כרם שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
מאמר שביעי
בילקוט פ' ואתחנן רמז תת"ל ד"א אנכי ה' אלהיך מלמד שהסתכל הקב"ה בעולם כולו וצפה בעשרה בני אדם שבעטו בו ואלו הן מיכה וירבעם וכו' נבות ואחאב אנכי ביטל מיכה וכו' עד לא תחמוד ביטל אחאב וכו' עכ"ל הילקוט לענינו והוא תמוה:
במשנה פ"ב דעדיות הוא הי' אומר בג' דברים האב זוכה לבן בנוי בכח ובעושר ובמספר הדורת לפניו והוא הקץ שנאמר קורא הדורת מראש אעפ"י שנאמר ועבדום וענוי אותם ד' מאות שנה ונאמר ודור רביעי ישיבו הנה, והוא תמוה באין פותר:
בישעי' מ"ב מי העיר ממזרח צדק וכו' ירדפם יעבור שלום אורח ברגלים לא יבא מי פעל ועשה קורא הדורת מראש אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא. להבין כ"ז נראה עפמ"ש בילקוט אחרי רמז תקפ"ו מניין שלא היתה אומה באומת כמצרים וככנען וכו' עד ר' שמעון אומר מי פעל ועשה קורא הדורת מראש זימן את הדור החייב שיבואו ישראל ויפרעו מהם עכ"ל והנה עפ"י ילקוט הנ"ל יש להבין מ"ש בפ' לך ודור רביעי ישיבו הנה כי לא שלם עון אמורי עד הנה ונרא' ע"ד שפי' הרב נזה"ק ה"פ בפ' בא ויהי מקץ ארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה וכו' דהנה יתכן לפעמים משדד הקב"ה המערכת השמים לשנות העתים וכמו שנתקן בתפלה ומחליף את הזמנים וכו' ולכך בשעת בריאת העולם קבע הקב"ה זמנים לעשות נסים לישראל אבל כשרצה הקב"ה משדד את הזמן ההוא והביאו במוקדם זמן מה ולכך הנה בתחלה נגזר ד' מאות שנה ואח"כ הי' רק רד"ו אך זה הקץ שהי' ראוי ונקבע אחר ארבע מאות שנה זה הקץ דילג ובא לכאן וקירב הקב"ה הזמן עיי"ש. ובזה א"ש כאן דברי הילקוט דהנה אמוריים שהי' בימי ישראל כשיצאו הם לא הי' ראוין להוליד אז רק אחר ארבעה דורות כיון דתחלה הי' רצונו י"ת שיגאלו אחר ד' מאות שנה א"כ את זה לעומת זה עשה אלהים וקבע הקב"ה הרשעים הגדולים אשר מכח גודל רשעתן יהי' ראוין ליפול ביד ישראל כמ"ש לא בצדקתך וכו' כי אם ברשעת הגוים וכו' ע"כ הביא הקב"ה שהרשעים הללו יהי' באין לעולם בזמן היציאה שלהם אבל כיון שראה הקב"ה לדלג על הקץ קודם הזמן א"כ כמו שהחליף הקץ וסדרו ובא לכאן כן שתל דור החיים שיבואו מקודם וכן אחז"ל כזה בתורה שהי' ראוי' להנתן לאלף דור ודילג הקב"ה ונתנו לכ"ז דורת כן עשה כאן שדור החייב שהי' ראוין להיות אחר ארבעה דורת המה באו קודם להם ארבעה דורת כדי שיגדל רשעתם ויהי' ראוין ליפול ביד ישראל וז"ש מי פעל ועשה קורא הדורת מראש שזימן את הדור החייב כדי שיבואו ישראל ויפרעו מהם כלומר דלכך אמר קורא הדורת מראש דקריאה שייך באדם הקורא לחברו מרחוק לקרב אצלו ולכך ה"נ קרא הקב"ה לדורת שהי' רחוקים עדיין קרא הקב"ה וקרבם כדי שיהי' מזומנים שיבואו ישראל ויפרעו מהם וז"ש לאברהם דאין הכונה הכונה על דור ישראל שדור רביעי ישיבו רק על הגוים ודור רביעי מן הגוים שהי' ראוין לבא אחר ארבעה דורת ישיבו הנה להקדים אותם וישיבו לאחריהם ויקדמו לבוא מחמת כי לא שלם עון האמורי עד הנה כלומר שאם לא יקדמו אז לא שלם עון האמורי עד הנה ולא יהי' ראוין ליפול לכך יקדים הקב"ה אותם לבוא ולשוב לאחריה' מסדר הדורת שנסדרו כדי שיהי' מזומנים ליפול ביד ישראל וא"ש. והנה אחז"ל עה"פ כה אמר ה' ליעקב אשר פדה את אברהם דאברהם לא ניצל מכ"ה רק בזכות יעקב עיי"ש. לפ"ז גם מה שניצל אח"כ ממלחמת המלכים נמי לא ניצל רק בזכות יעקב דמ"ש זה מזה גם אי' במדרש בראשית בפ' ונח מצא חן בעיני ה' מצינו שהקב"ה עושה חסד לאחרונים בזכות ראשונים מניין שעושה חסד לראשונים בזכות אחרונים ת"ל ונח מצא חן בעיני ה' באיזה זכות בזכות ואלה תולדת כח אף נח לא ניצל אלא בזכות תולדותיו, מזה מוכח דזה הוי פשיטא להמדרש דזכות ראשונים ראוי שיועיל לאחרונים רק להיפוך לא הוי פשיטא לי' והוצרך לקרא א"כ מוכח דיותר הוי סברא שיועיל זכות ראשונים לאחרונים מלהיפוך וכן השכל נותן שיועיל טפי ראשונים לאחרונים ולפ"ז נאמר דבאמת אם הי' כל הדורת נחשבין לפניו י"ת כסדר שהם לפנינו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון באמת לא הי' מועיל זכות אחרון לראשון אך אין דרכו י"ת כדרך ב"ו דאדם שהוא תחת הזמן שייך בו ראשון ואחרון אבל לפניו י"ת שהוא למעלה מן הזמן דומה כל העולם כאלו עומד לפניו שורה אחת של כמה אנשים ראובן שמעון לוי הנה אם אחד רוצה להתחיל המנין מצד ראובן הוי ראובן הראשון ושמעון אחריו ואם רוצה למנות מקצה השני יוכל למנות הוי לוי ראשון כן ה"נ לפניו י"ת כל העולם מקצה ועד קצה מראשו לסופו כולם נחשבו כעומדי' לפניו בשוה וכן כתב הראב"ד בענין סתירת ידיעה ובחירה דלפניו י"ת דומה כל העולם כמבינו בעד החלון ורואה אחד רוכב על הסוס ואטו ידיעתו מכרחת את החוטא לחטוא עיי"ש ולפ"ז לא שייך למנות לפניו י"ת ראשון ואחרון שאם רצה למנות מתחיל מאברהם והוי ראשון ואחריו יצחק ואחריו יעקב ואם רוצה מונה להיפך מתחיל מקצה העולם השני והוי יעקב תחלה וכן נאמר מפורש בפ' בחקותי וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק וכו' הרי שמונה להיפוך לפעמים ולכך הנה אם לא הי' נמנה הדורת להיפוך והוי נחשב יעקב אחרון לא הוי מהני זכותו לאברהם דאין זכות אחרון מועיל לראשון וכן נמי לא הוי מהני זכות בני נח לנח כיון דבו י"ת שייך למנות ולכך כשמונה להיפוך הוי יעקב ראשון ואברהם אחריו ולכך הועיל זכות יעקב לאברהם וזכות ב"נ לנח. ויובן בזה מ"ש במדרש פ' נח בפ' אלה תולדת נח הד"ד הפוך רשעי' ואינם ובית צדיקי' יעמוד הפוך רשעים ואינם זה דור המבול ובית צדיקי' יעמוד זה כח שנאמר אלה תולדת נח וי"ל דהנה דור המבול אם הי' הקב"ה מונה כסדר הדורת שהם לפנינו לא הוי ראוי להיות בהם המבול דהוי להם זכות של אדה"ר ושת ומתושלח אך הקב"ה היפך אותם ומנה אותם להיפך ונחשבו הם תחלה וקודמים לאבותיהם לאדם ומתושלח וכדומה ולכך לא הועיל להם זכותם דאין זכות אחרון מועיל לראשון וכיון דצפה הקב"ה דבנים לא הי' ראוין להיות לדור המבול שיצא מהם דבר טוב א"כ כשהיפך אותם נעשו הם ראשונים לא הוי להם זכות לכך נאבדו אבל נח שיצאו ממנו צדיקי' א"כ כשהיפך אותם הוי לו ראשונים בניו ובני בניו לכך נשאר קיים וז"ש המדרש דודאי אם הי' מונה אותם כסדר לא הוי להם זכות להתקיים אבל הפוך רשעים שהיפך אותם ומנה אותם למפרע לכך ואינם לא מצא להם שום זכות אבל ובית צדיקי' יעמוד זה נח שנאמר אלה אלה תולדת נח דאף כשהיפך אותם הוי להם בנים להגין וניצל בזכות תולדותיו. וזה הוי הכונה בתורה בפ' בחוקותי מ"ש וזכרתי את בריתי יעקב וכו' והארץ תעזב מהם והקשו הכל איך זכר זכרון לטובה באמצע התוכחה ועיימ"ש בשל"ה דזה הוי לרעה ואנן נלך עפ"י דרכו אך בע"א ויתיישב עוד למה הקדים את יעקב ולפמ"ש א"ש דהנה לטובה זוכר הקב"ה האבות כסדר והוי הם ראשונים ואנחנו אחרונים ומהני זכות ראשונים לאחרונים ולכך נאמר בשעת הגאולה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב וכן ואזכור את בריתי את אברהם את יצחק ואת יעקב וגם א"כ הוא הסדר ממילא לא הוי מועיל זכות יעקב לאברהם דאין זכות אחרון מועיל לראשון ונשאר זכות יעקב לבניו אחריו לדורת אבל כשחוטאין אומר הקב"ה שהיפך הסדר ומונה מקצה אחרון תחלה א"כ הוי הדור החייב תחלה ואח"כ האבות ונחשבו האבות אחרונים ואין זכות אחרון מועיל לראשון וגם אם זוכר להיפוך הוי יעקב בתחלה וכבר הגין זכותו על אברהם ואין לכו עוד לזכות עבורו לדורת ולכך אמר בפ' בחוקותי זה לרעה וזכרתי את בריתי יעקב שבסדר הזה הזכיר יעקב תחלה ואח"כ יצחק וכו' וממילא אתם יותר ראשונים מהם והם אחרונים ואין זכות אחרון מועיל לראשון לכך והארץ תעזב מהם. וז"ש הנביא הנ"ל דהנה תחלה זכר הוא הטובת שעשה הוא י"ת עם אברהם במלחמת המלכים דמי העיר ממזרח צדק וכו' ירדפם יעבור שלום וכו' ואמר שלא בזכותו הוי כן רק בזכות דיעקב פדה את אברהם ולא תקשה לך איך אפשר לאחרון לזכות את הראשון לכך אמר דלפני הקב"ה לא שייך ראשון ואחרון דמי פעל ועשה קורא הדורת מראש שקורא הדורת להיפוך ומתחיל מקצה השני ולכך הוי יעקב ראשון וז"ש אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא דגם את אחרונים אני ראשון ומתחיל המנין מהם דמה לי קצה זה או זה בשני הקצוות אני מקיימן בשוה ואני ראשון בצד זה כמו בצד זה. וזה כוונת התנא בעדיות דכבר כתבנו דנטל הקב"ה דור החייב שהי' ראוין להיות אח"כ ושתלן תחלה כדי שיבואו ויפרעו מהם ויקרב הקץ אך אם הי' הקב"ה מונה הדורת כסדר הבריאה לא הוי עושה כן לברוא הרשעי' תחלה כי אקדומי פורעניות לא מקדמינן אך כיון שכתבנו שהוא י"ת מונה סדר הדורת להיפוך ולכך ה"נ עשה כן במצרים התחיל למנות הדורת להיפוך והוי הדור החייב הראשון ולכך כששונה אותם נחשב כאלו איחר אותם באחרונה ולא נחשב אקדומי פורעניות. גם י"ל דעון בניה' של המצריים גרם להם להיות נאבדים אך כמו דאין סברא להיות זכות האחרון מועיל לראשון כן אין סברא ומכ"ש להיות חוב האחרון מחייב לראשון ולכך אם לא הי' מונה הוא י"ת סדר הדורת למפרע לא הי' מתחייבין המצרים בעון בניה' אך כשמונה הקב"ה הדורת להיפוך נחשבו בניה' ראשונים ולכך הי' עונותם מחייב את אבותיהם דעון ראשונים מחייב אחרונים ולכך כיון דעונותם הוי מחייב את אבותם וכיון דסוף סוף הי' אביהם מתחייבין על ידם ולמה יענשו אביהם בעון בניהם לכך סדרם הקב"ה והביאם ממש לזמן ההוא שיקבלו בעצמן עונשם וא"כ סדר הגאולה במצרים הוי רק ע"י מנין הדורת להיפוך מקצה השני' ולכך הנה זה כוונת המשנה דהנה תואר האב הוי להיות נקרא ראשון ותואר הבן להיות נקרא אחרון אבל כיון דהאב מזכה את בנו במעלה שלו לכך כמו שהאב מזכה את בנו להיות כמותו בנוי בעושר ובכח כן מזכהו במעלה זו ג"כ להיות להבן תואר ראשון ולהיות המנין ממנו כמו שנמנה מן האב ונקרא האב ראשון כן מזכה להבן בתואר זה שיהי' הבן נקרא ראשון ולהיות מכין הדורת ממנו וז"ש התנא האב מזכה את בנו בג' דברים בנוי וכח ועושר ובמספר הדורת הדורת לפניו שמזכה אותו להיות במקומו להיות מספר הדורת ממנו שנאמר קורא הדורת מראש כפירושינו הנ"ל ומוכח שיתכן להיות נמנה הדורת להיפוך וז"ש דהוא הקץ שמקנין כזה שנמנה להיפוך זה הוי גרם הקץ ואעפ"י שנאמר ועבדום וענוי אותם ארבע מאות שנה וא"כ מוכח שהוי הדור החייב ראוין להיות אחר ד' מאות שנה מ"מ נאמר ודור רביעי ישובו הנה כפירושינו לעיל שהדור שהי' עתיד להיות רביעי יבואו קודם וזה גרם התקרבות הגאולה וזה לא הוי אפשר להיות נעשה רק ע"י מנין הדורת להיפוך כנ"ל א"כ מוכח מזה דשייך מנין הדורת להיפוך וזה נמשך מזיכוי האב לבנו שמזכהו במעלה זו וא"ש לשון המשנה:
ובזה נבין דברי הילקוט הנ"ל דהוי קשה לו מ"ש אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מאמ"צ והקשו הכל דהול"ל אשר בראתיך ובא הילקוט לפרש כך דהנה בפ' יתרו יש שם בילקוט וז"ל ברמז רע"ו כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע נשמע דנעשה הול"ל אלא אמרו ישראל עד שלא שמענו קיימנום אנכי קיים יעקב שנאמר הסירו אלהי הנכר וכו' עד אברהם קיים לא תענה שהעיד לכל באי עולם שהוא י"ת רבון לכל המעשים אף הוא קיים לא תחמוד שנאמר אם מחוט ועד שרוך נעל עכ"ל. והנה כוונתם בזה שהם התנחמו שאין להם אחריות עונש פן יעברו על התורה ויענשו לכך אמרו כיון דעד שלא שמעו קיימוהו אבותיהם וממילא אף אם יעברו יגין עליהם זכות אבותיהם שכבר קיימוהו אך הוא י"ת אמר להם שלא יסמכו ע"ז רק יהי' פחד העונש עליה' פן יעברו ויענשו כמ"ש בהדברות כי אל קנא ה' אלהיך וכדי לדחות בטחון ישראל שסמכו על מעשה אבותיהם שיגין עליה' הראה להם הקב"ה עשרה בני אדם שעברו על יו"ד דברות והם בניה' באים אחריהם וא"כ סלק עשרה נגד העשרה ואין להם במה לבטוח אך כדי שלא יאמרו ישראל עדיין שאני ושאני דאלו שקיימו התורה הם ראשונים וזכות ראשונים ראוי שיגין על אחרונים אבל אלו החוטאים הם אחרונים ואין ראוי לחייב ראשוני' עבור האחרונים לכך אמר הקב"ה ודאי אם היית מונה רק כסדר הדורת שהם לפניכם שפיר אמרתם אך הרי דרכי למנות להיפוך ג"כ הדורת וא"כ הוי עשרה החוטאים לפני ראשוני' בצד אחד כמו אלו שקיימוהו ולכך הוי הדבר שקיל ויצא זה בזה ואין להם בטחון במה לבטוח וראי' על כך שאני מונה הדורת להיפוך שהרי כן הי' גאולת מצרים רק עי"כ וכמ"ש במשנה הנ"ל לפירושינו וז"ש אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מאמ"צ והוי רק באופן זה שנמנו הדורת להיפוך וא"כ הרי יש לו עליכם עשרה שבעטו כנגד עשרה המקיימין ולכך אני מזהירך הזהר והזהר שלא יהי' לך אלהים אחרי' כי אל קנא ה' אלהיך וכו' ולא יועיל לך בטחונך מ"ש נעשה ונשמע וז"ש הילקוט אנכי ה' אלהיך מלמד שצפה הקב"ה בכל העולם כולו והי' עומדי' לפניו כולן בשוה וראה בעשרה שבעמו בו ויצא עשרה כנגד עשרה ולכך זכר יצי"מ שממנו נלמוד מנין הדורת שלו י"ת וא"ש:
ובזה יובן ילקוט עה"פ בחודש השלישי וז"ל יצילני מאויבי עז זה פרעה שנאמר אמר אויב ארדוף ומשנאי כי אמצו ממני יקדמוני ביום אדי מאן דאמר פרעה יח"א עמלק ויוציאני למרחב שנתן לי התורה הרחבה מני ים יחלצני כי חפץ בי פוזמקי דידי סלקא למיתן לי אורייתא אימתי בחודש השלישי עכ"ל והוא תמוה ועיימש"ל וכעת נראה כך דהנה במתן תורה י"ל בו ב' אופנים או דזכו ישראל מצד עצמן והם הי' כדאי לכך או שזכו לה מצד מעשה אבותיהם שכבר קיימו התורה עד שלא נתנה והנה אם לא הי' הקב"ה דרכו למנות להיפוך הדורת הוי אפשר אפשר לומר שזכו לכך מצד מעשה אבותיהם ואף שיש אחריה' כנגדם אשר יבטלו אותם אין להם דמיון זל"ז כי אלו ראשונים ואלו אחרונים אבל אם הקב"ה מונה הדורת גם להיפוך א"כ הראשונים והאחרונים שקולים הם לפניו י"ת א"כ הרי כנגד הראשונים יש משרה להיפוך ובע"כ שלא זכו לכך רק שדנם לפי אותה שעה שהם עכשיו ומוכח דבזכותם הוא ולא בזכות אבותיהם וז"ש הילקוט דהנה הטעם מה שניתנה התורה בחודש השלישי מפורש בילקוט לעיל שם דהוי כעין הבחנה של גיורת ומשוחררת עיי"ש והנה זה שייך לומר אם אין התורה מוחזקת בידינו מאבותינו א"כ מה שעבדו עד הנה ע"ז לא נחשב כזנות רק כנשואין וממילא עכשיו שרוצים להזדווג בו י"ת צריכין ג' חדשים להבחנה אבל אם התורה מוחזקת בידינו מאבותינו א"כ יצאו מכלל ב"נ מקודם א"כ מה שעבדו ע"ז הוי רק כזנות וכמו עתה שנקרא זנות לאחר מתן תורה כמ"ש ואת זנית רעים רבים וכן כי זנתה אמם וכו' וא"כ כיון דהוי נחשב כזנות הרי במזנה קיי"ל לכמה פוסקי' דל"ב הבחנה לכך גם אז לא הוי להם להמתין ג"ח ובע"כ דלא יצאו מכלל ב"נ ולכך הוי לה דין נשואין ובעי הבחנה ולכך אמר כאן דהנה מתרי טעמי הוי סברא לומר דלא זכו לקבל התורה רק ע"י אבותיהם אחד מצד די"ל דגוף קבלת אבותינו הוי לדורת וכבר זכינו בה מימי אבותינו והשנית אף אם לא זכינו מצד אבותינו עכ"פ זכות קיום התורה גרם לנו לקבלה ולכך אמר הילקוט דשניהם אינו רק כח עצמינו גרם לדבר הזה דאין לומר בזכות אבותינו דתינח אם לא הי' אפשר להעריך כנגדו עשרה שבטלוהו אבל כיון דיש כנגדו עשרה שבטלוהו א"כ יצא זה בזה וא"ל דאלו ראשונים ואלו הם אחרונים ז"א דהוא י"ת מונה גם למפרע א"כ שניהם נחשבו ראשונים וראי' שהוא י"ת מוכה הדורת להיפוך שהרי כן הוי במצרים שהרי יצילני מאויבי עז זה פרעה וכו' ובאיזה אופן הוי הצלה היינו יקדמוני ביום אדי שהם לא הי' ראוין להיות עדיין בעולם והוי זמנם מאוחר רק שהם יקדמוני והקדימו לבא ח"א דקאי על פרעה וח"א על עמלק שגם הוא לא הי' ראוי להיות בעולם רק שהקדימן לבא קודם זמנן וא"כ זה א"א לעשות רק אם נמנין הדורת למפרע וא"כ אנו א"א לומר דזכות אבותינו גרם הדבר דהרי יש בנינו אחרינו להיפוך שבטלוהו ואעפ"כ ויוציאנו למרחב ונתן לנו התורה הרחבה מני ים בע"כ לא הוי בזכותם רק בכח שלי יחלצני כי חפץ בי דייקא שפוזמקי דידי הגורל ומזל שלי עלה למיתן לי אורייתא ולא בזכות אבותי גרם כן ולא תאמר נהי שמצד זכותו א"א לומר דלמא הוי מוחזקת ומקובלת בידינו מאבותינו מכבר וכבר יצאנו מכלל ב"נ מאז ואכתי מנ"ל דאנחנו הוי ראוין לכך ולזה אמר דג"ז אינו דהרי אימתי ניתנה בחודש השלישי והיינו להבחנה ואם הי' מקובלת מאבותינו לא הוי צריך הבחנה ובע"כ דהוי עתה נשואין חדשים לכך מוכח דתרווייהו ליתנייהו רק כח שלנו בלבד גרם כן והוי קשה להילקוט לשון הכתוב בחודש השלישי לצאת ב"י מאמ"א ביום הזה באו מדבר סיני דביום הזה מיותר ולזה מפרש כך דאמרה התורה לראי' דרק הזמן של עתה והיום הזה גרם שיבואו מדבר סיני ולא זמן הקודם גרם כן והיינו מצד שני הוכחת כיון דהוי בחודש השלישי א"כ א"א לומר דקבלה הוא מאבותינו דא"כ לא הוי בעי הבחנה גם א"א לומר דהוי עכ"פ בזכות קיומם דהרי הוי לצאת ב"י מאמ"צ דהוי מנין הדורת להיפוך א"כ הרי אם נמנה להיפוך יש לנו מערכה כנגדה מעשרה שבטלוהו לכך בע"כ לא שום דבר גרם כן רק ביום הזה הזמן של עתה הוא שגרם שבאו מדבר סיני ולא דבר אחר הקדים לו ולכך לפרש זה הביא הילקוט קרא של יצילני וכו' יחלצני כי חפץ בי ולא מחמת אבותי וא"ש:
ובזה ובזה י"ל מדרש פ' במדבר עה"פ שאן את ראש וכו' זש"ה וירם קרן לעמו והוא תמוה ונ"ל דהמדרש הוי ק"ל מ"ש שאו את ראש כל עדת ב"י למשפחותם לבית אבותם חדא מה לשון שאו הול"ל פקוד גם מה לשון למשפחותם לב"א הי' די לומר שאו את ראש כל עדת ב"י ולשתוק אך עפ"ד לעיל בביאור המשנה דהאב מזכה להבן להיות כחו רב להיות נמנה מספר הדורת להיפוך מן הבן ונחשב כאלו הוי הבנים ראשונים והאבות אחרונים והנה כן מצינו ביוצאי מצרים דאחז"ל דהארץ נתחלקה לבאי הארץ והי' המתים יורשים את החיים הרי שחזרה נחלה מן הבנים אל האבות א"כ מוכח דהבנים נעשו אבות והאבות בנים ולכך אמר דבזה ישא את ראש ב"י ויעלה אותם במעלה מעלה במה שיעשה אותם לבית אבותם כאלו הם הי' האבות והאבות לבנים וז"ש שאו את ראש כל עדת ב"י והיינו שלמשפחותם לבית אבותם תפקוד אותם שאותם תפקוד ותעשה לבית אבות כאלו המה הי' ראשונים ולכך שפיר אמר המדרש זשה"כ וירם קרן לעמו דבזה הרים קרנו של ישראל במה שעשה אותם לבית אבות. ויובן רישא דקרא הודו על ארץ ושמים וירם קרן לעמו ר"ל דבשמים וארץ נמי הוי כן דשמים נבראו תחלה ואח"כ הארץ ואם כסדר הוי ראוי להיות שמים ראשונים ומ"מ הוא עושה להיפוך ומקדים הארץ ולכך בבני אדם נמי עושה כן ממש ומונה את האחרונים לסדר הבריאה ראשונים ולכן אמר כמו שהודו על ארץ ושמים הוי ארץ תחלה ואח"כ שמים כן נמי וירם קרן לעמו ע"ד זה שעושה אותם לבית אבות וא"ש ונכון בעזה"י: