אור ברסלב

כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה קכה

תשובה קכד

שלומים מרובים, על שלישים ורביעים, למע"כ בני תלמידי חביבי, גדול בתורה ותיק מלא עתיק, חריף ובקי משנתו זך ונקי יראת ה' אוצרו כש"ת מו"ה שמחה בונם יחי' לאי"ט:

קראתי לשבת עונג עת סעודת צהרים, קראתי בינתים מכתבך מגלה עפה מזה ומזה היא כתובה, לי יקרה ואהובת מלאה דברי תורה, אמורים כשירה, והנה הלא ידעת בני כי עצומות טרדותי בפרט תחלת הזמן, ויש לפני כמה תשובות עמוקות לדינא שהשעה דוחקת וצריך אני להשיב עוד שבוע זו אי"ה קודם התחלת הלו"ת אשר בהסכמה עלה אתמול בסעודה שלישית סימני מלתא דאוריית' סוגי' דסימנים, ועוד מילי טובא מילי דשמיא הנחוצים לשעה לגדור גדר וכו' ה' יעזור ויושיע ויאמיץ כחי וחילי למען שמו, בכ"ז למלאות מבוקשך להשיבך הנני בא בכתוב שלישי להכריע בין דבריך, עברתי במרוצה כשעה חדא כמעט אחר שגמרתי תשובה א' קודם תפלת שחרית, והנני משיב בקוצר אומר, מ"ש כי כוונת לדברינו במכתבי הראשון ביישוב קושי' רשב"א על הראב"ד דר"ה ס"ל יאוש קונה וטעמו משום מהב"ע, דבר זה פשוט, והעיקר מה שסתרתי דברי והקימותי' ע"פ סברא שחדשתי דמאחר שקנהו בקנין דרבנן אתי ליד לוקח בהיתר והוא חדוש נכון וברור:

ומה שהוספת ליישב עפ"ז השמטה של רי"ף ורמב"ם הא דר"ה דאוונכרי ע"פ דברי הקצ"ח ביישובו תמיהתו על הרשב"א דגם שאין חייב להחזיר רק הדמים מ"מ לאו לכם הוא דע"כ משום שלא קנה קנין גמור הוא, הנה דברי קצה"ח לא נראי' לי במח"כ והוא נכנס לפרצה דחוקה משום שלא מצא מענה לתמיהתו, ואנחנו שא"צ לזה מה לנו בקיומן של דברים כאלו ומכ"ש לבנות וליישב ולהעמיס כן בשיטת רי"ף ורמב"ם, ומה שכתבת סתירה לדבריך משיטת הרמב"ם עצמו דכ' בפ"ח מלולב דיוצא באתרוג של מע"ש הגם דס"ל דמע"ש ממון גבוה הוא וכ' הר"י קורקס דס"ל כמ"ד דל"ב דין ממון וסגי בהיתר אכילה, וכתבת כי כן גבי לוקח דא"צ להחזיר רק הממון ויש לו בו היתר אכילה יוצא בו הגם דאינו שלו לגמרי דבר שכליי דברת, אבל אינו נכון, מלבד שאין לדמות מה שאין שלו משום דגזול הוא, לדין דמע"ש ממון גבוה הוא, הלא כ' תוס' סוכה ל"ח ע"א ד"ה לפי דוקא באתרוג דעיקרו לאכילה איכא מ"ד דל"ב דין ממון אבל בלולב כ"ע מודים וכן מסתבר כי כן באוונכרי באסא בוודאי בעי לכ"ע דין ממון ואין סתירה לדבריך, נסתר מחמתו כמ"ש דאין דברי קצה"ח נראי', ועוד דלא יצאת יד"ח והיא עיקר הקושי' דלא העתיקו הא דר"ה דלא לקצצהו מחשש שמא גזולה היא וקרקע אינה נגזלת, ותקנא דר"ה דלקצצינהו אינהו ויהיה ש"ר בידי אוונכרי, ניהי דל"מ עד"ז, אבל מהני לאלו שיקנו מהם שכבר הפסיקו האוונכרי, ועיקר החידוש דלא לקצצנהו אינהו בידים, וליישב דלא כתבו תקנתא דר"ה י"ל בכמה אופנים, וע"פ דברינו, ובכ"ז לא מצאתי יישוב דלא כתבו שלא יקצצו אינהו ולא הועלת כלום:

ולפום רהיטא נ"ל ליישב השמטה זו, עפ"מ שהעיר בתשובת שער אפרים סי' ב' לפי' רש"י דגזלנו' ארעא מישראל נינהו הול"ל מסתמא ניחא לי' לישראל הנגזל שיקנהו ישראל ויצא בו דניחא לי' לאינש למיעבד מצוה בממוני' כבש"ס ריש פסחים ולרמ"בן במלחמות דגזלו ארעא מנכרים וכן לרשב"א בתשובה דגוזלי' בין מנכרי בין מישראל א"ש עיי"ש, וי"ל דרי"ף ורמ"בם ס"ל דגזלו ארעא מנכרי או ספק שמא מנכרי שמא מישראל, ואם מישראל מסתמא ניחא לי' לישראל למיעבד מצוה בממונ' כמ"ש הש"א, ואני מוסיף כיון שבידו שיחתכנו הנכרי ויהי' ש"ר ביד ישראל וסוף כ"ס יוצא בו ולא יהי' לו חלק במצוה כיון שקנהו בלי רצונו ניחא לי' טפי שיהי' קנוי לו כשיקצוץ ישראל ויהי' קנוי לו מדעתו ורצונו, אלא דחיישי' שמא מנכרי גזל וספק דאורייתא הוא ולחומרא לכהפ"ח מדרבנן, וכ"ז אי ג"ג אסור מדאורייתא ור"ה לשיטתו דהכי ס"ל, אבל לפי דהעלה הש"א הנ"ל דעיקר בשיטת הרמ"בם וטור דג"ב מדרבנן ואפי' ליכא ח"ה שלא ירגיל עצמו בגזל, נ"ל דאם ג"ג דרבנן מה"ט, בוודאי לכם מקרי מדאורייתא ואפי' מדרבנן, ועוד כיון דמשום שלא ירגיל הוא כאן דהוא למצוה לא שייך שלא ירגיל דלמצוה קמכוין, ועוד כיון דלהך צד שגזל מישראל היתירא הוא דניחא למיעבד מצוה בממונו משום שמא מנכרי ליכא איסור שלא ירגיל לגזול משל ישראל הא כה"ג בשל ישראל מותר שאינו מרגיל במעשה זה לגזול באיסור והבן ויפה השמיטו כנ"ל לפום רהיטא:

ומדי דברי מרש"י הנ"ל שנתקשה בה הש"א טובא מה ראה על ככה לפרש דגזלו מישראל הא ר"ה ס"ל ג"ג אסור מה"ת ואמרתי מאז מלתא טבא פלפלא חריפתא ביישוב פי' רש"י ע"פ שיישבתי פי' קושי' תוס' על ר"ת ומהרש"א על רש"י מדמקשה ש"ס ולקניהו בשה"ש הא ה"ל מהב"ע, וטרם אענה אני אומר הא דהקשה תוס' בכ"מ דהקשה על ר"ת מקושי' ש"ס ולקניהו בשה"ש ולא הקשה מקושי' ש"ס הקודמת ולקני' בש"מ, וראיתי שהרגיש המחצית השקל רסי' תרמ"ט בזה ונדחק, והנ"ל הנה הפ"י ב"ק כ' דעל קושי' תוס' כיון דנשתנה הדבר ע"י שה"ש או ש"מ פנים חדשות בא לכאן וליכא משום מהב"ע כמו הם ולא שינוייהם ע"ש ונ"ל דתוס' לא ניחא לי' בזה דאינו מן המדומה דשאני התם דגוף הדבר נשתנה מכמות שהי' ודבר הנראה וניכר הוא ופ"ח בא לכאן משא"כ הכא, וי"ל דמ"מ נקיט תוס' מיהא פלגא דפ"י ולחלק יצא ע"י שינוי מעשה שנראה לכל שנשתנה י"ל דדמי' קצת לחיטין ועשאן סולת הגם דלא דמי לגמרי מ"מ י"ל דשוב לא מאיס לגבוה ולכן לא הקשה מדמקשה ולקני' בש"מ, רק מדמקשה ולקני' בשה"ש שאינו אלא הסכמת ב"א שקוראי' לי' בשם אחר ולא יש שינוי בגוף החפץ עצמו רק בקריאת שמו הוקשה לתוס' שפיר דאכתי איכא מהב"ע כנ"ל:

ואחר הוצעה זו אומר אני ביישוב שיטת רש"י עפמ"ש תוס' הא דדחי דשינוי מעשה החוזר הוא הגם שקונה מדרבנן ל"מ קנין דרבנן שיהי' לכם מדאורייתא, וכבר הבאתי במכתבי הקדום מ"ש רמב"ן במלחמות ופ"י מדנפשי' בב"ק ומסביר בטוב טעם וכל דקנה מדרבנן ליכא משום מהב"ע, עפ"ז א"ש דהדר מקשה ולקני' בשה"ש מה תאמר כיון שלא נשתנה רק בשה"ש ולא נשתנה בעצמותו מכמות שהי' איכא משום מהב"ע דכיון שקנהו בשינוי מעשה דרבנן בלא"ה שוב ליכא משום מהב"ע, ומדאורייתא לכם הוא דהא קנהו בשה"ש ויאוש או בשה"ש וש"מ כמ"ש תוס' ומיושב קושי' מהרש"א ועיי':

וע"פ דברים הדברים האלו הניתנים למעלה, יש לנו להעלות יישוב מה שהכריח לרש"י לפרש דגזלו מישראל, בהקדמת מילין הנה הרמ"בן כ' הגם דג"ג אסור מ"מ ליכא משום מה"בע וטעמא בעי למה כיון שעבר עבירה מה לי נכרי מה לי ישראל, ובש"א כ' דרמ"בן ס"ל ג"ג מדרבנן וצ"ל דחולק על רש"י ור"ן פסחים דגם בעבירה דרבנן הו"ל מהב"ע, והסברתיו מאז לעצמי דרמ"בן אזיל בשיטתו דאתי' בשיטה הר"י דאחר שקנהו הגזלן ליכא מהב"ע דמה שעבר עבר, ודוקא קודם שקנה שכל שעה ושעה מונחת אקרקפתי' מצות השבה הו"ל מהב"ע בשעה שמקיים המצוה, ולפמ"ש הרמ"א א"ע סי' כ"ח ולפי הסכמת האחרונים דגם אם ג"ג אסור מדאוריית' מצות השבה ליכא והו"ל כגזל ישראל אחר שקנהו דליכא מהב"ע וזהו טעמו של רמב"ן כנ"ל שוב מצאתי מזה בחידושי אבא מאוה"ג זצ"ל הנדפסים בח"ס ח"ו ונרמזים דברינו בדבריו, והארכתי בזה הרבה בסוגי' ביישוב כמה דברים על אדני השכל הוטבעו ואכ"מ, היוצא לנו הך מלתא אם בג"ג ג"כ שייך מהב"ע תלי' בשיטת ר"ת ור"י, ורש"י דס"ל כשיטת ר"ת ממילא גם בג"ג איכא משום מהב"ע, והיה קשה לרש"י מדמקשה על ר"ה והא קני' בשה"ש הא איכא מהב"ע ומ"ש דקושי' ש"ס מדקנה מדרבנן מכח שינוי מעשה וקושי' שני' על ראשונה קאי דקני' בש"מ מדרבנן תינח בישראל דאיכא מצות השבה תיקנו דלקני' בש"מ החוזר משום תקה"ש, אבל בנכרי דליכא מצות השבה לא תקנו מידי, ולא קנה רק בשה"ש עם יאוש או בשה"ש וש"מ מדאורייתא ומהב"ע איכא ומדמקשה על ר"ה ע"כ דידוע היה להם בזמני' דגזלו ארעא מישראל לחוד ולא מנכרי וסתמא מישראל כמ"ש רמב"ן לפי שיטתו דמקשה משום דידוע הי' להם בזמני' דגזלו מנכרי, כן לרש"י איפכא הוא דידעו דמישראל גזלו ושפיר מקשה, וזה הכריח לרש"י לפרש דגזלו מישראל ומיושב הכל ע"ד פלפלא דחדי בי' נותן התורה ית"ש אם מיוסד על אבני צדק, ועליהם עליות חזקים בלי בדק, ויוכל המפקפק לפקפק קצת היכא דאיכא תרתי שה"ש וש"מ יחד אפשר לא תיקנו חכמים שיקנה כיון שקונה בלא"ה, ואין בזה ממש מאחר שכבר תקנו בכ"מ דש"מ החוזר קונה כמובן:

ואבוא בקוצר אומר על דבריך מ"ש די"ל דתרי לישנא בב"ק קי"ד אי גבי לוקח באסורא אתי לידי' תלי' בספיקו' תוס' ב"ק סוגי' דצנועים אי יאוש הוא הפקר לכ"ע רק כ"ז שהוא ביד הנגזל לא יוכלו אחרים לזכות בו כי כן לגבי לוקח לאו אסורא הוא דהי' מופקר לכ"ע ולהך צד דאינו הפקר לכ"ע ולגבי דידי' לחוד אתייאש הו"ל לגבי לוקח באיסורא אתי לידי', והבאת מ"ש בנתיבות דבזה פליגו אם רשות יורש כרשות לוקח, ועפ"ז אמרת ליישב קושי' רשב"א על הראב"ד דר"ה ס"ל דיאוש הפקר לכל וליכא איסור לגבי לוקח אלו דבריך, ועדיין צריך אתה לדברינו הלא ס"ד דר"ה אמר תקנתא רק למה שמוכרים לאחרי' דאלת"ה קשה מדמקשה לקצצינהו אינהו דלמא ס"ל לר"ה דביד לוקח איסורא הוא, וב' דרכים שכתבתי עדיפו דלא צריכים לעשות פלוגתא חדשה שלא מצינו פלוגתא בספיק' תוס', ובגוף מ"ש דלמ"ש תוס' להך צד דמופקר לכל ליכא עבירה ביד הלוקח כבר כתובה אצלי בקונטרס ליאוש שלמדנו כאשר יצקת מים על ידינו, והוספתי עוד לומר דשיטת ר"ת דס"ל גם אחר שקנה הגזלן ביאוש איכא מהב"ע י"ל דוקא אם אינו מופקר לכל והגזלן זכה משום שהוא שלו וע"י עבירת גזילה קנה אז הוי מהב"ע, אבל אם מופקר לכל וכ"א יוכל לזכות בהיתר, וגם הוא כחד מינייהו שזוכה מן ההפקר רק דהוא גרם שע"י שגזל נתייאשו והפקירו הבעלים משו"ה לאו מהב"ע הוא והיה מודה הר"ת לולי דס"ל דיאוש ל"מ רק לדידי' למאן דס"ל דיאוש קונה הגם שבאיסור בא לידו, והנה בתחלת הסוגי' כ' תוס' בב"ק דע"כ יאוש לאו הפקר גמור הוא, ופ"י גיטין ל"ח כ' הא דיאוש ל"מ כהפקר כמו שאין שניהם יכולי' להקדיש זה לפי שאינו ברשותו כן לא יוכל להפקיר לפי שאינו ברשותו עיי"ש, לפ"ז לצנועין דס"ל דיוכל להקדיש כן יוכל להפקיר הפקר ממש, ותלי' אי מופקר לאחרים ג"כ בהנ"ל כנ"ל, ולפמ"ש דאם מופקר לכ"ע ליכא מהב"ע, י"ל הא דהקשה רבא בהנזקין לעולא ולא רצה לתרץ שהקדישוהו בעלים כדמתרץ ש"ס בב"ק לר"ל דס"ל כצנועין וברייתא בהקדישוהו בעלים דהא התם לעולא קאי דלשיטת ר"ת ס"ל יאוש קנה, ומ"מ איכא משום מהב"ע ע"כ דס"ל דיאוש ל"מ רק לדידי' והוי מהב"ע וזה דלא כצנועי' והקשה שפיר והוצרך לדחוק דאוקמו' רבנן ברשותו, והא"ש דל"ק לר"ת קושי' תוס' איך הבין רבא לולי עולא אם יאוש קנה תקשי רישא ל"ל הקדיש כקושי' ר"י לר"ל בב"ק והא לא ניחא ליה לתרץ בשהקדישוהו בעלים וכצנועי', ולמ"ש א"ש דלולי עולא הי' מתרץ מתני' כצנועי', אבל עולא הא ע"כ ל"ל כצנועי' ודחוק לתרץ מתני' וברייתא אליבי' שלא כהלכתא והוצרך לתרץ אוקמוה רבנן וכו' ושם בקונטרסי בארה באר רחובות הרבה דברים בזה:

ומ"ש עוד ביישוב הא דהוצרך רש"י לב' טעמים לר"כ דגזל עצים כ"ע מודים ע"פ שהעיר האבני מלואים סי' כ"ח ס"ק נ"ג ד"ה וכן נראה דמוכח מר"ן דקנין לשעה מקרי לכם דאלת"ה איך אמר ר"כ דכ"ע גזל עצים תינח לרבנן דל"ב לכם ושאול כשר רק שלא יהיה גזול וכיון שמפני תקה"ש א"צ להחזיר תוך זי"ן לאו גזול הוא בידו רק דלאחר זי"ן צריך להחזיר אבל לר"א דשאול פסול כיון שצריך להחזיר אחר זי"ן הו"ל קנין לשעה וע"כ דקנין לשעה מקרי לכם וקשה על הרא"ש וריטב"א דלא ס"ל הכי, ואמרת דמשו"ה הוצרך רש"י עוד שקנה בשה"ש וש"מ דפשוט דבקנין זה ל"צ להחזיר אחר ז' ככל גזילה שנקנית עד"ז א"ש לר"א, ובזה יישבת דקדוקי דל"ש גזל עצים לפלוגתא דר"א ועוד יישבת בזה קושי' כפ"ת ותוס' ע"ד שכתבתי והלכת בעקבותי בזה, אבל לא דרכיך דרכי, כי דרכי מאושר וסלול דכ' רש"י דקונה בש"מ ושה"ש מדאורייתא ומהני לרבנן, ועוד גם לר"א דל"מ הא לחוד דאכתי איכא משום מהב"ע, אבל בצירוף תקה"ש א"ש גם לר"א, אבל לדבריך נהפוך הוא דמצד שה"ש וש"מ א"ש לכ"ע, ומשום תקה"ש לא א"ש לר"א ורש"י כ' איפכא, וגם כיון דקנין דאורייתא מהני לכ"ע, ותקה"ש רק לרבנן לחוד ל"ש לומר ל"מ לרבנן משום תקה"ש גם לר"א משום קנין דאוריית' ואלו היה הדרך הזה ישר לפני, הייתי יוכל לומר בקיצור ע"פ דברי האבני מלואים שהבאתי דמשום קנין דרבנן יצאנו דל"מ גזולה אבל לאו לכם מקרי ולרבנן דשאול כשר סגי בתקה"ש לחוד וא"ש דכ' רש"י תרתי לרבנן סגי בתקה"ש דגזול כשר ואפי' לר"א ג"כ משום דקני' מדאורייתא בש"מ ושה"ש, אלא הייתי צריך למה שחדשת לחלק דמהב"ע ליכא רק אם שאול פסול, אלא שלא ישר בעיני דרך זה שדרכת בו בהקדמה אחרת של האבני מלואים ודרכי ישר לפני:

ולגוף קושי' האבני מלואים על הרא"ש וריטב"א דקנין לשעה ל"מ, אמרתי מאז דלק"מ דוודאי רבנן הקנו לגזלן באופן המועיל לצאת והקנוהו קנין עולם כפי הצורך למצוה ובתר שבעה הפקיעו מיני' דגזלן מכח הפקר ב"ד ואפקעתא חדשה היא לאחר זי"ן, ועוד ויותר נראה לי כעת בוודאי לר"א דשאול פסול וצריך שיהיה שלו לגמרי קנין עולם באמת גם לאחר ז' א"צ להחזיר דא"כ מה הועילו בתקנתם בזה, והא דמסיק ש"ס וה"מ תוך זי"ן היינו לפי דקיי"ל כרבנן דשאולה כשר סגי שיהי' שלו כל זי"ן שיצא' מסוכה גזולה ופשוט:

ועפ"ז יישבתי מאז הא דאמר ר"נ פועיתא היא דא ואין לה אלא דמי עצים דאי לאו פועיתא היא שפעתה וצוחה ר"ג ורבנן בסוכה גזולה יתבו היה לה תוך זי"ן דמי עצים ואחר ז' חוזרים העצים לה, והפקיעו מכח הפקר ב"ד הפקר, אבל מאחר שצוחה בסוכה גזולה יתבו אם אחר החג יחזירו לה העצים בוודאי תאמר כי בסוכה גזולה יתבו שהרי הוחזרו לה העצים ולכן קנסה ר"נ שלא יהיה לה לעולם רק דמי עצים כדי לסתום פיה והיינו אין לה אלא דמי עצים בלב"ד דלא נימא תוך ז' דמי עצים ואחר ז' עצים עצמם והיינו ד"ע לבד דדייק:

וכ"ז כתבתי לפי דס"ל לאבני מלואים דאם באה ותבעה תוך ז' ונתחייב בד"ע לאח"ז צריך להחזיר העצים עצמם, אבל דבריו נפלאו בזה דהא דמסיק ה"מ תוך ז' אבל אחר ז' היינו כשבאה לתבוע לאח"ז, אבל כשבאה תוך ז' ונתן תוך ז' הדמים בוודאי לכ"ע אין מחזירי' העצים אח"ז, ואפי' לפי דמשמע לי' לריטב"א מרש"י דאם לא שלם תוך ז' דאח"ז צריך להחזיר העצים הגם שהתביעה וחיוב בב"ד הי' ת"ז, אבל אם שלם ת"ז גם רש"י ס"ל דאח"ז א"צ להחזיר העצים והדמים חוזרי' ולק"מ קושי' הא"מ ותמיהתו על הרא"ש אינם אלא דברים מתמיהים עיני הרואים, וה' יאר עינינו בתורתו, יפתח לבנו ולב בנינו ובני בנינו, ויקויים בנו ואני זאת בריתי וכו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך וזרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם, הכ"ד אביך חותם בברכת התורה ואהבה רבה. שיל"ת פ"ב כאור בוקר ליום א' אדר"ח מרחשון וצויתי את ברכתי לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל

תוכן העניינים

כתב סופר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה