כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה פז
יוסיף דעת, יוסיפו לו אורך ימים ושנות חיים ה"ה י"נ הרב המופלג בתורה וביראת ה' טהורה, המאוה"ג גבר חכם בעוז מוכתר בנמוסים גן ההדסים כש"ת מו"ה יוסף גוגענהיימער ני' אבדק"ק קאלין יע"א:
יקרתו הגיע אלי בעש"ק העבר פ' ח"ש אחר חצות ומיד שמתי אל לבי להשיבו מפני הכבוד וחביבותי אליו, אבל לא הי' באפשרי כל השבוע כי הגיע עת לעשות לה' ללמוד הו"ת ברבים בפני ב"י גדולה לאלקי', נוסיף לזה טרדות רבות העמוסים עלי מכל צד תוספ' מרובה ללחום מלחמת ה' שערה כידוע לכבודו הרמה, בכ"ז להיות פר"מ ני' גילה לי במכתבו כי הענין דוחק ומבקש מאתי להשיב לו בקרוב האפשר דחקתי עצמו ובאתי אל העיון לעיין בשאלתו בלילה זו ושחר קמתי לגמור הענין בכי טוב ואודיעהו מה יש אתי בנדון שלפניו, והוא ע"ד צוקער הנעשה בשמירה מעולה לי"ט של פסח, והגעלת הכלים בהשגחת פר"מ ני', ונאמר לפניו כי הדפוסים א"א להגעיל שא"א שלא יושחתו הדפוסים, אבל מנקי' ומדיחי' הדפוסי' בכל השנה אחר שנוטלים הצוקער מתוכם ולא נשאר בהם אפי' כחרדל, ואופן שמריקים הצוקער לדפוסים הוא עד"ז ששואבי' הצוקער מן היורה ע"י קערות של נחשת ומן הקערות שואבים ע"י כפות של נחושת ומן הכפות אל הדפוסים של נחושת, ועיני כבודו שפיר חזו בח"ס או"ח סי' קל"ה ושם נאמר להחמיר כי כל הכלים צריכים הכשר ומקיל במקום הפסד להכשיר הכלים של חרס ע"י הגעלה ג"פ וסומך על בעהע"ט בצירוף קולות אחרות, ובנדון שלו א"א להגעיל הדפוסים, ונפשו בשאלתו אם יש למצוא היתר בלי הגעלת הדפוסים, אלו דברי ידידות של י"נ פר"מ ני':
והנני בתשובה שלימה לפניו אחר שמתי עיני ולבי בתורת משה רבינו אבא מאוה"ג זצ"ל בח"ס הנ"ל בצדדי התירים הרבה שצרפם כצרף כסף וראיתי כי רוב צדדי התירים ליתנייהו בנדון שלפנינו, ראשון לציין מ"ש דעכ"פ ספיקא איכא אם עירבו בו קמח באמצע השנה, כתב כן עד דלא ראה מ"ש ברכי יוסף דנודע כי האומנים טובלים פתם ביערות דבש והוא רותח, ובתר דראהו מחמיר שם בסוף התשובה שלא לשהותו, ולפי עדותו של בר"י יש בו בוודאי חמץ וכלים שנעשה בו בלועים מטעם חמץ, אלא שבברכי יוסף כ' עוד וז"ל ואפשר במקומות אלו אין מקפידין על הדבר, ולא מקפידין על נקיותא, ואין למדין מהם למקום אחר עכ"ל, לפ"ז הדר איכא ספק במקומותינו אם מקפידין או לא, אבל ראית' אחרי רואי בתשובה מאהבה ח"א סי' קכ"ט דמעיד שבעיניו ראה שעושין כן, ובל"ס שכן ראה בפראג ודרש סמוכי' בפאבריקען במקומות הסמוכי', ובל"ס גם עכשיו מקפידי' ואוקמינא אותם אמנהגא שנהגו בה מאז ואין לעשות סניף להקל משום דהוא ספיקא עד שיתברר דנשתנה הענין מכמות שהי', ממילא אזדא ג"כ סניף שני שנתהפך כשיטתו של ר"י כמובן, ולא נשאר לנו אלא צד א' להקל מפני שהכלים אב"י וקודם הפסח כמ"ש בח"ס, ואני לחלק יוצא ולדון של מי הפאבריק אם של ישראל היא אסור לו לעשות צוקער של פסח בכלים שאב"י כמו בכל כלי שאסורים כשנעשו אב"י אטו ב"י, ואם היא של נכרי יש לעיי' לפי המבואר בסי' קכ"ט דאסור לומר לנכרי בשל לי דהוי כמבשל ישראל בידים בכלים שאב"י, אפשר ה"ה כאן כיון שנכרי זה אדעת' למכור לישראל עביד ומעיקרא להכי אכוין אפשר דדומה לאומר בשל לי, ובוודאי העשוי מותר לקנות ממנו דסוף כ"ס דיעבד הוא ולא גרע מאם בשל ישראל בעצמו בכלי שלו או בשל נכרי דמותר לו ומותר לאחרים הגם דל"ל פסידא ועיי' רא"ש והג"א דלאו משום פסידא התירו המבושל, אלא משום דלא שכיח למגזר אטו ב"י עיי"ש, והה"נ כן כשבישל הישראל בשביל אחר או נכרי בשביל ישראל דמותר, ולא דמי למבטל איסור לכתחלה דאסור למי שנתבטל בשבילו כמבואר בסי' צ"ט ובש"ך בשם מהרש"ל, דוקא לדעתו ורצונו של מי שנתבטל בשבילו, התם שאני דאסור למבטל עצמו בדיעבד ה"ה למי שנתבטל בשבילו, אבל בכלי שאב"י אפי' בישל בו במזיד שרי למבשל עצמו ה"ה דשרי לאחרים שבישל בשבילם דמקרי אצלו דיעבד, וכ"ש נכרי שבישל אדעת' שיהנה ממנו ישראל אפי' אין לנכרי תועלת בו כ"ש כשעושה לטובת עצמו למכור לישראל כדי להשתכר בו, וגדולה מזה מצאתי כתוב מאז בתשובת רדב"ז חלק ג' סי' תק"ז נכרי שהוסיף על תערובת ישראל שלא מדעתו וניכר שמתכוין לטובת ישראל דמותר לישראל, ואין לגזור שמא יצוה לנכרי לבטל כמו בשבת אם מכירו אסור שמא יצוה שאני התם דאיכא איסור שבות כשמצוה לנכרי, משא"כ כאן אין הביטול האיסור בעצמותו, אלא האכילה עיי"ש, ועיי' ב"י סי' צ"ט דמשו"ה אסור למי שנתבשל בשבילו שמא יצוה לנכרי ועבד לבטל, דוקא לצות לנכרי אסור, אבל אם נכרי עושה מדעתו בלי ידיעת ישראל מותר, ואפי' ישראל שביטל בשביל אחר אינו אסור רק כשידע ועשה לרצונו כמ"ש הש"ך בשם מהרש"ל, וכ"ש דמותר לישראל כשנכרי מבשל מדעתו כדי שיהנה ממנו ישראל אם עשה בלי ידיעתו, אבל כשעושה בידיעת ישראל אפשר דצריך לגעור בו כמו בשרואה שנכרי רוצה לעשות מלאכה בשבילו דאסור ויש לחלק ע"ד שמחלק הרדב"ז, וכ"ז כשעושה הנכרי במקרה בשל ישראל וכ"ש בשל עצמו ולהנאת עצמו, אבל בנדון שלנו במלאכתו קבוע בכל שנה לעשות צוקער של פסח לישראלים לבד ומשגיח עומד עליו ויושב ומשמר אפשר דדמי' לאומר לנכרי בשל לי משלך דאסור, ואפי' עושה הנכרי גם לדעתו להרויח בו אסור משום גזיר' דאב"י אטו ב"י, מלבד כ"ז בוודאי אין לנו להקל משום דהוא נטלפ"ג לחוד, ונשית פנינו לשארי צדדי התירים, הנה לכל היותר ליכא אלא עירוי דמבליע רק כדי קליפה וקרוב שיש בכלי ס' נגד קליפת הכלי יש להתיר מה"ט בדיעבד ועיי' כזה בפרמ"ג במשבצות סי' ס"ח בסופו בד"ה עוד פש גבן לברורי, דאם בישל בדיעבד בכלי שבלע ע"י עירוי בלי הגעלה דהתבשיל מותר דמסתמא יש בכלי ס' נגד קליפת הכלי עיי"ש, והה"נ דשרי צוקער העשוי קודם הפסח דקליפ' הכלי נתבטלה קודם הפסח ואין חוזר וניעור כמ"ש המג"א סקמ"ו דבטעם לכ"ע ל"א חוזר וניעור, ודוקא דיעבד, אבל לבשל לכתחלה, ל"מ כשהוא של ישראל דאסור לו לבשל לכתחלה כדי לבטלו, גם אם הוא של נכרי אפשר דיש בזה כמצווה לנכרי לבטל איסור בשבילו כמ"ש לעיל לענין נותן טעם לפגם:
ואפילו לא נחשוב זה כמצווה לו, יש לי מקום עיון אם מותר לקנות הצוקער מן הנכרי ולסמוך על הביטול ואפי' לא עשהו הנכרי כדי למכור לישראל, ומקום ספקתי יצא לי מן מ"ש רדב"ז סי' הנ"ל שהשיב לשואלו דבר דמלתא דפשיטא הוא לי' תערובות או"ה בשיעור ביטול של נכרי אסור לישראל לקחת ממנו דהוי בשעה שלוקחו מן הנכרי כאלו מבטלו לכתחלה דלא התירו לי בדיעבד אלא מפני הפסד ממונו אבל לקיחתו מן הגוי לכתחלה הוא ואסור ודבר ברור הוא ואין ראוי להאריך בו עכ"ל, ונוראות נפלאתי וכי גרע תערובות של נכרי מתערובות של ישראל שבטלו באיסור שמותר לאחר שלא נתבטל בשבילו כמ"ש הרמב"ם וטור סי' צ"ט ול"א דהוי כמבטל לכתחלה כיון דלאחר ליכא פסידא, ועמדתי משתומם כשעה חדא, ועלה במחשבה לפני די"ל דבאמת לא שרי לאחרים רק לקבל במתנה מבעליו או לזכות מעצמו, אבל לקנות ממנו לא וטעמ' דמלתא דמניעת קבלת מתנה יחשב כפסידא דלאו בב"י אתרחש מי שיתן לו מתנה משא"כ לקנות כמו כן ימצא לקנות במק"א הו"ל כמבטל לכתחלה להכניס עצמו לקנות דבר שיש בו תערובת איסור, ועיי' חילוק כעין זה בין מתנה למכר במל"מ פ"ו מהל' זכי' ומתנה דכ' הא דקתני במתני' לכתחלה לא תמכור וכ' רש"י דאם בא לב"ד אמרי' לו שלא יקנה דוקא שלא יקנה דבר שבעל נפסד על ידו אבל פשיטא שאין אומרים שלא יקבל במתנה וכי בידו לקבל מתנה מאחר עיי"ש, ואע"פ שאין ראי' לדבר דאין הענינים שוין, מ"מ זכר לדבר איכא לחלק בין מניעת קבלת מתנה למניעת קנין והוא פשוט, וי"ל לפי סברת רדב"ז דמ' שלוקח דבר שנתבטל הוי כמבטל שאין לו פסידא דוקא לקנות בדמי שוי' אסור כשנמצא לו במק"א, אבל לקבל במתנה מותר דאיכא פסידא, ויש להעמיס באפשר בכוונת רדב"ז דמ"ש לקחת היינו בדמים, אבל במתנה שרי, מ"מ רחוק להעמיס כ"כ בכוונתו דכ"כ האי הו"ל לפרושי וסיים ודבר ברור הוא ואין ראוי' להאריך, וקוצר במקום שראוי' להאריך טובא, ודבריו נפלאו ממני:
ומ"מ ממוצא הדברים נשארה לנו חקירה זו דאפשר דאסור לקנות דבר שנתבטל בין מישראל בין מנכרי, ויש לנו סיוע לזה ממ"ש האו"ה ומביאו בד"מ סי' צ"ט וש"ך שם דלא ימכור לאחר אלא יתן במתנה ונדחק הש"ך דבמתנה לאו דוקא אלא בפחות מדמי שוי' התערובו' עם האיסור, ולמ"ש י"ל דנקיט במתנה דשרי בין לנכרי בין לישראל אבל במכירה לישראל אסור, וגם אם מוכר לישראל בפחות מדמי שוי' לפי ערך האיסור אסור לישראל לקנות הגם דהאיסור במתנה הוא לו ואיכא במניעתו פסידא דקבלת איסור במתנה, האיסור לא חשבי' לפסידא רק ההיתר אלו לא נתערב לא ה' אסור לו, ואין לנו לדין אלא אם מפסיד ההיתר שיש בו כיץ שאין לו במניעת קנין ההיתר פסידא אסור לו לקנותו ועיי' וא"ש, אלא מדכ' רמ"א דלא ימכור לישראל כיון שנהנה משמע דבלא"ה הי' מותר למכרו משמע דלולי הנאת המוכר הי' מותר למכרו לישראל, וכן נראה דעת הש"ך ופר"ח, ובנדון שלנו דאיכא תרתי נטלפ"ג וגם קרוב דיש ס' נגד קליפת הכלי יש לסמוך על שיטת תוס' פסחים למ"ד ע"א ד"ה ולשהנהו וכו' דמשהו ונטלפ"ג מותר לבטל לכתחלה ואפי' לישראל יש להתיר דליכא משום מבטל איסור כ"ש לקנות מן הנכרי אחר שכבר עשהו, נוסיף על זה תוס' מרובה כי נשפך לדפוסים ע"י עירוי מכלי ג' לדעת מהרי"ל שבט"ז סי' צ"ב ס"ק למ"ד, והט"ז חולק עליו ועיי' ש"ך ק"ז, ובנקה"כ סי' צ"ב ופרמ"ג במשבצות שם, גם יש לצרף דהוי ג' נ"ט בנ"ט הגם דנקטי' דחמץ ק"פ ל"מ נ"ט בנ"ט עיי' מג"א סי' תנ"א דבג' נ"ט מקולי':
והנה פר"מ ני' הוסיף על הצדדי' שבח"ס צד א' מדעתו, בנדון שלפנינו ושפיר קמוסיף שיטת רי"ו שבב"י סי' צ"ג שהסכים עמו הב"י והת"ח כמ"ש הש"ך סי' ס"ח ס"ק ל"ג, דכלי נחושת אינו בולע ע"י עירוי, והה"נ בנדון שלנו הדפיסים של נחושת הם, אלא דהש"ך דחה שיטת רי"ו בב' ידים, ועי' מנחת יעקב כלל ג' אות ו' דיש להקל בדיעבד בלא הגעלה, ופמ"ג בסי' ס"ח במשבצות בסופו מביאו וכ' שאין לסמוך להקל בדיעבד ואפי' בהפ"מ, ובלתי ספק טעמו משום דשיטה זו כולה מוקשה ונדחה מימינו של הש"ך, ואני אומר ימינו וזרוע עוזו של הש"ך דחוי, ושמואל מקרבת בעזרת ימין ה' רוממה, הנה הש"ך הקשה על הרי"ו ממתני' דזבחים דקתני א' שעירה בו טעון מריקה ושטיפה ומתניתי' ע"כ בכ"נ דכ"ח טעון שבירה אפי' ע"י עירוי כדקתני בברייתא ומוכח דאפי' כ"נ בולע ע"י עירוי, ופלתי סי' ק"ה כ' דקושי' הש"ך קושי' ג"כ על הירושלמי דקאמר תחלה דלעולם אין עירוי מבשל וכ"ח בולע ודחי הרי תני אף בכלי נחושת כן ואין לך למימר כ"נ בולע, מה לו להביא ממרחק מברייתא ולא מביא ראי' ממתני' דמוכח דכ"נ בולע ע"י עירוי, וגם קשה למ"ד כ"ח שאני דבולע, וכ' מזה יצא לו לרמב"ם דכ"ח ל"ב שבירה רק בחטאת וי"ל מתני' בכ"ח איירי ובכל קדשים חוץ מחטאת, והוצרך להביא ראי' מבריית' דת"כ וא"ש לרמב"ם, אבל הא רמב"ם יחידאי הוא וקשה לרוב ראשונים ופוסקים קושי' הפלתי ושיטת חי"ו אינה מיושבת גם אי ס"ל כרמב"ם דהא בירושלמי עכ"פ מפורש מברייתא דת"כ דגם כ"נ בולע ע"י עירוי, ומ"ש הפלתי עוד שם הוא עד"פ רחוק במחכ"ת, ואשר אני אחזה ליישב וכבר העלתי בתשוב' יישוב לכל זה בהקדמת מילין פשוטי' דבוודאי בשטיפה בצונן דהוא משום מה שנדבק בדופני הכלי ועיי' רא"ש שלהי ע"ז דבקדשים הקפיד' התורה יותר על הנקיון שלא ישאר נדבק אפי' מעט דמעט מזעיר דאין בו קפידא בשאר איסורים בדבר זה ודאי אין לחלק בין כ"ח לכ"נ, ניהי דבטבע כ"כ שקשה לבלוע בפני' אבל נדבק בדופני כמו כ"ח ואין קשיו של נחושת מעכב הדבק ולא ס"ד לחלק בין כ"ח לכ"נ רק לענין הגעלה דכ"נ אינו בולע בקל כמו כ"ח והא ראי' דבכ"נ מהני הגעלה ובכ"ח ל"מ הגעלה דכ"ח בולע בקל יותר מכ"נ, והיינו דאמר כ"נ בולע אם לא דעירוי מבשל, והנה הך ברייתא דמביא ירושלמי והתני' אף בכ"כ כן כך היא שנוי' בת"כ בזה"ל עירה לתוכה רותח מנין ת"ל אשר תבושל בו ישבר והתני' אף בכנ"ח מניין דבעי מושיט ת"ל אשר תבושל בו ישבר וכ' הק"א מנין כ"כ דבולע עירוי תלמוד לומר אשר תבושל בו, מבו מרבי' עירוי בכ"ח וסמוך לי' ואם בכלי נחושת דקאי אתרוייהו, והוכיח הירושלמי מדכ"נ צריך הגעלה כשבלע ע"י עירוי ש"מ דמבשל, ונ"ל דהך ברייתא אתי' כמ"ד מריק' בחמין ושטיפה בצונן לכן אמר מנין שאף בכ"נ כן דבולע ע"י עירוי וטעון מריקה בחמין ודריש ממשמעות הקרא דבו דכתיב בכ"ח קאי גם לאחריו דאם בכ"נ בושלה אבל למ"ד מריקה ושטיפה בצונן ולא איירי קרא בהגעלת בליעת הכלי וסמך על הגעלת כלים דמדין פשיטא דליכא חילוק בין כ"נ לשארי כלים לענין מוש"ט בצונן וכ"ש הוא מדבעי כ"ח שבירה דבולע ע"י עירוי' כ"ש דכ"נ בעי מוש"ט בצונן ונקיון היטב כשעירה לתוכה וע"כ ברייתא זו אתי' כמ"ד מריקה בחמין והוכיח שפיר דכ"נ בולע ע"י עירוי והא"ש דממתני' ליכא הוכחה דהא סתם מתני' שלאחריה לפי הגרסא שלפנינו מריקה ושטיפה בצונן ועיי' תויו"ט, ולא מוכח ממתני' דכ"ב בולע ע"י עירוי ד"א שעירה וכו' טעון מריקה ושטיפה הכל בצונן, וקמ"ל אפי' ע"י עירוי בעי נקיון ביותר דל"ת דגזה"כ הוא דוקא ע"י בישול בעי מוש"ת או דה"א דע"י עירוי לא מדבק כ"כ כמו ע"י בישול קמ"ל ופשיטא דליכא חילוק לענין זה בין כ"ח לכ"נ, וא"ש הירושלמי דהוצרך להביא מברייתא דע"כ אזיל למ"ד מריקה בחמין דאל"ה לא הי' אומר מנין שאף בכ"נ כן כמ"ש ומיושב קושי' פלתי על הירושלמי, ומ"מ דבריו ביישוב הרמב"ם נכונים דיש לרמב"ם ראי' לשיטתו דכ"ח ל"ב שבירה רק בחטאת מדלא מייתי ירושלמי ראי' ממתני' דהא הרמב"ם פסק כמ"ד מריקה בחמין, וכ' התויו"ט דע"כ הי' לרמב"ם הגרס' במתני' מריקה בחמין, ותמה על הברטנורא דאוחז החבל בב' ראשין דגרס מריקה בצונן ונקיט להלכתא מריקה בחמין, ורמב"ם ע"כ הי' לו הגרסא מריקה בחמין ומדלא הוכיח הירושלמי ממתני' ע"כ די"ל מתני' בכ"ח איירי וא"ש ועיי':
וע"פ הוצעת דברינו אלו יצא לאור צדקתו של הרי"ו בדינו, דהרי מבואר מברייתא דת"כ דיש לחלק לענין עירוי בין כ"ח דקל לבלוע מכ"כ, דהא אמר מנין שאף בכ"נ כן דבולע ע"י עירוי, כמו כ"ח ויליף לה ממשמעות' דקרא משמע דשוי' בלדבר הזה דכ"מ דכ"ח טעון שבירה טעון כ"ב מוש"ט ולמ"ד מריקה בחמין מוכח דבולע, אבל למ"ד דמריקה בצונן לא מוכח ממשמעות' דקרא דבולע דהא לא אייתר קרא להכי, אלא דדרש סמוכים שזה כזה, הדרינן לסברת חוץ דשאני כ"נ מכ"ח דכ"נ קשה לבלוע ועירוי גרוע מבישול דהא צריך אשר תבושל בו לעירוי דה"א דוקא בישל, ובכ"נ דליכא קרא דבולע מנ"ל דבולע, ולפי גרסא שלפנינו במתני' מריקה בצונן וקיי"ל כסתם מתני' ויפה פסק הרי"ו לדינא דכ"נ אינו בולע ע"י עירוי, ואדחי נמי ראי' ר"ת שבתוס' שבת דעירוי מבשל דתלי' בהנ"ל וא"ש נכון בעזה"י:
והנה הגם שהרחיב ה' לנו באר"ש ברור מללנו ביישוב שיטת הרי"ו, ורשב"א בתה"א בית רביעי ש"א מביא שהיא שיטת בעה"ע, וחולק עליו ועיי' ש"ך דמביא כמה ראשונים דחולקים על שיטה זו, ולפמ"ש ע"כ הרמב"ם ג"כ דלא כוותי' דהא הרמב"ם פסק מריקה בחמין והי' לו כן הגרסא במתנית' וכיון דקיי"ל מריקה בחמין ממילא מוכח מקרא דכ"נ בולע ע"י חמין כבריית' דת"כ, וכי כן בוודאי אין להרים ראש, בקלות ראש בהוראה לסמוך על בעה"ע ורי"ו לבד ואפי' בה"מ צריך עוד תלמוד לדינא, מ"מ בנדון שלפנינו דיש בלא"ה כמה צדדי היתר, דראוי' לסמוך עליה', ובצירוף שיטות בעה"ע ורי"ו אחר שיישבנו ואוקימנו' על מכונה, בטוח לבי לא אירא להתיר לכתחילה לעשות הצוקער בלי הגעלת הדפוסים אחר הנקיון היטב אפי' כשהפאבריקאנט ישראל, הנלפע"ד כתבתי בעזרת שוכן מעונה, החונן לאדם דעת ובינה מ"מ מהיות טוב אם ליכא הפסד מרובה להניח מן הצד צוקער הראשון דיש ג"כ לתלות דיצאה כל הבלוע בבישול ראשון והשומר עמו כאישון, ישמור אותנו מטעות ומכשול, הכ"ד אוה"נ חותם בברכה מרובה. פ"ב כאור בוקר ליום א' לסדר והנה אנכי עמך תרכ"ט לפ"ק:
הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל