אור ברסלב

כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה קלג

תשובה קלב

בימי חנוכה, יוסיף ה' חיים וברכה, לה"ה גיסי חביב נפשי הרבני הצדיק מופלג בתורה ויראה בע"פ מלא וגדוש ומוכתר בנימוסין כש"ת מו"ה משה טוב' לעהמאן ני' כעת איתן מושבו בעיר אמסטערדאם יע"א:

ארכו לנו הימים אשר לא ערך מעלת גיסי ני' אגרת שלומים לנו, אודה לה' כי הכל במעמד הטוב כאשר ראיתי מתוך מכתבו היקר אשר קבלתי ממנו בימי אורה אשר האיר ה' לעמו, והנני למלאו' מבוקשו להוציאו מבית הספק אשר נסתפק בדבר בעתו לפי דקיי"ל דאסור להשתמש לאור נ"ח אם דוקא בעיקר נר של מצוה שמחוייב איש וביתו בה אסור לשמש, אבל המהדר ומדליק נר לכ"א וא', או מהדר מן המהדרים דמוסיף והולך אם גם בנרות שהם רק הידור מצוה יש איסור לשמש לאורם ומע"כ נ"י פלפל קצת בחכמה דמלתא דתלי' בטעמא הוא למ"ש ר"ן דאיסור תשמיש הוא דומי' דמנורה, י"ל דוקא בנר של המחוייב אסור לשמש דומי' דמנורה דאיכא חיובא, אבל לטעמו של רש"י דל"י לצרכו הוא דאדליק או משום דאתקצאי אפשר גם בנרות של הידור מצוה ג"כ שייך ה"ט, ואפשר גם לטעמא דר"ן משום לא פלוג בכל הנרות אסור לשמש ואפי' בנר שמדליק כ"א וא', ולמהדר מן המהדרים בנרות שמוסיף והולך אסור לשמש אלו דבריו:

ואחר העיון לפי מסת הפנאי אחוה דעה, הנה מי שהוא מן המהדרים ומדליק נר לכל א' ואחד נ"ל פשוט מי שרוצה להיות מן המהדרים ומברך על הדלקתו פשיטא שרוצה להדר לעשות המצוה בעצמו ודעתו שלא לצאת בהדלקת בעה"ב וסתמא כפירושו וניכר מתוך מעשיו ודין נר זה כדין נר של בע"הב בכללותיה ופרטיה כי קמבעי מי שהוא מהדר מה"מ אם יש איסור תשמיש בנרות שהם של הידור, והיינו לפי דעת המחבר סי' תרע"ג סעי' א' דאם יש נר של רשות אצל נר של מצוה ליכא איסור לשמש לאורה הגם שנהנה ג"כ משאר נרות ועיי' מג"א דמ"מ לא ישמש אצלו בקבע ובמכוין מפני הרואים יש מקום ספק אם מותר לשמש כה"ג במי שמוסיף והולך בעוד שנר המחוייב דולק, ולשיטת הב"ח שבמג"א שם ס"ק י"א דנהנה בהוספ' האור לא מהני שמש רק כשעומד למעלה, יש מקום ספק אחר שנכבה נר המחוייב שהוא נר הנוסף כמ"ש המג"א אם מותר לשמש אח"כ בנרות של הידור וי"ל גם לשיטת הב"ח אם בנרות של הידור ליכא איסור מותר לשמש בנרות של הידור בעוד שנר של מצוה דולק כגון מליל ג' ואילך דתוספ' מרובה על העיקר די"ל דעד כאן חולק הב"ח רק בהיתר תשמיש אצל השמש ונר של מצוה, וכ"ש דנהנה משל מצוה כמו של רשות ואין תוספ' אור בשל רשות משל מצוה, והה"נ בהך דינא של הרמ"א להדליק ב' ב' או ג' ג' דיש דנהנה מאור של איסור כמו משל היתר, אבל אם של היתר יותר על של איסור ואפשר מודה הב"ח דע"י הוספה מועטת שרואה ביותר ע"י של איסור ליכא איסור, ויש מקום ג"כ לדינו של רמ"א בסי' רע"ו דמביא המג"א כגון שמש בבית ב' נרות של היתר ונכרי הדליק נר א' של איסור, ורמ"א איירי שם בנר א' מ"מ קם דינו לשיטת הב"ח בשיש בבית יותר ממה שהדליק הנכרי והה"נ בנדון שלפנינו מליל ג' ואילך מודה הב"ח דאם ליכא איסור תשמיש בנרות של הידור בעצמותן דמותר לשמש מליל ג' ואילך גם עד דלא כבה נר של מצוה:

עד כה דברינו לבאר מקום הספק, ובתר דמבעי הדר פשיטנא ליה מגמרא ופוסקים, הנה הא דאסור להשתמש לאורה מדרב נפקא לן מדאמר מדליקין בין בחול בין בשבת מדמתיר בשבת ש"מ דס"ל אסור לשמש לאורה דלא כר"ה ור"ח שם דס"ל מותר לשמש, והנה מה דאמר רב מדליקין בחול פשיטא דקאי בין למי שמדליק רק נר א' ובין למי שהוא מהדר מן המהדרים דמוסיף והולך, ומינה הא דאמר בין בשבת קאי ג"כ בכל גוני, ואי ס"ל דבנרות של הידור מותר לשמש למה מותר למי שמוסיף והולך להדליק בשבת הא יש לחוש שישתמש אצלן ולפמ"ש ע"פ שיטת הב"ח דאסור לשמש כשיש ג"כ נר של היתר, מ"מ איכא למיחש שיכבה נר של מצוה וישמש בנרות של הידור ולפמ"ש דב"ח מודה כשנרות של היתר מרובות משל איסור קשה מליל ג' ואילך שחל בשבת יהיה אסור להדליק דמותר לשמש גם כשנר של מצוה דולק ומדסתם רב משמע דבכל גוונא מתיר ש"מ דס"ל דגם בנרות של הידור אסור לשמש:

ויש מקום אתי לחזק ראי' דידי דע"כ קמ"ל רב אפי' בנרות של הידור אסור לשמש והוא מן מה שכ' תוס' דהוצרך רב לפרש בין בשבת דבסתמא לא הייתי אומר ששום אדם יחמיר לשמש לאורה, והנה מלבד שצריך תבלין למה לא ס"ד דאסור לשמש והא איכא טעמא דומי' דמנורה שכ' ר"ן ועוד משום ביזוי מצוה, קשה קושי' מהרש"א למה אמר ר"ה דאסור בין בשבת להשמיענו דמותר לשמש כיון דהפשוט דכן הוא ולא צ"ל, ונ"ל דוודאי מסברת חוץ דאסור לשמש מתרי טעמא דכתבנו, וכ"ז פשוט בנר של המצוה המחוייב תקנו שאסור לשמש בו כמנורה וכן משום בזוי מצוה אבל נרות של הידור דברצון תלי' לא תקנו שיהי' דומיא דמנורה דאינו של חיוב רק רשות, וכן משום בזוי מצוה ומחזי כמדליק לצרכו לא מסתבר לחוש לכ"ז בנרות של הידור, והא"ש דר"ה אמר סתם אין מדליקין בין בחול בין בשבת ואפי' מי שא"מ רק נ"א בכל לילה אסור להדליק בשבת משום דמותר לשמש וטובא קמ"ל ומיושב קושי' מהרש"א ע"ד נכון וסלול, ומינה דרב ע"כ אמר בין בשבת אפי' נרות של הידור דנר של מצוה עצמה פשיטא, ומוכח דאפי' בנרות של הדור אסור לשמש לאורן:

וכן נראה מסתימת ראשונים ופוסקים דמותר להדליק נ"ח בשבת משו"פ שאסור להדליק בהם בשבת משמע כל הנרות אפילו של הידור מותר להדליק משו"פ אלו, וכן מוכח ממ"ש המחבר שנוהגין להוסיף נר לכ"א וא' ויניחנה מרחוק קצת משאר נרות מצוה, מדכ' משאר נרות מצוה היינו נרות של הדור ואיירי במי שמוסיף והולך כמ"ש ריש הלכ' חנוכה ומדצריך נר אחר של רשות רחוק מהם קצת ש"מ דבנרות של הידור אסור לשמש וצריך נר אחר כדי שאם ישתמש לאורה יהיה לאור הנוסף, אבל בלא נ"א אם שימש עשה איסור אפילו לא התכוין לשמש בו וליכא משום שלא יהיה נראה כמדליק לצרכו הנלפע"ד במושכל ראשון כתבתי ברור להלכה, גיסו אוה"נ חותם בברכה משולשת בתורה יוצאת מאלקי המערכה. פ"ב כאור בוקר ה' ד' דחנוכה תר"ט לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימן ב"הג מהרמ"ס זצ"ל

תוכן העניינים

כתב סופר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה