כתב סופר אורח חיים· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה נג
את חג המצות תחוג בדיצות וברוב שמחות תלמידי בני רחימי מחמד לבי הרבני האברך מופלג בתורה ויראה אוצר נחמד חרוץ ושנון כש"ת מו"ה יעקב עקיבא סופר נ"י לאוי"ט:
שמחתני בני בשורותיך החביבים לי ולעשות לך ק"ר ושמחת יו"ט הבעל"ט אחזתי בעטי ע"ס מהיר להשיבך מהר על קושיתך הבאה באחרונה במכתבך על הטורי אבן בר"ה י"ב ע"ב בפלוגתא דר"א ור"י אי בתשרי או בניסן עתידין ליגאל והקשה לשאול מברייתא ערובין מ"ו האומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא מותר לשתות בשבתות וי"ט ואסור כ"י החול למה יהי' אסור כל השנה הא אין בן דוד בא אלא או בניסן או בתשרי לכל מר כדאית ליה, והעלה דיש ב' זמנים לביאת ב"ד או בעתו או אחישנה, והקשה עוד הא משמע דביו"ט של ר"ה או בליל שמורים יבוא ואיך אפשר הא אין אליה' בא בע"ש ובעיו"ט כבש"ס ערובין שם דקאמר משו"ה מותר בשבתות ויו"ט משום דאין אליה' בא בע"ש ובעיו"ט, וכ' דזה שמובטח להם לישראל שאין אליה' בא בע"ש ובעיו"ט דוקא אם יהי' אחישנה, אבל כשיגיע העת לא יעכב ה' הגאולה משו"ה אפי' לא זכו תהי' הגאולה אלו דבריו ז"ל והוקשה לך עליו ועל דבריו מש"ס פסחים כ"ג מובטח להם לישראל שאין אליה בא וכו' והא שם קאי בעיו"ט של פסח מוכח דאפי' בעתו לא יבא בע"ש ובעיו"ט אלו דבריך ויפה הקשי' ולא ידעתי ליישב ובלא"ה דבריו דחוקי' במח"כ לומר דההבטחה לא הוי אלא אם יהי' אחישנה, ומה שהקשה לעצמי שם א"כ ביו"ט של ר"ה או פסח יהי' אסור לשתות שמא יהי' בעתו ויבוא אליה' מעיו"ט הנכון כמ"ש דברייתא כר"א ובליל שמורים יבא ואיירי שנדר ביום וא"א לו לבוא, אבל מ"ש שמא כבר בא בלילה ולא נודע כבש"ס ערובין ונכנס שם בפלפול רחוק שאינו לפי כבודו, והי' בהעלמת עין ממנו מ"ש הריטב"א בערובין דאם נדר ביום שבא וכבר בא על זה לא נדר אלא כשיבוא או ראוי לבוא משעת נדרו ואילך ועפ"ז א"ש דבריו דאיירי שנדר ביום שא"א לבוא בעתו ושמא כבר בא בלילה שוב אין נזירות חל דלאו אדעתא דהכי נדר:
וליישב הקושי' של הט"א הא א"א לו לבוא בע"ש ובעיו"ט נ"ל דהנה הלח"מ פ"ד מנזירות העלה בשיטת הרמב"ם דאין הכרח מקרא דאליה' בא דוקא יום א' קודם ביאת משיח דקרא לפני בוא יום לאו דוקא יום א' וכן ס"ל לרמב"ם באמת וש"ס קאמר דלא תפשוט מברייתא דיש תחומין אפשר דברייתא ס"ל לפני בוא יום דוקא יום א' קודם, ודבריו צל"ע א"כ דלא ברירא הא מלתא אם יום א' ממש מאי מקשה חד בשבתא לשתרי תפשוט דאין תחומין ודחוק האי תנא ספוקי מספקא ליה ולחומרא יאמר טפי דבעל האיבעי' מספקא ליה בטעמא דברייתא אם בשבת ויו"ט שרי משום דס"ל דאליה' דוקא יום א' מלפני ב"ד בא וא"א לב"ד לבוא בשבת ומשו"ה חד בשבת אסור, או דס"ל לברייתא יש תחומין ומשו"ה בשבת ויו"ט שרי ובחד בשבתא אסור דלמא בא אליה' יום ה' דאם הברייתא ס"ל יש תחומין י"ל דס"ל דאליה' בא יום א' או יומים לפני ב"ד, וע"כ צ"ל ומאחר דמביא קרא דהנני שולח וכו' לפני בוא יום פשיטא לש"ס דפשטא דקרא יום א' לפני ב"ד דוקא דלא כלח"מ שכ' דאפשר לפרש יום לאו דוקא יום אחד וצלע"ג:
ונ"ל דיש לאחוז דבריו במקצת דאפשר לפרש הקרא יום א' לאו דוקא והא דמתרץ הש"ס דמותר בשבת ויו"ט משום דכתיב הנני שולח ואין אליה' בא בע"ש וכו' נ"ל עפמ"ש הו"א דכ"י החול אסור שמא זכו ואחישנה וכל יומא זמניה הוא, א"כ כשיבוא אליה' ע"כ כבר זכו דא"א לומר שיודע ה' שיזכו באיזהו ימים דצדיק ורשע לא קאמר והבחירה חפשיית ואולי יחטאו ויוסיפו חטא על פשע ועיי' רמב"ן פ' בא בפסוק ומושב בני ישראל וכו' ושלשים שהוסיפו לחטוא נתוסיף עליהם עוד שלשים שנה על ד' מאות שאמר ה' לאברהם אע"ה:
וע"כ ביום שאליה' בא כבר זכו שיבוא ב"ד ואליה קודם לו וכיון שבע"ש ויו"ט א"א לו לאליה' לבוא אבל משיח יוכל לבוא אין לחוש שמא בא אליה' ביום ה' למה לא בא משיח בע"ש כיון שזכו ואחישנה למה יעוכב ביאת משיח אפי' עכובא דחד יומא וע"כ דאליה לא בא ביום ה' ובע"ש א"א לאליה' לבוא וא"א לב"ד לבוא בשבת ויו"ט ומקשה בחד בשבת לשתרי אם יש תחומין דהא אין אליה' בא בשבת וגם בע"ש א"א לו לבוא מה תאמר שמא בא ביום ה' דלפני יום לאו דוקא, אם הי' בא ביום ה' כבר הי' משיח בא בע"ש והרי עדיי' לא בא, וכ"ז אם יהי' אחישנה אבל אם יהי' בעתו, כשיהי' בעתו בניסן בליל שמורים שא"א לאליה' לבוא בעיו"ט ישלח ה' אליה' ביום שלפני עיו"ט שא"צ שיבוא יום א' דוקא לפני ב"ד, והא דלא בא ב"ד בעיו"ט משום דעדיין אינו בעתו עד יו"ט ויודע ה' שבעתו הוא ביו"ט וא"א לו לבוא בעיו"ט להכי מקדים השי"ת ומשלחו ביום שלפני עיו"ט:
ול"ק א"כ ביו"ט של פסח או של ר"ה יהי' אסור דלמא בעתו הוא ואליה' בא יום שלפני עיו"ט לזה אנו צריכים לדברי ט"א כמ"ש הוא עפ"י דרכו דברייתא אתיא כר"א וכגון שנדר ביום ועפ"י ריטב"א הנ"ל וא"ש נכון מאוד ועיי':
והא"ש בזה מה שהקשה הלח"מ על המקשן דרצה לפשוט דיש תחומין מדשרי בשבת ויו"ט תקשי בחד בשבא לשתרי וכי לא ידע הקרא וכן הקשה בת"ח ותי' דמקשן מפרש הקרא לפני יום לאו דוקא ומתרץ דברייתא ס"ל לפני דוקא, והוא דוחק ועיקר חסר דהו"ל לתרצן לומר דלפני דוקא דהא הקרא ידע, וגם דוחק לומר דפליגו בפירוש הכתוב אי לפני דוקא או לא, אבל למ"ש א"ש דס"ד ומסקנא ס"ל לפני לאו דוקא אלא דהתרצן מחדש דאין אליה בא בע"ש ובעיו"ט ולחיש שמא בא ביום ה' א"א דהי' ב"ד בא ביום ו' והמקשן דלא ידע מהבטחה זו הוכיח שפיר דיש תחומין דילמא בא אליה בע"ש ול"ק ליה חד בשבא לשתרי דהא אפשר שאליה בא בע"ש שכבר זכו והא דלא בא משיח בשבת משום דיש תחומין וא"א לו לבוא עד יום א', אבל כדמסיק מובטח להם שאין אליה' בא בע"ש מקשה שפיר חד בשבא לשתרי דא"א לומר שבא ביום א' א"כ הוי אתי משיחא בע"ש וא"ש ועיין:
והיתה לבאר דצ"ל לכאורה עד דלא ידע דמשיח יוכל לבוא בע"ש הי' לו להקשות בשבת יהי' אסור שמא יבוא בשבת ואליה' בא ביום ה' והא דלא בא ב"ד בע"ש דא"א לו לבוא, זה לק"מ דאה"ג דהי' יכול להקשות אלא דאפשר לומר דס"ל לברייתא יום א' לפני דוקא הגם דאמת אינו כן מ"מ אפשר לומר כן להכי מקשה טפי מה שהקשה וא"ש ופשוט:
עוד הקשה בט"א שם בסופו תפשוט דאין תחומין למעלה מיו"ד דאי יש תחומין וכו' איך אפשר שב"ד בא ביו"ט של פסח או ר"ה, ומ"ש דקרא דחיק אנפשי' דלא בא ביו"ט דוקא דוחק, ומ"ש להסוברים דאין לתחומין עיקר דגם י"ב מיל דרבנן י"ל דאחר דחדשו חכמים איסור תחומין אדחי ביאתו ביו"ט משום איסור דרבנן ואתי' קראי שפיר דמדאורייתא אפשר לו לבוא ביו"ט, דבריו במח"כ תמוהים לי הא איכא מיהת תנאי דס"ל תחומין דאורייתא ולדידהו ע"כ מוכח דאין תחומין למעלה מיו"ד מדאורייתא, ועוד א"כ מה מקשה בחד בשבא לשתרי תפשוט דאין תחומין דברייתא כמ"ד תחומין דאורייתא ומוכח מקרא דאין תחומין למעלה מיו"ד כקושייתו, ואכתי מבעי לן לפי מה דקיי"ל דתחומין דרבנן אי תיקנו ואסרו גם למעלה מיו"ד ולא צריך לדחוק האי תנא מספקא ליה ולחומרא, ואין לדחוק ולומר דהש"ס דחיק עצמו כדי לאוקמי ברייתא כהלכתא דתחומין דרבנן, הא גם לפי מה שמתרץ הברייתא דמספקא ליה ולחומרא אתי' שלא כהלכתא דהא קיי"ל ספק נזירות להקל, וברייתא דלא כהלכתא ואתי' כר"ש דספק נזירות להחמיר ועיי' כ"מ פ"ד דנזירות הלכה י"א וי"ל דלמ"ד תחומין דאורייתא הגם דמוכח דלמעלה מיו"ד אין תחומין ניהי דמדאורייתא אין תחומין מדרבנן מיהא אסרו וכן לדידן דתחומין דרבנן אפשר אפי' למעלה מיו"ד, משו"ה לא יוכל לומר דברייתא כמ"ד תחומין דאורייתא ומוכח מקרא דאין תחומין למעלה מיו"ד, מ"מ להך צד לדידן דתחומין דרבנן אם אפי' למעלה אסרו, כ"ש למ"ד דתחומין דאורייתא שיהי' אסור מדרבנן למעל' מיו"ד וכ"ש הוא, וע"כ דאין איסור למעלה מיו"ד מדרבנן וכ"ש למ"ד תחומין דרבנן, אלא דלפ"ז לא הוכיח מידי מדשרי בשבת ויו"ט תפשוט דיש תחומין וכו' דלמא ברייתא כמ"ד תחומין דאורייתא הוסיפו מדרבנן למעלה מיו"ד משום גזירה דלמטה מיו"ד, אבל למ"ד דרבנן אפשר דלא החמירו בלמעלה מיו"ד, וצ"ל כיון דלא מצינו פלוגתא רק אי תחומין דאורייתא או דרבנן ולא מצינו פלוגתא אם יש תחומין בלמעלה מיו"ד ע"כ או דלכ"ע יש תחומין או דלכ"ע אין תחומין ודוחק וצ"ע ליישב על נכון:
וביישוב גוף קושית הט"א נלפע"ד עפ"י מה שהקשה תוס' עירובין ד"ה אין אליה' בא בע"ש וכו' הלא אפשר שיבא בע"ש בצנעה ולא יבשר עד שבת, ומתרץ דמשמעות הקרא הנני שולח לכם את אליה' הנביא לפני בא יום וכו' שיבוא ויבשר ביום שבא, דיהי' יום שיבשר קודם ביאת משיח, וצ"ל למה לא הקשה התוס' כן כדרצה לפשוט דיש תחומין למעלה מיו"ד מדשרי בשבת הלא עדיין קשה דילמא בא משיח בע"ש ולא יתגלה עד שבת ולזה לא א"ש תירוצו של תוס' כמובן ועיי' מהרש"א, ונ"ל עפמ"ש הריטב"א דיום שב"ד בא כוונת הנודר שיבוא ב"ד מלמעלה למטה אע"ג שלא יתגלה ואם כבר בא מאתמול והיום יבוא ויתגלה מכיון שכבר בא לא חייל נדרו דהרי לא נדר רק מיום שיבוא ואילך, אבל מדאמר דאין אליה' בא בע"ש הקשה תוס' שפיר דהא אפשר לו לבוא ולא יבשר וע"ז מתרץ שפיר דיבשר יום קודם ביאת משיח וכן משמעות הקרא דהנני שולח לכם וכו' לפני בוא יום, שיום אחד קודם יהי' שלוח לכם ולא בצנעה וא"ש:
ואחר הוצעת דברינו אלו לק"מ קושית הט"א אם יש תחומין למעלה מיו"ד איך אפשר שיבוא משיח ביו"ט של ר"ה ופסח ולפמ"ש אפשר ואפשר שיבוא בעיו"ט ולא יתגלה עד יו"ט דיהי' ביו"ט בעתו כמ"ש הט"א הנ"ל, ומ"מ מותר הנודר ביום שב"ד בא ביו"ט של ר"ה ופסח דאם כבר בא מלמעלה מאתמול אדעתא דהכי לא נדר אם כבר בא כמ"ש וא"ש נכון:
ובמאי דכתיבנא נתיישב לי קושי' אחת שנתקשיתי בה אם יש תחומין וכו' למה לנו הבטחה זו דאין אליה' בא בע"ש ובעיו"ט דמשמע דהבטחה זו מקובלת לנו מפי נביאים כיון שא"א לב"ד לבוא בשבת ויו"ט מה לו לאליה' לבוא בע"ש וקשיא למאן דס"ל תחומין דאורייתא ולמאן דס"ל תחומין י"ב מיל עכ"פ דאורייתא וצל"ע, ועפ"י דברינו הניתנים למעלה על יסוד מוסד דאפשר שיבוא משיח בחשאי ולא יתגלה עד מחרתו ולולי הבטחה הי' אפשר שאלי' יבוא בע"ש ויבשר הגאולה לפני בוא יום הגדול, יום הגדול הוא כשיתגלה משיח, אבל ביאתו בחשאי וישב בדד בלי יודע בוודאי לאו יום הגדול הוא, ואפשר שיבוא משיח ביום שאליה' בוא יבוא ויבשר ומשיח יבוא בע"ש בחשאי ולא יתגלה עד שבת או יו"ט ומתקיים הקרא שיבוא אליה' לפני בוא יום הגדול היינו יום שיתגלה משיח והוצרכנו להבטחה זו שאין אליה' בא בע"ש וא"ש:
ובחידושי אגדה אמרתי אמירה נאה בפלוגתא דאמוראי ח"א גדולה תשובה שמקרבת הגאולה דכתיב שמרו משפט וכו' כי קרובה ישועתי וכו' וח"א גדולה תשובה שמביאה גאולה שנאמר ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ה', ונ"ל ע"פי מה שאמרו ז"ל כתיב בעתה אחישנה לא זכו בעתה, זכו אחישנה, ואמרו ז"ל כלו כל הקיצים ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ואם זכו ועושים תשובה מעצמם ימהר ה' ויחיש הגאולה, ואם לא ימתין עד עת הקבוע ואז יכריח אותנו לתשובה ע"י העמדת מלך קשה כהמן ר"ל, ולפ"ז מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, מר אמר גדולה תשובה שמקרבת הגאולה שתהי' לפני זמנה ואימתי כשיזכו ויעשו תשובה מעצמם דכתיב שמרו משפט ועשו צדקה מעצמכם כי קרובה ישועתי לבוא מתקרבת התשועה לפני זמנה, ומ"א חדא גדולה תשובה שמביאה גאולה שאין גאולה בזמנה באה אלא ע"י תשובה הכרחית דכתיב ובא לציון גואל שיבוא בזמנו ולשבי פשע ביעקב נאום ה' שע"י דבורו של הקב"ה וע"י פעולותיו ידחקנו לעשות תשובה, ומאז אמרתי לפרש מקרא קדש בתורה שטרחו כל המפרשים הראשונים לפרשו ע"נ, והוא בפ' נצבים, הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו ע"ע לעשות וכו' ולכל הפירושים אין לו המשך עם המקרא שלפניו, וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה, הנסתרות לה"א וכו' ונ"ל כי זמן הגאולה חתום וסתום ולבא לפומא לא גלה ואפ' משרע"ה אשר בא בסוד ה' ולו נגלו כל תעלומות התורה וסתרי החכמה לא ידע למתי קץ הפלאות בלתי לה' לבדו ידוע, אבל יש דבר נגלה שכ"א יודע גדולים וקטנים והוא, היום אם בקולו תשמעו, וכתיב והשבות אל לבבך ושבת וכו' וזה שאמר מרע"ה וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה וכו' ועד מתי לא ידענו, ואמר הנסתרות לה' אלקינו הנסתרות והוא זמן הקבוע לגאולה בל יאחר עוד, אינו ידוע אפי' לי רק לה' אלקינו הוא, והנגלות שבו הוא דבר נגלה כ"כ, לנו ואפי' לבנינו, ומה הוא, לעשות את כל דברי התורה הזאת:
ואסיים בדבר בעתו במדרש סימן לגאולה ראשונה אנכי דכתיב אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, וסימן לגאולה אחרונה אנכי, הנה אנכי שולח לכם את אליה' הנביא וכו' והשיב לב אבות וכו', נ"ל כי הגאולה אפשר שתהי' ע"י אמצעות פעולתינו שנלחם עמהם ונוכל להם, ואפשר שתהי' בלי אמצעיות שיערה ה' רוחו על העמים וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך וכתיב לא בכח ולא בחיל כ"א ברוחי אמר ה' צבאות, וגאולת מצרים היתה בלי אמצעית פעולתם ולא בטבעי אלא הכל מיד ה' ע"י עבדו נאמן ביתו ויאמינו בה' ובמשה עבדו עי' רמב"ן שם, וכן תהי' הגאולה העתידה ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה ואשר הביא וכו' והיינו סימן לגאולה ראשונה אנכי בעצמי אעלך גם עלה, וסימן לגאולה אחרונה הנה אנכי שולח לכם את אליה' וכו' והשיב לב אבות וכו' ציון במשפט תפדה, ע"י תשובה יגאלנו ה' ולא בכח ולא בחיל כ"א ברוחי אמר ה' צבאות ובמדרש וילכו בלא כח לפני רודף מלא, ובגאולה כתיב ובא לציון גואל מלא, נ"ל בתוכחה כתיב ונסתם ואין רודף אתכם והיא רדיפה במלואה ר"ל, כי אם צריכים ללחום נגדינו ולרדוף אחרינו בכח ובחיל גם משונאינו נופלים ולבסוף מתייגעי' ולא לעד תאכל חרב, אבל ע"י שנתן ה' מורך בלבב ישראל, ונסו מפני פחד ואימה, רדיפה מלאה היא בלי חסרון האויב ובלי הפסקה, והיינו וילכו בלא כח לפני רודף שלא יהי' הרודף צריך כח לרדפם שנסו מאליהם מאימתה ומפחד מפניהם וע"י כן רודף מלא, וכן הגאולה תהי' עד"ז שלא נצטרך ללחום כדרך הלוחמים שנופלים מב' צדדים ויגעו וייעפו, אלא שינוסו לפנינו ונמס לבם בקרבם ולא תקום עוד רוח בהם, כי ה' ילחם לנו בזכות התשובה, וידוע החילוק שבין תשועה לעזר, כי תשועה היא בלי פעולה אדם ועזר היא ע"י אמצעות פעולות אדם, ואמר קרא ע"י שתשמרו משפט קרובה ישועתי לבוא שאושיע אתכם בלי אמצעית פעולתכם, וצדקתי להגלות לעיני כל כי מאת ה' היתה זאת, והיינו ובא לציון גואל מלא שתבוא מעצמה בלא כח ובלא חיל משלנו, ואימתי ולשבי פשע ביעקב וא"ש כונת המדרש כמובן:
יחיש ה' לגאלינו, ויטהר לבבינו לעבדו באמת בימי הגאולה הבאים לקראתנו לשלום ונזכה לעלות ולראות כולנו כאחד ולעבדו שכם אחד, הכ"ד אביך רבך אוה"נ דש"ת מחבקך ומברכך מרחוק באהבה רבה. פ"ב כאור בקר ליום ג' ד' ניסן שנת ברכתא לפ"ק:
הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל