אור ברסלב

כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה קכז

תשובה קכו

שלומים מרובים, כטל ורביבים, לחתני תלמידי כבני, הרבני המופלג בתורה תמימה וביראה קדומה, מוכתר במעלות ומדות רמות הקצין כש"ת מו"ה אברהם יעקב סג"ל הירש שי' לאי"ט:

ביום טוב הייתי בטוב לב משעשע תמיד במכתב שלומים אשר קבלתי מאתך ומזוגתך בתי הצנועה המחכמת מ' הינדל תי' בבישור כ"ט מהאל הטוב וכן הנני מודיעכם במודעה רבה וחיבה יתירה נודעת משלומינו ומצבינו הטוב בעזרת אל גומר עלינו הכל לטובה ולברכה, ותפילתנו לעתיד אנא ה' הושיעה נא והצליחה נא:

והנני למלאות מאויי נפשך היפה לשעשע עמך שעשועי אורייתא לפי מסת הפנאי ואוחז בשולי המכתב ששאלתני טעמא דמלת' דהדא פסקא בש"ע או"ח סי' תרס"ד אם חל ה"ר בא' בשבת וקצץ הנכרי הושענא בשבת והביאה כשירה, ובמג"א ס"ק יו"ד מרשב"א בתשובה דאפי' צוה ישראל, והי' קשה לך למה לא יופסל משום מהב"ע, וכאשר באתה ביתה יוסף ראית דמביא דין זה בשם המרדכי ר"פ לה"ג ומשום מהב"ע ליכא ומביא ראיה על זה, וראית ראיה שלישית במרדכי וראיה דידי' מדאין ממעטין ביו"ט ואם מיעטן כשר אלמא דליכא משום מהב"ע, ולא כ' למה ליכא משום מהב"ע ונלאת למצוא טעם לשבח, והנני מציע לפניך מה ששוטטו רעיוני ומה שהעלתה מצודתי אחר עיון מעט, והנה על המחבר ל"ק די"ל דמחבר לשיטתו אזיל בסי' תרמ"ט דביט"ש דרבנן ליכא משום מהב"ע כשיטות פוסקי' דהלכה כשמואל, וס"ל גם בהושענא של ה"ר דאינו אלא מנהג נביאים ליכא משום מהב"ע, וכן י"ל ס"ל למרדכי, אבל על הרמ"א קשה דנקיט בסי' תרמ"ט כשיטת המחמירים ביט"ש ושתיק ליה למחבר בסי' תרס"ד, ולא עוד אלא שהמחבר לא כ' מפורש כשצוה ישראל לקצצו, ורמ"א כ' אם צוה ישראל לקצצו ואיכא פרהסי' בדבר יש להחמיר והוא מתשובת הרשב"א הא אם ליכא פרסום הגם שישראל צוה לו כשירה וסותר שיטתו שבסי' תרמ"ט ועוד אני מוסיף להקשות על המחבר סס"י תקפ"ו נכרי שעשה שופר בשבת דכשר לתקוע בו קשה הא דאורייתא הוא ואיכא משום מהב"ע, ובמרדכי בחדא מחתא מחתינהו לב' דינים הללו וקשה על המרדכי ומחבר למה ליכא משום מהב"ע, וגם קשה מאם מיעטן דדאורייתא הוא, ומתחילה היה נ"ל דס"ל דוקא בעבירה דאוריית' איכא משום מהב"ע ולא בעבירה דרבנן דלא כרש"י פסחים ל"ה ע"ב גבי דמאי ור"ן שם דכתבו דאיכא משום מהב"ע, והא דאם מיעטן כשר ג"כ רק אסור דרבנן הוא כמ"ש רש"י בסוכה במקומו דאין ממעטין משום דמחזי כמתקן וכן שיטת תוס' בשבת וביומא, וקציצת הושענא ע"י נכרי ועשיי' שופר עי"נ קיל טפי מאיסור שבות ע"י ישראל, אלא דראיתי דמרדכי שם כ' מפורש דלמעט בי"ט איסור דאורייתא הוא ומ"מ אם מיעטן כשר ולמד במכ"ש דעי"נ כשר והיא ג"כ שיטת הרא"ש בשבת וקשה למה אם מיעטן כשר הא מהב"ע דאורייתא הוא והא אם מיעטן כשר אפי' ביט"ר שהיא מצוה דאורייתא וצ"ע:

ואחרי התבוננות מעט מצאתי טעם לשבח דמרדכי בשיטת ר"י אזיל דס"ל דאחר שקנה הגזלן בדרכי הקנאה ליכא משום מהב"ע הגם שמתחילה באיסור בא לידו כיון שעכשיו קנה ובהיתר הוא בידו ואין עליו מצות השבה רק דמים הוא דחייב ליה כדמי זבינא וליכא משום מהב"ע רק קודם שקנה דבכל רגע ורגע עבירה הוא בידו דמצוה להשיב גוף החפץ, לפ"ז הה"נ כיון שכבר עבר ומיעט ובשעת מצוה ליכא עבירה ומה שעבר כבר עבר הגם דאם לא היה ממעט ביו"ט לא היה אפשר לו לקיים המצוה, ומביא המרדכי ראיה מזה לנכרי שקצץ הושענא ועשה שופר בשבת ואפי' ישראל צוהו דכשר משום שהעבירה כבר עברה בשעה שמקיים המצוה ומוכח מתוכו מדמביא המרדכי ראי' מאין ממעטי' לנכרי שקצץ הושענא ועשה שופר דמלאכה דאורייתא ובמצוה דאורייתא הוא, מוכח דס"ל דאי לאו ה"ט דאיכא באם מעטן כשר היה ס"ל דאיכא משום מהב"ע בקצץ נכרי הושענא או עשה שופר הגם דעי"נ שבות דרבנן דקיל הוא מ"מ איכא משום מהב"ע לולי משום שהעבירה כבר עברה כמו באין ממעטין, ומוכח מן המרדכי יותר ממה דס"ל לרש"י ור"ן בפסחים באיסור אכילת דמאי דרבנן איכא מהב"ע, דמלאכה דאורייתא ע"י נכרי קיל בכ"מ משבות דרבנן ע"י ישראל או איסור אכילה דרבנן, ואפשר בהא ס"ל לרש"י ור"ן דליכא משום מהב"ע, אבל מן המרדכי מוכח דגם כה"ג איכא משום מהב"ע:

והנה לשיטת ר"ת דס"ל דגם אחר שקנהו הגזלן איכא משום מהב"ע הגם דעכשיו ליכא עבירה כיון שבא לידו מתחילה בעבירה, ה"נ אם מיעטן ביו"ט כיון שבא ע"י עבירה ולולי כן לא היה יוכל לקיים המצוה בזה איכא משום מהב"ע קשה מהא דאין ממעטין ביו"ט, וצ"ל דס"ל כשיטת רש"י סוכה ותוס' שבת דאין ממעטין אינו רק איסור דרבנן דמחזי כמתקן, וס"ל דבאיסור דרבנן ליכא משום מהב"ע דלא כרש"י ור"ן פסחים, ורא"ש שבת דס"ל דהוא דאוריית' צ"ל דס"ל כשיטת ר"י ועי', ואפשר עוד דר"ת מפרש עבר ומיעטן בשוגג כשר ולשיטתו בספר הישר אזיל דבשוגג ליכא משום מהב"ע, וכן נראה שהוא שיטת המרדכי דמביא ראי' מעבר ומיעטן וכ' דמשמע אפי' מזיד, נראה דאי בשוגג ליכא ראיה דבשוגג ליכא מצוה הב"ע, אלא דמשמע לי' עבר היינו במזיד, ואינו מוכרח דמצינו כמה פעמים עבר בשוגג ג"כ דגם בלא דעת נפש לא טוב, ואפשר דמשמע ליה למרדכי משום דאין ממעטין היינו במכוין והדיוק הא מיעטן במזיד ג"כ כשר, ועוד מדקאמר הא עבר ומיעטן, הול"ל הא מיעטן כשר משמע לי' דדייק ש"ס כ"כ לומר דאפי' עבר במזיד ג"כ כשר, ואגב קמ"ל דאפי' במזיד ליכא משום מהב"ע, ומ"מ אין בכל זה הכרח כ"כ עד שנוכיח דר"ת ס"ל דבאיסור דרבנן ליכא משום מהב"ע דלא כרש"י ור"ן די"ל דר"ת הולך לשיטתו דבשוגג ליכא מהב"ע, אבל במזיד גם בדרבנן איכא משום מהב"ע דגרע משוגג בדאורייתא דעושה בשאט נפש איסור דרבנן, אמנם כן תוס' ע"כ ס"ל דגם בשוגג איכא משום מהב"ע, דהא הקשה ממצה של טבל הקישא ל"ל והא צריך כשאכל בשוגג וע"כ דפשיטא לתוס' דלא כר"ת בס' הישר, וצ"ל כמ"ש לפי שיטת ר"י דאחר כלות העבירה ליכא משום מהב"ע וא"ש דתוס' בסוכה שם אזיל בשיטת ר"י כמו שהאריך שם ולבסוף מביא דר"ת אית ליה שיטה אחרת, והמחבר דנקיט ברס"י תרמ"ט כשיטת ר"י א"ש הא דמיעטן דכשר, והא דסי' תקפ"ו ודסי' תרס"ד, ולא מוכח דס"ל באיסור דרבנן ליכא משום מהב"ע ומסתמא לא יחלוק על רש"י ור"ן ומרדכי אלא כיון דנקיט להלכת' כשיטת הב"י אתי' לי' שפיר דבכל הנהו ליכא משום מהב"ע, זה שעלה במחשבה לפני בביאור הענין:

וכאשר בינותי בספרים באתי אל שער המלך מצאתי בהלכת לולב פ"ז הלכה ה' יושב על מדוכה זו מה טעם יש במצוה זו דיוצא כשבא' בעבירה דמיעט ביו"ט, והוא פותח שערי בינה מסברתו דלא אמרי' דלא יצא רק כשעושה עבירה בשעה שעושה המצוה כמו מצה של טבל וגזול משום שבכל שעה עובר במצות השבה משא"כ כאן שכבר עבר העבירה, ושוב הראה על תוס' ר"פ לולב הגזול דכ' דבאשירה דמשה ליכא משום מהב"ע דאין העבירה גורמת המצוה ולא כ' משום שהעבירה כבר עברה ש"מ דל"ל לחלק כהנ"ל וטרח למצוא טעם אחר עיי"ש, ודבריו מאוד נפלאו ממני איך היה בהעלם ממנו לשעה מ"ש דדוקא בגזילה שבכ"ש עובר במצות השבה איכא מהב"ע זו היא שיטת ר"י דס"ל דלאחר שקנה ליכא מהב"ע מה"ט שהעבירה כבר עברה אבל הר"ת לא ס"ל כן דס"ל דגם אחר הקנין איכא מהב"ע משום עבירה שכבר עשה מתחילה, ותוס' דכ' גבי אשירה משום שאין העבירה גורמת למצוה ולא כ' משום שכבר עברה דרצה לומר טעמא דמפיק גם לשיטת ר"ת, ופלא על חכימן דיהודאי דכל רז לא אניס ליה שהעלים עין במקומו בדבר הגלוי לכל עין רואה:

ומ"ש עוד שם ששוב מצא במרדכי שמביא ראי' מאין ממעטין ולא כ' טעם, ושוב ראה בירושלמי פרק האורג בדין הקורע בשבת דיצא י"ח קריעה ואותיב ליה ממצה גזולה דא"י בה ומשני תמן גופה עבירה ברם הכא איהו דקעבר ומעתה מיתרצה האי קושי' ומהתימא על המרדכי ז"ל אמאי לא הביא ראי' מירושלמי הלז כי משם בא דכל שאיסורו מחמת ד"א לא מפסל משום מהב"ע אלו דבריו ז"ל, גם דבריו בזה תמוהים לי מ"ש דבירושלמי מתרצתא גם זה דד"א גרם, מדבריו נראה כי סבור הוא בכוונת ירושלמי משום דיומא קגרים אסורא ולא מחמת עצמו איכא אסור' כמו גוזל מצה והה"נ אם ממעט ביו"ט דיומא קגרם, ואין בזה טעם וסברא, האמת שכן חלקו באי עבד ל"מ עיי' סמ"ע וט"ז ח"מ סי' קל"ח, ושם ענין אחר הוא דל"א כ"מ דא"ר ל"ת א"ע ל"מ רק אם המעשה עצמו אמרה תורה שלא תהיה א"ע ל"מ נגד מה שאמרה רחמנא דלא תעבוד ולא תהיה דבר הזה, משא"כ קונה ומוכר בשבת שלא אמרה רחמנא שלא תהיה עיקר הדבר, אלא שבמקרה עשה דבר זה בשבת כה"ג ל"א כ"מ דא"ר ל"ת א"ע ל"מ והחילוק מבואר, אבל כאן לענין מהב"ע לאו משום כ"מ דא"ר וכו' אתי' עלה אלא משום דמצוה כזו שנעשה בעבירה מתועבת לפני ה' מה לי אם היום גורם העבירה או לא סוף כ"ס מתועב הוא לפני ה', וכוונת הירושלמי הוא לחלק בין מצה לקורע בשבת, דגזל מצה העבירה גורמת למצוה שתהיה דלולי העבירה לא היה אפשר לקיים המצוה במצה זו, משא"כ קורע בשבת הלא בשבת א"צ לקרוע כיון שאסור לקרוע בשבת ונדחה ליום א', והוא הקדים ועשה בשבת באיסור מה שאין מחוייב לעשות ואם נימא מהב"ע היא ולא יצא צריך לקרוע ביום חול לאחר השבת, וכיון שאותה המצוה עצמה שעשה היום היה אפשר ואפשר לו לקיים בחול ויצא כל חיובו אין העבירה גורמת למצוה כלל כה"ג ליכא מהב"ע כיון שאין לעבירה שום שייכות כלל למצוה ודומה למ"ש תוס' בלולב של אשירה כיון דאין לעבירה שייכות ותועלת למצוה ליכא משום מהב"ע וכן פי' המפרש בירושלמי וי"ל הא דקורע עדיפא מאשירה דבאשירה מתועבת בעצמותה שנעבד בה וכ"ש אם נטעה מתחילה לכך ונתגדלה באיסור והיה קשה לתוס' דמצוה שנעשה בה תהיה שנוי לה' והו"ל כמצוה הב"ע, וכ' דמ"מ הגם שהלולב בעצמו מתועב מ"מ יצא כיון שהיה אפשר בלא"ה שלא היה נטעה כדי לעבדה ולא נתגדלה באיסור, אבל קורע בשבת דליכא תיעוב בחפץ עצמו רק מקרה לא טהור הוא שקרע בשבת קילא טובא מאשירה, ולק"מ מה שהקשה המפרש על תוס' סוכה וביותר על רשב"א דמביא ירושלמי והקשו ומתרצי הא דאשירה, ולא הביאו כי כן מפורש בירושלמי, ולמ"ש לק"מ כי אשירה גריע טובא מקורע בשבת, ודמי' יותר לגזל מצה דמתועב לפני ה' מפני שע"י שגזל מקיים המצוה ולא משום שהחפץ מתועב ומחלק הירושלמי משום שאין העבירה גורמת למצוה כנ"ל נכון ופשוט:

ועיי' ש"א סי' צ"ט שהקשה על הרמב"ם בפ"ט מהלכ' אסורי מזבח הלכ' ט' דכ' דל"י בחדש וטבל משום מהב"ע, והוא נגד הירושלמי הנ"ל דקורע בשבת ליכא מהב"ע וכמ"ש תוס' ר"פ לה"ג כיון דאין העבירה גורמת המצוה הנה פשיטא לי' לש"א בכוונת הירושלמי כפירושו של המפרש והקשה על הרמב"ם מחדש וטבל שאין העבירה גורמת המצוה, ודבריו תמוהים דבחדש וטבל לא כ' הרמב"ם ה"ט דמהב"ע אלא על ערלה וכ"כ וכמ"ש המל"מ דרמב"ם מוסיף טעם בשנים אלו מלבד משום דבעי מן המותר איכא עוד טעם משום דהוי מהב"ע, ובשנים אלו בוודאי איכא משום מהב"ע דלא לבד שהמצוה בעבירה אלא גרע טובא שהעבירה באה ע"י המצוה, דע"י שעושה מצוה ויוצא י"ח נהנה ואם לא יצא לא יעשה איסור שלא נהנה, וכה"ג כ' רמב"ן ביבמות בסנדל של ע"ז למ"ד מצות ליהנות ניתנו ל"י דאם נימא יצא עשה עבירה ואם ל"י לא נהנה וליכא עבירה ועיי' ט"א ר"ה כ"ח, והא"ש בזה מה דצ"ע על הרמב"ם שם דסותר שיטתו שם דבקרבן גזול ליכא משום מהב"ע דס"ל כר"י בפ' הניזקין וכן שיטתו בהלכ' לולב לפי שמפרשו הכ"מ דפוסק כשמואל דל"ל מהב"ע כלל, ולמה פסק של ערלה ושל כ"כ פסול משום מהב"ע ולמ"ש א"ש דכה"ג שע"י המצוה באה העבירה לכ"ע לא יצא, וא"ש הקצרתי ועיי':

ויש לעיי' ולהקשו' מברייתא שבת ק"ה ע"ב הקורע אע"פ שחילל שבת חייב שיצא ידי קריעה, וכ' תוס' כיון דיצא מתקן הוא וקשה נימא דלא יצא כדי שלא יהיה מתקן ולכ"ע עבירה הבאה ע"י מצוה לא יצא כמ"ש לרמב"ם, אלא דלרמב"ם לשיטתו דכ' בפי' משניות שם ובחבורו דמתקן הוא משום ששך יצרו וחמתו ועיי' בתויו"ט א"ש כמובן, ולתוס' שם י"ל דלא ס"ל כרמב"ן ביבמות, עוד י"ל דוקא בשופר וכדומה דחובת היום הוא אמרי' דלא יצא שלא יעבור והיינו משום דמהב"ע כזו שעבירה באה ע"י מצוה לכ"ע לא יצא, אבל קורע דאפשר לעשות אותה מצוה למחר ומרצונו עשה באיסור כה"ג ל"א דלא יצא, הגם דאם נימא דל"י לא עבר דזה עצמו מה דאמרי' למ"ד דמצות ליהנות ניתנו דלא יצא לא ברצוננו תלי' מלתא דלא יצא כדי שלא יעבור, אלא כיון דע"י שיצא עושה עבירה מתועב' היא לפני ה' ולכ"ע יצא, וי"ל דוקא במצוה שא"א בלי עבירה משא"כ בקורע וכיוצא בו, הקצרתי ותן לחכם וכו':

אמנם כן קשה על הרמב"ם לפי גרסת הה"מ ברמב"ם הלכ' לולב דשל אשירה פסול משום מהב"ע וכ"כ הרמב"ם מפורש בפי' המשניות ונראה דדברי הה"מ מכוונים לאמת בכוונת הרמב"ם בחבורו וצ"ל הגם דל"ל לרמב"ם מהב"ע בכ"מ, מ"מ אשירה שנטעה מתחלה לכך כמ"ש הה"מ היינו אשירה דמשה לרמב"ם לכ"ע איכא משום מהב"ע דמאיסי טפי לגבוה, אבל קשה מירושלמי דהאורג כיון דאין מצוה באה ע"י עבירה ליכא משום מהב"ע ודוחק לומר דש"ס דילן חולק עם הירושלמי בזה, ולמ"ש לעיל א"ש דאשירה גריעה טפי מקורע ועיי':

עוד פש גבן לברורי ולהבין האמור בירושלמי שם בהא מלתא דאמר ר' יוסי וז"ל תמן גופא עבירה ברם הכא הוא עבר עבירה כך אני אומר הוציא מצה מרשות היחיד לרה"ר אינו יוצא בה י"ח בפסח ופי' המפרש בתמיה' וכי כך אני אומר וכו' אלא במצה גזולה אמרו כן וע"כ לחלק כמו שאמרתי דהתם אין עבירה בגופה, ובגזולה עבירה בגופה ע"כ, וצל"ע דאין דמיונו של ר' יוסי עולה יפה וראיתו אינה ראיה, דבוודאי אין במצה שהוציאה מרשה"י לרה"ר משום מהב"ע כמו גזולה, שכבר עברה העבירה קודם שעושה מצוה ואין העבירה גורמת כלל למצוה לא בתחלתה ולא בסופה ומה זה דמיון לקורע בשבת שעושה עבירה ע"י עשיית המצוה ובשעה שעושה המצוה, וכי ס"ד אם עבר עבירה אחריתא במצה או בלולב וכדומה שאין לה שייכות לקיום המצוה וכבר עברה שיהיה נדנוד מהב"ע אתמה ודמיונו של ר"י צריך ביאור, ונלפע"ד ע"פ ירושלמי שבתוס' כריתות במתני' יש אוכל אכילה א' וחייב עלי ד' חטאות, ר"מ אומר אם היה שבת והוציאה בפיו חייב ה' ומפרש הירושלמי כגון שמוציא באותה אכילה כגון שהיה ראשו מונח ברה"י וגופו בר"הר והוציאו מרה"י לרה"ר ע"י בליעה עיי"ש, ונ"ל דכך כוונת ר' יוסי כך אני אומר הוציא מצה מרה"י לרה"ר היינו שהוציאה בשעת אכילה ע"ד הנ"ל שעושה עבירה בשעה שעושה מצות דאכילת מצה ועי"ז עושה עבירה לא יצא בתמיה' בוודאי יצא ודומה ממש לקרוע בשבת שעושה עבירה בשעת המצוה כיון שאין העבירה מעלה למצוה ליכא משום מהב"ע בשהוציא המצה כיון דאפשר לו לקיים המצוה בלא"ה בלי שיהיה מונח ראשו ברה"י וגופו ברה"ר כן קורע כיון שאפשר לו למחר ולאו מצות היום היא כנלפע"ד פי' נכון פרוש כשמלה בעזה"י:

ויש לעיי' עוד לפי דכייל לנו תשוב' פ"מ ומובא והסכים עמו בח"ס חאו"ח דיוצא ידי מצוה בהנאת גרונו א"כ כבר יצא ידי מצוה קודם העבירה קודם שנכנס לבטנו פשיטא דאם העבירה באה אחר שקיים המצוה דליכא משום מהב"ע כשעושה העבירה אח"כ, חוץ משנאמר שהי' מקום הנאת גרונו ברה"ר וזה רחוק, וי"ל דר' יוסי כר"ל ס"ל דתליא באיסורים בהנאת מעיו וכן לצאת ידי מצוה, הגם דבעו קומי' דר' יוסי מדאמר ר' יוחנן דמצה גזולה אין יוצאין בה ור"י ס"ל בהנאת גרונו תלי', מ"מ ר' יוסי לעצמו ס"ל כר"ל ולגרמי' הוא דמדמה קורע למוציא מצה מרה"י לרה"ר, ויש לדייק קצת מלשונו כן דדייק ואמר כך אני אומר ודאי לר' יוחנן אין דמיון זה לזה אבל כך אני אומר דס"ל לדידי דבהנא' מעיו תלי' וא"ש ועיי':

ונחזור ונבוא אל שער המלך מ"ש דבירושלמי מתרצת' גם הא דאין ממעטי' ביו"ט ואם מיעטן כשר, למ"ש עדיין הקושי' במקומו עומדת דהא לולי העבירה לא היה אפשר לעשות המצוה מצוה דיומא, ל"מ באשחור ביו"ט דא"א בלי עבירה, אפי' אשחור בעי"ט דהי' אפשר למעט קודם יו"ט מ"מ כיון שנכנס י"ט ולא מיעטן קודם א"א לעשות המצוה עכשיו בלי עבירה והו"ל מהב"ע כמו גזל מצה וכיוצא בו, וע"כ הטעם משום דעבירה כבר עברה קודם שעושה המצוה, וירושלמי מדמה תחלה קורע למצוה גזילה כי בשניהם העבירה בשעה שעושה המצוה, והוצרך לחלק כחלוקו והדברים פשוטים וברורים, ולא הארכתי אלא להוציא הדברים מלבות הבאים אל שער המלך, כי במח"כ קדושת תורתו אין בדבריו אלו מעדני מלך, וה' יראנו נפלאות והדרך אשר נלך, יישר כוחך וחילך, הכ"ד חותנך חותם בברכת אהבה. פ"ב כאור בוקר ליום ו' עש"ק פ' בראשית תרל"א לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל

תוכן העניינים

כתב סופר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה