הלכות איסורי מאכלות · השגחה
חייב כל אדם להקפיד שלא להכניס לביתו אלא רק מאכלים עם כשרות. ואמנם יש כמה וכמה סוגים של השגחות, יש שמחמירים יותר, ויש שמחמירים פחות, ויש שהולכים על עיקר הדין. והמחמיר על עצמו תבוא עליו ברכה, אבל בודאי שאם שואלים אותו, אין לו להורות איסור על השואל, וכמו שכתבו הפוסקים שאסור למורה הוראה להחמיר בדבר המותר אלא אם כן ברר וחקר על מאכל זה שיש בו בעיה. ומכל מקום בודאי שרשאי להציע לשואל להחמיר.
הולכים על בטוח!
נניח, שמכרנו דירה וקיבלנו תמורתה. מה נעשה עם הכסף? יבוא חבר, ויאמר: "זה בסדר, תן לי, לא תפסיד. סמוך עלי!". רגע, מה פירוש? זה חצי מליון, לא כסף קטן! מה כוונתו כשהוא אומר "לא תפסיד"? - צמוד לדולר, למדד? ומי אומר שיחזיר את הכסף, מי יערוב עבורו? אין ספק, אין אף צל של ספק: את כספנו הוא לא יראה! אנחנו נכתת רגליים, נלך מבנק לבנק, נתעניין, נשווה תוכניות, נתמקח, נוריד עמלות, נדרוש ערבויות ומסמכים חתומים, כי כסף זה לא צחוק!
לפני כמה חודשים התפוצצה פרשיה: שטפו איזה מאגר מים ביותר מידי כלור, או משהו כזה. מיד הסתערו רבבות, מאות אלפים, על החנויות, רוקנו את מדפי המים המינרלים. נשאו סלים, מילאו בגז'ים, בהיסטריה המונית. והם צדקו: בריאות זה לא צחוק!
תורים משתרכים לפני התחנה המרכזית, לפני הכניסה לכותל המערבי. כולם ממהרים, כולם רוצים להכנס. אבל רגע, סבלנות, אחד אחד! פותחים תיקים, מעבירים בשער מצפצף, מתחקרים. איזה עיכוב, איזה מטרד! אבל הכל מתקבל בהבנה, כורח הנסיבות. כי בטחון זה לא צחוק!
יהודי הולך ברחוב ונתקף רָעָב. נושא עיניים, רואה שלט "כשר", ונכנס. לאן? על סמך מה?! מי עומד מאחורי השלט, מי מעניק לו ערובה? האם הפירות אינם עורלה, האם הופרשו תרומות ומעשרות כדת וכהלכה? האם הבשר אכן כשר? והרי הבשר המפוקפק, תוצר "השחיטה השחורה" - זול בהרבה, "חסכון" אטרקטיבי עבור בעלי מסעדות. ואם הבשר אכן נשחט כהלכה - האם אף הומלח כדין, האם נוקר החֶלֶב - שאיסורו בכרת?
נהיה כנים עם עצמנו: כסף אינו צחוק, ובריאות אינה צחוק, ובטחון אינו צחוק. ודיני התורה, הוראות הכשרות - מה?! מי שיודע שמאכל אסור מטמטם את הלב, אוטם את הנשמה, צורב בה כתם, ינהג כאותם "שהיו פורשים משבעים שערים של היתר, מיראתם שער אחד של איסור" (כדברי חובות הלבבות שער התשובה ה). יעמוד על המשמר, ויהיה ער לכל חשש! (מעיין השבוע ב שעד)