אור ברסלב

כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה עא

תשובה ע

טוב שם משמואל, רב פעלים מקבציאל, קובץ ע"י מלא וגדוש בתורת יקותיאל ה"ה ב"א י"נ תלמידי הרב המאו"הג מורג חרוץ ובקי כש"ת מו"ה שמואל עהרענפעלד נ"י אבדק"ק סיקס יע"א:

ביום טוב הייתי בטוב לב, אין טוב אלא תורה, היא לנו לאורה, התענגתי מזיז דבריך הנעימים לי, ושמתי עיני על דברי תורתך אשר הגיעו אלי בעיו"ט, ותהי ראשית מלאכתי מלאכת הכתיבה היום כאור בוקר כי למחר עמוס עלי ללמוד ברבים ולהשמיע ד"ת ביום יא"צ של אבא מאו"הג זצ"ל ואח"כ רבו הטרדות בתחילת הזמן יותר מטרדת התמידים, ולחביבותי אליך נתתי לך הקדימה וראשון משובח להשיב לך על ספיקתך לשיטות הסוברים דכזית פת בשבת ויו"ט דאורייתא אם אין לו אלא כזית פת של איסור אם מצוה זו דוחה לאיסור כמו עשה דוחה ל"ת, ודעתך דעת תורה נוטה דאינו דוחה ודומה לך, בדמיונך לדמות מלתא דא למלתא דמתאמרה דמאנס שותה בעציצי דוקא בראוי' לו משום דאם אמרה לא בעינה וכו' ומסביר ש"מ דבכ"מ דתלי' בהנאתו ולטובתו מחוייב למחול על הנאתו וטובתו לכבוד שמים, והה"נ בעונג שבת ושמחת יו"ט וכמו שמותר להתענות בשבת ת"ח אלו דבריך:

אחר שימת עיני על דבריך כמעט רגע ראיתי כי אין דמיונך עולה יפה להא דאמרה לא בעינא התם טובתה והנאתה רשות הוא וברצונה תלי' ותוכל למחול על הנאתה ממילא צריכה למחול ולומר לא בעינא, אבל העונג שבת ושמחת יו"ט מצוה שיהי' מתענג ושמח לב ואין שמחה אלא באכילה ושתייה ולדסוברים דכזית פת דוקא דעיקר אכילה הוא פת דסעד לב ועל הלחם יחיה וכו' והעונג והשמחה היא היא מצוה פשיטא שא"י לומר שמוחל על זה והריני כאלו אכלתי והחילוק רב ופשוט, והא דמתענה ת"ח משום שעונג הוא לא דמי שנפשו עגמה עליו וירא לנפשו לא יערב עליו אכילה ושתי' וגורמים לו צערא דנפשי' ולב אבל תחת לב שמחה והתענית שמחה הוא לו ועכ"פ האכילה והשתי' מגרע גרע לכן מותר להתענות, ואינו מן המדומה למי שיש לפניו דבר איסור דוודאי נהנה ולבו שמח באכילה זו לולי שהוא אסור לו מפני שאינו רוצה לעשות עבירה, וכיון שהותר לו כדי לקיים מצות ה' הוא ית"ש אסר והוא שרי למה יצטער ולא יהנה כיון שמחוייב הוא ומצוה תחשב לו וכ"ז פשוט וברור לפע"ד:

ואחר בינותי מעט עלה במחשבה לפני דדבר זה אם מ"ע דשויו"ט דוחה לאיסורא דאיכא בפת, תלי' בשיטות הראשונים, כאשר אגיד, הנה קיי"ל במלתא דאסורא דתלי' בהנאת גרונו, דמיד כשהגיע לגרונו חייב, והעלה בתשוב' פנים מאירות כיון דמיקרי אכילה שבתורה ה"ה דיוצא י"ח מצות מצה וכדומה באכילה גרונו, ושם נאמר ג"כ דבברכת המזון דתלי' בשביעה אינו מחוייב עד שיאכל למעיו והוציא כן מרא"ש ברכות:

ובתשובה א' העליתי דמצות אכילת שויו"ט דוקא הנא' מעיו בדרך רוב האוכלים ואין מתענגים ושמחים באכילת גרון לחוד כעין בהמ"ז דכתיב ואכלת ושבעת דבעי אכילת מעיו דוקא וכ"ש הוא דלא מקרי תענוג ושמחה רק כשאוכל למעיו לפ"ז כשאוכל פת האסור לא הוי בעידנא דאסורא קעביד בעוד שלא נכנס למעיו ומצות דשבת ויו"ט ליכא עד שנכנס למעיו כנ"ל:

אלא דבר זה אי מקרא כה"ג בעידנא תלי' בשיטות דתוס' גיטין מ"א ע"א ד"ה לישא שפחה ובב"ב י"ג ס"ל דכה"ג לא מקרי בעידנא הגם דצריך למעשה תחלה כיון שלא נגמר המצוה עד לבסוף והעבירה כבר עבר, וכן הה"נ אכילה זו של איסור כבר עבר כשנכנס בגרונו וקיום המצוה וגמרה ליכא רק כשנכנס למעיו אבל נמ"י ב"מ פ"ב בשם רנב"ר לא ס"ל הכי דכל שצריך למצוה בסוף מעשה לקיים המצוה לבסוף במחשבה תחלה מקרי בעידנא, הה"כ כאן הוא בעידנא כנ"ל:

והנה מ"ש תשוב' פ"מ דיוצא ידי מצוה בהנאת גרונו הי' נ"ל בתחלת הרעיון ראי' דלא כוותי' מדמקשה תוס' סוכה ר"פ לולב הגזול ל"ל מיעוט דאי במצוה של טבל תיפוק לי' דהוא מהב"ע והניח בתימא, ובכפ"ת כ' בטבל הטבול למעשר עני דליכא מיתה דה"א דעשה דוחה ל"ת וצ"ע על תוס' דהניח בתימא, וי"ל דתוס' לשיטתו דכל דגמר העבירה קודם שנגמר' המצוה לא מקרי בעידנא וס"ל דא"י ידי מצוה רק בהנאת מעיו וליכא כאן דחי' עשה דבא במעיו לדחות עשה דטבל דעבר בגרונו, דלא כפ"מ הנ"ל, והרגשתי מיד דראי' זו דחוי' מעיקרא דתוס' אזיל לשיטתו בקדושין סוגי' דחדש דעשה דלפני הדבור לא דחי עשה דלאחר הדבור ודמצה בערב תאכלו מצות עשה דלפני הדבור הוא ועי' פסחים דף נ"ח ע"ב דר"ש נפקא לי' מצה בזה"ז דאוריית' מערב תאכלו מצות והוי דלפני הדבור, ולר"י דנפקא לי' מלא תאכל עליו חמץ הוי עשה דלאחר הדבור ויש להאריך, ועכ"פ תוס' מקשה שפיר הוא מוקי ברייתא דכל שישנו בב"ת חמץ כר"ש דל"ל כולל, ולדידי' מצה עשה דלפני הדבור וא"ש ועיי' ש"א סי' צ"ו שכ' דתוס' סוכה לשיטתו בקידושין אזיל:

וראיתי לאבא מאוה"ג זצ"ל בח"ס דמביא ראי' נכונה לחידוש דינו של הפ"מ מתוס' קדושין בשם ירושלמי הנ"ל דלכן לא דחי מצה לאיסור דחדש משום דעשה דלפני הדבור הוא תיפוק לי' דליתא בעידנא, וע"כ דיוצא בהנאת גרונו:

והנה לדינא בוודאי נקטי' כשיטת התוס' גיטין וב"ב ופסחים דכה"ג ל"מ בעידנא דלא כרנב"ר שבנמ"י דאפי' נגד הרי"ף הלכה כתוס' ועיי' מהרי"ק שורש נ"ב ובמג"א רס"י תמ"ז, ואסור לאכול פת של איסור בשבת ויו"ט כמ"ש:

אלא דבאמת נ"ל ניהי דתוס' לא ס"ל כרנב"ר שבמו"י ב"מ, מ"מ י"ל דלענין אכילת מצה כמו בנדון שלנו וכדומה מודה דהוא בעידנא, די"ל לענין ביאה דעבד בב"ח כ' תוס' שפיר דבתחלת ביאה כבר עבר והתחלת המצוה ליכא רק לבסוף כשמטיל זרע התחלת המצוה ואם הי' אפשר לשפוך זרעו בה בלי הערה הי' מקיים מצוה פ"ו בזה, ועיי' ח"מ סי' א' ס"ק ח' שמסופק באשה שנתעברה באמבטי אם קיים האב פ"ו, ועיי' מל"מ פט"ו מהלכ' אישות הלכה ד' שהרבה בראיות דלא יצא, ולפי שעלה ע"ד ח"מ די"ל דיצא הרי אפשר לקיים בלא תחלת ביאה, ואפי' לדעת מל"מ דל"י מ"מ התחלת מצוה ליכא בהער' ותחלת ביאה רק מעשה השייך לו כמו כהן משיב אבידה בבה"ק דס"ל לתוס' כיון דליכא בהליכה כלל התחלת מצוה ואפשר בלא"ה אם היתה מונחת סמוך לו מיד לא מקרי בעידנא וביאה אינה רק מעשה המביא לידי מצוה, אבל כשאוכל איסור לקיים מצות שבת ויו"ט, הגם שכתבנו דהנאת מעיו בעינן היינו עד שיורד למעיו, אבל בוודאי גם הנאת גרונו בעינן ואם היו תוחבי' לו לבטנו לא הי' יוצא משום עונג ושמחה ואפי' תוחב דבר איסור לתוך מעיו פשיטא דלא חייב בין לר"י ובין לר"ל, ולר"י איכא איסור בהנאת גרון ולר"ל בעי תרתי גרון ומעיו, ועיי' מל"מ הלכ' מ"א דמסופק בכרך דבר איסור בסיב אי אסור וציין על פלוגת' דר"י ור"ל ס"פ גה"נ, משמע קצת דלר"ל סגי בהנאת מעיו לחוד והארכתי במק"א ואכ"מ, וכיון דבעי הנאת גרונו ומעיו לענין שבת ויו"ט גם תוס' מודה דמקרי בעידנא כיון דהתחלת המצוה מיד כשמגיע לגרונו ומצטרף על סוף מעשה הגם דעובר מיד בגרונו מ"מ עשה דמתחלת מיד ושייך לגמרו דוחה לל"ת זו כנלפע"ד נכון וברור לפום רהיטא, והפסדנו ראי' ח"ס לשיט' פ"מ דיוצא במצה וכדומה בהנאת גרונו לחוד, אלא דבריו בלי ראוי' לאמרם מצד השכל דמ"ש אכילה דאיסור מאכילה דמצוה, וכל זה באכילה דמצה, וה"ה דסוכה דילפי' ט"ו ט"ו דבעי למיכל לילה ראשונה כזית או כביצה דיוצא בהנאת גרונו, אבל עונג יו"ט ושבת לא יצא עד שנכנס למעיו ג"כ ומ"מ הוי בעידנא כיון דמצוה מתחלת כשנכנס לגרון וכדכתיבנא ועיי':

ומצאנו בדברינו יישוב לקושית תוס' ר"פ לולב הגזול ל"ל מיעוט למצה של טבל תיפוק לי' דהוא מהב"ע והיינו דאין עשה דקודם הדיבור דוחה לל"ת, וי"ל כגון דל"ל פת לאכול חוץ כזית של טבל ואין לו לצאת ידי סעודת יו"ט רק כזית זה של טבל ומותר לו לאכול דעשה דיו"ט דוחה לאיסור דטבל של טבול למעשר עני דהיא מ"ע שלאחר הדבור וממילא יוצא ג"כ מצות מצה כיון דל"ת דחוי' מכח יו"ט קמ"ל קרא דא"י משום דכל שישנו לר"ש או למ"ד דבריית' ככ"ע כל שישנו משום ב"ת חמץ לבד, ולמ"ש דתוס' מודה דכה"ג מקרי בעידנא א"ש לשיטת תוס' הגם דס"ל לתוס' סוכה פ' הישן דא"צ ביו"ט כזית פת דוקא דיוצא בבשר ופירות, מ"מ א"ש באופן שאין לו שום דבר לאכול לקיים מצות סעודת יו"ט לא פירות ולא בשר וכיוצא רק כזית או כביצה וא"ש נכון ע"ד פלפלא טבא ועיי':

כ"ז כתבתי הנלפענ"ד לפום רהיטא להלכה מ"מ למעשה צריך עוד יישוב אם מצוה כזו דוחה לל"ת כ"ש שבת דנפקא מדברי קבלה וקראת לשבת עונג, וגם אפשר יוצא כשאוכל יותר מכדאכ"פ דלאו מעונה הוא כ"כ והוא רחוק מ"מ בעי יתוב' דעת' למעשה שוב הראוני בפמ"ג או"ח סי' רמ"ב שכ' דלו' בריבי' ע"י היתר דמשום עשה דוחה ל"ת ליכא דאינו בעידנא ונראה דס"ל דהוא עשה גמורה ופתיחה כוללת סי' ח"י כ' דבר קבלה הי' כדאורייתא:

ואחרי הודעתיך מה שהעלת מצודתי במרוצתי בעיקר הדין אשעשע עוד בדבריך עד"פ קצת איידי דחביבא עלי, שהעלית בדבריך לפי דעתך דמ"ע דיו"ט אינה דוחה לאיסור יצאת ליישב קושי' הר"ן סוכה פ' הישן ל"ל בערב תאכלו מצות הלא מחוייב בלא"ה לאכול כזית פת ביו"ט של פסח, די"ל דקרא צריך היכא שאין לו אלא כזית מצה של איסור דמ"ע דיו"ט אינו דוחה, ומ"ע דמצה דוחה לולי תוס' בשם ירושלמי וכבר צווחו גדולי האחרונים דלא נמצא כן בירושלמי וגם סוגי' ש"ס דידן ביבמות דלא כוותי':

הנה כבר דחית סברתך וטעמך דאין יו"ט דוחה לאיסורא, אבל יש מקום לדבריך ע"פ דברינו, די"ל דלא דחה משום דאינו בעידנא לשיט' תוס' גיטין אבל מ"ע דמצה בעידנא דיוצא ידי מצה בגרונו ע"ד זה יתכנו דבריך ביישוב קושי' הר"ן:

אלא דעדיין לא הואלנו כלום לבריית' דממעט מל"ת עליו חמץ כל שישנו בב"ת חמץ לאפוקי מצה של טבל וכיון שאינו יוצא במצה שיש בה א' מן האיסורים משום כל שישנו בבת"ח וקשה בערב ת"מ ל"ל ואי למצה של איסור דדוחה מ"ע של מצה הא באמת אינו יוצא משום כל שישנו וי"ל דבאמת קושי' הר"ן בפשוט לק"מ למ"ד מצ"כ ובלא כוונה למצוה זו ל"י י"ח ואי לאו קרא דבערב תאכלו מצות לא הי' מתכווין רק לקיים מצות סעודת יו"ט ולא יצא ידי מצה לכן בעי קרא דמצוה לאכול מצה לשם מצות מצה כדי שיכווין בו כנ"ל, וקושי' הר"ן קשה מ"מ למ"ד מאצ"כ וקיי"ל כוותי' עכ"פ במצוה שיש בה אכילה כמו מצה ועיי' ר"ן ר"ה בסוגי' שם, ולזה י"ל דקמ"ל דמ"ע דמצה דוחה לל"ת ולר"ש דממעט מצה של איסור מהקישא י"ל ס"ל מצ"כ, ולהלכ' דלא קיי"ל כר"ש דאית לנו כולל א"ש הגם דקיי"ל במצה מאצ"כ:

אלא דקשה עדיין למאן דמתרץ בריית' ככ"ע דכל שישנו משום ב"ת חמץ לחוד קשה למ"ד מאצ"כ, אלא דבלא"ה לא עלתה לנו יישוב לר"ל דס"ל הנאת מעיו בעינן א"כ מ"ע דיו"ט דוחה ג"כ איסור דטבל קרא דבערב ת"מ ל"ל, וי"ל ר"ל לשיטתו פסחים קט"ו דס"ל מצ"כ בלא"ה א"ש, אלא דקשה לדידי' הא ר' יוסי ס"ל מאצ"כ ותנאי כמבואר בסוגי' שם מה יענה ר"ל לר' יוסי, ונ"ל לר"ל י"ל מאן דס"ל מאצ"כ ס"ל כר"ש דבריית' דממעטי' מהקישא מצה של טבל וכל מצה של איסור מהקישא היינו ואי לא קרא דבערב הי' משום יו"ט הי' יוצא במצה של איסור דאתי עשה ביו"ט ודחה, והשתא דכתיב בערב תאכלו מצות וכתיב הקישא דבמצה של איסור משום כל שישנו אינו יוצא ידי מצה רק בשל היתר דוקא, ולדידן דלית לן היקש זה דכל שישנו ולא קיי"ל כר"ש א"ש לר"ל דס"ל מצ"כ, והא"ש מ"ד דברייתא ככ"ע י"ל ס"ל כר"ל דתלי' במעיו וא"ש לכ"ע ועיי':

ובקושי' הר"ן נ"ל באופן שהוא אינו נהנה מאכילה ויש לו צער באכילה דפטור בשבת כמבואר סי' רפ"ח וה"ה ביו"ט כה"ג, אבל בוודאי מחוייב לדחוק עצמו לאכול כזית מצה וה"ה בסוכה בליל ראשון, עוד י"ל משום יו"ט יוכל לאכול בעוד יום כשמקבל עליו משא"כ מצות דבערב תאכלו כמבואר בתוס' ר"פ ערבי פסחים וכן בסוכה ט"ו מצותו בלילה דוקא ועיי' סי' תרל"ה ובמג"א, עוד י"ל כשאין לו כזית לאכול רק שלא כדה"נ כגון שכבר מעורב בדבר מר וכדומה ופשיטא שאין זה תענוג ושמחת יו"ט ופטור, אבל משום מ"ע דמצה צריך לאכול לפי דעת הת"ח חולין ק"כ ובמל"מ הלכ' י"ח מסופק בזה ויש לי עוד הרהורי דברים בזה ולהיות כי כבר הגיע זמן תפלת שחרית ואין עומדים להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה לכן הנני פוסק, וה' יאר עינינו בתורתו בלי הפסק, הכ"ד דודך אוה"נ בלו"נ חותם באהבה:

פ"ב כאור בוקר ליום ד' אה"ח דסוכ' תרל"א לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל

תוכן העניינים

כתב סופר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה