כתב סופר אבן העזר· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה קה
[משו"ת אהל אברהם (להג"ד אברהם ז"ל אב"ד גודבע) סימן ק"ב] שיל"ת. פ"ב יום ו' עש"ק פ' דברים תר"א לפ"ק.
שלום משמים, ונחמה בכפלים, בבנין ציון וירושלים, ה"ה ידידי הרבני המופלג המפואר מורג חרוץ בעל פיפיות, כהן שדעתו יפה עדני העצני, כש"ת מו"ה: שלמה הכהן נ"י בשבת תחכמוני בק"ק אלמאשד יע"א:
לא ידעתי אכנהו אבל מכותלי מכתבו ניכר כי ת"ח הוא ושאלת חכם חצי תשובה – נדון אשה קשת רוח שזה חמש פעמים שמסתכנת בהריונה ופעם ראשון רופא מומחה הצילה ולקח הולד ממנה מת, ופעמים אחריו הפילה הולד ומסתכנת בכל פעם, ושפטו הרופאים מזה כי האם שהולד בתוכו נחלשת ואינה יכולה למלאות ימי הריון עד שתעסוק ברפואות מרחצאות הבדוקה לזה, וכמו שנה או שנתים תהי' מופרשת מבעלה, ולהיות כי זה מאוד קשה ושרוי בלא אשה כו', ונפשו בשאלתו אם יש להתיר לה לשמש במוך, ועיניו שפיר חזו בשיטות ראשונים והראה פנים להתיר ומבקש ממני לחות דעה גם אני:
אומר כי כבר הורה זקן בענין זה כבוד אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בחלק יו"ד אשר יצא לאור עולם סי' קע"ב, מסקנתו כי בשעת תשמיש אין להתיר אבל לאחר תשמיש אפשר יש להקל, וח"ו לי להרים ראש להקל או להחמיר או לזוז זיז כ"ש מאת אשר גזר אומר כבוד אאמ"ו זצ"ל, אבל להיות כי נידון שלפנינו אינו ממש כאותו ענין שבא לפני אאמ"ו זצ"ל, לכן יצאתי להגיד למעלתו נ"י מה שנלע"ד לבאר שיטות הראשונים, ואח"כ נראה מה יהי' בנידון דידן.
הנה בדוכתא טובא בש"ס ג' נשים משמשות במוך, ופי' רש"י ביבמות י"ב מותרות לתת מוך במקום תשמיש כשהן משמשות כדי שלא יתעברו, ומלשון רש"י הוכיח תוס' דרש"י סובר דאשה מצוה על השחתת זרע כאיש, ור"ת חולק דלפני תשמיש ודאי אסור דהרי הוא כמטיל זרע על עצים ואבנים, ומותרות היינו לאחר תשמיש אינו נראה לאסור דדומה לקטנה ואיילנית, ומשמשות היינו צריכות לשמש במוך. ולכאורה היה מקום לומר דגם רש"י סובר דבשעת תשמיש דוקא אסורא הוא משום דידיה דהוא משמש שלא כדרכו, וממילא גם בדידה אסור משום לתא דידיה, וכן נראה מדברי תוס' כתובות ל"ט, כי הר"י מתרץ לרש"י דאינה דומה לקטנה ואיילנית שהם דרך תשמיש, ושוב כתב ועוד, משמע דזה מוסיף מדילי', אבל ברש"י אין מוכרח. ולפ"ז הר"ת ורש"י לא פליגי רק בפי' הש"ס משמשות אי מותרות וע"כ בשעת תשמיש, ואי כפירוש ר"ת חייבות והיינו לאחר תשמיש, ולדינא ליכא נפקותא לכאורה, דגם לרש"י דר"מ מתיר אסורא מ"מ דהלא פסקינן כחכמים דמן השמים ירחמו, וראיית פ"י בקידושין [בכתובות[ דמייתי סייעתא לרש"י דע"כ משמשות מותרות והיינו דאיכא איסור, קאי מדקתני אח"כ פחות ויתר מכן, למה לי' לאכפולי הלא נדע כיון שאמר קטנה ומפרש איזה קטנה כו' ולמה צריך לכפול אבל פחות ויתר מכן, וע"כ דהו"א דפחות אינה חייבת אבל מותרת דיען אינה ראוי' ללידה, קמ"ל מ"מ אסורה ומשמשת כדרכה, וכ"כ בהפלאה. ולפע"ד לר"ת י"ל דלפי' תוס' יבמות י"ב דג"כ מודה דבשעת תשמיש איסורא איכא, יש לומר ג"כ דכפל פחות ויתר על כן דלא נימא דבקטנה אפי' בשעת תשמיש מותר לכן נקט פחות ויתר, וכלל שניהם יחד משמשות כדרכה, דהיינו כמו ביתר איסורא איכא, כן בפחות, הגם דתחלה משמשת לא איירי במקום איסור, מ"מ אח"כ כשאמר איזה קטנה כפל והאריך לאשמעי' אגב דין דקטנה בשעת תשמיש כנ"ל.
והנה בתשובת חו"י סי' ל"א מובא בתשובת אאמ"ו זצ"ל הקשה על ר"ת דתוכל לקנח אחר תשמיש, א"כ קשה מספ"ג דיבמות והתנן אנוסה כו', לר"ת אנוסה בודאי תקנח אחר תשמיש. ואאמ"י זצ"ל תירץ שם כי קינוח אחר תשמיש אינו ברור דנסמוך עליו לענין הבחנה דמפותה תשמש במוך ולא איכפת לי' לבועל, אבל באנוסה הקינוח שלאחר תשמיש לא בריא רפואתו והצלתו עכ"ד. ויש לפקפק קצת איך נסמוך על זה במקום סכנה וחמירא סכנתא, וי"ל. והנלפע"ד בשנבין לר"ת קשה הלשון משמשת במוך, משמע דבשעת תשמיש המוך במעיה, וזה כתבו הוכחה לרש"י, ולר"ת נ"ל דסובר כמו דמצינו משמשת בעדים מתני' נדה י"ד, ונ"ל כי לשון זה שייך היכי דצריך הדבר מיד בשעת גמר התשמיש וצריכה להכין הדבר לפני התשמיש כמו בעדים דמיד תבדוק כדי שתשים ידה תחת הכר וצריכה להכינה העד קודם תשמיש שייך ומשמשת בעדים כנ"ל, ואומר כי הר"ת דסובר דמהני קנוח אחר תשמיש, היינו מיד כשגמר ביאתו אז תקנח ותפליט כל הזרע, ובמעט זמן מה אח"כ אולי קלטה מעט זרע או שתתפשט לצדדים מקום שלא תוכל להפליט ולקנח יפה יפה וצריכה לבדוק מיד, ושפיר שייך משמשות במוך דהיינו שצריכה להכין לה המוך קודם תשמיש ותשמיש ומיד תקנח, כנ"ל נכון. והא"ש באנוסה שפיר מקשה הש"ס דאיך נאמר שודאי קנחה אחר תשמיש, אטו היה מוכן לה מוך כשאנסה ואיך נתיר ע"ז כנ"ל:
וראיתי בהפלאה שהקשה לר"ת דליכא איסור באחר תשמיש א"כ למה אסרו משום הבחנה, תשמש במוך, וע"כ דמוך אסור גם לאחר תשמיש, ועיין בו. ולפע"ד יש לומר דגם דר"ת ותוס' מחלקים בין איילנית וקטנה למשמש במוך, דאיילנית וקטנה משמש כדרך משא"כ במוך הוי כמטיל על עצים ואבנים, ונ"ל במקום דהוא אסור לשמש עמה משום הבחנה וכדומה רק דישמש והיא תקנח אח"כ והוא צריך לכפותה שתקנח דאם לא עבד איסור אם תתעבר, ותחילת שמושו רק להוציא הזרע לחוץ, זה כמטיל מיד על עצים ואבנים, ואין זה כדרך תשמיש [דדרך תש'] הוא שיהיה הזרע נשאר במקום הראוי', ואטו בכל פעם שקלט הזרע באשה וכן בקטנה ואיילנית דרך תשמיש הוא, משא"כ אם דעתו מיד ואי אפשר בתשמיש רק להפליט לחוץ, הוא מתחלה מטיל זרע במקום שאין ראוי' להיות, כן י"ל לפע"ד. ולפמ"ש די"ל דרש"י ור"ת לדינא לא פליגי, א"כ בשעת תשמיש בודאי אסור ולאחר תשמיש לכ"ע מותר, ותוס' כתובות ל"ט רצה לחדש גם לאחר תשמיש אסור, לא ברירא לי' ואפושי פלוגתא לא מפשינן, ולא פליגי רש"י ור"ת אלא בפשט משמשות במוך אי אשעת תשמיש או לאחר תשמיש.
אבל לא נראה כן מחבל הראשונים ה"ה הריטב"א ביבמות י"ב שם, דמקשי לרש"י דא"כ האיך קתני יתר ופחות משמשות כדרכה משמע דאיסורא איכא הלא אין ראוי' להוליד וליכא השחתה, וכן בנמוק"י שם, ובש"מ כתובות ל"ט מביא הרבה ראשונים שהקשו כן, וצ"ע מאי קושי' דגם דאין ראוי' להוליד מ"מ משמש שלא כדרך וכמטיל זרע על עצים ואבנים כשמשמש במוך, וע"כ דלא ס"ל סברא זו דמוך הוי כהשחתת זרע. וי"ל דסוברים כמ"ש היש"ש ביבמות שם דכיון דדרך הנאה הוא וגוף נהנה מן הגוף דרך תשמיש מקרי, אבל סוברים טעמא דרש"י דהיא עושה איסור יען משחתת זרעו במה שנותנת מוך שיקליט הזרע ומקלקלת זרע הראוי' להזריע, הגם שהוא לא עשה איסור דמשליך זרעו כדרך תשמיש שנהנה מגופה, אבל היא איסור עשתה שמקלקלת זרעו, וכן נראה מלשון הריטב"א וחבל הראשונים המובאים בש"מ שהיא עושה איסור בהשחתת זרעו, וכן נראה באמת קצת מלשון רש"י כתובות ל"ט דאיסורא דידה הוא יעיי"ש. ולדידהו מובן דגם לאחר תשמיש עושה איסור במקלקלת הזרע הראוי' להזריע, ואולי כ"ש הוא דאחר תשמיש משעת תשמיש, וכן נראה מלשון הש"מ בסוף דבריו דמביא בשם הריטב"א ואפי' היה המוך מונח בשעת תשמיש נראה כדברי. וי"ל דגם ריטב"א ושאר ראשונים לא פליגי על סברת תוס' דבמשמש במוך בשעת תשמיש איסורא דידיה הוא, אבל סוברים דרש"י סובר דאיסורא דידה ג"כ היא יען משחתת זרעו, וכדנראה מפי' רש"י כתובות ל"ט, ולכן תלה היתר בדידה משמשת במוך, ואי רק בדידיה האיסור לרש"י הו"ל לתלות ההיתר בדידיה, וע"כ גם לדידה אסורה הוא שלא תהי' משחתת זרע, וכי כן ממילא גם לאחר תשמיש אסורה לקנח וכ"ש הוא, ועל זה קשה להו אם משמשות על היתר איסור השחתת זרע קאי, א"כ יתר מכן ופחות מכן משמשות כדרכן היינו ע"כ דאסור שלא כדרכן, והיינו כמו גדולה אסורה אפי' אחר תשמיש לקנח, וזה בכלל שלא כדרכן, כן קטנה, ושפיר מקשים האיך קתני בקטנה כדרכן, יש אופן בשלא כדרכן לקנח אחר תשמיש ולא פליגי על סברת תוס' כנ"ל ועיין:
היוצא לנו עכ"פ דכל הראשונים אלו סוברים לרש"י דאיסור דידה הוא, ובפירוש כתב הריטב"א דגם לאחר תשמיש איסור דידה הוא, והש"מ שינה דבריו, ויעיי' בחידושיו בפנים ומסעיי' בחידושיו דלר"ת ניחא דקאי משמשות כדרכן היינו אינם צריכים ופעמים מותרות כגון קטנה ופעמים אסורה כגון גדולה, נראה כי החליט ומסכים דגם לאחר תשמיש אסורה להשחית זרע. ולפע"ד נראה כי משום קושי' ראשונים פי' רש"י משמשות במוך היינו בשעת תשמיש ולא ס"ל לאחר תשמיש, ואם סגי' בזה למה נתיר גם איסורא דידיה, די בשנתיר לאחר תשמיש איסורא דידה, וי"ל כי היה קשה לרש"י איך קתני פחות מכן משמע איסורא הוא, וקשה בקטנה ליכא איסור בהשחתת זרע אחר תשמיש כיון דבלא"ה אינו מזריע, ולכן הוכיח דמשמשות היינו בשעת תשמיש וזה גם בקטנה אסור דהוא מטיל זרע בעצים ואבנים, וגם היא עושה איסור בזה, ושפיר קתני פחות מכן משמשת כדרכה, וכן י"ל, והראשונים לא ניחא להו בזה כמ"ש לעיל מדקתני כדרכה משמע כל שאין כדרכה אסור, וסוברים גם לקנח אח"כ בכלל כמו בגדולה כנ"ל לבאר.
והרא"ש בנדרים פ' אין בין המודר [ל"ה ע"ב] כתב, צריך לתת מוך באותו מקום כדי שתקלט הזרע, נראה שמפרש כר"ת משמשות היינו חיוב. וראיתי ביש"ש יבמות הוכיח מלשון רא"ש כי סובר גם בשעת תשמיש ליכא איסור אפי' בשאר נשים, מדכתב כדי שתקליט הזרע משמע מיד בעת תשמיש ואפ"ה כתב צריך ולא מפרש כרש"י מותרות לשמש במוך יעיי"ש. ולפע"ד לאו ראי' היא, די"ל דרא"ש סובר דאסורא היא, והא דמפרש צריך, היינו דקשה לי' לפרש מותרות, א"כ הא דיתר על כן ופחות מכן משמע כדרכה היינו אסורה, והא בקטנה תהי' מותרת עכ"פ כשתקנח אחר תשמיש, ולמה קתני דוקא כדרכן, כאשר בארתי לעיל קושי' ראשונים על רש"י, ולכן מפרש חייבות ושפחות ושיתר] על זה אלו משמשות כדרכן, היינו אינם צריכות, ומהיתר ואיסור לא קמיירו, וממילא נשמע כיון דצריכות מחמת סכנה ממילא מותר, ושיטת הרא"ש כהסוברים דאשה איתא בהשחתת זרע דבעל וגם לאחר תשמיש, ודחים פשט של רש"י ומפרשים כר"ת, והיינו דמשמשות צריכין לשמש, ולהמעיין בהם אינם מפרשים צריכות לאחר תשמיש אלא גם בשעת תשמיש, ולא פליגי ארש"י רק בפירוש לשון משמשות עיי' היטב, וכן נאמר לרא"ש, וכן י"ל בר"ן נדרים שם.
והצ"ע שינוי פירוש רש"י נדרים מה דפירש משמשות במוך תקנתן הוי לשמש במוך, ובסיפא לפחות מכן פי' אינן צריכות לשמש במוך, וזה נוטה לפשט ר"ת מה דפי' תקנתן לשמש במוך, ולא ראיתי מי שעמד בזה. ואם נדחוק בהא דפי' פחות מזה א"צ היינו באופן שמקנחת לאחר תשמיש, ליכא איסור בקטנה דבלא"ה אינה ראוי' להוליד, וכ"כ מעלתו ני' במכתבו, אלא דלא כיוון בביאור השיטות וקושי' ראשונים כמ"ש, אבל קשה הא דפי' משמשות תקנתן בכך ולכן התירו לשמש מפני הסכנה אבל לא ידעתי מה רצה רש"י בזה ושינה טעמו מבכל דוכתי':
המורם מכל האמור דאנו אין לנו המיקל בלאחר תשמיש רק ר"ת, ומרוב ראשונים נראה דאסור גם לאחר תשמיש, ולפמ"ש כ"ש הוא, ומרא"ש ור"ן נדרים ל"ה מוכח כמ"ש. ומהא דפסקינן ביו"ד סוף סי' קצ"ו והוא מרא"ש דאשה אם תרצה להתחיל ספירתה ממחרת תקנח מיד במוך או בבגד דק ויפלוט הזרע, נראה כי מותרת בכך, ומזה הביא מעלתו ני' ראי' להתיר – הנה כבר עמד הפלתי בזה שם לפוסקים דאשה מוזהרת בהשח"ז איך מותרת בזה, ותירץ דהא דאמרי' אינה נקלטת עד ג"י היינו אין בודאי אבל הרוב נקלט מהר, ולזה לא מהני קינוח ורחיצה רק לזרע שנשאר ולא נקלוט עדיין, ויש לחוש שתפלוט אח"כ, וכיון שע"פ הרוב מה שלא נקלט מיד לא יקלט אח"כ לכן מותרת עכ"ד, ועיין בו. וצ"ל אם כן הוא בטבע, מאי מהני בסכנה שתקנח אחר התשמיש כלל לר"ת כיון דע"פ הרוב מיד נקלט, וי"ל דלאו מיד בשעת גמר ביאה נקלט, רק לאפוקי בא שע"פ הרוב לא צריך לג' ימים רק זמן מה אחר הביאה מתפשטת הזרע ונקלטת ונזרעת בה, ור"מ אמר משמשות במוך, ועכ"פ דליכא ראי' משם להתיר וי"ל כהנ"ל. וכי כן גם אם נאמר שתקנח איזה שעות אח"כ וזה מותר כמו כל אשה שמקנחת כשרוצה לבדוק אבל זה לא יועיל לה כיון שכבר ע"פ הרוב נקלטה אם יהי' קולטת כנלע"ד.
ונחזה מאי דקמן הנה כבר כתבתי לעיין בתשובת אאמ"ו זצ"ל כתב בשעת תשמיש בודאי אסור ולאחר תשמיש באפשר יש להקל, וכתב כמסתפק יען בס' בית מאיר נוטה להחמיר כאשר הביאו שם בתשובה, ולפי מה שבארנו רוב השיטות מחמירים בדבר בודאי קשה להקל, אבל בנידן דידן מעלתו ני' פתח בהיתר יען אינה ראוי' להוליד ע"פ הרופאים כי אי אפשר שתהי' ממלאת ימי הריון הראויי', וכאשר ראינו כמה פעמים, ודעתו להתיר גם בשעת תשמיש יהי' במוך במעיה, ולפי מה שכתבתי לעיל ליתא לזה, דדעת ראשונים רק בלאחר תשמיש קטנה וכל שאינה ראוי' להוליד מותרת, אבל בשעת תשמיש אסור משום דהוי כמטיל על עצים ואבנים, וכ"ע מודים בזה, אבל לאחר תשמיש יש להקל יען אינה ראוי' למלאת הריונה ואין בזה השחתת זרע, הגם דאינה דומה לקטנה ואיילנית דהם אינם בכלל זה כלל, ואין הזרע קולט בהם כלל, משא"כ בנידן דידן שהזרע נקלטת רק כח אין בה להוליד ולמלאות ימי הריונה, מ"מ יש לומר לפע"ד דאין בזה השחתה אחר תשמיש ומה לי אם יקלט הזרע ולא יהי' בר קיימא.
ויש לצרף עוד לזה, די"ל גם [אם] יהי' איסור באופן זה מ"מ מותרת, לא מבעי לשיטת רש"י דמשמשות היינו מותרות ור"מ סובר דהתירו לשמש באיסור בשביל סכנה דידה, רק חכמים פליגי דמשמים ירחמו, ולרש"י צ"ל כיון דליכא חשש סכנה כ"כ לא התירו, והנמ"י נתקשה בזה, ולרש"י צ"ל כיון דאין צריכה לשמש במוך כי תוכל לסמוך על מן השמים ירחמו כן ממילא אסורה לשמש, אבל יש לומר כ"ז שם בג' נשים דמיעוט הוא דמתעברות מאחת מהנה, כמבואר דקטנה מיעוט הוא, וגם מעוברת ומינקת לא שכיח, וסוברים חכמים בשביל זה לא התירו איסור, אבל בנידון דידן דהיא ככל נשים דמתעברות ויולדות גם חכמים מודים, וכמדומה זה כונת מעלתו ני' במכתבו רק לא כתב וביאר היטיב ושלא בסידור. ולכאורה לשיטת ר"ת דסובר דבשעת תשמיש ודאי אסור גם לר"מ, ול"ל דהתירו איסור כלל משום סכנה, א"כ לכאורה מכ"ש לדידן לא נתיר, אבל יש לומר דר"ת לא ניחא לי' להתיר בשעת תשמיש משום סכנה יען בג' נשים לא שכיח שיתעברו, ולא התירו משום זה בשעת תשמיש דאיכא איסור גם באינם מתעברות משום דידיה ולא התירו וצריכין לוקמי' אחר תשמיש משום סכנה, ויש לומר דר"מ דחייש למיעוט וחמירא סכנתא ועכ"פ היא לעצמה צריכה לחוש במקום המותר, אבל איסור לא התירו משום מיעוט המתעברות, וכי כן יש לומר בנידן דידן דודאי מתעברת ותהי' בסכנה יש לומר גם ר"ת מודה כנ"ל לומר.
אלא דמ"מ לבי מהסס בדבר דאיך נדע עד מתי אינה ראוי' להוליד ועד מתי תהי' בסכנה בשעת לידה, דיכול להיות כי תתרפא ותתחזק האם שלה בקרוב וישועת ה' כהרף עין ואין מעצור לה', והרופאים אומרים לפי אומדן דעתן שנה או שנתים, והם בעצמם אינם יודעים עד מתי ואמרו שנה או שנתים, וגם אם יאמרו שיעור קבוע לדבר מ"מ אין זה רק אומד דעתם ואינו בודאי, כי איך אפשר לדון על העתיד ואין להם אלא מה שלפניהם ואין זמן לדברים כאלו, ומ"מ לפע"ד בצירוף כל הנ"ל יש לסמוך להקל לקנח במוך שלא בשעת תשמיש וכמ"ש לעיל יש לומר הנכון שתקנח מיד וזה מועיל, זה הנלפע"ד ישים מעלתו נ"י עיונו על דברים אלו הנאמרים בחפזי, והן עכבתי תשובתו עד היום כי מוקף הטרדות אנכי וגם היו שאלות מוקדמות הצריכות לשעה יותר, וה' יראינו נפלאות מתורתו, הכ"ד הכותב בחפזון רב טרוד מאוד ידידו נצח הד"ש:
הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל ימחול להודיעני איך יצא הדבר באשה זאת: