כתב סופר אבן העזר· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה ב
יצו ד' את הברכה, שמורה בכל וערוכה, לכבוד הרב המופלג וותיק מלא עתיק חרוץ בעל פיפיות פלפלא טבא חריפתא כש"ת מו"ה יהושע ברוך ני' רב בק"ק באלקאן יע"א:
מכתבו עם שאלתו קבלתי בימים שעברו ואיחר בתשובתי עד עתה מפני חבלות הטרדות דשתו עדו עלי מכל צד והיום יצאתי לחוות דעתי אבל לא לשעשע באמרותיו הנעימים הבנוים על אדני הפלפול מעשה חדודים וגם על דברת הגאון מהרמ"ז אלטינגר ני' ששלח לנו עברתי במרוצה לאפס הפנאי, ולא אבוא רק להגיד לו הנלפע"ד ע"ד המאורע במקומו אלמנה אחת הרתה לזנונים וגם ילדה, וזאת אומרת כי מאחי בעלה היא הרה וגם ילדה והוא עומד ומכחיש כי לא בא עלי' כלל, ונפשו היפה בשאלתו מה משפט הוולד אם מותר לבוא בקהל ישראל ע"כ:
הנה לברר דין זה צריכים אנו לעיין בארבעה דברים, א) בנאמנות האשה לבדה ועל ולדה להחזיקו לוודאי כשר או ממזר, ב) אם עכ"פ נאמנת לפוסלו מספק היינו אם אין אנו יודעים מאומה רק ע"פ דברי' נולד הספק לנו, ג) אם גם כשזה שאומרת עליו שממנו הוא מכחישה כן הוא דינו, ד) אם נסלק דבריה לגמרי וגם הוא לא אמר מידי אם אנו מעצמינו נידון הוולד ככל שתוקי דעלמא ונבאר' א' לא' כיד ה' הטובה עלינו, וממנו ית"ש אבקש דיעה ובינה יחננו, שלא אכשל בדבר הלכה ובימינו יתמכינו:
א) קיי"ל כרבא דאמר הלכה כאבא שאול בקדושין דף ע"ד ומפורש שם דאבא שאול אמר בדוקי כל שבודקים אמו ואומרת לכשר נבעלתי ואפי' ברוב פסולים, ודייקו הראשוני' מדלא אמר שאומרת לפסול נבעלתי ופנ"י החזיק בדקדוק זה דאז לא הי' קשה עוד תנינא וכו' עיי"ש, והוכיחו מזה דלפסול אינה נאמנת, ובנמק"י ס"פ אלמנה כתב דלהכשיר חזקת כשרות מסייע להאמינה משא"כ לפסול, נראה דס"ל דלמ"ד מכשיר בבתה פליג בסברא על רבי אלעזר וס"ל דחזק' האם מהני לוולד דהיא היא אבל ראיתי מצאתי בתה"ד סי' שנ"ז כ' דנאמנו על הוולד משום בודקת ומזנה הגם דל"ל לולד חזקת כשרות עיי"ש, מוכח דס"ל דבהא כ"ע מודה דחזקת האם לא מהני לוולד, אלא דרב יוחנן ס"ל דנאמנת משום בודקת ומזנה בלא חזקת כשרות ור"א ס"ל כיון דליכא חזקת כשרות לוולד סברות בודקת ומזנה לבד לא מהני ונ"ל דבהא פליגו נמי רש"י ותוס' בקדושי' דף ס"ו גבי ינאי דכתב רש"י כיון שלא באה האם לפנינו להתירה, ותוס' הקשה הא קיי"ל מכשיר בבתה וחזקת האם מהני לוולד, ובתחילה הי' נ"ל דרש"י ותוס' בסברא פליגו, דרש"י ס"ל דלכ"ע ל"מ חזקת האם רק כשדנים על האם להכשירה לכהונה והחזקנו חזקתה אז מועיל לוולד, משא"כ באם שלא דנו עליה מעולם ולא באה לפנינו להתירה, וסברא כעין זה בר"ן גיטין בסוגיא דצא וקדש לי אשה וכו' דכיון דאין הקרובות לפנינו לא מהני חזקת פנוי' דדהו, ועיי' במרדכי חולין פרק הזרוע גבי חורי נמלים דכתב דבגבינות ב"א אי אפשר להכשיר מצד חזקת הבהמה כיון דאינה לפנינו, ותוס' ס"ל דגם בכה"ג מהני חזקת האם ונ"ל דתוס' לשיטתן אזלי דמפרש בכתובות דף נ"ג ע"א חדא להכשיר בבתה ורישא צריכא דהו"א דרב יוחנן רק בה פוסל, ובוודאי אם סיפא קאי עלה ועל בתה ואמר רבן גמליאל נאמנ' ורבי יושע אין נאמנת לא הי' אפשר לטעות דבה מכשיר דהא על מה דאמר ר"ג נאמנ' על זה אמר ר"י אינה נאמנ' בה ועל בתה, וע"כ דסיפא רק בהכשר בת איירי ולא מעידה על עצמה כלום שאינה רוצ' לישא לכהן או שבנתיים נפסלה האם בלאו"ה, וכן משמע דסיפא רק בעובר קאי דלא שאלו רק מה טיבה של עובר זה ועל זה קאמר ר"ג דנאמנת וקאי ר"ג רק על הוולד, ועלה קאמר ר"י דאינה נאמנת ושפיר הו"א דבה מכשיר, וכן ס"ל לתוס' בחגיגה דף י"ד ע"ב דסיפה רק בוולדה קאי עיי"ש דמוכרח כן, וא"כ מוכח לתוס' לשיטתו דלמכשיר בבתה אפי' כשאין דנים על האם כלל, אבל רש"י לשיטתו דמפרש הצריכותא לר"ג ועיי' מהרש"א דהכל לר"ג צריך רישא וסיפא, יהי' איזה תי' שיהי לרש"י עכ"פ רש"י מפרש הכל לר"ג, לא מוכח דסיפה רק על הבת קאי, ס"ל שפיר דלמאן דמכשיר בבתה רק כשדנים על האם גם כן כך הי' נ"ל, אלא דהדרנא בי דא"כ מה מקשה ש"ס למאן דמכשר בבתה מברייתא דה"מ עדות אשה בגופה ונדחק לתרץ הבריי' הלא א"ש לסברתינו במרווח דהכי קאמר דווקא עדות בגופה ואז מועיל גם על הוולד, אבל עדות בבתה שאינה מעידה רק על הבת לא, וע"כ דפשיטא לש"ס או ידע דר"י אפילו בכה"ג ס"ל מכשיר בבתה, ויש להוכיח כן מדאמר למאן דפוסל בה פוסל בבתה וזה שפת יתר פשיטא, וצ"ל דהו"א דוולד דיעבד הוא להתכשר בקהל קמ"ל, ואי דכוונתו דמאן דמכשיר מכשיר בבתה היינו בשביל שהחזקנו חזקת האם אבל בלאו"ה לא א"כ פשיטא למאן דפוסל בה דאי אפשר להכשיר הוולד כיון דגם אותה לא החזקנו ואפילו לר"ג בכה"ג פסול וע"כ דס"ל לר"ג אפילו בלא הכשר שלה מכשיר בתה ויש לדחות, אבל עכ"פ מוכח מקושית ש"ס דליכא חילוק וקשה על רש"י קדושין הנ"ל:
לכן נ"ל דרש"י ס"ל דלכ"ע אין מועיל חזקת אם לבת, אלא דס"ל לר"י משום בודקת ומזנת לחוד מהני לבת וממילא דליכא חילוק בין דנים על האם או לא ושפיר מקשה ש"ס בפשיטות מברייתא וממילא בינאי דספק שבוי' לא שייך בודקת ואין ענינו לדקיי"ל מכשיר בבתה, והא דהוצרך רש"י לומר דאין האם לפנינו להתירה משמע אם היתה באה היינו מתירים ינאי מצד חזקתה דאם, נ"ל במה דפשיטא לי דאחר שהתרנו האם לכהן וילדה ממנו דהוולד כשר לכהונה לכ"ע ולא אמרינן דלא התרנו האם רק מחזקת כשרות שלה משא"כ הוולד, והחילוק רב, דבספק אם נבעלה מנכרי וכיוצא בה והוולד ממנו פסול לכהונה, הוולד לא מחמתה פסול רק מכח אביו דאתי מיני' בזה ס"ל לר"א ולרש"י כ"ע מודים דלא מהני חזקת האם הגם דממילא אם לכשר נבעלה גם הוולד כשר מ"מ כיון דגופי' נפרדים ננהו ופסול הוולד לא מחמת גופה ס"ל דל"מ חזקת האם, אבל כשהתרנו' ונשאת לכהן אם נספק שהיא חללה אז פסול הוולד שילדה מכהן מחמתה היא יען שהיא חללה וכיון שהיא בחזקת כשרות ומותרת לכהונה אי אפשר לחלק בינה לוולדה וטהור היוצא מטהור היא הבת, ועיי' בכתובות דף י"ד בתוס' ד"ה אלמנת עיס' שכתבו דבוולד מחמירים בספ"ס דלית ליה חזקת כשרות שם ג"כ הפסול מחמת הבעל שמא חלל הי' הוא והיא וולדה אסורים מחמתו כנ"ל נכון וברור, והא"ש דכתב רש"י בקדושין כיון שלא באה לפנינו להתירה דאם החזקנו אותה שוב ינאי שבא מבעלה כהן גם כן בחזקת כשרות שלה דבכה"ג לכ"ע מהני חזקת כשרות דאם, ולכן כתב דלא התרנו' לאם לכן אי אפשר לאוקמה ינאי בח"כ שלה, ולמאן דמכשר בבתה משום בודקת ומזה שאינו שייך שם בשבוי כנלפע"ד בירור שיטת רש"י ותוס' ע"ד נכון וישר:
היוצא מדברינו אלו בטעם נאמנות האם על הוולד להכשיר פליגו הראשונים רש"י ותה"ד ס"ל משום בודקת ומזנה וחזקת כשרות ליכא לוולד, ותוס' ונמק"י ס"ל משום חזקת כשרות דאם, ולכ"ע נאמנת על הוולד אפילו אין דנים על האם כלל דלרש"י ותה"ד משום בודקת ומזנה פשיטא דליכא לחלק, ולתוס' ונמק"י משום חזקת כשרות הרי הוכחנו דאפילו כשאין דנים על האם ס"ל לר"י דמכשיר בבתה, וכן ס"ל לתוס' מפורש בקדושי', וכ"ז להכשיר אבל לפסול אינה נאמנת משום בודקת וחזקת כשרות דהא אדרבא מתנגדים לזה לפסול, וכן פסק הרמב"ם בפי"ח מהלכ' א"ב דנאמנת להכשיר אפילו ברוב פסולים ואינה נאמנת לפסול דממזר הוא, אלא דרמב"ם כתב אפילו הוא מודה חיישינן שמא כשם שזינתה עם זה זינתה עם אחר וכו' ואם יודעים שבא עלי' ממזר כנרא' מרמב' דע"פ ידוע לנו שבא עלי' ממזר מ"מ חיישינן שזינתה גם עם אחר ולא מהני ברי שלה ובכה"ג ליכא התנגדות מבודקת ולא מחזקת כשרות שלה, מ"מ אינה נאמנ' דניהי דליכא התנגדות לדבריה, מ"מ סיוע גם לית לה משא"כ להכשיר דאיכא סיוע לדבריה ודברי הח"מ בסי' ד' ס"ק כ"ה תמוהים שכ' דמנגדת חזקת בודקת ומזנה, כיון שכבר בא עלי' ממזר רק לחשש שנבעלה ג"כ לכשר ליכא התנגדו' כלל, וישבתי לכבודו ואכ"מ להאריך:
והנה הר"ן בקידושין דף ע"ד והה"מ בפ' ט"ו מא"ב כ' לחלק בין להכשיר בין לפסול דכל שצריכים לנאמנותה אז בדאוריי' לא סמכינן עלה אבל להכשיר דבלא"ה ספק ממזר רק מדרבנן אסור בזה נאמנת בדבריה, נראה דס"ל דלוולד ליכא ח"כ מדלא חלקו בין להכשיר בין לפסול משום חזקת כשרות כמ"ש הנמק"י והוא שיטת רש"י ותה"ד כמ"ש אלא דמוכח דל"ל ג"כ סברת בודקת ומזנה וצ"ל דס"ל דמכשיר בבתה רק לענין לבוא בקהל, אבל מה יענו להא דנאמנת על עצמה להתירה לכהונה שהוא דאוריי' ומשום ח"כ קשה מ"ש משבוי' וע"כ צריכי' לומר למ"ש תוס' משום בודקת ומזנה וכבר נתעורר בזה בספר בית מאיר וצ"ע:
ואני בעני בלימוד הישיבה הכינותי מאז ישוב קושיא זו עם ישוב קושי' ב"ש ע"ד פלפל ישר, ולא אעתיקו פה כי אין לנו עסק פה במעשה חידודים, ואומר הנ"ל דרך מסלול ונכון בשיטת הר"ן והה"מ דבאמת הפנ"י נתקשה מאד במ"ש תוס' משום בודקת דלקמן קאמר בפשיטות אשה מזנה בודקת ומזנה בתמי', ואיך נאמר לר"ג הך סברא דחזקה בודקת, ואם נאמר ונדחק דר"ג פליג עם ר"י בהא איך אמר אח"כ לר"ג אלים לי' ברי הא לאו מצד אלמות הברי רק משום חזקת בודקת מהימני' וקושי' זו עצומה, ולכן נ"ל בשורש הדבר, דהוצרך התוס' לחדש לר"י משום בודקת לתת טעם דל"ק לר"ג משבוי' דבשבוי אינה נאמנת נגד הרוב דפרוצים בעריות ואיך מאמינה במקום רוב פרוצים דלכשר נבעלה, ונראה לומר דלא דמי, דודאי נגד הרוב אינה נאמנת וכן כל עד אחד אינו נאמן נגד הרוב ולא דמי למ"ש הראשונים ביבמות דנאמן עד אחד לומר על חתיכה זו דהתירא היא מן המיעוט בתוך רוב אסורו' דבזה אינו מכחיש הרוב אלא דמכיר ומברר הרוב מן המיעוט וכי משום דרוב אסורות אי אפשר להכיר המעט מן הרוב וכ"כ פ"י בקדושין וזה פשוט וסברא זו לא שייך באומרת שנשבה אבל לא נבעלה ונכרי זה מן המיעוט שאין פרוצים, והיינו דבמקרה ה' הדבר הזה שנשבה תחת יד שאינו פרוץ בזה מעידה נגד הרוב דמסתמא מרוב פרוצים זה הוא, והיא רוצית להעיד שקרה לה מקרה שהוא מהמיעוט בכה"ג אין עד אחד נאמן וקו"ח מדאינו נאמן לכמה שיטו' נגד החזקה וכ"ז בשבוי' וכיוצא בו, אבל כאן זאת אומרת שלכשר נבעלה בוודאי אם אומרת דלא בדקה אחריו ולא קפדה רק שמקרה הי' שכשר הי' והיא מכרת אותו אז היא מעידה נגד הרוב אבל כשאומר שהיא דקדקה ובדקה לברר המיעוט כשרי' כדי שלא תפסול נפשה בזה לא אומרת נגד הרוב דאנו יודעי' מי שרוצה יכול לחפש אחר המיעוט וימצא, ואפילו אינה אומרת בפירוש שבדקה אנו מאמינים לה ואין מכחישין אותה משום דהרוב מנגדה דאפשר דקפדה ובדקה, אלא כשלא הי' שום קפידא בדבר לא הית' נאמנת שבדקה, אבל כיון שיש קפידא הגם דליכא חזקה בוודאי בודקת ומזנה דכשרוצי' לזנות אין חזק' שמקפד' על לעתיד שלא תפסל נפשה, אבל אין רחוק שיש שמקפדת ומבררת המיעוט שוב אינה נגד הרוב ונאמנת לר"ג כמו במחצה כשרים משום חזקת כשרות שלה מסייע, והא"ש דלקמן אמר אשה נשאת וכו' אבל אין אשה מזנה וכו' היינו דליכא חזק' דמסייע לה, אבל תוס' כ' על ר"ג דבודקת היינו דע"י בדיקה אינה מגדת נגד הרוב ומיושב קושית הפנ"י דאמר לר"ג אלים לי' ברי דלולי דאלים לי' ברי, לא היתה נאמנת דמשום בודקת לא נתחזק ברי שלה רק שאינה אומרת נגד הרוב ואפשר להאמינה כנ"ל נכון וברור:
ולדברינו אלו יצדקו דבר' הר"ן והה"מ דס"ל דח"כ דאם לא מועיל לוולד ומשום בודקת ליכא דאין זה חזקה דוודאי בודקת רק דעי"ז אפשר להאמינה נגד הרוב כמו במחצה ודווקא בח"כ שלה, אבל בוולד דליכא ח"כ אינה נאמנת רק משום דספק ממזר דרבנן כנ"ל ועיי':
ולפמ"ש כל שלא נדבקה ואמרה לכשר נבעלתי היכא דאיכא רוב פסולין אי אפשר לומר דנגד זה איכא חזקה בודקת, דאין זה חזקה רק כשאמרה שבדקה אז אפשר להאמינה שבדקה ובררה המיעוט, וא"ש הרשב"א בקדושין דהקשו עליו האחרונים שכ' ברוב פסולין הוי ממזר וודאי מדאורייתא והקשו הא איכא חזקת בודקת ומזנה ולפמ"ש כל שלא בדקה ואומרת לכשר נבעלה אין אנו אומרים מסתמא בדקה ודלא כנוב"י קמא דנקט סברא דבודקת גם בשתוקי עיי"ש ולפמ"ש ליתא ועיין:
אלא דתה"ד שהבאתי לעיל דכתב מפורש דנאמנת על הוולד משום חזקה דבודקת ול"ל חזקת כשרת והראתי לדעת' דגם רש"י ס"ל כן ע"כ סבירא ליה דבודקת ומזנה סברה היא ואנן אמרינן מסתמא בודקת ומזנה ודלא כמ"ש, אבל בכוונ' תוס' יש לומר כמו שכתבתי וא"ש גם כן דסבירא ליה לתוספ' בקדושין דהכשר הוולד הוה משום חזקת כשרת דאם ולא משום בודקת דס"ל דבודקת ומזנה אינו חזקה, ועכ"פ הר"ן והה"מ מיושבים היטיב לפע"ד:
וכל זה כתבתי ליישב הר"ן והה"מ אליבא דרמב"ם אבל כד דייקי' בלשון רמב"ם תראה דס"ל לרמב"ם דאינה נאמנת להכשיר רק כשיש דבר המסייע לה, דז"ל הרמב"ם פט"ו מא"ב הלכה י"א אם אמרה בן כשר הוא ולישראל נבעלתי, מדכפל שאמרה בן כשר הוא ולישראל נבעלתי, נראה עין בעין דס"ל דווקא כשאומרת לישראל נבעלה אז נאמנת, אבל כשאומרת דבן כשר הוא דלא נבעלה מנתין וממזר, אבל נבעלה לנכרי אינה נאמנת וכן משמע לשון ש"ס קדושי' כל שאומרת לכשר נבעלתי, ולא אמרינן כל שאומרת בן כשר הוא, משמע דווקא צריכה לומר לכשר נבעלתי והיינו לישראל, והטעם או משום דצריכה לסברה בודקת ומזנה, וכל שנבעלה לנכרי לא אמרינן בודקת שוב חיישינן שמא לממזר נבעלה ואין סעד לדבריה שהבן כשר לקהל, אלא דיש לעיי' גם אם לא קפדה על נפשה לדברי' שלא תפסול לכהונה דרוב אין נישאת לכהונה מ"מ יש סברא דבדקה שלא יהי' ממזר וחיישת לקלקל זרעה דגנאי הוא לה שיהי' זרעה פסול לקהל ופשיטא שאין קפידא כל כך בפסול נפשה לכהונה מפסול זרעה לקהל, ועיין יבמות ע"א דמוכח דלא חיישת לקלקל זרעה, נ"ל לחלק דלאו משום דאין האם מקפדת לקלקל זרעה כי בוודאי קפידה גדולה לה בקלקול זרעה אלא דיינינן בנאמנות שלה בדבר ערוה וסמכי' משום דלא תקלקל נפשה בזה לפי הגירסא שלפנינו ומחלק דעל קלקל נפשה האמינ' דאיכא סברא גדולה וחזקה שלא תקלקל נפשה, אבל על בנה הגם שיש גם כן קפידא אבל לא כמו דקפד על נפשה לכן לא סמכו חכמי' להתיר איסור חמור ודי במה שהתירו לסמוך שתחוש על קלקל נפשה ולא להוסיף, אבל כאן דאנו אומרים שיש סעד לדברי' שחששה לקלקל זרעה בוודאי סברא יש שחוששת ומי יחוש חוץ ממנה והוה סעד לדבריה ולקלקל נפשה לכהונה לא אכפת לה דליכא קפידא כל כך וזה נ"ל דאמר ר"י בחזקת בעולה לנתין וממזר וצריך לדקדק למה לא אמר סתם לפסול ועיין פנ"י שדבריו תמוהים במח"כ דמה יענה הפנ"י על הרישא ועל בריי' דנכנסה לסתור ולדברינו א"ש דאשמעינן רבותא דאפילו היכא דליכא למיחש לנכרי רק לממזר ונתון דהנולד ממזר דהו"א דמודה דחוששת לקלקל זרעה שהוא קפידה יותר מלפסול נפשה לכהונה קמ"ל גם בהא בודקת כנ"ל פשוט:
ולכן לא נראה לי לומר דטעמא דרמב"ם דצריכה לומר לישראל נבעלה משום דאי לאו הכי ליכא סברת בודקת, אלא משום דאי נבעלה לנכרי ליכא חזקת כשרות שלה ואינה נאמנת על הוולד, והא דלא נאמנת משום סברת בודקת י"ל או משום דסבירא ליה דבודקת לחוד לא מהני, או דל"ל כלל חזק' דבודקת אלא כמ"ש לעיל בישוב הר"ן והה"מ דבודקת לא מועיל רק כדי שלא תהא מנגדת לרוב, וע"י חזקת כשרות נאמנת, משא"כ כשנבעלה לנכרי אבדה חזקת כשרות ואינה נאמנת אפילו בספק ממזר מדרבנן, והי' אפשר לומר דווקא בר"פ סבירא לי' דהוה ממזר מדאורייתא לכן סבירא ליה דצריכא חזקת כשרות, אבל ברוב כשרים או מחצה לא צריכא לחזקת כשרות, אבל לא משמע כן מדסתם וכ' שתאמר לישראל נבעלת ואפילו בח"כ משמע דצריכה שתאמר כן לעולם ואפילו בספק ממזר כנלפע"ד ועיי':
אלא דתקשן עלן ממ"ש הרמב"ם שם בהלכה י"ט באשת איש שאמרה מנכרי נאמנת והתעורר בספר בית מאיר דמשמע אפילו ברוב ישראל נאמנת ושם ליכא חזקת כשרות וגם בודקת ליכא דדוחק דבודקת משום הוולד דלאו כ"ע דיני גמירו דמנכרי אינו ממזר באשת איש, וכ' דע"כ לומר כהה"מ משום דספק ממזר דרבנן, ולפמ"ש דרמב"ם מצריך דווקא חזקת כשרות להאמינה אפילו בספק ממזר ועכ"פ ברוב פסולין אם כן הדרא קושית ב"מ על מקומה, וגם הוכחנו דע"כ ל"ש כלל בודקת א"כ א"א לדחוק משום דחיישינן שינן לקלקול זרעה וצ"ע:
וליישב דבר זה נ"ל דבירושלמי אמור טעמא דר"י אפילו ברוב כשרים משום דזנות רצה אחר הפסולין, ובש"ס דידן לא נזכר מזה רק משום מעלת יוחסין מחמיר ר"י ובפנ"י כתב דהוא דוחק דיפלגו בסבר' הפוכות דרב' יושע ס"ל תולין בפסולין ור"ג ס"ל דבודקת, ולדעתי אין כאן סברות הפוכות רק פליגו בבודקת היינו שמבררת המימוט לר"י הזנות רצה אחר הפסולין, ור"ג ס"ל שהיא מבררת מיעוט כשרים המזנים גם כן, ור"י ל"ל בודקת כנ"ל פשוט, ולפמ"ש דבודקת אינה חזקה רק שנאמנת שבדקה ג"כ אתי שפיר דאמרה דבדקה כשרים המזנים, והא"ש באשת איש שזינתה דליכא סברא דבודקת נאמנת דלנכרי נבעלה דאנו תולים הזנות במצוים יותר, וי"ל דרמב"ם איירי במקום דליכא ממזר ולא איירי רק אם מישראל או נכרי, ועוד נ"ל אפילו באיכא ממזרים מ"מ תולין יותר בנכרי דפרוץ יותר מממזר, וכ"כ הרא"ה בסוגי' דנכרים חשודי' דמאנסים משא"כ פסול ישראל וא"ש, אלא דצ"ב מעתה מ"ש הרמב"ם בהלכה י"א בשידענו שבא עלי' ממזר חיישינן דכשם שזינתה עם זה זינתה עם אחר והאחר כשר הי' כיון שאבדה חזקת כשרות וגם בודקת נתלה יותר בממזר או הכל ממנו או גם אחר ממזר, וי"ל דאיירו בשיש ג"כ נכרי' הכי הוא, או י"ל דלא סמך על זנות מצוי' בפסולים רק בס"מ דרבנן, ולא להתירו בממזרת דדאורייתא הוא כמ"ש הה"מ וא"ש ועיי':
נקיטנא בקצרה פירו' הנושרי' מביאורינו, אם נאמנת להכשיר הוולד יש ג' שיטות דלנמק"י ותוס' קדושי' נאמנת משום חזקת כשרות של האם, וכן שיטת הרמב"ם כפי שהוכחתי, ולרש"י ותה"ד משום בודקת ומזנה, ולר"ן והה"מ ס"ל דליכא ח"כ ולא משום בודקת, אלא משום ס"מ דרבנן וזהו מה שרצינו לבאר:
ב) עד כה דברינו בנאמנות האם לעשות ממזר וודאי שיתירו איתו בממזרת, דכ' הרמב"ם דאינו רק ספק ממזר, והיינו דהוא ככל שתוקי ובלא דברי' הוא ס"מ, אבל היכא דבלא דברי' לא הי' לנו ספק אם ע"פ דברי' שאומרת ממזר הוא הי' לו ספק לאוסרו בקהל ה' זה לא מבואר ברמב', אלא ממ"ש בהלכה י"ד פנוי' שאמר' בן זה מפלוני אינה נאמנת להיות בנו אבל אסור בקרוביו מספק וכן כשאומרה בן פלוני והוא ממזר אינה נאמנת לעשותו ממזר וודאי רק ספק, נראה דע"פ דברי' נשאר לנו ספק להחמיר וכ"פ בש"ע סי' ד' שוב ראיתי בתה"ד בפסקי' סי' ל"ז שכ' דאינה נאמנת אפילו לעשותו ספק אצלינו, וכ' מ"ש הרמב' בהלכה י"ד הוא בשתוקי דהולכים וצריכים לדברי' וצריכים לה, לכן נאמנות לאוסרו על קרוביו, ונשאר בס"מ, אבל בלאו"ה לא היכא כל שבלא דברי' אין לנו ספק עיי"ש, ומובא בד"מ סי' ד' אות ח', ומביא שכ"כ בבנימין זאב ועינתי בו שכ' כדברי תה"ד בכוונת הרמב"ם הנ"ל, אלא בתשו' מהרי"ו סימן ע"ד ומובא בד"מ שם דאם אומרת קודם גירושין ומישראל הוי הבן ספק ממזר דאינה נאמנת לעשותו ממזר וודאי עכ"ל, נראה דנעשה ספק ע"פ דברי' ומ"ש הד"מ דלא פליג על התה"ד דאיירי דאין הבעל עמה, היינו דאם הבעל עמה מודה דלא נעשה ספק ע"פ כיון דרוב בעילות אחר הבעל ובהא מודה, אבל מ"מ נ"ל דאיכא פלוגתא בין תרה"ד להרי"ו, דמתה"ד נרא' מפורש, דבכ"מ כל דליכא ספק אצלינו בלאו"ה אז ע"פ דבריה לא נדונו כספק חוץ כשצריכים לדברי', אבל לרי"ו נעשה ספק על פיה דהא כ' דלדידן איכא ספ"ס, וכשהיא אומרת קודם גירושין מישראל הוי הבן ספק ממזר ולא וודאי דאינה נאמנת לשווי' וודאי ממזר ומביא הא דכ' הרמב' בהלכה י"ד דאם אומרת בן זה של פלוני אינה נאמנות לעשותו ממזר וודאי אלא ס"מ, ס"ל בכוונת הרמב' דאינו ספק משום דשתוקי הוא בלאו"ה, אלא אפי' אם בלא דברי' אין לנו ספק וחשש, מ"מ ע"פ דברי' נעשה ספק להחמיר כנ"ל:
ונ"ל דתלי' בפלוגתת ראשונים שכתבנו לעיל דלנמק"י ותוס' דס"ל דחזקת כשרות דאם מהני לוולד אינה נאמנת ואפילו כספק לא נדוניהו ע"פ דברי' דאוקמי הוולד על חזקת כשרות, וכן נראה מראשוני' ופוסקי' דס"ל אין עד אחד נאמן נגד חזקה להוציא מחזקת היתר ואפי' כספק לא נדיניהו על דבריו עיי' בראשונים בקדושין דף ס"ה ע"ב ובזה יובנו דברי תוס' שם דקשו בו מהרי"ט בחי' ופנ"י הקצרתי כי אין נ"מ כל כך וה"ה לתתיד ורש"י שכתבנו דס"ל דל"ל חזקת כשרות לוולד רק משום בודקת ג"כ י"ל דאינה נאמנת כלל אפילו לשווי' ספק, אבל לשיטת הר"ן והה"מ דליכא לא ח"כ ולא בודקת ובספק דרבנן האמיני' משא"כ שהוא ממזר וס"ל ספק ממזר בממזרת דאוריי' ועיי' בית מאיר שדבריו נכונים מאוד בקושי' ב"ש, אבל שווי' ספק על פי דברי' ודווקא להקל ל"ס כנ"ל והא דמהרי"ו דכ' דשוי' ספק הגם דבלא דברי' איכא ספק ונאמנת נגד הספק, היינו דבלא דברי' אנו מסופקים והוי ספק אבל היא מבררת לנו הספק ואם מאתנו נעלם ונכנסו לבית הספק והוי ספק לדידה גלוי, ומי ידע חוץ ממנה ואינה מנגדת לספק ופשיטא דעד אחד נאמן נגד הספק אעפ"י שאינו נאמן נגד חזקה ונגד הרוב כנ"ל פשוט, ומהרי"ו קאי שם בגרושה דליכא ח"כ דכבר נפסלה לכהונה לכן ס"ל דשווי' ספק על פי דבריה, אבל לא וודאי, דבלא התנגד' חזקת כשרות או שום דבר אינה נאמנת לעשותו וודאי דתורה לא האמינה רק לאב ולא לה:
אלא דמהר"ו כ' תחלה דאם נבדקה ואומרת אחר גירושי' נאמנת בלא ספ"ס משום חזקת צדקת דלא זנתה באיסור חמור דאשת איש תחת בעלה לכן נאמנת להכשיר, ובעובדי' דידי' הוצרך לומר משום חזקת צדקת כיון דליכא ח"כ שגרושה היא לפנינו, ועכ"פ חזקת צדקת איכא ומ"מ ס"ל דשווי' ספק נגד חזקה וי"ל דחזקת צדקת אינה חזקה כ"כ דכבר נגרע דהרי זנתה לפנינו ועיי' פנ"י ריש סוגי' דשמא יחפה ומ"מ בצירוף ברי שלה ס"ל דנאמנת לר"ג אבל כשאומרת לפני גירושין זנתה ומישראל שווי' ספק דחזקת צדקת אינה חזקה כל כך דגרוע היא אחר שזינתה עכ"פ, אבל היכא דאיכא ח"כ טובה היינו חזקת כשרות לכהונה, או חזקה דבודקת לר"ג כדאית לי' י"ל גם מהרי"ו מודה כמ"ש ועיין:
ועיי' ב"ש סי' ד' ס"ק נ"א שכת' באם ידענו שוודאי בא עליה לכ"ע אינה נאמנת, י"ל דכוונתו כיון שהיא מוכחשת מארוסה וס"ל לדיעה ראשונה דנשאר בספק ואינו נאמן יותר ממנה, וע"ז כ' ב"ש שכל שידוע לנו שבא עליה ואין ספק לנו רק על פיה שאמרה שנבעלה לאחר גם כן וכיון שהוא מוכחשת ממנו נשאר הדבר כמו אם לא הי' כאן אמירה דידה כלל וכשר בוודאי לכ"ע כנ"ל, ומשמע קצת דס"ל דאם לא הי' הכחשה היתה נאמנת דאחר בא עליה גם כן הגם לדידן ליכא ספק בלאו"ה אפילו לשיטת הרמב"ם בארוס וארוסה לא חיישינן שמא זינתה עם אחר, מ"מ היא משווי' ספקא, ואינו מוכרח כל כך ועייש:
ג) וכ"ז כשאין אדם מכחישה אבל כל שהיא מוכחשת ממי שאומרה עליו שממנו הוא או אפילו עד בעלמא כל שמוכחש דברי' כלא היו וכל דליכא ספק לנו בלאו"ה בוודאי פשוט דלא נשאר שום ספק והולד וודאי כשר, ולא יחלק אדם בזה, אבל כשאינה מוכחשת תלי' כמש"כ לעיל אם מתנגדת לה ח"כ או חזקת בודקת לא משווי' אפילו לספק, והיכא דליכא כל זה ואפילו נגד ספ"ס משוי' ספק לנו כמ"ש מהרי"ו וע"פ שבארתי שיטתו:
ונלפע"ד עוד כל היכא דהוולד שתוקי ואין חשש בעיר מהמזנים רק מקרובים והם באו לפנינו ואומרים שלא באו עלי' והיא אז אינה לפנינו, שוב אין כאן חשש כלל, ואפילו לפ"מ דס"ל לב"ש סי' ג' ס"ק ז' דלהעיד על הוולד שהוא כשר לא מהני עד אחד משום מעלת יוחסין היינו עד דעלמא, אבל זהו שחוששים שממנו הוא נאמן מכח אב שנאמן שאינו בנו ולא הוא האב דתורה האמינתו, ולא דמי למ"ש התה"ד סי' רס"ז למובא בהגהו' רמ"א סי' ד' סעי' כ"ט דאם אמרה מזה נתעברה והוא מכחישה מ"מ אינו נאמן לומר שמממזר נתעברה וכ' בתה"ד טעמא דווקא איש ואשה או ארוס נאמן משום נאמנת האב אבל לא בפנוי' שילדה שהיא אומרת ממנו הוא והוא אומר לאו ממנו אלא מממזר נתעברה דאינו נאמן מתורת אב היינו לומר שהוולד מאחר הוא וממזר נתעברה זה אינו נאמן אבל זה נאמן שאינו ממנו מתורת יכיר שהתורה האמינתו לומר שאינו אב מוולד זה, אלא כל שהוחזק באב כגון איש ואשה נאמן לעשותו ממזר, אבל לא נאמן לומר על פנוי' שילדה ממזר עיי"ש בפנים, אבל כל שהוא אומר אינו ממנו בוודאי נאמן לא מתורת עד אחד אלא משום יכיר ובזה לא מצינו מעלת יוחסין כנ"ל פשוט וברור, והיינו לפי דנקטינן עיקר כדיעה זו דכ"ש דנאמן להכשיר עיי' ב"ש סי' ד' ס"ק נ"ז י' ואין אנו צריכים לאריכת הגאון מהרמ"ז נ"י ומ"מ יש במציאות חשש לקרובי' כשאינם לפנינו ואי אפשר לשאול פיהם או מתו וכיוצא בו:
ד) בדין שתוקי קיי"ל דלא יצא מכלל שתוקי רק בדאיכא חזקת כשרות וב"ש סי' ד' ס"ק מ"ב כ' כל שאין ממזר מוחזק בעיר הוולד כשר, וכ"כ בסי' ו' ס"ק ל"א דלא בעי תרי רובא רק כשיש מיעוט פסול בעיר מסתימת דבריו נראה לגבי וולד כל שאין ממזר בעיר גם שיש קרובים דהוולד מהם ממזר ל"ח לה, וכן לגבי דידה בסי' ו' כל שאין נכרי וכיוצא בו דמקרי פסולים סתם לא חיישינן משום קרובים, והאמת שכן נרא' מרמב' פי"ח מא"ב דלא הזכיר בתוך אלו המנוים שם נכרי ועבד וממזר ולא הזכיר קרובים וכן אחריו בטוש"ע סי' ו' משמע דלקרובים ל"ח, וכבר התעורר בזה בס' שב שמעתתא שמעתי' ד' פ' כ"ב, אלא דטעמא בעי מה לי קרובים מה לי ממזר או נכרי ומ"ש בש"ש לא שמעי' לי לא סבירא ונראה לי כלל וטעמו פגום במח"כ הרמה והנשאה זצ"ל:
והנלפע"ד להטעים טעם לשבח לפי פשוטו י"ל דלא חשדינן לקרובים שיעשו איסור חמור איסור כרת ותולין יותר באחר:
דאיסורא קיל, ואפילו היא לא חשודה כל כך משא"כ ספק ממזר דאיסור לאו ועוד יותר נ"ל כשנעבוד על שורש גזירת חכמים ועומק גזרתם במה דבעי תרי רובא והנה בכתוב' ספ"ק מבואר משום חשש דאזלא איהי לגבי', ומבואר דאפילו פירש אחד לפנינו בוודאי מ"מ גזרו אטו לא פירש לפנינו, ר"ל דלא גזרו פירש לפנינו אטו שיהי' רואים דאזלא איהי לגביי' כולי האי לא אתי למטעי ותחלת החשש והגזירה רחוקה מאוד, אלא שגזרו פירש לפנינו ואזל לגבה משום שלא יהי' נראה פירש לפנינו ואיכא רוב כמו פי', אבל אין חיישי' דלמא אזלי' לגבי' והוי קבוע, ואתו למטעי להתיר בכה"ג כיון דאיכא רוב, אבל לגזור פירש לפנינו אטו בוודאי קבוע רחוק הוא, וכיון שמצאו מקום דקרוב לטעות שוב גזרו ברוב סיעה אטו רוב העיר משום חילוף הרוב כנ"ל:
אלא לפמ"ש הרשב"א וריטב"א בקדושין דף ע"ג דמספק דלמא אזלא איהי לגבי' אין הרוב מהורס ולא יצא מגדר הרוב ויש לסמוך עליו א"כ לא הי' לכאור' מקום לגזור אטו לא נדע דאזל לגבה הא בכל זאת איכא רוב דראוי' לסמוך אפילו בדאורייתא, ונ"ל דרשב"א וריטב"א בקדושי' נדחקו מאוד בדברי רבא דאמר והתורה אמרה וודאי ממזר וכו' הא בדאיכא רוב כשרים רק ספק דאזלי איהי וכו' לא צריכים להא דהתור' אמרה ועיין פנ"י שם ולפע"ד י"ל ע"פ האמור בירושלמי דזנות רצה אחה"פ לכן ר"י פוסל ברוב כשרים ור"ג אמר אין אפטרופס לעריות ואפילו חסיד שבחסידים וכו' ובש"ס דילן לא נזכר מהא דזנות רצה וכו' לר"י, אבל בוודאי לא יכחיש אדם דיותר מצוי זנות בפסולים מבכשרים אלא משום הא לא דחינן רוב גמור לומר דמפסול הוא, אבל ברוב שיש ספק שמא אזלא איהי לגבי' והרוב גרוע טובא עי"ז אלא מ"מ איכא צד יותר להקל מלהחמיר, אבל בצירוף דמצוי יותר זנות בפסולים ואיכא צד לומר יותר דמפסול נתעברה לכן אין לסמוך על רוב גרוע כזה, ומיושב קושית ראשוני' בקידושי' כנ"ל, ואפשר דלא רצו לתרץ כן תינח בדליכא כשרים בעיר אבל כשיש ג"כ כשרים אין סברא לתלות יותר בממזר ועבד מבנכרי ושוב אזלינן בתר רוב כשרים לענין פסול וולד, אלא דמשו"ה ל"ק דיש לומר רבא אמר דבריו ברוב כשרים וליכא נכרי כנ"ל:
ומעתה אומר אני דלהכי גזרו חכמים אפילו פירש לפנינו משום אטו דלא ראינו פירש ואיכא ספק דאזלא איהי ונגרע הרוב ובצירוף דמצוי' יותר זנות בפסולים סמכינן על רוב כזה, ולכן להכשר האשה בעי תרי רובי דווקא ואפילו בדאיכא נכרי דהם פוסלים אותה ג"כ ותולין בממזר או בנכרי ולכן גזרו אפילו בפירוש לפנינו, אלא לפ"ז תקשה עלינו מה מקשה ש"ס מ"ש מתשע חניות והיינו דלא גזרינן בידוע שפי' אטו אינו ידוע אם נקח ממקום קבוע ולפמ"ש אין הענינים דומי' דבזה לא סמכו על ספק קבוע משום דמצוי' בלא"ה הזנות יותר בפסולים וצ"ע לכאורה, אבל לק"מ דהא קתני שם פירש אחד מציפורי ובעל הוולד שתוקי והיינו שפוסלים אותו מקהל, וציפורי רוב כשרים לכהונה אבל יש שם גם כן נכרים ומעט ממזרים דחוששין לוולד דממזר הוא או עבד ובהא קשה כיון דאיכא נכרים ג"כ מה לנו לגזור דגם בספק אם אזלא לגביי' איכא רוב ומשום דאיכא צד לתלות בפסול ממזר הא יש לתלות ג"כ בנכרים ואפילו אם נכרים במנין כמו ממזרים למה נתלה בממזר ומכ"ש דבוודאי הי' רוב נכרים נגד ממזרים ג"כ, וע"כ צ"ל דגזרו בלא"ה לא משום טעמא שכתבתי ומקשה שפיר מ"ש מתשעה חניות, ומתרץ מעלה עשו ביוחסין, היינו לעולם לא גזרו בלי טעם רק משום דזנות מצוי יותר בפסולים כמ"ש וגזרו עיר שיש בה נכרים אטו עיר שכולו ישראל ואין בה רק חשש ממזר, וכיון שיש שם ממזר מוחזק בעיר אם נתיר בדאיכא נכרים ג"כ, יתירו גם בדליכא נכרים ולא ידעו לחלק ולכנוס בטעם כעיקר של גזירת חכמינו ז"ל, וזהו משום מעלת יוחסין חששו ועשו הרחקה כ"כ כיון דתחילת הגזירה הי' בטעם וסברא ומקום קרוב לחוש שוב לא חלקו כנ"ל, והא"ש ליישב קו' רמב"ן על רש"י איך לא ידע דלר"י בעי תרי רובא דהא מקשה מתחלה אי ר"י אפילו ברוב כשרים נמי והיינו משום דריב"ל דפוסל אפילו בר"כ, ולמ"ש א"ש דידע דגזרו משום דמצוי' זנות יותר בפסולי' ומגרע הרוב דלמא אזלי' לגביי' כמ"ש, אבל אחר דמביא מהא דפירש אחד מציפורי הוולד שתוקי ע"כ דלאו משום הך טעמא הוא מקשה שפיר ומחדש מעלה עשו כמ"ש כנ"ל ועיין:
ואחר דברי' הדברים אלו נאמר בטח כי לא הצריכו תרי רובא רק במקום דאיכא ממזר ושוב גזרו אפילו במקום דיש נכרים ג"כ, אבל בקרובים דליכא סברא לומר דמצוי' יותר בהם ונהפוך הוא לא הצריכו תרי רובא וסגי בחד רובי כבכל התורה כולה, וא"ש דלא הזכיר הרמב"ם כלל חשש קרובים וכן בטוש"ע, אלא דכ' גם כן חלל ולא ידענא אי שייך גם בחלל דרוב זנות רצה אחריו, וטור סי' ו' השמיט חלל, ואפשר גם ברמב"ם אשגיר' לשנא הוא, וטור השמיטו במכווין כנלפע"ד נכון מאוד בטעמא אשר ישבחוהו רבנן:
אלא דעומד נגדינו הנמק"י בס"פ אלמנה דכ' מפורש דמעוט פסולים כגון אחי' ואבי' ושאר קרובים והביאו ג"כ בש"ש, דזה נגד משמעו' ראשונים, ולדידי נראה דאין מדברי נמק"י ראיי' נגד זה דהוא כ"כ דשמואל אמר ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים אצלה וכתב על זה הנמ"י ומיעוט פסולים היינו כגון אחי' ואבי' ובזה מכשיר שמואל אפי' לכתחלה ובדיעבד אפילו ברוב פסולין כאלו, אבל לא איירו שם במה דמחמירים באינה טוענת עד דאיכא תרי רובא, דחיישינן בחד רובא אפילו במיעוט פסולים כאלו ובמיעוט פסולים דקרובים אפילו בחד רובא סגי אפי' בלא טוענת כלל ושמואל לא אמר רק בטוענת בזה הלכה כר"ג ואפי' ברוב פסולים, אבל לא תעבד עובדא עד דאיכא רוב כשרים ובמיעוט קרובים אפילו טוענת לא בעי ולא מוכח מידי מזה דנמק"י חולק על רמב"ם וטוש"ע דהם דברו לפסול בדיעבד ולכן נקטו דווקא נכרי וממזר ועבד דבאלו בלא טענת בעי ת"ר כנ"ל ועיי':
ונ"ל עוד דיש מנמק"י ראי' דס"ל דבמיעוט קרובים לא בעי תרי רובא דצ"ל מה בעי הנמק"י דמפרש מיעוט כגון אחי' ואבא וכי עד עכשיו לא ידענו מה הוא מיעוט פסול ורוב פסולין, ואריכו' ופירש זה ללא צורך הוא, וגם קשה למה לא כ' גם חשש ממזר ועבד, ולכן נ"ל דס"ל כשיטת הרמב"ם דסוגי' דסוף פ"ק דכתובות איירי לכתחילה ובטוענת ובעי תרי רובא, וכ' תוס' שם הגם דשמואל ס"ל דסגי בחד רובא, ר"א חולק וס"ל דבעי תרי רובא וקשי' לנמק"י לומר דפליגו שמואל על כל אמוראי דס"ל דבעי' ת"ר, ובלאו"ה שלא לעשות פלוגתא עדיף, ולכן התחכם וכתב דאת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים ובחד רובא סגי היינו במיעוט קרובים בהא לכ"ע סגי בחד רובא, ולקמן אזל הסוגיא, במיעוט פסולים דנכרי וממזר לגבי דידה ובוולד במיעוט ממזר ובמיעוטים כאלו לא בעי תרי רובא ושמואל קאמר עד דאיכא רוב כשרים היינו במיעוט קרובים סגי בחד רובא כנלפע"ד, ואית לנו תנא דמסייע לנו דס"ל בדליכא מיעוט ממזר בוולד ומיעוט נכרים וכיוצא בו לגבה משום חשש קרובים לא בעי תרי רובא מטעם שכתבתי כנ"ל ועיי':
אלא דאני מצאתי ראיתי ברש"י קדושין דף ע"ג שכ' לרבא מיעוט פסולים ממזר וקרובים וכ"כ הר"ן שם שהוא מעתיק לשון רש"י בכ"מ, נראה דס"ל דאפילו למיעוט קרובים חיישינן, והש"ש לא הזכיר מזה כלום, אבל ראיתי שהרגיש בזה הגאון ני' מהרמ"א סג"ל ני', אלא דאין מוכרח כ"כ דרש"י לא כתב ממזר או קרוב אלא ממזר וקרוב והעיקר דחוששין לממזר וקרוב דנקיט אשגירת לשנא הוא שעכ"פ אינו מפורש דס"ל לרש"י דחוששין לקרוב היכא דליכא ממזר אלא דיש לדקדק קצת מדאמר רבא מיעוט פסולים אצלה משמע קצת דאפילו אינם פסולים רק אצלה ולכ"ע כשרים והיינו רק קרוביה מ"מ חיישינן, אלא דבכל הסוגיא דכתובות נקיט רוב כשרים ורוב פסולים אצלה, ולשנא כך הוא משום דדנים עלה ממי נבעלה לכן נקוט הלשון אצלה, והכלל כיון דנראה מרמב"ם וטוש"ע דל"ח לקרובים ולפמ"ש יש ראי' גם כן מנמוק"י, ואין מפורש נגד זה רק משמעות דורשים קצת, טוב לנו לסבול לדחות כל זה לקיים עיקר הדין ולהשוות המחלוקת זהו הנלפע"ד בהך מלתא:
תבנא לדינא לנדון שלפנינו, דבדברי' אינה נאמנת לפסול, ואפילו למשווי' ספק ממזר לרוב השיטות וכ"ש כשהוא עומד ומכחיש לפנינו, ואם ליכא קרוב יותר ממנו דפוסל הוולד חוץ מזה שאומרת עליו והוא עומד ומכחיש, ואפילו אי חיישינן לשתוקי משום מיעוט קרובים היינו כשאין הקרוב אומר שאינו ממנו דכל כשאומר הקרוב בפירוש שאינו ממנו נאמן מתורת יכיר כמ"ש, ואם יש קרובים אחרים שיש לחוש שמהם הוא ואי אפשר לשאלם, מ"מ נלפע"ד שאין כאן חשש ממזרת דלמיעוט קרובי' לא חיישינן כמו שביארתי, וכל דליכא ממזר ידוע, ולנתינים ועבדים ומצרי וכיוצא לא חיישינן בזה"ז, לכן נלפע"ד דהוולד כשר לבוא בקהל עדת ה', הנלפע"ד כתבתי וד' יצילנו משגיאות, ויורינו מתורתו נפלאות, ויעשה עמנו לטובה אות, הכ"ד טרוד מאוד דורש שלומו ושלום תורתו, ברוך יאמר לעומתו, חותם בברכה, פ"ב יום ה' ה' טבת תרי"ז לפ"ק:
הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: