כתב סופר אבן העזר· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה ט
שלום תנין בכל מקנה וקנין למע"כ תלמידי י"נ הרב המאה"ג וגו' כש"ת מהו' זוסמאן ני' סופר אבדק"ק האלאש יע"א:
פניתי מעט רגע להשיבך על מה שהקשה מע"כ תלמידי הרב ני' על שהעלה אבא מאוה"ג זצ"ל בח"ס חלק ראשון א"ע סי' ט"ו בישוב קושי' הפלאה דס"ל לר"ת דנאסרה לבעלה הגם דליכא חיוב מיתה, והוקש' לו מש"ס סנהדרין דף מ"א ע"א על רב חנן דעידי נערה המאורסה אין נהרגין דיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו הא הי' יכולין לומר שנבעלה לנכרי דאסורה לבעלה וליכא עונש מיתה ע"כ, כוונתו דלהכי אמרי לישראל נבעלה כדי לאוסרה על הבועל והי' ליה לרב חנן לומר שיוכלו לומר לאוסרה על בעלה ובועלה באנו, וע"כ דאיירי אפילו לא נאסרה על הבועל כגון שאין אומרים למי נבעלה כמ"ש תוס' או שאסורה לבועל בלאו"ה שהוא אחד קרובי' או שזנתה כבר עמו תחת בעל ראשון וכדומה, ועוד הא המ"ל רבותא נערה מאורסה הגם שאינה תחתיו כדמפרש ש"ס שם, ואי העיקר משו' דאומרי' לאוסרה על בועלה בזה ליכא רבותא יותר בנערה המאורס' כנ"ל לפרש קושיתו, והנה קושיא זו לא לבד על החדושי של ח"ס בשטת ר"ת היא, דבאמת הדבר בעצמותו דוחק דהא ר"ת ס"ל לבועל נכרי שריא אחר שיתגייר דאין ביאתו ביאה ולמה תהי' אסורה לבעל אבל קושי' זו חזקה על הרא"ש דמביא שיטתו של ר"ת דאסורה לבעל ואעפ"כ מותרת לבועל נכרי כיון שאסורה לנכרי בלאו"ה עיין בו וקשה מסוגי' ש"ס סנהדרין וצע"ג, ומצאתי מקום ישוב לקושי' זו דצריך להבין כשאומרים לאוסרה על בעלה באנו הלא אפשר שיתיר אותה לו שיתן גט על ידי שליח ויבטלו שלא בפניו ויפקיעו רבנן הקדושין ותהיה מותר' לו, וע"כ לחייבו מיתה באו ותיהרג עד שלא יבוא הבעל להפקיע או שלא ירצה לחפות עליה דל"ח שיחפה רק על בת אחותו קרובו דווקא אבל לאוסרה כל כוונתם לרעתו או לרעתה א"כ דילמא יפקיע ע"י שליח כהנ"ל ועיין תוס' גיטין ר"פ השולח דף ל"ב ע"ב ד"ה ר"נ דגם לרבי איכא אופן דאפקעינהו ועל יסוד זה סובב חולק קושי' תוס' דף ל"ג ע"א ד"ה אפקעינהו דקשיא גם להלכתא דקיי"ל כרבי אפשר שיפקיע, וא"כ קשה על ר' חנן כהנ"ל, וצ"ל שיאמרו שאם יעשה כן עכ"פ יהי' צריך להוציאה ולחזור ולקדשה ואולי לא יתרצה לעשות כן נגד תקנתא דחכמים ומלקין למאן דמבטל שלא בפניו גם יש אופן דהגט אינו מבוטל מתקנתא דרבנן עיין תוס' גיטין דף ל"ג ע"ב ד"ה אמר ר"י וכו ובנשואה בוודאי יוכלו לומר דקרוב לוודאי לא יעשה כן דלא לשוי' כל בעילותיו בזנות כצ"ל, וי"ל דיוכלו לומר דלכן לא אמרו לנכרי פן ואולי יגרש על ידי שליח ויבטל שלא בפניו ותהי' מותרת לכהונה, שאין רוצים לפסול אותה לכהונה רק להפסיד לדידי' כל האפשר ולא לה ולכן אמרו לישראל נבעלה, וכשיאמרו לנכרי תהי' גם היא בכה"ג נפסלה לכהונה משום ביאת נכרי דפוסל לכהונה, כנ"ל:
והבנתי בזה מה שהי' קשה בעיני תחלה לשון קושית ש"ס שמקשה מאי שנא נערה דנקיט אפילו נשואה נמי, ומשני אין אלא אפי' האי דלא יתבה תחתיו וכו' וצ"ל תחלה אמר אפילו נשואה נמי מאי אפילו דאמר, מ"ש נערה המאורסה ומ"ש נשואה ולבסוף מסיק דנפקא מינה איכא שנערה מאוסרה רבותא יותר, ולדברינו א"ש די"ל דוקא בנערה מאורסה יוכלו לומר לאוסרה על בעלה באנו ולא אמרו לנכרי אולי יתן גט על דרך דאפקעינהו רבנן ולא רחוק הוא לו כ"כ לעשות כן דליכא בעילת זנות וכדי שלא תהי' פסולה לכהונה כמ"ש אבל בנשואה דרחוק שיגרש עד"ז דלא לשויי' בעילותיו בעילת זנות, והי' הש"ס יכול לתרץ קושיא ראשונה איך משכחת דמקטלה א"א, דר"ח לא אמר רק בנערה מאורסה ולא בנשואה, אלא דפשיטא לש"ס דה"ה בנשואה כיון דמשכחת לי' וכדי שיוכל לחזור ולקדשה עשה כן יכולין עדים להתנצל את עצמם דמשו"ה לא אמרו לנכרי, ועכ"פ רבותא הוא בנשואה והיינו דקאמר אפילו נשואה נמי וא"ש המשך קושי' ש"ס על ר' חנן תחלה מקש' איך משכחת לר"י ב"י דמקטלא ולא מצא מענה רק באופני' שוני' ולא מתרץ אלא נשואה שאני שמע מינה דס"ל דה"ה בנשואה אמר רב חנן דיני' דיני' ומקשה אפילו נשואה נמי ולמה לא קמ"ל רב חנן רבותא יותר ומתרץ אפילו נערה מאורסה דמצד אחר איכא רבותא יותר בנערה מאורסה דהו"א כיון דליכא בעילת זנות וקיל לו להוציאה ע"ד אפקעינהי יוכלו לומר לאוסרה על בעלה באנו קמ"ל מ"מ יוכלו לומר דסמכו דמסתמא שלא יעשה כך כיון דאין דעת חכמים נוחה בזה ועוד עכ"פ יהי' צריך להוציאה כנלפע"ד והוא ישוב נכון ע"ד פלפלא טבא:
ועיין תוס' גיטין דף ל"ג ע"א ד"ה אפקיענהו בסופו דמתרץ ר"ת היכ' דמכוין לחפות עליה לא הפקיעו ולא נמצא תי' זה רק לר"ת, ונ"ל הרא"ש לא ס"ל כותי' ומיושב קושיתי לרא"ש, אבל מה שהקשה מעלתו לר"ת עצמו ע"פ חדושו של אבא מאוה"ג זצ"ל ולר"ת עצמו לכאורא ליתא לזה, וי"ל שיגרש בלא כוונה כדי לחפות או להתירה לעצמו, ולפמ"ש רא"ה ורשב"א ריש כתובות דאסורא לקרוביו ולכהן מדרבנן אזדא תירוצא הנ"ל, כמובן, אלא הנראה דר"ת ויתר ראשונים לא ס"ל הכי דהא הקשה ר"ת אם כן יהי' מטהר ממזרים וע"ז חדשו ותירצו שהם ממזרים מדרבנן ואסורה לקרובי' ועיי', ור"ת לא ס"ל הכי ע"כ וכן ל"ס לי' הכי הרא"ש:
ובקושית הפלאה ריש כתובות דף ג' ע"ב על ר"ת מסוגיא דפתח פתוח דף ט' ע"א שגם בקטנה איכ' ספ"ס שמא באונס ושמא לנכרי נבעלה וכ' דדוחק דמיירא במקום שרוב ישראלים מצוים ועוד דלמא אזלא איהי לגבייהו, הנה מ"ש דלמא אזלא איהי לגבייהו הוא עפמ"ש ב"ש סי' ד' משום דלמ' אזלא איהי נדחה הרוב לגמרי והו"ל ספק השקל, ואין כן דעת ריטב"א ורשב"א בקדושין דף ע"ג גבי ספק ממזר דסבירא להו דרוב גמור ודאי ליכא ועיין פנ"י שם ובבית מאיר סי' ד', והכא כיון דספק אונס בלאו"ה אינו שקול כל כך וס"ל לתוס' דרוב רצון רוב מדרבנן יש לצרף לספ"ס אבל לצרף עוד ספק דילמא לנכרי במקום דאיכא רוב ישראל הגם דרוב גרוע הוא דשמא אזלא איהי לגבייהו מ"מ כיון שכל אחת מהספקות מנגדו רוב גרוע, לא חזו השני ספיקות לצרף לספ"ס כנ"ל, ועוד נ"ל דבהך צד שמא מנכרי ודלמא אזלא איהי לגבייהו ונכרי הוא הלא נכרים פרוצים בעריות טובא לכן יש לתלות יותר דהוא אזיל לגבה משהיא אזלא לגבייהו, ועיין טור סי' ו' שכל מסתמא ל"ח דאזלא איהי לגבייהו וכ' הפרישה טעם דאשה יש לה בושה יותר מן האיש וכ' ב"ש בסי' ד' דטור לא כתב כן רק דמשו"ה אין להחמיר כל כך ובאמת בש"ס ספ"ק דכתובות ובקדושין לא נראה כד' הטור אלא כל זה בזנתה עם ישראל אבל עם נכרי בוודאי י"ס יותר דאיהו אזיל לגבה גם בוש לא יבושו הכלם לא ידעו, ויש להאריך בזה ואיכא נפקותא רבתא לדינא ואכ"מ לקבל אריך יותר רק מה דצריך לנו דברוב ישראלים בודאי ליכא ספ"ס משום שמא אזלא איהי לגבייהו כנ"ל, אלא לומר דר"א מיירי דווקא במקום דרוב כשרים ישראל דוחק כמ"ש הפלאה דהו"ל לש"ס לפרש בקטנה וכו' ובמקום רוב ישראל, ויש לי לחזק הקושי' יותר דיש לתלות יותר בנכרי אפי' ברוב ישראל לשיטת ר"ת דאינה נאסרת על בעלה על ידי נכרי נימא בודקת ומזנה שלא תהי' אסורה לבעלה ואם גם בפנוי' שזנתה כדי שלא תהא אסורה לכהן דעלמא הגם דרוב נשי לאו לכהן מיתנסבן אעפ"כ אמרינן בודקת ומזנה וכ"ש וקו"ח לבעלה שהיא תחתיו דנאמר בודקת ומזנה עם נכרי וצריכ' לומר דאיירי במקום דליכא נכרי במקומה דלא תלינן שמא בא ממקום אחר בין להקל ובין להחמיר עיין ב"ש סי' ו' זה וודאי דוחק, וגם ברא"ה ובש"מ כתובת סוגי' דראוה מדברת כ' אפילו בכל פסולים תולים להקל דבדקה ובא ממקום אחר, ואין סתירה לב"ש הנ"ל דלהחמיר ל"ח שמא בא ממק"א ולמה נחוש כל כך נהפוך הוא הא אית לה חזקה דבודקת אבל להקל מכח חזקה דבודקת ומזנה וחזקת כשרות תולין להקל, א"כ גם כשנקבל ונסבול דוחק גדול דקאי ר"א במקום דליכא נכרי כלל עדיין הקושיא במקומה עומדת מכח בודקת ומזנה שלא תאסר לבעלה יש לנו לתלות להקל דממקום אחר בא וצ"ע:
וי"ל דליכא חזקה דבודקת שמא כשהיא קטנה נבעלה ובקטנה לא שייך בודקת דאינה יודעת לבדוק, וגם בגדולה יש לומר דאתתא לא דינא גמירא לה דאינה נאסרת על ידי נכרי והשכל נוטה דיותר תיאסר ע"י נכרי וכה"ג הקשה מהרי"ק שורש קי"ז דאיכא ספ"ס שמא טועית ואומרת מותרת וע"כ דמ"מ אסורה משום דמעלה מעל בבעלה, והנה דבר זה שאשת איש שזינתה אסורה לבעלה פשוט יותר שתדע ממה שתדע שע"י נכרי לא נאסרה אעפ"כ ס"ל דיש לעשות ספ"ס דאתתא טועה בזה, מכ"ש שי"ל איפכא דליכא חזקה דבודקת ועיי', ואיכא ספק ומדי ספ"ס לא נפקא, וצריכים אנו למ"ש בח"ס דל"ש שתזנה עם נכרי דחרפה היא לנו, ומוסבר טפי דבלאו"ה ספק אונס אינו שקול ולא חזי ספק נכרי דלא שכיח לצרף לספק גרוע דאונס, ונתקיימו מילי דאבוה אבהן ורבן קדוש של ישראל זצ"ל זכותו יגן עלינו, ולרוב הטרדה אסיים בכי טוב הטוב ומטיב ייטיב לנו בטובה של תורה, גל עיני ואביטה נפלאות, ויראנו ישועות, הכ"ד אוהב הדש"ת בהרמת קרנו בתוך קרנות צדיקים להצדיק רבים ולזכותם ומצדיקי רבים כככבים לעולם ועד ובעה"ח פ"ב כאור בוקר ליום ב' בפ' ויחי תר"ל לפ"ק:
הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:
העתק השאלה
החיים והשלום עד תאות גבעות עולם לאמ"ו הרב הגאון המפורסם מאור הגולה חריף ובקי בחדרי תורה צדיק ונשגב נ"י ע"ה פ"ה שלשלת היחס כקש"ת מוה' אברהם שמואל בנימין כי' ר"מ אבדק"ק פ"ב יע"א:
אם אמנם כי זה ימים כבירים שעברו ולא הי' לי למנה לבוא בכ"י ולברכו בברכת הדיוט יען ידעתי כי טרדותיו רבו מאוד, אמרתי איך אעמוס עליו אף קריאת מכתבי אשר איננו לצורך גדול:
אך עתה הנה באתי בדבר הלכה אשר נצרכים אנו להורות לנו הדרך בעובדא דאתא לפנינו בגליל שלי, בכפר אחד אשר לא הי' דר שם יהודי מעולם, וזה לערך ב' שנים דר שם חייט א', ששכר הווירטסהויס, וזה כמו ט"ז שנים אשר החייט נשא אשה זו, והיא היתה מפורסמת במעשיה המכוערים, וכבר הרה לזנונים ב' פעמים וגם היתה אצל הכומרים, והחייט הנ"ל הוא מארץ נכרי' ודברו בו שיבטיח אותה לנשאה כדי להציל אותה מבית הכומרים, וכן עשה ע"י מאן דהוא שסידר להם קידושין בעת ההיא, וכפי דבריו לא מצא בה קלקול בשנים שעברו, זה אמת שמעת אשר נתיישב במקום שהי' דר שם בגליל שלי בישוב אחד הוציאו עליה קול שאינה מתנהגת בהכשר הבית כראוי' ושהאכילה טריפות לאחרים, ועפ"י דרישות והכחשות נשתקע הדבר, אבל בדבר ערוה לא מצא בה עון כפי דבריו, ואפשר שהבעל בעו"ה לא חקר אחריה, ובתוך ימי החורף העבר, קנה שוכר יהודי מוויען הקאניטצער יער לחטוב עצים שהוא סמוך לאייזענבאהן והושיב שמה ערל א' פאליער להשגיח על מלאכת העצים והיהודי החייט קיבל עליו הולכות העצים לבאהן סאנטא ע"י עגלות, וכמה פעמים לא הי' בביתו כמה ימים או לילות, והערל פאליער עשה גם זה לתועלת היהודי החייט, ששכר ממנו חדר קוואטיער ואשתו בישלה לו והכינה לו כל מזונותיו, והנה החדר שהי' מושכר להערל הי' חדר לפנים מחדר אחר, ואשתו הי' דרכה לישן תוך חדר שלישי ששם הווירטסהויס נבדל משני החדרים הנ"ל שם היתה היא וחמשה ילדים שהי' כבר מבעלה, ובימי הקיץ העבר כבר היתה מעוברת, וכפי דברי' הי' לה קשה עלי' הרעש הגדול תמיד בלילה בווירטסהיוס והלכה לישן בחדר שלפני החדר המושכר להערל, וכפי דברי הבעל קינא לה וביקש ממנה שלא תישן לבדה שמה, וקבלה עליה להביא איזה מבניה עמה לחדר ששכבה עתה וכן עשתה תמיד, רק בעלה הי' לבו נוקפו, כי גם בעל העגלה שלו אמר לו שלא טוב בעיניו הקרבות שעושה הערל עם אשתו, והסכים בדעתו ליסע מביתו לעת ערב, ואמר לאשתו שיסע על איזה ימים, והוא הי' לילה אחרונה טרח נסיעת הערל לעקור משם, ובלילה חזר לכפר שלו והלך עם עגלתו לבית אחר והוא בחשאי הלך והביט בחלון שהי' נר דולק בחדר הערל והיא היתה עומדת וספרה עמו באריכות והלך בלאט ושכב תחת מטה אחת בחדר הראשון לשמור אם תבוא מיד לישן שם וראה מתחת המיטה שבאה אל החדר הראשון ולבשה חלוק לבן והלכה לחדר השני ושכבה ערומה אצל הערל במטה והוא לא הי' יכול להתאפק וקפץ לתוך חדרו במר נפשו וצעק ועשה שערורי' כל הלילה בבכי' וצעקה, אבל אומר הבעל שידע שאז לא נעשה שום מעשה כי כמעט התחילה לשכב בא לשם מיד והיא אמרה שיעשה מה שירצה כי ראתה כי כלתה עלי' הרעה והערל נשאר בחדרו עד אחר חצי הלילה והשכים לדרכו וכאשר שמע דברי הבעל שלא ישאר עם אשתו ויגרשנה מביתו נתן עשרה זהובים מ"כ להאשה בפניו שאם יפטרנה בעלה תבוא אחריו ויהי' לה להוצאות הדרך, והבעל חטף ממנה המעות ואח"כ כדי שלא יקרא לאחי' הדר במקום אחר פייסה אותו ונח רוגזו, יען גם הוא אינו מנוקה מעון בל"ס וגם כי איש ריק הוא וחשב שכ"ז תלוי ברצונו ברצותו מרחק וברצותו מקרב, וזה הי' בתחלת חדש אב ואח"כ ילדה בן ועשתה ברית מילה בר"ח אלול, ובימים נוראים נסעו למנין ופייסו זא"ז בבכי' ובהבטחה שלא תעשה כזאת עוד, ומיד איזה ימים אחר יוה"כ מצא אצלה שני איגרות אשר הזמינה וכתבה ע"י עובר אורח להערל, וכתבה לו כאלו הוא אחיה ותבעה אותו על מה שלא כתב לה איך ומה כאשר הבטיחה ומודיעה לו שכבר ילדה בן ותואר של הבן הנולד דומה לו להערל ממש ויפה מאוד, וכאשר שמע בעלה וראה כזאת הי' ביניהם שערורי' גדולה ופקד עליה שתבוא עמו לפני לדין והיא מיאנה בדבר לבוא לכאן ואמר לה ברמי' שעוד הוא מרוצה לעכבה להיות לו לאשה, רק שתקבל עלי' תשובה ממני, וכן עשתה באתה לפני בבכי' והודית שעשה הערל עמה מעשה ג' או ד' פעמים ומעתה היא מקבלת עלי' תשובה ושלא תעשה מעתה כזאת רק שתוכל להיות תחת בעלה לגדל את ששה בניה הקטנים אם יגרשנה מה תעשה היא ובנה האחרון בן ט' שבועות כי הסעודת ב"מ הי' ר"ח אלול וכשבאת לפני הי' יום א' דר"ח חשון וגילתה דעתה שכמעט תהי' מוכרחת לשוב לסורה רע, והשבתי לה שלמחרתו ב' דר"ח בלא"ה א"א לסדר הגט בר"ח כ"א נושיב ב"ד ע"ז וכן עשיתי ובררתי הדברים כי די לאוסרה במה שאמרה דהיינו שהודית בפני ובפני עדים שעשתה עם הערל מעשה כמה פעמים, באומרת טמאה אני לך, ומחמת הרגלי' לדבר שיש כאן בפרט לפי ראות עינינו וידיעתינו, אמנם אח"כ חזרה מהודאתה ביום ראשון ביום הב' בפני הב"ד ואמרה אמתלא שבאמת לא נעשה עמה דבר רק שבעלה רימה אותה שאמר לה שכל מה שתפרש ותגדיל החטא בפני ארבה להטיל עליה תשובה וכאשר תקבל עליה תשובה אז יהי' מרוצה להיות עמה ולא ידעה כי אפי' אחר הפיוס וקבלת תשובה עליה תהי' נאסרת עליו ע"כ הפליגה חטאה במה שאינו, ומחמת חשש המרת הדת שכפי הנראה אם יגרשנה בעלה לא תמצא מקום לכף רגלה הצג על הארץ כי אח א' יש לה גם הוא ממאן לאספה אל ביתו וא"כ קרוב הדבר שתצא לתרבות רעה ובפרט אחר שכבר עשתה כן מכבר, ואם כי אין אנו מקילין מחמת חשש המרת הדת וכו' שוב חשבנו על הולד יש לחוש ולא ידענו מה נעשה בו, כי באמת הבעל בתוקף קנאתו בה, וכפי הנראה דיבר עמנו בלב שלם בעת ההיא והי' אצלו בלא שום ספק שהולד הזה אינו בנו בפרט עפ"י האגרות שמצא אצלה שכ' להערל, וגם השוחט שבביתו, העיד בפנינו שהערל הגיד לו בעת נסיעתו שיגיד להאשה וידבר על לבה שאם ישלחנה בעלה שתבוא אחריו, ולא תביא עמה כלום, כ"א הולד אשר תוליד כי אז היתה עוד מעוברת, ע"י כל אלו האמין שאין הולד ממנו ואעפ"כ אחר אשר הוברר לנו שא"א לה לילך דרך ישר באם הולד יהי' מוטל עליה ותהי' במוכרחת להפר ברית הדת, נתרצה גם לזה שיהי' גם וולד בן ט' שבועות מוטל עליו אף כי הי' קשה עלי הדבר מאוד, האחד מחמת אשר ידענו כי חז"ל במה חששו לתקנת הולד להניקו זמן ידוע ואנחנו נעתיק הדד מתינוק בן ט' שבועות, ועוד כי בל"ס לא יתקיים הולד אצל אביו בחיים, כי מלבד אשר אין לו יכולת להספיקו בהשתדלות רב, כי לו ה' בנים קטנים מבלעדו, גם כי שונא הוא לו בחשבו שאינו בנו, וכל בני ביתו קוראים אותו ממזר, ואפשר אם ימות הולד יש בו חשש שיעליל הערל עלינו ועכ"ז אחר כל זאת יען ראינו הפרצה הגדולה עפ"י הודאתה וע"י הרגלים לדבר ע"פ האגרות וגם ראיית הבעל הכיעור אשר א"א לכתוב מה שאמר, ואוי לאזנים, וגם רוע חזקתה מתחלתה עשינו פשרה ביניהם, והבעל בחוזק אמונתו שהיא אסורה ומאוסה בעיניו, נתרצה ליתן לה עד שיה' הולד ב' שנים בכל שבוע א' זהב מ"כ:
והברירה בידה שאם היא תשמט הדד מבנה, מחוייב הוא ליקח את בנו ממנה ועי"ז הסכימו לסדר להם הגט מצוה ביום ה' העבר וכשהלכו מאתנו ביום ד' לע"ע חזרו והפגינו הם והילדים והוא ומיודעיו נתמרמרו בבכיה באמרו מה יעשה לששה בנים כל ביתו יחרב וגם בעלי הכפר יקחו מידו הארענדי כי הכל הי' סמוך על אשה הנ"ל, אבל בכל זה לא חזר ממה שאמר בראשונה שהכל מאומת אצלו שזינתה, ורק שנכמרו רחמיו על בניו ובני ביתו שלא ילכו לאבדון, והזהרנו ונאמר אשר עוד הפעם נעיין במלתא ונטרוח לכתוב שאלה זו לאמ"ו הרב גאון ני' אולי יפתח לנו שערי היתר, וכפי האפשר אציע הדברים לפני אמ"ו הגאון ני':