כתב סופר אבן העזר· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה פח
בעזר"ה יום ה' פרשת כי תשא תר"כ לפ"ק
שלומים, מרובים כטל ורביבים, לכבוד מחותני חביב נפשי הרב הגאון הגדול, חריף ובקי צדיק תמים כקש"ת מו"ה שמואל שמעלקי ני' אבדק"ק חוסט והגליל יע"א.
זה שבועי' אשר קבלתי גי"ה בזמנא דטרידנא טובא מלבד טרדת התלמידים יחיו בלימודי' עוד נתוספו טרדות שונות והיות כי הענין דבדק לן מר לא נחוץ לשעתו הנחתיו מן הצד עד שבוע זו התחלתי לעיין בו, ואשיב מפני הכבוד ולעשו' רצון צדיק כמותו לחוות לו דעתי ע"ד המאורע' אשר בא לפניו אשר זה תואר' בלשונו של פר"מ נ"י, וז"ל אשה א' שמת בעלה, וזה כ"ב שנים אשר הלך אחיו הקטן של בעלה למרחוק והי' אז בן י"ב שנים ולא נשמע היכן הוא, ועתה באתה אחותו של בעל הנ"ל והיא אמה של האשה ואמרה ששמעה מבעלה של האשה אשר אחיו הקטן הנ"ל מת, וגם אחיו השני אמר לה כן רק לאחיו השני לא רצתה להאמין יען שהי' נוגע מחמת ירושה שנשאר מאחיו הקטן הנ"ל והי' ת"י ונתן לה כתב שאם יבוא לביתו יוחזר והכתב הי' תחת יד האשה היא אחותו וביקש ממנה הכתב ע"כ אמר כן, אבל אחיו השני מחל חלק ירושתו בפי' ואעפ"כ אמר שמת האמינתו האשה כך אמרה בפנינו, גם אמרה בפנינו שאמר זאת קוד' שנשא אשה הזאת בעוד אשתו הראשונה קיימת, גם ע"א העיד ששמע ממנו שמת אחיו ואולם זה העדו' לא הי' רק אחר שנשאה עכ"ל השאלה ופר"מ נ"י פתח בכחא דהיתרא וכ' כי האשה זאת ילד' היא ומכובלת בכבלי העיגון, והנה אחר שימת עין בענין הנ"ל כפי מסת הפנאי אחוה דעה גם אני כיד ה' הטובה עלי וקוד' שנבוא למטרת כוונתינו לדון בנדון שלפנינו, נברר ונבאר תחלה שיטו' ראשוני' ופוסקי' בעזה"י.
א' הרז"ה בקדושי' ס"ד כ' דהלכתא כרבי וכאוקימתא דאביי ואפי' בחזר בו אח"כ אינו נאמן ואפי' אמר ל"ל אחי' נאמן וכן שיטת הר"ן שם דכן ראוי' לפסוק, ונראה מר"ן שם דס"ל דאפי' אומר בפי' שלא הי' לו אחים ועוקר החזק' מעיקר' נאמן דהר"ן לא נחית לחלק אם אמר אין לי או לא הי' לי עד דמייתי אח"כ שיטת רמב"ן דמחלק בכך, ומשו"ה הוצרך הר"ן לתרץ מהא דב"ב באיכא עדים במדה"י ולפ"ז ה"ה כשאמר על מוחזק שהוא אחיו שאינו אחיו דנאמן וכ"פ הטור סי' קנ"ז על שמו של הרז"ה, וכ' וכן דלא מבעי' באמר שאין לו אחי' דאפשר לפרשו שכוונתו שמתו אפי' אמר על זה שמוחזק שהוא אחיו שאינו אחיו ומכחיש החזקה דנאמן ובאמת בהרז"ה לא כ' מזה כלום, אלא דנראה לו להטור לפי סתימ' הרז"ה דס"ל דלעולם נאמן ואפי' אמר שלא הי' לו אחים וה"ה בשאמר על מוחזק באחיו שאינו אחיו.
וכן הוא שיטת תוס' בב"ב קל"ה ע"א ד"ה הא אמרו כו' שכ' דאמר אין לי בנים נאמן וה"ה אין לי אחים וכן נראה מדברי רשב"ם שם שמפרש ועוד הא אמר בשעת מיתתו כו' אפי' מוחזק באחי' נאמן ואמרינן נמי לעיל יש לי בנים נאמן, נראה דמפרש ועוד אפי' הי' מוחזק באחים מ"מ הי' נאמן הגם דאיירי התם דמוחזק בודאי שאין לו בנים כמ"ש רשב"ם שם מ"מ ס"ל דאפי' מוחזק באחי' ג"כ נאמן במגו, וזו קושי' נוספת על שיטת הרז"ה ור"ן.
והנה הר"ן הקשה לנפשי' מסוגי' דב"ב קל"ה דאמר אביי והא איכא עדים במדה"י ורבא אמר חוש לה, ותי' יפה כיון דאיכא עדים צריכים אנו לחוש ולברר דודאי נגד עדים ל"מ מגו דקיי"ל מגו במקום עדים ל"מ הגם דעכשיו ליכא רק קלא דאיכא עדים צריך לברר כל האפשר וכמו דאזלי' בתר רובא, מ"מ כל דאפשר לברר מבררי'.
ולפמ"ש תוס' בחד תי' בקידושין דכל סמוך למיתה ליכא מגו יש ליישב בלא"ה הא דב"ב דלתוס' הנ"ל צ"ל ועוד הא אמר לאו משום דנאמן במגו דהא אמר בשעת מיתה אלא לסני' לחזקה הוא דאמר או משום דבשעת מיתה רחוק שישקר כדאמר רבא בקידושי' ס"ד אבל מגו ליכא, ולפ"ז י"ל דוקא נגד חזקה חיישי' לקלא דאיכא עדים, אבל כל דאיכא מגו דעדי' מחזקה דנאמן במגו כזו נגד החזקה ל"ח לקלא דאיכא עדי' וא"ש, אלא הר"ן לא כ' רק תי' ראשון של תוס' בקידושין וגם לי' דחש לתי' ב' שלא לשתמט שום פוסק דלומר כן ועיין ב"ש סי' קנ"ו ס"ק יו"ד, וגם תוס' ב"ב קל"ה ד"ה הא איכא כו' נראה דס"ל בפשיטו' דגם בשעת מיתה איכא מגו וז"כ שם דנאמן אין לו אחים והיינו על דאיירי התם שאמר בשעת מיתתו ש"מ דס"ל דגם בשעת מיתה איכא מגו, ובאמת תי' ב' של תוס' קידושין צל"ע מהא דב"ב קל"ה בעובדא דהאי דשכיב שאמרו אשתו למאן כו' דדחי אביי מהא דר"י אמר בעל שאמר גרשתי אינו נאמן ואמר אשנוי נסמוך אבל אי הי' נאמן גרשתי הי' נאמן גם בעובדא ההוא והא שם סמוך למיתה ממש שאלוהו ואמר דחזי' לכהנא ואז ליכא מגו וצלע"ג.
והנה הרא"ש כ' עוד ראי' דאינו נאמן לעקור החזקה מדקתני מתני' ב"ב האומר זה בני נאמן ואוקמי התם במוחזק לן באחי ודוקא זה בני נאמן אבל דלי' לי' אחין אינו נאמן לעקור החזקה לגמרי, נ"ל לבאר הא דל"ק לרא"ש ממתני' דקידושין דלאמת איירי במוחזק באחי' ומתני' דב"ב מגלה למתני' דקידושין ורישא בהכי איירי ולא קתני רבותא יותר דנאמן אין לי אחים, י"ל דמתני' איירי במוחזק דל"ל בנים ואמר יש לי והה"נ מוחזק באחי' ואמר אין לי אבל מדמוקי שמואל דקמ"ל מתני' אפילו מוחזק באחי' ואמר אין לי ודוקא יש לי בנים נאמן ולא אין לי אחי' ש"מ דאינו נאמן לעקור לגמרי ואי דמתני' איירי במוחזק שאין לו בנים הו"ל לשמואל לומר דקמ"ל במוחזק שאין לו בנים וע"כ דבשני' אינו נאמן זה בני במקום מוחזק דאין לו ואין לו אחים במוחזק דיש לו כנ"ל, וראי' זו של הרא"ש כ' רשב"א וריטב' ג"כ, ולפי ראי' זו מוכח דרא"ש ורשב"א וריטב"א כולהו ס"ל דגם במוחזק שאין לו בנים אינו נאמן דיש לו, ודלא כהה"מ הלכות יבום פ"ג דצידד לומר דביש לו בנים נאמן יותר נגד חזקה דאין לו ובס' בית מאיר סי' קנ"ו כ' דנראה לו מתשובת הרא"ש כהה"מ אלא שאינו מוכרח, ולפמ"ש מוכח מרא"ש קידושין ע"פ ראיתו דאינו נאמן ועיין.
ומצאתי ראיתי ישוב נכון לראי' הרא"ש דלא תקשי על דסוברים דנאמן ל"ל אחים והוא ביש"ש קידושין שכ' לאמור דאיכא רבותא יותר דמוחזק באחי ואומר יש לי בנים דנאמן דכל שטוען נגד החזקה ואומר אין לו אחים אלימא המגו בודאי הי' לו יותר לאטרוחי וליתן גט מלטעון נגד החזקה, אבל בשאומר יש לי בנים זה בקל לו לשקר שאין דבר המנגדו וה"א דטריחא לי' ליתן גט ולא לו לומר יש לי בנים קמ"ל דמ"מ נאמן אלו דבריו ז"ל ונכונים הם.
ואני בעני' הכינותי וקיימתי סברא זו מנפשאי מאי בחידושי כתובות י"ט ליישב פי' רש"י שם מודה בשטר שכתב' דצריך לקיימו כ' משום דשטרו בידו נראה משום דהוי מגו נגד חזקה דשטרך בידו, וצ"ע בריש ב"ב דמסופק הש"ס אי אמרי' מגו במקום חזקה הרי דר"מ ל"ל, וכעין זה הקשה תוס' שם בד"ה חזקה אין, אלא דקושי' תוס' ל"ק כ"כ דהא לאמת לא פליגו רק במודה בשטר, ולתוס' לאו משום חובה דשטרך בידי הוא ולא מצי ש"ס למפשט, אבל לרש"י דמפרש דמודה בשטר משום שטרך בידי קשי' וכן הקשה בהפלאה שם, ואמרתי ליישב, דהא דנשאר ש"ס ב"ב בספק אי מהני מגו במקום חזקה היינו משום דכל שטוען נגד החזקה ומה שהי' יוכל לטעון לא הוי טוען נגד החזקה והי' נהאמת לעיני כל יותר מה שהי' יוכל לטעון עי"ז אלימא המגו טובא ומ"מ מסופק הש"ס שמא לא אלים כח מגו טובה כזו אפי' נגד חזקה דאלים כח החזקה יותר, ולא יוכל למפשט מדר"מ דלא אלי' מגו מחזקה דשטרך בידי מה בעי התם לא אלימי משאר מגו' ע"י שטוען נגד החזקה דגם אי הי' טוען מזויף הי' טוען נגד חזקה דלא חציף אינש לזיופא וקשה להאמין ובאמת משו"ה מדאורייתא א"צ קיום רק מדרבנן ועכ"פ טענתו מחזי כשקרא לשומעי' והוי מגו מטענה לטענה דשויו ומגו כזו בודאי לא אלימא במקום חזקה ומיושב הקושי' ובזה יש להבין מ"ש תוס' בשם רש"י במק"א דמדאורייתא א"צ קיום וצריך הסבר הא עכ"פ מדרבנן נאמן ואיכא מגו, ולמ"ש א"ש דתרתי צריכי' להדדי מ"ש רש"י בכתובו' משום שטרך בידי מ"ב ומשום דמדאוריי' נאמן וא"ש והארכתי עוד ואכ"מ. ועכשיו מצאתי סברתי ביש"ש קידושין ושמחתי.
ועפ"ז נבוא להסיר ההשגה על הסוברים דנאמן אין לו אחי' מסיגי' דב"ב דחוש לה דחזי' דאפי' משו' קלא דאיכא עדי' ל"מ על המגו כ"ש לעקור החזקה י"ל דהא דנאמן אין לי אי' לעקור החזק' משום דכל שטוען נגד החזקה אלימא נגד זה המגו ביותר וכבר כתבו הראשונים דלא דמי' האי מגו בידו למגו דהי' טוען טענה אחרת וכ"ש אם טוען נגד החזקה דנתאלמה יותר יותר כסברת יש"ש הנ"ל ומה"ט נאמן אבל לולי דאלימא כ"כ מדמלאו לבו לטעון נגד החזק' לא הי' נאמן לעקור, ולפ"ז י"ל התם בב"ב דהי' מוחזק שאין לו אחי' בלא"ה והוא ג"כ אמר קודם מותו שאין לו וכיון דחזקה מסייעתו לא אלימא מגו דידי' דדבריו שאין לו אחים נתחזק' ונתאמתה ע"י חזקה שאין לו אחי', ושפיר אמר כיון שיצא קול דאיכא עידי' חוש לקלא ונגד חזק' דאין לו חיישי' לקלא ומגו דילי' גרוע היא, אבל אי לא הי' מוחזק דל"ל אחי', והוא אמר דל"ל דהי' לי' מגו טבא לא היינו חוששי' לקול דמגו עדיפא מחזק' הגם דנגד חזק' חיישינן לקלא אבל נגד מגו לא דמהני לעקור החזקה כ"ש דל"ח לקלא בעלמ' וא"ש ולפ"ז יצא לנו דין חדש לדסוברי' דנאמן במגו לעקור החזקה אי יצא קול שיש עדים במה"י והוחזק דאית לי' אחים והוא אמר דל"ל אחים לא צריך לחוש לקלא ועיין, ולפמ"ש הה"מ דבמוחזק שאין לו בני' גם לדס"ל אין לי אחים במקום חזקה א"נ אבל יש לי בני נאמן לפמ"ש ל"ח לקלא דיש עדים במקום פלוני כגון שאמר זה בני ויש קול שיש עדים שאינו בנו והבן.
ב' שיטת רובא דרובא ראשונים ה"ה הרמב"ם ראב"ד ורא"ש ונמק"י ב"ב:
ורשב"א וריטב"א בקדושין ורי"ו דאינו נאמן שאין לו אחים במקום דהוחזק שיש לו, ובשיט' הרי"ף עצמו איכא ג' שיטו' דרז"ה מפרש שיטתו דס"ל דנאמן לעקור חזקה לגמרי, ורא"ש מפרש שיטתו ע"פ רמב"ן דאינו נאמן אין לי אחים, ורמב"ן במלחמו' והביאו הר"ן היא ממוצע' דאין לי אחים נאמן לא דנאמן לעקור החזקה אלא שמפרשי' דאין לו היינו שמתו, אבל אי אמר לא היו לו א"נ וה"ה וכ"ש כשאמר על מוחזק שזה אחיו שאינו אחיו דאינו נאמן.
והטור בסי' קנ"ז מביא שיט' הרז"ה דנאמן דל"ל אחים וכן כשאומר ע"ז שמוחזק לאחיו שאינו אחיו דנאמן. אבל דעת הרמב"ם דא"נ וכן דעת הרי"ף ומסקנ' הרא"ש, וצ"ע מנ"ל לטור לומר בפשיטו' דשיט' הרי"ף דאינו נאמן הלא לרז"ה גם באמר על מוחזק שזה אחיו שאינו אחיו ס"ל לרי"ף דנאמן, ולרמב"ן בשיט' הרי"ף נאמן דל"ל אחיו אבל שזה אינו אחיו אינו נאמן, ואיך מביא בפשטו' שיטו' הרי"ף כרמב"ם דאינו נאמן ותמוה לכאורה.
ונ"ל דודאי לא נראה שיט' הרז"ה ברי"ף כקושי' הרמב"ן דלא הי' לו למסתם, אבל כשיט' הרמב"ן י"ל דס"ל לרי"ף לומר דל"ל אחי' הוא כמו אין לי' בני' דבשני' אינו עוקר החזק' וממילא נשמע ושני' חד, אלא דרא"ש ל"ל הך סברא דמתרצי' דיבורי' ומפרש שיט' הרי"ף דאינו נאמן כלל, ואיכא ספק בשיט' הרי"ף, ויגיד עליו הרמב"ם דמסתמא ע"פ הרוב הולכים בחדא שיטת' ורמב"ם הולך בעקבו' רבו דרבי' הרי"ף ז"ל וכיון דחזי' מפורש דרמב"ם ס"ל דאינו נאמן ל"ל אחים מסתמא כן שיט' הרי"ף ג"כ והא"ש דכ' הטור אבל דעת הרמב"ם דאינו נאמן ומזה שענו דגם דעת הרי"ף כן ולכן הקדים דעת הרמב"ם לרבו הרי"ף דע"י דידעי' שיט' הרמב"ם ממילא אמרינן דכן דעת הרי"ף וכן מסקנ' הרא"ש כנ"ל נכון ועיין.
ג' הרמב"ן במלחמו' העלה דכל שעוקר החזק' לגמרי אינו נאמן ומ"מ אמר אין לי אחים נאמן דמפרשי' דבריו דכוונתו שמתו הגם דאוקמי' אחזק' חי והוא מעיד נגדה מ"מ לא עקר חזק' דמעיקר' שהיה לו אחין, וגם י"ל חזק' חי לא אלימא כ"כ ועלולה להשתנוט' לכן מהימן וכ' הר"ן אבל הרמב"ם כ' דאינו נאמן אין לו אחי', נ"ל פשוט דאין כוונ' הר"ן דרמב"ם ס"ל דאפילו אינו עוקר החזק' לגמרי אינו נאמן ודוקא כשאמר יש לי בנים דבא להתיר' ממק"א נאמן, אלא דרמב"ם ל"ל סבר' רמב"ן דמפרשי' דבריו דל"ל היינו שמתו, אבל כשמפרש דמתו נאמן, ואביא לי' ראיה מהימנא מדכ' רמב"ם פי"ג מגירושין בעל שאומר גרשתי אשתי א"נ דחיישינן שמא בגט פסול או בטל גרשה, הא בלא"ה היה מהימן במגו דבידו לגרשה והא סותר החזק' מעתה ש"מ דמגו מהני כל שאין עוקר החזק' מעיקר' לגמרי וה"ה במתו אחיו דנאמן, וכן מוכח דריטב"א ס"ל כן דכ' דל"ק מהא דקיי"ל בבעל שאמר גרשתי חוש לה דשם קלא היה לי' ש"מ דלולי זה נאמן והרי הריטב"א ס"ל דאינו נאמן ל"ל אחין. ש"מ דס"ל בל"ל אחים עוקר החזק' מעיקרא דל"ל דמפרשים דבריו דמתו. אבל כל שלא סתר מעיקר' כמו בגירשתי נאמן וה"ה מתו אחיו, וכן משמע מרא"ש שכ' הלשון דעוקר חזק' לגמרי משמע כל שאין עוקר לגמרי נאמן, והרא"ש לא הזכיר כלל מהא דחוש לה גבי גירשתי אשתי להוכיח מידי ש"מ דס"ל דשם משום דל"ל קלא ובלא"ה הי' נאמן, והטור רסי' קנ"ב העתיק טעם הרמב"ם שמא רוצה לקלקלה, ש"מ דס"ל דלולי כן היה נאמן במגו ועיין ב"י שם, אבל מצאתי מי שחולק על זה, ואחד אני יודע הוא הרשב"א דמביא ראיה לשיטתו דאינו נאמן דל"ל אחים מהא דבעל שאמר גרשתי א"נ ול"ל טעמא משום דהיה לי' קלא או משום שכ' הרמב"ם, או הר"ן, אלא משום דלא אלי' כח דמגו נגד החזקה אפילו אינו עוקר לגמרי ויש לי בנים שאני דבא להתירה ממק"א שלא הוחזק דל"ל בנים, א"כ ה"ה מתו אחיו א"נ, ורשב"א יחידאי הוא בדבר הזה לפע"ד.
ד' ובש"ע סי' קנ"ז קבע להלכה דאין לו אחים א"נ וכן מי שהוחזק שהוא אחיו ואמר שאינו אחיו א"נ, והוא לשון הרמב"ם. ולא הבנתי מאי וכן דאמר כ"ש הוא אי אין לו אחים א"נ דיש מקום לפרש דכוונתו דמתו מ"מ א"נ דלא מפרשינן משום מגו דכוונתו היה שמתו, כ"ש דאם אמר שאין זה אחיו דודאי רוצה לעקור החזקה דא"נ, ואפשר איכא הרבותא הגם שעומד פני' א"פ ומכחיש בו ה"א דיהיה נאמן שלא יעיז פנים להכחיש לאחיו שאינו אחיו וכלום ח' מכחיש החי קמ"ל דא"נ, ויצא לו לרמב"ם זה מדלא קתני במתניתין דקדושין ודב"ב רבותא יותר דאמר על מוחזק שהוא אחיו שהוא אינו אחיו דנאמן ש"מ דא"נ וזו כראי' הרא"ש דא"נ דל"ל אחיו משם, ואין לומר דמתני' נמי הכי קאמר שאמר זה בני והיה מוחזק שאינו בנו, דהיה ליה לשמואל לומר שזה הרבותא דמתני' דקמ"ל, ועוד דאמר על מוחזק שאינו בנו שהיא בנו אינו העזה אדרב' מקרבו ומכניסו תחת כנפיו והוא יורשו. אבל לומר שאינו אחיו דמכחיש הקורבא איכא רבותא יותר ומדלא קמ"ל דנאמן ש"מ דאינו נאמן:
והנה הב"ש כ' דכמה פוסקי' ס"ל נאמן הואיל ובידו וכ' ובמקיו עיגון צ"ע בכ"ז להקל, הנה מ"ש כמה פוסקים ס"ל דנאמן, והטור אינו מביא רק הרז"ה, ולפנינו גם הר"ן ס"ל כמוהו ומעתיקו בב"י, ואולי סמך הב"ש על מ"ש לעיל דכן נראה לשיט' רשב"ם ותוספ' ב"ב, ואפשר דתוס' ורשב"ם ס"ל כרמב"ן דמפרשי' ומתרצי' דבריו דמתו, וגם ברז"ה אין מפורש כ"כ דס"ל דנאמן לעקור חזקה לגמרי ואפשר דס"ל ג"כ כרמב"ן דמתרצי' דבריו אלא דהטור ס"ל בשיט' הרז"ה אפילו אומר שאינו אחיו נאמן והא גופא אינו מפורש ברז"ה, ואין לנו מי שמפרש שיטתו ומוכח מדבריו דס"ל דנאמן לעקור החזקה רק הר"ן מכח קושיותיו ותירוציו, וגם מר"ן אין מוכח דס"ל לאמת כן אלא דכ' דלכאורה נראה כן לכן נלפע"ד בשמפרש שלא היה לו אחים מעולם בודאי אין להקל כלל אפילו במקום עיגון גדול. אבל בשאמר שאין לו אחים יש לצדד באפשר לסמוך במקום עיגון על רז"ה ור"ן ותוס' ורשב"ם ורמב"ן:
אבל במפרש שמתו אחיו כבר בארנו והוכחנו דבהא רוב ככל ראשונים ופוסקים ס"ל דנאמן חוץ הרשב"א ויחידאי הוא נלעפ"ד דאין לחוש לו אפילו לכתחלה.
ה' הטור סי' קנ"ו כ' אם יש עדים שיש לו אחים א"נ שיש לו בנים להתירה לשוק וכ' הב"י שכ"כ רשב"ם ב"ב ושכ"כ רי"ו והנה החילוק בין ידיע' ע"י עדים שנים או שמוחזק לנו רק ע"פ שמיע' או שהוחזק לנו כך חזק' גמורה שסוקלים ושורפים עלי' הוא פשוט דעדי' אלימו טובא דתרי כמא' ולא מועיל שום דבר כל אומדנ' ומיגו' וחזק' שבעולם לא יכולים לבטל הגד' העדים משא"כ נגד חזק' עדים נאמנים נגד החזק' ומגו לא אתברר אי מהני וכתבו הראשונים דמגו דבידו מהני כמו מגו דהכא וכדומה וס"ל לטור רשב"א ורי"ו דל"מ מגו להוציאה מחזקת זקוקה ליבם רק כשהוחזק מעיקר' באחים ע"י חזק' בעלמ' שאינו בירור כ"כ כמו עדים, אבל כשיזדמן לנו שיש לו אחים ע"י עדים וברור לנו שיש לו אחים שוב ל"מ מגו שיש לו בנים הגם שאינו מנגד הגד' עדים עי"ז שיש לו אחים, מ"מ הא דמהני מגו מחזק' איסור דזקוקה חדית הוא ודוקא היכא דלא נתברר לנו ולא אתחזק' באיסור מעיקרא רק ע"י חזק', אבל ע"י עדים לא הגם דלא אתחזק דל"ל בנים ג"כ מ"מ מקרי אתחזק' לאיסור וכן מוכח בגמ' ונראה הטעם דכל שלא ידענו חידוש דבר שנולדו לו בנים אוקמי כמו שהיה יש לו אחים ואין לו בנים, ומשו"ה ס"ל לרשב"א מוחזק שאין לו בנים ואין מוחזק באחים לא מקרי אתחזק באיסור דכל שהספק שמא יש לו בנים או אחים אוקמי שאין לו ועכ"פ ספק הוא עיין רשב"א ותמצא כן.
והנה סברא זו לחלק בין מוחזק לנו ע"פ חזק' או ע"פ עדי' כבר כתובה בב"י רס"י י"ט בשם או"ח דחזק' א"א מעיזה ל"מ רק כשהוחזק' א"א בלא עדים, אבל בעדים לא, ודחא' הב"י דלא לשתמט שום ראשון ופוסק שיאמר כן ע"כ דס"ל דאלימ' חזק' א"א מעיזה אפילו במקום שיש לנו ידיעה ברורה ע"י עדים, והב"ש שם הראה מש"ס גיטין דע"כ מוכח דלא כאו"ח, ובכ"ז י"ל הכא לענין מגו לא אלימא במקום עדים וחזק' א"א מעידה אלימא טובא יותר ממגו, הארכתי בכ"ז מפני שראיתי בבית מאיר שקרא תמה על שיטת רשב"א לטור מה זו סברא לחלק בין הוחזקה או יש עדים הלא סוקלים ושורפים על החזק', ומכח זה נכנס בפרצה דחיקה בכוונ' רשב' דכוונתו שהוחזק' ע"פ שמיעה בעלמא דלי' בי' ממש והרגיש בעצמו שהוא דוחק גדול מכ"ש לפרש כן שיט' הטור דכ' מפורש דוקא בעדים לא אבל כל שיש חזק' אפילו חזקה גמורה נאמנ', ועי"ז נתקשה ג"כ במה דקשי' לרשב' מחוש לה בגירושין דשם נתחזקה א"א גמור, וכ"ז גר' לו מפני שרחוק בעיניו מסברא לחלק בין חזקה לעדים, והרי לפנינו שכן סבר' או"ח שבב"י סי' י"ז ושם נאמר בחזקה גמורה שהוחזקה א"א ומ"מ נכנס לחלק בין יש עדים והב"י לא הודה לו משום דאינו משמעו' הפוסקים ותמה אני על הב"י שישכח דברי עצמו שבסי' י"ז עשה סמוכים לשיטה זו מתוס' יבמות עיי"ש.
והנה הב"י כ' דאין נראה מרמב"ם כן מדסתם וכ' בפ"ג האומר זה בני אי יש לי בנים דנאמן כו' והב"ש דחה ראיה זו בשתי ידים דרמב"ם מיירי בלא עדים ושכ"כ רש"ך הנה ס' רש"ך אין אתי לעיין בו, ולי נראה דאין כוונת ב"י דמשמע לי' כן מדלא כ' רמב"ם מפורש דבאיכא עדים דל"נ דאין דרכו בקודש לכתוב דין שאין מפורש בגמ' אלא דכוונת הב"י מדסתם רמב"ם ולא כתב רבותא דשמואל דאפילו מוחזק באחים נאמן והה"מ הרגיש בזה ומביא לשונו' המשניות דקדושין ודב"ב והנאמר עליו באוקומתא דש"ס אפילו בהוחזק ומתני' סתם יש לי בנים זה בני והעתיק הרמב"ם לשונו' משניות לומר דלעולם נאמן ובכלל אפי' הוחזק באחי' ומינה דאפילו ידוע לנו בעדים דאי ס"ל לרמב"ם דאיכא חוץ בעדים א"כ האי דנאמן לאי בכל גווני י"ל גם בהוחזק באחי' אינו נאמן והו"ל לרמב"ם לפרש הוחזק נאמן אלא ע"כ דהכי קאמר דנאמן לעולם ובכללו אפילו יש עדים שיש לו אחים וזהו שהוכיח ב"י מדסתם וכ' והעתיק כל לשון רמב"ם דלא הזכיר כלל מהוחזק באחי' וסתם וכ' ע"כ דאפילו בעדים, כנ"ל וזו ראיה ברורה ונכונה לפע"ד.
ובב"ש בשם הב"ח דלדס"ל דנאמן אין לו אחים ואלימא מגו לעקור החתק' ה"ה דנאמן יש לו בנים אפילו איכא עדים אבל לדסוברי' דא"נ אין לי אחים ה"ה דא"נ יש לו בנים במקום שיש עדים באחים, וראיתי בפני' שתמה על הב"י דרמב"ם ס"ל דנאמן אפילו דאיכא עדים הא ס"ל דא"נ אין לו אחים, נראה דס"ל לב"ח דשנים אלו להאמין אין לו אחים ולהאמין יש לי בנים במקום עדים באחים שקולי' הם, ומשו"ה תמה על הב"י, ופשוט שאין מזה תפיסה דאם כי סברתו נכונה בזה מסבר' חוץ דאם מאמינים לסתור החזקה בעצמה לגמרי שאין לו אחים כלל מכ"ש שיש להאמינו שיש לו בנים במקום עדים שיש לו אחים שאינו סותר דברי העדים רק בא ממק"א שיש לו בנים. אבל לומר מאן דס"ל דאין לו אחים, א"נ דס"ל בודאי דה"ה שא"נ שיש לו בנים במקום עדים באחים לאו סברא הוא ואלו לא אמר הטור לא עלה על דעתינו לומר כן והב"ש חולק על הב"ח ואזיל בתר איפכא דאפילו דסוברי' דנאמן אין לי אחים מ"מ אינו נאמן יש לי בנים במקום עדים באחים ומביא ראיה מהטור ורי"ו, ונדחק מאד לאסבורי מלתא, ואין לדבריו במח"כ מובן, אמנם לכאורה מוכח מפורש מרשב"ם ב"ב דכבר בארנו דס"ל דנאמן אין לי אחים, ואפילו הוחזק באחים ושאין לו בנים. ומ"מ ס"ל דאינו נאמן ביש עדים שיש לו אחים ואפילו לא הוחזקו שאין לו בנים, חזי' דסברתו סבר' חוץ דיותר יש להאמינו ע"י מגו לסתור החזקה לגמרי מלהאמינו שיש לו בנים במקום עדים דאחי' ולפ"ז היה נ"ל להוכיח דגם הרא"ש ס"ל כוותי' בהא דבמקום עדים באחים א"נ יש לי בנים מדמייתי ראי' מדמוקי שמואל מתני' דב"ב במוחזק באחים ולא אמר רבות' יותר שנאמן שאין לו אחים, ואי מתני' זה בני סתמא אפילו ידיע' אחים בעדים י"ל מתני' רבותא יותר קמ"ל דנאמן שיש לו בן או בני' אפילו הוחזק באחים בעדים והא זה רבות' יותר כמו שהוכחנו משיטתו של רשב"ם וע"כ דס"ל לרא"ש כסבר' רשב"ם דאפילו תימ' דאין לו אחים נאמן לעקור החזקה מ"מ יש לו בנים במקום עדים דאחים בודאי א"נ ונפקא ליה כן מדאמר שמואל ואביי דמוחזק באחי' משמע חזקה בעלמ', ומתני' ע"כ לאו בעדים ומשו"ה הוכיח שפיר דגם אין לו אחים א"נ דאל"ה ישמיענו רבות' אפילו אין לו אחים נאמן כנ"ל.
ויש לדחות קצת לפ"ז ראי' הב"י דרמב"ם חולק על הטור ובארנו ראייתו שפיר, די"ל לסברא הנ"ל דיותר יש להאמין שאין לו אחים מלהאמין שיש לו בנים במקום עדים דאחים סמך הרמב"ם עצמו דנדע דבהוחזק בעדים א"נ דנלמוד מקו"ח דא"נ אין לו אחים.
אלא ברשב"א בקדושין נראה דאיפכא מסתברא דכבר הוציא בית מאיר מדבריו ומציא' מצא ברשב"א דל"ל כרשב"א וטור דכ' אפילו ידועים לנו באחים, והא הרשב"א מן המחמירים ביותר ובארנו לעיל אפילו מתו אחיו ס"ל דא"נ, מ"מ ס"ל כל שבא להתיר ממק"א שיש לו בנים אפילו ידועים האחים לפנינו נאמן חזי' דאזיל בתר איפכ' ופליגו מהיפך להיפך עם רשב"ם, וממילא אין ראיה מן הרא"ש דס"ל כרשב"ם כמ"ש לעיל, דאולי סברתו כסבר' רשב"א ואיכא עכ"פ רבותא ביותר דנאמן אין לו אחים מלהשמיענו שנאמן יש לו בנים דאיכא עדים באחים ויפה הוכיח, ובבית מאיר כתב דמשמעות תשובת הרא"ש נראה דאפילו בידוע אח לפנינו נאמן. וממילא הדר' ונתחזק' ראיית הב"י מסתימ' הרמב"ם נראה דס"ל דלעולם נאמן כמובן.
והנה באמת תמוה מאד הדבר הזה שיחלקו ראשונים בסברות הפוכות מן הקצה אל הקצה ולולי שכ' הב"י דכן ס"ל לרשב"ם הי' נ"ל דמעולם לא התכווין רשב"ם לומר דכל שיש עדים באחים דא"נ, אלא דדייק לשון שמואל דמוחזק משמע דכוונתו חזקה בלא עדים ולאו דבעדים א"נ אלא דאיכא רבותא יותר אפילו היכא דליכא רק חזק' בעלמ' בלי ידיע' שיש לו אחים אלא ע"פ שמועה ואומדנא והיה מקום לומר אולי הוא לא נראה לו שיש לו אחים ואינו מאמין בלבו או לפי דעתו מתו וכדומה ומפני שמוחזק אצלינו שיש לו אחים אומר שיש לו בנים ואינו רוצה לומר אין לו אחים נגד החזקה ומפני שלפי דעתו שאין לו אחים משקר בנו שיש לו בנים, ועיין סברא כעין זו בתוספת גיטין כ"ז ע"ב ד"ה מעולם, קמ"ל שמואל דאפילו הכי נאמן במגו דמה לו לשקר כיון שבידו לגרש, וכ"ש היכא דאיכא עדים לפנינו שיש לו אחים דנאמן במגו, ומדקדק בלשון רשב' שהוחזק בחזק' בעלמ' בלי עדים ואפ"ה נאמן היינו אע"פ דליכא עדים מ"מ נאמן במגו כן היה נ"ל נכון.
אלא מה נעשה הרי הטור מפורש כ' דאינו נאמן כשיש עדים באחים, וכ' הב"ש מדמייתי לקמן סי' קנ"ז שני דיעות אי נאמן אין לו אחים ובסי' קנ"ו כ' בפשיטות דכשיש עדים באחים א"נ ש"מ דס"ל דגם מאן דמתיר באין לו אחים דנאמן מ"מ מחמיר בהא, ובאמת ראיה זו יש לדחות כיון דרוב פוסקים ס"ל דאינו נאמן שאין לו אחים ולמ"ד דנאמן לא נתבאר אם ס"ל דנאמן יש לו בנים במקום עדים דאחים ואפשר דמחמיר הגם שאינו מסברא וכיון דאזיל בתר רוב הפוסקים דא"נ ל"ל אחים לכן כ' בפשיטות בסי' קנ"ו דא"נ בהוחזק שיש לו אחים בעדים ומרוויחים דאין סברתו הפוכה מדרשבא, אבל בכ"ז לא יאמר רוחמה למעיין ברבינו ירוחם בפני' דמפורש כ' גם למאן דפוסק כרבי ואפילו אין לו אחים נאמן מ"מ כל דמוחזק באחי' ע"פ עדים א"נ יש לו בנים וכ' כן פעמים. בשיטתו אין לנו מקום לנוס ונראה בעין כ' סברתו הפוכה מסברת רשב"א.
לכן נלפע"ד לפרש כוונת הרשב"א מ"ש וז"ל שמוחזק באחים או אפילו יש לו אחים ידועים אין כוונתו ברבותא אחים ידועים ע"פ עדים כדס"ל לבית מאיר בכוונתו, אלא כוונתו רצויה לומר רבותא שמוחזק באחים שיש לו בעולם שידענו ע"פ חזק' שהיה לו אחים, ואוקמי' בחזקת חי שעדיין לו אחים או אפילו יש לו אחים ידועים היינו שאנו יודעים שעדיין לו אחים אלו שמוחזקים לנו שהם אחיו שעומדים חי לפנינו או שידוע לנו שחיים במק"א, אבל בשידוע לנו שיש לו אחים ע"פ עדים לא שמענו מפורש מרשב"א כנ"ל, וגם תשובת הרא"ש דמייתי הב"מ יש לפרש שעומד האח לפנינו והוא אח מחזק' ולא בעדים כנ"ל להשוות השיטות, וכ"ש דלא יחלקו בסברות הפוכות ועיין:
אלא עדיין לא הונח לנו אם כי בארנו דאין כאן מחלוקת בראשונים בסברות הפוכות, אבל הסברא הפוכה בעצמה מצד השכל דיותר מסתבר להאמין שיש לו בנים אפילו נתברר לנו שיש לו אחים בעדות כיון דסוף כ"ס אינו סותר גוף החזקה רק בא להתיר ממק"א, מלהאמין שאין לו אחים לסתור החזקה וקשי' על הרשב"ם לפי דס"ל לב"י דשיטתו דבעדים א"נ וס"ל אין לו אחים נאמן וכן קשי' לרי"ו וטור וצ"ע:
ויגעתי ומצאתי טעם לדבר זה עפמ"ש כבר לעיל סברת היש"ש דהיכי דטוען נגד החזקה דמחזי כשקרא, עי"ז נתחזקה ונתאלמה המגו שהיה לו ביותר לגרשה, ועשינו לה סמוכים לעיל, ואומר לפ"ז דס"ל לרשב' רי"ו וטור דלא אלימא מגו כ"כ להאמינו יש לו בנים כשמוחזק' לפנינו בעדים שיש לו אחים ומאומ' אצלינו בבירור, אבל בשאומר אין לו אחים נאמן אפילו לעקור כל החזקה כיון דע"י טענה זו שהיא נגד החזקה נתאלמנה ונתחזקה המגו ומגו כזו מהני אפילו נגד החזקה לסותר' מעיקר' כנ"ל נכון וברור.
ועפ"ז יצא לנו דין חדש דכל שאומר מתו אחיו אפי' הי' ידוע לנו מעיקרא שיש לו אחים ומוקמי' האחים על החזק' ונתחזקה באיסור ע"י עדים, מ"מ כיון שטוען עכשיו נגד החזקה דלדידן האחים בחזקת קיימא נתאמת' דבריו ע"י מגו חזקה כ"כ בהא לכ"ע נאמן אפילו נתחזק' בעדים, לא מבעי' לדסוברים דנאמן אין לו אחים לעקור החזקה במגו אלימי כזו כ"ש שנאמן שמתו הגם דנתחזק' ע"פ עדים כמ"ש, ואפי' לרוב ראשונים דס"ל דא"נ אפילו במגו טובא כזו לעקור החזקה, היינו דוקא לעוקר' מעיקר' אבל הרי כבר בררנו דס"ל לכ"ע דמתו אחיו נאמן דאינו עוקר מעיקרא, כי כן נאמן ג"כ אפי' הי' עדים באחים דע"י מגו כזו דאלימא נאמן כן הי' נ"ל.
אלא דנראה לפקפק נהי דסברתינו טובה דכל שטוען נגד החזקה נתאלמ' המגו, היינו באומר שלא הי' לו אחים וכדומה נגד החזקה, אבל נגד חזקת חי אפשר דלא שייך זה נהי דלדידן איכא חזקת חי ואשה שמוחזקת בא"א שזינתה ובעל אינו לפנינו סוקלי' על חזקת חי וכן יבמה שזינתה ומוחזקת באחים ואינ' לפנינו מלקים אותה על חזק' חי של האח, מ"מ מאן דאמר שמת לא מחזי כשקרא לשומעים דמיתה שכיח ומעשים בכל יום, ואמרו ז"ל במליצתם חברך מת תאמין.
אלא דנ"ל מלבד מ"ש י"ל דעד כאן לא ס"ל לרי"ו רשב' וטור דכל שיש עדים אינו נאמן כיון דאתברר לנו כ"כ בעדים שיש לו אחים היינו כשעדים עומדים ואומרים שיש לו עדיין אחים וע"פ נתברר לנו שזקוקה בודאי לולי דבריו של בעל שיש לו בנים י"ל דלא אלים מגו להאמינו בבירור כ"כ, אבל כל דליכא עדים רק שהי' לו אחים, ועכשיו לא שמעני' ולא ידענים רק דאוקמי' על חזקת ח' ולא ע"פ עדים שהוא חי בהא כ"ע מודי' דנאמן להתירה שיש לו בנים, וה"ה והה"נ שמתו אחי' דנאמן, והא דכ' רשב"א הוחזקה חזקה בעלמא כונתו שעכשיו אינו מוחזק באחי' רק ע"י חזק' או שלא הי' עדים מעיקרא או שהי' עדים רק אחים אינם לפנינו ומכח חזקת חי, וכן מתפרש שפיר לשון הטור אבל אם יש עדים שיש לו אחים כ' שיש לו היינו שיש לו עדיין ע"ז יש עדים שיודעים שחיים וקיימים, וכן הוא ג"כ לשון הרי"ו דהעתיק ב"י לשונו אם ידוע לנו בודאי בעדים שיש לו אחים מאריכ' זה ידוע לנו בודאי בעדים נראה דרצה לומר שיש לנו ידיעה פה ודאית ע"י עדים ול"צ תו לצרף חזקה כלל, כנלפע"ד. שוב מצאתי במכתבי דפר"מ נ"י שכ' כעין זה והאריך בענינים אחרים ומ"ש נ"ל נכון לדינא.
וליתר שאת אוסיף עוד מיא וקמחא, דלכאורה צ"ע טובא על שטה זו דלא אלים מגו להוציא מחזקה שנתחזק' ע"פ עדים ומ"ש מבעל שאמר גרשתי אשתי נאמן גם שנתברר לנו ראי' וידיעה שהיא א"א, לולי דקלא אית לי' או כמ"ש רמב"ם שמא בג"פ גרשה הי' נאמן, וכבר נתקשה בזה בתומים בכללי מגו אות והעלה כיון דמגו זה בלא"ה נתקשו בה תוס' וראשונים דהוי כעין מגו לחצי טענה לכן לא אלימא כ"כ היכא דיש בירור ע"י עדים משא"כ אמר גרשתי אשתי דאיכ' מגו טבא עיין בו:
ולפ"ז אומר אני שיש לחלק בין אומר יש לי בנים ובין אומר אין לי אחים או מתו, דבאמר יש לי בנים לאו מלתא דעביד לאגלוי' היא כמ"ש הראב"ד והשכל מחייב איך אפשר להתגלות שאין לו במדה"י, ובאמ' מרמב"ן ב"ב קל"ד נראה דס"ל דהוי מדע"ל ורחוק באמ' מן השכל, ואפשר באמר זה בני שעומד לפניו או בעד שמעיד ומראה מקום מולדתו כה"ג נאמן, עכ"פ הרי לנו הראב"ד ורשב"א יבמות צ"ד והה"מ דס"ל דלאו מדע"ל הוא, אבל בשאמר אין לו אחים או שמתו הוי מדע"ל היום או מחר יבואו ויתגלה שקרותו, הגם שמשום זה אין להאמינו לחוד דא"כ לא היה צריך למיגו כלל, וצ"ל משום טעמא שכ' הרמב"ן ב"ב דכל בחייו לא איפכת לנו בו, ולאח"מ לא איכפת לי' והרמב"ן הניח בצ"ע דבאמת כ"ז מחודש לומר דבחייו כיון דאין בו נפקותא לא איפכת ליה למה לא הלא יתראה ששקר ורצה להכשיל, גם מ"ש ולאח"מ לא איכפת ליה וע"ז אמרו חי יוכל להכחיש המת גם זה אינו ברור כ"כ דלמה לא מקפיד שיתראה קלונו כי הכשיל ויספרו אחר מטתו, מ"מ דברי רמב"ן נכונים דעכ"פ לא אלי' מלתא דעד"ל דבעל כמו דעד והבו דלא לוסי' לסמוך באשה משום עגונא רק בדע"ל כמו בעד. היוצא לנו דמ"מ מדע"ל קצת מיהא איכא ובצירוף המגו דגריע' קצת דהוי כחצי טענה בצירוף שניהם הוי כמו מגו טבא אלימתא הדר הוי כמו ורשתי דנאמן אפילו במקום עדים דנאמן עכ"פ היכא דאינו עוקר החזקה לגמרי.
ומעתה באומר שמתו אחים דאיכא מגו טבא לכ"ע ראוים להאמינו אפילו במקום שנתחזקו האחים מעיקרא ע"י עדים, וכ"ז כשאומר שמתו אחיו דהוא מדע"ל, אבל כשאומר שיש לו בנים ויש עדים שהיה לו אחים מאז ומקמיני' אחזקה חיים אינו נאמן, וכן לפי סבר' ראשונה שכתבתי דאלימא מגו שטוען נגד החזקה דוקא באומר מתו אחיו נאמן אבל לא שיש לו בנים אבל לפי סבר' השני' שכתבתי גם יש לי בנים נאמן כל שאין עדים שיש לו עכשיו אחים חיים וקיימים ועיין.
ואחרי הוצעו' אלו נבוא לנדון שלפנינו, הנה בארנו דהיכא דמפורש אומר מתו אחיו לרוב ככל ראשונים נאמן, ואפי' מוחזק לנו באחים ע"פ עדים מ"מ הרי צדדנו מתרי ותלה טעמא דכל שאומר מת יש להאמינו ביותר לכ"ע מודי' אפי' נתחזקה מעיקרא בעדים, וכ"ש בנדון שלנו שבשעת נשואי' לא נתחזקה באיסור זקוקה רק מחמת חזקת חי דזה כב' שני' שחלף והלך לו ובשעת שנשא זו לא ידענו מה הי' לו לאח הקטן אלא דאיקומנא בחזקת חי, ועוד הלא הלך לו בן י"ב שנה ולא ידענו אולי סריס הוא אלא דאזלי' בתר רובא ומלקי' ועונשי' וממיתים על הרוב דעדי' מחזק' מ"מ רוב לאו כעדים הוא ולא ההוחזקה לנו אלא ע"פ רוב אינם סרסי' וחזקת חי שחי עודנה נהי דב"ז מוחזק' ע"פ רוב וחזקה דזקוקה היתה מ"מ לא דמיא לעדים ובהכי לא אמרו הרשב"א וטור ורי"ו כנ"ל.
מכל הלין טעמא שכתבנו ובצירוף מ"ש אבא מאוה"ג זצ"ל בח"ס א"ע ח"ר סי' צ"ו בסופו דלדעת קדשו דבר זה אי נאמינהו בהוחזק' ע"פ עדים תליא בשיטות הראשונים בענין נאמנות לעקור החזקה, הגם שלפי קט שכלי לא ירדתי לסוף דעתו וירא אני להשיגו כ' הגם דמייתי שם דמאתו לבד ל"ת הוראה נראה דרפי' בידי', מ"מ להיות כי יש כאן עיגון גדול ובצירוף כל מ"ש לא הי' חרד לבי לאמור בה היתר.
אבל כ"ז אי היה כאן עדים ששמעו מפי הבעל כן, אבל להיות כי אין כאן רק עדים עד מפ"ט ואם כי מקילי' במקום עיגון בע"א ואפילו עמפ"ע, אבל להקל בתרתי ע"א מפי הבעל ולסמוך על סברתינו קשה, ועוד אפילו היה ברור לנו כשמלה לסמוך ע"פ דברי הבעל, אבל בע"א ע"פ הבעל צל"ע טובא דהא דנאמן ע"א ביבמה להתירה לעלמ' הוא משום דעד"ל ויש ג"כ דייקא קצת עכ"פ כמבואר בתוספת יבמות צ"ד, והרי כ' הה"מ בפ"ג מיבום והוא מרשב"א דכל ששומע' או ידעו מבעלה אינה מדויקת בתר הבעל ולכן אין לנו לסמוך על דיוק שלה כיון שעדות אשה היא אמה של האשה מעידה ע"פ הבעל וכן עד מעיד ששמע ממנו מן הבעל שוב לא דייקא, הגם שי"ל ולחלק בין שמעו מפי הבעל עצמו לא דייק' בתרי' דבעל לשמע' מפי אחר ששמע מן בעלה דחוששי' אולי שקר בימין המגיד מפי הבעל, אמנם ברשב"א והה"מ לא נראה כן דהא החליטו דבעל שאמר נולד או יש לו בן אינו נאמן היכא דלא מוחזק וכי דוקא בששמעה אשה מפי בעל לא סומכי' על דבריו וכששמעה מפי אחר בשם הבעל מתירי' אותה כל כי האי לא הוי להו למסתם וכ"ש כאן דשמע' מפי אמה מפי בעלה בל"ס נאמנו דברי אמה מפי בעלת אצלה ואפי' קצת דיוקא אפשר ליכא וגם משום משום נראה דליכא דהא זאת האם אומר' מפי הבעל וכן העד ששמע ממנו ואומרי' כן בשמו אחר שכבר מת ול"ש דעד"ל, דאם יבא אח ברגליו, יאמר העד כך שמעתי ואמרתי משום דבעל ובאמת דבר זה צל"ע בכל עמפ"ע למה יאומן, ואפי' אומר מפי א' שלא ידעני, והלך לו או שמת כה"ג לא הוי מלתא דעד"ל וצ"ל דבכה"ג ודאי עיקר הסמיכ' על דד"יק' וש"ס יבמו' צ"ד דמסופק אי טע' נאמני' משום דעד"ל או משו' דייקא הייני אי גם על מדעד"ל לחוד יש לסמוך או עיקר משום דייקא אבל על דייקא כבד היכא דשייך בודאי סמכי' לחוד דאל"כ למה עד מפ"ע נאמן כה"ג, וצ"ל דבע"א ביבמה דקיי"ל דאפי' עמפ"ע נאמן דסמכי' על דייקא קצת, וכ"ז עדיין צל"ע לפום רהיטא ואין לי פנאי לחפש באחרוני' כעת, וגם איני רגיל בהם לעולם טרדותי בכ"ע. ועכ"פ בנדון שלנו דאיכא תרתי לגרעותא דליכא דייקא כיון דע"פ הבעל נאמר וגם מדעד"ל ליכא הגם שאמרו בשם אומרו אלו הי' חי לפנינו הי' מאמיני' להם דאמת שאמר להם דעד"ל אם אמר אם לאו אבל עכשיו שכבר מת ל"ש כ"ז.
אחרי כתבי וגמרתי התשובה לאשר הי' הענין דעד מפ"ע תמוה בעיני חפשתי ומצאתי בתשובת מהרי"ו סי' פ"ח שכ' וז"ל וכן עד מפ"ע מעיד אטו אם מת עד הראשון דעד השני אינו מעיד אלא בודאי בכולהו איכא למימר כיון דעביד לאגלוי שלא מת דלא משקר עכ"ל, שמחתי כי מצאתי ראיתי שהרגיש המהרי"ו במ"ש, ומ"ש דמ"מ איכא מילתא דעבידי לגלוי' והוא כותב זה נגד השואל דרצה לומר עד מפי נכרי ל"ש מדעל"ג והוא הוכיח דשייך מדעל"ג אפי' בעד מפ"ע שמת הראשון ולא ידעתי מנ"ל מסרב פשוטות שנאמן ואפשר מסתימת הפוסקים משמע לי' כן, אבל טעמא לא ידענא שיהי' בזה מילתא דעל"ג, ובוודאי עיקר הסמיכה משום דייקא, ואפשר כל שעדות העדים גרוע ביותר דייקא ומה שחסר מילתא דעל"ג נוסף בסברת דייקא, ובנדון שלנו שתיים ליתניהו ועיי', ועיי' תשובת ראנ"ח סי' כ"ב בסופו מייתא למהרי"ו, ועיי' בח"ס חאהע"ז חלק שני סי' ס"ז בד"ה אמנם בתנאי ועיי' תשובת זקיני תשובת רע"א זצ"ל סי' צ"ב, ועיי' נוב"י תנינא סי' קמ"ו.
ועוד קוץ בה לפי הנראה מדבר השאלה כשאמר הבעל שמת אחיו הקטן עוד הי' אח האחר קיים א"כ לא הי' דברו להתיר אשתו דבל"ה זקוקה ליבם ובאמת בלא"ה צ"ל זה כשאינו אומר במכווין להתיר אשתו אח"מ איך יאומן במגו דגרשה ומתני' דקידושי' ודיבמות י"ל שאמר כן כדי להתירה לשוק ולחושדו שמשקר משו"ה אזלינן בתר מגו דילי' אבל כשאומר כסח ומספר דברי' למה יאומן אינו רק כע"א דעלמא וגרוע ממנו כמ"ש הרמב"ן והה"מ וצ"ל כיון שיודע שאפשר שתצא תקלא עי"ז לא הי' אומר אם לא אמת בימינו או הי' נותן לה גט כדי שלא תכשל כצ"ל ולא נחה דעתי בזה, אבל בנידון שלנו שהי' לו עוד אח קרוב לו, רחוק לדון דקושטא קאמר דהי' לו לחוש שימות אח זה ותכשל באיסור לשוק ע"פ דבריו עד שנאמר שהי' לו לפטרה בגט סמוך למיתתו וכ"ז צריך חיפוש עיון ומיתון רב.
ואפשר יש לדון אמירה זו כמסל"ת או כמו אשתמודעונה שלא לאיסור והיתר לשעתו כמבואר ברי"ף יבמות ובסי' קנ"ז סעי' ב'.
עוד רגע אחד אדבר אחר שכבר הארכתי טובא אקצר במ"ש פר"מ י"נ מחותני נ"י כיון שעד מעיד ששמע ממנו קוד' שנשא אשה זו השני' לו, עדותו שלא נכנס' כלל מעולם באיסור זקוק' ליבם ונסמך ע"פ תשובת מיימוני המובא בשב שמעתא ו' פ"ז תמה אני לדבריו כל שאומר יאמר שלא הי' לו אחי' קודם שנשא, הכי יאומן כיון שלפי דבריו לא נאסר' מעולם הא ע"ע הי' מוחזק' לנו ע"פ חזקה שיש לו אחי' דאסורה לשוק ואפי' אומר כן קודם שקדשה אינו נאמן רק ע"פ מגו כמבואר בקידושין ס"ד ע"ב ועיין רשב"א שם דכ' שאמירה זו קודם שנאסרה ומ"מ בעי דוקא מגו משום דזה עצמו שרוצה להוציא החזקה שהי' מוחזק לנו באחי' אינו נאמן אי לאו משו' מגו אלא דיש בו צד להקל נגד מי שאומר כן אחר קדושי' דאז איכא תרתי חזק' אחי' וחזק' זקוקה כמו חזק' א"א וחזק' חי שכ' הריב"ש דהוי תרי חזקו' ואפי' אומר שמת האח ואפי' קודם קידושי' נראה דאינו נאמן להקל נגד חזק' חי וכן מוכח מרמב"ן במלחמ' שם לפי שיטתו דאין לו אחי' היינו שמתו ומ"מ אמר בשעת קידושי' אין לי אחי' צריכי' למגו והרי רמב"ן מפרש שלא אמר כן כדי שתתרצה רק לאחרי' אמר ובכ"ז לולי המגו לא הי' נאמן, הקצרתי ויש להאריך. ובתשובת מיימוני שהביא פר"מ נ"י ובמ"ש הש"ש ע"פ תשוב' מיימוני יש לנו עיונ' במק"א ואכ"מ לקבל אריך. ומ"ש פר"מ י"ל ש"י ע"פ הר"ן חולין דמצרפי' מעוטא דטריפה ומעוטא דטמאו' ועפ"ז רצה פר"מ נ"י לומר דגם בנידון שלנו י"ל כיון שיצא האח בן י"ב שנה דלמא סריס הוא הגם דרוב אינם סריסי' מ"מ איכא לצרופי הך מיעוטא לשמא מת הגם דאיכא חזק' הלא אפי' תרי מעוטא מצטרפי כ"ש בחזקה דגרוע מרובא וליכא רק ספק אלו דבריו, ולא נראי' לי נהי דס"ל לר"ן דמצרפי' תרי מעוטא להדדי היינו דשוב לא אזלינן בתר רובא להקל מדאורייתא דלולא דהוי לן ילפותא מקראי דנסמוך על הרוב להקל בשל תורה לא הוי ידעינן דמותר לנו לילך בתר הרוב הגם דודאי סבר' חוץ ושכל אנושי מחייב כל דפריש יותר יש לתלות דפריש מן הרוב מלומר דפריש מן המיעוט וא"צ לזה קרא, אלא דקושי' ש"ס מנ"ל דאזלי' בתר רובא היינו דמותר לנו לסמוך ע"ז ולהתיר מכח רוב דלמא צריכי' אנו לחוש למיעוט כמו באמת כל בדיני נפשות לא אזלי' בתר רובא וכן בממון דחיישי' למיעוטא ולכן הוצרך ילפותא על זה, ור"מ באמת חייש למיעוטא או מדרבנן או אפי' מדאורייתא כדאיתא במרדכי סוף חולין, ובמה דכתיבנא ישבתי מאז קושיא העולם כיון דידעינן מקרא דאזלי' בתר קורבא מע"ע וכיון דרוב וקרוב אזלי' בתר רוב דרוב עדיף נילוף מע"ע דאזלי' בתר קרוב כ"ש בתר רוב, ולמ"ש לק"מ בודאי רוב סבר' היא יותר מקורבא ומ"מ א"א למילף מע"ע דשם איכא ספק מאיזהו מקום ההרוג בא וכיון דמסברא יותר הוא מן הקרוב ממן הרחוק הטילה התורה חיוב ע"ע על הקרובה דבה יש לתלות יותר ומעיקרא חייבה והטילה התורה על הקרוב יותר מן הרחוק ואינך לא נכנסו בכלל חיוב ואמרי' היכא דאיכא רובא דקרוב יותר דהוא מן הרוב החיוב על הרוב אבל לסמוך ולהתיר באיסורי' משום דסתמא הוא מן הרוב לא ידעני שמותר לנו לסמוך ע"ז ולכן מתמה מג"ל דאזלינן בתר רובא כנ"ל פשוט וברור ולזה כ' הר"ן דלא גלתה תורה היכא דאיכא תרי מיעוטא דגרע הרוב הגם דמ"מ איכא סברת חוץ דהוא מן הרוב טהורו' וכשירו' וספק שקול לא הוי ונוטה יותר להתיר מלאסור מ"מ כל כי האי לא נדע מקראי שמותר לנו לסמוך וכ"ז להתיר אבל לאסור בודאי לא נכנס צירף תרי מיעוטא מתרי רובא בגדר ספק אלא רוב צד לאסור כנ"ל פשיט.
וכ"ז כתבתי לפי הבנת פר"מ נ"י בכוונ' הר"ן ועדותו נאמנה דפלתי למד מן הר"ן למק"א כה"ג לצירוף תרי מיעוטא ולא ידעתי מקומו אי', אבל כשאני לעצמי לא מצאתי כן בהר"ן אלא כוונ' הר"ן דבצירוף שני מיעוטי' הוי רוב או מחצה היינו הא דקאמר ש"ס דרוב טהורי' היינו שיש עדיפו' במנין לטהורי' על הטמאי' למשל שטמאי' חמש מאות וטהורי' שש מאות, ונגד זה בטהורי' עצמן יש מיעוט טריפות ונבילו' במנין מאה נגד שטהורי' מרובי' על הטמאים וכשאנו מסופקי' במותרו' לנו שנתערבו בעולם הלא יש מחצה אסורו' ומחצה מותרו' או אפשר רובא, שיש לפי החשבון טריפו' ונבילו' יותר מן מה שיש טהורו' מרובי' על הטמאי' וזהו הספק שכ' הר"ן מחצה או רוב, ולדעת פר"מ נ"י מה מחצה או רובא שייך דצירוף תרי מיעוטא אם יש לומר דמגרעי' הרוב אבל לאו רוב הם נגד הרובי' תרתי ולמ"ש א"ש כנ"ל פשוט וכ"כ הרשב"א בחולין שם בשם י"א והוא לא כתב רק דמצרפי' מיעוט טמאו' למיעוט נבילו' וטריפו' והו"ל רובא והיינו כמ"ש.
בהא סלקינן דלפי קט שכלי ומיעוט ידיעתי בעניותי לא מצאתי מזור ותרועה לעלובתא ילדה רכה דא ומ"מ לא אומר בה איסור ומי שדעתו רחבה ירחיב וירווח לה, ואולי אפשר יש לברר אם הריצו מכתבי' האחי' או האם עם אחי' ממרחקים, ונראה שכן הי' שידעו מקומו דמנ"ל לומר שמת אם לא ע"פ מכתב או שמועה מבאי' משם ושמעו וידעו אי' מקומו ויש לחקור שם בדרישה וחקירה אולי ימצא כתוב או יש אנשי' מכירי' שידעו ויעודו שמת ואם הי' חלופי מכתבי' בינו לקרוביו וזה כמה שנים שלא נשמע יש אומדנא שמת וגם מדלא בא ולא תבע חלק ירושתו שהניח ביד אחיו, וכה"ג אומדנו' והוכחו' מצינו במרדכי שנהי יבמות ובקונטר' עגינו', ואולי מכ"ז יש לעלות צרופי' להתיר, ולא באתי רק כמעורר ולא כפוסק, ונותן התורה ית"ש ויתעלה זכרו יצילינו ממכשול ויראינו נפלאות בתורתו וישמחינו בישועתו, הכ"ד טרוד מאד מחיתנו אוהב נפשו דורש שלום תורתו באהבה, הק' אברהם שמואל בנימין סופר פ"ב.