אור ברסלב

כתב סופר חושן משפט· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה יב

תשובה יא

שיל"ת פ"ב נגהי ליום ג' פ' עקב תר"ז לפ"ק. אלקא דמאיר יענהו משמי קדשו, יגדל שמו ותפארתו, ה"ה ידיד נפשי הרב המופלג בהפלגת חכמים, גבר חכם בעוז של תורה, חריף ובקי בגמרא וסברא, כש"ת מו"ה מאיר אבליס נ"י מורה לעדת ה' בק' קיטצע יע"א: לא יום בשורה הי' כאשר קבלתי מכתבו היקר אגרת בת מחלת לב עלי לבי דוי בראותי כי הורד כבוד התורה בעוה"ר לומדים מופלגים יושבים דחוקים לחוצים ובעלי הלשון גברו לשונם תהלך בארץ וחכמת מה להם, ואנחנו לא נדע מה נעשה עד ירחם ה' וירים קרן צדיקים אשר תורתם אומנתם ואמונתם ועליהם יציץ נזרו: ולעשות לידידי מע"כ נייח מעט עיינתי קצת בד"ת הערבים עלי ואשיבו מפני הכבוד בקוצר אומר. הנה מעלתו נ"י תמה על מ"ש הש"ך סי' פ"ב בכללי מיגו ס"ק יו"ד ד"ה ועוד י"ל דהא דנאמנת בתוך שלשים מכח חזקה אין אשה מעיזה וכו' ולאחר ל' איכא חזקה בהדי חזקה וכו' ע"כ. וע"ז תמה ידידי לפמ"ש הר"ן סוף נדרים בשם רמב"ן דהיכא דאיהו בעי לאפוקי ליכא חזקה קו"ח בזה שגיטה בידה כמבואר ביבמות שם וליכא חזקה זו דנהפוך הוא לדבריה עדיין אגידה בי' ע"כ. תמיהתו גדולה והפכתי בזכותו של הש"ך ז"ל ולא מצאתי רק דס"ל דווקא בהוא רוצה להפקיע והיא ע"פ טענתה רוצי' להשאר תחתיו בזה לא אמרינן חזקה אינה מעיזה, כי מעיזה לשקר כדי שתשאר תחתיו אבל בכאן שבין לדבריו בין לדבריה תצא ממנו או בגט או בחליצה כיון שגם לדבריה אסורה לו דעכ"פ גירש זקוקתו, הדרינן לסברא דאינה מעיזה בפני בעלה לשקר בפניו ויודעה בשקרה כן י"ל והוא דוחק כי מלשון הר"ן אינו נראה כן: אלא שצריך טעם באמת למה נאמנת תוך ל' כמו שהקשה הש"ך. ומ"ש ידידי נ"י כיון שמחמרת על עצמה למה לא תאומן רק אחר ל' איכא חזקה המנגדת לה יש לפקפק אולי רצונה לבזות אותו, כמו שכתבו תוס' יבמות ד"ה לאחר ל' וכמו שהרגיש מעלתו בעצמו בסברא זו ולא ביאר כל הצורך, והלא בלאו הכי כמה שיטות דגם בבעל מודה צריכה גט וחליצה כיון שקרוב שבעלה אפילו תוך ל' ומהאי טעמא גופא י"ל גם לחולקים בבעל מודה לדבריה, עכ"פ לא תהי' נאמנת מהאי טעמא בשמכחישה אבל היותר נ"ל דבאמת תוך ל' אין אנו מאמינים לה עכ"פ אנו מסופקים הדין עם מי עמו או עמה כיון דליכא חזקה עכ"פ. וכיון דאסורה לכ"ע כופין אותו לחלוץ לה כיון שספק לב"ד אבל לאחר ל' שחזקה מנגדת ולדידן וודאי שהאמת אתו רק היא שווי' נפשה חתיכה דאסורה אין כופין אותו כיון שהאמת אתו ומשום טובתה אין בזה זה נהנה וזה לא חסר שכופין על מדת סדום כיון שחסר קצת דבזיונא איכא כמ"ש תוס' הנ"ל, כנ"ל פשוט: ויש לעיין למה אחר ל' אין כופים דטענה נגד חזקה דלא מוקים אינש נפשי' יותר מל' יום הכא לא אמרה למה לא בעל אותה רק שלא בעלה אלא האמת אתה והוא לא בעל שיודע בנפשו דלית לי' גבורות אנשים ולכן לא בא אלי' לשכב עמה והיא אינה יודעת מזה ואינה טוענת רק האמת שלא בא אלי' וטעמו הי' כהנ"ל וצל"ע לפום רהיטא. ומוכרחים אנו לומר כי אם היתה טוענת שאינו יוכל לא היתה נאמנת כיון שע"פ הרוב לא ימצא כן ולא נאמנת טענה כזו רק ביש חזקה אין אשה מעיזה פניה משא"כ כאן דליכא חזקה הנ"ל כמ"ש לעיל י"נ נ"י ולכן אינה נאמנת לטעון כך ולפמ"ש צ"ל דאפילו לידי ספיקא אינה מביאה על פי טענתה דאל"כ הי' כופין אותו לחלוץ מספק כמ"ש לעיל, אבל כשטוענת לא בעל אותי עכ"פ מידי ספיקא האמת עם מי לא נפקינן וכופין לחלוץ. והשתא א"ש אחר ל' דטענה שלא בא עליה ממ"נ אין מקום לדבריה אם לא בא אליה מרצונו הטוב איכא חזקה המנגדת דכל כי האי לא מוקים אינש אנפשי' ואם היה העיכוב אצלו שיודע בנפשו דל"ל גבורת אנשים הלא גם זה אינה נאמנת כשטוענת בפירוש ואיך נאמינה בטוענת סתומה ולפרש הענין כך וא"ש. אבל לפי דס"ל לתוס' ב"ב בסוגיא דת"ז דנאמנת כשטוענת דאינו יוכל הדרא הקושיא לדוכתא איך לאחר ל' אינה נאמנת לפרש שהאמת אתה והוא אינו יוכל וכמ"ש וצל"ע כעת: ועלה ברוחי ליישב גוף קושית תוס' ב"ב הנ"ל על פי סברא דוודאי מיגו דעלמא לא חזקה וטובה כ"כ להאמין נגד חזקה אלא דמ"מ מסופק הש"ס שם אי נאמן במיגו דפרעתי אחר זמנו דכיון דטוען נגד החזקה ע"י זה עצמו נתחזקה המיגו ביתר שאת ועז כי בודאי הי' טוען ביותר שפרע אח"ז משיטעון שפרע תוך זמנו שנראה שקר לעין כל וחזקה שאין עושים ככה ועיין סברה זו בתוס' שם ד"ה ולכן מסופק הש"ס אם מועיל מגו במקום חזקה כיון שע"י חזקה נתחזקה המגו ונשאר בספק ולפ"ז י"ל בהא דיבמות דגם מה שהיתה יכולה לטעון שאינו יוכל ג"כ לא נראה לאמת לעיני בני אדם דהרוב אינו כן וטענה ידיעה היא רק שב"ד מאמין לה ואין מאמינים שלא בעל דאיכא חזקה טובא המנגדת י"ל שפיר דע"פ חזקה זו לא נתחזקה המגו דגם כשתאמר שאינו יוכל ליכא טענה מתאמתת כ"כ ומ"מ מגו הוא כיון שבזה תאומן ובטענה זו לא תאומן ובמקום דליכא חזקה נאמנת במגו כזו אבל נגד חזקה פשיטא לש"ס שאינה נאמנת שאין מגו טובא כ"כ כנ"ל: שוב נזכרתי כי סברא זו כבר כתובה אצלי בסוגית עדים שאמרו כתובות י"ט מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו מביא תוס' בשם רש"י במק"א דד"ת א"צ קיום רק מדרבנן הצריכו קיום דווקא כשטוען מזויף וכו' וכבר הרגיש במג"ש דרש"י במקומו מפרש משום חזקה דשטרך בידי מה בעי. ואמרתי דשני' צריכים להדדי דכבר נתקשה בהפלאה לרש"י במקומו הלא ספיקא איכא אי אמרינן מגו במקום חזקה וכקו' תוס' שם ד"ה חזקה אין עיי"ש. ולפמ"ש לעיל י"ל כיון דהמגו שהי' יוכל לטעון מזויף וזה ג"כ טענה גרועה דמדאורייתא א"צ קיום כמי שנחקרו עדותן רק מדרבנן כשטוען מזויף וכי כן אין טענה זו מבוררת בפני השומעים וקשה להאמין להם שיחציף אדם לזייף רק מ"מ מגו איכא כיון שעכ"פ נאמן בב"ד לפוסלו מדרבנן אבל כיון דאיכא חזקה דשטרך בידי המנגדת הגם דתתחזק עי"ז המגו היינו אם מה שהיה יוכל לטעון הוי טענה המבוררת ומאומתת לכל כמו בהא דב"ב פרעתיך אחר זמנו מה שאין כן במגו דמזויף וכהנ"ל ודברי רש"י במק"א מפרשי' דברי' שבמקומו, ושם בארה עוד דברים בסברא זו ונלע"ד נכון: עד כה דברתי וכתבתי בחפזי ועת לקצר כי מוכן אני עוד היום לנסוע לק"ק פעזינג להשיב נפשי בעזה"י ומעלתו נ"י ישים עין עליו והנני ידידו אוה"נ המשתוקק לשמוע גדולתו והצלחתו בקרוב הימים ישמח לבי גם אני הק' אברהם שמואל בנימין סופר בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה