כתב סופר אבן העזר· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה עג
שיל"ת פ"ב ה' לס' ויבא יעקב שלם תרל"ב לפ"ק שלומים מרובים, כטל ורביבים. כברכת יצחק מאה שערים, לבני מחמד לבי חרוץ ושנון, זך הרעיון, מעולפת ספירים, הקצין כש"ת מו"ה יצחק ליב פופר נ"י לעת עתה בהיכל חותנו הגביר הנגיד נ"י בק"ק דראהביטש יע"א.
לשמחת לבבי הגיעני מכתבך הנעים והחביב עלי למאוד נעימות בימינך אמירה נעימה לשון צח ומצוחצח במודעה רבה כי החיים והשלום אתך ובבית חותנך הגביר יחי' כה יתן ה' וכה יוסיף לנו ולכם עד העולם, והנה אהבה עזה אשר לי אליך דוחקת אותי שלא לאחר תשובתי פניתי מעט לשום עין על דבריך שהקשית לשאול על שיטת הרמב"ם ודעימי' שבטוש"ע א"ע סי' ק"מ דאשה יכולה לעשות שליח הבאה ופי' הרשב"א ור"ן דענין שליח הבאה דיד שליח כידה ומסירת הבעל ליד שליח כזה כמוסר בידה, אבל אינה מגורשת עד שיבוא הגט לידה ממש, והוקשה לך ע"ז מש"ס גיטין ר"פ האומר דאמר ר"נ אמר רב אפי' הגיע הגט לידה אינה מגורשת משום דהיא לא עשאתו ש"ק ולשיטת הרמב"ם ניהי דש"ק אינו דאין בידו לעשותו ש"ק מ"מ מכיון שבא לידה והוא שליח הבאה שלה הוי כאלו הגיע לידה מיד הבעל ותהי' מגורשת משהגיע לידה אלו דבריך והיא קושי' עצומה לכאורה, ואחר עיון מעט הי' רל ליישבה עד"פ קצת,, די"ל דידע גם בתחלה דשליח עקר לשליחותי' כיון דאמר ש"ק אני כדדחם ר"א, אלא דסבור הי' ניהי דעקר לסליחו' דאשה דשויתי' שליח הבאה שיהי' ידו כידה מזה הדרביז, אבל מרוצה להיות שליח הולכה דבעל דאין רוצה לטרוח עבורה, אבל רוצה להיטב ולטרוח כפי רצון הבעל, וי"ל עוד דנוח לו להיות שליח הבעל שבטוח לבו יותר שלא יבטל הבעל הגם אפר שעשחו שליח מדעתו, משא"כ כשהוא שליח הבאה דאשה חושש דהבעל יבטל הגם קודם שיתנהו לאשה, וגם יש לחוש לתרתי שהיא תחזור בה ותבטל אותו או הבעל יחזור מדעתו, וטוב לו להיות שליח הבעל וליכא רק חשש שהבעל יחזור מדעתו, ומצידה אין לחוש דמגרשה בע"כ ואין לה כח ביטול בשליח הולכה של הבעל ובעל העיטור ס"ל כשאינו אומר כמות שהיא אומרת אמרי' שהשליח נתרצה להיות שליחו הגם דעקר שליחות שלה, אבל בס"ד דרוצה בקבלת שליחות הולכם דבעל ולולי דהימני' לדידי' הי' שליח הולכה של בעל, ור"א דחי הכא הא עקרי' שליח לשליחותי' לגמרי דייק ואמר לגמרי דאין רוצה כלל בהסרחה זו גם להבעל ואינו רוצה רק להיות ש"ק דוקא, ומיושב קושיתך כמובן.
והלום ראיתי אחרי רואי בספר בית מאיר שהעיר על קושיתך, וכ' דצ"ל דוקא כשיודע הבעל שהיא עשחתו שליח הבאה ושותק הנם שחומר בפה מלא שהוא אינו עושהו שליח הולכה כיון שאינו עוקר שניחות שלה הוי כאלו הגיע הגט מידו לידה, אבל כאן שחינו יודע שהיא שוי' שליח הבאה אפשר רינו רוצה שתתגרש עד"ז ורצונו שתתגרש מיד בבואו ליד שלוחו בלי איחור אלו דבריו ז"ל ונכון אשר דיבר.
והנה הר"ן מביא ראי' ממתני' דלקמן ס"ה ע"א האשה שאמרה הבח לי גיטי ממקום פלוני, והרגיש שיש לדחות קצת ראי' זו, ואני תמה ביותר הי' לו להביא ראי' ממשנה שלאחרי' קטנה שאמרה הבא ל גיטי אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה, ואם אין בשליח הבאה כלום רק כשהוח שותק ומסכים ע"י כמ"ש הב"י בשם הרשביץ או כמ"ש רש"י ב"מ ע"ו דאימרת לו שימציא עצמו לבעל שיעשהו שליח להולכה פשיטא דאוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה, וע"כ דהבא לי היינו שהוא שלוחה וכידה אלא דתלי' עד שיגיע לידה ושלא נטעה דכשהגיע לידה מגורשת למפרע משהגיע ליד שליח הבאה ובאמת הי' עולה עה"ד לומר כן לולי דמתני' מפורש שאוכלת בתרומה עד שיגיע הגט לידה ואי מגורשת למפרע איך תאכל בתרומה הא כשיגיע לידה אכלה תרומה באיסור למפרע וע"כ דחלות הגירושין משיגיע לידה וטובא קמ"ל מתני' תו ראי' ברורה עד שאני תמה למה שבק אותה הר"ן, ועל רש"י ר"ח ורשביץ דס"ל דאין בשליח הבאה מכחה כלום צל"ע.
וי"ל קצת דה"א כיון שגילתה דעתה ויחדה איש שימציא עצמו להיות שליח דבעל ניחא לה איזהו שליח שיהי' קבלה או הולכה, וה"א דחיישי' שמא שוי' הבעל שליח קבלה כיון שכבר גלתה דעתה שרצונה לקבל גט ע"י שליח קמ"ל דאוכלת בתרומה ולא חיישי' דשוי' בעל שליח קבלה דמסתמא אין הבעל עושה ש"ק רק שליח הולכה, ועוד לפמ"ש תוס' דבש"ק דאסורה לאכול בתרומה מיד הוא מחומרא דחזקה שליח עושה שליחותו, וכאן דצ"ל שעשה שליחותו והמציא עצמו אל הבעל וגם לומר שמא הבעל שוי' ש"ק כ"ח, ועוד דחיישינן דלמא הדרא בה ועכ"פ טובא קמ"ל מתני' והא דקי"ל מתני' דין זה בשוי' שליח הבאה הא דין זה כשעומדת וצוחת כבירושלמי, דה"א שאני הכח דגלתה דעתה ספי ועשתה מעשה באמרי פי' לאיש מיוחד שימציא עצמו להיות שליח בדבר ה"א דל"ח שמא הדרא בה קמ"ל, ועיין ב"י סי' ק"מ מ"ש ע"ש תה"ד בכה"ג דגלתה דעתה שרצונה שיפתה א' בעלה שיגרשנה עיי"ש בו עוד שכ' אפי' בגט דעלמא יוכל הבעל לעשות ש"ק ועיין תשובת פ"י חא"ע סי' ב'. ודבר זה אינו ברור ועוד י"ל ואפי' תימא הכי מ"מ דוקא כשאנו יודעי' דשוי' ש"ק אבל לחוש שמא שוי' וחזקה עושה שליחיתו כ"כ האי ל"א כן י"ל. אלא שיש לפקפק קצת למה אשמעי' מתני' דין זה באשת כהן שאסורה בתרומה די"ל דוקא באשת כהן כן הוא דאמרינן דודאי לא ניחא לה שיהי' ש"ק דנאסרה לאכול בתרומה מיד, ורוצית יותר שלא תהי' מגורשת רק כשיגיע לידה, אבל באשת ישראל אפשר דמגורשת מיד ואין הבעל יוכל לחזור והו"ל לאשמעי' רבותא זו יותר באשה דעלמא, והי' מזה ראי' למ"ש תה"ד בוחי נמי דבאמת כה"ג מהני שליח קבלה שלו י"ל דקמ"ל מתני' אשת כהן אוכלת בתרומה דלא חיישי' דבעל שוי' ש"ק דמסתמא לא ניחא לה בש"ק כדי שלא תאסר בתרומה מיד, ואפי' אומרת לבסוף דניחא לה כיון דמסתמא חוב הוא לה ל"מ וא"ש ועיין.
ולמ"ש דבאשת כהן מסתמא אינה רוצית שתהי' מגורשת מיד, נדחה ג"כ ראי' שהבאנו ממתני' דשליח הבאה לרמב"ם ודעימי' היינו משעה שבא הגט לידה ולהלאה דחלתי"ה למה תאכל בתרומה דלמא הגיע כבר לידו, י"ל דוקא אשת כהן שאומרת הבא לי סתמא כפרושי שלא תתגרש עד שיגיע לידה ולא למפרע, אבל באשה דעלמא י"ל דבכלל הבא לי שמקפדת שיבוא הגט לידה וכשיבוא לידה תהי' מגורשת למפרע.
אבל יש לי ראי' אחרת מדקתני במתני' ר"פ מאשה שאמרה התקבל לי גיטי א"י לחזור למה לא קמ"ל אמרה הבא לי גיטי דא"י לחזור בו אם הגיע גט לידה אח"כ ככל תנאי דמעכשיו דהוא לבדו לכ"ע א"י לחזור שהיא מקיימת תנאה ומגורשת למפרע, וע"כ דע"י שליח הבאה אינה מגורשת רק משיגיע לידה, ויש לדחות קצת.
ויש להראות פנים לשיטת הרמב"ם ודעימי' ע"פ דקשי' לי טובא על קושי' ודמיון דר"ה ב"ח ס"ג ע"א ממתני' דהכא דאמרי' ע"כ כיון שנתן עיניו לגרשה בכ"מ מגרשה והה"נ בדר"נ אמר רב, אין הענינים דומין כלל דבמתני' הוא נכנס לגרשה ולעשות שליח קבלה אמרינן כיון שנתן עיניו בגירושין ע"י שליח וסבור הי' וטעה כי אפשר ע"י ש"ק אמדינן דעתו דאם ידע דל"מ ניחא לי' לגרשה ע"י שליח הולכה דא"א בלא"ה, אבל בדר"נ אמר רב הגם דנתן עיניו בגירושין היינו שמסכים עמה דשוי' שליח ואינה מבטלו אבל שיעשה הוא שליח הולכה כ"כ החי ל"ר דהא ליכא גינוי דעת שרוצה לעשות שליח במקומו והחילוק רב בין דינא דמתני' לדרב וצל"ע.
ואתי' נן שפיר ע"פ שיטת הרמב"ם דשליח הבאה שלה היינו שמקבל גט לידו בשליחותה ואין לבעל בשליחות זה כלום רק שמסכים למה שעשתה היא ואינו מבטל כי כן שפיר לומר מדמה מלתא דמתני' במלתא דרב דבמלתא דרב הגם דליכא אומדנא משום שרוצה בגירושין משוי שליח ג"כ אבל מאין לנו דניחא לי' בשליח הבאה שלה שעשאתה היא ועומד במקומה וא"ש ומזה ראי' נכונה לשיטת רמב"ם ודעימי' וקשי' לי על רש"י ור"ח דלא ס"ל הכי וצל"ע.
והנני מוסיף והולך ליישב בדברינו קושי' פ"י העצומה לו והאריך בה למעניתו על רבא דלא ניחא לי' לומר במתני' דלקמן ס"ה משום דאדם יודע למה לא הקשה ממתני' דר"פ המוקדמת, ולמ"ש י"ל בשנוסף עוד קושי' דעדיין קשי' לן על דמיונו של ר"ה ב"ח דמקשה ממתני' דר"פ י"ל שאני במתני' שהוא נותן עיניו בגירושין ומדעתי רוצה לגרש כיון שנכנס לגירושין וחפץ ורוצה לגרשה אמרינן כיון שנתן עיניו לגרשה וסבור הי' דמהני ש"ק וכיון דא"ה לו ע"י ש"ק אמדינן דעתי' דבכ"מ מגרשה כיון דר"א לו בלא"ה שלא מדעתה ורצונה, אבל במלתא דרב דהיא שלחה שליח לקבל גט והוא מסכים לדעתה ורצונה כיון שמבקשת ממנו, אבל ליכא גילוי דעת שחפץ ומשתוקק לגירושין מנ"ל לומר כיון שנתן עיניו וחפץ לגרשה ניחא לי' בשליח הולכה או בהבאה שלה הגם שאפשר מ"מ ליכא אומדנא דמוכח כ"כ כמו במתני' גם זה צ"ע וי"ל דס"ל מהני' סתמא קתני אפילו בשצווחת שרוצית בגירושין ועי"ז נתרצה הוא ושלח לה גט ע"י שליח קבלה ואמרי' דעכ"פ שליח הולכה הוא כיון שנתן עיניו לעשות רצונה ולגרשה הה"נ במלתא דרב אמרינן דאם אינו רוצה לעשות שליח בחרקאי עכ"פ ניחא לי' מסתמא שיהי' ע"י שליח הבאה שלה וא"ש.
וע"פ הוצעות אלו מיושב קושי' פ"י י"ל דרבא מקשה יותר ממתני' המאוחרת דקושיתו חזקה יותר דממתני' ר"פ ל"ק רק משום דמסתמא מתני' איירי גם בשהיא מבקשת גט ואינו מוכרח כ"כ ולכן הקשה הוא ממתני' דלקמן קטנה שעשתה שליח קבלה והיא מבקשת גט דאמרי' שהוא עשאו שליח הולכה ואמרינן כיון שנתן עיניו ואמרינן תרתי שהוא עושה שליח בחריקאי הגם שהיא התחילה לבקש גט ממנו ומהדרת בתר גט ודמי' לגמרי למתני' וא"ש ועיין.
ובלימוד הישיבה אמרתי עוד ישוב לקושי' פ"י בשאומר דרבא ג"כ ידע כדדחי דאדם יודע שא"א לעשות ש"ק ומפרשי' דבריו דהתקבל ותן לה קאמר, אבל במתני' דלקמן דהיא שוי' ש"ק והוא לא אמר מידי מילי דשליחות רחוק לומר דהוא תתכוין מעיקרא שתחת שהוא ש"ק שלה דל"מ יהי' שלוחו כ"כ ודאי רחוק לומר דאדם יודע ובכ"מ ניחא לי' באין אומר ואין דברים של שליחות בפי הבעל כדי שנפרש כוונת דבריו כמו במתני' שמפרשים תחת התקבל סתם ותן לה קאמר וקיצר במובן דסמך על אדם יודע הוא ושליח, ולכן הקשה רבא ממתני' דקטנה, ומיישב קושי' פ"י, וכד דייקת בלשון ש"ס תראה כן דעל קושי' ממתתני' דהכא מתרץ הכא אדם יודע וכו' וגמר ונתן לשם קבלה, וכדדחי קושי' רבא מסיים וגמר ונתן לשם הולכה דידי', והן הדברים אשר כתבנו דכד מתרץ ממתני' דהכא דהכל שליחות דידי' ולא משנינן רק משליח קבלה לשליח הולכה והכל שליחות דידי' ידע גם רבא די"ל אדם יודע וכו' אבל במתני' דלקמן הי' רחוק בעיניו וע"כ הגם דלא התכווין מעיקרא רק לשליח הולכה והוא מהמיעוט דא"י מ"מ אמדינן דניחא לי' בכך. ודחי שם נמי י"ל דאדם יודע ונתן לו לשם הולכה דידי' שאנו משני' משליח שלה לשליח דידי' באומדנא דמוכח דודאי יודע ואומדנא היא כ"כ דמשני' מסתמא כפירושו שיהי' שליח דידי' תחת שהי' שליח שלה וא"ש עד"פ נכון.
ומדי דברי אליך באותו ענין אודיעך ב' חידושי דינים בריטב"א, א' כ' משמי' דרבו דמתרץ רבותא דמתני' האשה שאמרה התקבל דמתרץ אקבלה מאי רבותא דמתני' והעלה משם רבותיו דכוונת מתני' כשהיא עשאתה ש"ק והוא לא ידע מזה ועשהו הוא ש"ק מהני כיון דשויתי' ש"ק ל"ח עוד שחזרה בה וכיון דזכות הוא לה מהני מה שהוא עושהו ש"ק, והריטב"א חולק על דין זה דהא אדם יודע וכו' והתקבל דקאמר התקבל ותן לה קאמר א"כ לא עשאהו ש"ק כלל, ולפע"ד י"ל דהא באמת לשון התקבל כפשוטו שיהי' ש"ק אלא ע"כ לשון גרוע קאמר דהא אדם יודע וע"כ קצר ותן לה קאמר, וכל שיש לפרש דבריו עדיף ולכן אם היא שוי' ש"ק והוא לא ידע מפרשי' כי מעיקרא להכי אמר התקבל אולי היא שוי' ש"ק יהי' ש"ק ותן לה כנ"ל ליישב דבריהם.
אבל יש לכאורה ראי' דלא כוותי', והוא מברייתא התקבל
לי גטי ואשתך אמרה התקבל והוא אמר הולך ותן וכ' צ"ל מה לברייתא להקדמ' זו התקבל ואשתך אמרה, לא הול"ל אלא אשה שעשאתה ש"ק או שאמרה התקבל כבמתני' והוא אומר הולך וכו', ונ"ל בדיוק נקיט כן להשמיענו שהיא אמרה התקבל ואשתך אמרה היינו שידוע רוע לבעל שהוא ש"ק ששליח אמר לו אשתך אמרה, אז כשהוא אמר הולך ותן והתקבל א"י לחזור, אבל אם לא ידע שהיא עשאתה ש"ק מפרשי' דבריו דהתקבל ותן לה קאמר דאדם יודע איכא רבותא בהולך וא"ש דנקיט דהוא אמר התקבל פשיטא דהא אמר כלשונה ועיין ריטב"א שהרגיש בזה וכ' דקמ"ל דומי' דהתקבל שמגורשת מיד בלי תנאי עד שיגיע לידה דלא כרשב"א דמסופק בזה, ולמ"ש קמ"ל טובא אפי' אמר התקבל ל"א כדלא שמע דשוי' ש"ק דהתקבל לקבלה קאמר דמתחלה אמר לשון כזה דאם שויתי' ש"ק שיהי' ש"ק כמ"ש קמ"ל וא"ש עיין.
ומצאתי מקום ישוב לקושי' מהרש"א לקמן דקאמר מאי לאו באינך והקשה מהרש"א דל"מ מתני' אקבלה כדמשני לעיל וכ' ר"כ פשיטא, ולא הועיל כלום ואיך משני לעיל לא אקבלה ולמ"ש י"ל עד"פ דדרך שקלא וטרי' כן הוא מתחלת עד דלא הביא ברייתא הנ"ל משני שפיר לא אקבלה ואיכא רבות' הגם דלא ידע שהיא שויתי' ש"ק מהני התקבל שלו כרבותיו של ריטב"א, אבל בתר דמביא הברייתא דמינה מוכח דבלא ידע ל"מ אפי' התקבל שלו לא יוכל לתרץ עוד מתני' לא אקבלה פשיטא.
ויש להוסיף על דברינו ליישב ברוחא יותר די"ל גם בתחלה ודע הך ברייתא ומ"מ משני שפיר דאיכא רבותא כהנ"ל, ומברייתא לא מוכח נגד זה די"ל הא דהקדימה ברייתא אקדמה מילין דשליח לפי דמשני בחד תי' רבי היינו ת"ק ולפמ"ש תוס' וראשונים הגם דרבי ס"ל במתנה הולך לאו כזכי כאן ס"ל כזכי דמסתמא אינו רוצה לשנות מדעתה, תינח כשיודע ששויתי' ש"ק אבל בא"י הדר הו"ל הולך לאו כזכי כבמתנה, אבל לשנא דא"א קמ"ל ות"ק לאו רבי וכן נראה הפשוט ונראה הא דלא מביא מיד דרבי דכולל יותר משום דרצה להשמיענו דל"מ אמירה דידי' רק בששמע ויודע כי שויתי' שליח קבלה לאפוקי דרבותיו של ריטב"א, ואי הוי מביא מיד מה דאמר רבי לא הוי ידענו כ"ז דלרבי בלא"ה צריך שידע דאל"ה ל"א הולך כזכי, משו"ה מביא תחלה ת"ק והוא ל"ל הולך כזכי במתנה ואח"כ מביא דרבי דמוסיף דין באמר א"א, והא"ש דמתחלה מתרץ לא אקבלה וקמ"ל טובא אפי' לא ידע מש"ק שלה, ומבריית' ל"ק דס"ל כלשנא בתרא רבי היינו ת"ק וצריך דוקא שידע, ומתני' בקבלה ל"צ שידע דהא לשון מבורר התקבל אמר והיינו דמשני לא אקבלה, ולבסוף בתר דמביא ב' לשונות ולל"ק ת"ק לאו רבי ועכצ"ל דגם לת"ק צריך שידע דשויתי' ש"ק לא יוכל לתרץ לא אקבלה משום ל"ק וא"ש הכל עד"פ טבא חריפתא.
אמנם כן לדינא נ"ל דאין ראי' מברייתא הנ"ל ל"מ אי ת"ק היינו רבי וקיי"ל כרבי בודאי אין ראי' כמ"ש, וגם אם ת"ק לאו היינו רבי י"ל משו"ה הקדים הקדמה זו לרבותא ל"מ כשאינו יודע שהיא עשתו ש"ק ואמרה התקבל והוא אמר הולך ותן דר"י לחזור בו דהולך ותן לת"ק בכ"מ כזכי, אפי' אמר לו השליח אשתך אמרה התקבל והוא משנה מדיבורה ואומר לשון אחר הולך ותן ה"א דנימא אי דעתו הולך ותן זכה לה למה שינה מלשונה משו"ה נפרש דבריו שהולך ותן בידה קאמר קמ"ל, ולמ"ש ריטב"א דקמ"ל דומי' דהתקבל דמגורשת מיד בודאי ה"א שיודע שאמרה והוא שינה לשונה דכונתו לכהפ"ח להטיל בו תנאי קמ"ל דהתקבל שמגורשת מיד, ובכ"ז איכא רבותא כשיודע שאשתו אמרה התקבל.
ומובן היטב מה דקמ"ל מתני' האשה שאמרה התקבל דכ' מהרש"א דאי אקבלה ליכא רבותא, ואי אהולך צ"ל דאיכא רבותא דקמ"ל הולך כזכי, וקשה וכי מתני' עסיק להשמיענו פי' הלשונות אי הולך כזכי, ואי מתני' רבי י"ל דקמ"ל הגם בכ"מ לאו כזכי בגט הולך כזכי ואי אתי' כר"נ ובהולך דבכ"מ כזכי קשה. ולמ"ש א"ש נכון מרווח דקמ"ל הגם שהיא אמרה התקבל והוא יודע שאמרה כן והוא בחר בלשון אחר ואמר הולך מ"מ כזכי הוא ואיכא רבותא מענין דמתני', ובתחלה דמתרץ לא אקבלה איירי מתני' שלא ידע דהיא שותי' שליח וקמ"ל דהתקבל דידי' מהני איכא הך רבותא, ולמסקנא דכתבנו דע"כ צריכי' לומר דאהולכה קאי משום דס"ל דל"מ כשאינו יודע דשויתי' ש"ק איכא רבוחא בהולך הגם דשמע ויודע והוא משנה מלשונה מ"מ א"י לחזור ויש להאריך עוד עד"פ:
ויש להראות פנים להלכה לרבותיו של הריטב"א מקושית ראשונים על אביי ר"פ השולח דאמר שליח מתנה כשליח הגט והא רב מספקא לי' ואיכא פלוגתא דתנאי בגט ואיך פשיט' לי' וגם צריך להבין דתלה ממון וגט להדדי ושני' לא תני', ונ"ל דרב מספקא לי' דוקא דשהבעל יודע דשויתי' שליח כמ"ש תוס' לרבי דאז אפשר הולך כזכי וכתבו הראשונים משו"ה מדמה המקשן חוב לגט ומקשה דרב אדרב, ונ"ל משו"ה הקדים רב ואשתך אמרה. היינו דוקא בשיודע שאשתו אמרה ואל"ה ליכא ספק דהו"ל כמתנה, ואביי אמר בגט לאו כזכי באופן שהיא עשאתו ש"ק והוא א"י ואמר התקבל אם בכ"מ הולך כזכי אפילו במתנה הי' מועיל הולך דילי' כיון שגם היא שויתי' ש"ק, אבל כיון דבמתנה הולך לאו כזכי רק בגט משום דמסתמא אינו משנה מדעתה והיינו כשיודע ובכה"ג מספקא לרב, אבל כשאינו יודע לא מספקא לי' דלא עדיף ממתנה והיינו דאמר אביי נ"מ להולך כזכי דבגט הולך לאו כזכי כשא"י משום דהו"ל דעתה וגם בממון כן הוא דאי בממון הולך כזכי גם בגט הי' הולך כזכי או ספק עכ"פ ויש פנים לשיטת הרבותיו של ריטב"א שלא הובא בשום פוסק וצ"ע לדינא.
עוד חידש דין בריטב"א דמפרש מתני' ואם אמר א"א היינו שאמר אחר שכבר אמר א"א שתקבל אמר הולך ותן יוכל לחזור ול"א שחוזר מדעתו ורוצה בשליח קבלה שלה מאחר שכבר אמר והולך ותן לאו לשון ברור כ"כ הוא, אבל באמר אח"כ התקבל אמרינן שמתרצה עכשיו לדעתה מלפרש התקבל ותן לה, וכ' אבל אם אמר מיד א"א שתקבל אלא התקבל בודאי לא מפרשינן שבתוך כ"ד מתרצה. והנה יש ללמוד מדבריו הרבה דינים א' אי אמר א"א והתקבל לה ל"א שמתרצה וכ"כ ב"ש בפשיטות ועיין לח"מ דנראה דלא ס"ל כן אלא שדברי לח"מ בלא"ה לא אוכל להבין שהוא נגד הסוגי' דהוא אמר כן גם בהילך והולך. ב' אנו למדין כי אם אח"כ אמר התקבל אמרי' דחוזר מדעתו ומתרצה לדברי' ול"א שכבר בטל השליחות דאין בידו לבטל ולעקור שליחות שלה רק שאין מוכרח לתתו לו ועיין ריב"ש שבב"י סי' ק"מ וט"ז שם, ג' דאם אמר אח"כ הולך או הילך דהוא כזכה ל"א דעתו שיהי' ש"ק הגם דהולך ותן לשון זכה הוא ולולי שאמרה הי' אפשר לומר דתלי' אם בכ"מ הולך ותן כזכה ולשון ברור הוא כשאמר תחלה א"א והדר אח"ז אמר הולך ותן אמרי' שמסכים לדעתה מה לנו להוציא משמעות של הולך ותן, אבל לרבי דבכ"מ ל"א הולך כזכה בדבר רשות ורצוני' רק בגט דמסתמא מסכים לדברי', כשאמר פעם א"א, כשאמר אח"כ הולך ותן פירושי כבכ"מ דבמתנה לאו כזכה מה תאמר מסתמא דעתו מסכים לדברי' וזכה קאמר הרי כבר אמר פעם א"א לפ"ז י"ל ברייתא דקתני א"א יוכל לחזור רבי לטעמו דס"ל במתנה הילך לאו כזכה, אבל למאן דס"ל הולך כזכה בכ"מ כשחזר ואמר אח"ז הולך ותן א"י לחזור בו כן י"ל. אלא לפי דקיי"ל כר"נ ומתני' בהילך והא הילך מהני בכ"מ גם במתנה ומ"מ קתני מתני' בשא"א ואמר הילך דיוכל לחזור ש"מ כריטב"א, ויש להאריך בזה עד"פ, ולהיות כי כבר נתארך ככותבת הגסה, וכבד עלי המשא, לכן אקצר, וה' שנותינו ושנותיך יאריך בין תבין אשר לפניך כי בעל נפש סברא ישרה ופלפול אתה בני ברוך ה' יברכך ה' וישמרך יאר פניו אתך סלה כאית נפשך ונפש אביך מנשקך מברכך. הק' אברהם שתואל בנימין סופר.