אור ברסלב

כתב סופר אבן העזר· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה נו

תשובה נה

שיל"ת פ"ב נגהי ליום ג' ז' א"ר תרכ"ז לפ"ק שלום ושפע ברכות לבני מחמדי הרבני החרוץ וכו' מוהר"י עקיבא סופר נ"י.

מע"י אצבעותיך קבלתי לנכון בש"ק וקראתי לשבת עונג במטעמי' אשר עשית לאביך כאשר אהב בדבר בעטך ובזמנו בסוגי' דזמן וטובי' וערבי' עלי דבריך בנוי' על אדני השכל, ומה שנתקשית בקושי' ש"ס ר"י מ"ט ל"א כר"ל אולי משום דקשה לי' אי משום פירות לחוד תיקנו מ"ט דתיקנו זמן בארוסה כקושי' ש"ס לקמן למ"ד משום פירי מ"ט תיקנו זמן בארוסה ור"י ל"ק כעולא משום תקנת הוולד ועכצ"ב בארוסה משום שמא יחפה אמר מיד משום שמא יחפה מלתא דשווי' בתרווייהו בנשואה וארוסה אלו דבריך, ואמרתי אם חכם בני ישמח לבי גם אני כי עמדתי בקושי' זו בלימוד הישיבה, והעליתי תי' נכון ע"פ דקשי' לי על מ"ש תוס' ורא"ש דמתני' בזה"ז למה כותבין זמן לר"י ותרצו שמא יחפה על בני' או שירצה להחזירה, וצל"ע בארוסה עדיין קשה הא משום בניו ליכא ומשום שירצה להחזירה ג"כ ליכא למיחש כיון שאין לבו גס בה וכדלקמן פ"א דאפי' נתייחד עם ארוסה ל"ח דאין לבו גס בה ועיין כ"ט ע"ב וגם אמרו בנשואה יאמרו בארוסה, וצ"ל כיון דמתחלה כשתיקנו זמן משום שמא יחפה דשייך ג"כ בארוסה תיקנו גם בארוסה גם בזה"ז דנשאר התקנה בנשואה משום שמא יחפה על בני' או שירצה להחזירה באיסור, הניחו הזמן גם בגט וארוסה משום לא פליג דאם יבטלו זמן בארוסה יאמרו כמו בארוסה דמתחלה הצריכו זמן שמא יחפה ועכשיו בטלו דליכא חשש חיפוי כן בנסואה וגזירה קרובה אי לא קיימי הא וכו' כנ"ל.

ומיושב קושיתינו ממילא דמוכח דס"ל לר"י דליכא טעם אחר רק משום שמא יחפה דאי ס"ל דיש בנשואה עוד טעם משום פירות, והא דאמר שמא יחפה דשייך גם בארו' תיקשי בזה"ז מ"ט דזמן בארוסה דאין לומר שלא יאמרו כמו דאין חוששין לחיפוי בארוסה כן בנשואה דצריך זמן הא בנשואה טעם אחר איכא משום פירות ולא ילמדו זה מזה, ואצ"ל כלל בזה"ז בנשואה שמא יחפה על בני' או כדי להחזיר וע"כ דר"י ס"ל דליכא בנשואה ג"כ רק טעמא משום שמא יחפה וגם בזה"ז הניחו משום טעמא דחיפוי בני' ולהחזיר' ונשואה וארוסה חד טעמא אית להו והוצרכו להניח תקנת זמן בזה"ז גם בארוסה כמ"ש וא"ש.

והרווחנו בזה דמצאנו ישוב לקושי' חמורה שעמדו עליה מהר"ם שי"ף ופ"י בסוגי' וטרחו בה מנ"ל לר"י לעשות פלוגת' בין רבנן לר"ש לענין פירות הא ר"ש ע"כ ס"ל כיון שנתן עיניו מדמכשיר נכתב ביום וכו' מנ"ל דרבנן ל"ל הכי ופליגו בתרתי דלמא לא פליגו רק בחשש שמא יחפה לחוד, והיא קושי' עצומה, ולמ"ש א"ש דהוכיח ר"י אם רבנן ג"כ ס"ל מכיון שנתן עיניו א"כ איכא בנשואה תרתי משום חיפוי ופירות א"כ קשה בארוסה בזה"ז למה צריך זמן וע"כ דלרבנן ליכא משום פירות בנשואה דיש לו עד שעת נתינה וא"ש עיין.

ובמאי דכתיבנא הגעתי למקום ישוב קושי' העולם על תוס' הרא"ש דמתרץ קושי' תוס' על ר"ל דזנות ל"ש דזנות בא"א לא שכיח כלל דבעלה משמרתה, והקשו עליו מדמקשה ש"ס לקמן למ"ד משום פירי מ"ט דזמן בארוסה הא בארוסת גם ר"ל מודה דחששו ותקנו' משום זנות, ולמ"ש י"ל דקושית ש"ס למ"ד משום פירי והיינו בנשואה דזנות ל"ש ובארוסה מטעם אחר תיקנו זמן משום שלא יחפה קשה בזה"ז למה כותבים זמן בגט ארוסה דל"ש שום חיפוי, ולר"י ניחא כיון דזמן בנשואה ג"כ משום שמא יחפה ובנשואה שייך גם בזה"ז חיפוי בני' או להחזירה הניחו גם בארוסה, אבל לר"ל ב' ענינים וחלוקי' בטעמם ארוסה ונשואה קשה בארוסה בזה"ז זמן למאי בעי וא"ש.

ועיין יבמות ל"א ע"ב דמדייק ממתני' זהו לאפוקי זמן בשטר קידושין ומקשה לר"ל ניחא אבל לר"י קשה, וצ"ל לפמ"ש הא לר"י ג"כ לא ניחא די"ל ודאי מתחלה כשתיקנו זמן בגט תיקנו גם בשטר אירוסין זמן משום שמא יחפה, ומתני' זהו למעוטי זמן היינו בזה"ז דליכא בארוסה חשש שום חיפוי לכן א"צ זמן משא"כ בגט דאיכא בנשואה משום חיפוי בזה"ז הניחו גם בארוסה, וי"ל דקושית ש"ס דכאן דחד תקנה הוא זמן בגיטין וקידושין ומחד טעם שמא יחפה גם בזה"ז לא הי' להם לבטל זמן בקידושין שלא יאמרו כמו דא"צ בשטר אירוסי' זמן בזה"ז דליכא משום שמא יחפה כן בגט וכעין דהניחו בגט ארוסה משום נשואה כן הי' להם להניח תקנת זמן בקידושין כנ"ל, ומיושב ג"כ תוס' הרא"ש משום דקשה ג"כ הא דקאמר לר"ל ניחא הא בארוסה שכיח יותר ומ"ט לא תקנו זמן ולמ"ש א"ש דמתני' בזה"ז דל"ש שיחפה, ובגט ארוסה משום תקנת הוולד כעולא, ובנשואה משום פירי וליכא למגזר קידושין אטו גט נשואה דחלוקי' בטעמם וא"כ נכון ועיין.

ועל תוס' הרא"ש קשי' לי' דמקשה על ר"ל מאי איכא בין רבנן ולר"ש ומתרץ דרבנן ס"ל יש לבעל עד שעת חתימה ותוס' הרא"ש דס"ל לר"ל זנות דא"א ל"ש כלל דבעלה משמר' ונ"ל פשוט דזה שייך רק כ"ז שהיא תחתיו וחפץ ורוצה בה אבל כשכותב לה גט שוב אינה משמרתה בודאי דמה לו ולה עוד, ואדרבא אם תזנה תצא בלא כתובה וי"ל כה"ג מודה ר"ל די"ל לרבנן נכתב ביום ונחתם בלילה פסול משום שמא תזנה ויחפה עלי' ור"ש ל"ש משום שמא יחפה אפילו בכה"ג וצ"ע לכאורה, וי"ל כיון דבין יום ולילה זמן קצר הוא ולא שכיח זנות בין יום ללילה כמ"ש הרמב"ם בפי' משניות, ולכן הגט מצד א' שכיח יותר בנכתב ביום וכו' דאין הבעל משמרה מ"מ מצד אחר לא שכיח דתהי' בין יום ולילה וכיון דר"ל לא ס"ל משום שמא יחפה דלא שכיח דבעלה משמרה שקיל כמוה זנות דנכתב ביום ונחתום בלילה וא"ש.

אלא לכאורה י"ל בודאי משום נכתב ביום ונחתם בלילה לא הי' מתקני'. משום שמא יחפה דלא שכיח אלא הלא איכא כשיהי' זמן הרבה בין כתיבה לחתימה ואין בעלה משמרה ואיכא זמן ארוך בין כתיבה לנתינה כה"ג שכיח וכיון שפסלו מוקד' לזמן הרבה לא יוציאו מן הכלל גם במוקד' זמן קצר כיון דאיכא משום שמא יחפה הגם דלא שכיח הא לא משום זה לבד תיקנו. אלא דש"ס מקשה לר"ל לשיטתו דס"ל לקמן דלא הכשיר ר"ש מכאן ועד עשרה ימים דחיישי' שמא פייס וכ' תוס' שמא ביטל הגט ורשב"א הוסי' משום פירו' עי"ש כי כן לזמן ארוך ל"צ לפסול משום שמא יחפה דבלא"ה פסול משום שמא פייס. ומשום נכתב ביום ונחתם בלילה לחוד דלא שכיח לא תיקנו ושפיר מקשה לר"ל ובזה עלה בידי ליישב שיטת רשב"ם ב"ב דס"ל איפוך קמייתא ואין לבעל פירות משעת כתיבת והקשה תוס' הא איפוך בתרייתא ואפי' איפוך קמייתא הא רבנן ס"ל עד שעת חתימה. ולמ"ש י"ל אם מהפכי' קמייתא ור"י ס"ל משום פירי י"ל דרבנן ג"כ ס"ל כר"ש דמשנתן עיניו וכו' והא דפוסלי' נכתב ביום דמשכת' גט אינה משומרת וכשזמן כתיבה מוקדם הרבה מחתימה זנות שכיח דאינה משמרה, והא ר"י ס"ל דמכשיר ר"ש אפי' במכאן ועד עשרה ימים דל"ח לשמא פייס והוצרכו לתקן ולפסול משום שמא יחפה במוקדם לזמן ארוך ולא הוציאו מן הכלל נכתב ביום ולא צריך לעשות פלוגתא בין רבנן לר"ש בדין פירי, והא"ש דכ' רשב"ם דאין לבעל פירות משעת כתיבה לפי דאפכי' קמייתא לר"י לא צ"ל דרבנן ס"ל עד שעת חתימה וא"ש עיין.

וי"ל עוד הא דפשיטא לי' לרשב"ם דאפכי' קמייתא מסתבר יותר דאי ר"ל אמר משעת כתיבה הרגיש תוס' ורשב"א דצ"ל משעת כתיבה היינו שעת חתימה וזה דוחק, אבל אי איפוך קמייתא ור"י אמר משעת כתיבה אין צריך לדחוק דבאמת ס"ל משעת כתיבה דגם רבנן הכי ס"ל ולכן מסתבר יותר לומר איפוך קמייתא גם סתמא דש"ס סמך על זה ומסיק התם איפוך דנדע דאיפוך קמייתא דלא תקשי איך אמר משעת כתיבה וע"כ איפוך קמייתא. ועפ"ז יובן המשך דברי תוס' שכ' איפוך בתרייתא ומשעת כתיבה היינו שעת חתימה ולכאורה אין המשך לדברי תוס' יהי' איפוך קמייתא או בתרייתא צריך לומר משעת כתיבה לאו דוקא והיינו משעת חתימה, ולמ"ש א"ש דאי איפוך קמייתא י"ל משעת כתיבה דוקא הוא ולכן כשכ' תוס' איפוך בתרייתא כ' דצ"ל משעת כתיבה היינו משעת חתימה, והדברים נכונים ע"ד פלפלא טבא ועיין.

ומדי דברי בסברת תוס' הרא"ש, לא אעלים מאתך ע"פ סברתו בכוונת תוס' שכ' הא דלא מוקמי' על חזקת א"א דהרי גרושה לפנינו ועוד דמוקמי' אותה בחזקת צדקת ונתקשה פ"י טובא דבכל חדא לא סגי להוציאה יאה מחזקת א"א, ואחר שהאריך למעניתו לא מצא מענה לקושיותו רק דב' תירוצי' שייכי' להדדי וזה דוחק דמלשון תוס' משמע דב' תירוצים הם והנ"ל דתוס' ג"כ ס"ל דא"א בעלה משמרתה ומצוי יותר שתזנה פנוי משתזנה א"א אלא דמשום הא לבד בודאי לא מוציאי' אותה מחזקתה אלא בצירוף דגרושה לפנינו, או דמוקמי' אותה בחזקת צדקת, הגם דתוס' לא מתרץ טעמא דר"ל דזנות דא"א לא שכיח משום דבעלה משמרתה מ"מ י"ל דס"ל הכי והא דל"מ כן לר"ל משום דעדיין קשה מדמקשה לקמן לר"ל בגט ארוסה כקושית העולם על תוס' הרא"ש. אלא דקשה לפ"ז מה יענה תוס' להא דקאמר לקמן. למ"ד משום שמא יחפה ניחא בגט ארוסה, לפמ"ש בארוסה א"א לחפות דמוקמי' על חזק' א"א דליכא דמשמרה, וי"ל הא באמת איכא בארוסה ג"כ תרתי הרי גרושה לפנינו וחזקת צדקת, ולא הוצרכנו להעמיס בכוונת תוס' סברת תוס' הרא"ש אלא משום דכ' תוס' ועוד נראה דבכל א' סגי ולזה אמרנו בצירוף תוס' הרא"ש בכל א' מן התירוצים סגי וכ"ז כ' תוס' בהקשותו כאן על עיקר תקנת הזמן, אבל לקמן דקאמר בארוסה לר"י ניחא היינו בצירוף חזקה דהשתא וחזקת צדקת, ולאמת דמתרץ עולא משום תקנת הוולד י"ל לר"י כן ועיין.

והיתה לבאר לפמ"ש לעיל דסברת תוס' הרא"ש לא שייך בנכתב ביום ונחתם בלילה אז אינה משמרה א"כ קשה על תוס' לפי תירוצם פה דמהני חזקה דהשתא לחוד וחזקת צדקת לחוד וכתבנו בצירוף דמצוי יותר שמזנה אחר הנשואין עדיין נכתב ביום וכו' לר"י דפסול משום שמא יחפה הא אז לא יוכל לחפות דאין מצוי יותר אחר גירושין מבין כתיבה לנתינה, אלא בנכתב ביום בלא"ה לק"מ קושית תוס' בודאי יוכל לחפות כיון שכתוב בו זמן וזמנו מוכיח שמסתמא באותו יום נמסר וקלא ליכא כמ"ש תוס' לקמן שימסור לה בצנעה וא"ש.

וע"פ כל דברינו כשנבוא לצרפם יחד עלה בידינו ליישב קושי' תוס' החמורה על רש"י לקמן גיטין הבאי' ממדה"י קלא אית לי' שהקשה תוס' איך נהרגנה והו"ל כאילו אין בו זמן והיא קושי' עצומה עיין פ"י. ולמ"ש י"ל דס"ל לרש"י הא דיוכל לחפות ולא מוקמי' על חזק' א"א, משום דגרושה לפנינו בצירוף דזנות דא"א לא שכיח דבעלה משמרה תלי' ביותר אחר גירושין. ומ"ש תוס' עוד דמוקמי' בחזקת צדקת לא ס"ל לרש"י ולא חזי לצרופי כלל כמו שמפקפק הפ"י דמגרע גרע חזקת צדקת באותו דבר דעכ"פ זינתה ואין לנו רק חזקה דהשתא בצירוף דבעלה משמרה, ונכתב ביום דאינה משמרה הא הזמן מוכיח עליה שנתגרשה מזמן הכתוב, אבל בגיטין הבאי' ממדה"י דליכא טעמא דבעלה משמר' דהא מרוחק ממנה ואפי את"ל דמשמרה ע"י אחר, מאחר שכתב לה גט שוב בנתיים עד שיבוא לידה אינה משומרת ממנו ומכחו והזמן לא מכרעת מידי דקול איכא שלא נמסר ביום הכתיבה ממילא מוקמי' אותה על חזקת א"א ומקטלא, ומיושב קושי' תוס' על דרך סליל ועיין. אלא דקשה לפמ"ש דרש"י ל"ל כלל מ"ש תוס' דמתוקמי' בחזקת צדקת רק חזקה דהשתא בצירוף דבעלה משמרה, קשה מה דקאמר לקמן למ"ד משום שמא יחפה ניחא בארוסה הא א"א לחפות עליה, ונ"ל דבאמת קאמר בשלמא היינו דאפשר לומר דשייך חיפוי, בצירוף חזקת צדקת, אבל באמת אינו כן גם לר"י רק משום דעולא. ולפי דברי קדשו לל אבא מאוה"ג זצ"ל בישוב תוס' הרא"ש המפורסם בעולם דאחר שתיקנו בתולה נשאת ליום רביעי זנות בארוסה לא שכיח דיראה לנפשה שמא ימצא פ"פ וישכים וילך לב"ד, וקודם התקנה הי' שכיח שסבורה שתתקרר דעתו והוצרכו לתקן בתולה נשאת ליום רביעי, ומאחר שתקנו לא שכיח מהאי טעמא דיראה לנפשה שתתגלה קלונה אלו דברי קדשו זצ"ל וש"י. ולפ"ז א"ש דברינו י"ל בארוסה מה"ט יוכל לחפות דתלי' ביותר דאחר גירושין זינתה דכ"ז שהיא ארוסה משמרת נפשה מזנות שלא ימצא פ"פ תחתיו, ובא"א ל"ש משום שמשמרה וא"ש עיין ופה תהי' שביתת קולמסי כעת ויצאתי בכותבת הגסה להשביע נפשך הרעבה לשמוע ח"ת והי' מהטוב ההוא אשר הטיב ה' עמנו והטבנו לך ואין טוב אלא תורה, וה' יאיר פניו אתנו סלה כאשר נלך לאורה, באור פני מלך עליון ית"ש חיים וברכה עד העולם הכ"ד אביך מנשקך מרחוק חותם בברכת אהבה. הק' אברהם שמואל בנימין סופר.

תוכן העניינים

כתב סופר אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה