כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה נט
יושב שמים, יתן אורך ימים ושנות חיים, וברכה עד בלי דיים לכבוד מע"כ י"נ תלמידי הרב המופלג בתורה וביראה טהורה המאוה"ג חרוץ ובקי כש"ת מו"ה יעקב סניידערס נ"י אבדק"ק יערגן יע"א:
נדרשתי לאשר שאלני בדבר הלכה א' יש לו פרה שלא ביכרה ולא מכרה לנכרי כדי להפקיע קדושת בכור עד שנראו בש"ק סימנים כי תקריב ללדת בש"ק ולכל היותר השהה עד מש"ק באופן שא"א לו למכרה קודם שתלד בזמן המותר למכור, אם אפשר ליתן אותה במתנה לנכרי בשבת או לא, והנה פר"מ נ"י לא ביאר טעמי הצדדים לאסור או להתיר, ואני אבאר ואחוה דיעה כיד ה' הטובה עלי ואשר ישים ה' בפי אותו אשמור לדבר:
הנה בתחלת הרעיון הי' נ"ל דאפשר להתיר אפי' במכירה לנכרי בשבת כיון שכוונתו רק להפקיע קדושת בכור ומנא אמינא לה מתוס' ערובין ס"ו ע"א ד"ה יפה שכ' דמותר לשכור רשות מנכרי בשבת דלא הוי כמקח וממכר לפי שאין עושים אלא להתיר טלטול, ומזה למד החו"י סי' תמ"ד ס"ק ח' דמותר למכור חדרו וחמצו לנכרי בשבת לפי שאין עושה אלא להנצל מאיסור חמץ עיי"ש, והה"נ בנדון שלנו שאינו מוכר רק כדי להפקיעו מקדושת בכור, ויש להסביר כיון דמקח וממכר אסור משום שמא יכתוב והיינו כשדעתו למכור וזה רוצה לקנות, אבל כל שאינו עושה רק להתיר טלטול או להנצל מאיסור חמץ וכדומה להפקיע קדושת בכור ליכא למגזר שמא יכתוב וזהו שכ' התוס' ודמי' למתנה אלא דצ"ע לפ"ז למה אסור למקני רשותא בשבת ולא שרי ב"ה רק לבטל רשותא כיון שאינו מכוין רק משום טלטול, ועיי' מג"א סי' י"ג בסופו, וע"כ צריכים אנו למ"ש הטו"ז בסי' שפ"ג סק"א שאין זה אלא להיכר להתיר טלטול ועיי' מג"א סי' ש"פ ס"ק ו' ביותר ביאר דבנכרי דאין דירתו דירה ואסור משום גזירה לא מקרי קנין ועיי' בס' בית מאיר סי' קל"ו ס' סעיף ז' שהסביר יותר דא"צ לכוין כלל לקנין דאינו רק משום גזירה, אבל במקום שצריך קנין גמור מה לי אם כוונתו ותכליתו להתיר דבר או להנצל מאיסור, ואמת נכון הדבר ולכן בנדון שלנו למכור בוודאי אסור כיון דצריך מכירה גמורה:
והנה להפקיע קדושת בכור ע"י נתינה במתנה לנכרי ויקנה ע"י משיכה לכאורה פשוט דמהני מה לי מכירה מה לי מתנה והאמת דלא נמצא לתוס' בע"ז ע"ז ע"א ורא"ש פ"ק דבכורות וטוש"ע יו"ד ס' ש"ך שכתבו תקנה זו לתת לנכרי במתנה ולא ה' צריך תרתי כסף ומשיכה כדי לצאת ידי רש"י, וכבר ישב על מדוכה זו במהרי"ט אלגאזי רפ"ב דבכורות ולא מצא מענה, ועיי' ח"ס יו"ד ס' ש"י מ"ש השואל ותשובת אבא מאוה"ג זצ"ל ובכל דברי קדשו לא נמצא טעם למה לא יעצו עצה להכניס לרשותו של נכרי ממש דמהני לכל הדיעות, ואני בארתי כ"ז בתשוב' באורך וכאן אקצר ותוכן דברי כ' ליתן במתנה לנכרי שכינו וימשכנו לרשותו באמת מהני ואפי' לכתחילה, וע"י משיכה בעלמא לסימטא או לצידי רה"ר עכ"פ בדיעבד אין להחמיר כי לרוב שיטות מהני במתנה משיכה למי שקנינו במכירה בכסף, אבל לנכרי שאינו שכינו אסור דאסור ליתן מתנת חנם לנכרי ואפי' בדיעבד לא מהני דכ"מ דאמרו רבנן ל"ת א"ע ל"מ ושם בארה באר רחובות פרטי הדברים וטעם לשבח שלא כתבו תקנה זו דלא שוי' לכל מי שאין לו שכן נכרי ומכירו:
וכ"ז בחול אבל לתת לנכרי במתנה בשבת יש לעיי' טובא אם מותר לתת מתנה דעלמא לנכרי בשבת:
הנה הר"ן בביצה י"ז ע"א גבי קמחא נאסר דמקנה קמחו לאחרים כתב לאקנויי בלשון מתנה בלא סודר אלא כשאר מטלטלי' הנקנין במשיכה ומביאו הב"י סי' תקכ"ז, ונראה מתוך דברי הב"י דס"ל בכוונת הר"ן דליכא איסור במתנה בשבת ויו"ט רק כשיקנה לו בקנין סודר אבל כשמקנה במשיכה מותר, ומביא אח"כ דמרדכי כ' דמשום מצוה מותר וכן בלולב ואתרוג וש"מ והקשה הב"י אי בק"ס הלא באתרוג וש"מ ליכא ק"ס ועוד כיון שאפשר בלי קנין סודר למה נתיר לו בקנין סודר, וכ' דצ"ל דמרדכי סביר' לי' גם במשיכה איכא איסור משום דמחזי כמקח וממכר ומשום מצוה שרי עיי"ש, ונראה מתוך דברי ב"י דאיכא מחלוקת בזה בין הר"ן והמרדכי אי מתנה בלא ק"ס מותר או אסור לר"ן שרי ולמרדכי אסור ולדידי צ"ע על הר"ן מדקתני במתני' פ' משילין דאין מקדישין והא הקדש לא גרע ממתנה ע"י משיכה דטעמא דאין מקדישין משום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי וכגמר ההקדש ומוציא מרשות לרשות ועיי' ר"ן שם דפוסקים צדקה משום מצוה דקיל ממקדיש דבר מסוים, הרי מוכח אע"ג דליכא מעשה קנין ונקנה בדבורו אסור ומ"ש בנותן בדבורו וקונה במשיכה דמותר, וצ"ע לכאורה, ונ"ל דס"ל לר"ן דוקא במקדיש שבדבורו עושה מעשה לאוסר' לגבוה כמסירה להדיוט וכשאמר זה יהי' הקדש הוי כעושה קנין ועקימת שפתיו כעושה מעשה וקנין הניכר להוציא מרשותו ולהכניס להקדש וזה אסור, אבל כשאומר בדברים שנותן לחברו ע"פ דבור בעלמא אין חבירו קונה, וממילא לא יצא מרשותו, וחבירו שמושכו אצלו אין ניכר מעשה קנין שרוצה לזכות בו, דאולי בתורת שאלה דהדרה אח"כ לר"ן מותר, אבל כשקונה בקנין סודר דניכר מעשה שניהם שמכונים לקנין אסור כנלפע"ד נכון:
שוב ראיתי במג"א סי' ש"ן ס"ק ט"ו כשמביא ראי' לשיטת המרדכי כ' ועוד הרי הקדש דמי' למתנה ואסור היינו אפי' בלא קנין ועיי' מחצית השקל שם, וראית המג"א עומדת נגד שיטת הר"ן, ולפע"ד הר"ן ס"ל לחלק כמ"ש ועיי':
והנה המג"א הרבה להביא ראיות לשיטת המרדכי ובתוכם מש"ס עירובין ומש"ס שבת עיי"ש, וקשי' על הר"ן, וגם כדי שלא לעשות פלוגתא בין הראשונים שמביא המג"א דלא להוי הר"ן יחידאי החולק על המרדכי, נ"ל דס"ל לר"ן ג"כ דאפי' במשיכה בלי ק"ס איכא איסורא ומ"מ עדיף ע"י משיכה מע"י ק"ס דניכר יותר שהוא דרך קנין ומכוין לקנות בו, ולכן להקנות קמחו לאחרי' דהתירו במקום מצוה כיון שאפשר במשיכה בחרו באיסור המועט, ולכן כ' הר"ן לאקנויי בלשון מתנה בלא סודר רק כשאר מטלטלי' דנקנין במשיכה דזה עדיפא, ועיי' מג"א סי' תקכ"ז ס"ק י"ט שיתן קמחו במשיכה ולא בק"ס ועמ"ש בסי' ש"ו עכ"ל, ועיי' ביאור דבריו במחצית השקל דשם כ' דאפי' ע"י משיכה מ"מ קיל מק"ס והכא דשרו ליה משום מצוה דוקא ע"י משיכה דקיל מק"ס עיי"ש והן הן דברינו בשיטת הר"ן, כנ"ל, וכן נראה דעת המג"א דכ' בסי' ש"ו וב"י סי' תקכ"ז כ' בשם המרדכי דאסור לתת במתנה אא"כ לצורך מצוה, ומביא מג"א ראיות דאפי' בלא ק"ס אסור ולא הזכיר כלל דעת הר"ן דס"ל דוקא בק"ס אסור, נראה דס"ל דגם ר"ן מודה דגם בלא ק"ס אסור מ"מ קילא ע"י משיכה מע"י ק"ס וכדכתיבנא ועיי':
היוצא לנו דכ"ע מודים דאסור לתת מתנה בין ע"י ק"ס בין במשיכה ולצורך מצוה דוקא שרי והיינו מצות היום כמו לצורך יו"ט ושבת, אבל לצורך מצוה דאית בכל זמן לא דהא אין מקדישי' חוץ לפסוק צדקה ברבים מתירים לצורך מצוה ודוקא כשאינו מקדיש חפץ ידוע כמ"ש הר"ן ומביאו ב"י ומג"א סי' ש"ו, ולפ"ז בנדון שלנו אסור לתת במתנה לנכרי בשבת אפי' בלי ק"ס רק ע"י משיכה לביתו ורשותו והיינו לכתחילה אבל אם עבר והקנה לו מהני המתנה כמבואר בראשונים פ' משילין וכ' רי"ף ורמב"ם א' שוגג וא' מזיד והוא מירושלמי ופסק כן בטוש"ע סי' של"ט, ממילא נפקע קדושת בכורה בדיעבד אבל לכתחילה לא כן נלפע"ד לכאורה:
אלא דיש לי מקום עיון דאפשר דליכא איסור בנותן לנכרי רק במקנה לו בק"ס וחליפי', אבל כשנותן לנכרי בדבורו והנכרי קונה ע"י משיכה לביתו ורשותו אפשר מותר ודוקא בישראל אסור כה"ג, ואפרש שיחתי ואימא מלתא בטעמא דנותן שאומר הריני נותן לך במתנה לא עשה כלום, בדבורו לא יצא מרשותו, ולא הכניס לרשות המקבל והמקבל מוציא מרשות הנותן ומכניס לרשותו ע"י משיכה ואם נותן לישראל כה"ג אסור מצד המקבל שעושה מעשה מוציא ומכניס כעין מקח וממכר אבל הנותן לא עביד מידי ולכן כשנותן לגוי כה"ג מותר דישראל הנותן לא עביד מידי והנכרי עושה הכל, אעפ"י דמכירה לנכרי ואפי' קונה הנכרי ע"י משיכה אסור, מכירה שאני משום שמא יכתוב וזה שייך בדבור בעלמא ג"כ ולכן כ' הרמב"ם פכ"ב משבת ומביא מג"א סי' ש"ז מכירה א' בפה וא' במסירה אסור משום שמא יכתוב, ומתנה בפה בלי קנין בוודאי מותר דלא שייך שמא יכתוב אלא לעשות מעשה קנין אסור משום דדמי' למכירה שמוציא ומכניס מרשות לרשות, וס"ל לב"י בשיטת הר"ן דבמשיכה מותר דלא דמי' למקח וממכר כ"כ, ומרדכי ס"ל דגם זה אסור ואנו כתבנו דגם הר"ן מודה וכ"ז בישראל לישראל, אבל לנכרי נראה דמותר כנ"ל נכון מסברא ישרה וברורה:
אלא דעומד נגדינו סוגי' ש"ס שבת קל"א ע"ב דמתרץ לר"א הואיל ואי בעי מפקיר, משם מביא מג"א ססי' י"ג ראי' דאסור לתת במתנה לנכרי כדי להפטר מחיוב ציצית מדלא קאמר ש"ס הואיל ויכול ליתן במתנה לנכרי וקטן עיי"ש:
ומשם ראי' דאפי' לנכרי אסור ליתן ואפי' קונה במשיכה, אלא דראי' מג"א אינה מכרעת מסוגי' ש"ס שם דה"ה דיוכל לומר הואיל ובידו ליתן לנכרי וחדא מנייהו נקיט, ועוד ליתן לנכרי אין בידו אולי לא מקרי לו נכרי וקטן שיקבל ממנו ויחזור ויתן, ובלא"ה ראי' מג"א תמוה לי, דצ"ל בכונת המג"א דל"א ש"ס דאפשר לתת במתנה משום דמתנה אסור והרגיש המחצית השקל הא שם על דאורייתא קאי ואיסור מתנה רק מדרבנן מ"מ נקיט טפי דאי בעי מפקיר דמותר אפי' מדרבנן עיי"ש וצל"ע הא ר"א שמותי הוא מתלמידי שמאי, וב"ש ס"ל בערובין ע"א דמבטל רשותא בשבתא אסור ולדידי' להפקיר בשבת ג"כ אסור הגם דאין אחר זוכה בו ואיך קאמר ש"ס לר"א משום דאי בעי מפקיר ליה הא אסור להפקיר בשבת, וע"כ צ"ל כיון דמדאורייתא שרי ושם על דאורייתא קאי דאין מכשירים דוחים שבת כיון דמדאורייתא אפשר ליה לאפקורי, וא"כ איך הוכיח המג"א דאסור במתנה מדל"א הואיל ובידו ליתן במתנה לנכרי סוף כ"ס ליכא רק איסור דרבנן, מ"ש מתנה ומ"ש הפקר לר"א דס"ל כשמאי, ועכצ"ל או דחדא נקיט או משום דמתנה אין כ"כ בידו ואזדה ראית המג"א וצ"ע:
וכיון דאדחי ראית המג"א ומוכרחים אנו לומר הא דל"א הואיל ובידו ליתן במתנה כמ"ש וע"כ לנו לקבל זה, הדרינן לסברתינו דבנכרי ליכא איסור רק בקנין שעושה בו ישראל מעשה שמקנהו בא' מקנינים, אבל קנין משיכה שנכרי עושה מעצמו שרי, ומכל הראיות שמביא המג"א סי' ש"ו דאסור ליתן במתנה אפי' בלי ק"ס אין ראי' דלנכרי ג"כ אסור דו"ק ותשכח ויש לי קצת ראי' למ"ש ממ"ש המחבר סי' שכ"ג מותר להטביל כלי חדש בשבת ויש אוסרים וירא שמים יצא ידי כולם ויתן הכלי במתנה לנכרי, וצ"ל הלא מתנה איסור הוא ומן הדין יוכל לטבול בשבת וכי משום שהוא י"ש ורוצה להחמיר על עצמו יהי' נחשב לצורך מצוה, מה לו להחמיר במה שאינו רק חומרא לרצונו ולהקל באיסור מתנה, ועוד תינח בלית לי' כלי אחר אבל כשיש לו בלא"ה מה צורך מצוה יש בו, (ועיי' תוס' שבת שם ומחצית השקל) ולכן נ"ל כמ"ש דלנכרי מותר ליתן במתנה שיקנה במשיכה, ואין משם ראי' דבמקום מצוה מותר, אבל מה שציין מג"א מסי' תקי"ו דמותר ישראל לשלוח דורון לישראל ראי' נכונה אבל מסי' שכ"ג י"ל ראי' למה שחדשתי דלנכרי מותר לתת במתנה כשקונה ע"י משיכה אפי' שלא במקו' מצוה:
ויש להוסיף עוד בנדון שלנו להתיר דהוי כבמקו' מצוה דהא כ' הרא"ש בפ"ק דבכורו' דעכשיו מצוה להפקיע קדושת בכור משום תקלה ומכשול שלא יבוא לידי איסור בכור, הגם דמצוה זו אינו לצורך יום כמו לצורך שבת ויו"ט ודמי' לה לאין מקדישין מ"מ כיון שא"א אח"כ אם לא ביום ש"ק קודם שיולד וגם יש חשש תקלה ומכשול לרבים, הגם שאפשר להפקיר והפקר מותר בשבת כבש"ס עירובין דב"ה ס"ל שאני מקני רשותא ממבטל רשותא וכדס"ל למג"א בפשיטות בסי' מ"מ להפקיע קדושת בכור ע"י הפקר ס"ל לעבודת הגרשוני דמדרבנן אסור ועיי' בח"ס יו"ד סי' שט"ז ויש לחוש למכשול רבים באיסור דרבנן, ועוד יש לצרף שיטת רש"י דס"ל דקנין של נכרי מישראל בכסף ומ"מ במתנה מהני משיכה או הבאה לרשותו, דמהני לכ"ע במתנה וכיון דקנין זה ל"מ להקנות לנכרי רק במתנה ובמקח וממכר ל"מ אינו דומה כשקונה מתנה במשיכה למקח וממכר כיון דאין קנין זה מועיל רק במתנה והבן, מכל הנהו צרופים נלפע"ד המקיל להתיר לתת לנכרי בש"ק במתנה לא הפסיד ואין מזחיחים אותו:
הנלפע"ד כתבתי וה' יצילנו משגיאות ומטעיות ויראנו נפלאות בתורתו אשר ניתנה במתנה לבנו בכורו ישראל אוה"נ דש"ת. פה באדען יום ד' לס' עקב תשמעון תרכ"ו לפ"ק:
הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל