כרם שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
מאמר אחד עשר
בפ' ואתחנן בפ' שמעתי את דברי העם הזה הטיבו אשר דברו מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אותו וכו' במדרש בשיר השירים וכמה דוכתא ח"א הטבה כהטבת נרות וח"א הטבה כהטבת קטורת הנה להבין מה בעי בזה ונ"ל ויובן מ"ש תחלה בפ' הנ"ל היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדולה הזאת אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו וצריך להבין כ"ז ושלא יהי' דבריהם כסותרין זא"ז שתחלה אמרו היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי ואח"כ אמרו אם יוספים וכו' ומתנו אך נראה בהקדם מ"ש במדרש מגלת רות בפ' שמעו עמי ואדברה באיזה זכות זכיתם שתקראו עמי בשביל ואדברה שדברתם לפני בסיני ואמרתם נעשה ונשמע והוא תמוה שלשון ואדברה משמע שאני מדבר והמדרש אמר שהם דברו נו"נ אך הענין הוא כך דהנה נחזי אנן במלך ב"ו השולח פקידה להמדינה והפקידה נמסרה לשריו בגדול החל ובקטן כלה הנה לא יבקשו המינו לשמוע הפקידה מפי המלך דמה נ"מ להם בכך ואף דאולי הפקיד משנה איזה דבר מפקידת המלך מה להם בכך המה יפטרו מן הדין כי אין להם רק מה שהפקיד מצוה אבל הרופא המזהיר את החולה מה יעשה הנה אם שלח הרופא שליח להחולה מה יעשה אז החולה מתאוה יותר לשמוע מפי הרופא בעצמו כי השליח אולי יגרע איזה דבר והיינו מחמת שהוא חייו לכך מתאוה לשמוע מן הרופא עצמו ומכ"ש אם הוא לחש וסגולה דהדיבור עצמו מרפא מכ"ש שירצה לשמוע זה מן המומחה עצמו ולא משלוחו והנה מכ"ש בו י"ת הנה שמיעת הד"ת הוא עצמו מחי' כמ"ש שמעו ותחי נפשכם ולכך נתאוו לשמוע ממנו י"ת וכן כתבנו בח"ת דלכך תחלה אמרו בפ' משפטים נעשה ואח"כ כשקרא לפניה' משה רבינו דברי הברית אמרו נו"כ והיינו שתחלה סברו דהמעשה עיקר והוא מחי' לכך אמרו נעשה לבד אבל אח"כ כשקרא לפניה' משה רבינו דברי הברית הרגישו בנפשם שהדיבור נתן בהם חיות א"כ למדו ק"ו מה מה דיבור משה רבינו מחי' מכ"ש דבורו י"ת שהוא מחי' ולכך בקשו לשמוע ממנו י"ת בעצמו ולכך אמרו נעשה דבזכות עשי' נזכה לשמוע ממנו י"ת ולכך אמר הוא י"ת מי גילה רז זה לבני היינו שידעו שהדיבור מחי' לשון שהמה"ש משתמשין בו שנאמר עושי דברו כדי שיהי' שכרם שיזכו לשמוע בקול דברו כי מרגישין הדבור הוא מחי' אותם ולכך מדיבור נעשה ונשמע מוכח שהאמינו כי הדיבור הוא מחי' והכל בזכות אמונה וז"ש שמעי עמי ואדברה באיזה זכות תקראו עמי בשביל ואדברה בשביל מה שבקשתם שאדבר אני ובקשתם דיבורי והיכן מצינו שבקשו דיבורו י"ת היינו במ"ש נעשה ונשמע שבקשו לשמוע ממנו י"ת וא"כ מזה מוכח אמונה שהאמינו כי התורה הוא חייהם שהדיבור מחי' והנה ז"ש ישראל דהנה יש ענינים דהוי הריבוי טוב לאחד ורע לאחד כגון בשר שמן וטוב לאדם בריא הוא טוב וכל מה שאוכל יותר מתחזק יותר ולאדם חולה הוא מזיק וכל מה שיאכל יותר מזיק לו יותר וז"ש הם דהם ראו במשה רבינו כשמדבר עמו השי"ת מקבל כל פעם יותר חיות והם כששמעו דברי השם מתו כל פעם א"כ מוכח דהוי המניעה מהם שהם חולין וא"כ אם המניעה מצדם נהי דעתה חוזרין וחיין אם יוספים לשמוע יותר אפשר דהריבוי יזיק להם יותר וימותו לגמרי וז"ש היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם דיש אדם שמדבר עמו אלהים וחי מקבל עוד חיות ועתה למה נמות אנחנו ובע"כ הוי המניעה מצדנו שאנחנו חולים חולי הנפש א"כ אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אז ומתנו לגמרי והנה מזה מוכח שהי' להם ענוה ותלו הדבר בפחיתותם והנה אחז"ל במעלות דר"פ ב"י שהענוה מביאה לידי יראה לכך אמר הטיבו אשר דברו מי יתן והי' לבבם זה להם להיות להם דרכי ענוה ליראה אותי כל הימים כי מן הענוה נמשך יראה וז"ש להם בפ' יתרו אל תראו כי לבעבור נסות אתכם בא אלהים ובעבור תהי' יראתו ע"פ לבלתי תחטאו והכונה שאמר דלכך מתו כל פעם לא מפני שהם אין ראוין לכך רק לנסות אותם במה יתלה החסרון אם יהי' להם דרכי ענוה ויתלו החסרון בהם וז"ש אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא אלהים לנסותכם בדרכי נסיון אם יהי' לכם ענוה וגם שמזה יומשך לכם יראה מן הענוה וז"ש ולמען תהי' יראתו ע"פ וא"ש. ומעתה יובן המדרש דהוי קשה לו מ"ש הטיבו כל אשר דברו דאם הכונה כפשוטו שמדברים נכונה הול"ל כמו בבנות צלפחד ובמטה בני יוסף כן דברו מה לשון הטיבו אך הכונה דהנה הוא י"ת אמר למשה לך רד העד בעם ולמה ציוה לו לרדת למתן תורה אך הכונה שהוא י"ת אמר למשה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם והכונה דאיך יאמינו בו לעולם אך הנה אם לא הי' משרע"ה יורד למטה הי' הם אומרי' דהם שוין למשה רבינו וראוין לדבור רק שהוא י"ת מונע מהם הדיבור והמניעה ממנו י"ת ואף שהי' רואין שהם מתים ע"י הדבור כל פעם הי' אומרי' שטבע כל אדם הוי כן ואולי גם משה רבינו הוי כן לכך ציוה למשה רבינו לרדת למטה ויראו הם כי משה רבינו מקבל עוד חיות מן הדבור והם מתים מזה יכירו כי החסרון מצידם שאין יכולין לקבל הדבור ולא ישוו עצמן למשה וע"כ יאמינו בו לעולם כי אינו שוה להם ולכך אמרו בפ' ואתחנן כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים כמוני ויחי כלומר דודאי משה רבינו שמע וחי רק הוא לא הי' כולו בשר רק כמ"ש במדרש דמחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה אלקים ולכך הי' חי אבל מי שיהי' כולו בשר זה א"א שיחי' וז"ש כי מי כל בשר שיהי' כולו בשר מי שמע קול אלהים ויחי וא"כ לפ"ז הוי זה כוונתו י"ת מתחלה שיודו כי אין יכולין לקבל הדבור וידעו כי המניעה מהם וא"כ רצה הקב"ה בדבור זה. והנה חזינן דהקרבנות הוי בעזרה אבל הקטורת ונרות הוי בהיכל ולמה נשתנו זה מזה. אך הנה יש טוב ויש ישר הטוב הוא חפץ ורצוי בעיני האדם ובוחר בו אבל הישר אינו חפץ בו רק שהוא הכרח מצד היושר והנה נחזי אנן באדם מה שהוא טוב ומבקש בו מקבלו לתוך חדרו המיוחד לו אבל מה שאינו טוב לו רק ההכרח גורם לקבלו זה מניחו בחצר וכדומה לא לפני ולפנים כן ה"נ בו י"ת הנה הקרבנות אין הוא י"ת חפץ בם כמ"ש המשורר כי לא תחפוץ זבח ואתנה וא"כ אין הקרבנות טובים בעיניו רק שהוא יושר דהחוטא הוי היושר שיביא קרבן לכך אין מקבלים בהיכל רק בעזרה אבל בקטורת ונרות הוא חפץ בהם באמת כי אינן על חטא לכך הוי הם בהיכל והנה זה הוי סימן כי הם טובים בעיניו י"ת וז"ש דהטיבו כל אשר דברו כי בזה אני חפץ שיאמרו כן ואינו כקרבן דהוי רק יושר ונכון רק הוא טוב ממש כי בזה אני חפץ שיאמרו כן וז"ש דהטבה הוי כהטבת נרות והטבת קטורת וא"ש בעזה"י:
ובהיותי בזה אזכיר ביאור מאמרם ז"ל דמשה רבינו הוסיף יום אחד מדעתו וי"ל ע"ד הצחות מה לשון מדעתו וי"ל דלכך הוסיף דהנה משה רבינו ראה כי בנון לספירה יהי' יו"ט של עצרת והנה אחז"ל בפ' משא דבר ה' ביד מלאכי שכל הנביאים קבלו נבואתם מסיני רק שלא יצא מכח אל הפועל אלא בזמנו וא"כ אלו הנביאים שקבלו דברי נחמות וטובת ישראל להם הוי שמחה וגילה אבל לאלו שקבלו הנביאות בפורעניות של ישראל להם הי' היום הזה ליום אבל לכך לא רצה משה רבינו שיהי' זה ביו"ט לכך אחרו עד אחר יו"ט והנה אם לא הי' משה רבינו שולח מרגלים לא הי' נמשך החורבן כמשחז"ל אתם בכיתם בכי' של חנם ואם לא הי' החורבן הי' אפשר שיהי' קבלת התורה ביו"ט רק ע"י שליחת המרגלים נמשך החורבן ועי"כ נתאחר יום מ"ת והנה רש"י פי' שלח לך לדעתך וכו' וז"ש הוסיף משה יום אחד מדעתו שהסכים לשלוח מרגלים עי"כ הוצרך להוסיף יום אחד וא"ש: