כרם שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
מאמר חמישי
בפ' יתרו ויאמר ה' אל משה לך רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב ויאמר משה אל ה' לא יוכל העם לעלות אל הר סיני כי אתה העדות בנו לאמר הגבל את ההר וקדשתו ויאמר ה' אל משה לך רד ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים והעם אל יהרסו לעלות וכו' הנה להבין הכונה מה הי' הוא י"ת מחולק עם משה רבינו ומה הוסיף הוא י"ת שנית דהוי בשינוי לשון ומה הוי התשובה לשאלת משה רבינו לא יוכל העם לעלות אל הר סיני וגם מה שקראו הקב"ה לעלות וא"ל לך רד והלא הי' יכול לומר זה כשהי' למטה להעיד בעד אך כראה הכונה עפמ"ש חז"ל דכפה עליהם ההר כגיגית וכו' ואמר רבא מכאן מודעא רבה לאורייתא והקשו התוס' הרי אמרו נעשה ונשמע ותרצו דאח"כ חזרו בהם והקשה הרשב"א אם הוי מודעא למה נענשו בימי בית ראשון ותירץ דא"י ניתן להם ע"ת מוכח הא בלא זה אף על ל"ת ומיתת ב"ד הי' פטורין מטעם מודעא אף שאמר הקב"ה דהעושה כן ענוש יענש מ"מ הי' פטורין כיון דלא קבלוהו ברצון ולפ"ז גם בהתר הי' יכולין לעלות כיון דחזרו בהם ולא רצו לקבל התורה גם אזהרה זו לא רצו לקבל וא"כ ירצו לעלות ולפטור עצמן מן העונש בטענת מודעא וא"כ צריך להזהירם גם ע"ז מחדש וי"ל בזה מ"ש פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב היינו זאת אם יהרסו לראות בטענת מודעא כשיראו ישראל שיש טענת מודעא יפלו הרבה ממדרגתם ולא יקיימו התורה וז"ש פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו מכח זה יפלו רב מישראל מן התורה אך הנה באמת בחי' מכבר ביו"ד ה' נדרים הקשיתי לפמ"ש הש"ך ביו"ד סי' רל"ב די"ל באונס מיתה גמר ומקנה ולא נחשב שבועה באונס א"כ איך הוי מודעא להתורה הרי שם הוי אונס מיתה אך התירוץ הוא דגבי בין אדם לחברו קיי"ל דברים שבלב אינן דברי' רק היכא דהוי אומדנא דמוכח לא נחשב דברים שבלב ולכך י"ל דוקא בסתם אונס הוי אומדנא דמוכח שאינו גומר ונתרצה לכך הוי דברים שבלב דברים אך היכא דהוי אונס מיתה כיון דעכ"פ מסתבר דאגב אונס מיתה גמר ונתרצה א"כ אף אם באמת בלבו לא נתרצה שוב עכ"פ הוי דברים שבלב אינן דברים ולפ"ז א"ש תינח בבין אדם לחברו אבל לפניו י"ת הוי דברים שבלב דברים דלפניו י"ת הכל גלוי כמ"ש היוצר יחד לבם וכו' דמבינו אל כל מחשבותם וא"כ שפיר אף דהוי אונם יתכן לומר שלא נתרצו וכן מקרא מפורש ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ואי' במדרש שה"ש דאמר רשב"י אפי' יום אחד לא הי' עמו י"ת שנאמר ויפתוהו א"כ שפיר הוי מודעא לתורה ולכך א"ש דתינח הקב"ה יודע מחשבות ידע דיש מודעא דבלבם לא הסכימו וצריך להזהירם מחדש כיון דחזרו בהם אבל משה רבינו לא ידע מחשבותם וסבר דבלבם הסכימו וליכא מודעא ולכך טען לא יוכל העם לעלות אל הר סיני כי אתה העדות בנו וכו' ואז פי' לו הקב"ה הדבר דהנה מדרך משל אם ראובן שונא את שמעון ורוצה לעשות לו בזיון אז אם לא יקרא את שמעון לביתו לא ידע שמעון דראובן כועס עליו מה עשה קרא לשמעון וכשבא דחפו מביתו ועשה לו בזיון וא"כ ה"נ כיון דכתיב בעגל לך רד ואחז"ל רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל עכשיו שחטאו אתה והם בירידה והנה ענין כזה נמי במ"ת תחלה עלה משה כל פעם בזכות ישראל והיינו כשקבלו ברצון אבל עכשיו שחזרו בהם וקבלוהו רק באונס גם משה רבינו הוו בירירה אך אם לא יקראוהו כלל לא ירגיש משה רבינו לזה קראו ואמר לו לו לך רד ויכיר כי הוא בשביל ישראל שירדו וא"כ הוי מאמר לך רד ענין בפ"ע ומאמר העד בעם נמי דיבור בפ"ע אבל משה רבינו לא הבין וסבר דחד דיבור הוא דאמר לו שירד כדי להעיד בם ולא ידע דלא קבלוהו ברצון וסבר דחד אמירה הוא שירד כדי להעיד בהם לכך טען לא יוכל העם לעלות וכו' ואז פירש לו הקב"ה הדבר דאי' בילקוט ראובני פ' שמיני בשם המדרש בפ' טובים השנים מן האחד זה משה ואהרן שע"י ברכות משה רבינו לבדו לא שרתה השכינה וע"י ברכות משה ואהרן שרתה השכינה עיי"ש הרי דצירוף משה ואהרן הי' עדיף מזכות משה רבינו לבדו וז"ש לו הקב"ה דכוונתי לך רד אינו בשביל ההתראה לבד רק כי עד הנה היית ראוי לעלות לבדך בלתי זכות אהרן אך עכשיו שחטאו ישראל אינך ראוי לעלי' רק ועלית אתה ואהרן עמך בצירוף זכות אהרן אך כיון דהרגיש משה רבינו שלא קבלוהו ברצון גם על עונש ההר יטענו כך, אך באמת הרי כתב הפר"ד דמכח דינא דמלכותא לא שייך מודעא רק שכתב כיון דלא הוי הגזרה על כל העולם רק על ישראל לא שייך דינא דמלכותא וכו' וא"כ א"ש תינח כל מצות התורה דכתיב דבר אל בני ישראל ולא הוי המצוה לאומ"ה אבל כאן כיון דהקב"ה אמר סתם כל הנוגע בהר א"כ הוי המצוה אף על האומ"ה וכולם בכלל א"כ שייך בהו דד"מ ולא שייך מודעא, והנה אחז"ל ביבמות גבי דוד שאמר שאול אי מפרץ קאתי מלך הוי דמלך פורץ גדר לעשות לו דרך ואין מוחה בידו א"כ מוכח דלשון פרץ מורה על מלכות וז"ש הקב"ה דאף שאני מבין שלא קבלוהו ברצון ויש טענת אונס מ"מ והכהנים והעם אל יהרסו לעלות פן יפרץ בם ה' דבהם יהי' נוהג דין מלך ולא יועיל טענת מודעא, ועפ"י הנ"ל יובן מ"ש במד"ר פ' ויקרא ששאל משה לו י"ת מכל עיין אומת שיש לך אי אתה מצוויני אלא על ישראל א"ל הקב"ה מפני שהם המליכוני תחלה על הים וח"א מפני שהם דבקים לי דכתיב כי כאשר ידבק האיזור אל מתניו וכו' ואינו מובן מה זו שאלה וכי ח"ו משה רבינו הי' שונא לישראל ואוהב האומת אך לפי הנ"ל א"ש דאדרבא משה הי' אוהב ישראל והי' חפץ שיהי' מוכרחין לקיים התורה וחשש אולי יטענו מודעא והי' חפץ להיות נאמר המצוה לכולם ולא יהי' יכולין לפטור במודעא מכח דד"מ וז"ש מכל עיין אומת שיש לך אי אתה וכו' אלא על ישראל הרי לפ"ז לא שייך דדמ"ד והשיב הקב"ה מתרי טעמי ל"ש מודעא דאף אם הוי רק לישראל שייך דד"מ כיון דהם קבלו מלכותו תחלה בים א"כ נעשיתי מלך רק להם לבדו ותשנית הוא כמ"ש בח"ת דבישראל לא שייך טענת אונס כיון דהנפש רוצה רק דאין הגוף מניחו וכמ"ש הרמב"ם בה"ל גיטן והטעם דהנפש רוצה מכח שהוא חלק אלוה ממעל וז"ש המדרש כיון דאותם הדבקתי לי א"כ הם מחלקי א"כ הנפש רוצה ולא שייך מודעא בלא"ה וא"ש:
ובזה י"ל מ"ש בפ' יתרו אתם ראיתם וכו' והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהי' לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בנ"י ותמהו הכל על הסיום דהוא למותר ויובן עפמ"ש בילקוט בפ' ואתם תהי' לי איני מעמיד ואיני משליט עליכם אלא אני והוא ע"פ הנ"ל דכיון דהקב"ה מסר כל הגוים תחת יד שרים רק את ישראל לבדו בחר לחלקו שוב שייך לומר דדמ"ד וז"ש והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ ושמא תאמר אם לי כל הארץ ואיני גוזר רק עליכם א"כ ל"ש דדמ"ד ותרצו לבטל מכח טענת אונס לכך אמר לא כן דאף שלי כל הארץ מ"מ ואתם תהי' לי ממלכת כהנים שאיני מעמיד ומשליט עליכם אלא אני ולא בכל האומת שמסרתי אותם ליד שרים א"כ שייך דדמ"ד ולכך אם לא הי' טעם זה אז כשהיית מצוה על התורה הי' מוכרח שתדבר דרך דרך כלל כמצוה לכל ולא לומר לבני ישראל לבם כשאלת משה למה אתה מצויכי רק על ישראל אבל כיון דכולם מסרתי ביד שרים רק אתם בחלקי א"כ אף אם אני מצוה לכם נמי שייך דדמ"ד לכך אלה הדברים אשר תדבר כלומר מה שתדבר באיזה זמן שיהי' כל מה שתדבר במצות התורה יהי' הכל אל בני ישראל לבדם וא"ש, ובזה כבין מ"ש בפ' האזינו הל"ה תגמלו זאת וכו' עד כי חלק ה' עמו וכו' ומ"ש בתרגום עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו והכונה דבא לבטל טענת המודעא בתרי טעמא אחד עפ"י הנ"ל והשנית עפ"מ שרמזתי לעיל דבישראל ל"ש טענת אונס כיון דהנפש רוצה רק שאין הגוף מניחו וע"י יסורין מסכים הגוף ונעשה רצון הנפש וכמ"ש הרמב"ם בה"ל גיטין גבי גט מעושה בדיני ישראל עיי"ש, והטעם מה דבישראל הנפש רוצה היינו כיון דנפש ישראל הוי חלק אלוה ממעל וזש"ה הל"ה תגמלו זאת אם לו י"ת אתה עושה הרי אתה עושה רק לעצמך כי ענוש תענש והיינו דעם נבל ולא חכם דקבילו אורייתא ולא חכימו וסוברים דיפטרו בטענת מודעא ובאמת לא חכימו דלא שייך מודעא מתרי טעמי אחד הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך א"כ הוי נפשך חלק אלוה ממעל וא"כ לא שייך מודעא והשנית דשאל אביך ויגדך וכו' בהנחל עליון גוים וכו' כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו אתם נפלתם בחלקו י"ת א"כ הוי דדמ"ד ולא שייך מודעא וא"ש בעזה"י: