אור ברסלב

כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה מב

תשובה מא

יתענג על רוב שלום מעושה שלום, ה"ה חביבי תלמידי הרב המופלג אוצר נחמד חריף ושנון כש"ת מה"ו יונה ני':

גי"ה קבלתי, והנה נפשך היפה בשאלתך ע"ד כבדא הנמלח בכלי שאינו מנוקב אם נאסרה במליחה זו כמו שאר בשר שנמלח בכלי שא"מ, הגם דכבדא ע"י מליחה בוודאי אינה בולעת ואפי' ע"י בישול אינה בולעת דטרידא ואנו מחמירין ע"י בישול דלא בקיאין בין בישול לשליקה, אבל ע"י מליח' בוודאי אינה בולעת, מ"מ אפשר נאסרת משום דם שפורש ממקום למקום כמו דקיי"ל בנמלח בשר בכלי שא"מ דאפי' מה שחוץ לציר אסור משום דם שפורש ממקום למקום ואפילו חי וצלי אסור לאכול וה"ה כבדא דאסור אלו דבריך:

הנה מלתא זו כבר אמורה וכתובה במנחת יעקב כלל כ"ד סוף אות ב' דכבדא שנמלחה בכלי שא"מ נאסרה מעצמה הגם שאינה בולעת מ"מ אסורה כמ"ש הת"ח כלל י"א דבבשר דדם שבתוכו פי' ממקום למקום וה"ה בכבד הגם שאינה בולעת מ"מ נאסרה מדם שבתוכו, וכ' עוד הגם לשיטת ר"ת שבתוס' חולין ק"י ע"ב כל שלא פ' דם הכבד מותר דליכא משום מ"ע, מ"מ הרי אנן מחמירין כרש"י, ומאז תמהתי על הוראה זו הרי מוכח מתוך הסוגי' דבכבד פי' ממקום למקום מותר, דהא קתני במתני' אינה נאסרת ואביי אמר למיסר נפשי' לא קא מבעי' לי ומשום שטרודה למפלט ולדסוברים דם שפירש ממקום למקום אסור קשה הגם שאין כבד בולע מ"מ תאסר משום דם שפי' ממקום למקום ובתוס' חולין י"ב וברא"ש שם כד מייתי ראיה דדם שפי' ממקום מותר מככר שחתך עליו בשר דבשר עצמו מותר לא מיית' מכבדא אינה נאסרת מחמת שהדם פירש ממקום למקום דבכבד שאני דכולו דם, וכ"ז שלא יצא לחוץ מותר ככבדא עצמה דהתירה התורה אלא דצל"ע מה דמייתי תוס' ורא"ש שם דדם אברים שלא פירש מותר מדחלטו לכבדא איך ילפו מכבדא לבשרא, דכבדא כולי' דם ושרי' רחמנא משא"כ דם שאר אברים שלא פירש, וצל"ע:

נחזור לדברינו דמוכח הוא דבכבדא פי' ממקום למקום מותר יהי' מאיזה טעם שיהי' ואיך כתב המנ"י דאסורה משום דם שפי' ממקום למקום, באמת שכן צ"ע על הרמ"א שבסי' ע"ג סעי' ו' דכבד עצמה אסורה הגם שיש ס' והא טעמא דאוסרי' בבשר שנתבשל בלא מליחה אפי' יש ששים משום שפי' הדם ממקום למקום, ובכבד שפי' ממקום למקום מותר לכ"ע, ולמה אסורה, וכבר עמד הפלתי על קושי' זו, והעלה דס"ל דגם בכבד דם שפי' ממקום למקום אסור, אלא כ"ז שאינה בולע' אין הדם פורש ממקום למקום, ולפי דנקטינן בנתבשל דבולע גם הדם פורש ממקום למקום יעיין בו, ויעיין בחות דעת שמסביר בדרך אחר, וכ"ז בנתבשלה דנקטינן דבולעת אבל במליחה דאינה בולעת גם אין הדם פורש ממקום למקום כדמוכח מתוך הסוגי' ולכן הוראה זו תמוה ונפלאה היא בעיני מאז:

ועכשיו הואיל ואתא לידן עיינתי יותר, ומצאתי מקום להקים הוראה זו על מכונה והוא די"ל הא דפשיטא לי' לאביי דאינה נאסרת משום דטרודה למפלט לא בלעה, הא מסברא דנפשי' לא אמר כן, אלא מדקתני אינה נאסרת, וי"ל גם הא דס"ל דכל שלא פירש לחוץ גם שפירש ממקום למקום גם כן לא מדנפשי' אמר רק משום דקתני אינה נאסרת ש"מ תרתי דם שפירש בכבד ממקום למקום מותר, וגם שטרודה למפלט ולא בלעה, ולפ"ז לפי דדחה אביי במתני' י"ל בכבדא דאסורה, ולפי שיטת י"מ שבתוס' דהאבעי' אי מהני מליחה ודחה אביי די"ל דמהני מליחה ואוסרת משום שמנוני' דאיסור' ולא מוכח ג"כ דדם שפירש ממקום למקום בכבד דמותר מדקתני אינה נאסרת מתני' אחר מליחה דליכא משום דם ומ"מ טרודה למפלט ציר הרבה עד שאינה בולעת, וכצ"ל בלא"ה לשיטה זו דפולטת ציר הרבה עיין בהג"ה מהר"ם שי"ף ובחות דעת ס"ק ה', ומוכח רק חדא דטרודה למפלט ולא בלעה אבל דם שפירש ממקום למקום דמותר בכבד לא מוכח דהא כבר פלטה דמה במליחה ואביי דאמר למיסר נפשי' לא קא מבעי' לי היינו דממ"נ מותר אי לא מהני מליחה מוכח ממתני' דדם הכבד שפי' ממקום למקום מותר דמתני' מסתמ' בכבדא דהיתי' קאי ואפי' נימא באסורה מ"מ מוכח כן דאיך קתני אינה נאסרת הא נאסרת מעצמה מדמה שפי' ממקום למקום וע"כ דמותר דאין לומר במתני' דכבד' חלטינן תחילה א"כ איך קתני אינה נאסרת דטרידה למפלט כיון שנחלטה אינה טרודה למפלט דם וציר ובולעה איסור' ואי מליחה מהני ולא מוכח ממתני' דדם שפירש ממקום למקום מותר הרי מותרת משום דמליחה מהני ושפיר אמר למיסר נפשי' לא קא מבעי' לי דממ"נ מותרת ועיין:

ובזה מצאתי מקום יישוב לקושי' חמורה של רשב"א איך אמר אביי כי קא מבעי' לי למיסר חבירת' וזה לא נפשט מדר' זריק' דשלק לר"א הא ר"ז ע"כ במליחה קאי דבלא מליחה איך ס"ד דר"מ דמותר וכיון דאמר אביי למיסר נפשי' לא קא מבעי' לי דטרודה למפלט כ"ש בלא מליחה דטרודה ולמה מלחה ע"כ שלא לאסור הקדירה או המתבשל עמה ונפשוט דאוסרת והעלה הרשב"א מכח קושי' זו דבלא מליחה אסורה משום גזירה דבשר אחר עיין בו, ואיידי אומר דצל"ע דלפ"ז לק"מ מה שהקשה רשב"א על שיטה זו מדאמר ר"מ דאוסר ג"כ לא תבעי' לך דקתני אוסרת דלמא מתני' בלא נמלחה ונדחק בלא נמלחה פשיטא ולמ"ש רשב"א אח"כ בלא נמלחה אסורה משום גזירת בשר אחר ע"כ מתני' בנמלחה דאל"ה אסורה משום גזירה וצ"ע. וע"פ דברי רשב"א מיושב ג"כ קושי' תוס' דלא מקשה ר"ס בלא"ה על אביי ממתני' דהיה מקום לומר דמתני' בלא נמלחה אבל אחר דאמר לי' דר"ז שלק לר"א ואמר אביי למיסר נפשי' לא קא מבעי' וע"כ צ"ל דבלא מליחה אסורה משום גזירה א"כ מתני' ע"כ בנמלחה הוקשה לו שפיר ממתני' וא"ש ועיין:

והנה תירוצו של רשב"א דבעי מליחה משום גזירה שמבשל שאר בשר בלא מליחה מלבד שגזירה מחודשת היא, גם צ"ל דבמליחה לא גזרו שמא יבשל הכבד אח"מ בשאר בשר שנמלח כולי האי לא גזרו כמ"ש הרשב"א, וזה דוחק דביותר יש לגזור שמא יבשל כבד בשאר בשר כמו שרגיל לבשל בשר בתר מליחה מלגזור כבד אטו שאר בשר שיבשל בשר בלא מליחה דרגיל למלוח, וכן ס"ל לר"ת דספיק' אביי אם נגזור כבד עם שאר בשר אטו שאר בשר, ובכבד עצמה לבד לא גזרינן שיבשל שאר בשר בלא מליחה, נראה דיש לגזור יות' בכבדא עם שאר בשר, מלגזור כבד לבד אטו שאר בשר שלא נמלח:

ולפי דברינו הניתנים למעלה דלהך צד דמליחה מהני ומתני' בכבדא דאסורה והכל אחר מליחה לא מוכח דם שפירש ממקום למקום מותר בכבדא מיושב קושי' רשב"א בלי דוחק דהא דר"ז מלח הכבד דמספקא לי' ג"כ אי אוסרת היינו אי מהני מליחה ולהך צד דמהני אפשר דלבשלה בלא מליחה אסור הגם שאינה בולעת אבל אסורה מחמת דם שפירש ממקום למקום ולכן מלחה, וע"י מליחה ממ"נ מותרת כמ"ש לאביי וא"ש נכון ועיין:

ובמאי דכתיבנא מצאנו מקום ליישב שיטת רי"ף ורמב"ם דס"ל דכבד נאסרת דלא כהנהו אמוראי ר"ז ואביי ור"נ, דכולהו ס"ל דאינה נאסרת כר"א, ולא כר"י בן ברוקא, ולפמ"ש י"ל דס"ל לפי האיבעי' דאביי כרש"י וי"מ שבתוס' אי מהני מליחה בקריעת ש"ו או לא, ולא איפשט האיבעי' ולהך צד דמהני מליחה ומתני' בכבדא דאסורה וכן פלוגתא דר"א ורי"בב ע"כ ג"כ בכבדא דאיסור' אפשר דכבדא נאסרת מחמת דם שפולטת ממקום למקום וכולהו אמוראי ע"י מליחה התירו מכח ממ"נ, אבל בלא מליחה דליכא ממ"נ לא התירו, שמא נאסרת משום דם שפירש ממקום למקום ויפה כ' רי"ף ורמב"ם דלא אכלינן כבדא משולקת רק אחר צלי, דבלא צליה אסורה משום דם שפירש ממקום למקום מספק, וכן הרמב"ם הכי ס"ל במבשל בלא צלי' אסורה בדיעבד משום הך ספק והא דלא כ' הרי"ף ורמב"ם בנמלחה ש"ו מותרת מכח ממ"נ כדס"ל לאמוראי, י"ל דס"ל כמ"ש הרשב"א לפי שיטתו ברי"ף דאנן לא בקיאין בקש"ו, ולכן לא כ' הרי"ף ממליחה, וכן י"ל לפי דברינו בשיטת הרי"ף דהאיבעי' אי מהני מליחה ע"י קש"ו כדס"ל לי"מ שבתוס' דהאיבעי' אי מהני מליחה ע"י קש"ו וכיון דאנן לא בקיאין בקש"ו ולכן ליכא היתר בכבדא שליקא ע"י מליחה וקש"ו מכח ממ"נ, וא"ש שיטת הרי"ף וכן שיטת הרמב"ם על דרך זה כנלפע"ד והוא יישוב נכון המישב דעת בעז"ה:

ואחר דברים הדברים האלו יש מקום להוראתו של מנ"י היכא דנמלחה בכלי שא"מ אסורה משום דם שפירש ממקום למקום כמו כל בשר שנמלח בכלי שא"מ היינו מספק שמא מליחה מהני ולא מוכח דדם שפירש ממקום למקום מותר בכבדא כמ"ש, וכיון דמליחה זו בכלי שא"מ הוא דלא מהני ליכא תו ממ"נ להתירה ע"י מליחה ואסורה מספק משום דם שפירש ממקום למקום שמא אסור בכבד וא"ש ועיין:

אלא הרמ"א בסעי' א' פסק דנקטינן לאסור הכבד בנתבשלה בפ"ע ואפי' בדיעבד ואפי' ע"י מליחה והוא ע"פ שיטת רש"י וי"מ, ולמ"ש יש להתיר הכבד בממ"נ כשנמלחה ונקרע ש"ו ולומר משום דלא בקיאין שפיר בקריעת ש"ו זה דוקא לכתחילה כמו בחליטה אבל בדיעבד מותר והא רמ"א אוסר בדיעבד ע"כ דס"ל לרי"ף ורמב"ם אסור כבד שלוקה ומבושל משום דס"ל לדינא כרי"בב דנאסרת, ומ"מ מ"ש רמ"א סעי' ו' דכבד עצמה אסורה והוא ממהר"יל כמ"ש מנחת יעקב כלל כ"ד אות ה' וכבר כתבנו לעיל שתמה הפלתי הא פירש ממקום למקום בכבד מותר כדמוכח מתוך הסוגי', ולפמ"ש א"ש דאפשר להך צד דמליחה מהני נאסרת הכבד בלא מליחה, משום דם שפירש ממקום למקום, אלא דש"ך כתב דמשמ' מרמ"א וממ"ש ת"ח דאפי' ע"י מליחה וקש"ו אסורה וכ"כ במנ"י קשה ע"י מליחה מותרת ממ"נ ואין לנו רק כמו שכ' הפלתי כל שבולעת נאסרת ג"כ משום דם שפי' ממקום למקום ועיין:

ותבנא לדינא דיש מקום להוראת המנ"י, מ"מ הרי הראנו לדעת דשיטת רמ"א אינו כן, ולא נכנס לכל מ"ש, וכיון דלא"ה לכמה פוסקים דם הכבד דרבנן, וגם כ' רמ"א בת"ח דמאן דעביד עובדא כר"ת לא מהדרינן, ולר"ת בוודאי כ"ז שלא פירש מותר, ולכן אין לנו לחדש חומרא, ולכתחילה ראויה למנוע שלא למלוח בכלי שא"מ, ובלא"ה אין אנו נוהגים למלוח כבד כמ"ש רמ"א סעיף ה' ובדיעבד נלפע"ד להתיר:

ומה"ט נלפע"ד כבדא דניצ' פחות מחצי צלית' דלא נפיק כל דמה מותרת לאכלה כמות שהיא בלי בישול וטיגון, דהנה הש"ך סי' ע"ו ס"ק י"ג כ' דבאו"ה כ' שלא ניצלה כחצי צליתו גם לאכול בפ"ע אסור, וכ' הדג"מ לפי דפסקינן בסי' ס"ט סעי' י"ח דגם מה שחוץ לציר אסור משום דפריש ממקום למקום ה"ה בנצלה ולא נצלה כחצי צליתו דלא יצא כל דמו אסור לאכול משום דם שפירש ממקום למקום, וכ"ז בבשר, אבל בכבד דלכ"ע ע"כ דם שלא פי' לחוץ מותר כדמוכח מאינה נאסרת, ומ"ש הפלתי דס"ל לרמ"א כשבולעה אסור ג"כ משום שפירש ממקום למקום כ"ז בנתבשל דנקטינן דבלעה, אבל בנצלה אפי' כחצי צליתה העלתי בתשובה א' דלא בלעה משום דטרידה למפלט ציר הרבה אחר שפלטה דמה, וצלי גרוע מבישול ולכ"ע אינה נאסרת ושם בארה וכאן א"א צריכים לכ"ז דהא לא נצלה כ"כ עד שיצא כל דמה בוודאי אינה בולעת, וג"כ אין הדם פורש ממקום למקום, ולכ"ע אין הכבד אסו', חוץ למ"ש לעיל דלהך צד דמליחה מהני, אפשר דדם שפירש ממקום למקום בכבד אסור, אלא דבארנו דרמ"א לא ס"ל הכי, ואין לנו לחדש חומרא בכבד, דבלא"ה ס"ל לר"פ דאינו רק דרבנן, וגם הא גופא דדם שפירש ממקום למקום בבשר אסור רבו הדעות ואנן נקטינן לחומרא כ"כ האי בכבד אין לנו לחדש ולבדות חומרא מעצמינו:

וגם בבשר דלא נצלה כחצי צליתו דפשיטא לי' לדג"מ דאסור כמו בנמלח בכשא"מ, ולכאורה תמוה על הש"ך שלא הרגיש במ"ש הדג"מ ולולי משמעות או"ה לאסור היה נ"ל דמותר וצ"ע מ"ש מבשר שנמלח בכשא"מ דנקטינן לאסור ונלפע"ד דיש לחלק עפמ"ש הר"ן חולין צ"ג דלצלי לא בעי מליחה דאם יש בכח האש לנענע ממקומו ג"כ יוצא לחוץ ומה שנשאר לא התנענע ממקומו והרי הר"ן ס"ל דם שפירש ממקום למקום אסור כמ"ש שם לבסוף דהיינו טעמא דרוצה לאכול כזית חי משום שפורש ממקום למקום וכ"כ לקמן קי"ב בשובר מפרקתה ומ"מ מתיר בצלי דכח האש במקום ששולט מוציא לגמרי דאש שואב לחוץ וא"כ י"ל גם דקי"ל בשר שנמלח גם חוץ לציר אסור משום שפי' ממקום למקום דוקא במליחה שאין כח המלח מרתיחתו כמו כח האש ברתיחתו ולכן בלא נצלה כחצי צליתו אפשר לכ"ע מותר לאכלו בלי בישול אח"כ וזהו דעת הש"ך לפע"ד אלא שמצא משמעות או"ה דאסור וצ"ל דאו"ה ס"ל כתוס' ורא"ש פ"ק דכתבו בחצי צלי' מותר משום דם שפירש ממקום למקום מותר א"כ לפי דנקטינן דפירש ממקו' למקו' אסור במליחה ה"ה בצלי כנלפע"ד:

ולפ"ז בכבד דבארנו דפירש ממקום למקום דמותר הגם שמצינו מקום לומר דאסור מ"מ בצלי לפי שיטת הר"ן וכן הוא שיטת רשב"א דכל דמתנועע יוצא לחוץ אין לנו להחמיר כנלפע"ד:

ודע דצל"ע על הר"ן דבפ"ק כ' הא דשובר מפרקת אסור משום דבליע טפי וניכר הוי כבעין ובדף קי"ב במקומו מפרש האיבעי' ע"פ שיטת רי"ף משום שפי' ממקום למקום וכ"כ בדף צ"ג ברוצה לאכול כזית בשר משום דפירש ממקום למקום אסור וצל"ע:

ומ"ש הר"ן בפ"ק משום דמבלעי הוי כבעין כ"כ הפר"ח סי' ס"ז ליישב סתירת הרא"ש שהקשה בדרישה מובא בש"ך סי' ע"ו ואשר חנני הי"ת ביישוב קושי' דרישה הוא דלכאורה בפשוט י"ל כיון דהאיבעי' לא נפשטה נקיט הרא"ש בדם שבשלה ונצלה להקל משום ספק דרבנן להקל, אלא דמשטיחת לשון הרא"ש משמע דמותר מעיקר הדין ולא משום ספק דרבנן להקל, ועוד דהרא"ש ס"ל בשבת כל תיקו לחומרא אפי' באיסור דרבנן, והרי ספק זה אם דם שפי' ממקום למקום אסור נשאר בתיקו וגם בדרבנן להחמיר, ולכן נ"ל כיון דדם שבשלו דרבנן ואסרו משום מ"ע דדם שלא בשלו, נ"ל דוקא כשפירש לחוץ ונראה וניכר אבל כל שלא פירש ליכא מקום לאסור משום שפירש ממקום למקום דליכא מ"ע, ואם תאמר יאסור שחיך אוכל דם יטעום, א"כ אפי' בלא פירש כלל אפי' ממקום למקום יהא אסור, וע"כ דלא אמרו משום הכי רק משום מ"ע שנראה וניכר וזה אין נראה אם פירש ממקום למקום או לא, ובשובר מפרקתה דפירש חי' ממקום למקום מספקא לש"ס אי דאוריית' אסור ע"י פרישה ממקום למקום אבל בצלי ומבושל בוודאי מותר כמ"ש כנ"ל יישוב נכון בעה"י:

ומיושב ג"כ מה שהקשה הפ"ח סי' כ"ג ס"ק ב' ממ"ש הרא"ש פ' כה"ב לדחות שיטת הר"פ בבשר שנמלח בכלי שא"מ מי הגיד לו דתחתון מעכב לעליון משמע אם היה ברור א"ש שיטתו והרי הרא"ש ס"ל פירש ממקום למקום מותר וכ' הפ"ח לדברי הר"פ השיב, ולמ"ש א"ש טפי, אולי ס"ל לר"פ כרמב"ם ורש"י דדם שבשלו דאוריית' ופי' ממל"מ ספק הוא דאיבעי' דלא איפשטא, לכן תפס עליו מסברא מי הגיד לו שמעכב כנ"ל ועיין:

ואנן נקטינן להחמיר כשיטת הסוברים דפירש ממקום למקום אסור, וקיי"ל ג"כ דם שבשלו ונמלח דרבנן, נ"ל טעם האוסרים הגם דאין לאסור משום מ"ע כ"ז שלא יצא לחוץ, כיון שאסרו דם שבשלו משום דם שלא נתבשל ופירש ממקום למקום כ"ז שהוא אינו מבושל כמו בשובר מפרקתה וחותך כזית בשר עד שנתבשל הוא ספק דאוריית' לכן אסרו פי' ממקום למקום גם בפי' ע"י בישול ומליחה כנ"ל:

ובמאי דכתיבנא מצינו מקום לקיים גרסת ש"ס מנחות וכן לצלי, וכ' הראב"ד שהוא העיקר, דלא תקשה על דסוברים לצלי לא בעי מליחה, נ"ל עפמ"ש דם שפירש ממקום למקום איבעי' דלא איפשטא, ומה"ט צלי בעי מליחה שמא לא יצא כל דמו היינו שיהי' פירש ממקום למקום, ואפי' אם בנצלה כל צרכו יצא כל דם מ"מ גזרו אומר בכל צלי שמא לא יצלה יפה וכ"ז אם דם שבשלו דאוריית', אבל אם דם שבשלו דרבנן ס"ל לרא"ש ודכוותי' דם שפי' ממקום למקום מותר מטעם שכתבנו, והא"ש לפי גרסת ראשונים במנחות אמר אביי וכן לצלי, ואביי הא הקשה על זעירא שם מהקפה הדם, דדם שבשלו ומלחו דאוריית' והוא לשיטתו אמר שפיר וכן לצלי דמספק בעי מליחה, אבל אנן קיי"ל כזעירא דם שבשלו דרבנן לא בעי מליחה לצלי דמה שלא יצא גם שפירש ממקום למקום מותר, ורמב"ם וראב"ד דס"ל דבעי מליחה הגם דראב"ד חולק על הרמב"ם דכל שלא פי' מותר, מ"מ מודה לו בצלי משום פי' ממל"מ דשתק לי' לרמב"ם בהא דס"ל דם שבשלו דאוריית' וא"ש ועיין:

ומדי דברי בשיטת הרמב"ם אומר דאין לנו לסמוך על הרמב"ם שכ' דשיעור מליחה כשיעור מיל דלשיטתו דבעי חליטה אח"כ ומליחה רק משום דם שאינו בעומק הבשר שלא יצא עד ששולט החליטה לכן סגי במליחת שיעור מיל, אבל לדידן דבעי מליחה להוציא כל הדם בעומק מנ"ל דשיעור מיל מהני, ואין לנו אלא ממ"ש רמב"ן שיעור צלי' מיל ושיעור מליחה כצלי, הנלפע"ד כתבתי וה' יצילנו משגיאות ומטעיות. הכ"ד רבך אוה"נ חותם באהבה פ"ב נגהי יום ו' עש"ק כ' כסליו תרכ"ד לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה