אור ברסלב

כתב סופר חושן משפט· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה מו

תשובה מה

שיל"ת פ"ב ער"ח אדר תרכ"ט לפ"ק. כהן שדעתו יפה, יפה פרי תואר, ה"ה תלמידי חתני כבני חביב נפשי הרבני המופלג בתורה וביראת ה' טהורה עדני העצני מורג חרוץ מלא ברכת ה' כש"ת מו"ה יעקב ליב כ"ץ שטראססער נ"י לאי"ט: מע"י אצבעותיך החביבים עלי קבלתי היום והנה ברך לקחתי מאתך ליום מולדתי ברכה האמורה מפי כהן צדק האמורה ממעמקי לב טהור גברא כמוך, יה"ר מלפני אבינו שבשמים נותן התורה ית"ש שיתקיימו בי לחזקני ולאמצני עוד רבות בשנים להגדיל תורה ולהאדירה ולא ימושו מפי זרעי וז"ז עד העולם, וקב"ה מברך לכהנים, תתברך גם אתה בני ממקור הברכות, שובע שמחות בימינך נצח, בניך כשתילי זתים סביב לשולחנך עוסקים בתורה ובמצות כי כן יבורך גבר ירא ה' ויהי' עיניך ועיני זוגתך בתי הצנועה המשכלת מ' שרל תחי' רואות כל אלה וישמחו אבות על בנים וב"ב עה"ע אמן:

והנני עוד היום לעשות רצונך ולהעמידך על האמת בכוונת קושית תוס' חולין קמ"א ד"ה לא צריכא דעבר ושקלי' שהקשה על הריב"א מסוגיא שם דמשמע דכל זמן שלא עבר ושקלי' איכא עשה ול"ת, ולפי הפשוט אין כאן קושיא דהא וודאי עשה ול"ת איכא רק דל"ת נדחה מפני עשה וליכא רק עשה ושפיר קאמר דכ"ז דלא עבר איכא עשה ול"ת. ולפע"ד נראה דכוונת תוס' להקשות דלשיטת ריב"א דל"ת נדחה וליכא רק משום מאי אולמא האי עשה, והי' לש"ס להקשות מיד מאי אולמא כדמקשה לבסוף, דלריב"א מעיקרא הקושי', משו"ה היא עשה ול"ת היינו ונשארת העשה ומאי אולמא, וגם כשמתרץ דעבר ושקלי' דלאו עבר והדר מקשה הניחא למ"ד קיימו ולא קיימו, הא הקושיא לכ"ע קשה כמו שהקשה מתחלה עשה ול"ת ומאי אולמא כנ"ל כוונת תוס' ופשוט, והא"ש דהעמיד תוס' הקושיא על תי' הש"ס דעבר ושקלה ולא ציין על קושית ש"ס הא עשה ול"ת הוא, דמקושית ש"ס לק"מ דמקשה האי עשה ול"ת וכו' כמו בכ"מ דאין עשה דוחה ל"ת ועשה משום דנשארת העשה ומאי אולמא, אבל לפי דמתרץ דעבר ושקלה דלאו עבר מקשה שפיר לריב"א דע"כ הקושיא משום מאי אולמא א"כ לא מתרץ כלום דעבר ושקל, וע"כ דבאמת איכא ל"ת ג"כ, ועיין נב"י תניינא חאו"ח סימן קל"ה שנתקשה בן המחבר ז"ל בקושית התוס', ומ"ש אינו עולה יפה, דמנ"ל לתוס' דעבר ושקלי' כדי לקיים המצוה, דלמא דעבר ושקלי' שלא לקיים המצוה ועכשיו נתן אל לבו לקיים מצותו לטהר' מצורע ושפיר קאמר לאו עבר והפשוט כמ"ש: ובישוב הקושי' נ"ל דכוונת התרצן דעבר ושקלה דשקל מעיקרא לשם מצוה דידי' של מצורע ושלא כדין עשה או שלקחו מתחלה שלא לקיים בו מצוה שעליו ועכשיו ליכא רק עשה ול"ק מאי אולמא כמו שהי' הקושיא מעיקרא עשה ול"ת הוא ולריב"א היינו מאי אולמא, דלא שייך מאי אולמא האי עשה דאם יקיים עשה זו ולא ישלח לא עבר למפרע על ל"ת דנדחה מפני עשה אבל כשיקיים מצות עשה דשילוח עבר הל"ת דלא תקח למ"ד קיימו ולא קיימו דאחר כ"ד א"א לו לנתק הלאו כמ"ש רש"י, והיינו דמתרץ ש"ס דעבר ושקל' שלא כדין, בין לקחו מיד למצות ועבר שאין עשה נדחה מפני עשה, ומכש"כ כשלקחה מתחלה שלא ע"ד לטהרתו, הלא עבר עד שיקיים המצוה ועשה הוא דאיכא, בוודאי ראוי' שיעבור עשה דשילוח ויקיים עשה דטהרת מצורע כדי שלא יהי' עובר עשה ול"ת, והא"ש דקאמר הניחא למ"ד קיימו ול"ק, וצ"ל דמשמע דלדידי' ניחא הא גם לדידי' לא ניחא אוקימתא זו משום האי אולמא כדמקשה לבסוף, וזה קשה גם בלא שיטת הריב"א, ולמ"ש ע"פ שיטת רשב"א א"ש דלמ"ד קיימו ולא קיימו וא"א עוד לנתק הלאו ע"י מצות שלוח ניחא ול"ק מאי אולמא, דאם יקיים מצות טהרת מצורע לא יעבור הלאו משא"כ כשיקיים מצות שלוח אבל למ"ד בטלו ולא בטלו קשה הרי עדיין לפנינו לנתק הלאו כשמשלח הדר קשה מאי אולמא, וממקום שהקשה תוס' יש ראי' לשיטת הריב"א ממשמעות הסוגיא למ"ד קיימו ול"ק לק"מ ועיין: ובדברינו אלו מצאנו מקום ישוב לקושי' ש"א סי' ל"ג למ"ד מ"ק ח' ימי ספור ולא ימי חלוטו קשה קושית ש"ס תשלח ל"ל מאי אולמא עיי"ש. ולדברינו י"ל מאן דס"ל הכי ס"ל כמ"ד קיימו ולא קיימו וצריך קרא בדעבר ולקח' כדמשני מעיקרא ולדידי' ל"ק מאי אולמא כמ"ש. אלא דעדיין קשה מה שהקשה הש"א עוד שם דמקשה ומתרץ לר"י והא ר"י ס"ל ימי ולא ימי חלוטו, ולקושיא זו ל"מ מ"ש דלר"י עכצ"ל דקרא בלקח' ע"מ לשלח וקשה מאי אולמא והבן: ועיי' נב"י ח"ר בסופו קושיא מחתנו ז"ל על הריב"א כיון דעשה אינה נדחה הוי מצוה הב"ע ולא יצא ידי מצוה ממילא גם הלאו לא נדחה, והעלה הנב"י דאין עשה דוחה ל"ת הוא משום מאי אולמא היינו דמה לו לדחות לכתחלה זו מפני זו ומה חזית, אבל כשעבר ועשה ליכא משום מצוה הבאה בעבירה דאמרינן איפכא מאי חזית עיי"ש. ודבריו נכונים דוודאי משום מאי אולמא ליכא משום מהב"ע דנימא דיעבד לא יצא, אלא דקשיא עפ"ז מדמקשה קרא ל"ל תיפוק לי' מאי אולמא האי עשה, י"ל משום מאי אולמא כשעבר ולקח למצותו יצא ידי מצות דמשום מהב"ע ליכא, אבל עכשיו שאמרה תורה תשלח מ"מ גלתה לנו דיש עבירה בזה שלא יקיים מצוה אחרת רק ישלח ואם עבר בוודאי עבירה בידו, וגם לריב"א דל"ת נדחה בכ"מ, מ"מ כאן דגלתה תורה תשלח מ"מ גם הל"ת לא נדחה, ובזכרוני שכ"כ בשעה"מ דרמב"ם דכ' פי"ג מהלכות שחיטה דאם לקח לטהר המצורע לקי דעשה ול"ת הוא, דאין מזה הכרח דלא ס"ל כריב"א דכאן דכתיב תשלח מ"מ גזה"כ הוא דלא תודחה מצות שלוח מפני מצוה אחרת ואיכא ל"ת ועשה, ולא ידעתי כעת איה מקומו של שעה"מ ודבריו מצודקים. ולזה בלקח ע"מ לשלח דליכא רק עשה בעי קרא תשלח מ"מ דאם עבר ולקח דלא יצא ידי מצוה משום מצוה הבאה בעבירה, ולולי הקרא משום ומאי אולמא אם עבר ולקח לטהרתו יצא וצל"ע: ולא ידעתי ישוב כעת רק דש"ס מקשה למאן דל"ל מהב"ע והא פליגו אמוראי בזה עיין סוכה ר"פ לולב הגזול וגיטין פרק הניזקין בתוס' שם דפליגו עולא ור"י בזה ולפי גרסת רא"ש פרק לולב הגזול אמר ר' אשי דמתרץ אליבא דשמואל, ולפי דנראה מתוס' גיטין שם ותוס' ב"ק סוגיא דיאוש דל"ל כתוס' סוכה דשמואל רק בדרבנן ל"ל מהב"ע, א"כ ר"א דמתרץ לדשמואל מהב"ע א"ש ביותר דמקשה מאי אילמא למר בר רב אשי דמתרץ בלקח ע"מ לשלחו כן י"ל. והא"ש דל"ק קושית ש"א דמ"ד ימי ספורי אי' ימי חלוטו, י"ל ס"ל מהב"ע לא יצא, וכן י"ל דס"ל לר"י כר"ש ר"פ לולב הגזול וא"ש ועיין:

אלא דעדיין קשה לפי שיטת הריב"א דצ"ל דקושי' ש"ס מתחלה האי עשה ול"ת הוא היינו הגם דל"ת נדחה מ"מ עשה איכא ומאי אולמא, ותירץ הש"ס באוקימתא קמייתא, א"כ למ"ד קיימו ול"ק כמ"ש לעיל, אלא דקשה על תחלת הקושיא י"ל להכי צריך קרא דלולי קרא הי' יוצא בלקח ע"מ לטהר המצורע, והשתא דכתיב קרא אפילו בדיעבד אינו יוצא משום מהב"ע וצ"ל דתחלת הקושיא אזלא ואתיא למאן דל"ל מהב"ע וזה דוחק קצת: אלא דבלא"ה צריך לעיין לפי שיטת ר"ת דגם אחר קנין דליכא עוד נדנוד עבירה מפני שבאה לו המצוה ע"י עבירה שעשה וכבר עברה ג"כ איכא משום מהב"ע דלא יצא קשה מסוגיא זו דמשני כגון דעבר ושקלה לאו עבר עשה איכא, מכיון שמצוה זו ע"י עבירה באה לו א"כ ל"י ידי מצוה ואיך ס"ד דלא ישלח והרי לא יקיים המצוה, מזה נראה כשיטת הר"י ז"ל כשהעבירה כבר עברה ליכא משום מהב"ע הגם שלולי העבירה לא הי' אפשר לו לקיים המצוה כמו בגזילה אחר שקנה וכדומה ולשיטת ר"ת קשה. וצ"ל דסוגיא אזלא למ"ד דס"ל מהב"ע יצא ולשיטת ריב"א דכתבנו דקושי' מעיקרא אזלא רק למאן דל"ל מהב"ע, א"ש תירוץ ש"ס דעבר ושקלה דלמ"ד מהב"ע ל"י בלא"ה לק"מ ועיין: ועפ"ז יש מקום ישוב למ"ש הרמב"ם פי"ג מהלכות שחיטה דאסור ליקח למצוה ואם עבר לוקה דעשה ול"ת הוא, וצ"ע למה לא כ' אוקימתת ש"ס בעבר ולקח או לקח ע"מ לשלחו, ונתקשה בזה בשאגת ארי' סי' ל"ג ולא עלה בידו ישוב ע"ז, ולמ"ש י"ל דכל שקלא וטריא אזיל למאן דל"ל מהב"ע אבל למ"ד מהב"ע ל"י צריך קרא שלא ליקח מעיקרא הגם דאיכא עשה ול"ת והיינו לשיטת הריב"א דל"ת נדחה וליכא רק עשה ומשום מאי אולמא האי עשה וכו' הי' יוצא בדיעבד והשתא דכתיב קרא גם ל"ת איכא ולקי וגם דיעבד לא יצא וכיון דא"ש צריכותא דקרא בכה"ג, מנ"ל דתשלח ממעט בלקח ע"מ לשלחו כנ"ל לפום רהיטא, ולא שמתי הדברים בכור הבחינה. ולשיטת הכ"מ הלכות לולב דרמב"ם ל"ל מהב"ע ל"י לא א"ש דברינו, אבל יכונו לשיטת לח"מ שם עיי"ש: והנה מ"ש הנב"י משום מאי אולמא ליכא משום מהב"ע נכון אשר דבר, וע"פ דברינו הניתנים למעלה יש סיוע לדבריו, אבל בכל זה לא יצא חובתו, לפי מה שהעלה תוס' בשיטת ריב"א דלא נדחה הל"ת רק דליכא מלקות איסורא מדאורייתא מיהא איכא, לפי זה הקושיא במקומה עומדת הדר הו"ל מצוה הבאה בעבירה, מה לי איסור מלקות מה לי איסור דאורייתא דליכא מלקות, ואפי' באיסור דרבנן מבואר מרש"י פסחים גבי מצה של טבל דאיכא מהב"ע וצ"ע: ויש מקום אתי ליישב קושית חתנו של הנב"י ז"ל וכתוב לפני מאז בחידושי לחולין, דלא מצינו מצוה הבאה בעבירה דלא יצא רק אם על ידי שנאמר דיצא עדיין לא פלט מן העבירה אין בה מגרעת מכמות שהיא אם לא יצא כה"ג לא יצא דיש בה תיעוב למקום לעשות מצוה שבאה על ידי עבירה, אבל אם על ידי שיצא בדבר הזה ידי מצוה לא עבר עבירה כלל או שנקלשה העבירה ע"ז כהאי גוונא לא אמרינן דלא יצא, דאם לא יצא ידי מצוה תגדל התיעוב וניאוץ לפני ד' ולזה א"ש שיטת הריב"א דאם אמרינן דיצא ידי מצוה נדחה הל"ת מפני מצות עשה שמקיים, ולשיטת תוס' בשיטת הריב"א עכ"פ נקלש העבירה טובא דאין בה מלקות רק איסור בעלמא ואם לא יצא עובר ל"ת שיש בה מלקות כה"ג אמרינן דמקובלת המצוה לפני ה' שלא יעבור נגד רצונו בל"ת שיש בה מלקות, כן נ"ל מסברא בענין כזה שכבר מצינו שנכנסו לחלק באופנים שונים בסברות דקות בענין דמהב"ע ועיין: והנה כמה קושיות נאמרו בשיטות הריב"א בספרן של צדיקים גדולי האחרונים. וגם אני אחרי' נתקשיתי מש"ס ר"ה פי"ט במתניתין דאין עולין באילן וכו' ובגמרא די"ט עשה ול"ת הוא וצ"ל דרבנן חזקו איסורם בעשה ול"ת כדאורייתא, ועיין רמב"ם הלכות שופר. וצל"ע ניהו יעשו שבות שלהם כדאורייתא שלא יהי' עשה דשופר דאורייתא דוחה ל"ת ועשה דידהו, מ"מ בוודאי קיל דבריה' מדאורייתא, ולשיטת ריב"א דל"ת נדחה בכ"מ מפני עשה רק משום מאי אולמא אמרינן שב ואל תעשה עדיף דמאי חזית לדחות עשה זו מפני זו, ואם המעשה חמורה ליכא מאי אולמא כמפורש בחולין קמ"א, וא"כ איך העמידו דבריהם בשופר בעשה ול"ת גם אם הי' משתמש במחובר וכדומה דאורייתא לא הי' רק משום מאי אולמא עשה דשופר, ועכשיו שהוא מדרבנן בוודאי לא שייך מאי אולמא, זה דאורייתא וזה דרבנן וצל"ע: ואני בעניי הכינותי זה רבות בשנים בחי' למס' חולין ישוב לקושית תוס' שם דריב"א לא חידש דל"ת נדחה רק בי"ט דעלה קאי לתרץ הא דמקשה ש"ס אחרישה לא לחייב וכיוצא בו דדמי לי' אבל לאו בכ"מ אמרי' ואפרש שיחתי, בהקדם מ"ש פ"י בקידושין בק"א הא דעשה קודם הדיבור אינו דוחה לל"ת לא משום קלות עשה דקודם הדיבור, אלא דכל שאחר הדיבור שנאמרה הל"ת ג"כ מיד נאמרה העשה אפילו נגד הלאו אבל כל שנאמרה העשה קודם הדיבור ועדיין לא הי' הל"ת לא נאמרה העשה שתעשנה אפילו נגד הלאו כשאקר' הל"ת וכשנאמרה הל"ת לא נדחה מפני העשה שקודמת עיי"ש ודבריו דברי אלהים חיים המה: ויש להקשות לפ"ז על שיטת הריב"א דס"ל דל"ת נדחה רק דעשה אינה נדחת עכ"פ לא נאמרה עשה זו דכיסוי נגד לאו די"ט שתקיימה אפילו נגד ל"ת די"ט דהא א"א ל"ת דיו"ט רק עם עשה ואיכא משום מאי אולמא, וכיון דלא ציותה תורה שנקיים מצות כיסוי במקום ל"ת די"ט, ממילא אינה נדחת כיון שלא נאמרה העשה נגד לא תעשה זו וצ"ע לכאורה. ונ"ל דס"ל לריב"א דאיכא ל"ת די"ט בלא העשה בנשים דליתנה במצות עשה שהזמן גרמא, ותוס' בקידושין כ' דל"ת דאיכא עשה עמה אלי'. וזה ליתא לשיטת הריב"א דהא ס"ל דל"ת לעולם נדחה וליכא רק עשה, וקושית תוס' בקדושין כבר נתקשה בה פ"י שם הא שריפת קדשים ג"כ מ"ע שהזמן גרמא הוא, ולפ"ז א"ש שיטת ריב"א כיון דבנשים איכא ל"ת די"ט בלא עשה ממילא נאמרו מ"ע דכיסוי נגד ל"ת די"ט, דהא משכחת בי"ט ל"ת בלא עשה וכיון שנאמרה נגד ל"ת די"ט שוב גם באנשים דאיכא ל"ת ועשה נדחה הל"ת דהרי נאמרה העשה אפילו נגד ל"ת זו וליכא רק עשה ומשום מאי אולמא כנ"ל: ומיושב קושית תוס' חולין דבשלוח הקן דליכא אופן שתהי' הל"ת בלא עשה ואיכא מאי אולמא ממילא לא נאמרה העשה דטהרת מצורע וכדומה בציווי נגד ל"ת דלא תקח לא נדחה הל"ת לעולם וא"ש. ובזה מיושבים רוב או כל קושיות אחרונים על שיטת הריב"א: ובתוכם קושיתי מש"ס ר"ה דעשה דשופר לא נאמרה נגד ל"ת די"ט דבאנשים א"א לל"ת רק עם העשה ובנשים הרי שופר ג"כ מ"ע שהז"ג, ולא נאמרה עשה דשופר נגד ל"ת די"ט כלל ואיכא עשה ול"ת בדאורייתא נגד מצות עשה דשופר, וחזקו והעמידו רבנן דבריהם שיהי' בעשה ולא תעשה כדאורייתא. כנלפע"ד והדברים עתיקים ונכונים וברורים בעזה"י: ולסיים מעין פתיחה בברכה למען יאריכו ימיך ולמען ייטב לך, בשלהי מסכ' אמר ר' יעקב בכבוד אב כתיב למען יאריכון וכו' ובשלוח הקן כתיב למען ייטב לך הרי שאמר לו אביו עלה לבירה וכו' היכן אריכת ימים של זה וכו' אלא למען יאריכון ליום שכולו טוב ומקשה ש"ס דלמא לאו הכי הוי ר' יעקב מעשה חזי וצ"ע איך ס"ד דר"י מעצמו בלי שראה מעשה אמר כן ממחשבות לבו אם יהי' כן היכן אריכת ימיו, וגם הו"ל להקשות דלמא לאו הכי הוא כלומר מנ"ל הא, ולמה מקשה דלמא לאו הכי הוה דמשמע דקאי על מעשה שהי' דלאו הכי הוה כמו שאמר. ונ"ל דס"ד דר"י מעשה שמע מי שאמר לו אביו הבא לי גוזלות, והוכיח מזה דהיכן אריכת ימיו וכו' ע"כ ליום שכולו ארוך, ומקשה דלמא לאו הכי הוי כמו שהוגד לו שעלה ושלח האם ולקח הגוזלות לקיים מצוה הלא יש כמה דינים במצות שלוח הקן שאם לא עשה כדינא לא קיים המצוה למ"ד שצריך לשלח בכנפים אם שלח ברגלים לא יצא ולמ"ד ברגלים ושלח בכנפים ל"י ודלמא לא עשה כראוי ומי שסיפר לו לא דקדק יפה אם עשה כהלכה ואולי לא קיים מצות שלוח כדינא ועשה עבירה שלקח הגוזלות ממילא מצות כיבוד אב לא קיים ועשה מצוה בעבירה, ועכ"פ לא כהוגן עשה, וזה קושית ש"ס דלמא לאו הכי הוי דלא הכי הוי כמו שהוגד לו שקיים מצות שלוח דלמא סבור שקיים ולא קיים, ומתרץ ר"י מעשה חזא שהוא בעצמו ראה ודקדק אחריו שקיים מצות שלוח כתקנה כנ"ל וא"ש: ובדברינו אלו אתיישב לן מה דצ"ל בש"ס קדושין ל"ט ע"ב דמתרץ רבא מתני' דקדושין דלא כר"י והא דקתני מריעי' לו ר"י היא עיין רש"י שם, וצ"ע הלא ר"י מעשה ראה ומוכח ע"כ דהנכון כמה שאמר ואיך מתני' פליג על ר"י הגם דמעשה דר"י דחזה מה דחזה הי' אח"כ מ"מ הא מוכח ממעשה זה שא"א להכחיש דכוותי' הוא וח"ו מאן דמתני' מתני' דקדושין שקר בימינו, שנתברר אח"כ בראית עין לכל רואה דלאו הכי הוא, וצ"ע טובא. ולמ"ש א"ש די"ל דר"י ראה שקיים זה מצות שלוח הקן היינו לפי דעתו קיים שלוח הקן דס"ל דלא בעי לשלח עד שתצא מתח"י, או דס"ל בכנפים ולא ברגלים, ולפי דעתו הוכיח דלמען יאריכון ליום שכולו ארוך, אבל לפי דקיי"ל אפשר לא הי' מקיים מצות שלוח אין ראי' ממעשה זה כדר"י וא"ש מתני' דקדושין ודפיאה דאלו דברים שאוכלים פירותיהם בעה"ז וק"ק לעה"ב ות"ת כנגד כולם דכתיב כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים, וצ"ל לשון ויוסיפו לך הול"ל ויתוספו לך, ובש"ס יומא מקשה וכי יש שנים שאינם של חיים נ"ל כי תכלית החיים להשלים נפשו בעה"ז כדי לזכות לעה"ב חיים אמיתים נצחיים, והיינו כי בי ירבו ימיך בעזה"ז ומה תכלית של הימים ויוסיפון לך אלו הימים שנות חיים אמיתים חיים טובים, יום שכולו טוב יום שכולו ארוך כולו יום ולא חשך באור פני מלך עליון ית"ש חיים, כן יזכנו ה' יאר פניו אתנו סלה: הנה צפנתי לך חדשים שחדשתי היום, וגם ישנים שחדשתי מאז, להשביע נפשך היפה השוקקה לשמוע דברינו ויותר מה שעגל רוצה להניק וכו' יעניק לך מטובו ה' אין טוב אלא תורה, תתענג על רב טוב חיים ברכה ושלום עד העולם. הכ"ד חותנך אות"נ בלב ונפש מנשקך מרחוק מקרב הלב הק' אברהם שמואל בנימין סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה