כתב סופר חושן משפט· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה לד
שיל"ת פרעסבורג כאור בוקר ה' כ"א טבת תרכ"ה לפ"ק. שלום וברכה, מאלקי המערכה, לראש י"נ הרבני המופלג מורג חרוץ מלא ברכת ה' חרד על דברו, הקצין הנכבד כש"ת מו"ה משה שעהנפעלד נ"י בשבת תחכמני בק"ק נייטרא יע"א: זה שבועות שתים ויותר אשר הגיע לידי יקרתו ולהמון ועוצם טרדותי בדברים העומדים ברומו של עולם, ותלוים בה עקרי ויסודי הדת שאנחנו עוסקים ובאים בה מלבד טרדות התמידים בלימודים וצרכי הציבור הנחתי מכתבו מן הצד, ותחלת לילה זו בחפשי בין המכתבים בא לידו מכתבו, פניתי איזהו שעות ובאתי אל העיון ושמתי עיוני עליהם ואשיב מפני הכבוד בקוצר אומר לפי מסת הפנאי: מע"כ נ"י ירה חצי השגותיו על הש"ך יו"ד סי' ס"א ס"ק י"ג, שנכנס לחלק בין ספק אם מחיוב במתנות תוקפו כהן מוציאים מידו דלוי, ובין ספק בכור דהספק בבהמה דלקמן סי' שט"ו דפסק הרמ"א דאין מוציאין. וגמגם פר"מ טובא בסברת הש"ך, הנה עיקרן של דברי הש"ך הם בשמרת בית ג' שער ב' וש"ך הרגיש בחולשת החילוק ולכן כ' שביארו יותר והוסיף מדילי' דבספק בכור איכא רוב דלאו בכורים נינהו. וגם חזקת מרא קמא כוונתו במעי האם הי' בחזקת מרא. וכ"ז ליכא בספק בגברא אם הוא מחיוב במתנות דרוב ליכא וגם חזקה למ"ק ליכא דהספק מתחלה הוא אם חייב ליתן, ובאמת במשמרת לא משמע שהתכווין למ"ש הש"ך ותוספת מרובה על העיקר ואלו כוונת משמרת כמ"ש הש"ך לא הי' צריך כלל לחלק בין ספק בגברא או בבהמה, ובכוונת הרשב"א נראה דבספק בגברא כמו לוי אם הוא מחויב במתנות יש לו לכהן ענין בבהמה זו אם שחטה ישראל ויש אופן שיקבל מתנותיו מבהמה זו ועכשיו שהוא ביד לוי הספק מצידו ואי תפס ל"מ מיני'. משא"כ בספק בכור כיון דהספק בבהמה עצמה אין אופן שיהי' לכהן חלק בה לכן גם אי תפס מפקינין מיני'. דהוא כעין חזקה דלאו דילי' הוא דבלא אופן לא יהי' חיובא לתת לו כנ"ל בכונת הרשב"א. ומ"מ חילוק קלוש הוא, והעיקר כהוספת הש"ך ותו ל"צ כלל לחלוקו של הרשב"א, ויש נפקותא בין הש"ך למשמרת, לש"ך בתייש הבא על הצבי מהני תפיסה דל"ש לא רוב ולא חזקת מ"ק, ולמשמרת לא מהני תפיסה כיון דיש אופן שיהי' לכהן חלק בו דלעולם ספיקא איכא וכ"כ במשמרת מפורש דספק בכור וה"ה לכוי וצבי הבא על התיישה אי תפס מפקינין. ולכן לא אוכל להבין איך הוסיף הש"ך על המשמרת והעמיס בכוונתו משום רוב וחזקת מ"ק אי תפס מפקינין הרי הרשב"א מפורש כ' בכוי וצבי הבא על התיישה מפקינין וצל"ע, ובספק טריפה י"ל פשוט דבין לרשב"א בין לש"ך לא מפקינין דהרי הי' בחזקת כשירה דרוב כשירה וליכא חזקת מ"ק ועיין: מה שהתעורר פר"מ נ"י ממ"ש הפר"ח או"ח סי' ס"ז וביו"ד סי' פ"ח ומוצא דבריו מתשובת הרמב"ם לחכמי לוניל לחלק יצא בין ברכת ק"ש דאם חוזר וקורא צריך לברך ג"כ וכן בספק נטל לולב וכדומה, ובין שביעי ספק שמיני ואנדרוגנס וכו' וכדומה דבספק קרא ק"ש גברא ב"ח הוא וספק אם קרא ונטל לולב משא"כ בשביעי ספק שמיני ואנדרוגנס דספק בחיוב גברא אינו ענין כלל לכאן וכוונתו פשוטה ורצוי' דבספק קרא ק"ש הי' עליו חזקת חיוב לברך, הגם דהקלו רבנן בספק ברכה הגם שהי' עליו חזקת חיוב לברך ובוודאי קרא ק"ש וספק בברכה א"צ לברך מ"מ כל שספק בק"ש מחיוב לברך ג"כ כיון שהי' בחזקת חיוב לברך, כ"ז שקורא ק"ש וכן בספק נטל לולב וכדומה וכיוצא בו, אבל בספק שמיני ואנדרוגנס שלא הי' בחזקת חיוב דנימא נוקמי אחזקת חיוב לכן ניהי שצריך לישב בסוכה מספק דאורי' אבל בברכה דרבנן כיון שלא הי' חזקת חיוב פטרוהו זהו כוונתו פשוטה: ומה שפקפק פר"מ נ"י על מ"ש אבא מאה"ג זצ"ל בח"ס יו"ד סי' ט"ש לחלק בין אם הספק בגברא ב"ח או הספק בממון דלא נאמר צדק משלך ועשה הכתוב ספק כודאי אלא בספק ממון, משא"כ בספק אי גברא ב"ח, סברתו נכונה מאוד וכבר אמורה הקושי'. והתי' בריטב"א יבמות צ"ט שהקשה תחלה בפשיטות למה יעשו כן והא צריכים ליתן לקיים מצות נתינה לישראל' אלא בוודאי אין כאן משום גזל עד שיודע בוודאי שהוא חייב במתנות תרומה עכ"ל. וצ"ל בתחלה בקושי' פשיטא לי' דמתחייב ליתן משום מצות נתינה וגזל השבט ומתרץ דא"צ ליתן משום ספק ולא כתב טעם גם צ"ל למה לא הזכיר כלל בסוגי' מחולין קל"ד ונראה דבקושי' פשיטא לי' ריטב"א דמחייב משום ספק כבש"ס חולין כל דליכא חזקה שפטור מחיוב משום צדק משלך וכיון דחייבה התורה ממילא כשאינו נותן גזל השבט בידו. ויש מתרצים לחלק בין אם הספק בגברא אם מחויב או לא דלא חייבה תורה במצוה זו רק מי שהוא וודאי מחיוב רק הספק במקרה בממון ע"ז נאמר צדק משלך היינו כשהספק מצד אם הוא שלו או של עני, אבל אם הספק אם הוא בר חיוב לא חייבה התורה דאין הספק אם שלו או של עני הוא דנאמר צדק משלך, אלא הספק אם נכנס בחיוב כלל, והן הן הדברים של ח"ס בהוספת נופך משלי וסברתי סברת הריטב"א. טב"א. ומ"ש פר"מ נ"י מספק גר לא דמי' כלל שעכשיו כבר נכנס בחיוב מצות ומצות נתינה עליו והספק אם הפרה נשחטה קודם או אח"כ, ודומה לספק לקט וכדומה לו, ואין מן הצורך להאריך, וכעין סברא זו כ' הפ"י בק"א קדושין נ"ג בספק אם הגיע לכלל חיוב מצות בספק בן י"ג עיי"ש: ונראה דשיטת הריטב"א כשיטת רמב"ן ורשב"א שבר"ן נדרים ז' ע"א, דכל ספק במתנות צדקה לחומרא דווקא באיכא חזקה לפטור פטור כמו במתני' בפרה שנשחטה, והר"ן הקשה מש"ס חולין דקאמר ש"ס קמה בחזקת חיוב קיימת, אלמא כל דליכא חזקת חיוב פטור, ולפע"ד דרמב"ן ורשב"א לא ס"ל דספק להחמיר רק שם משום ספק נדר הוא והוי ספק דאורייתא ככל ספק נדר, הגם דאית בי' פסידא דממונא הכי נימא בספק נדר שיש בו פסידא דממונא פטור מספק אבל בספק לקט וכדומה דהחיוב בא משום שהטילה התורה עליו ליתן, וכל שהוא ספק לקט לא חייבתו התורה ומעיקרא ליכא עליו מצוה כלל ובוודאי פטור רק במקום חזקה ילפי' מצדק משלך, וזה ג"כ שיטתו של הרא"ש בנדרים בספיקא דווקא בספיקא דיש יד לצדקה דאיכא ספיקא דאיסורא, אבל בכל ספק מתנות כהונה או צדקה י"ל ס"ל דספק להקל, אלא דרא"ש ב"ב פ' מי שמת שהוצרך לתת טעם למה ספיקא לחומרא נראה דס"ל דגם בספק נדר כיון שיש בו ממונא לקולא כר"ן, וצ"ל כמ"ש ש"ך סי' רכ"ט ס"ק י"ד בסופו משום הפקר כ' זה או דנפקותא אם עמד וחזר ומת אח"כ אם מחויבים היורשים ליתן דעליו ליכא משום נדר ואיסור, והיותר נכון מ"ש בח"ס יו"ד סימן ר"מ דכשעומד וטוען ברי נאמן על עצמו מה שנוגע לענין איסור עיי"ש: אלא על הגהות מרדכי בפ"ק דב"ב דפסקו המחבר יו"ד סי' רנ"ט דספק עניים להחמיר גם דליכא חזקת חיוב קשה קושית הר"ן, וכן על ריטב"א דיבמות שהוקשה לו ממתניתין שם והוליד מזה לחלק בין הספק בגברא או בחפץ מוכח דס"ל אפילו ליכא חזקת חיוב חייב וקשה עליו קושית הר"ן הנ"ל. וליישב נ"ל דבאמת צ"ל סוגית ש"ס חולין תרתי ל"ל פרה בחזקת פטור וקמה בחזקת חיוב, ודיוקא סתרו, ונ"ל עפמ"ש המרדכי שם בתי' הקושיא הא איכא רוב של בעה"ב, ותי' משום צדק משלך ל"מ לי' רובא. ורבים ראו כן תמהו הא רובא עדיף מחזקה ומשום דפרה בחזקת פטור כ"ש היכא דרוב מסייע לי' לבעה"ב, ומאז אמרתי ליישב בחדושי לחולין דס"ל למרדכי דהך דרובא עדיף מחזקה עדיפותא דרוב על החזקה אינו כחזקה, וידוע שיטות הריב"ש דרוב לא עדיף יותר מב' חזקות, ומרדכי ס"ל דאפילו כב' חזקות אינו, וא"ש תירוצו נהי דמוכח ממתניתין דבמקום חזקה ל"א צדק משלך, אבל בקמה דבחזקת חיוב קיימת אלא דרוב עדיף מחזקה הך עדיפותיו דרוב לא אלים כמו חזקה ואמרו בכהאי צדק משלך, והארכתי במק"א בענין זה בעדיפותיו דרוב נגד החזקה ואכ"מ ועוד י"ל אפי' ס"ל למרדכי דרוב כב' חזקות, מ"מ א"ש לפי שכ' בקושי' הגם דאיכא קורבא, הא רוב וקרוב הולכים אחר הרוב, ולפ"ז א"ש תירוצו צדק משלך דרוב אל עדיף מקורבא וחזק' קמא והוי מחצה, ואפי' עדיף רוב קצת משנים, מ"מ לא אלימא עדיפותא כחזקה וא"ש ועיין. וא"ש ישוב המרדכי, והא"ש דש"ס הוצרך לתרתי דפרה בחזקת פטור קיימא דאל"ה בספק השקול ה"א צדק משלך, והוצרך נמי דקמה בחזקת חיוב משום דאיכא רוב, והוצרך לומר דאיכא חזקת חיוב המנגדת וכהנ"ל: ומיושב שיטת הגה"מ וריטב"א כיון ברוב נגד החזקה דרוב עדיף מחזקה אלא בעדיפותא דרוב על החזקה לא אלימא כחזקה אמרו צדק משלך כ"ש בספק השקול דלא אזלי' בספיקא להקל וא"ש ועיין: ולשיטתו של הר"ן דווקא בקמה דאיכא חזקת חיוב אמרו צדק משלך צ"ע למה קאמר ש"ס פרה בחזקת פטורה קיימת ועד דדייק מדאמר קמה בחזקת חייב דייק מדאמר פרה בחזקת פטור קיימת, וצריכים אנו לדברי הגאון מו"ה בצלאל ראנשבורג זצ"ל שבח"ס סי' ט"ש, בבהמה איכא חזקת חי כמ"ש פלתי סי' ס"ט וס' ס"א ולכן הוצרך דנגד זה של פרה חזקת פטור ומ"מ יש מן הקוש' קצת דהו"ל לר"ן להביא ראי' מזה דספק פטור דהרי בפרה ספק הוא, וי"ל לשיטות החולקים וס"ל בספיקא חייב קשה הא בפרה לאמת רק ספק הוא דאיכא חזקה מנגדת י"ל ס"ל כט"ז יו"ד סי' שצ"ד דכשמת לפנינו ליכא חזקת חי מעיקרא, ור"ן ס"ל כחולקים על הט"ז וש"ך בנקה"כשם וב"ש סי' מ"ז, אלא מר"ן גיטין במתני' ס"פ מי שאחזו ואם אין ידוע וכו' כתב הר"ן וליכא חזקת חי כשמת לפנינו ליכא חזקת חי' נראה דס"ל כט"ז. ואין ראי' משם לט"ז, די"ל כיון דאיכא חזקת היתר לשוק ואיסור ליבם לא מוקמי' על חזקת חי, אבל הר"ן דכתב משום שמת לפנינו נראה דס"ל כט"ז, ואם אפשר דס"ל דלאו בודאי אמרי' שמת מעיקרא כדס"ל לט"ז מ"מ עכ"פ ס"ל דאזדא חזקת חי כיון שמת לפנינו, וא"כ קשיא הא הכא ליכא חזקת חי, ומ"מ הוצרך לומר דיש לה לפרה חזקת פטור וצ"ע: עוד קשיא לי על הר"ן דלא מייתי ראי' נגד רשב"א ורמב"ן ממתניתין יבמות צט' למה פטורים מספק בליכא חזקת פטוור כדהקשה הריטב"א שם. וצ"ל דס"ל דהתם שאני כיון שהספק בגברא אי ב"ח הוא כתי' הריטב"א, אלא ממ"ש ר"ן בחולין פ' הזרוע מלתא בטעמא דהשמיט הרי"ף הך מתני' דגר שנתגייר דסמך עצמו על עובדא דהאי ליואי דחטף מתנתא דשמעי' מינה כל היכא דאיכא ספק במתנות אזלינן להקל עיי"ש, ואי ס"ל לר"ן לחלק בין הספק בגברא או במתנתא איך סמך הרי"ף על דמייתי דהאי בר לואי שם הספק בגברא אם נכנס לחיוב משא"כ בגר שנתגייר וצ"ע. ואפשר דר"ן לא גרס במתניתין דיבמות ופטורים ממתנות ובריטב"א יבמות נראה דבגרסא תלי' דיש שאין גורסים זה במתני' ועכ"פ שמעי' כי הרי"ף לא נחית לחלק כלל בין הספק בגברא אי בר חיובא הוא או במתנתא וכן ס"ל לר"ן: ומה דצ"ע טובא על שיטות דסוברים דאזלי' בספק דמתנות עניים להחמיר עד דאיכא חזקת פטור והוא לר"ן שיטת רמב"ן ורשב"א דר"ן לא נחית לחלק בין נדר למתנות שחייבה התורה, ולמ"ש דס"ל דווקא בספק נדרי' עכ"פ הגה"מ וריטב"א והמחבר ס"ל הכי קשה עלייהו מהאי מתנתא דחטפה בר ליואי דמפורש בש"ס פ' הזרוע דא"צ ליתן, וי"ל דס"ל להגה"מ דשאני מתנתא דליואי דאיכא ספק בגברא עדיפא לפטור, אלא הא בספק הבא על הצבי' מבואר בפ' או"ב ופ' הזרוע דפטור והוא א' מן הראיות שהביא הרשב"א בתשובה סי' תרנ"ח דאזלינן בספק אפילו ליכא חזקת פטור להקל וקשיא להגה"מ ומחבר, וכבר התעורר בטורי אבן באבני מלואים שלו בר"ה י"ד, וקרא תמה למה מקילים במתנות כהונה, והביא כמה ראיות מש"ס ולא אזלינן בספיקא להקל וש"ס דילן בחולין קל"ד מדמה מתנות כהונה למתנות עניים ולא מצא מענה וצע"ג: ואחר העיון קצת עלה במחשבה לפני ליישב כ"ז דקשי' לי לפמ"ש הר"ן פרק הזרוע גבי מתנתא דלואי דאם תפס מפקינן כיון דיש לו טובת הנאה בו, ועיין ש"ך סי' שט"ו סק"ג שביאר יותר כיון דיש לו ט"ה הוא בחזקתו והכהן לעולם מוציא ועליו להביא ראי', ואם זה בשכבר תפס כ"ש שיש לומר יותר דמה"ט אינו מחויב להוציא מידו מספק, וא"כ לא מקשה ש"ס מידי חולין קל"ד מפרה אקמה דבמתנות כהונה יש לו ט"ה ולכן בחזקתו הוא דגם כשמחויב יש לו בו ט"ה, משא"כ בלקט שכחה ופאה דלית לי' ט"ה לבעלים, לכן ספק להחמיר ואפילו לטעמא מקרא צדק משלך י"ל דל"נ רק במתנות עניים דליכא ט"ה כמו שנכנס לחלק בין איכא חזקת פרה. ויש להסביר להבין ביותר דל"נ צדק משלך רק אם הי' תפוס בידו לא הי' יוכל להוציא מן העני ואין לו לעני רק משום שהוא ביד בעלים ע"ז נאמר צדק משלך שיהי' בעיניו כאינו מוחזק בו אבל במתנות כהונה שיש לו ט"ה וגם אי הי' תפוס בידו הי' מוציא ממנו, כיון דגם בחלק הכהן יש לו בו ט"ה, כה"ג ל"נ צדק משלך וצל"ע: ויש לנו לומר דמקשן ס"ל ט"ה אינו ממון ורבא שהקשה מחלה על מתניתין הגם שס"ל בנדרים פ"ה ע"א ט"ה ממון, מ"מ מקשה שפיר מחלה על מתניתין דבשניהם איכא ט"ה יותר שנוטל פרוטה לתתה לב"ב ועיין פר"ח יו"ד סי' ס"א סקל"ד בסופו, וי"ל משו"ה כי אתא רבין אמר קמה אקמה קא קשי' לי' דס"ל ט"ה ממון ולא קשי' מקמה אפרה דמתני' ולכן אמר קמה אקמה קא קשי' לי' כנ"ל: וא"ש לפ"ז דס"ל לרמב"ן ור"ח ור"ן והרבה מן הראשונים דט"ה ממון נקטה להלכתא כרבנן דקמה אקמה קשי' לי' אבל ממתני' בלא"ה לק"מ כמ"ש, ול"צ לומר דווקא פרה בחזקת פטור קיימא אלא מתנות כהונה דאית בי' ט"ה שאני וכן הגה"מ פ"ק דב"ב י"ל הכי ס"ל וא"ש ועיין היטיב: ונפל מלתא בדעתי כעת בכתבי זאת דיש ליישב בזה סתי' הרמב"ם דפוסק בקדושין ט"ה אינו ממון וכן בגנב תרומה מבעלים, ובפ"ז מנדרים קפסק כמתניתין דנדרים וכתב הכ"מ דס"ל בנדר שאני דויתר אסור במודר הנאה ועיין ש"ך ח"מ סי' שנ"א ד"ה כתב הרמב"ם וכו' וצ"ל מנ"ל לרמב"ם הא אלא למ"ש י"ל דיש לו ראי' מכח קושיא שהקשיתי ותירוצי דמקשה מפרה אקמה דס"ל ט"ה אינו ממון ועדיין קשה דבמתני' נדרים ס"ל בכהנים אלו דט"ה ממון ואתי רישא וסיפא כתנאי כמבואר בנדרים שם, דלמא מתני' דחולין ג"כ הכי ס"ל ומזה הוכיח הרמב"ם דס"ל למקשן ותרצן לחלק בין נדר למק"א הגם דרמב"ם ס"ל גבי מתנתא דלוא דתפס אין מוציאין הגם שיש ט"ה וכן ס"ל בספק בכור א"כ לכאורה לק"מ כנ"ל כמובן. י"ל דווקא לענין תפס ס"ל דאין מוציאין הגם שיש לבעלים ט"ה אבל ליתן לכתחלה מודה דיש לחלק כנ"ל. וכיון דפסק הרמב"ם ט"ה אינו ממון באמת ס"ל בספיקת ש"ס בנדרים ובספיקת ש"ס ב"ב פ' מי שמת בספק להקל ואפי' ליכא חזקת פטור וראי' מספק כלאים וממתניתא ועיין כי הקצרתי קצת: אלא דכ"ז לא יועיל לנו לשיטת הרמ"א שבח"מ ס' ס"ז ופ"ז וכ"ע דס"ל ט"ה אינו ממון ועיין בש"ך סי' שנ"א ושתיק לי' למחבר ביו"ד סי' רנ"ט אלא דיצא לחלק בין יורשיו לעצמו וקשה מ"ש ממתנות כהונה וצ"ע: ואפשר י"ל דס"ל גם אי ט"ה אינו ממון מ"מ לענין זה מהני ט"ה דיש לו חזקה יותר בספק ממי שתבעו כיון בהך צד שמחויב מ"מ יש לו בו ט"ה וכן משמע מש"ך סי' שט"ו ביו"ד שכתב טעמא דיש אומרין דאי תפס ל"מ משום ט"ה, והלא קיי"ל להלכה ט"ה אינו ממון, וכן דעתו בש"ך ח"מ סי' שנ"א, וצ"ל מ"מ מהני לדבר זה גם שא"מ וכ"ש דליתן לכתחלה מידו א"צ משום ספק דע"ז לא נאמר צדק משלך וש"ס חולין באמת הי' יוכל לתרץ כן אלא דעדיפא משני דיש לפרה חזקת פטור וקושטא מתרץ, או אפשר כיון שיש חזקת חי לפרה וזה עדיף ממה שיש לבעלים חזקה יותר מצד ט"ה, ולכן משני דאיכא ג"כ חזקת פטור ולרבין דאמר קמה אקמה קרמי ס"ל מפרה ל"ק כהנ"ל וא"ש פסקי הרמ"א ועיין: ודע די"ל דהא דפסק המחבר סי' רנ"ט ביו"ד מי שיש בידו מעות ומסופק אם הם של צדקה חייב ליתן אותם לצדקה. והוא מהגה"מ פ"ק דב"ב ושם נאמר משום צדק משלך וכו' י"ל דזה דווקא שאינו מסופק במעות שלו שיש לו לתת צדקה להפריש או מעות מעשר וזה שייך צדק משלך, וע"ז כ' הגה"מ צדקה ג"כ מתנות נינהו, אבל מי שיש תח"י מעות צדקה בפקדון אשר הוא גזבר ואין יודע אם מעות שלו או של צדקה הוא, הוי כממון אחר שמסופק אם שלו או של אחרים הוא, וספק ממונא להקל, וע"ז לא נאמר צדק משלך מה לי עני מ"ל עשיר, ודבר זה כנ"ל נכון ומ"מ לדינא צ"ע:
ומשיטת נמוקי יוסף ב"ב פרק מי שמת ולענין עניים נמי אע"ג דאמרינן ספק לקט וכו' דהא פי' בירושלמי דווקא מתנות עניים מקרא ילפינן לה ועיין בח"ס יו"ד סי' ר"מ דעתו הקדושה ולולי דבריו הקדושים זצ"ל הי' נ"ל דס"ל לנמק"י דווקא במה שחייבה התורה ליתן הטילה התורה עליו חוב אפי' בספק או מצדק משלך או מאינך קראי בירושלמי וכך ניתנה מצוה מעיקרא שגם הספק יתן לעני, אבל מי שנותן צדקה מדעתו ורצונו שלא חייבתו התורה ומחויב רק משום קבלתו ונדרו וכיון דאית בי' ספיקא דממונא ס"ל לנמק"י בהא לא חייבה התורה ולא ילפינן משם דהוי לי' ככל ספק ממונא דס"ל בהא כר"ן נדרים דאפילו אית בי' ספק איסור כל שתלוי' בספיקא דממונא אזלינן קולא לנתבע כנ"ל נכון, וכי כן מודה לו להגה"מ לדינא היכן דהוא מחויב מה"ת לתת לצדקה כגון מעות מעשר לדס"ל דמחייב ונהוג בי' וספק אם הוא מעות כזה שבידו מחויב מספק ועיין: וטרם אכלה לדבר אודיעהו צערי זה כמה שנים להמבואר דיוצא בנתינה לכהן במתנה עמ"ל לדקיי"ל שמי' מתנה אלא שאסור משום כהן המחזיר בבית הגרנות למה לא יתן לכהן בספק מתנות עמ"ל ויצא ידי נתינה ומשום כהן המחזיר בכה"ג ליכא דאם לא יקבל עמ"ל א"צ ליתן כלום מספק ואם לא יהי' מי שיקבל ממנו במתנה עמ"ל פטור מכלום וצלע"ג: והנה בשעה שנכנסתי למלאכת הכתיבה הי' דעתי לקצר והפסקתי באמצע העיון, ובתוך הכתיבה שוטטו רעיוני מענין לענין באותו ענין ונתגדל ככותבת הגסה ולא שמתי הדברים בכור הבחינה לשום עין עיוני עליהם כפי מסת הפנאי ואם יש את נפשו יציע דברים אלו לפני מע"כ תלמידי חביבי מחותני הרבני האברך החרוץ בע"פ מו"ה עקיבא קליין נ"י הוא פנוי יותר ושקד עה"ת ושותה בצמא דברינו כתלמיד וותיק מובהק ימחול לדרוש בשלום תורתו בגיני. הכ"ד ידידו נאמנו אוה"נ מצפה לישועת ה' להגדיל תורה ולחזק בדקי' בקרוב תרוממנה קרנות צדיקים, ויש יד לצדקה לרדוף צדק צדק כי"ח חותם באהבה הק' אברהם שמואל בנימין סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל: