אור ברסלב

כתב סופר אבן העזר· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה יג

תשובה יב

שפעת שלומים, מגבהי מרומים, לתלמיד חביב מלא עתיק ה"ה י"נ הרב המאוה"ג מלא יגדוש חריץ מעמיק ושואל כהלכה בעל פיפיות כש"ת מו"ה אלי' א"ש ני אב"ד בק"ק דערעטשקא יע"א:

זה שבועות הרבה אשר הגיעני שאלתו, ולא הי באפשרות להשיב דבר בעתו כרצונו ועכשו סוף שבוע זו כאשר הנחתי מעט מלימוד שעורי דאוריי עם התלמידים יחיו פניתי מעט לעיין בשאלתי והוא ע"ד אשה אחת שהיתה לאיש ונתגרשה ונשאת להשני וחיתה עמו איזה שנים ומת מחמת חולי ושוב נשאת לג' אשר לא נמצא עולתה בו ואח"ז על ידי עלילה ואפשר שקר ענו בו נחרץ משפטו שיהי' במאסר שנה תמימה, ונמצא שאיבד עצמו לדעת במקום מושבו במאסר ושחט עצמו ר"ל, ועתה לאשר היא באמצע ימי' רוצית להנשא עוד לאיש ישיש בן ששים שנים והיא אשה מוצלחת במו"מ מ"מ טוב לה למיתב טן דו ובשאלתו ממני לחוות דעתי העני' אם יש לה דין קטלני' לאשר בעלה השלישי איבד עצמו אם מצטרף למיתת בעל שני להיות לה דין קטלני', ומעל' תלמידי שפיר בדק בכ"מ הראוי' ועיניו ישוטטו בראשוני' ואחרוני' והניף ידו בפלפלת כ"ש, ואני להיות עמוס הטרדות אלך דרך קצרה האפשר ובתוך דברינו ימצא תשובה לדבריו:

הנה פתח דברינו יאירו להבין הגה' רמ"א בסי' ט' דמביא דעת י"א דווקא במתו מיתת עצמם אבל נהרג אחד מהם או מת בדבר או נפל כו' וכדומה אינו מזיק ולא חיישינן, והוא מתשוב' הרמב"ן דמייתי ב"י, ובח"מ וב"ש הקשו דדיעה זו היא קיימא דווקא למ"ד מעיין גורם, ואיך סתם הרמ"א בתחלת הסימן בפשיטו' דגם מת מן האירוסין וזה דווקא אי מזל גורם והניחו בצ"ע, ובלאו"ה תמוה איך העתיק דעת יש אומרים דהרמב"ן דחאה בשתי ידים, וכל הראשוני' נקטו כר"א דמזל גורם וכ"ז צריך יישוב:

וטרם אענה ביישוב הרמ"א, אומר לפרש דעת המקילים דמייתי רמב"ן בתשובה וטרח למצוא טעמא ולא מצא דאי משום דלא מתו רק ב' בעלי' הא קיי"ל כרבי ואי משום שאחד נפל או נטבע הא קיי"ל כר"א דמזל גורם, ונלפע"ד בשנצרף שני טעמים יחד משום דלא מתו רק ב' ומשום שאחד נפל או נטבע יצא לאור נוגה טעם המקילים:

הנה הא דקיי"ל בקטלני' כרבי לאו מפורש בגמרא הוא דהא לאו לכל מילי קיי"ל כרבי רק בנשואי' דמתני' דנשאת לראשון ולא הי' לה בנים כו' ודייק הגמרא דאתיא כרבי וכן לענין מי שעבר, אבל בווסתות לא קיי"ל כרבי ולענין ממון ס"ל לתוס' ורא"ש כ"ע מודי' דאין מוציאין עד שיוחזק שלשה פעמים, והרא"ש כ' דמסתבר גם לענין מילה וקטלני' קיי"ל כרבי דספק נפשות הוא ולענין מילה להקל ולענין קטלני' להחמיר בשני פעמים, ונראה בכוונת הרא"ש ויתר הראשוני' דכתבו בקטלנית ומילה משום ספק נפשות משום דלענין ווסתות לא קיי"ל למתני' כרבי דווסתות דרבנן כמ"ש הנמק"י, אבל בדאוריי' היינו לענין איסור דאורייתא קיי"ל כוותי' כבמתני' בנשאה ולא הי' לה בנים וכי כן לענין קטלני' ומילה דליכא רק חששא וחכמי' אומרי' שלא למול במתו אחיו מחשש שמא ימות גם גם הוא כאחיו וכן בקטלני' רבנן חדשו שלא תנשא ואין בכל זה איסור הנאס' מדאוריי' ולא הי' לנו להחמיר כרבי ולכן כתבו כיון דספק סכנתא הוא ובסכנת נפשות ראוי' להחמיר כבדאוריי' ומסתבר להו כן מסברא, ופשוט הוא דחמירא סכנתא מאיסורא דאורייתא וגם מפרשים ע"פ סברתם בנשואים כרבי היינו בכל נשואים דאיירי שם נשואין דמתני' ונשואין דקטלני' דממילא נשמע ממתני' דחמירא סכנתא מאיסורא וה"ה במילה דמאי שנא, גם יש צד לומר בכל דאורייתא ג"כ לא קיי"ל כרבי רק לענין מצות פרי' ורבי' דחמירא טובא בכל מקום ונדחה גם כן עשה דלעולם בהם תעבודו מפני מצות פ"ו כמ"ש תוס' פ"ק דשבת דף ע"א והראשוני' שם לכן מחמירי' כרבי, וכן לענוש ולהעביר רשעים כמ"ש הנמוק"י, אבל בשאר מילי אפילו לענין דאוריי' לא מחמירי' כרבי וזה דעת טו"ז יו"ד סימן ק', הארכתי בזה יען ראיתי מעלתו ני' נתקשה ברא"ש ונמוק"י וטו"ז הנ"ל, ואני ג"כ בתחלת הרעיון נתקשיתי בכ"ז ופרשתי לי הענין כמ"ש והוא פשוט וברור:

ואחר הוצעה זו אומר הא דחייש ר"א דמזלא גרם בוודאי חומרא וחששא יתירא היא והענין בעצמותו רחוק כמו שנכתוב לקמן אי"ה ודי להחמיר כשמתו שלשה בעלי' דוודאי הוחזקה ובשלשה פעמים איכא חזקה בכ"מ הגם דאי ליכא טעם לא מחזיקינן כדמקשה בשלמא מילה אבל בנשואו' מ"ט, וחידש ר"א דכיון דיש לתלות דמ"ג וכיון שחזינן דמתו שלשה אנשים אמרינן הלא דבר הוא ותלינן במזלה אבל כל שלא מתו רק ב' דלא הוחזקה דקיי"ל כרשב"ג רק היכא דאיכא חומר דבר, וכן לענין סכנה אבל כ"כ לא נחמיר בשני פעמי' לתלות במ"ג ולחוש אולי הוחזק', והא דאמר ר"א מזלא גרם בוודאי אית לי' ג"כ מעיינא גרם אלא דמוסיף דגם משום מזלא גרם יש לחוש והיינו אליבא דרשב"ג בשלשה פעמים או לרבי בשני פעמים דס"ל בכ"מ בתרי זימני איכא חזקה גמורה חוץ לענין ממון לדעת תוס', ויש ראשונים דס"ל דרבי גם לענין ממון קאמר רק אנן לא קיי"ל כרבי בדבר שבממון ולרבי ג"כ חיישינן למז"ג אבל אנן להלכה ל"ח למז"ג בתרי פעמים וכולי האי לא מחמירינן:

ומה שהבאנו לומר כן מפני דהי' קשיא לי דברי רש"י שכתב באיכא בנים נתארסה לשלישי למה כ' רש"י לשלישי והוא שלא כהלכת' כרבי, ולדברינו א"ש דוודאי לרבי ורשב"ג עצמו דלרבי בשני פעמים הוחזקה חיישינן למזל גרם, אלא איכא ביניי' להלכתא דלא קיי"ל כן ונקטינן כרבי רק לחומרא בזה ס"ל לרש"י בוודאי לא מחמירי' כולי האי בשני פעמים לחוש כ"כ למז"ג לכן כ' רש"י שנשאת לשלישי שהוחזקה חזקה גמורה כנ"ל, והיתה לבאר מאחר דמחמירים כרבי בנשא' לשני ולפמ"ש דווקא בנשא' לשניי' ומתו בחולי שיש לתלות במעיינה א"כ אין נפקותא במה דמחמיר ר"א בנתארס' לשלישי או נפל דבלאו"ה אסורה, י"ל דס"ל לרש"י דהא דמחמירי' כרבי דווקא לכתחלה לא תנשא ובדיעבד לא מוציאין אותה כשיט' הרמב"ם והריב"ש מחזיק ע"י ונראה טעמ' משום דבתרי לא ברירא דהוחזק' וכן נראה מתשובת הרשב"א, אבל בהוחזק' חזקה גמורה אפשר גם הרמב"ם מודה, ועכ"פ רש"י בוודאי י"ל הכי ס"ל ואיכא שפיר נפקותא בחשש דמז"ג לדידן כמובן, ועוד איכא נפקותא בששני נפל ומת ונשאת לשלישי ונחלה ומת שמצריכין תלתא משום מז"ג ועיין:

אלא דקשי' עלן הא דמפרש רש"י דף כ"ו ע"ב דקושי' ש"ס מאי לאו מיתה אמיתה וגירושין אגרושין ותי' ש"ס לא כו' גירושין אמיתה גם אגירושין קאי דבגירושין ג"כ איכא חששא והיינו למ"ד מז"ג כמובן, ולפמ"ש דווקא בתלתא זימני דמוחזק' בוודאי מחמירי' וחוששי' למז"ג והא התם בתרי זימני גירושין אגירושין לא חיישינן, אלא דבאמת בלא פי' רש"י ושיטתו לענין גירושין קשי' לדידי דהא צריך להבין למה צריך לתרץ לא מיתה אגירושין כו' ובאמת תי' זה דוחק ורחוק מאד לפי הגרסא שלפנינו במתני' וכולן שנשאו ונתגרשו או שנתארמלו כו' קתני תחלה במתני' נתגרשו ואח"כ נתארמלו, ונימא דקאי נתגרשו אסיפא מת הרגתיו, ונתארמלו ארישא המביא גט וטרח ודחוק לאוקמי מתני' כרבי, במרווח הי' יוכל לתרץ הך נתארמלה כגון שנפל ומת או נטבע וכדומה, בוודאי הא לא קשה דיתרץ נתארמלה מן האירוסין דהא קתני שנשאו, וכן ברישא דמתני' איירי בנשואין דקתני נשותיהם ולא קתני ארוסותי' אבל לאוקמי בנפל וטבע אין דוחק גם דנימא דמתנ' מת הרגתיו משמע מת סתם על מיטתו מחמת חולי, מ"מ סיפא דקתני עלה וכולן שנשאו או נתארמלו מתפרש במרווח כגון שנתארמלו שני' שנפל ומת ונטבע ועל המקשן ל"ק כי כן דרכו של המקשן להקשות ורוצה להשמיע אוקימתא דמתני' אבל התרצן למה דחיק כ"כ אבל מיתה דווקא אגירושין דחוק כמ"ש, ומצאתי בבית מאיר שהקשה בקיצור כקושי' זו ולא ביאר וכך עלתה הקושי' במחשבה לפנינו, והפשוט דאזיל השקלא וטריא המקשין והתרצן למ"ד מז"ג, ומכאן ג"כ ראיי' דהלכה כמ"ד מז"ג, אלא דקשי' לפמ"ש דבתרי פעמים כ"ע מודה דלא גזרינן כל כי האי הדרא הקושי' כמובן לכן צריך אני לומר דהמתרץ תירוץ לפי קושי' המקשן מתני' דלא כרבי היינו דלרבי עצמו דס"ל תרי זמני הוי חזקה בוודאי תלי' במז"ג למאן דס"ל הכי ומתרץ די"ל מתני' כרבי עצמו אתיא ומיתה אגירושין וכו' אבל לאמת דמסיק לקמן דמתני' לצדדי' ס"ל כרבי ואנן מחומרא נקטינן כרבי בקטלני' להחמיר משום סכנת נפשות כולי האי לחוש למז"ג ל"ח ואתיא מתני' במרווח ע"ד שכתבנו בנפל או טבע וכדומה, והא"ש ג"כ דמפרש רש"י בגרושה אמיתה דווקא כי כן משמע לשון המתרץ ותוס' נדחק ול"ק מה שהקשיתי לדברינו דמתרץ התרצן דמתני' כרבי עצמו אתיא וא"ש:

ובמאי דכתיבנא א"ש סוגי' דכתובו' ר"פ נערה שנתפת' דמדייק מסיפא דלא קתני נתארמלה ודייק תוס' דהכי הי' יוכל לדייק מרישא וכ' משו' מאן דס"ל מעין גורם, ולפמ"ש לכו"ע לא רצה לדייק מרישא ולומר דקמ"ל כרבי דבאמת לא ס"ל מתני' כרבי בכ"מ רק להחמיר ולא מחמירי' כ"כ לחוש למזלא גרם כדכתיבנא ועיין:

ולפ"ז אומר אני הא דפשיטא לרש"י דווקא בבעל שלישי ס"ל לר"א דתליא במ"ג לפי דלא קיי"ל כרבי בכ"מ מ"מ מנ"ל לרש"י לומר בפשיטות כן, נראה לי דקשיא לרש"י כיון דר"א לא מצא שום משמעות ורמיזא לומר דחיישינן למז"ג מנא לי' לומר כן לתלות במזלא שהוא רחוק והלא בוודאי קרוב לתלות במעיינ' מושחת ומורפש ולדבריו צריך לדחוקי גם כן טובא במתני' דף כ"ו מיתה אגירושי' והוא דחוק ורחוק מנ"ל לדחוקי כ"כ, לכן החכים רש"י דגם ר"א לא אמר זה לפי דלא קיי"ל כרבי דבשני פעמי' הוה חזקה רק לשלישי דמוחזקת ועומדת אז חיישינן למז"ג כמ"ש, והא"ש דרב אשי מוקי מתני' במרווח דהא באמת לא קיי"ל למתני' כרבי לכל דבר וי"ל נתאלמנה שנפל וגירושין אגירושין נמי ל"ק דלא חיישינן בשני פעמים למזל גרם כנ"ל ועיין:

ולולי דמסתפינא הוי אמינא מלתא חדתא דמסתימ' רישא בגרושה דגם כן חיישינן נראה דלכ"ע בגרושה חיישינן מדלא הזכיר כלל שם מלמ"ד מז"ג, והי' נראה לי להטעים טעם פלוגתא דמאן דס"ל מע"ג ור"א אמר מזלא, גרם מה טעם בפלוגתא זו, הא דמעין גורם י"ל גם ר"א מודה אלא דמוסיף והולך דגם למז"ג חיישינן, אבל מאן דאמר רק מעין גורם מאיזה טעם ל"ל גורם ג"כ, נ"ל דבאמ' לפי שיטת רש"י דיש לתלות גירושין במזלה והיינו דריעא מזלה שלא יהי' לה בעל לפרנסה כמ"ש בתשובת הרא"ש ומן השמים משניאות אותה לבעלה עד שתתגרשה מחמת שנאה ולא זכתה שתהי' לו לעזר ויגרשנה ותלך, איך נימא במתו בעלי' דמזלה גרם שימותו כדי שלא תשב תחת בעלה למה ימות משו"ה בלא עתו הי' יותר טוב דלגזור מן השמים שתהי' שנואה ולא ידורו זה עם זה עד שיגרשנה ולמה לגזור מן השמים כולי האי מיתה על בעלי' וצ"ע ולא ידעתי פתר רק לומר לרש"י דכך מזלה שימותו בעלי' דלא כרא"ש משום מזונות אלא כפשוטו שמזנה שתהי' מצוערת טובא ותתאלמן, או אפשר ע"ד שכתב הרא"ש שריע' מזלה שלא תשב תחת בעלה וע"י שמתו בעלי' יחוש כל אחד לעצמו וימנעו מלנושאה ויחושו למיתה משא"כ בגירושין לא יחושו כ"כ כצ"ל, ועכ"פ מצאתי טעם מאן דאמר מע"ג ולא רצה לחוש למז"ג, דאי משום מזל גורם הי' סגי בגירושין ובהא פליגו, ולכן ס"ל לרש"י גם לר"א חשש רחוק הוא ודווקא בשלישי חוששין לומר כיון דהוחזקה בשלשה פעמים עי"ז ולא להחמיר כל כך אפילו בשני פעמים, ולפ"ז בנתגרשה ב' או ג' פעמים לכ"ע חיישינן משו' מזל גורם שתתגרש מבעלה וא"ש סוגי' דף כ"ו לכ"ע, ומשו"ה לא מתרץ מיתה אמיתה שנפל ומת דגם למ"ד מע"ג מ"מ קושי' גירושין אגירושין כו"ע מודים והוצרך ע"כ לדחוקי גירושין אמיתה ומתרץ מיד ג"כ מיתה אגירושין ובכל גווני נתארמלה קאי כנ"ל:

ולזה י"ל עוד גם דכתיבנא דס"ל לרש"י דל"ח למז"ג רק בנשאה לשלישי כל זה דווקא במיתה, אבל לענין גירושין דלכ"ע חיישינן למז"ג דמסתבר לומר מכח דריעא מזלה נתגרשה גם בשני פעמים חיישינן אפי' לפי מה דלא קיי"ל כרבי רק להחמיר בחמירתא בסכנת נפשות ובגירושין ל"ש סכנת נפשות רק שתגורש גם מזה וקשין גירושין לישראל ומזבח מוריד דמעות (וצ"ל היינו אם היא לשני זיווג ראשון ודלא כפר"ח שהעלה גם בזיווג ראשון רק אם נשאה בתולה ולא בעולה) כבשלהי גיטין מ"מ חומרתא דסכנתא ליכא, מ"מ חיישינן למז"ג דקרוב לתלות במזלא לכ"ע וכמ"ש:

אלא דקשי' עלן סוגי' דכתובות ר"פ נערה שנתפ' טעמא דהשיאה וגרשה השיאה ונתאלמנה אבל נתאלמנה תרי זימני לא, לרש"י הי' יוכל לומר גם כן הא נתגרשה ונתארמלה תרי זמני לא, ובאמת שזה קושי' שיטה מקובצת שם על רש"י, אלא דקושי' זו בקל נדחת דאמר כן משום דרצה לדייק גם למ"ד מע"ג דלדידי' לא א"ש קמ"ל כרבי דעדיין למה לא נקיט נתגרשה תרי זימני וצ"ל לאמת משום דרצה להשמיענו כרבי כמ"ש הר"ן שם ועכ"פ לדידי' לא יכול לומר אם נתאלמנה ונתגרשה תרי זימני לא וכעין שכתב תוס' שם דלא דייק מרישא משום הך מ"ד דמע"ג, אבל לפמ"ש דלכ"ע בגירושין חיישינן ותליא במז"ג הדרא הקושי' יאמר נא אבל נתאלמנה ונתגרשה ב' זימני, ולכן צריך אני לומר דגם בגירושין לא חיישינן למזל גורם רק בתלתא זימני אבל בתרי זמני להחמיר כולי האי לא חיישינן ובגרושין וודאי א"ש דהא אין כאן חשש סכנה וגריעא מאיסור דרבנן דלכו"ע לא חיישינן לדינא בשני פעמים, והא דיבמו' דף כ"ו משום דרצה לתרץ דמתני' כרבי עצמה אתיא כמ"ש לעיל, וכן סוגין ש"ס לתרוצי לרווחא אפילו תימא להך תי' א"ש אבל לאמת לא קיי"ל למתני' כרבי רק בחמירתא ולכן לענין גירושין ל"ח, ולכן לא מדייק אבל נתגרשה תרי זימני לא משום דקמ"ל כרבי דלענין גירושין לא קיי"ל כרבי, ומיושב ג"כ קושית ש"מ בפשיטות כהנ"ל ועיין:

ולפ"ז לדינא מודה רש"י דבתרי זימני בגירושין ל"ח למזל גרם דליכא סכנתא הגם דאין רחוק כ"כ לתלות גירושין במזל כמו לתלות מיתה כמ"ש, מ"מ הא לא נקטינן כרבי רק בדאורייתא או בסכ"נ משא"כ לענין גירושין:

וגם במתו בעלי' דאיכא חשש סכנה מ"מ כיון דחשש דנז"ג לענין מיתה רחוק לתלות במזל חדא דהי' אפשרות הגזירה שתהי' בלא מיתת בעל על ידי גירושין ועוד בלאו"ה רחוק מן השכל שימות בשביל מזל שלה ולכן ס"ל לרש"י דווקא היכא דהוחזקה בשלשה פעמים כמ"ש והא"ש לפרש בזה טעמא דמקילין דמביא רמב"ן דבתרי זימני הקילו הגם דקיי"ל כרבי אלא שהי' אחד נפל או נטבע הגם דקיי"ל דמזלא גרם מ"מ כולי האי לא חיישינן בתרי זימני לתלות במזל, ואפילו לדחולקי' על רש"י וס"ל דאי דאפשר לתלות גירושין במזלה דרצונו הוא לגרש ולא תלינן בדיד' וכ"כ ריטב"א ביבמות דף כ"ו ובש"מ בכתובות בשם הראב"ד וכן דעת רוב ראשוני' ואין מי שאזל בשיטת רש"י רק נמוק"י יבמות, מ"מ הלא כתבנו דרחיק בעצמותו לומר מת זה בשביל דריעא מזלה שלה ודווקא בשלשה פעמים חיישינן בזה וזה נימוקו של המקילין דמייתי רמב"ן כנ"ל, ויפה עשה רמ"א דהביא דיעה זו וקבעה בשו"ע דיש סיוע לדיעה זו ברש"י כמ"ש ולא מצינו בראשונים שחולקים ע"ז רק הרמב"ן בתשוב':

אלא בכל זאת לא באנו אל מקום ישוב ליישב קושי' ח"מ וב"ש על הרמ"א דבתחלת הסימן מסתם קסתם דגם בנתארסה חיישינן וזה סותר למה שהביא אח"כ להקל בנפל והול"ל דגם בנתארסה יש להקל, ולפמ"ש דווקא בתרי זימני מקילין הלא הרמ"א הגיה והכניס נתארסה כלשון מחבר דאיירי בתרי פעמים ואכן בדברינו הסמוכים מצאנו ישוב עכ"ז:

לכן בחרתי לי דרך אחר עוד להטעים טעם לשבח המקילין שברמב"ן ויתיישב ג"כ הגה' רמ"א וינצל מקושי' ח"מ וב"ש, תחלה אומר אני דנ"ל מהרמב"ן על שיטת המקילין שכ' בטבע מת או נפל מדחשיב ומנה כל האי ולא הזכיר נהרג או מת במגפה דחיישינן לקטלני' נראה דבמת במגפה או נהרג ס"ל דלא חיישינן ועכ"פ לא ברירא לי' דחיישינן, והנה במת במגפה כבר כתוב בריב"ש ובתה"ד וברי"ו דיש מקום לומר דאין לתלות במזל שלה כי מכת מדינה היא, אבל בנהרג לא מצינו רק בתה"ד בנהרג עם הציבור ר"ל משמע אבל נהרג יחידי בכלל קטלני', אלא דנ"ל מסברא לומר ניהו דמזל גרם שימותו בעלי' באיזה סיבה שיהי' שיחלה וימות או עולה באילן ונופל מת במקומו, אבל לא יוגזר עליו מן השמים לתת בדעת בן אדם שיהרוג נפש וירשיע כ"כ להכות נפש נקי בידים וזה תליא בבחירה ורצון אדם ההורג, ואין לתלות זה משום מזל דידה אלא מקרה היא או בשביל עון אשר חטא ודמו הנה נדרש, ולא משום לתא דידה כנ"ל מסברה נכונה ומושכל:

אלא דקשי' עלן מסוגי' יבמות דף כ"ו דלא מתרץ נתארמלה שנהרג, אלא בלאו"ה קשה לדסוברי' במת במגפ' ליכא משום קטלני' לימא מתני' בהכי, וראיתי שוב בב"מ שהרגיש בזה וכ' דלא משמע להו דאכפל תנא לאשמעוני' במת בדבר ע"כ, ולדידי קרוב הוא בוודאי אי תנא דינא דקטלני' אתי לאשמעוני' הי' רחוק להעמידו בדרך רחוק ובאופן זה דווקא, אבל הא תנא אתי לאשמעונין דאם נשאו כבר ונתארמלו ליכא חשש רינון היינו היכא דליכא משום קטלני' יהי' באיזה אופן שיהי' גם משום חשש רינון וחשדא ליכא ואין בזה דוחק כלל, אבל באיקומתא לא מיתה אגירושין הדחיק גדול מאד כמ"ש לעיל ותשא כהנ"ל, ונ"ל מש"ה הוכיח רש"י דקושי' ותי' ש"ס קאי גם אגרושה דגם בגרושה שייך לחוש למאן דאמר מז"ג או אפילו לכ"ע כמ"ש לעיל והוצרך ע"כ לתרץ ולדחוק, אלא לרוב ראשונים דחולקי' על רש"י בהא דגרושה קשי' יאמר נתארמלו בדבר או נהרג לפמ"ש:

ונ"ל דמאן דס"ל מת בדבר ליכא חשש גרס כמ"ש שגרס הרי"ף במתני' נשאו ומת או נתגרשו וגרסת הרי"ף משונה בתרתי דלגרסא שלפנינו נתארמלו ובגרסא שלו מתו וגם מוקדם מת לנתגרשו ולפ"ז לק"מ דלא מתרץ מת בדבר או נהרג דסתם מת היינו מיתה הרגילה שאינה של דבר וכ"ש שאין להעמיס נהרג, ועוד הא כל עצמינו ל"ק לנו רק על התרצן דדחיק טובא לומר מת אגירושין ובמתני' איפכא קתני דמקדים נתגרשו ואח"כ נתארמלו, ולזה לק"מ דבמרווח מתרץ דמת קאי אגירושין דקתני תחלה ונתגרשה אמיתה דקתני אח"כ ומתני' מדויקת מאד דבמשנה ראשונה מקדים גירושין המביא גט ואח"כ מת הרגנו כו' ובבתרייתא מקדים ואי מיתה אמיתה הו"ל להקדי' בסידורא דרישא, אבל לפי תי' ש"ס א"ש במרווח, ונקיט הכי הגם גם מיתה אמיתה יש אופן במת במגפה או נהרג, מ"מ נקיט מתו סתמא דכולל הכל וקאי אגירושין, ולפי גרסא שלפנינו והיא גרס' רש"י א"ש משום דרצה ליישב מגירושין וא"ש לכל השיטו' ופירושי' כנלפע"ד:

ואחר שאמרנו דבנהרג יש לומר דאין לתלות במזל יש להוסיף עוד גם בנפל ומת במקום שנפל, יש לפקפק דניהי דמ"ג שימותו בעלי' כדי שלא תשב תחת בעל, אבל שימות במיתה משונה שלא כדרך הארץ מושכב על מטתו וחלה ויצוה לביתו, זו היא גזירה רעה ר"ל רחוק לתלות במזלה למה ימית במיתה כזו לולי שחטאו ישא האיש הוא או ניתן אל המקרה ואינו מושגח, ולא מזלה הוא, והא דקאמר הש"ס אי נמי עולה לאילן ונפל ומת היינו שמחמת נפילה חלה ומת אח"כ על מטתו, והיתה נפילה סבה לחליו ומיתתו, או דש"ס קאמר הכי בדרך אי נמי, אבל קיי"ל הכי ניהו דוודאי הלכתא כר"א שהוא בתרא וריטב"א מוסיף דהא רב אשי שמע לדרב מרדכי ולא נראה לו הכי הלכתא, אבל לא מוכח דהלכתא כהך איכא בינייהו בנפל אלא בנתארס', ועוד ויותר יש לומר כיון דלמ"ד מז"ג צריך לדחוקי לפי גרס' שלפנינו במתני' דף כ"ו כמ"ש והארכנו למ"ד מע"ג אין כאן דוחק כלל י"ל בנפל ומת לכן מן הראוי' לומר טעמא דמע"ג מלסמוך על שנוי' דחוקי' מ"מ כיון שר"א בתרא אמר טעמא דמז"ג לא דחינן דבריו מהלכה, וגם אי נימא דגם לר"א בנפל וכדומה ל"ל דתלי' במז"ג אתי' מתני' גם לדידיה במרווח נתארמלה בנפל, וסוגי' דיבמות דף כ"ו דנדחק לתרץ היינו לפי הא"נ בנפל ג"כ חייש ר"א, אבל לדינא לא קיי"ל כשנוי' דחיקא, וקיי"ל כר"א בנתארסה אבל לא בנפל וגם ר"א לאו בהכי אמרה והחילוק רב לתלות שמת במיתה משונה לא תליא במ"ג דילה, וא"ש טעמם של הי"א ומקילין שברמב"ן ומביא' הגה' רמ"א דיש מקילין במת בדבר או נהרג או נפל ומת והכל מחד טעמא דכתיבנא אפי' למ"ד מז"ג לא תלי' בכל אלו במזלה, אבל בנתארסה סתם וכ' דין ברור דחיישינן דקיי"ל מז"ג כנ"ל והוא דרך נכון בעזרה"י:

ואחרי דברינו אלו נבוא לדון בנדון שלפנינו, כיד ה' הטובה עלינו, הנה לפי דעת הי"א שברמ"א שנראה שדעתו נוטה להם ורבים סומכים ומקילים אפילו בנפל גם במאבד עצמו לדעת לא יבצר מאופנים אלו שברמ"א, ואפילו לפי דעת רמב"ן דפליג בנפל וטבע, מ"מ הרי כתבנו דבנהרג מודה כיון דתלי' ברצון איש ואיש שיהרוג אחרים וישפוך דם נקי, וכן במאבד עצמו לדעת שופך דם עצמו בוודאי רחוק מן הדעת לומר מזל גרם שיאבד עצמו לדעת ורשעתו עצומה ומאבד עצמו בשני עולמות, ואי משום מז"ג מי חסר לבעל הסיבות ית"ש לסבב באופן אחר וכ"ש דבחירה בידי אדם ואינה בידי שמים והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ואיננה בידי שמים שיעשה עבירה חמורה כזה שיחטא כ"כ ויאבד עצמו לדעת חלילה:

אלא די"ל אולי רוח רעה מבעתהו לשעה ולא בדעת עשה בנפשו ואין חטא בידו ובתשובת ח"ס יו"ד סי' שכ"ו אות א' כ' דכל דאיכא למתלי בכגון זה תלינן שלא מדעת עשה אלא מפני ר"ר או מפחד שיתעללו בו נכרים כמו שמצינו בשאול, וה"נ בנדון דידן קרוב לתלות ונראה מפני פחד ואימת יסורים עשה כן ויש לתלות במזל גרם שיהי' ר"ר מבעתהו עד שימית עצמו, וכ"כ מעלת תלמידי פר"מ ני' לפי דרכו, מ"מ לפי דעת רמ"א אפילו בנפל מקיל כל שכן בנדון שלנו, אבל לפמ"ש לצאת דעת רמב"ן דמודה בנהרג מפני דתליא בבחירת ההורג לחטוא כ"כ וסברא זו ל"ש במאבד עצמו אם רוח רעה או פחד מבעתהו, מ"מ אמינא דבנידון כזה כ"ע מודי', בשנעמוד על גוף הדבר שתלה ר"א במזלה דריעא מזלה לכן מת, והוא תמוה מאד וכי משום דריעה מזלה ימות זה, היא נענשה בעונה שלא יהי' לה פרנסה והוא יענש במיתה עבורה מה שהיא עצמה לא נתחייבה אתמהה לכן נלפע"ד שכך היא המדה בוודאי אין מיתה בלא חטא או ששנותיו קצובי' לו מיום הולדו, אלא זכה מוסיפים (כדאיתא בש"ס יבמות דף נ' ע"א) ואם חטא וראוי לעונש מיתה יש זכות שתולה לו, או השי"ת מאריך אפו וכדומה וכ"ז ממדת חסדו וטובו ית"ש, ולזה מהני דריעא מזל שלה שלא יהי' לה בעל והוא ראוי' למיתה אלא שהי' מרחמים עליו מן השמים ומשום דנגזר עלי' שלא יהא לה בעל אין מרחמין עליו ואין עושים לפנים משורת הדין עמו, ולכן כל שהוחזקה שמתו בעלי' תולים שמזלה גרם להם והרוצה לישאנה יחוש לנפשו דהוא כמעמיד עצמו במקום סכנה שהזהירו רז"ל שהשטן מקטרג כו' ואמרו ז"ל בר"ה דף י"ו ע"ב שלשה דברים מזכירין עונותיו של אדם ואחד מהם קיר נטוי ועיין פי' רש"י שם כנ"ל, ועפ"ז יובן מה שצ"ל אם מת בעל אחד ונשאת לאחר וחיתה עמו כמה שנים ומת איך נחוש דריעה מזלה והשנים או שלשה מתו משום מזלא גרם הלא ע"כ אם נתלה במזלה כבר ראשון שמת משום דמז"ג דריע לה והיינו שלא יהי' לה מזון ומחי' כמ"ש הרא"ש והלא חזינן שהיתה תחת בעל שני ומתפרנסת משלו כמה שנים והוא כבר הורע מזלה וע"כ דלאו מחמתה מת ומצאתי אחרי רואי בתשובה חו"י סי' קצ"ז שהתעורר ע"ז, ורצה לחדש דווקא בשמת השני מיד ולא מלאו לבו להקל משו"ה יעיי"ש:

ולפמ"ש ניחא דניהי דריעא מזלה בראשון שמת היינו שמחמתה חפשו במעשיו כעומד במקום סכנה ומת, והשני לא הי' מחויב מיתה מצד מעשיו עד עת שמת וגם זה מחמת דריעה מזלה וכן ג' וכיון שאנו רואים שכולם מתו תחתי' תלינן בה ואומרים שכל אחד יחוש לעצמו כהנ"ל כנ"ל נכון בעזרה"י:

וארווח לן נמי מה שהקשיתי לעיל לרש"י דאפשר דמזלה יגרום שיגרשו אותה בעלי' איך נאמר דמצד מזלא מת הלא היה אפשר שיגרשו אותה, ולהנ"ל א"ש דבאמת הי' מחויבים מיתה ולולי דריעא מזלה הי' מתחסדים עמו וחי חיי חנם של חסד וכהנ"ל:

ומעתה גם בנהרג או נפל ג"כ יש לתלות במזל שלה היינו שנתחייב עונש ארבע מיתות דלא בטלו בזה"ז (כדאיתא כתובו' דף ל' ע"ב) ויענש בדוגמא כעין מיתות ב"ד כמבואר בדברי חז"ל, אלא שהי' מאריכי' לו באיזה זכות או חסד חנם ולפי דריעא מזלה נתקיים בו הראוי' לו ובמקום סכנה היא לו ונתעורר הדין עי"ז, ולכן ס"ל לש"ס ה"ה בנפל, וה"ה נהרג וטבע וכדומה:

אבל במאבד עצמו ולוקח נפשו מלבד מ"ש דתלי' בבחירה ורצון האדם וגם ל"ש לומר דמשמים נגזר עליו בחטאו שיאבד עצמו דפשיטא דאין זה בכלל עונשים דלגזור עליו מן שמיא שיאבד עצמו לדעת אלא ברצונו ובבחירתו השחית התעיב לקחת נפשו בזדון, ואי תונבא דקניט ליה ורוח רעה מבעתו, אי הי' נגזר עליו בחטאו שיהי' רוח רעה מבעתהו או יהי' ברתת ובפחד עד שממילא מכח שאין דיעה בו איבד עצמו ושפך דמו, א"כ אין המיתה מצידה רק במקרה מחמת שיענש בשגעון וברוח רעה בא לידי כך, ואם נאמר שיענש שיה' ר"ר מבעתהו עד שימית עצמו והעונש המיתה שימית עצמו בוודאי לאו חטא גורם שיענש למות במיתת עצמו, ואינו במיתת ועונשי ב"ד, (ואינו דומה להם כי מיתת ב"ד דווקא על ידי אחרים וה"ה בדין ד' מיתות ב"ד מחמת חולי וכדומה ולא על ידי עצמו) וממילא אין לומר מכח מזלה נגזר עליו כל כך שיהי' ר"ר עליו או פחד בני אדם עד שיקח נפשו וישפוך דמו בקרבו, לכן נלפע"ד דבמאבד עצמו יש להקל טובא יותר מבכל שארי סיבות שונות כמו דבר הריגה וטביעה וכיוצא בו, וכ"ש בצירוף כל מ"ש לעיל באורך:

עוד רגע א' אדבר בהאי ענינא מה שחידש לן הנוב"י קמא חא"ע סי' יו"ד דלפמ"ש הרא"ש דמזלה גרם שלא יהי' לה בעל לפרנס' ותחי' בעניות אם היא עשירה ומפרנסה עצמה אחר מתת בעלים בריווח שוב ל"ש לומר שמזלה גרם שתהי' עניי', ואאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בח"ס א"ע ח"א סי' כ"ד חולק עליו מגמרא ומסברא, מגמרא מש"ס כתובות פ' נערה שנתפ' דלפי' ריב"ן מדייק מדל"ק אירסה ונתאלמנה ונשאת כו' והיינו למ"ד מ"ג ולנוב"י הלא יש לה מזונות מן האב כשנתאלמנה וע"כ דליתא, והנה הי' יוכל להקשות בפשיטות מש"ס יבמות דאמר איכא בינייהו נתארסה ומת הלא מן האירוסין אין לה מזונות ולמה הוא מת מן האירוסין הלא אין לה כלום ממנו ובאמת הי' זה קשה לדידי ואמרתי כיון דמיועדת ותכלית הקדושין שיכניסה לחופה ומזלה גרם שימות קודם שנשאת לו שלא יהי' לה מזונות אפילו שעה אחת, שוב מצאתי שכ"כ בחו"י סי' הנ"ל וב"ש, ונ"ל לכן נשמר בח"ס מזה והקשה מש"ס כתובות הלא חוזרת לבית אביה וסוף כל סוף יהי' לה מזונות, אלא דאין זה קושיא כ"כ דבלאו"ה דחה תוס' שם ועוד אטו התחייבות על האב לזונה ולשעבד עצמו עבור בתו משא"כ מזונות הבעל מחויב הוא לכהפ"ח מדרבנן ומשועבד לה לפרנסה ולהלבישה ולכבדה יותר מגופו וחיובו חיוב עולם כל ימי חייה, וכעין זה פקפק מעלתו ני', ומסברא חולק עליו דאין כוונת הרא"ש באכילה ושתיי' תוס' אלא שיקרא שמו עליו ומכלכלה בעונה האמורה בתורה וכדומה, ודעת קדשו של אאמ"ו זצ"ל להכניס כל זה בכוונת הרא"ש דלאו דווקא עוני של מזונות קאמר הרא"ש, ואני אומר מסברא גם אם יש לה עושר ותוכל לפרנס עצמה מיגיע כפה ומוצלחת מ"מ טוב לה שתהי' מתפרנסת מבעלה וכל צרכי' עליו ומשתעבד עצמו לה ומלבד שמרווחת שלה שנותר לה וגם אם הכנסות שלה הוא באחריותו מ"מ קל לה לחיות שמקרב לה הנייתא מבלי שדאגת פרנסה עלי' ובטוח לבה יותר דע"ע בכל זמן ורגע היתה בדאגה אולי יחסר לה המזג ותהי' יורדת ומזל מתגלגל ומתהפך, ותחת בעלה יש לה מי שצריך להטריח עבורה, לכן גם כשהיא בפני עצמה באלמנותה מתפרנסת עצמה בריווח מ"מ יש לתלות שמז"ג שלא יפרנס אותה בעלה משלו כנ"ל פשוט, חוץ באופן שהיתה מקבלת עלי' לעסוק במסחר ולפרנס עצמה משלה אז אפשר יש מקום לסברת הנוב"י שאין לה ריווח פחתיו, ובכ"ז יש לפקפק שלבה בטוח יותר דאם לא יהיה לה שבעלה מחויב לפרנסה וממילא מתענגת יותר עכשיו בשלה שאין לה לדאוג כ"כ ולומר מה נאכל למחר:

אלא בהא קאמינא דיש לצרף ולעשות סניף באופן שתחת בעלים ראשונים לא הי' לה משלה ומתפרנסת משלהם, ואחר שמתו מתפרנסת עצמה בריווח, הגם שי"ל גם ריע מזלה שלא תהיה תחת בעל או מטעמים דכ' בח"ס שתקרא שמו עלי' או משום הטעם שכתבתי אני בעניי דמרווחת את שלה או שלבה בטוח יותר ומתענג' בטוב לב, מ"מ עכ"פ לא הוחזקה דריעא מזלה כל כך אלא שלא יהי' לה פרנסת בעל ותחי' בעוני וכיון שנשתנה מזלה ויש לה משלה ומוצלח' במו"מ, כיון שנשתנה מזלה תו לא חיישינן למידי במה שלא הוחזקה אבל אם גם תחת בעלה ראשונים היה לה משלה ויכולה לפרנס עצמו או אכלה משלה, מ"מ מוחזקת היא שמתו בעלי' תלי' במזלא גרם שלא תהי' תחת בעל שיפקח על עסקי' כשלא יהיה לה לאחר כך או מטעמא דח"ס כנלפע"ד:

וכ"ז דווקא אי אחד מבעלים מתו שלא מחמת חולי וליכא רק משום מז"ג, אבל כל שמתו מחמת חולי שיש לתלות במעיינה נ"ל הגם דפסקינן מזל גרם כר"א היינו שגם המז"ג, אבל מודה ר"א דתליא ביותר במעיינה שקרוב יותר כמ"ש כבר לעיל, ומוכרח הוא דאל"כ יאמר איכא בינייהו דיש חומרא למאן דס"ל מעין גורם באופן דכ' הנוב"י שאינה צריכה לבעלה וע"כ דכ"ע מודים דמע"ג רק רב אשי בא להוסיף דמזלא ג"כ גרם היכא דל"ש לתלות במעין גורם תלינן במזלה כיון דחזינן דמתו לה שנים או שלשה לכל מר כדאית ליה והנוב"י הרגיש בעצמו דל"ש דבריו רק למ"ד מזל גורם וכתב הלא קיי"ל כמ"ד מז"ג ס"ל דלקולא ג"כ נקטינן מז"ג ולפע"ד כמ"ש הוא הנכון:

בהא סלקא דבעובדא דידן נראה מכמה טעמים וסניפים להקל להלכה, מ"מ למעשה לא בעינא שיצא היתר מידי ותא חזי מ"ש בתשובת הר"ן בתשובה סי' כ"ח שירא להכניס ראשו להקל במילי דסכנתא וכ"כ בחו"י בסי' קצ"ז, וכן בח"ס בתשובה הנ"ל לא בא אלא לצדד צדדים ואנן מה נענה בתרא והוצעתי הדברי' הנאמרי' לפניו וכחפצו ורצונו יעשה וד' יורהו דרך יבחר, ויציל אותנו משגיאו', יעשה עמנו לטובה אות אמת ואות חיים לטובה הכ"ד אוה"נ דש"ת הנ"ל:

אחר חיתום המכתב נזכרתי שיש תח"י עוד מכתב בענין זה אשר עוררני בלוחות שני' להשיבו עד"ז, וראיתי בו שמביא דקדוק אחד לו מרב חסידא בספרו שאינו בנמצא אתנו וההוא נתקשה במשנה פ"ט דיבמות נשאה לכהן ומת נשאה ללוי ומת נשאה לישראל דכבר בתרי זמני נתחזקה ואסורה לישראל והו"ל לש"ס למידק מתני' מני רשב"ג דאלו"ה הו"ל למתני דרך היתר שגרשה לוי ומותר' לשלישי ע"כ, והנה הי' יוכל להחזיק דיוקו יותר מדמסיק לעיל דף ס"ד ע"ב בנשואין כרבי וכתבו הראשוני' גם בנשואי קטלני' ובכתוב' פ' נערה שנתפ' דייק מתני' קמ"ל כרבי בקטלני' וממתני' זו יש לדייק כרשב"ג ובש"ס יבמו' דף פ"ו ע"ב לא דייק מידי לומר רשב"ג היא ולומר מתני' בעברה ונשאה לישראל או לא הכיר בה ולרמב"ם דנשאת לא תצא או לרא"ש דתצא מ"מ י"ל דבאיסור נשאת ישראל, מ"מ למה למתני' למנקט באיסורא יאמר נא שנתגרשה מלוי וקושי' זו צ"ע לכאורה:

והנה הרב המחבר העלה מכח זה ע"פ דרכו בנסתרות ע"פ הזוהר דרוחו של ראשון מזיק לה שמנצחי' ולוחמים הרוחות של ראשון ושני ולא ידון ב' רוחו' בקרבה, והעלה אבל יש לה בן משני כבר יצא רוח ראשון ולפ"ז א"ש מתני' שיש לה בן מלוי אלו דבריו, ותמה אני הלא לפי הזוהר ע"כ משום דמעיינה גרם דלפי דברי רב אשי דמזל גרם לא שייך כל זה וא"כ עדיין קשה לר"א מני מתני' רשב"ג, והו"ל לש"ס לדיוקי הכי כמו שמדייק בדף כ"ו ע"א מני מתני' דלא כרבי, ובאמת למאן דאמר מעין גורם לק"מ ממתני' די"ל דמת השני הלוי מחמ' נפילה וכדומה דא"א למתלי במעיינה, ול"ק רק למ"ד מז"ג כמו שמדייק לעיל דף כ"ו להך מ"ד והדרא הקושי' מדלא דייק כן ונשאר בקושי' ממתני' הנ"ל, ובישוב קושי' הלא למ"ד מז"ג נ"ל דמוכח כמ"ש לעיל באורך דמ"ד דחיישי' מז"ג רק כשמתו לה שלשה בעלי' דמוחזקת ועומדת לכ"ע שמתו בעלי' ואם אין לנו טעם לתלות בו אין לומר שהוחזקה כדמקשה מ"ט וס"ל לר"א דגם במזל יש לתלות אבל כ"ז דליכא נתחזקה בשלשה לחוש שמא בשני פעמים ג"כ איכא חזקה ומז"ג בוודאי אין אומרים לחוש לב' פעמים ולתלות בדוחק דמז"ג, וניהי דמחמירים בב"פ כרבי ומתני' דכתובו' הכי דייקא בקסלני' דווקא לענין מעיינה גרם מחמירים ולא בהא דמזלא ונפקותא מדר"א דמז"ג מלבד מ"ש לעיל לענין להוציאה דמשו' שני פעמים אין מוציאין עוד איכא נפקותא כששני נפל ונשאת בהיתר לשלישי ומת גם הוא שוב אסור' משום דאיכא לתת טעם ולתלות במזלא חיישינן לה ולפ"ז מיושב קושי' הנ"ל ממתני' דא"ש למ"ד מז"ג גם אי מתני' כרבי, וגם דינו אינו מוכרח לחלק אם הי' לה בנים דמשום דמע"ג י"ל בנפל ועיין, ודברי הזוהר מוב' בחו"י סי' קצ"ז וכ' דלפ"ז בנתארסה מותרת ומהתימ' דלא הביא ש"ס יבמו' דף ס"ד קאמר דאסורה דמז"ג, אבל כ' דאין סומכי' על דברי קבלה, ואני אומר הנסתרות לד"א, והנגלות בש"ס לנו ולבנינו ע"ע, שילתפ"ב נגהי ליום ה' פ' וישב כת"ר לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

העתק השאלה

שלמא רבא מן שמיא וחיים לה"ה הרב הגאון הגדול המפורסים נ"י ע"ה פ"ה צדיק ונשגב, כקש"ת מו"ה אברהם שמואל בנימין סופר ני' אב"ד ור"מ דק"ק פ"ב יע"א:

הן זחלתי ואירא לגשת מול הדר"ג מעכ"ה ני' לפתוח בדבר הלכה, אולם ענוות הדר"ג ענוות רבינו משה ז"ל אבי הדר"ג ורבן של כל בני הגולה, אשר היתה ידו פתוחה תמיד להשיב לשואליו, ובנו הוא הדר"ג מעכ"ה הדורך בעקביו הקדוש ז"ל תרביני וזאת הרהיבה בנפשי לשאול, איש אחד מכאן גירש את אשתו זה חצי שנה, מחמת שם רע שיצא עלי' קלא שזינתה עם נער אחד והיא קול ענות גבורה שלא פסק זה שתי שנים כמעט ובעלה נסה כמה פעמים לגרשה מחמת שהוא עצמו ראה ממנה עם נער זה דבר מכוער ולא עלה בידו, אבל זה חצי שנה שגירשה, ובשעת הגירושין לא אמר לה שמגרשה בשביל שם רע, אבל אמר כן לכל שמשום שם רע מגרשה עד שהדבר ידוע לכל העולם שמשו"ה מגרשה, רק לה לא אמר כלום, והנה הקול לא פסק עדיין שאפילו אחר הגירושין היא הולכת לבית הנער והנער הולך אליה, עידי טומאה אין כאן אבל יש עד אחד שאמר בפנינו ב"ד איך שהי' עבד בבית הנטען קודם שנתגרשה החשודה שני חדשים הי' שם בביתו ובתוך כך באתה האשה כמה פעמים להנער והביאה לו מעדנים וראה חיבוק ונישוק, ופעם ראשון ושני שלחו אותו משם כשבאה החשודה לבית הנער והלך ושהה כשעה, וכשחזר מצא פתח נעול ודפק וכשפתחו לו היו רק שניהם בבית וכשהלך הי' המיטה מצעת וכשחזר מצא שהמטה אינה מוצעת, עוד יש ג"כ עד אחד מעיד שפ"א מצא שניהם לבדם הנטען עם החשודה בבית החשוד והפתח הי' גם כן נעול וכשבא העד ודפק ופתחו לו אזיל סומקא דדהו ואתי חיוורי, גם האשה עצמה הודית שנסתרה עם הנחשד אך לא בפתח נעול ולא לטומאה רק שהי' צריכים לדברים אחרים והי' כל זה אחר שקינא לה בעלה בפני עצמו אל תלכי לאיש פלוני לביתו שהכל מרננים אחריך בזה"ל קינא לה בעלה ואחר שקינא לה הי' כל זאת אשר כתבתי פה בשם העדים והודאתה, אמנם עתה אחר שנתגרשה הלך הנחשד לעיר אחר ליקח לו אשה משם וכתבה האשה החשודה לו שני אגרת ולהמחותן שלו אגרת אחת והי' כתוב באגרת של הנחשד בלשון אהבה וחיבה יתירה והוכיחו על שעזבה ורוצה לישא אחרת וכתבה לו הלא אתה יודע איך הי' האהבה מזה בינינו זה שתי שנים ושהילד הקטן שיש לי ממך הוא כאשר קלסתר פניו דומה לשלך כאשר כולם אומרים ויודעים, ואיך אתה יכול לשכוח האהבה העזה אשר הי' בינינו ולעזוב אותי, כל זאת כתבה באיגרת לחשוד שלה, ועוד יותר דברי הודאה שנטמאה עמו:

ואיגרת אחת כתבה למחותן שלו, שאל יתן בתו לחשוד שיש לה תינוק ממנו וכאלה, ואחר שראינו הכתבים ע"י אחרים הודית האשה בפנינו שהיא כתבם, רק נותנת קצת אמתלא שמשו"ה כתבם להרע לו הואיל ובשבילו נתגרשה, רצתה להרע לו ג"כ, ועתה רוצה בעלה להחזירה ואומר, אמת שבשביל שם רע גירשה, ושהוא עצמו ראה דבר מכוער ממנה, אבל עתה רוצה להחזירה משום דליכא עידי טומאה ממש, ואומר שאם ע"פ דינא, מותרת לו, הוא מחזירה והיא ג"כ מרוצית לזה עד כאן:

תוכן העניינים

כתב סופר אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה