בזה:
אמנם כן ראיתי בפמ"ג היכא שנתערב חד בתרי ואח"כ נודע הספק מותר דספק דרבנן להקל הגם דכ' בתשובות מהריב"ל דספק דרבנן הבא ע"י גלגול לא דיינינן בי' ספק דרבנן להקל יש לומר דווקא כשנודע הספק קודם שנתערב דהיינו דנים בי' להחמי' בדאוריי' ואח"כ נתערב לא מקילין בדרבנן אחר שכבר החלטנו לאיסו' אבל כשנודע אחר שנתערב מקילין בדרבנן בהפ"מ ומדמה זה למ"ש הש"ך בסי' ק"י בספק א' בגופו וספק א' בתעורב' דיש לסמוך על תשובו' משאת בנימין בהפ"מ כשנודע הספק אחר שנתערב וכ' מיהא מסתימת רמ"א נראה אפי' בלא תערוב' מקיל בהפ"מ אלו דבריו ז"ל ונראה לי דאפי' בוודאי טרפה מחמת סרכא יש להתי' בכה"ג לסמוך בדרבנן בהפ"מ על הסוברי' דיש סרכא תוך ג"י ויש לעיין בסרכא שטרפה מספק ונחלבה ביום השחיטה דסרכ' ב"י לאו שמה סרכא ובוודאי קודם שנחלבה נעשה בה סרכ' וכבר נתערבה חד בתרי אם נאמר ספק דרבנן להקל אם נודע הספק אחר שכבר נתערב או נימ' כיון דיש לנו לדון בספק זה אם נטרפה מחמת הסרכ' גם על הבשר ולגבי הבשר הוי ס"ד כיון דלא נתערב וכיון שמחזיקי' הבשר לאיסו' מחמת ספק גם החלב א"א להתיר, ויש דמיון לזה בספק קרא ק"ש דחוזר וקורא כל הפרשיו' שכ' הכ"מ משום דמחמירין לענין דאוריית' צריך לקרות כולה וכן בבהמ"ז, ויש לדחות שם כיון דקור' מקצתה צריך לקרות כולה כתיקון חכמים ומעיקרא הכי תקנו משא"כ כאן, ועיי' ב"י או"ח סי' תל"ז כיון שמחמירין לבטל דספק דאורי' הוא דצריך ג"כ לבדוק, וגם משם יש לחלק כמובן, כיון שאנו מחמירין בדאוריי' אולי אין להקל בדרבנן, דהוי כמו מזלזל בדרבנן כן יש לעיי' לענין חלב. ויש לי ראיה דמקילין כה"ג בדרבנן ומחמירין בדאוריי' ממ"ש הה"מ בפ' ט"ו מה' איסורי ביאה בטעמ' דרמב"ם דנאמנת האם להכשיר ולא לפסול, דלהכשיר בלא"ה ליכא רק איסור מדרבנן דספק ממזר מדאוריי' מותר לפי שיטתו בשיטת אוסרי' הבת לכהונה דס"ד כל דאקבע להחמיר גם לרמב"ם ושאני ספק ממזר גם באקבע מותר, נמצא מקילין בחד גופא בדרבנן ומחמירין בדאוריי', ולא חיישינן דמחזי כמזלזל בדרבנן, ויש לדחות התם לאסור לבוא בקהל דיעבד הוא, כמ"ש תוס' וראשונים כתוב' י"ד ע"א אלא דהה"מ ס"ל בשיטת רמב"ם לולי דספק ממזר דרבנן לא היה מתיר אותה לבוא בקהל הגם דדיעבד הוא דנאמנת האם ל"מ לבת מדאוריי' ואסור' לכהונה דהוא ספק בדאוריי' להחמיר, מ"מ ליכא זילות' באיסו' דרבנן דהא לבוא בקהל דיעבד הוא, ולהנשא לכהן לכתחילה הוא וגם בדאוריית' מקילין לפעמים בדיעבד ואוסרי' לכתחילה בדבר זה עצמו בנשאת בב"ר לכתחילה ל"ת ואם נשאת לא תצא, ומשום נשאת הבת לכהן שתצא פשיטא משו"ה לא מחזי עכשיו שמתירין אותה לקהל ולא לכהונה אפי' דיעבד לא נראה כמזלזל בדרבנן, משא"כ הכא שאנו אוסרין הבשר ומתירין החלב משום ספק דרבנן מחזי כמזלזל באיסו' דרבנן, הגם דחלב ובהמה ב' גופי' נפרדים עכשיו ננהו, מ"מ לא דמי' ואין לנו ראיה להקל בחלב ולהחמיר בבשר מן הה"מ הנ"ל. ועיין שב שמעתת' שמעת' ב' פי"ח בסופו, שמדמה מלתא דהה"מ להקל בדרבנן ולהחמיר בדאוריי' להא דתב"ש בטרפה שנתערבה בין הכשרות וחצי פירש, דאפי' אות' חצי שפירש אסור' כיון דחצי הנשאר בחנות אסור' חצי שפירש נמי אסור, כי היכא דלא להוי מילי דרבנן כחוכא, ולפמ"ש אין הענינים דומי' דלהתיר' לקהל הוי' לכתחל' ול"מ כחוכא וגם בלא"ה אינו דומה להא דתב"ש דשם לאו בדרבנן נגד דאוריי' איירי דגם חצי שבמקום קבוע מדרבנן הוא, אלא שנראה כחוכא הענין בעצמו לעיני ב"א שבהמה חצי א' מותרת וחצי א' אסורה וזה ל"ש בדרבנן ודאוריי' דלא מחזי כחוכ' שזה דאוריי' דמחמירין וזה דרבנן אם לא משום הא גופא דמחזי כמזלזלין בדרבנן ונראה וניכר בדבר א' והבן:
וזאת תורת העולה מדברינו, היא העולה להלכה, א) הוגלד פי המכה אפי' נקב בריאה באיזה מקום שהוא מן הריאה אפי' שא"א שיהי' שם סרכ' כסדרן, אפי' הוגלד פי המכה דוודאי קודם ג"י נעשה מותר החלב שנחלב' קודם ג"י, ב) סרכא בריאה אפי' נטרפ' הבהמה ע"י הסרכ' בוודאי החלב שנחלבה קודם ג"י מותרת אפי' היכא דליכא הפ"מ, ג) נמצא סרכ' בריאה שאינה וודאי טרפה החלב שנחלבה תוך ג"י מותרת בדאיכא הפ"מ, ודווקא שעבר יום א' קודם השחיטה, אבל באותו היום לכ"ע סרכ' ב"י לאו שמה סרכ', ד) היכא שכבר נתערב ואח"כ נודע הספק יש להקל אפי' בלא הפ"מ הגם דפרמ"ג כ' דוקא בהפ"מ כמ"ש השך בספק בתערוב' הוא כ' כן לולי דרמ"א סמך בלא תערוב' על הסוברי' דיש סירכ' תוך ג"י היה מתיר מטעם שנודע הספק אחר שנתבטל מדאוריי' וזה דווקא בהפ"מ כמ"ש הש"ך בספק א' בגופו אבל מאחר דרמ"א מתיר בהפ"מ אפי' לא נתערב והס' בדאוריי' היכא דכבר נתערב קודם שנודע הספק סמוך לבינו להתיר כשנודע הספק אחר שנתערב בצירוף שסומך הרמ"א בהפ"מ על דסוברים יש סרכא תוך ג"י אפי' בלא הפ"מ כנ"ל, ה) היכא דנטרפה בוודאי מחמת סרכ' יש לצדד להקל בהפ"מ כמו בספק טרפה מחמ' סרכ' מטעמי' שכתבנו מ"מ לא סמוך לבי להקל רק בנודע האיסו' אחר שנתערב יש להקל כיון דדרבנן הוא יש לסמוך על הסוברים דיש סרכא תוך ג' ימים והוי כספק דרבנן בצירוף מ"ש דגם בוודאי סרכא איכא ס"ס לרש"י וחזקה ורוב לתוס' ואפשר אפי' שלא בהפ"מ יש להקל בצירוף כל מ"ש, ו) בסרכ' ספק טרפה ונחלבה קודם שנשחטה וכבר נתערב ונודע הספק אחר שנתערב יש לי מקום ספק אם נקיל בדרבנן, כיון שיש לדון גם כן בספק זה בדאוריי' וכיון דמלתא דרבנן הוא, ועדיפ' שאין בו משום ספק איסור דרבנן אלא שמא יש לחוש כמזלזל בדרבנן, בהפ"מ נראה לי להקל ושלא בהפ"מ צריך יישוב למעשה דיש לחוש שפוגע באיסור דרבנן, דהא זה עצמו דספק דרבנן לקולא קולא הוא שהקילו חכמים בדבריהם לשיטת רוב ראשונים דספיק' דאוריי' לחומר' ורבנן הקילו בדידהו, והיכא דמחזי כמזלזל בדרבנן אפשר דלא הקילו, והמיקל בכה"ג בדרבנן לא משום מזלזל בדרבנן לחוד אתי' עלה אלא כאוכל איסור דרבנן, שהחמירו בו רבנן וספיקא כוודאי והבן, לכן לא בטח לבי לזו אירא להקל רק בהפ"מ כולי האי ואולי כנלפע"ד בעזרת החונן דעת ית"ש:
ובנדון שלנו דאיכ' וודאי טרפה ע"כ חלב שנחלבה קודם ג' מותרת, ושנחלבה תוך ג"י לא אמינא בה לא איסור ולא היתר אם לא שנתערבה קודם שנודע הטרפות, יש להתירה אפי' שלא בהפ"מ, ואותה חלב שנחלבה ביום השחיטה, אפי' נתערבה ואח"כ נודע אין בידינו להתיר דטרפות וודאי ואין סרכ' פחות מיום אחד שלפניו:
ולענין כלים שנתבשלה בה החלב אחר שיהוי מעת לעת עיין ט"ז הלכ' יי"נ סי' קל"ז ובנודע ביהודא תנינא חלק יו"ד סי' נ"א והיה נעלם מעיני כבודם אריכ' תשוב' מהר"לנח סי' קנ"א ובמנ"י כלל פ"ה אות ס"ד דיש להתיר כ"ח בשיהוי מעל"ע בהפ"מ אפי' בדאוריי' ועיין פמ"ג ביו"ד סי' ק"ג ד"ה אכתוב דיני נטלפ"ג בקדרה והארכתי בזה בתכלית אריכו' בתשובה א' וכאן בנדון שלנו דיש בלא"ה צדדים להתיר אפילו החלב עצמה נ"ל המקיל בכלים אחר שיהוי מעל"ע אפי' בכלים שנתבשלה החלב שנחלבה ביום השחיטה לא הפסי' וכ"ש חלב שנחלבה תוך ג"י, וה' יצילנו משגיאות ויעשה עמנו לטובה אות, גל עיני ואביטה מתורתך נפלאות הכ"ד אוה"נ ד"ש חפץ בהצלחתו:
הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: