אור ברסלב

כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה סד

תשובה סג

שפעת שלומים מגבהי מרומים, לה"ה מע"כ תלמידי חביבי הרב המופלג בהפלגת התורה פניו מאירה, המאוה"ג הגדול לעדתו כש"ת מו"ה אלעזר פאשקוס נ"י רב בק"ק גאלאנטהא יע"א:

מכתבו היקר קבלתי בשמחה בראותי מתוכו כי בתוך עמו הוא יושב בשלוה ומנהלם על מי מנוחות על התורה והעבודה כן יוסיף ה' ליתן אותו לחן ולחסד בעיני כל קהל עדתו, מאוד ישגא אחריתו, ולמעיבד ליה קורת רוח פניתי מעט לשום עין על דבריו, מה דבדק לן בקושי' אחת על התה"ד סי' ס"ד ומובא במג"א סי' שי"ד דפסיק רישא בדרבנן מותר דקשה עליו מסוגיא ערוכה דסוכה ל"ג ע"ב דמקשה והא מודה ר"ש בפ"ר, ושם ליכא רק איסור דרבנן כמ"ש רש"י ע"א ד"ה ואין ממעטין ביו"ט משום דמחזי כמתקן אלו דבריו, קושי' זו כבר כתובה היא בשעה"מ פכ"ה משבת ולא מצא מענה לקושי' זאת, וגם לו זה משום שלא מצא חולק על רש"י דס"ל דמלאכה דאורייתא היא, ואני מצאתי ברא"ש שבת פ' הבונה ק"ג דס"ל דמלאכה דאורייתא היא דכ' הא דמשני באית ליה הושענא אחריתא לא משום דפ"ר דלא ניחא ליה שרי כערוך אלא משום דליכא תקון כיון דאית ליה הושענא אחריתא, ולר"י חיישינן דילמא יהי' צריך לזו שתקן ואי צריך לה איכא איסור דאורייתא למפרע לא שרינן ליה אע"ג דאית ליה הושענא אחריתא, אבל לר"ש דבר שאין מתכוין מותר ופ"ר ליכא כיון דאית ליה הושענא אחריתא עיי"ש, הרי מפורש כ' דאיכא איסור דאורייתא בתקון זה:

ולפע"ד י"ל דגם רש"י ס"ל דאיכא בזה תקון דאורייתא ומ"ש דמחזי כמתקן היינו משום דקתני בברייתא עלה דמתני' דאין ממעטין רשב"א אומר ממעטין ומוקי לה באית ליה אחריתא וכ' רש"י וכיון דאית ליה אחריתא ליכא תקון וצ"ל מתני' ות"ק דברייתא דס"ל דאין ממעטין הגם דליכא תקון באמת מ"מ אסור משום דמחזי כמתקן ולכן כתב רש"י אין ממעטין משום דמחזי כמתקן הגם דכ' כן על מתני' הא ברייתא מסיים רשב"א מתיר, וע"כ צ"ל באית ליה אחריתא לכן מפרש גם על מתני' כן דגם מתני' בהכי איירי וא"ש:

ויש להוסיף עוד דבאמת קשה על שיטת רש"י באית ליה ליכא איסור גם אי ס"ל לרשב"א כר"י א"ש וכן דחה תוס' שבת ק"ג דאין לומר דליכא אסורא א"כ גם לר"י א"ש ומשמע דקאי בקמייתא דכר"ש ס"ל, וביותר הי' תוס' יכול להקשות מ"ט דת"ק דאין ממעטים אי ליכא איסור כלל, ונ"ל דס"ל לרש"י כמ"ש הרא"ש דלר"ש ליכא איסור כלל כיון דאית ליה הושענא אחריתא, ומשום שמא יהי' צריך לה כגון שתאבד או תתקלקל האחרת גם אם יהי' כן לא עשה איסור לר"ש דדשא"מ מותר ופ"ר לא הוי כיון דאפשר בזו משא"כ לר"י אי תתקלקל ויהי' צריך לה עשה למפרע איסור אלא דרא"ש ס"ל דלר"י עשה למפרע איסור דאורייתא וזה לא ס"ל לרש"י כיון דלשעתו לא הי' צריך לזו גם אם אח"כ צריך לה לא עשה איסור דאורייתא למפרע, אלא דאית ביה איסור משום דמחזי לרואים כמתקן כיון דצריך ורשב"א מתיר כיון דדשא"מ מותר ופסיק רישא ליכא כיון דאפשר בזו גם משום מחזי כמתקן למפרע ליכא וא"ש נכון:

וסרה בזה תמיהת השעה"מ על הכפ"ת דפשיטא ליה דאיכא איסור דאורייתא דהוי כמכה בפטיש והי' נעלם ממנו רש"י במקומו דכ' דליכא רק מחזי כמתקן והוא פלא על הכפ"ת איך נעלם ממנו רש"י במקומו, ואם כי הראנו לדעת דהרא"ש בשבת ס"ל דמלאכה דאורייתא הוא, הכפ"ת לא הביא הרא"ש הנ"ל, ופשיטא ליה לנפשי' דמלאכה דאורייתא הוא נגד רש"י במקומו, ואפשר דס"ל כמ"ש דרש"י למסקנא כ' כן והכפ"ת הקשה עד דלא מסיק באית ליה הושענא אחריתא ומתרץ דר"א ב"ש בפשיטות דכאבוה ס"ל, הקשה דלמא במלאכה דאורייתא ס"ל לר"ש ג"כ דאסור לכתחילה מדרבנן עיי' בו ותבין:

והא"ש דלק"מ על התה"ד, דס"ל כרא"ש דגם באית ליה איכא מלאכה דאורייתא לר"י או כרש"י, ועד דלא מוקי באית ליה אחריתא גם לרש"י איכא מלאכה דאורייתא ומקשה שפיר והא מודה ר"ש בפ"ר:

ולשיטת תה"ד י"ל הא דמשני דאית ליה הושענא אחריתא היינו דבאית ליה אחריתא דליכא רק איסור דרבנן דמחזי כמתקן משו"ה לת"ק אסור כר"י דדשא"מ אסור ואפי' בדרבנן, ולר"ש שרי דפ"ר בדרבנן ל"ל, ועד דלא ידענו הא דאסיק באית ליה אחריתא מקשה שפיר פ"ר הוא דמלאכה דאורייתא הוא כמ"ש, ועלה בדעתי תחלה לומר כן לרש"י, ושבתי וראיתי דלרש"י א"א לומר כן דהא כ' דמה דס"ל לר"ש גורר אדם מטה וכו' משום דלאו פ"ר הוא משמע דס"ל דגם בדרבנן איכא פ"ר וכ"כ בשעה"מ דמזה מוכח דס"ל לרש"י דגם בדרבנן אסור פ"ר, ובאמת דבריו נפלאו מה צריך להביא ממ"ש רש"י כהנ"ל, הא לרש"י דס"ל דאין זה אלא מחזי כמתקן מוכח דאפי' בדרבנן איכא פ"ר מדמקשה פ"ר הוא כמ"ש הוא תחלה להקשות על התה"ד מזה, אבל לפמ"ש דרש"י לא כ' דמחזי רק למסקנא דאית ליה הושענא אחריתא אין ראי' דרש"י ס"ל פ"ר אסור אפי' בדרבנן רק ממ"ש דבגרירה לאו פ"ר הוא והתם ליכא רק איסור דרבנן דכלאחר יד הוא לכן אין להעמיס בכוונת רש"י כמ"ש, אלא כמ"ש תחלה דס"ל ע"ד פי' הרא"ש במקצתו, אבל לשיטת התה"ד י"ל כהנ"ל ועי':

ועיי' בהה"מ פי"ב מהלכות שבת ותוכן דבריו דיש מלאכות שענין המלאכה תלוי ברצונו ואם אין רצונו לצרף המתכת אין כאן מלאכה דצירוף ומדמה זה לקיטוף עץ לחצוץ בו שניו, במקטם שלא לחצוץ בו שניו מותר הגם דפ"ר הוא ועיי' לח"מ שם:

ולכאורה קשה מה מתרץ ר"א כאבוה ס"ל והדר מקשה והא פ"ר הוא, הלא זה דומה לקיטום עץ וגחלת בשמתכוין לעשותו כלי הוי מלאכה וכשאינו מתכוין גם פ"ר לא הוי דעשיית כלי כזה תליא בדעתו ורצונו ומן הסברא דמיא להדדי ועיי' כפ"ת שמדמה תקון כזה לקיטום לחצוץ בו, וצ"ל כיון שצריך לאותו דבר דחיוב מצוה רמי' עליה והושענא זו סתמא עומדת להכי ביו"ט וא"א בלא"ה הוי כמלאכת צירוף בכלים אפי' לא מתכוין אסור לר"י ולר"ש בפ"ר, כן ה"נ דהוי פ"ר שא"א בלא"ה כצ"ל והא"ש דמתרץ באית ליה הושענא אחריתא ואין צריך לאותה הושענא בהכרח ממילא ליכא מלאכה כשא"מ הגם דפ"ר הוא, ואפשר שזהו כוונת רש"י דכ' באית ליה ליכא תקון ומ"מ צ"ל דאיירי בא"מ ולכן לא אמר אלא דלא חזר מאוקימתא קמייתא דאיירי דוקא שלקטן לאכילה, אבל אצ"ל דבשיטת אבוה קאי ואפשר לר"י דדשא"מ אסור גם תקון כה"ג כמו תקון לחצוץ ומכבה גחלת ג"כ אסור בשא"מ דא"מ כמכוין לר"י אבל לר"ש דא"מ מותר ומודה בפ"ר, במלאכה כה"ג לא מודה ר"ש דליכא פ"ר מיהת דתלי בהשכמה ורצון כעין דמחלק הערוך בין ניחא ללא ניחא ליה לענין פ"ר ולר"י ליכא חילוק כלל, והדברים ארוכים ותן לחכם ויחכם עוד:

ועדיין יש מן הקושי' על התה"ד מדמקשה הא מודה ר"ש בפ"ר דלמא ס"ל כרבנן ביצה ל"ג ע"ב בקוטם לחצוץ בו שניו פטור אבל אסור ובדרבנן ליכא משום פ"ר ועיי' כפ"ת דמדמה הא דאין ממעטי' לקוטם לחצוץ בו, וצ"ל דלרוחא דמלתא מקשה ומתרץ באית ליה וכו' שלא לתרץ דראב"ש דלא כהלכתא, דהלכתא כר"א ועודי"ל דמקשה לר"א לשיטתו בשבת קמ"ו ע"ב גזירה שמא יקטום ועיי' רש"י שם דמביא ומדמה ליה להא דקיטום לחצוץ בו שניו דחייב חטאת לר"א ועיי' ר"ן שם, ולר"א לשיטתו דהלכתא כר"א ומתרץ דראב"ש כאבוה ס"ל מקשה שפיר:

עוד י"ל עפ"י שיטת רש"י יומא ל"ה ע"ב דבדרבנן ס"ל לר"י דשא"מ מותר קשה למה ליה לר"א לתרץ דר"א כאבוה ס"ל, י"ל דס"ל כרבנן דר"א הנ"ל וליכא רק איסור דרבנן וגם לר"י מותר בא"מ, וי"ל כיון דע"כ צ"ל דר"א ב"ש כתנאי ניחא ליה יותר לומר דס"ל כאבוה מלומר דס"ל כרבנן דר"א, והא דכ' רש"י דמחזי כמתקן כבר כתבנו דהוא למסקנא וא"ש:

והא"ש דמקשה על תי' ר"א והא מודה בפ"ר ואין לומר דילמא כרבנן ס"ל ובדרבנן פ"ר מותר לר"ש, דאי מתרץ ראב"ש כרבנן דר"א לא הי' צ"ל דכאבוה ס"ל דגם לר"י מותר, ות"ק ס"ל כר"א וע"כ דרצה ליישב דראב"ש דלא כרבנן והקשה פ"ר הוא ועיי':

והנה תוס' שבת ק"ג ד"ה לא צריכא בסוף וביומא ל"ד ע"ב ד"ה ה"מ וכו' בסוף כ' דאיסור מיעוט ענבים אינה אלא דרבנן דהוא תקון מועט, משטיחת לשון התוס' דכ' דתקון מועט וכו' משמע דאפי' לר"א דס"ל דקוטם לחצוץ בו היא מלאכה דאורייתא אין בממעט ענבים ביו"ט רק איסור דרבנן מפני שהוא תקון מועט, ותוס' לשיטתם ביומא דאפי' בדרבנן ס"ל לר"י דשא"מ אסור וא"ש דאמר ר"א דראב"ש כאבוה דוקא ס"ל, הגם שהוא דרבנן, ומינה מדמקשה והא מודה ר"ש בפ"ר דאפי' בדרבנן אסור פ"ר לר"ש, חוץ בלא ניחא ליה דבמלאכ' דאורייתא אסור לר"ש רק מדרבנן, ובדרבנן שרי לגמרי, ולמ"ש תוס' סוכה ל"ג ע"ב ד"ה מודה ר"ש בסופו הגם דמלאכה שאצ"ל אסור הכא שרי משום מצוה, ליכא ראי' משם דבלא ניחא מתיר ר"ש בדרבנן די"ל משום מצוה שרי ר"ש בפ"ר דלא ניחא ליה דגם בדאורייתא הוא מדרבנן בלא ניחא ליה לכן מתיר לצורך מצוה בדרבנן:

וי"ל דתליא זה בזה, רצוני לומר לשיטת רש"י יומא בדרבנן לר"י דשא"מ מותר ה"ה לר"ש בפ"ר, ולתוס' דלר"י דשא"מ אפי' בדרבנן אסור, גם לרש"י פ"ר אסור בדרבנן ויש להאריך עד"פ בזה:

ועיי' תוס' פסחים כ"ה ע"ב ד"ה דלא אפשר כ' דאין לומר דבגרירה מתיר ר"ש בפ"ר משום שהוא דרבנן וכו' משמע דס"ל דבדרבנן שרי ר"ש פ"ר, וזה סותר למ"ש בשבת ויומא הנ"ל, ומג"א סי' שמ"ב הרגיש בזה ונדחק דכ' בדרך ואין לומר היינו אפי' תימא כן עדיי' קשה מדמייתי עלה מידי דאורייתא, ובמחכ"ת בחנם נדחק דכוונת תוס' שם בדרבנן כי האי דלא ניחא ליה דאינו רק מדרבנן בדאורייתא, ובדרבנן מותר, ועולה בקנה א' עם מ"ש בשבת ויומא דתקון הדס רק מדרבנן ובלא ניחא ולא נהנה מותר בדרבנן, ותימה על המג"א:

והנה המג"א הקשה על התה"ד מש"ס ערוך ביצה ל"ו ע"א דמקשה ולר"ש מי ניחא הא פ"ר הוא, ושם ליכא רק איסור דרבנן כל שאין במינו נצוד, קושי' זו א"צ לפנים דבשבת מ"ג ע"א לא מקשה דפ"ר הוא, ובסוגי' דביצה הרבה מן הראשונים דלא גרסו שם פ"ר הוא, ועיי' מהרש"א שם דתוס' ע"כ לא גרס כן ואין מן התימה דגם התה"ד לא הי' לו גרס' זו וכן המרדכי דמביא התה"ד ראי' ממנו:

ויש להקשות קצת אם לא ה' לו הגרסא בביצה כמו שהיא לפנינו, הו"ל להביא ראי' מדלא הקשה ולר"ש מי ניחא דבדרבנן ליכא משום פ"ר, ויש לדחות, אלא גם לפי גרסא שלפנינו י"ל דאין ראי' משם לפמ"ש הב"י ס' שי"ד דיש לדחות הבעה"ת דשאני דבורים במינם נצוד, וכ' הצל"ח שם דפי' הקמ"ל הוא דקמ"ל דדבורים במינם ניצוד, והוא דאורייתא, ולפ"ז א"ש דמקשה ולר"ש מי ניחא דפ"ר הוא דפשיטא ליה דבמינם ניצוד ובשבת לא מקשה ולר"ש מי ניחא אפשר משום די"ל ובתר דמקשה לר"י הא דשא"מ אסור ומתרץ אימא ובלבד שלא יעשה מצודה וצ"ל דקמ"ל דאין במינו ניצוד קמ"ל דבמינו ניצוד ברייתא דוקא כר"י וא"ש:

אלא דיש להקשות על פי' הצל"ח דקמ"ל דיש במינו ניצוד הא לא הוי במינו ניצוד הוי שרי לר"י, וזה דלא כתוס' יומא דהרבו בראיות דאפי' בדרבנן דשא"מ אסור לר"י, והא כל שאין במינו ניצוד מדרבנן אסור לכ"ע, והא דקאמר ה"א כל שאין במינו ניצוד מותר, הגם דלית מאן דפליג דמדרבנן מיהת אסור, צ"ל דמ"מ רבותא איכא דה"א דמותר לגמרי, ויותר י"ל דה"א באין במ"נ ס"ד דמותר באין מתכוין דלא אסור בא"מ רק בדאורייתא ולא בדרבנן קמ"ל לפי הפשוט דגם בדרבנן ס"ל א"מ אסור, ולרש"י דס"ל דא"מ בדרבנן מותר לר"י ג"כ א"ש לפי מה שמתרץ במגיני שלמה בשבת מ"ג שיטת רש"י ביומא דכוונתו בלא אפשר ולא קמכוין שרי בדרבנן עיי"ש ובפ"י, א"כ הכא אפשר שלא יכסה כל החלונות ואסור א"מ אפי' בדרבנן, וכ"ז לפי מי' הפשוט אבל למ"ש הצל"ח דב"י מפרש הקמ"ל דבמינו ניצוד הוא הא שלא במינו ניצוד באמת מותר לר"י וזה אינו דגם בדרבנן באפשר גם לרש"י דשא"מ אסור, ולומר דר"י ס"ל דשא"במ ניצוד גם מדרבנן מותר דלא כר"מ ולא כרבנן בוודאי אין לומר דג' מחלוקת בדבר ומה לנו להדר למוקמי ברייתא כר"י ולדחוק בכל זה, לכן הטוב טוב יותר מ"ש השעה"מ ביישוב הב"י דעד דלא אסיק דדבורים אין במינם ניצוד ס"ל דבמינם ניצוד, ולכן מקשה ולר"ש מי ניחא הא פ"ר הוא דמלאכה דאורייתא היא, וכד אסיק דאין במינם ניצוד גם כר"ש אתי' אלא דמהדר למוקמי כר"י עיי' בו והוא ישוב נכון יותר, וא"ש דינו של התה"ד:

והנה החילוק שכ' הב' בין דבורים דבמינם ניצוד ובין זבובים, כ' השעה"מ הגם דבאמבמ"כ אסור מדרבנן ס"ל כתה"ד דפ"ר בדרבנן מותר, ולפע"ד דאין מזה ראי' די"ל דס"ל בזבובים שאבמ"נ וליכא רק צידה דרבנן, וגם לא ניחא ליה בוודאי בזבובים דגם בדאורייתא פ"ר דלא ניחא ליה רק מדרבנן אסור ובדרבנן שרי לגמרי כמ"ש תוס' שבת ויומא, והא דהוצרך הב"י לומר דדבורים במינם ניצוד, ולא כ' דדבורים ניחא ליה וגם בדרבנן פ"ר אסור י"ל דס"ל כב"ח שהביא השעה"מ דכ' ביישוב הטור דס"ל דדבורים ניחא ליה יותר שלא יהיו נצודים עיי"ש ולכן הוצרך הב"י לומר דדבורים במינם ניצוד ופ"ר אסור מדרבנן הגם דלא ניחא ליה, ואין מן הב"י ראי' דס"ל כתה"ד אלא בתוס' וכן משמע דהו"ל לכתוב מלתא בטעמא חידוש דין זה דבדרבנן פ"ר מותר ואין זה פשוט ולא נזכר בראשונים וע"כ דכוונתו כמ"ש בלא ניחא ליה מותר פ"ר בדרבנן וזה מבואר בתוס' בדוכתא טובא ומלתא דמתאמרה בתוס' לא הוצרך להאריך בו כנ"ל:

ולולי דמסתפינא הי' נ"ל בכוונת הב"י דס"ל דאיסור צידה מדרבנן בדבר שאב"מ ניצוד הוא משום דהוא אחשבי' לצידה וצד אותה, ומדאורייתא בטלה דעתו ולא תליא ברצונו רק במנהיג העולם ומדרבנן אסרו כיון שמחשב דבר זה לצודו, וכ"ז כשמכוין לצוד ומחשבתו ומעשיו מחשב ליה צידה שאסרו רבנן, אבל כשאינו מתכוין ואפי' פ"ר כיון שסוף כ"ס אינו מכוין לכך ולא חשבה לצידה זו לא אסרו רבנן, הגם דבכ"מ גם באיסור שאסרו רבנן פ"ר אסור ולר"י א"מ בלי פ"ר כאן שאני מטעם שכתבנו כנ"ל מסברא נכונה וישרה:

אלא דקשה לפ"ז הא דאמר ר"י ובלבד שלא יתכוין או דלא יעשנו מצודה, כיון שא"מ והם שאב"מ ניצוד מותר גם לר"י גם כשיעשנו מצודה כמ"ש, וצריכים אנו ע"כ לתי' הצל"ח דב"י מפרש קמ"ל דבמינו ניצוד הוא, ודחינו דבריו דמשמע אם הי' אב"מ ניצוד הי' מותר לעשות מצודה לר"י והא ס"ל דבר שא"מ אסור גם בדרבנן, אבל למ"ש עכשיו דבאבמ"נ לא אסרו רבנן בשא"מ א"ש תי' הצל"ח וא"ש דברינו ועיי':

ואפשר למצוא מקום יישוב עפ"י דברינו למ"ש הטור דגם בדבורים קתני ובלבד שלא יתכוין, הא אינו מכוין מותר והקשה הב"י הא מקשה ולר"ש מי ניחא פ"ר הוא, ובשעה"מ יצא ליישב דטור לא גרס קושי' זו לר"ש כבש"ס שבת וס"ל פ"ר בדרבנן מותר ושוב דחה יישוב זה דאין מן היישוב לשיטת הטור דס"ל דפ"ר אפי' בדרבנן ולא ניחא ליה אסור, ולפמ"ש י"ל דטור ס"ל באב"מ ניצוד פ"ר מותר בדרבנן כיון דלא כיוון לכך לא אחשבי' לצידה זו ולא אסרו רבנן כה"ג רק במכוין כעין שכתבנו בכוונת הב"י, אלא דלב"י א"ש דברינו דכ' דדבורים במינו ניצוד אבל הטור לא כ' מזה כלום וכל כי האי הו"ל לפרש דדבורים במ"נ, וגם הלא דייק מדקתני ובלבד שלא יתכוין הא א"מ שרי, ואי ס"ל כמ"ש א"כ למה לר"י לא יעשנו מצודה כיון שאינו מכוין, וי"ל דס"ל לר"י דדשא"מ אסור, גם באין במ"נ עכ"פ בפ"ר אסור, ולר"ש דדשא"מ מותר ופ"ר אסור נחית חד דרגא בשאבמ"נ מותר הגם דבכ"מ אסור אפי' בדרבנן כ"כ האי לא אסרו משום דלא אחשבי' למלאכה זו ולאו פ"ר הוא כ"כ, ועפ"ז מיושבים דברי הטור, כנ"ל לחומר הנושא, בעזרת אומר ועושה:

ומדי דברי בסברא הנ"ל, ומע"כ לומד ברבים כתובות ה' ע"ב אציע פה מחידושי כתובות שם מ"ש תוס' דבמקלקל דפטור אבל אסור דלא אסר ר"י בא"מ, וכ' הפ"י דתוס' לטעמייהו ביומא דדשא"מ בשבת לר"י דרבנן משום דמלאכת מחשבת דוקא אסרה תורה בשבת, ובמקלקל הוי תרתי דרבנן כל כי האי לא אסרו, וכ' אבל לרש"י דס"ל ביומא דשא"מ לר"י בשבת מדאורייתא אין טעם למה במקלקל מותר, וצ"ל משום מצוה התירו:

הנה מ"ש דלרש"י אין לומר רק משום מצוה התירו לא נ"ל מדכ' רש"י בל"ב ד"ה הלכה כר"י במקלקל ומותר דכי אמר ר"י שדבר שא"מ אסור במתקן אבל במקלקל לא אמר הרי כ' מפורש דבמקלקל לא אסר דשא"מ ולא משום דלגבי מצוה לא אסרו, גם לתוס' יש לפקפק דהא ס"ל בכל איסורי דרבנן דשא"מ אסור וזו שיטתם ביומא שם, ולרש"י י"ל לכן במקלקל מותר כמו בכל דרבנן דס"ל לר"י לרש"י יומא דמותר ה"ה במקלקל דפטור אבל אסור, ועיי' במגיני שלמה בשבת מ"ג לפי יישובו קושית תוס' על רש"י לא א"ש כאן כ"כ:

והעלתי דהסברת הדבר כך הוא, די"ל מה דאסרו מקלקל לא אטו מתקן, דמקלקל במתקן לא מחליף ולא יטעו בו, אלא דגזרו מקלקל דמותר אטו מקלקל דאסור הגם דלר"י כל המקלקלים אפי' דחובל ומבעיר פטור, נ"ל לפמ"ש תוס' שבת ק"ו וחולין ח' הא דשוחט בשבת חייב ולענין שוחט בסכין של ע"ז נחשב מקלקל ולא נהנה דשאני שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה וכיון שהוא חפץ ורוצה בתיקון שיש בו הגם שקלקולו רבה על תקונו אסור דמלאכת מחשבת אסרה תורה עיי"ש, ונראה דוקא בשמכוין לכך, אבל אינו מכוין גם פ"ר מותר כיון שבעצם הדבר מקלקל הוא ומחשבתו משוי' ליה מלאכה, וכ"ז כשמכוין ורוצה בכך כנ"ל ברור:

ואומר הא דאסרו כל מקלקלים משום שחיטה וכדומה שקלקולו רבה על תקונו ומחשיב מקלקל בכל דבר רק בשבת בשיש תקון לפי דעתו אסור, במקלקל כזה ומחליף מקלקל גמור ולכן אסרו כל המקלקלין מדרבנן כנ"ל:

והא"ש דוקא במתכוין אסרו משום מקלקל דשחיטה וכדומה, אבל בלא מתכוין דגם מקלקל שאסור מדאורייתא לא אסור בא"מ ולמה להו לאסור בא"מ במקלקל גמור, וא"ש נכון בכוונת התוס', וא"ש גם לרש"י דשא"מ דאורייתא לר"י אבל במקלקל מותר לא משום קולא דאינו מתכוין, אלא משום דבא"מ ליכא למגזר בקלקול כמ"ש, והא דלא כ' רש"י כן רק בלשון ב' ולא בל"ק יישבתי בחדושי ושם בארה:

ומצאתי בזה יישוב לחד גרסא דמביא רש"י דגרסא בל"ק ג"כ ואת"ל מקלקל הוא ורש"י מחקה דהא ר"ש לא פליג רק בחבורה אבל בשאר מקלקלי' פטורים לכ"ע, ולמ"ש י"ל דמאן דס"ל בחבורה והבערה חייב אסרו כל המקלקלים משום לתא דמקלקל בחובל ומבעיר ואפי' בא"מ אסור דמ"ש ושפיר אמר למ"ד במקלקל בחבורה חייב אסור כאן מדרבנן הגם שא"מ ולר"י עצמו דס"ל כל המקלקלים פטורים ליכא טעם לאסור כל המקלקלים משום דמחליף בשוחט בשבת וכדומה ולהכי בא"מ מותר, וזה פרפרת נאה וסברא ישרה ועיי' היטב יצאתי מענין לענין באותו ענין דפלטתה קולמסי עט סופר כותבת הגסה, כתוב במגלת ספר, ומעכ"ת נ"י ישים עינו על דברינו יקרב ויבחר הכ"ד אוה"נ דש"ת. פ"ב יום ד' ח' תמוז דהאי שתא תרי"ז לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל

תוכן העניינים

כתב סופר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה