אור ברסלב

כתב סופר חושן משפט· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה ה'

תשובה ד'

שיל"ת פ"ב כאור בוקר ליום ו' עש"ק י'"ג טבת תרכ"ה לפ'"ק. שלום וישע רב, יבוא ויקרב, לתלמידי חביבי הרב המאוה"ג חרוץ בעל פיפיות, תל תלפיות כס"ת מו"ה יעקב קאפל נ"י אבדק"ק לאשאנץ יע"א: גי"ה קבלתי ואותיותיו שאלוני ע"ד שכ"מ שחילק נכסיו בפני עידים וכתבו וחתמו העידים ושוב נמצא א' מן החתומים אחד ממקבלי מתנה וחלק מתנתו כתוב בשטר. ונראה לפר"מ דבטלה עדות כולו דדומה להא דש"ע ח"מ סימן נ"א סעיף ו' בכותב כל נכסיו לשני ב"א וקרובים העדים לא' ממקבלי מתנה ורחוקים מהשני דהשטר פסול משום שהוא עדות אחת. והה"נ בנדון זה. ולפע'"ד אחר העיון נראה דנדון שלו תליא בשיטות ידעות ראשונים בדין האמור בש"ע הנ"ל. הנה מקור דין זה דבכה"ג עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה יוצא מירושלמי ריש גיטין ופסקו הרי'"ף פ""ק דמכות, ועיין רא""ש שם שיטת הראב"ד הא דלא פלגינן דיבורא כמו בש"ס סנהדרין בפלוני רבעני וכו' ולא אמרינן התם עדות שבטלה מקצתה וכו' שאני התם שהוא בע'"ד כהא דאמרינן במקיימי הדבר הכתוב מדבר ולכן אינו פוסל בעדות כלו דהוא בע'"ד ולא תורת עד עליו, משא"כ כשהוא פסול מחמת קורבא ותורת עד עליו אלא שפסלו התורה אמרינן עדות שבטלה מקצתו בטלו כולו, וכן האי דעילאי וטוביה במכות ומביא הרא""ש ראיה מסוגיא דסנהדרין בפלוני בא על אשתי דס"ד דאשתו לא כגופו דמי' ובטלה כולו וכן הא באמת בפלוני רבע שורי דלאו כגופו הוא ובטלה כולו, וכ""כ בחי' ר""ן בסנהדרין וכן הא דפ"ק דגיטין בכותב כל נכסיו לעבדו דאמרינן פלגינן דיבורא משום דשם מעיד בדבר הנוגע לעצמו ובע'"ד הוא כיון שמעיד שכתב כל נכסיו לו. והא דסנהדרין דפלוני רבע שורי לחובתו מעיד ואינו פסול רק מחמת קורבא דגם לחובתו אינו נאמן אין לו לגבי ממון שלא לחובתו רק דין עד קרוב ואמרינן בטלה כולה עיי"ש היטיב: ולפ"ז הך דש"ע סימן נ"א דווקא באחד מחתומים קרוב למקבלי מתנה, אבל בנדון שלנו דאחד מהם בעל דבר כי הוא ממקבלי מתנה ונגד המגיע לו בעל דבר הוא ולא אמרינן כהאי גוונא כיון שבטלה מקצתו לגבי דידי' בטלה כולו דלגבי דידיה בעל דבר הוא כמ"ש חידושי ר"ן כן הי' נראה לי לפום רהיטא: אלא שמצאתי ראיתי במרדכי פ"ק דגיטין שכתב כי האי מעשה של נדון שלפנינו ממש ופסל רבינו יואל השטר משום הא דירושלמי בכותב נכסיו לב' בני אדם ועידים קרובים לאחד מהם דפליגי ר'"י ור'"ל וקיי"ל כר'"י הרי דמדמה נדון זה לדינא של ירושלמי ולא לחלק יצא בין פסול דקרוב ובין פסול דבע"ד. אלא דצ"ע הלא החילוק רב ומוכח הוא מהא דגיטין כמ"ש חידושי הר"ן. ונ"ל דרבינו יואל לשיטתו פסק שפיר ומדמה מלתא דידי' למלתא דירושלמי, דהא מתרץ סוגיא דגיטין דרבא פליג על הירושלמי דס'"ל דטעמא דר"י משום דאתי לאחלופי בשאר שטרות דקרוב כשר וזה לא שייך בגט ושחרור כיון שאומר בפ"נ לא אתי לאחלופי וס""ל דגם בבעל דבר שייך האי טעמא גזירה דאתי לאחלופי, ולכן פסול השטר בנדון שלו. וצ'"ל הא דלא מתרץ הא דרבא בקאי בעבד עצמו שהביא גיטו דהוא בעל דבר ואצ"ל דחולק רבא על הירושלמי בטעמא דר'"י אלא דירושלמי קאי בשליח שמביא שטר שחרור, ורבא קאי במביא בעצמו, דלא נראה ליה למרדכי לומר דרבא דווקא במביא בעצמו איירי דלא כחידושי הר"ן דלפי דבריו צ""ל דרבא דווקא במביא בעצמו וקאי על הברייתא שם בעבד שהביא בעצמו וכתב בו את נכסיו קנוים לך ועלה קאי האיבעיא ופלוגתא דאביי ורבא ורבינו יואל לא ניחא ליה בזה דמשמע לי' דרבא בכ"מ הכי ס'"ל לכן הוצרך לומר דרבא חולק על הירושלמי בטעמא דר"י ועיין: והוא הדבר אשר דברנו בתחלת דברינו כי נדון שלנו אם דומה לדינו של ש"ע תליא בשיטות ראשונים לפי שיטת הראב""ד ודעמיה דיצאו לחלק בין בעל דבר לקרוב בנדון שלנו שהוא בעל דבר לא אמרינן דבטלה כולה, משא"כ לשיטת רבינו יואל דמדמה להו לפי שיטתו להדדי דזיל בתר טעמא משום אחלופי וזה שייך גם בבע""ד כנ""ל: והנה לדינא נראה לכאורה דלא נקטי' כשיטת רבינו יואל דר'""ן בשם רמב"ן בגיטין וכן הרשב'"א מיישבים שיטת הרי'"ף דפסק בריש מכות כירושלמי דעדות שבטלה מקצתו בטלה כולו ופסק כרבא בשחרור דשאני בשחרור דאין עדותו רק גילוי מלתא בעלמא ומדרבנן לכן לא אמרינן דבטלה כולו משא"כ בעידים החתומים על השטר מתנה בעדות גמור אמרינן בטלה מקצתו בטלה כולו והא דמדמה ירושלמי שחרור לשטר ומביא פלוגתא דר"י ור""ל בנמצא אחד קרוב וכו' האיבעי בשחרור הכי קאמר לר"ל בוודאי ל""א דבטלה כולו ולר"י אפשר דבטלה כולו, ולתי' רמב"ן ונראה שהסכים עמו הר"ן ורשב"א דלא ס"ל משום אחלופי אלא מעיקר הדין בטלה כולו דווקא בעדות קרוב, אבל בעדות בעל דבר לא אמרינן בטלה כולה. ורבינו יואל יחידאי הוא, וכיון דרמב'"ן רשב'"א ור'"ן וראב""ד שברא""ש מכות דלא כוותיה בוודאי נקטינן להלכה כוותי' דרבים נינהו ודעת ושיטת רבינו יואל בטל במיעוטו: והנה באמת תירוץ רמב"ן דוחק להעמיס בכוונת ירושלמי דבדרך אפשר קאמר לר"י אפשר בשחרור גם כן בטלה כולה. ולמעיין בירושלמי יראה כמה גדול הדוחק, אבל מצאתי ראיתי בחידושי רמב"ן גיטין מפרש דבריו ביותר באומרו כי בירושלמי פליגו אמוראי חד אמר יאות אמר ר"א דמפרש טעמא דר"י משום עדות שבטלה מקצתו, ודמהו להא דמתני' מכות נמצא אחד מהם קרוב או פסול וחד אמר לא יאות אמר ר"א שאני התם דהוא עדות בחד גברא משא"כ כאן בב' גברי. ולפי הפשוט מאן דאמר לא יאות אמר ר"א אלא כר"ל דלא בטלה כולו. ורמב"ן כתב דשניהם כר"י ס"ל ומאן דאמר לא יאות אמר ר"א היינו דלא זהו טעמא דר"י אלא משום דלא פלגינן דיבורא ולא משום עדות שבטלה מקצתו. ולמ"ד יאות אמר ר"א בטעמא דר"י משום עדות שבטלה מקצתה אין למדין ממנו לשחרור דאינו רק גילוי מלתא לקיים השחרור. ולמ"ד לא יאות אמר ר"א אלא טעמא דר"י דס"ל דלא פלגינן דבורא הה"נ בשחרור לא פלגינן דבורא. וירושלמי מדמה שחרור להא דר"י למ"ד לא יאות אמר ר"א ורבא ס"ל כמ"ד יאות אמר ר"א וס"ל לר"י פלגינן דבורא, טוען שלא פרע כלום כשטוען השבע צריך לישבע וע"כ צ"ל דאם מבקש שבועה גם בזה צריך לישבע ולברר דבריו, אבל אכן לא משבעין אותו בפוגם שטרו וצ"ע: והנה הה"מ פקפק על הרמב"ם דכיון דאנו רואים דפרע מקצת שוב ליכא חזקה על השאר. מהנראה מלשון הה"מ דלא ברירא לי' הך סברא ולכאורה סברא נכונה היא. ונ"ל דתליא בטעמא דחזקה דאין אדם פורע תוך זמנו בוודאי לטעמא דהלואי שיפרע בזמנו ומה לו ליפרע תוך זמן א"כ כשאנו רואים שהוא מן אותם שפורעים תוך זמן כי היכא דלא ליטרדן א"כ פשיטא שאין חזקה על השאר די"ל דפרע היתר ג"כ מטעם הנ"ל. אבל לטעמא דתשובת הרא"ש דכיון דקבע זמן לפרעון מסתמא ידע בנפשו שלא יהי' לו מעות עד זמן ההוא, וא"כ י"ל גם אם ראינו שפרע מקצתו לא מכחישים החזקה לגמרי ואמרינן דאולי משום זה קבע זמן שידע שלא יהי' באפשרותו לפרע כל החוב ולכן קבע זמן לפרעון חובו כנ"ל ולכן לא החליט הה"מ רק שחוכך בדין זה היינו דתליא בשני טעמים הנ"ל עיין: ועפ"ז נ"ל ליישב הא דהקשה הש"ס שבועות פכה"נ על ר"פ מה בין זה לפוגם שטרו והיינו מברייתא דקתני פוגם שטרו ולא הקשה ממתניתין דקתני פוגמת כתובתה ורש"י בשבועות הרגיש בזה וכתב פוגמת כתובתה ובאמת דלשון המקשן אין נראה כן. ולהנ"ל י"ל הנה בכתובת אשה לא שייך טעם דתשובת הרא"ש הנ"ל דהא כל קביעת זמן כתובתה הן לאחר גירושין ומיתה, אלא שכבר כתב התומים סי' ע"ח דבכתובה איכא סברא פשיטא דלא יפרע תוך זמנו שאינו יודע אם יבוא לידי חיוב כלל וגם הרא"ש מודה בזה ועיי"ש, ואומר מעתה בכתובה אם פרע מקצת ת"ז לא שייך תו חזקה כלל כיון שאנו רואים דנתן לה מספק מה לי מקצתו מה לי כולו וסברא דקביעת זמן ליכא בכתובה בלא"ה. אבל בפוגם שט"ח בת"ז י"ל דמ"מ איכא חזקה דעכ"פ קבע זמן משום שידע שלא יהיה לו סכום הראוי' בשלימות וכהנ"ל. ומעתה א"ש דלא הקשה מפוגמת כתובתה די"ל דת"ז איכא ביניהם דבפוגמת משביעים אותה ולא בכולו, אבל מפגום שטרו מקשה שפיר דגם בפוגם איכא חזקה וכמ"ש. ויש מזה סייעתא לשיטת הרמב"ם הנ"ל כנ"ל ועיין: והנה קושית הש"ס בשבועות וגם תירץ הש"ס צ"ע על ע"א מעיד שפרוע כמובן וכן כתב בעה"ת. וצ"ל לא הקשה ש"ס בשבועות רק מפוגם שטרו. והנ"ל ליישב במה שנ"ל להסביר טעמא דיוכל לומר לו השבע לי דלא פרעתיך משום דאיכא חזקה דאין אדם מעיז פניו, והגם דאנן לא משביעים לי' משום הא דאלימא טובא חזקה דשטרך בידי מחזקה דאין מעיז, אבל כשטוען השבע משביעין אותו כן י"ל. ולפ"ז בע"א מסייעי' שפרוע י"ל דאף בטוען השבע אין צריך לישבע דכיון דע"א מסייע ללוה מעת ועיין בא"ע סימן י"ז, ולכן צריך לתיקון שבועה בע"א מעיד משום לפיוסי דעתו דלולי כן לא הי' צריך לישבע, ולכן לא הקשה הש"ס רק מפוגם שטרו, כנ"ל: בעייני כעת ברמב"ם הלכות מלוה שם הרגשתי יתיר לשונו במ"ש בהלכה א' בתובעו בזמנו יפרע שלא בשבועה עבר זמנו לא יפרע אלא בשבועה. הך דעבר זמנו וכו' מיותר דהלא מתחיל בפוגם וע"א שאין משביעים אותו, ואח"כ כ' ופרט אם הי' לזמן מה דינו, ולא צורך כפל ושנה עבר הזמן, ואם כי בתחלה לא איירא בקבע זמן מ"מ בעבר הזמן אין חילוק בקביעת זמן בשטר או לא והיה נ"ל מזה שהרמב"ם רמז בזה על אבעי' דש"ס דב"ב סוגיא דת"ז דאם טוען שפרע תוך זמנו אם יאומן במגו ולא אפשטא ופוסקים חומרא לתובע וקולא לנתבע. והאחרונים נתקשו למה לא מביא הרמב"ם האיבעי' הנ"ל, ונ"ל דכוונת הרמב"ם עבר זמנו היינו והלוה טוען שבזמנו פרע לא יגבה אלא בשבועה במגו דפרע אח"ז. ואולי י"ל כוונת הרמב"ם דעבר זמנו ושוב טוען הלוה שנית שפרע לו נאמן ולא אמרינן שהוחזק כפרן ועיין ש"ע סימן ע"ח סעיף א' ובש"ך ס"ק ז': מ"ש בישוב סתירת רש"י יעיין בתומים סי' פ"ד ס"ק זי"ן ובחידושי לכתובות הארכתי בישוב סתירת רש"י ולאפס הפנאי לא העליתי פה רק מה שעלה ברוחי כעת בעיון מעט. יהי' ביתו מלא ברכות, ושובע שמחות, כאות נפשו היפה ונפש ידידו אוה"נ חפץ בהצלחתו הק' אברהם שמואל בנימין סופר בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה