כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה קכ
מה שחנני ה"ית בדין שינה בליל שמיני בסוכה. הנה הב"י או"ח סי' תרס"ח כ' וז"ל כ' המרדכי יתוב' יתבינן ברוכי לא מברכינן פי' ראב"י כיון דאיכא הכירא דלא מברך כאשר עשה כל שבעת הימים לא הוי כמוסיף אבל לישן בסוכה אסור דהוי כמוסיף ואין נראה כן דעת הפוסקים שסתמו ולא חלקו בהך עכ"ל הב"י, ונ"ל להוסיף על מ"ש ב"י מדסתמו ולא חלקו ש"מ דל"ל כראב"י, דמוכח דלא ס"ל כוותי' דראב"י דמפרש טעמא דלא מברך משום הכירא שלא יהיה מחזי כמוסיף ורי"ף ורא"ש ר"ן וריטב"א כולם כתבו טעם אחר דאינו מברך משום זלזול יו"ט וסותר דבריו על כוס א' ולא אמרו דאינו מברך משום הכירא דב"ת ש"מ דלא ס"ל דבעי היכר משום ב"ת כיון דקיי"ל שלא בזמנו בעי כוונה גם הכירא ל"צ:
ועיי' לקמן מ"ח ע"א דס"ל לכולהו ראשונים דבספק שמיני ספק שביעי ל"ב הכירא משום ב"ת, דלא כרש"י שם דס"ל דלדידן צריך היכר בשמיני ספק שביעי משום ב"ת וראב"י ס"ל התם ג"כ כפי' רש"י ולכן מסתבר ליה לומר ג"כ דלכן לא מברך כדי לעשות היכר, וצ"ל הא דס"ל לריב"ל דבעי היכר ע"י שרגא חוץ לסוכה או ע"י מאני מיכלא ולא סגי בהא דלא מברכי' או דס"ל ברוכי נמי מברכי' כרב לל"ק או דס"ל כמ"ד דאין מברכי' רק ביום ראשון וליכא היכר ע"י ברכה ולכן בעי היכר אחר, ולפי דקיי"ל דמברכי' כל שבעה ובשמיני ברוכי לא מברכי' די היכר במה שאינו מברך, וזהו שדייק הראב"י שאינו מברך כמו שעשה כל שבעה היינו לדידן אבל למאן דס"ל דאין מברכי' כל שבעה ליכא היכר ע"י שאינו מברך וצריך היכר אחר והא מ"ש דמשו"ה לא ישן דליכא היכר הלא יש לעשות היכר ע"י הורדת כלים או ע"י שרגא חוץ לסוכה צ"ל דבשעה שישן ליכא היכר ע"י שרגא וגם ע"י מנא מיכלא ליכא היכר רק בשעה שהוא ניעור ואוכל:
והנה במרדכי כ' דראי' ראב"י מדמקש' בר"ה כ"ח הישן בשמיני בסוכה ילקה משמע דאין ישנים אלא דמקשה הישן ילקה, אבל לכתחיל' בוודאי לא ישן ועיי' רש"י עירובין ר"פ המוציא דכ' הישן וכו' ואנן יתבינן לכתחיל' מדכ' ואנן יתבינן לכתחיל' ולא כ' דאנן ישנים לכתחילה משמע דס"ל דאין ישנים לכתחילה משום דליכא היכר ע"י שאין מברכי' ואזיל לשיטתו בסוכה מ"ח דבעי היכר לדידן בשביעי ס"ל כמ"ש בסמוך, והא דהקשה הש"ס מהישן ולא מדיתבינן זה בלא"ה קשה, וי"ל מדיתבינן ל"ק כ"כ דאפשר לומר דאיכא הכירא ע"י דלא מברכי' הגם דשם אזיל ומקשה אם שלא בכוונה ג"כ עובר שלא בזמנו בב"ת ובוודאי ל"מ היכר כיון דעובר בלא כוונה, מ"מ היה מקום לדחות כן, לכן הקשה בחוזק יותר מהישן דילקה היינו אם אקרה וישן והוסיף רש"י דאנן יתבינן לכתחיל' דהקושי' ג"כ ממעשים בכ"י דיתבינן לכתחילה, עוד י"ל עפמ"ש הרשב"א ר"ה י"ו דכל שמוסיף ע"פ תק"ח ליכא משום ב"ת ומביא ראיה מדיתבינן בסוכה ס"ז ס"ח, והט"א הקשה עליו מדמקשה ש"ס מהישן בשמיני וכ' רש"י ס"ז ס"ח, ויתיישב לקמן אי"ה, וי"ל משו"ה מקשה מהישן ילקה דמיתבינן ל"ק כ"כ י"ל כיון דחכמים תקנו אנוס הוא ע"פ תק"ח וליכא משום ב"ת לכן מקשה קושי' אלימא יותר הישן ילקה דליכא תק"ח לישן בשמיני משום דמחזי כב"ת וליכא היכר הישן ועבר ילקה, ורש"י כ' ואנן יתבינן לכתחילה דגם מדיתבינן קשה דל"ל לאמת כרשב"א כן י"ל, עכ"פ מוכח מתוך פי' רש"י דכ' ואנן יתבי' לכתחילה ולא כ' דישנים דס"ל דלכתחילה אין ישנים הגם דב"ת ליכא דשלא בזמנו בעי כוונה מ"מ משום מחזי כמוסיף איכא:
ויש לעיי' לפי שביארנו דמוכח מתוך דברי הראשונים דנתנו טעם דאין מברך משום זלזול ולא כ' משום היכר דלא יהיה נראה כמוסיף דס"ל דל"ב היכר דלא יהיה מחזי כמוסיף ואזלו לשיטתי' לקמן מ"ח דלדידן ל"ב הכירא בספק ז' ס"ח, וקשה מ"ש דבא"י צריך היכר ליושב בשמיני ולדידן ביושב בט' בסוכה דלא יהיה מחזי כב"ת, ולמה לא צריך לעשות היכר בס' ז' ספק ח', ואם תאמר דמשום מחזי לא אמרו לעשות היכר שלא יברך ויפסיד הברכה לולי דחששו משום זלזול יו"ט, הלא אפשר לעשות היכר ע"י שרגא ומאני מיכלא, וצ"ל דגם ע"י היכר כזה מגרע גרע מצות סוכה דנהיגו בה משום מנהג אבותינו ועיי' לשון טור סי' תרס"ח דאסור לעשות היכר אפי' במידי דלא מפסל הסוכה ע"י:
ועוד ויותר נ"ל עפמ"ש הרשב"א בר"ה י"ו דכל שעושה משום תיקון רבנן ויש כח בידם להוסיף ולגרוע ליכא משום ב"ת, ובט"א הקשה עליו מש"ס ר"פ המוציא דמ"ד זוג א' משום דב' זוגים איכא ב"ת יאמרו נא החכמים משום בזיון תפילין יכניס יותר וכיון דתקנתא ומצוה דרבנן הוא ליכא ב"ת, וכן קשה מהא דמתן ארבע שנתערב במ"א דס"ל לר"י שוא"ת עדיף יאמרו חכמים שיתן ד' כדי שלא יעבור בבל תגרע וכיון דע"פ צווי חכמים עושה כן ליכא ב"ת, עוד הקשה מדמקשה שם הישן בשמיני וכו' כיון דתיקון חכמים הוא ליכא ב"ת, והנה לקושי' ראשונה דהו"ל לתקן משום בזיון דתפילין שיכניס יותר ולא יעבור בב"ת נ"ל כיון דבחול אסור לו להניח יותר וגם בשבת כיון דעובר בלא כוונה ממילא בשבת לאו תכשיט הוא ולא הועילו חכמים בתקנתם הגם דב"ת ליכא אבל משום איסור משא איכא, ובזה יובן מ"ש רש"י שם ועוד דאיכא ב"ת ומשוי לי משא, וצ"ל מה רצה רש"י בזה שכ' ומשוי לי' משא ולמ"ש כוונתו רצוי' דאפשר להקשות דיאמרו חכמים דיכניס יותר וליכא ב"ת ולכן כ' דמשוי לי' משא וכהנ"ל:
וממקום שהקשה הט"א על רשב"א יש לעשות לו סמוכים מסגנון סוגי' ש"ס שם דמקשה אי הכי אפי' זוג א' נמי לא ועוד הישן וכו' ויש להרגיש הא קושי' ראשונה זוג א' נמי לא עצומה מיניה שי' ומדברי עצמו דס"ל זוג א', וחזר והקשה ועוד הישן דל"ק כ"כ דלמא באמת להך מ"ד דס"ל של"ב ל"ב כוונה הישן ילקה ועיי' תוס' ר"ה כ"ה ע"ב דלר"ע לס"ד צ"ל דבאמת ילקה ולא יתבינן וזה דקדוק עצום, וא"ש ע"פ שיטתו של רשב"א, דעל קושי' ש"ס זוג א' נמי לא י"ל דתקנתא דחכמים הוא משום בזיון דתפילין שיכניס זוג א' וליכא ב"ת וב' זוגות לא משום דמשוה ליה איסור ב"ת למשא כיון דאפי' בחול אין דרך בב' זוגות משום איסור ב"ת, אבל זוג א' כיון דבחול עכ"פ דרכו בכך הגם דבשבת אסור, מ"מ כיון דבחול תכשיט הוא ליכא משום משא בשבת ומשום ב"ת ליכא דהם אמרו כן י"ל לכן מקשה ועוד אפי' את"ל הכי קשה עכ"פ מהישן בשמיני ועיי':
אלא לפ"ז גם מהישן לא מקשה מידי דהרי תקנת חכמים הוא, והיא קושי' ט"א ולפמ"ש נתחזקה הקושי' ביותר ואפשר דרשב"א מפרש הישן בשמיני ממעשים בכ"י שישנים בשמיני בא"י ועיי' כפ"ת ר"ה דכן משמע קצת מפי' רש"י שם, אלא דבלא"ה דברי רשב"א בר"ה צריכים באור דמביא ראיה דכל שהוא ע"פ תיקון חכמים ליכא משום ב"ת ומה"ט מוסיפים בתק"ש בר"ה, מדיתבינן בסוכה ס"ז ס"ח הא קמ"ל שלא בזמנה בעי כוונה וליכא משום ב"ת כבש"ס ר"ה ועירובין הנ"ל, ודבריו נפלאו לכאורה, ואחר התבוננות קצת נ"ל דכוונתו רצויה דקשה לי כיון דבקיאים בקביע דירחא וידעי' דשמיני ודאי הוא ולא יתבינן בתנאי שמא יום שביעי הוא אלא בוודאי יום שמיני ויושבים בה לשם מצוה ודאי שהטילו חכמים עלינו ואיכא משום ב"ת והא דמתרץ בר"ה דשלא בזמנו ב"כ או אי מצ"כ כ' רש"י בעירובין דאם שמיני הוא אינו רוצה לישב בסוכה וליכא ב"ת וזהו דוקא בזמן דלא היו בקיאים, אבל אנן דבקיאים ויושבים לשם מצוה איכא משום ב"ת לזה כ' כיון דע"פ תק"ח הוא ליכא ב"ת דאנוס הוא ע"פ מצות חכמים, וכד דייקת בלשון רשב"א שכ' עכשיו דבקיאים ויושבים לשם מצוה תראה דכוונתו כמ"ש:
ובכ"ז לא יצאנו מידי דוחק דרשב"א מפרש קושי' ש"ס מהישן בשמיני הוא ממעשי' בכ"י בא"י במקום דליכא תק"ח, דאין לומר דהקושי' הישן ילקה בזמן דלא בקיאי' בקבד"י, דאז מצד ספק מחוייב לישב הגם דשוא"ת עדיף כדר"ע במתן א', מ"מ כמו שאמרו רבנן עכשיו דבקיאים דיתובי יתבינן משום מנהג אבותינו וממילא אינו עובר בב"ת כן בוודאי אמרו וראוי' להם לומר בזמן דלא בקיאים דיתבי' כדי לצאת מידי ספק וכיון שהם אמרו ממילא ליכא ב"ת ול"ק הישן ילקה לא בזמן שלא היו בקיאים ולא מעכשיו דבקיאים ואין מנוס רק לומר דהקושי' מישן בא"י וזה דוחק גדול:
ויגעתי מצאתי ישוב לכ"ז בשניישב ג"כ קוש' א' של ט"א שהקשה יאמרו נא במתן ד' שנתערב במ"א שיתן מתן ד' דיש כח בידם כמו שאמרו להוסיף על התקיעות כדי לערבב השטן ובספק ז' ס"ח משום מנהג אבותינו, נ"ל דוודאי יש כח בידם לתקן כרצונם אפי' לעקור ד"ת כשיש טעם חשוב כמ"ש תוס' וראשונים ביבמות בדוכתא טובא וכיון שכן תקנו ליכא ב"ת דאנוס הוא ע"פ תק"ח ועיי' תוס' ריש שבת גבי הרודה פת ומג"א סי' תמ"ו, אלא שלא תקנו בלי הכרח וטעם הגון אשר הכריחם לכך, ובתק"ש ראו בחכמתם ובאו בסוד ה' כדי לערבב השטן גזרו אומר להוסיף וע"פ דבריהם ליכא ממילא איסור ב"ת, אבל במתן ד' שנתערב שע"פ הדין מוטב לו שיהיה בשוא"ת שלא יעבור בב"ת ממילא כיון דדינא הכי הוא אינו עובר בבל תגרע ואונס רחמנא פטרי' מה להו לתקן שלא כנגד הדין ולעקור דין תורה ללא צורך והועיל לכן הניחו הדבר כמו שהוא ולק"מ:
ואומר מעתה בזמן שלא היו בקיאים בקבד"י והי' ספק ז' ס"ח בוודאי אם יאמרו שישב מספק ליכא איסור ב"ת כיון שכך תקנו, אבל לא מצאו מקום לתקן כן כיון שע"פ הדין כל שיש ספק מוטב שיהיה בשוא"ת מלהכניס עצמו בספק ב"ת, ממילא וכ"ש עכשיו דבקיאים דאין להם לתקן לישב בסוכה משום דלמ' יחזור הדבר לקלקולו ויאמרו אשתקד וכו' דהא כשיחזור הדבר לקלקולו ויהי' בספק לא צריך לישב בסוכה ואסור משום ב"ת וכ"ז אם שלא בזמנו ל"ב כוונה משום ספק ב"ת אסור לישב בסוכה ומקשה ש"ס בר"ה ובעירובין שפיר הישן ילקה אם שלא בזמנו ל"ב כוונה והוכיח או דמצ"כ או דלעבור שלא בזמנו בעי כוונה ובספק ז' ס"ח בזמן דלא בקיאי' צריך לישב בסוכה מספק דליכא משום ב"ת כיון דאם שמיני הוא אינו מכוין לישב ובלא כוונה אינו עובר, וכיון דבזמן שאין בקיאים מחוייב ויוכל לישב שוב גם האידנא דבקיאים ויושבים לשם מצוה ודאי דאיכא משום ב"ת לולי תיקון חכמים שחששו שיחזור הדבר לקלקולא אבל מכיון שמפני חשש שמא יחזור הדבר לקלקולא מצאו נכון לתקן לישב בסוכה שלא יכשלו רבים כשיחזור לקלקולא ויאמרו אשתקד לא ישבנו בסוכה ואז יהיו מחוייבים לישב מספק דאוריית', וכיון דגזרו אומר לישב בסוכה ליכא ב"ת דאנוס הוא ע"פ תקנת חז"ל ומיושבים כל הקושי' וסרו כל התלונות על הרשב"א והדברים עתיקים בעזה"י:
ודא"ש דס"ל לרוב ראשונים דל"ב היכר בספק שביעי ס"ש משום ב"ת כמו בא"י בשמיני ולדידן בתשיעי, דבספק ז' ס"ח באמת למצוה קמכוין ואיכא ב"ת אלא כיון דע"פ תקנתא עושה כך ליכא איסור והיכר זה לא מעלה אבל אין בו צורך:
והנה ראי' ראב"י מלשון ש"ס דקאמר הישן ילקה משמע דלא ישנים בסוכה, חלושה מאוד, ויש ראיה קצת דלא כראב"י מדקאמר לל"ק מיתב כ"ע ל"פ דיתבינן כי פליגו לברוכי למ"ד שביעי לסוכה ברוכי נמי מברכינן, למ"ד שמיני לזה ולזה ברוכי לא מברכי', משמע דליכא נפקותא רק לענין ברכה, ולראב"י הא איכא נפקותא ופליגו ג"כ אי ישן בליל שמיני בסוכה למ"ד שביעי לסוכה ישן נמי בסוכה, ולמ"ד ברוכי לא מברכינן לא ישן בסוכה, בליל שמיני, ולראב"י צ"ל דממילא נשמע למ"ד דלא מברכי' ה"ה דאין ישנים בסוכה ודוחק כ"כ האי הו"ל להשמיענו דהרי לא מפרש טעמא דמ"ד דלא מברכי' דהוי משום דמחזי כמוסיף:
אמנם כן מצאתי ראיתי אחרי רואי באגודה שלהי פ' לולב וערבה שמביא דברי ראב"י באופן אחר ובשינוי טעמא דראב"י וז"ל כ' רבינו ראב"י דוקא לישב בסוכה מותר דאין נראה כמוסיף דפעמי' אדם תאב לאכול בסוכה, אבל לישן בליל שמיני אסור דנראה כמוסיף, והא דאמרי' פ' ראוה ב"ד אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה ומשני דאינו עובר אלא בזמנו ניהו דאינו עובר איסורא איכא עכ"ל, הנה יש באגודה שינוי טעם ממ"ש במרדכי, דבמרדכי פי' דמשו"ה אינו מברך להכירא דמחזי כמוסיף ומה"ט אסור לישן דליכא היכר ע"י ברכה, ובאגודה כ' דבאכילה לא נראה כמוסיף דסוכתו עריבה עליו משא"כ לישן בליל שמיני אסור דלא תאב אדם לישן בסוכה ומחזי כמוסיף ומברכה לא כ' כלום נראה דס"ל הא דאין מברכי' משום זלזול יו"ט או משום סתיר' בכוס א' ולפמ"ש האגודה אזדא ראיה דידי מדלא אמר לל"ק דלמ"ד ברוכי נמי מברכי' ישן ג"כ בסוכה משא"כ למ"ד דלא מברכי' לא ישן בסוכה, דאפשר גם מ"ד דברוכי לא מברכי' ס"ל דמותר לישן בסוכה דהא דלא מברכי' הוא משום זלזול יו"ט אבל משום דמחזי כמוסיף ל"ח כמו דל"ח מ"ד ברוכי נמי מברכי' דלא חייש למחזי כמוסיף דהא ס"ל מברכי' גם כן הגם דמישיבה עצמה לא מחזי כמוסיף דאפשר דעריבה עליו כיון דמברך בפה מלא אומר דיושב בה למצוה ואין לך מחזי כמוסיף יותר מזה, וע"כ דלא חייש לא לזלזול ולא למחזי כמוסיף ומותר לישן, וי"ל גם מ"ד דלא מברכי' לא חייש משום מחזי כמוסיף והא דלא מברכי' משום זלזול יו"ט ועושה מעשה לסתור כמ"ש הרי"ף, ושינה ג"כ מותר, וראב"י מסברא דנפשי' קאמר דהא דיתבינן משום דסוכתו עריבה עליו ולא מחזי כמוסיף ולולי כן הגם דלא מברכי' לא סגי בהיכר זה דלאו כ"ע רואים ויודעים שלא בירך, אבל שינה אסורה משום דלא ערב לו ומחזי כמוסיף ועיי':
אלא דקשה מנ"ל לראב"י לחדש הא מלתא דאיכא מחזי כמוסיף בשלמא לפי מה שמביאו המרדכי דס"ל דלכן אין מברכי' להכירא דלא יהי' נראה כמוסיף א"ש דנחית לחלק בין יתובי לשינה כיון דמפרש הא דלא מברכי' משום היכר דלא יהי' נראה כמוסיף ודן מינה דלשינה ל"מ היכר זה מה שאין מברך כשנכנס לישב בסוכה, ונסתייע קצת מלשון ש"ס הישן בשמיני וכו' אבל לפמ"ש האגודה חידש הראב"י מעצמו דבר זה דמחזי כמוסיף והא דיתבינן משום דלפעמים סוכתו עריבה עליו אבל שינה אסורה מנ"ל לחדש חשש מחזי כמוסיף מדנפשי':
ויגעתי מצאתי לעשות סמוכים סמיכה שיש בה ממש לשיטת הראב"י מן הסוגי' דיש בה מן הקושי' שכבר עמד עלי' הנב"י מ"ק חאו"ח סי' מ', א') לל"ק דלכ"ע יתובי יתבינן ר"י ברי' דר"ש דהוא מרא דשמעתא דחוץ לסוכה יתב דלא כמאן, ב') לל"ב קשה, איך הכריע ר"י בר"י משום מרא דשמעתי' אטו ר"י בדר"ש מכריע כל גדולי הדור דבסוכה הוי יתבי, ג') למה מסיק והלכתא יתובי יתבינן ברוכי לא מברכי' דלא כהכרעת ר' יוסף בר"י וכמרא דשמעתי' והנה מ"ש הנב"י בישוב קושייותיו ע"פ שיטת ראב"י מלבד שמ"ש לל"ב דאמר רב יוסף נקיט דר"י בידך ולא מטעמי' דר"י דוחק, וגם מ"ש דכל גדולי הדור ג"כ יתבי משום דס"ל דלא מברכי' רק יום ראשון אלא כיון דמאפר קאתו היה ראוי' להם לברך ואיכא היכר לכן יתבו דלדדהו איכא היכר רחוק בעיני אם ס"ל דאין מברכי' רק פעם ראשון ורוב ישראל בסוכה יושבי' מיום ראשון וליכא היכר ע"י ברכה ולא יתבו בסוכה וכי משום מקרה כזה שהיה לגדולי הדור דלא יתבו עד יום אחרון נמנו וגמרו למיתב בסוכה וכ"ע לא יתבו ומי שקרה לו מקרה כזה יתובי ייתב זה רחוק מאוד, זאת לא זאת דבריו המה נפלאו ממני מ"ש דלל"ב אמר רב יוסף נקיט דר"י בידך ולא מטעמי' אלא משום דס"ל לר"י כשמואל דאינו מברך רק י"ר וליכא היכר, איך נעלם מאיש הבינים גאון ישראל סוגי' ש"ס שם במקומו מ"ה ע"ב דאמר ר' יוסף נקיט דרבב"ח בידך דבסוכה כל אמוראי כוותי' דר"י ס"ל, ולומר כי לל"ב ל"א ר' יוסף הא דלעיל הלכה כרבב"ח זה ודאי דחוק ורחוק ודבריו אין ראוי' לפי כבוד גדלו במח"כ זצ"ל:
ואשר אחזה אני להראות פנים יפות לשיטת ראב"י ע"פ קושיותיו וגם לפרש הסוגי' לל"ק ולל"ב במאי פליגו רב ור"י, בשנקדים הקדמה קטנה שכבר כתבנו לעיל דכל דאיכא איסור ב"ת ל"מ הכירא דברכה ולא מהני היכר אלא למחזי כמוסיף ועיי' רז"ה דף מ"ח ע"א ואקדים עוד מילתא דפשיטא לי דאם שלא בזמנו ליכא ב"ת אפילו כשמכוין כס"ד דר"ש בר"ה כ"ח דשלא בזמנו ליכא ב"ת ליכא למיחש כלל משום דמחזי כמוסיף דהא אפי' מתכוין להוסיף אינו עובר בב"ת וראב"י ל"א דבעי היכר משום דמחזי כמוסיף לפי דקיי"ל כשמכוין להוסיף גם שלא בזמנו עובר איכא משום מחזי כמוסיף דאין אדם הרואה יראה ללבב אם מתכוין להוסיף, או להזכירו שלא יטעה לכוין להוסיף בעי הכירא אבל כשא"א לעבור בב"ת גם היכר ל"ב כנ"ל פשוט וברור:
ואחר הוצעה זו אומר אני לל"ק פליגו רב ור"י דרב ס"ל דברוכי נמי מברכי' דס"ל דשלא בזמנו גם אם מתכוין אינו עובר כדס"ל לר"ש בר"ה כ"ח ע"ב וכיון שא"א לעבור בב"ת אפי' בכוונ' ל"ב היכר ור"י ס"ל דשלא בזמנו עובר כשמתכוין לכן בעי היכר וברוכי לא מברכי', ואמר ר"י נקיט דר"י בידך דכל גדולי הדור הוו יתבי בלי ברכה דס"ל דשלא בזמנו עובר כשמתכוין להוסיף ובעי היכר ומרא דשמעת' דחוץ לסוכה יתיב משום דס"ל למ"ד מאצ"כ עובר בב"ת בלא כוונה אפי' שלא בזמנה דשווה לעבור לקיום המצוה ואפי' שלא בזמנה, וכמו דמפרש ש"ס פלוגתא דתנאי בחד לישנא בר"פ המוציא, וכן הקשו בו בר"ה דלמא ר"י ס"ל שלא בזמנו עובר בלא כוונה, ובש"ס עירובין דחה אוקימתא זו מכח קושי' אפי' זוג א' נמי לא, והיינו או דשלא בזמנו לכ"ע בעי כוונה או דמ"ד זוג א' ס"ל שבת זמן תפילין ולכן זוג א' מותר, אבל אפשר דגם שלא בזמנו עובר בב"ת בלי כוונה, עכ"פ א"א לומר דס"ל למ"ד זוג א' שבת לאו זמן תפילין ועובר בלי כוונה, והא"ש בזה הא דהדר והקשה ועוד הישן בשמיני וכבר נתקשתי לעיל אחר שהקשה קושי' חמורה מיני' דידי' אפי' זוג א' נמי לא מאי האי דהדר והקשה קושי' קלישתא, ולמ"ש א"ש מתחילה דחה דא"א לומר דס"ל להאי תנא תרתי שבת לז"ת ולעבור שלא בזמנו ל"ב כוונה, אבל עדיין יש מקום לומר בעלמא גם שלא בזמנו עובר בב"ת בלי כוונה, אלא דס"ל שבת ז"ת לכן חזר והקשה ועוד דא"א לומר כלל דלעבור שלב"ז ל"ב כוונה דא"כ הישן בשמיני ילקה וא"ש, וכי כן י"ל מרא דשמעתא סובר לאמת דשלא בזמנו ל"ב כוונה ובאמת משו"ה בר מסוכה יתיב והישן ועובר ילקה ול"ק קושי' נב"י דהוא דלא כמאן לא כר"י ולא כרב, דאינו דלא כמאן בהך מלתא דדברי זה א"ש בענין אחר אם שלא בזמנו עובר בב"ת בלי כוונ' וא"ש ל"ק, ולל"ב ס"ל לרב דברוכי ל"מ דס"ל דשל"ב עובר בב"ת כשמכוין ולכן בעי היכר דברכה ומהני היכר כיון דבעי כוונ' וליכא רק משום מחזי כמוסיף, ור"י ס"ל דיתובי נמי לא יתבינן דס"ל דלעבור של"בז ל"ב כוונה ל"מ היכר דברכה, ואמר רב יוסף נקוט דר"י בידך דמרא דשמעתא בר מסוכה יתיב והיינו משום דסל"בז עובר בב"ת בלי כוונה ול"מ היכר, ול"ק וכי מרא דשמעת' מכריע כל גדולי הדור דיתבו בסוכה, די"ל דהם לא פליגו על ר' יוחנן במאי דס"ל כמו דמאצ"כ כן עובר בב"ת בלי כוונה ואפי' שלא בזמנו, אלא דס"ל לגדולי הדור מצ"כ וכ"ש דאינו עובר בב"ת בלי כוונה ואפי' בזמנו, וליכא רק משום מחזי כמוסיף מהני היכר דברכה אבל אי הוו סברו מאצ"כ ולמאן דס"ל מאצ"כ מודי' דה"ה דעובר בב"ת בלי כוונה אפי' שלא בזמנו ור' יוסף מכריע כמרא דשמעתא דס"ל מאצ"כ ורבים אשר אתו דשלחו לי' לא"דש כפאו ואכל מצה ורבא וגם איכא תנאי דפליגו בהכי, ומה שנוגע לפלוגתא דרב ור"י אם עובר בב"ת בלי כוונה אין הורא' גדולה מכריע דאפשר דכר"י ס"ל לר"י לכן אמר נגד רב ור"י נקוט דר"י בידך דמרא דשמעתא ס"ל כר' יוחנן, ומסקנת סתמא דש"ס והלכתא יתובי יתבי' וכו' דנקטי' כרבא דהוא בתרא בר"ה כ"ח דלעבור של"ב לכ"ע בעי כוונה אפילו מאצ"כ משו"ה הלכתא יתובי יתבינן, וכ"ש לשיטת הרי"ף ודעימי' דקיי"ל מצ"כ דיתובי יתבינן, ומיושבי' כל הקושיות וסרו כל המעיקים בסוגי' ויש פנים מסבירות לשיטת ראב"י בעזרת מאיר עיני חכמים:
והנה היו דברינו עד כה בביאור הסוגי' וביישוב הקושיות לפמ"ש המרדכי דלא מברכי' משום הכירא, אבל לפמ"ש האגודה דביתובי לא מחזי כמוסיף משום דסוכתו עריבה עליו משא"כ לישן בסוכה, והא דלא מברכי' הוא משום זלזול יו"ט, לפ"ז לא נתבאר פלוגתא דר"י ורב לל"ק לענין ברכה, וצ"ל דבסברא בעלמא פליגו אי חיישי' לזלזול יו"ט משום ברכה, ומ"מ ביישוב קושי' הנב"י א"ש דברינו גם לטעמא דאגודה לל"ק ס"ל מרא דשמעת' דיתובי נמי לא יתבינן דס"ל דעובר בלא כוונה ל"מ מה דסוכה עריבה עליו דניהי דמתכוין להנאתו מ"מ עובר בב"ת בלי כוונה, ולל"ב ס"ל לר' יוחנן הכי ור' יוסף הכריע כר"י נגד גדולי הדור ע"ד שכתבנו לעיל ויש סמיכה שיש בה ממש לשיטת הראב"י מכח קושי' נב"י שבסוגי' הקצרתי ועיי':
והנה הד"מ כ' וז"ל ונ"ל לומר אף לפי הטעם שכ' הרא"ש ורבינו באכילה משום דלפעמים יושב בסוכה בלא מצוה מודים בשינה דאין דרך לישן בסוכה כוונתו דאיכא משום זלזול יו"ט בישיבה הגם דאינו מברך מ"מ איכא זלזול אם לא משום דבלא"ה אדם יושב בסוכה לפעמים ואין ניכר דלמצוה יושב בה ליכא זלזול, אבל כשמברך הרי מגלה דעתו שיושב לשם מצוה לכן לא יברך, אבל שינה דאין דרך לישן בסוכה רק לשם מצוה איכא זלזול דיו"ט זה כוונת הד"מ, וכן משמע מדכ' תוס' תרתי דבלולב איכא זלזול משום טלטול וסוכה עריבה עליו ליכא זלזול משמע לולי דעריבה עליו הגם דליכא איסור כמו טלטול דלולב מ"מ היה אסור משום זלזול יו"ט דנוהג בו מצוה של שביעי, והא דהוצרך תוס' דבלולב איכא משום טלטול תיפוק לי' דניכר שנוטל לשם מצוה דליכא נטילה כזו של רשות, וי"ל דהוצרך דבלולב איכא משום זלזול דטלטול של איסור דאל"ה קשה עדיין לל"ק לרב דס"ל דברוכי נמי מברכי' ולא חייש לזלזול דאין לומר משום דסוכתו עריבה עליו דהא מברך ומגלה ע"י הברכה דלמצוה יתיב ומ"מ לא חייש רב לזלזול ומ"ש לולב לכן הוצרך תוס' דלולב שאני שיש זלזול דיו"ט יותר שיש בו איסור טלטול, והוצרך ג"כ דשאני סוכה דעריבה עליו דאל"ה הגם דלא מברך איכא זלזול לולי דעריבה עליו, ויש להוכיח כן מדאמר ר"י לל"ב נקוט דר"י בידך מדמרא דשמעתא חוץ לסוכה יתיב, מנ"ל דס"ל כר"י דלא מיהני היכר ברכה דלמא משום דס"ל כשמואל דאינו מברך רק י"ר וליכא היכר ע"י ברכה ור' יוסף דס"ל דמברכי' כל ז' מנ"ל כר"י דיתובי נמי לא יתבינן דממרא דשמעת' לא מוכח כלום וצ"ע, מזה פשיטא לתוס' דמניעת הברכה לאו משום דע"י שאינו מברך איכא היכר וליכא זלזול, דזה ל"מ דמ"מ ע"י ישיבה לחוד איכא זלזול לולי דסוכתו עריבה עליו והא דלא מברך דאם יברך הוא אומר דיושב למצוה, ומדלא יתיב ריב"ש בסוכה ש"מ דס"ל דאיכא זלזול בישיבת סוכה וצ"ל משום שפעמים סוכתו עריבה עליו ליכא זלזול וכר"י, ויש להאריך ועיי' ריטב"א דנראה דל"ל כתוס' ורא"ש:
היוצא לנו דצדקו דברי הד"מ דהעיקר לתוס' רא"ש וטור משום דסוכתו עריבה עליו לפעמי' ליכא זלזול דיו"ט ומ"ש הד"מ עפ"ז דמשו"ה שינה אסור דאין דרך לישן בסוכה סברתו נכונה, וכבר כתובה היא באגוד' שהבאנו לעיל, אלא דהאגודה כ' כן לטעמו דאיכא משום ב"ת לולי דסוכתו עריבה עליו וזה ל"ש בשינה, והד"מ כ' כן ע"פ שיטת ראשונים דאיכא משום זלזול יו"ט לולי דסוכתו עריבה וזה ל"ש בשינה עכ"פ חלוקו של הד"מ לענין דסוכתו עריבה עליו דשייך רק לענין יתובי סברת הראשונים היא:
ויש לי להראות פנים לשיטתו של הד"מ ע"פ קושיותיו של הנב"י שעשינו סמוכים לשיט' ראב"י ובארנו הסוגי' באר היטב ויש לבאר פלוגת' דרב ור"י לב' לישנא וליישב הקושיו' ע"פ שיטה שכתבנו שהיא באפשר שיטת רוב ככל ראשונים לבד הרשב"א, בהקדם סוגי' פ"ק דביצה דמבואר שם דר"א דס"ל דנולדה בזה אסורה בזה ס"ל דמעיקרא תקנו שיהיו עושים ב' ימים לדורות בוודאי אפי' בקיאים ורב ס"ל דלא תקנו מידי רק מתחילה מספק היו עושים ועכשיו משום מנהג אבותינו שמא יחזור הדבר לקלקולא עיי"ש היטב, ואימא מלתא בטעמא לפי שיטת הראב"י, ולשיטה הד"מ דאסור לישן בסוכה או משום דמחזי כמוסיף כמ"ש ראב"י או משום דמחזי כמזלזל ביו"ט, לרב אסי דמעיקרא גזרו אומר שיהיו ב' ימים בוודאי לכל דבר וקדושה א' הם, נראה דלכל דבר עשוהו כוודאי חוץ מישיבת סוכה בשמיני ודאי כיון דא"א להשוות שמיני כשביעי לכל דבר דשינה א"א להתיר דליכא היכר ואיכא מחזי כמוסיף או דמזלזל ביו"ט וכיון דא"א שמיני בישיבת סוכה כוודאי מה להו להשוותו לענין יתובי כיון דסוף כ"ס א"א להשוותו כוודאי וחלוקו ניכר, מסתבר דלענין ישיבת סוכה לא אמרו בה דבר שיהי' שמיני כשביעי לסוכה, וכ"ז לרב אסי, אבל לרב דס"ל דמעיקרא לא תקנו רק ממילא מספק היו מחמירים בכל דבר ומשום ספק דאורייתא גם בספק שמיני היו יושבים וישנים בסוכה דמשום זלזול לא בטלו מצות שינה בסוכה דמחוייב מספיקא דאוריית' ועיי' ריטב"א שכ' דבזמן שאין בקיאי' לכ"ע יתובי יתבי' דל"ח לזלזול במקום ס"ד, והשתא דבקיאים בקד"י א"א לישן בסוכה משום זלזול יו"ט או משום מחזי כמוסיף, מ"מ כל שאפשר למנקט מנהג אבותינו בידינו כדי שלא תשתכח לגמרי מצות סוכה בשמיני כשיחזור הדבר לקלקולא עושי' כנ"ל ועי' היטב:
ואחר הוצעה זו אומר אני ביאור הלשונות לל"ק ס"ל לרב דיתובי וברוכי דל"ח כלל לזלזול יו"ט ומשום מחזי כמוסיף ור"י חייש וס"ל דלא מברכי' וה"ה דאסור לישן משום דליכא היכר או משום דל"ש סוכתו עריבה עליו וס"ל כרב בביצה דמנהג אבותינו בידינו ונקוט מיהא פלגא בידינו ממנהג אבותינו ורי"ב מרא דשמעת' בר מסוכה יתיב דס"ל כרב אסי דמעיקרא הכי תקנו שיהיה כוודאי וכיון דא"א שיהי' כוודאי לענין שינה דס"ל בהא כר"י דחיישי' לזלזול יו"ט או משום דמחזי כמוסיף לכן יתובי נמי לא יתבינן, אמר ר"י נקוט דר"י בידך דכל גדולי הדור יתבו ולא ברכו, דס"ל ג"כ כרב בהא מילתא דלא תקנו כלל מעיקרא ומנהג אבותינו בידינו במקצתו, ולל"ב ס"ל לרב דלא מברכי' וה"ה דאסור לישן מהנהו טעמי דאמרן ואזיל לשיטתו דס"ל דמעיקר' לא תקנו ולכן מנהג אבותינו בידינו במקצתו, ור"י ס"ל יתובי נמי לא יתבינן דס"ל כרב אסי, ואמר רב יוסף נקוט דר"י בידך דמרא דשמעתתא חוץ לסוכה יתיב והיינו משום דס"ל כרב אסי ונקוט ר"י כוותי' להלכת' דלא כרב, וכל גדולי הדור דלא יתבו בסוכה אין מכריעי' בזה, דאין מוכח דס"ל כרב בוודאי אלא דמספקא להו כמו רב אסי דמתרצי ש"ס שם דספוקי מספקא לי' וזיל הכא לחומרא וי"ל כל גדולי הדור מספקא להו אי כרב אי כרב אסי, לכן לחומר' יתובי יתבו, וכיון די"ל דמספקא להו, ואיכא ר' יוחנן דאמר דלא יתבי' דס"ל כרב אסי ויותר ממנו דלרב אסי מספקא ולדידי' פשיטא ליה וס"ל להקל דיתובי לא יתבינן ומרא דשמעתת' ג"כ הקיל לעצמו ולא יתיב בסוכה דפשיטא ליה מה דמספקא ליה לר"א משו"ה אמר ר' יוסף נקוט דר"י בידך דמרא דשמעת' כוותי' ולא הניח ודאי דר' יוחנן ומרא דשמעתא משום גדולי הדור דאולי מספקא להו ולא נניח ודאי דר"י ומרא דשמעת' משום ספיקא דגדולי הדור, ומסקנת ש"ס הלכת' יתובי יתבינן דהלכה רווחת בביצה כרב וכאביי דהוא בתרא דאמר כוותי' דרב מסתברא ממילא הלכה כאן כרב דיתובי יתבינן ברוכי לא מברכי' ומיושבים כל קושיותיו של נב"י ורווחא שמעתא להלכתא בסברא ישרה ופלפלא טבא:
וזאת תורת העולה מדברינו כי הראנו לדעת כי הראבי' לאו יחידאי הוא כי אית לי' תנא דמסייעו רש"י לקמן מ"ח ורש"י ערובין דהעלינו דכוותי' ס"ל והמרדכי שהביא דעת הראבי' בלי חולק נראה דהסכים עמו וכן האגודה מביאו אלא דכ' דיש שס"ל דמותר לישן בסוכה ומפרשינן הישן בשמיני בא"י, וכ' ויש נראה דהעיקר כראבי' ורבים אשר עמו דאסור לישן, אלא דהב"י כ' מסתימ' הראשונים לא משמע הכי, ואני הוספתי דמוכח כן דלא ס"ל הכי מדכתבו טעמא דלא מברכי' משום זלזול וסתירה הרי דלא ס"ל כראבי' דמניעת הברכה שלא יהי' נראה כמוסיף ליתא להוכחה דידי כמובן, וליכא רק משמעות מדשתקו ולא כתבו דין זה בפירוש דאסור לישן, אמנם כן לפמ"ש הד"מ לפמ"ש רא"ש וטור משו' עריבה ליכא זלזול ממילא נשמע דבשינה דל"ש זה אסור משום זלזול, וליכא אפי' משמעות מדסתמו כיון דכתבו משום סוכתו עריבה ממילא נשמע וסתמא כפירושו דשינה לא וליכא מסתימת רא"ש ותוס' משמעות דס"ל דשינה מותר:
ונוראות נפלאתי על האלי' רבה שמביא בשם האגודה דחולק על הראבי' וכ' אלו ראה הלבוש האגודה לא הי' פוסק כראבי', ואני אומר איפכא אלו ראה האגודה הי' סמוך לבו יותר למנקט להלכה כוותי' כראבי' דלמעיין בצדק באגודה יראה כי מסכים עם הראבי' ומביא רק יש דישנים בסוכה ודוחי' ראי' הראבי' דהא דמקשה הישן משמע דאסור היינו בא"י וזה דוחק, ולא כ' רק יש דחולקים על הראבי', ועיין ברכי יוסף שנשען על האלי' רבה בשם אגודה, ודבריהם נפלאו:
ומ"ש הא"ר מדהשמיט המחבר הא דראבי' נראה דס"ל דלא כראבי', לפע"ד יש לדייק מדכ' המחבר בין ביום בין בלילה לאפוקי דעה אחת שבטור דבלילה אין אוכלים בסוכה ועיי' ב"י ומג"א ולא כ' ג"כ דישנים בלילה נראה קצת דוקא יתובי ואכילה שרי בלילה ולא שינה ורמ"א שתיק לי' לטעמו אזיל בד"מ דיש לכוין גם רא"ש וטור דשינה אסור ולא מטעמי' דראבי':
וכן ראיתי הלכה למעשה, מעשה רב רבן של ישראל כבוד קדושת אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל אחר סעודת קבע וירד משה מן הסוכה לדירת קבע וישן שם, והוסיף משה מדעתו, ואכל מיד אחר שנכנס לחדרו ענבים ושארי פירות מינים ממינים שונים, ומסתמא כן ראה מרבו המובהק חסיד שבכהונה גאון ישראל וקדושו מו"ה נתן אדלער זצ"ל, ומרבו ורב דמקום מולדתו בעל הפלאה זצ"ל, ואנן מה נענה בתרייהו קיימנו מילי דאבוהן של ישראל והחזקנו הוראה זו והראנו לה פנים ובארנוה באר רחובות בעזרת החונן דעת, ירידה זו בליל שמיני מדירת עראי לדירת קבע עלי' היא העולה בית אל, ואלו דברים שאוכלים פירותיהם בעה"ז וק"ק לעה"ב, ואמרו ז"ל כל המקיים מצות סוכה בעה"ז הקב"ה סוכך עליו בעה"ב, הוא ית"ש יפרוס עלינו סוכת שלומו, ויראנו בנועמו, ובצל כנפיו יסוכך עלינו בב"א, הנפלע"ד כתבתי כ"ה לחודש תשרי תרכ"ט לפ"ק פה פ"ב יע"א ובעה"ח. הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל