כרתי על שולחן ערוך יורה דעה· רבי יהונתן אייבשיץ
סימן יז
א או בגערה ואם העמיד ביד לית לן ביה:
ב הרי זה נבילה ודאי דקים ליה לחכמים דמסוכנת שהיא בתכלית החולשא כשהתחיל לשחוט קצת סימנים אין בה כח לסבול עוד ויוצא נפשה והרי היא נבילה טרם גמר שחיטת סימני'.
ג ולוקין ומותר לשחוט האם או הבן אחריה דודאי נבילה היא.
ד ולמשיך עד אחר שחיטה ופר"ח דעתו דסגי בגמר שחיטה וכבר כתבתי בפלתי שהרבה להרים ראש נגד רבינו ירוחם דמחמיר וצריך דוקא אחר שחיטה כמעט רגע ע"ש:
ה בין שפשטה ידה וזו הפכה ידה ש"ך:
ו הרי זה פרכת ומותר ורבי' נזהרים בבהמת נכרי:
ז בעינו חלופי גי' יש בגמרא ואיכא גירס' גופו ויש להחמיר:
ח הרי פרכוס ואם קולה חזק והטילה רעי ומתרזת למרחוק וכדומה עיין בגמ' ופוסקים דמהני ג"כ ולהיות בלתי מצוי קצרו
ט בלילה דעת ב"י בנר אחד וזהו אינו דא"כ יכול לראות הניזוק אימת היה אם אמצע שחיטה או סוף שחיטה: רק איירי בשוחט באפילה ואמת מתחילה פסול הא בדיעבד כשר כדלעיל:
י אם פרכסה אפילו כתלי בה"ש מלא דם שמא אמצע שחיטה זינקה:
יא הרי זה ספק נבילה והטור מכשר במצא כתלים מלא דם ועיין פלתי שכתבתו מאין למד הטור דינו ע"ש: