אור ברסלב
כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק א פתיחה לספרי במילי דאגדתא

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק א· רבי שלמה נתן קוטלר

פתיחה לספרי במילי דאגדתא

כרם שלמה

אציג דרוש שדרשתי בשבתי. בנויארק בשנת תרצ"ח בעזרת הי"ת, דרוש לפרשת נצבים קודם הסליחות

מקודם אקדים דברי המדרש על הפסוק דאתם נצבים כששמע ישראל קללות שבמשנה תורה צ"ח קללות הוריקו פניהם, ולכאורה מאי דוקא באלו הקללות ולא דתורת כהנים הלא גם התם קללות חמורות.

אך כדי לישב זה, אבוא מקודם לענין אחר על הפסוק והי' בשמעו דברי האלה הזאת והתברך בלבו לאמר שלום יהי' לי כי בשרירות לבי אלך לא יאבה וכו'.

לכאורה מאי דייקא דברי האלה הזאת משמע שהיא יגרום לו שיאמר בלבבו כי בשרירות לבו ילך, ומאי ריבותא שלא יאמר ה' סולח לו ועוד אם לא ישמע לקול האות הראשון לא ישמע גם כן לקול האות האחרון, וחוץ לדרכינו יש לישב בפשיטות שני הדקדוקים האחרונים דיש ריבותא דלא יאבה ד' סלוח לו, וגם הדקדוק האחרון שאף שלא ישמע לקול האות הראשון מכל מקום ישמע לקול האחרון.

הנה מקודם אתרץ דברי הגמרא מאי טעמא שבמקום בעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, ואקדים דברי המדרש והנה טוב מאד זה יצר טוב מאד זה יצר הרע, לכאורה אין יצר הרע טוב שיוצרו קרא אותו רע ועלובה העיסה שהנחתום מעיד עליה.

אך כן הביאור דהנה יצר הרע ותחבולותיו יוכל האדם לילך בדרך התורה והיראה יותר ממי שלא הי' לפניו להביט על מה דהנה זה כלל אונס רחמנא פטרא ואין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, על כן אם לא הי' היצר הרע בעולם אז לא יהיה יכול האדם לבא לידי מדרגה גבוהה ביראת שמים שכל דבר שהיה מצא כבד לפניו לעשות אז היה אומר שזה נקרא אונס שכל אדם נוגע לעצמו והיה אומר על הכל שזה שגבה מאתו, ועל זה נאמר אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו אך המשקל לשקול אם הדבר הזה הוא תלוי בזה רק אם דברים שהיצר הרע מתעה אותו אם לזה גם כן אינו עושה מפני שכבד לפניו בזה יודעים שזה בבחינת אונס אבל אם לדברי היצר הרע, בזה כיון שהרצון משתוקק לזה הרבה לזה ימצא כחות הרבה לעשות מזה רואין שאין זה נקרא כבוד על כן זה הביאור שעל ידי יצר הרע יודעים היאך לעשות לדדך הטוב:

ובזה נבא להטעם דבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד מפני שהטעם בזה דהצדיק לא יודע כל כך התפעלות שהרשע עושה לעבירה, ומזה יקח לעבוד להשם יתברך, אבל הרשע יודע כל ההתפעלות שעשה לעבירה וזה יעשה אחר כך לד', [יעיין בספר משכיל אל דל על הפסוק עם לבן גרתי ולא למדתי מדרכיו יעיין שם וגם אני ביארתי על פי מה שנזכר לעיל את הגמרא מגילה, אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפניו שעתיד המן לשקול שקלים וכו' דוק]:

ובזה נבא להביאור את הפסוק והיה בשמעו וגו' כי בשרירות לבי אלך היינו כדי שיעשה אחר כך תשובה וכדי שיהיה אחר כך מבעלי תשובה נמנה כדי למען ספות הרוה המצות שאדם עושה בלא רצון וחשק כל כך את הצמאה מהצמאה אבא להרוה אבל זה ענין שורש פורה ראש ולענה דאין קטיגור נעשה סניגור דעל ידי סמך התשובה הוא חטא כע"ע וזו היא עבירה, על כן לא יוכל להיות סניגור, והעיקר שאנחנו צריכים לילך בדרך התורה, והתורה לא הרשתה לנו אופן כזה כדי לחזק עצמו במצות לעשות מעיקרא עבירות זה דרך חדש, ואין זה דרך התורה ובשביל שזה הירוס לכל התורה על כן אין מספיקין בידו לעשות תשובה

ויש לפרש שזה כונת התנא דוקא באופן כזה שהאומר אחטא בשבילו אשוב על כן כיון שעושה התשובה סיבה לעבירה שלו וזה הוא דרך מינות שאם איש חוטא בתאוה אין זה דרך מינות ואפילו מינות חלילה אם זה מינות גלוי גם כן אין זה חסרון כל כך אבל באופן כזה שזה דרך מינות לוטה במלבוש תכלת זה חמור, על כן ורבצה בו כל האלה הכתובת בספר הזה

והנה בזה יש לפרש הגמרא בבא בתרא האי גלא דמטבע לספינתא וכו' ומחינן לו באלוותא וכו' הנה כן הביאור דהאי גלא דמטבע לספינתא מחזי כצוציתא דנורא חורתא היינו הביאור כך היינו שהיצר הרע מסית את האדם לילך בדרך מצוה ובאמת הוא דרך הרע ומחינן ליה באלוותא וכו', היינו הביאור כך דהנה הנסיון הורנו שאין לנו לבנות על שכל רק על פי התורה דהנה בהשכל היו אומרים שאם היינו מדמים את עצמינו לאומות היה טוב

וכן יש לפרש בזה דברי הגמרא בשעה שנשא שלמה את בת פרעה בא גבריאל ונעץ קנה בים, הביאור כך הוא על פי דברי הרב הזכרון שמואל שרצה שלמה להתחתן עם כל האומות אך זה טעות העיקר המבצר שלנו הוא הוא התורה כמו דכתיב ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום וטעה שלמה שעל ידי זה שיתחתן עם הראשי האומות בזה יקנה לבבם, וזה עשה מפני הקדוש ברוך הוא אמר לדוד הוא לא יבנה הבית מפני שדמים רבים שפכת ולשלמה הבטיח שיהיה שלום בימיו על כן רצה בזה לעשות חיזוק להשלום ובזה חשוב שמפני המצות השלום דרבים מותר לדחות אפילו על עשה ואפילו שלא הוה בעידנא כמו שמאריך שם הרבה בדברים טובים:

אבל באמת אין זה הדרך דהנה אנחנו צריכים לילך בדרך התורה, והתורה לא הרשתה לנו כן והעיקר בעת שאנחנו הולכים בדרך התורה אז היה שלומים עם האומות ודרך התורה הוא אפילו החוקים כמו דכתיב ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, ואין עוז אלא תורה היינו הדברים העזים שבתורה, יעיין שם כל דבריו בספר זכרון שמואל [הוא להגאון אב"ד דיאסווען זצ"ל אביו של הגאון אב"ד דיורביראג רבי משה זצ"ל]:

ובזה מבואר הגמרא דנעץ קנה בים היינו רמז לו כמו שנועצים קנה בים וסותמים את הים בקנה אין זה כלום, כן אי אפשר לסתום הים דרשעים כים נגרש במה שיחחתן עם הראשי האומות בזה לא יסתום פי המקטרגים עלינו והנסיון הורנו שהעיקר לחזק את עצמינו בתורה וכן הורה לנו הנסיון בעת שהי' הולכים בהתורה אז הי' טוב וזה ראינו בעליל שעיקר החיזוק לילך בדרך התורה וזה הכונה דאהי' אשר אהי' מפני שזה השם מורה אהי' עמם בגלות זה ואהי' עמם בגלות אחר היינו הרמז שזה דוקא אם אני עמהם זה קיומם ומזה רואים אנחנו שהתורה למעלה משכלינו ובזה מוסר שאפי' במדינה זו לא נסמוך אנחנו על החירות שהעיקר הוא לקבל עול התורה ואם חלילה אנחנו פורקים מעלינו עול התור' בודאי נראה בסוף דלא יצליח חלילה לנו ע"כ נבוא ונתחזקה בעד התורה שלנו ולחנך את בנינו עפ"י התורה ולא יסית לנו היצר הרע שע"י היפוך התו' יהי' הצלחתינו לזה טעות ובזה אבא לדברי הגאון ר' חיים ווילאזענער זצ"ל על הפסוק עץ חיים היא למחזיקים בה וכו' עפ"י דברי המסילת ישרים שהבורא שברא היצר הוא יודע שאין תקנה אחרת לרפואת היצר הוא רק בהתורה ומדמה הגאון הנ"ל כמו שאחד טובע בים ויש עץ לחבקו ובזה ינצל ואה לא יעשה זאת אזי יטבע בים דו"ק.

ואבא דברי שאמרתי על התפלה חמלה גדולה ויתרה חמלתו עלינו היינו שמזה רואין שבלעדי התורה א"א לחיות דחמלה נופל רק על היכא שנחסר דבר הכרח ובפרט שכתב חמלה גדולה ויתרה ע"כ ראי' מזה שבלעדי התורה אין לנו שום העמדה ובזה יש להאריך הרבה. יעיין באהל יעקב על פסוק אם שמוע תשמע וכו' כל המחלה וכו' כי אני ה' רופאך יעיין שהאריך הוא ג"כ בזה דהתורה היא הכרח. והנה אבא בזה עוד דברים מה שאמרתי בענין התורה. הנה הגי' במגילה אומר על הפסוק דברי חכמים כדרבונות הדרבן הזה מכוין את הפרה לתלמה אף דברי תורה כן מכוין את לומדי' מדרכי המיתה לדרכי החיים. ומקשה הגמ' אי הדרבן מטלטול ממקום למקום אף דברי תורה מטלטול ממקום למקום ת"ל כמסמורת נטועים. והנה הביאור דמכוין את לומדי' אמרתי עפ"י דברי אריסטו בספר המדות דהוא אינו יוכל ליתן גדר בצמצום בכל מדה רק בדרך כלל לאמר דהכעס הוא רע והסבלנות הוא טוב וגם בדרך כלל דלפעמים צריך אדם לשמש בכעס אבל לבאר בזה הגדר לצמצם היטב בדיוק א"א אבל דברי תורתינו אינו כן שמכוין היינו בצימצום מכוין את לומדי' להראותם הדרך הנכון בדיוק האיך להשתמש בכל מדה ומדה בדיוק ובגבול נכון דו"ק בזה. ומקשה הגמ' כיון דיש בהתורה סגולה ליישר את האדם ולפשוט העקמומיות שבלבו א"כ מה דרבן מטלטל היינו כל דרבן הוא בערך לפי הפרה ובערך לפי טעם המקום ע"כ דברי תורה נמי כן מטלטל היינו שתלי' לפי תכונת האדם כן ערך התורה ע"כ תלוי התורה בזמן ובמקום חלילה ע"כ אומר הגמ' כמסמורת נטועים היינו שנטוע ואין לשנות התורה והנה הטעם בזה שאין התורה נישתנה אף שהתורה יש בה סגולה שהיא מיישרת את האדם אמרתי על פי המדרש במדבר התרה ניתנה במים מה מי' חנם לעולם אף דברי תורה חנם לעולם. אמרתי שאין הכונה בפשוטה שחנם היינו שאין צריכין ליתן עבור זה כסף א"כ הי' למשול להאויר דהאויר יותר בחנם וגם יותר בהכרח כמו שאמר הכתוב כי לא דבר ריק הוא מכם וכו' אמרתי דהנה ידוע דכל דברים היותר הכרחים הוא בנמצא תמיד וגם בזול ביותר והאויר שאדם צריך לזה בכל עת ובכל רגע וא"א בלעדו זה לחיות אפי' רגע אחת הוא במצוי ביותר ואין צריך לזה שום דבר לנשום את האויר וכן התורה הקדושה היא נשמת רוח ישראלי ע"כ אין רגע שאין התורה סובב את האדם כדכתיב כתבם על לוח לבך היינו התורה הוא מגדר את הישראל בשבתו ובקומו ובכל תנועותיו וכוונת הכתוב כי לא דבר ריק הוא מכם שא"א להריק את התורה ממכם כי היא חייכם שזה נשמת אפיכם ע"כ א"א להריק זאת ממכם ולפי"ז הי' הפסוק להמשיל לאויר ולא למים אך נראה לענ"ד שכן כונת המדרש דהנה אם אחד בונה בעד חבירו בית ונותן לו במתנה יש לו דעה אח"כ ע"ז לשנות את הבית לפי טעמו אבל למשל אם אחד בצל גגו של חברו אף שזה הפקיר לכל מכ"מ כיון דזה התועלת לא נעשה בכונה בעבורו רק בעד הבעל הבית ונמשך ממילא תועלת לזולתו שבא ושכן בצל גגו של זולתו אין מי שבא ושוכן בגגו של זולתו לאמר לזולתו שהוא יתקן את הגג לפי תועלתו כיון שאין נעשה בעצם ובכונה עבור תועלתו ע"כ אין לו דעה ע"ז כמובן הכא הכונה היינו שהבור' יתברך ברא את התורה ובני ישראל יש להם תועלת מהתורה אין זה נעשה בעצם ובכונה בשביל התועלת ליישר בזה בני האדם מאוולתם רק ממילא הוא תועלת והעיקר נעשה בשביל תכלית אחר ע"כ מדמה למים כמו מים חנם לעולם היינו שלא נברא בעצם לתועלת האדם דאם רק בשביל תועלת העולם הי' די במים מועטים מזה והעיקר נברא בשביל בריאת המים גופא והתועלת להעולם הוא חנם כמו כן התורה היא חנם לעולם שהתורה לא נבראת בעצם ליישר את האדם רק במקר' היא תועלת להעולם ע"כ אין דברי תורה מטלטל כי התורה לא נבראת בעצם ליישר את האדם אלא ממילא נמשך תועלת להאדם ע"כ אין האדם בע"ד לשנות את התורה דו"ק.

והנה אציג בזה עוד דבר בשבח התורה מה שדרשתי לסיום התורה בעז"ה בשבתי באיזווענט תרנ"ד. הנה עיין ברש"י ז"ל על לעיני כל ישראל שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם שנאמר ואשברם לעיניכם והסכים דעת הקב"ה לדעתו שנאמר אשר שברת מאושר בכך ששברת עכ"ל רש"י ז"ל, ולכאורה אינו מובן בשלמא בזה ניחא שחתם התורה דלא קם נביא כמשה הוא יסוד להתורה כיון דלא קם כמוהו א"כ מזה יסוד שלא יוכל להשתנות התורה בשום אופן דזה כלל דהמשנה צריך להיות לכהפ"ח כהראשון, וא"כ כיון דלא קם נביא כמשה א"כ לא יוכל לקום נביא שישנה את התורה, אך מה שבחו גדול במה ששיבר הלוחות יותר מכל השבחים כיון דזה השבח הוא באחרונה א"כ משמע שהוא גדול מכל השבחים אך לענ"ד דבזה השבח מלבד שהוא למשה בעצמו הוא ג"כ יסוד גדול לכל גדרי התורה לגדר את התורה שהיא בת א' חי ולא רק נימוסי בני אדם, שכל אומה ולשון יש לה נימוסים ונימוקים אך רק יושר בני אדם ואין בה שום קדושה בעלמא והביאתי בזה כל מה שאיתא בלבית יעקב דרוש כו' שהאריך בזה שגדר התורה שלנו שהיא בת א"ח ובזה ששיבר את את הלוחות ג"כ ראי' לזה דהנה הוא דריש קו"ח מה פסת שהוא אחד מן המצות אמרה תורה כל ערל לא יאכל בו כל התורה כולה לא כש"כ שבן נח אסור להתורה בזה ראי' שהתורה יש לה בה קדושה ע"כ אסור לבן נח ללמוד שאם הי' רק כמו כל הנימוסים א"כ מאי קדושה שייך בזה אלא ע"כ מוכח מזה דהתורה יש בה קדושה פנימיות מלבד החיצון שלה ע"כ אסור לבן נח ללמוד את תורה.

אציג בהפתיחה זו גרגיר להלהיב לבם של ישראל לאביהם שבשמים שמעתי דבר נחמד ממשולח דלאמזא שאמר לי בשם ידידי מנוער ה"ה הרב הג' הצדיק וכו' ר"י מלצאן זצ"ל את המאמר אלמלא יודע בועז וכו' הנה בעת מעשה חשב בועז שזה דבר קטן שהיא אשה פשוטה ולא חשב שממנה יבנה בית ישראל משיח צדקינו אך אלמלא הי' יודע שהכתוב יכתוב ויספר שנתן לה א"כ מוכח שהיא ענין גדול ע"כ בודאי הי' מאכילה פעוטות וזה מוסר גדול שלפעמים חושב אדם שהדבר קטן למאוד ואח"כ נתגלגל מזה ענין גדול דו"ק.

כדי שלא להוציא הנייר חלק אכתוב איזה גרגרים הנוגעים לחשן משפט יעיין בהלכות דיינים בסי' י"ז סעיף י"א צריך הדיין לפסוק הדין מיד אחר שיתברר לו שאם מענה את הדין ומאחרו בדברים הברורים כדי לצער אחד מבעלי דינים הרי זה בכלל לא תעשו עול. כתבתי בגליון משמע דדוקא בשביל לצער אסור אבל אם עושה בשביל הכרח וטעם אחר מותר ולענ"ד יש לדון בזה וצ"ע על המחבר יעיין ביו"ד בסי' רמ"ב בפ"ת סק"ט מה שהביא שם בשם משנת חכמים דלדעת רש"י אסור מטעם הפסוק אלמנה ויתום לא תענון א"כ לפי"ז אפי' אם אין כונתו בשביל לצער ורק בשביל טעם אחר אסור דכיון דממילא יוצא צער ועינון להבעל דין דו"ק ע"כ צ"ע מדוע שביק השו"ע טעם דרש"י ונקיט טעם הרמב"ם הי' ליזיל לחומרא דו"ק אך לענ"ד שמתוס' מועד קטן מדף י"ד ע"ב ד"ה אמר אביי דוק שם דמוכח לכאורה משם דבדיני ממונות מותר לענות ולכאורה פליאה על תוס' שם דמוכח מדבריהם דמותר לענות בדיני ממונות וזה לא משמע דמשמע מכל הפוסקי' דבדיני ממונות בודאי אסור אך לענ"ד דהתוס' סוברים כהטעם דרמב"ם דאסו' רק משו' הקרא דלא תעשו עול ע"כ בשביל הכרח מותר דוק ע"כ כיון דרמב"ם יש לו חבר מהתוס' ע"כ פוסק המחבר כדבריו ולא כרש"י דו"ק יעיין בהלכות דיינים בסי' י"ח בפ"ת בסק"ד לענין שלשה דיינים שישבו בדין ושנים מזכין וא' דעתו לחייב אם רשאי לעשות תחבולה לאמר אינו יודע כדי שיוסיפו עליהם דיינים יעיין שם הנה כתבתי בגליון ולענ"ד צ"ע דיעיין בש"ך להלן בסי' ע"ה סקנ"ז דמותר לומר אינו יודע כדי לפטור משבועה יעיין שם היטב ויבין דברי משמע דלומר אינו יודע איסור קילא הוא מלומר להיפוך דבר שקר ממש.

יעיין בפ"ת בסי' כ"ה בקצת הגהות על דיני תפיסה וכו' דהביא בשם תשובת הרשב"א ומהרי"ק ומהרלב"ח בפסק הסמיכה וכל האחרונים דאין רוב בכל מקום אלא רוב הבא מתוך הכלל כתבתי בגליון לענ"ד כיון דזה לא נחשב לרוב א"כ באיסורים אם רוב הפוסקי' מקילין לא הוה רוב וצריכין להחמיר וכמו כן באיסור דרבנן אם רוב להחמיר לא הוה רוב ולמה מחמירין ולכאורה צ"ע אך נראה לענ"ד דרוב הוה רק שנופל בזה המעלה דאם הם במקום אחד הוה המיעוט כמאן דליתא דצריך המיעוט לבטל דעתם ואם לא הוה זקן ממרא ע"כ בזה מוציאין ממון אבל היכא שלא הוה במקום אחד לא הוה המיעוט כמאן דליתא רק הוה כמו רוב אחר ואין מוציאין ממון בזה אך לפי"ז נראה לדון דבתפיסה לא יוכל לומר קיים לי כיון דרוב הוה ונגד רוב לא מהני תפיסה יעיין בתוס' כתובות בסוף פרק ד"ה להחזיר אבידה יעיין שם וצ"ע בזה וצ"ע על מה שפוסקים שאפי' בתפיסה מהני אם לא הי' במקום אחד ובעיקר הדבר יש לי ראי' נכונה מסנהדרין לענין זקן ממרא שמוציאון אבית פגא וכו' יעיין שם דמוכח דאם מצא רק רוב והמרה עליהם לא הוה המראה אף שיש ממ"נ מכ"מ כיון דהמיעוטא היה במקום אחד לא צריך לבטול דעתו ולא הוה זקן ממרא דו"ק. והנני נותן תודה לד' ית"ש שעזרני לסדר ולהוציא את ספרי זה, ואני נותן הודיה על לשעבר ומבקש מד' על להבא לגמור זה הספר ושאר חידושי תורתי, והנה אכתוב פה השמטה לספרי בית שלמה בהקדה שמזכיר אני כל משפחתי שם ונשמט בשגגה אחותי חנה מרים שהיתה צנועה גדולה ונשמתה בשמים ממעל, יתן ד' יתברך שתהי' לה נחת מצאציה מבנה אה רן מופלג ויקר ערך שהוא שו"ב בק"ק ארבריק בליטא שיהי' נחת מכל צאצאיו וגם בנותיה הנכבדות פערלעל ובעלה ומשפחתה, ובתה טאמארה עם משפחתה ובעלה. ירוו נחת מכל אשר אתם, ואמם תהי' לה נחת למעלה מאתם, כן ברכת דודם אחי אמם. חרב שלמה נתן קאטלער.

תוכן העניינים

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה