אור ברסלב

כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה לב

תשובה לא

אברהם עודנה עומד לפני ה' ה"ה ידיד עליון וידיד נפשי הרב המאוה"ג מעוז ומגדול חריף ובקי בתורה המפורסם לשם ולתהלה, כש"ת מה"ו אברהם צבי ני' אבדק"ק באגארד והגליל יע"א:

נפשו היפה איותה לדעת דעתי הקלושה ומה עמדי לדינא בפסקא דנא של הרמ"א יו"ד סימן ס"ד סעי' ט"ו שא"צ להסיר מריש מעי' רק הקרום עם הדבוק בו אבל לא שומן הדבוק בטבחיי' שתחתיו והוא מהכל בו ועיני פר"מ ני' שוטטו בספרן של צדיקי' גדולי אחרונים כ' יד כל בו שהרעישו על קולא זו מאין יצא, הנה הקשה לשאול ממני מי ומה אני להכניס ראשי בין ההרים הרמים האלו קמאי דקמאי גאוני עולם מוסדי דור ודור מ"מ לכבודו כי רב להשיב פניו ריקם לא בעינא, ואחר אחרון אני בא, הפלתי חשף זרוע קדשו יגע ומצא להעמיד הדין על מכונו והסכים עמו הפרמ"ג, והפלתי לא אמר דבר מלבו, דבריו מיוסדים על אדני הראשונים מהמרדכי פא"ט ומרבינו אפרים דנלמוד מתוך דבריו כי ריש מעיא אינו תותב ואינו אסו' רק מטעמ' שכ' רש"י משום שדבוק לחלב של הקרב ושיעורו שאסו' עד אמתא שיונק ממנו כ"כ, ולזה דוקא מה שהוא למעלה, אבל למטה מהקרום מותר דאין בוקע ויורד, אלו תוכן דבריו, ודברי אלקים חיים הנה מאירי' עינים בפירושו בדברי רש"י שטרחו בו כל חכמי לב ונלאו ליישבו על נכון:

ועשיתי סמוכים לזה היינו דאין חלב שעל הדקים אסור משום שהוא תותב, אלא משום שדבוק, מדקשה ל' לל"ק דבאקשתא כ"ע ל"פ דאסו' דתותב הוא למה אמר ר"ע להביא חלב שעל הדקין, ול"א ג"כ חלב שעל אקשת' דהוא רבות' יותר מדקים שהם דבוקי' ג"כ לחלב שעל הקרב, וכן קשה לל"ב לבני גולה דס"ל דמודה ר"ע באקשת' דתותב הוא קשה כהנ"ל, מזה מוכח דבאמת חלב שעל הדקין לאו תותב הוא רק בראשו קצת חלב שעל הקרב שדבוק בו ויונק עד אמה וזה רבות' יותר מחלב דאקשתא דהוא תותב וא"צ לרבוי' משא"כ חלב דקין צריך לרבוי', ולר"י חלב שעל הדקין ג"כ בכלל שעל הקרב, וא"צ לרבות רק חלב שעל הקיבה דאייתר' שאינו תותב ואינו דבוק וא"ש וזו ראי' מהימנ':

והנה מ"ש הפלתי לפ"ז דאינו תותב ואינו אסו' רק משום שיונק מחלב הקרב אינו אסו' רק מה שלמעלה, נ"ל ממ"ש רש"י טמא אינו סותם כגון כרס או המסס שניקבו וכו' ולא כ' כגון דקין שנקבו בריש מעי' באמת' דאין החלב סותם נראה דס"ל דמה שלמטה מקרום מותר אלא עד דדייקת מהא דייק ממ"ש רש"י חלב טהור סותם כגון דקין שניקבו וחלב הכנת' סותם ולא כ' דחלב בריש מעי' סותם, נראה דס"ל דכולו אסו' ואינו סותם וא"כ ליכ' למידק מידי:

ונ"ל ליישב הדיוקי', דוודאי לר"ע דבעי תותב וחלב שע"ג דקין אינו תותב, ואינו אסו' רק משום שדבוק בחלב שעל הקרב ויונק ממנו, לזה דוקא שלמעלה אבל של מטה מותר כמ"ש הפלתי אבל לר"י דס"ל דלא בעי תותב חלב שעל הדקין אסו' משום שהוא קרום ונקלף אפי' למטה מקרום אסור כמו קיבה שאינה תותב ואינו יונק מחלב שע"ג הקרב והא"ש דכ' רש"י טהור היינו חלב הכנת' ולא כ' חלב דבריש מעי' תחת הקרום דזה תלי' בפלוגת' דר"ע, ור"י, אבל חלב כנת' לכ"ע סותם, וטמא אינה סותם רק חלב של כרס והמסס, ולא כ' דבריש מעי' דתלי' בפלוגת' ולכן לא הזכיר רש"י זה כלל כנ"ל ועיי':

ומצאנו בזה מקום יישוב לרש"י פגה"נ צ"ג שכ' וזהו חלב דפליגי בי' ר"ע ור"י, ורבים ראו כן תמהו הלא חלב הדקין כ"ע מודו דאסו' כ"ש מחלב הקבה לר"י, וכ"כ רש"י מפורש בפא"ט וכ"ש חלב הדקין, עוד יש להבין מ"ש רש"י פא"ט לרבות חלב שעל הדקין וכו' שאסו' עד אמה לר"י משמ' לר"ע שרי ובסמוך כ' לר"ע כ"ש חלב הדקין, ונלאו כל אנשי חיל ליישבו על נכון, ומ"ש הפלתי לר"י חלב הדקין כל אורך הדקין אסו' דהוא קרום ונקלף וזה שכ' רש"י בפ' גה"נ דפליגי בי' ר"ע ור"י אי אינו אסור רק ריש מעי' או אסור כולו וכו', דבריו תמוהי' דא"כ לבני גולה יהי' כל חלב המע' אסו' וזה לא שמענו משום פוסק שאומר כן, וגם הא שמואל מבני גולה ואיך אמר ר"מ באמת' בעי גרירא ותו לא, וגם בדבריו עדיין אין מיושב מ"ש רש"י להביא חלב שעל הדקין אסור לר"י משמ' לכ"ע לא, והוא ירד להציל ולהקל והוסיף חומרו' מה שלא נראה ולא נשמע משום ראשון ופוסק וצ"ע אבל לפמ"ש א"ש הכל מ"ש רש"י לקמן דפליגי בי' ר"ע ור"י, היינו לר"י גם חלב שתחת הקרום אסו' באמת', ולר"ע לא אסור רק מה שלמעלה ממנו, ושמאל אמר ריש מעי' באמת' בעי גריר' לא אמר אם רק למעלה או גם למטה מהקרום, וסתם דבריו כי תלי' בפלוג' דר"ע ור"י, ול"א רק מקומו ריש מעי' ושיעורו עד אמת', ומסיים זהו חלב שעל הדקין לכ"ע, וכ' רש"י דפליגי בי' ר"י ור"ע אם תחת הקרום ג"כ אסור או רק העליון שיונק מחלב שעל הקרב, וא"ש ג"כ מ"ש רש"י בפא"ט לדברי ר"י קאי על מ"ש אח"כ מפני שחלב שעל הקרב שקורין טיילא מחובר בו, והיינו מה שלמעלה וזה לדברי ר' ישמעאל, אבל למאן דס"ל להביא קיבה כ"ש דקין גם למטה אסו' שאין הטעם משום שמחובר אלא מפני קרום ונקלף וא"ש הכל על נכון ועיי':

ובכל זאת לא א"ש הא דפסק הרמ"א דמה שתחת הקרום דמותר לפי דפסק המחבר דאייתר' אסו' ממנהג' כאנשי גולה, והרמ"א כ' י"א דדינא הוא, א"כ גם בחלב בריש מעי' הי' לנו להחמיר או ממנהג' או מדינא כר"י וכאנשי גולה וצ"ע:

ויש לקיים בזה הוראת מקצת מגדולי האחרונים שלחלק יצאו דנקטינן לחומר' כשיטת רש"י דריש מעי' למעלה וכראב"ד דריש מעי' היינו חלחולת ומקילי' בחלחולת דל"א אסור רק מה שלמעלה מהקרום, אבל בר"מ תחלת ב"מ מחמירים לאסור גם בתחת הקרום, וקהו בה טובא מה זו הכרעת מ"ש לרש"י לפי שיטתו ומ"ש לראב"ד לפי שיטתו ולדברינו י"ל כיון דעיקר כשיטת רש"י כמ"ש הב"י מ"מ מחמירי' גם כשיטת הראב"ד ודבר זה אם גם תחת הקרום אסור תלוי' בפלוגת' דר"ע ור"י, ולכן הגם דמחמירין כבני גולה כר"י ל"מ אם רק מנהגא הוא בחלחולת דבלא"ה רק מחומרא אנו מחמירין כראב"ד כ"כ לא מחמירין משום מנהגא ולחומרא כר"י שנאסר גם תחת הקרום, וגם להסוברי' דינא היינו דבני הגולה מדינא מספק אי הלכה כר"ע אי כר"י החמירו מספיקא דדינא, אבל בחלחולת דעיקר כרש"י, ומחמירין כראב"ד כולי האי לא מחמירין שמא כר"י ושמא כראב"ד דאיכא ס"ס והעיקר כרש"י דריש מעי' הוא תחילת מעי' וא"ש ועיי':

אלא כ"ז לא יועיל לנו ברמ"א ומוכח מתוכו מתוך דבריו דב' אמות א"צ ליטול רק למעלה וכן עשו אבותינו מעולם, והפלתי ירד להציל ולהעמיד הדין, ועדיין לא נצלכנו אנן בני הגולה:

והנה אחזתי בדברי פלתי ולא ארפנו וזרועי תאמצנו להעמיד הדין על מכונו בשאומר דגם לר"י דמרבה קיבה גם שאינה תותב מ"מ ס"ל דחלב הדקין אינו אסור רק מה שלמעלה שמחובר לקרב וזה בכלל חלב שעל הקרב כיון שבראש הדקין פירש עליו ויונק ממנו, ולכן ס"ל דלא בעי ריבוי לחלב שע"ג דקין רק לחלב הקיבה הגם שאינו רק קרום ונקלף, אבל חלב הדקין שתחת הקרום גרוע מחלב הקיבה, דבקיבה דאייתר' מרבי' יותר מחלב דקין שתחת הקרום משום שהוא באותו אבר שחציו תותב לכ"ע לל"ק דקיי"ל כוותי', אבל חלב דקין שתחת הקרום שהוא בפ"ע ואינו דבוק לחלב הקרב ופסקה יניקתו גרע ממנו, וסבר' זו למדתי מתוך דברי הפלתי, אלא שהוא כ' דלר"י חלב הדקין מותר לגמרי אפי' למעלה ורצה להעמיס זה ברש"י דבר זה אינו נראה כלל לא מרש"י שהרי כ' כ"ש חלב הדקין, וזה וודאי רחוק דכתב כן לל"ב דלא קי"ל כותי', אלא דחלב הדקין שדבוק לכרס כ"ש הוא לר"י וא"צ לרבוי' לדידי' דבכלל קרב הוא כיון שדבוק בו וממנו יונק, אבל שתחת הקרום גרוע מחלב דאייתר' דעכ"פ דבוק דאייתר' לאקשתא כנ"ל:

ויש הוכחה לזה מדל"א ר"י להביא חלב של דקין שתחת הקרום וחלב הקיבה ש"מ לדידי' ל"מ של דקי' כלל דמה שדבוק לקרב בכלל קרב הוא, ותחת הקרום לא מרבי' דמסתבר לי' יותר לרבות של קיבה דאייתר' כמ"ש ועיי':

אלא דלפי דברינו האחרונים הפסדתי קמיית' מ"ש ביישוב רש"י פגה"נ דפליגי בי' ר"ע ור"י דלפמ"ש עתה לכ"ע שתחת הקרום מותר ובמאי פליגו והנ"ל בכוונת רש"י ואקדים דברי חי' הר"ן פא"ט בפלוגת' דר"ע ור"י דלר"ע ס"ל דלחלב שע"ג דקים צריך ריבוי דאל"ה ה"א קרב דווקא ומנ"ל לרבות עוד שע"ג הקיבה ור"י ס"ל שע"ג דקים היינו יודעים בלא"ה וכל לרבוי' שע"ג קיבה עיין בו ודבריו היו בהעלמה מגדולי אחרונים בתשובותם שטרחו בביאור פלוגת' דר"י ור"ע ואקדים עוד דבהגה' מל"מ פי"ג משגגות העלה דחלב דאתי מכל אין חייבי' עליו כרת כמו ח"ש והוכיח כן מדאמר שמואל פגה"נ בעי גריר' ולא חייבים עליו כרת כמו שאמר בחלב שעל המסס ובה"כ ובאינך ש"מ דאין בו כרת והוא כ' דבחלב שעל הדקין וקיבה אין בו כרת משום דס"ל לר"י מרבינן דקין וקיבה מכל ולמ"ש מחי' הר"ן לר"י לדקי' לא בעי ריבוי רק לקיבה כי כן מחלב שע"ג דקין חייבים כרת לדידי' דלא אתי מריבוי' כנ"ל ועפ"ז א"ש מם שנתקשו בלישנא דשמואל דאומר דבעי גריר' ול"א דאסור זה דקדוק חמור ולמ"ש א"ש דלא רצה לומר בה לא אסור דמשמע כרת ליכא כבש"ס יומא ר"פ יה"כ אסור והא ענוש כרת וגם לא רצה לומר בה כרת דתלי' בפלוגת' דר"ע ור"י לר"י חייב עליו כרת ולר"ע איסור' איכא ולא כרת לכן התחכם ואמר ריש מעי' בעי גריר' לכ"ע וחומר איסורו ועונשו תלי' בפלוגתא וז"ש וזהו חלב שעל הדקין ויפה כ' רש"י דפליגי בי' ר"ע ור"י אי מרבינן אותו מכל או א"צ לרבוי' ונ"מ אי חייב עליו כרת או רק איסורא אית בי' ומה"ט ל"א שמואל לשון אסור או חייב כרת כמ"ש והא"ש ג"כ מ"ש רש"י בפא"ט אסור עד אמה לדברי ר"י כוונתו דלר"י ליכא רק איסור ולא כרת ומ"ש אח"כ וכ"ש דקין היינו דלזה א"צ לרבוי' וכרת נמי איכא כנ"ל יישוב נכון בעזה"י:

וזאת תורת העולה כי קמה וגם נצבה הוראתו של רמ"א והוראה זו בקדושה ובני ישראל יוצאים ביד רמ"א יוצא מיד כל בו ומשה אמת ותורתו אמת ואתו עמו הכרתי ופלתי והוספנו תוספ' מרובה בעזרת החונן דעת:

ונעתיק עצמינו ונשים פנינו אשר העלה ואשר הביא הפר"ח בק"א בשם תשובות שערי אפרים דחלב הדקין בריש מעי' סותם כיון דאיכ' פלוגת' בין ראשונים מהו ריש מעי', ודידהו מיכל אכלי לדידן מסתם לא סתם כמו חימצא ובר חימצא, והפר"ח מסכים עמו, ובתה"ג תמה על הוראה זו, שאין דמיונו עולה יפה להא דבר חימצא, דאינהו מיכל אכלי, ולדידן רק מנהגא לכן מסתם קסתם, אבל חלב הדקי' דלאוסרי' הוא חלב גמור דאוריית' מה זו סברא לומר דלדידן מסתם קסתם, וכ"כ יש"ש בפגה"נ על ספיקת הא"ז בפלוגת' דר"י ור"ע דאינו יודע מה מספקא לי' לא"ז כיון דלר"ע חלב גמור הוא ל"א לדידהו מיכל אכלי וכו' ובהגה' מל"מ מביא דברי הר"ש פגה"נ גבי ביעי דחשילת' דכ' משום דאינו אלא מנהגא לכן לדידן סתם, וביותר היה לו להביא דברי הר"ן במקומו פרק א"ט שכ' דרי"ף ורמב"ם ס"ל דאינו אלא מנהגא לגבי בני גולה כדמשמ' מסוגיא ולא נראה שום משמעות מסוגי' רק משום דאר"נ לדידן מסתם לא סתם, ואי דינא לא אמר דמסתם סתם לדידן ובאמת גם זה צריך תבלין כי נהגי לאסור יהיה משום מנהג וחומרא בעלמא למה יקילו בסתימה יותר כיון דתלויה זה בזה כל חלב טמא אינו סותם ודינא הוא מדאוריית' כדאמר ר"פ רב ודאוריית', ואיך אחזו בני הגולה החבל בתרי ראשים, נ"ל דלא רצו להחמיר רק בחלב עצמו של דאייתר' שהוא דבר מועט ואין בו פסידא כ"כ, ואפשר למוכרו לנכרי ופסידא מיעוטא דמיעוטא, אבל לאסור כל הבהמה ולומר שאינו סותם כל כך לא רצו להחמיר דתורה חסה על ממונן של ישראל:

ונ"ל סיוע לזה ממה דאמר רבא חדא ר"ש ועוד התורה חסה וכו' ור"פ השיב רב ודאוריית' וכו' וצ"ל מה ס"ד דרבא להקל בדאוריית' משום התורה חסה, ובת"ח הקשה האיך אמר ועוד הא אי כרב בוודאי אסור ולא מספק, ומה שתירץ דהכי קאמר ועוד אי ספק אי כרב אי כרב ששת התורה חסה ספק להקל ור"פ השיב רב ואפי' ספק הוא ספק דאוריית' להחמיר אלו דבריו ז"ל, ואינם מספיקים דעדיין קשה איך ס"ד דרבא להקל בס"ד עכ"פ מדרבנן לחומרא, ועיין ברשב"א חולין ט' שם דרבא ס"ל ס"ד לחומרא מדאורייתא, לכן נ"ל לומר דמעשה נקב דסתמא חלב טמא היה בדאורייתא וחלב טמא הוא לבני גולה ואמר רבא חדא ר"ש וכו' ועוד אפי' נימא כרב התורה חסה וכו' דאינו אלא מנהגא וחומרא בעלמא לבני גולה והיינו לאסור החלב עצמו, אבל לאסור כל הבהמה דאינו סותם כולי האי לא נהיגי דתורה חסה על ממונם של ישראל, ור"פ השיב רב וקיי"ל כותי' בכ"מ ודאוריית' דלבני גולה אינו מנהגא רק דינא דס"ל כר"י ואנן להקל בסתימה לומר שסותם משום פסידא, ור"נ דאמר דבר חימצא סותם ס"ל דמנהגא הוא ורבא מביאו דס"ל כותי' דמנהנ' הוא, וא"ש ג"כ מ"ש התוס' דרבא הדר בי' מדאמר חד לא סתים, ולפמ"ש ל"צ לעשות רבא הדרנא אלא דעמד בדבריו דאמר ועוד דלא בריר לי' אי הלכה כרב ואפי' הלכת' כוותי' מ"מ ב"ח סותם משום התורה חסה וא"ש ועיין:

ומכ"ז ראי' לשיטת רי"ף ורמב"ם דקיי"ל כר"נ ורבא ואינו אלא מנהגא, דאל"ה לא הוי אמר ר"נ דלדידן מסתם קסתם, וכמ"ש הר"ן ויש"ש דלא כשער אפרים הנ"ל והדברים מוכרחים:

וכן נראה דעת הרשב"א בתוה"ב שכ' בפירוש דברי ר"נ אינהו מיכל אכלי כיון דאכלי משום דלאו תותב הוא, ואנן ס"ל כר"י דלא בעי תותב אבל לענין סתימה כיון דדבוק סותם שפיר, הגם דאסור באכילה, והוא אזיל לשיטת רש"י דדינא הוא ומוכח דס"ל דאי הוה תותב הגם דאינהו מיכל אכלי לדידן מסתם אינו סותם:

ופלתי התעורר דלל"ב א"א לומר כן דהא אינהו מיכל אכלי משום דס"ל דאינו תותב, ולדידן דס"ל דתותב הוא איך סותם, וכ' דרשב"א ס"ל לל"ב כתוס' בניחותא לדידן לא סתם, אלא דמרש"י נראה דלל"ב גם מפי' רש"י הא דר"נ בלשון בתמי' קשי', ומ"ש דדבר זה אי קיי"ל כרב ספק ואיכא ס"ס תמוה הא ר"פ השיב לרבא רב וס"ל להלכת' כרב, וכ' תוס' דכן הלכתא ורבא ג"כ הדר בי', והנלפע"ד דלל"ב ג"כ א"ש דוודאי ל"פ במציאות אי תותב הוא אי לא, לכ"ע ס"ל דלאו תותב גמור הוא כמו תותב דחלב הקרב כיון שנדבק באמצעיתו גם במקום שאינו דבוק כ"כ, מ"מ חזק יותר מחלב הקרב, ובני מערבא ס"ל דלא מרבה ר"ע רק מה שדומה ממש לחלב הקרב והוא תותב כמוהו, ובני הגולה ס"ל כיון דתותב הוא קצת מרבה ר"ע וכל זה לענין איסור חלב עצמו, אבל לענין סתימה הא ר"ש ס"ל דחלב טמא סותם ול"ב מהודק שפיר ואנן דנקטי' כרב דבעי מהודק וטמא אינו סותם היינו כל שאר חלב טמא דאינו דבוק כלל, אבל חלב דאקשתא דאינהו מיכל אכלי משום דאינו תותב כ"כ ונהי דאנן אוסרים הגם דאינו תותב לגמרי מ"מ לענין סתימה כל כי האי גם רב ס"ל דל"ב הידוק יותר ופלוגת' רחוקה בין ר"ש לרב לא משוי' כן ס"ל לל"ב ולל"ק דחימצא אינו סותם ס"ל דבעי לענין סתימה הידוק ביותר מלאקשת' דהוא תותב קצת ג"כ אינו מגין ובדאייתר' משום שאינו תותב כלל סותם כמ"ש רשב"א וא"ש לשיטתו של רש"י בין לל"ק בין לל"ב כנ"ל נכון מאוד:

ובזה מובן לפי' תוס' לל"ב בניחות' מה האי דאמר אינהו מיכל אכלי וכו' לא הול"ל אלא אנן דלא אכלינן לא סתם ולל"ק ניחא ולל"ב שפת יתר הוא ונ"ל דלל"ב ס"ל דראוי' שיהי' סותם כיון שאינו תותב כ"כ כמ"ש לשיטת רש"י באמת ולפי' תוס' אמר ר"נ בניחותא דאינו סותם משום גזירה דאינהו מיכל אכלי אם נימא לדידן דסותם וכיון דכל חלב טמא אינו סותם יטעו ויאמרו דאנן ס"ל ג"כ דחלב זה טהור כבני א"י דמתירין משום שאינו תותב לכן צריכי' אנו להחמיר דאינו סותם ואלו גם בני א"י היו אוסרים לא היה מקום לטעות ולגזור וזהו שאמר אינהו מיכל אכלי לכן לדידן מסתם לא סתם כנ"ל ועיין:

ולפי דברי הרשב"א בתוה"ב שהם דברים מצודקי' לל"ק ולמה שכתבנו והוספנו דגם לל"ב א"ש לשיטת רש"י דדינא הוא כשל עוזר של הרי"ף ורמב"ם מנ"ל לומר דמנהגא הוא ור"ן לא מצא אלא דכן משמע מסוגי' והיינו דאל"ה לא הוה אמר ר"נ לדידן מסתם לא סתם ולמ"ש הרשב"א אין ראיה מל"ק ולמ"ש גם מלישנא בתר' אין ראיה גם אי ס"ל כפ' רש"י בל"ב ובאמת גם לדברי הר"ן דס"ל מנהגא הוא מכח הוכחה עדיין לא התברר טעמי' והא אנן בתר בני בבל גרירי' והר"ן נשמר מזה וכ' מנהגא מנהג' יש וזה דוחק למה כתבו רי"ף ורמב"ם בפשיטות דאייתר' מותר ולא הזכירו ממנהג זה כלל ורא"ש כ' נהי מדינא קי"ל כרע מ"מ אנן בתר בני גולה גריר' נר' דס"ל דלאו דינ' הוא אלא מדרבנן או מנהגא ומ"מ מנהג אבותינו בני הגולה בידינו ומשו"ה דחה פסקא של הרי"ף:

ולקושי' הרא"ש י"ל כיון דתרי לישנא איכא ולל"ב בדאייתר' כ"ע מודים וליכא מנהגא ובדאורייתא נקטינן להחמיר כל"ק ואפילו בני א"י אוסרי' כל"ק דדאוריית' הוא אבל בדאייתר' דאינו גם לל"ק רק מנהגא ולל"ב ליכא מנהגא נקטינן לקולא כל"ב בדרבנן ובמנהגא כנ"ל נכון ועיין:

אלא דכ"ז אי נחליט דמנהגא הוא לל"ק אבל מנ"ל דלמא מדינא הוא כדס"ל לרש"י והנה טרחתי יגעתי ומצאתי להעמיד שיטת הריף ורמב"ם עמודי הוראה ז"ל דלכאורה צ"ע על בה"ג למה ס"ל כר"י הא כללא כיילו לנו הלכה כר"ע מחבירו וי"ל דש"ס מקשה לר"י דאמר איפוך קמיית' דלמא איפוך בתריית' ומתרץ מה דווקא ואנחנו בענינו לא נדע לפרש כיון ששנ' אמרו מה יש להפוך עכ"פ י"ל דבני הגולה מספקא להו דלמא איפוך בתריית' וא"כ ר"ע להחמיר והלכה כר"ע לכן נקטו להחמיר כוותי' ובני א"י ס"ל דאיפוך קמיית' בוודאי כר"י דאמר איפוך קמיית' דמה דווקא ור"י מבני מערבא הוא נקטו כוותי' כנ"ל:

אלא דעדיין קשה גם אם ניפוך בתריית' הא איכא ר"י ואבותיו שאמר משמם והם רבים נגד ר"ע (ועיין הגה' מל"מ שכ' דאבותיו רבים אלא שדבריו אינם מובנים) וא"כ גם אם ניפוך בתריית' הלא הלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו ועדיין קשה לבני גולת נ"ל דזה שאמר ר"י בשם ר"א שאמר ר"י משמי' דאבותיו וכך היה קבלה בידו ועיין תוס' ד"ה שאמר משום אבותיו אפשר בני הגולה לא ידעו מהא דאמר ר"י אמר ר"א שאמר ר"י משם אבותיו ולא ידעו רק מפלוגת' דר"ע ור"י בב' ברייתות ואפשר איפוך בתריית' ור"ע להחמיר לכן אסרוהו ובני מערבא ס"ל איפוך קמיית' דווקא וכמ"ש כנ"ל עיין:

והשת' דאית לן בגמ' קבלה זו של ר"א שאמר ר"י מאבותיו גם לבני גולה דס"ל דלמא איפוך בתריית' מ"מ הלכת' דלא כר"ע נגד חביריו דנפישי עליו ואבותיו דר"י ור"י ויפה פסקו הרי"ף ורמב"ם דלא כבני גולה וא"ש:

ותא חזי ודייק ברי"ף דמעתיק הא דאמר ר"י אמר ר"א שאמר ר' ישמעאל משם אבותיו והשמיט הברייתות וכ' והכי נקטינן וה"מ בדאייתר' ולמה לא מעתיק הברייתות ואיפוך קמיית' והלכה כר"ע ולפמ"ש א"ש דבני הגולה ס"ל אפשר איפוך בתריית' והלכ' כר"ע להחמיר ואין מן הבריית' הכרעה ולכן שביק כ"ז ומביא רק קבלת רנב"י ור"א שאמר ר"י בשם אבותיו ונקטינן בוודאי כוותי' דרבים נינהו ודברינו מוכרחים מתוכו של הרי"ף כנ"ל והדברים ברורים בעזה"י:

תבנא לדינא בהוראתו של הש"א ופר"ח דיליף מדאמר ר"נ אינהו מיכל אכלי וכו' לכל השיטות אינו עולה דמיונו יפה, ויש בידי לקיים הוראה זו הואיל ויצאה מגברא רברבא, הנה כבר כתבנו לעיל דיש מן הקושי' על רבא איך ס"ד להקל משום התורה חסה בדבר שהוא דאוריית' ומ"ש הת"ח דס"ל ס"ד לקולא לא א"ש דעכ"פ מדרבנן לחומרא, ומ"ש ביישובו לעיל זהו לדסוברי' מנהגא הוא, לשיטת רש"י ודעימי' דדינ' הוא לא א"ש, ולפמ"ש גם הרי"ף ורמב"ם ס"ל דינא הוא, לכן נ"ל עפמ"ש ר"ן בחידושיו דמה ס"ד דרבנן בטעמא דרב דתליא בשם טהור וטמא, וכי בשמא תלי' מלתא, ונ' בחד תי' דס"ד דהלכה למ"מ הוא עיין בו:

וע"פ דבריו נ"ל הא דאמר אביי לר"ז מה תבעי לך נהי דשרי באכילה וכו' שנתקשה רשב"א הא סבר' ר"ז אינו כן ומבעי' לי' בטעמא דרב הו"ל לאביי לומר דסברתו דלא מהידק ולא מאי תבעי לך, ונ"ל דפלוגת' דרב ששת ורב תלוי' בהא דרשב"ג דאמר בני מעים שניקבו וליחה סותמתו ופליגי אי קיי"ל כרשב"ג בטריפות וסתם ש"ס דלית הלכתא כוותי' עיין לקמן נ' ע"א, ובהא פליגי רב ור' ששת דר"ש ס"ל כרשב"ג דליחה סותמת הגם דלא מידבק וסתים כ"כ כן חלב טמא, ורב ס"ל דלא כרשב"ג ולפי דלא קיי"ל כרשב"ג קיי"ל ג"כ כרב, ור"ז מספקא לי' בטעמ' דרב, אי משום דלא מהידק ול"ל כרשב"ג או דס"ל כרשב"ג וכן הוא ס"ל כרשב"ג לקמן, אלא משום הלמ"מ, והשיב לו אביי בפשיטות, מאי תבעי' לך כיון דלפנינו הא דרשב"ג ופליגי אי הלכת' כוותי' מהיכא תיתי לנו לחדש הלמ"מ לרב, ופלוגת' דרב ורב ששת בדבר שלא מצינו, הר' לפנינו הא דרשב"ג ופליגי אי הלכת' כוותי' בוודאי לנו לומר דבהא פליגי רב ורב ששת, ומיושב דקדוק של רשב"א הנ"ל:

וליישב מלת' דר"פ ורבא נ"ל דרבא ס"ל דלא אסור רק מדרבנן דאינו סותם משום גזירה שלא יסמכו על דבר דלא מהודק כלל או י"ל שיסמכו על סתימת שמן מאבר לאבר אבל מדאוריית' סותם הגם דלא קיי"ל כרשב"ג דווקא ליחה דלא מהודק כלל, ובראב"ן כתב משום דאזיל הליחה ע"י שלשול והיינו דאמר ועוד היינו גם אי ספק כרב התורה חסה דגם לרב רק מדרבנן ור"פ השיב. הלכת' כרב ודאוריית' ס"ל רב דאינו סותם:

והנה לקמן ע"ז ע"ב ג"כ פליגי רבא ור"פ כה"ג ומסיק דרבא אישתק, ומקשה ש"ס למה אישתק שתיקה כהודאה וכאן לא קתני אישתק לא מוכח דהדר בי' וקבלו ממנו, אלא דתוס' כ' מדאמר רבא משמי' דר"נ חד לא סתים ש"מ דהדר בי' י"ל דהדר בי' דהלכת' כרב באיסורין, אבל ממה דס"ל לרבא דלרב אינו אלא מדרבנן לא מצינו דהדר בי' וקיי"ל כרבא דרבנן הוא הא דחלב טמא אינו סותם, ומה"ט אמר ר"נ אינהו מיכל אכלי וכו', דכיון דהא דאינו סותם אינו אלא מדרבנן לא מחמירין כיון דאינהו ס"ל דטהור הוא, ועפ"ז יש לקיים הוראה זו של הש"א ופר"ח דאינהו מיכל אכלי, וגם ספק דרבנן הוא לענין סתימה ושמא כרש"י שמא כראב"ד ועיי' ועיין פלתי שהראה פנים ע"פ שיטת הרמ"ה דחלב דקין לאו תותב היא מ"מ מסיים לכן אין לפקפק כ"כ על הוראתו נראה דלדינא לא נ"ל להורות כך, וכ"כ בתב"ש סימן מ"ו ובפרמ"ג סימן ס"ד שאין להקל בזה, ומי יבוא אחרי מלכי רבנן אלו להרים ראש להקל אשר לא מלאו לבם, אנן מה נענה אבתרייה' והיינו אם ניקב המחט עד חוץ לעור, וליכ' סתימה רק מחלב שע"ג העור, אבל חלב שתחת העור בלא"ה שרי כפסקא של רמ"א אשר כל ישראל נוהגין כוותי', הנלפע"ד כתבתי והמעיין יבחר ויקרב בקרב חכמים תלין הכ"ד אוה"נ דשו"ט באהבה פה פ"ב נגהי ליום ד' ה' שבט תרכ"ה לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה