אור ברסלב

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק א· רבי שלמה נתן קוטלר

סימן סח

סימן סז

יעיון באו"ח סי' תפ"ז סק"א ב' במג"א שם יעיין ע"ז בחידושי רע"א זצ"ל שם כתב הגאון רע"א זצ"ל בלשונו כן דלסוף דברי המג"א נופל דין הראשון של המג"א שהעלה אם חתם בשל מקדש ישראל והזמנים לחוד ולא הזכיר יו"ט באמצע שרצה המג"א לומר מעיקרא דיצא אך כיון דהוא בעצמו המג"א העלה במסכנא דצריך לומר ברכה דוקא וזאת לא נקרא ברכה מטעם שלא הזכיר מלכות ואף אם הזכיר מלכות מכל מקום לא יצא כיון דברכה ארוכה היא בעינן פתיחה וחתימה ואינו יוצא בחתימה וציון רע"א זצ"ל ע"ז עיין במג"א בסי' נ"ט בהתחלת הסימן.

ולענ"ד דאם הזכיר מלכות ודאי יצא בחתימה לחוד דאנן קיי"ל דיצא אם במקום ברכת הזן אמר בריך רחמנא מ' ד' פיתא אף שלא חתם כלל יצא כסתם הדעה דשם דזה כלל הוא בין הפוסקים לפסוק כסתמא דידה כדאיתא בפרמ"ג בכללי הוראה שלו א"כ ודאי לפי"ז יצא אם אמר מקדש ישראל והזמנים לחוד ולא הזכיר יו"ט באמצע ועיין בסי' קפ"ז במג"א שם ובחידושי רע"א זצ"ל שם מה שהביא בשם הרמב"ן במלחמות דסובר כן ויעיין בסי' ס"ח בביאור הגר"א זצ"ל שם מה שהביא בשם הרמב"ם דסובר ג"כ כן וצ"ע מזה על המג"א שם בס' נ"ט ס"ק א' וע"כ עיקר כונת המחבר שם דמה דלא מפני חתימת הברכה משום דלא הזכיר מלכות כמו שאמר הגמ' שם הניחא וכו' ועיין שם בביאור הגר"א זצ"ל מה שכתב על השו"ע שהקשה הנ"ל על המחבר דנתן ג' תנאים אחד החתימה כדינו והשנית אף שהחתימה כדינו מכ"מ צריך הפתיחה או האמצע כדין, והקשה הגאון זצ"ל ראשית דמהרא"ש לא משמע כן דמרא"ש משמע דאף בחתימה לחוד יצא מה שכתב הגר"א זצ"ל דמהרא"ש לא משמע כן אעתיק לשון הרא"ש פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים לא יצא פי' אם אמר ברוך אתה ד' אמ"ה יוצר אור ובורא חשך ואח"כ אמר אשר בדברו מעריב ערבים וגם סיים אשר בדברו מעריב ערבים לא יצא ואם פתח במ"ע וסיים ביוצר אור יצא, משמע מלשון הרא"ש אף מהסיום לבד הי' כדינו יצא, כך משמע כונת הגר"א זצ"ל, ולענ"ד צ"ע דהנה הגמ' מסיק שם הניחא, אלא למ"ד דברכה בלא מלכות אינו ברכה וכו' א"כ יש לומר דהנה הרא"ש לשיטתו דפסק גבי פלוגתא דאם צריך להזכיר מלכות דדיעבד יצא בלא הזכרת מלכות ע"כ פסק הכא נמי דיצא בחתימה לחוד אבל המחבר לשיטתו דהוא פסק דאינו יוצא בלא מלכות ע"כ הכא נמי לא יצא בחתימה לחוד משום דלא הזכיר מלכות, נחזור לדברי הגר"א זצ"ל דהוא כתב דגם מגמ' משמע דיוצא בחתימה לחוד מדקאמר הגמ' התם שאני התם דקאמר יוצר המאורות זאת נמי צ"ע דהנה הרב"י מודה דיוצא בחתימה לחוד אלא משום שלא הזכיר מלכות ואם הזכיר מלכות אה"נ דיצא, ומה שכתב הב"י דסיום יוצר המאורות לא מהני היינו בלא מלכות כמו שאנו אומרים באמת בלא מ' וגם דברי הגר"א זצ"ל היתרים צ"ע דהנה הוא כהב אף דהגמ' מסיק דלא כשאני התם אלא כיון דצריך להזכיר וכו' משמע נמי דיוצא בחתימה לחוד משמע כונתו דמזאת לא, הדר הגמ' ולפי דברי הנ"ל צ"ע דהיות הרב"י נמי מודה לזה אלא דמשמע דכונת הגר"א זצ"ל דכיון דהרב"י מסתם קא סתים משמע דלא מהני אף שהזכיר מלכות לזאת מקשה כל קושיותיו וממג"א נמי משמע כן דהבין כן בהבנת הרב"י והגר"א מתרץ דהנה דבריו של הב"י הוא לפי דקיי"ל דהאיבעי' הוא לקולא א"כ א"צ לכל התירוצים שבגמרא א"כ יכולים למימר דבחתימה לחוד לא יצא ואני אומר דצ"ע דבריו כיון דהאיבעי' נשאר בספק ומספק פסקינן לקולא א"כ בנידון אם בחתימה לחוד סגי' הוה הקולא להיפך דילמא בהאיבעי' לחומרא ונצרך להתירוצים של הגמ' ע"כ צריכין אנו להקל בשניהם בהאביעי', וכן להיפך להקוליות שוצא התירוצים של הגמ' דו"ק וכן סוף דברי הגר"א זצ"ל צ"ע דכתב דכן יש לומר אבל מגמרא דמסקנא כלל יש לדבר הכל הולך אחרי החתום משמע דבחיתום לחוד סגי' וזאת נמי צ"ע דהנה כללו של דבר חוזר לדבריו הראשונים דאמר פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים וכו' א"כ נחזי להא"ד צריך להזכיר מלכות אין יכולין ללמוד דהחיתום קאי על החיתום דהברכה כמו שהקשה שם הגמ' דניחא א"כ צריך ללמוד לפי דבריו דהחיתום קאי על הברכה הראשונה מחמת שחזר ואמר יוצר אור דכך מיירי להרי"ף בין לפי הסלקא דעתך ובין לפי המסקנא א"כ מאי ראיתו של הגר"א זצ"ל מחיתום א"כ דבריו צ"ע וקצרתי בזאת דהנה מבואר דברי למעיין היטב, והנה כיון שהוא העלה דיוצא בחתימה לחוד צ"ע לי דהנה משמע מדברי הגר"א זצ"ל דזאת מודה דבפתיחה לחוד אינו יוצא וצ"ע לי מ"ש וזאת גם צ"ע על שיטת הרי"ף בגמ' שם דהנה לפירש"י ניחא אבל לפי' הרי"ף אינו ניחא וקצרתי, והנה מבואר דברי למעיין שם ומאי דחזינא אנא הכי הוא דהנה זאת מחלקה בין הפוסקים במקום שאמרו להאריך או בפתיחה וחתימה אם יוצא בפתיחה לחוד יעיין בביאור הגר"א זצ"ל שם באריכות בסי' ס"ח וגם יעיין בסי' קפ"ז במחצית השקל הביא זאת הפלוגתא ופלוגתא זאת תליא בגמ' ברכות דף נ' ע"ב דר"מ ור' יוסי דסתמא דדעה פסק כר"מ וחד פסק כר' יוסי יעיין שם היטב בביאור הגר"א בסי' ס"ח א"כ אין ראי' מהגמ' הזאת אפילו לפי מה שדייק הגר"א זצ"ל מלשון חיתום דהנה יש לומר דהברייתא סובר כהמ"ד דיצא והגמ' דפריך הניחא הוה הגמ' להקשות קושי' זו נמי אלא דהך קושי' לא קשה כלל דהנה י"ל דהברייתא סבר כאידך תנא אבל להאמורא קשי' א"כ יש לומר דהרב"י סותם בזה כמ"ד דלא יצא אם משנה ממטבע שקבעו חכמים כר"י א"כ ניחא דברי הב"י אלא דסותר דבריו דבסי' קפ"ז סותם לקולא כר' מאיר יש לתרץ דבל"ה סותר דבריו דהכא פסק האיבעי' דברכות י"ב לקולא ובסי' תפ"ז פסק האיבעי' לחומרא א"כ בל"ה סותר דבריו ובפרט כגון סתירה כזה מצינו כמה פעמים יעיין בפרמ"ג ביו"ד בק"ה בסעי' א' דזאת לא מקרי סתירה כלל דהנה זאת מצינו כמו שכתב הפרמ"ג בכללי הוראה שלו ואם מצינו באופן זה אומרים דאין סתירה כלל אלא שלא בדקדוק נקיט במקום אחר יעיין שם א"כ יש לומר דהרב"י סובר בסי' נ"ט כהפוסקים דבחתימה לחוד אינו יוצא, והם פוסקים כר"מ כמו שכתבתי מקודם אלא דיש סתירה אחרת מסתם אחר, דהנה המחבר פסק בסי' קס"ז ס"י ופסק שם כר"מ דיוצא א"כ הוה סתירה גדולה על הרב"י וזה הוה סתירה מסתם לסתם דו"ק, אלא דהאמת יורה דרכו דזאת ודאי לר' יוסי מוכרחין לומר דבחתימה לחוד אינו יוצא אבל לר' מאיר אינה מוכרחת דיוצא בחתימה לחוד ופלוגתתם אליבא דר"מ כיון דחכמים תיקנו זו הברכה בפתיחה וחתימה אם יוצא בחתימה לחוד והראי' דהנה דעת החולקים בסו' קפ"ז סוברים כר"מ דלר' יוסי אינו יוצא אף אם חותם אלא מוכרח דהם סוברים נמי כר' מאיר ומכ"מ סוברים דצריך לחתום ואף לפי מה שהביא שם המג"א בשם הב"ח והוסיף בברכה זו דהוא סובר כדעת היש מי שחולקים מכ"מ הוא נמי סובר כר' מאיר דר' יוסי אף באריכות קצת אינו יוצא דמכ"מ הוא משנה ממטבע שטבעו חכמים א"כ חזינן מהכא אף דהם סוברים כר"מ מכ"מ צריך לחתום א"כ לפי"ז עולה דעת הרב"י כהוגן ובפרט לפי מה שכתב הרב"י בספר הכסף משנה שלו לתרץ סברת הרמב"ם יעיין שם ודאי ניחא דהוא סובר כהרמב"ם בזה ועל פי דברינו הנ"ל מדוקדק זה דהנה בהלכות ק"ש קאמר שם בהדיא אם אמר הפתיחה או החתימה לחוד ולכך כתב דאינו יוצא אבל בהלכות ברכות מיירי דאמר הפתיחה והחתימה אף ששינה הברכה ומשמע דאף שקיצר במקום שאמרו להאריך מכ"מ כיון דאמר בפתיחה וחתימה יוצא וזאת דלא כהחילוק של הכסף משנה דמשמע מדבריו אף שאמר בפתיחה וחתימה מכ"מ אם קיצר הברכה אינו יוצא וזה כהב"ח שהבאתי לעיל לדברי א"צ לזה וגם מהשו"ע סי' קפ"ז משמע דלא כהב"ח שאמר דאינו צריך אלא לחתום ועיין שם גם יעיין בחיי אדם כלל ה' והעלה כהכסף משנה דצריך פתיחה וחתימה אבל אם דילג מאמצע הברכה יצא משמע אבל צריך להאריך קצת וגם מהמג"א שהוא הביא הכס"מ משמע דצריך להאריך קצת כמו הב"ח ע"כ נחזי מזאת הגם שפוסקים כר"מ מכ"מ סוברים דצריך לחתום א"כ עולה דברי הרב"י כהוגן יעיין במג"א סי' ס"ד ס"ק שציין לעיין בסי' נ"ט וסי' קפ"ז מורה על מה שכתבתי, [א"כ נחזור לכללי הפוסקים אם במקום אחר סותם להיפוך מוכח דשלא בדקדוק נקט במקום השני כיון דבמקום השני לא הוה סתם ממש] א"כ מוכח דהרב"י סובר וגם המג"א וגם שאר אחרונים דאינו יוצא בחתימה לחוד א"כ ניחא דברי הגאון רע"א המובא בריש הסימן בדינו ובפרט שהנשמת אדם הקשה שם אמאי כתב בשם יש מי שחולקים דלא מצינו להיפך מדעה זו, [ומה שהביא הגאון רע"א זצ"ל בשם הרמב"ן במלחמות ספיק יש לדחות עפ"י דברי הנ"ל] והעלה הנשמת אדם דזה המקום הוה ככל המקומות היכא שמצא בשם דעה אחד ולא הוזכר דין זה בשאר הפוסקים כתב בשם יש מי שאומר [ואני לא אבין אפילו זאת דמלבד דלפי דברי הנ"ל ולפי דברי הכסף משנה הנ"ל יש חבר להרשב"א הרמב"ם ע"כ נופל דבריו דהכ"מ כתב בשם יש מי שאומר משום שרק דעה אחד הכא לא הוה דעה אחד א"כ מוכח שבאמת יש חולקים מלבד זה יש יותר סתירה על דבריו יעיין בכללי הוראה של הפרמ"ג מה שהביא בשם הש"ך בסי' פ"ב א' י"ב ואף הפרמ"ג יש לומר דמודה כאן מכ"מ אף שהוכחתי דלא כהנשמת אדם מ"מ דינו אמת

לכאורה מסי' נ"ט הנ"ל דאינו יוצא בחתימה לחוד אבל באמת יש קושיא גדולה כיון דהוכחתי דהם פוסקים אפילו לר' מאיר דאינו יוצא בפתיחה או בחתימה לחוד, א"כ צ"ע מגמ' ברכות הנ"ל בדף י"ב דסגי' בחתימה לחוד, ואין לתרץ דהגמ' אוקמי הברייתא כר"מ כיון שהוכחתי דהם סוברים אף לר"מ כן וזאת כונת הגר"א זצ"ל מה שהקשה מהגמ' הנ"ל ומתרץ דשאני התם ולא מתרץ דהגמ' סובר כר"מ ואנן סוברים כר' יוסי ועפי"ז ניחא כיון דהרב"י פוסק בסי' קס"ז הנ"ל כר"מ ולר"מ עכ"פ מוכח מהגמרא דיוצא בחתימה לחוד כך כונת הגר"א זצ"ל א"כ ע"כ מוכרחין אנו לומר דמה שכתב הרב"י דאין סגי' בחתימה לחוד היינו כמו שאנו אומרים בלא מלכות ולאו דוקא הוא כללא בכל אופנים דאינו יוצא בחתימה, ומה שכתב הרא"ש סתמא דיוצא אף שלא הזכיר מלכות דרא"ש לשיטתו דפסק דבדיעבד יוצא אף בלא מלכות, א"כ עולה הכל כהוגן, אבל בהזכיר מלכות בודאי יוצא כיון דהרב"י פסק בסי' קס"ז כר"מ ולר"מ בודאי מוכח מגמ' ברכות הנ"ל דיוצא בחתימה לחוד א"כ נסתר דין של הגרע"א זצ"ל דזאת בודאי אם הזכיר מלכיות בחתימה של מקדש ישראל והזמנים דיוצא בחתימה לחוד, נחזור לענין דזאת הוכחתי בראיות ברורות דבחתימה לחוד יוצא, וכך פסק הגר"א זצ"ל אלא דזאת משמע מהגמ' דבפתיחה לחוד אינו יוצא לפי שיטת הרי"ף ואמת דמרש"י אינו מוכח זאת, אבל עפ"י שיטת הרי"ף מוכרחת זאת א"כ צ"ע הקושי' דלעיל מ"ש דבחתימה לחוד יוצא, ובפתיחה לחוד אינו יוצא אלא יש לתרץ דלשיטת הרי"ף מוכרחין למימר דבברכה נמי הוה ככל דברים שבש"ס דתוך כדי דיבור אדם יכול לעקור דיבורו וכיון דתוך כדי דיבור אמר מעריב ערבים עוקר דיבורו הראשון והוה כמו שאמר מעיקרא אשר בדברו מעריב ערבים דהוא סובר דתוך כדי דיבור אינו מטעם טעות דאי מטעם טעות לא שייך בברכה דכיון דמצות א"צ כונה ובמצוה דרבנן סוברים כולי עלמא דא"צ כונה יעיין מג"א בסי' ס' ס"ק ג' אלא דהרי"ף סובר דתוך כדי דיבור לאו מטעם טעות היא [ובדברי המג"א יש לתרץ קושית הל"ח בסוגיא שם] וא"כ לפי"ז יש להקשות על המחבר בסי' נ"ט שמדבריו משמע להיפך דבפתיחה לחוד אינו יוצא אף היכא שלא עקר דבריו בתוך כדי דיבור א"כ מוכח דהרב"י סובר דבחתימה לחוד ג"כ דאינו יוצא דמ"ש לפי מה שהוכחתי דבחתימה לחוד יוצא, לכל הפחות לר' מאיר א"כ מוכרחין לומר כהרי"ף דהא דבחתימה לחוד אינו יוצא דוקא אם עקר דיבורו תוך כדי דיבור דלא כהב"י דמהב"י משמע דבפתיחה אינו יוצא אף אם לא עקר תוך כדי דיבור דוק בסי' נ"ט ותמצא כן ע"כ אין סגי' במה במה שמתרצים לעיל דמיירי הב"י שלא אמר מלכות בחתימתו, כמו שאנו אומרים בלא מלכות דמדבריו לענין פתיחה ראי' דאפי' במלכות אינו יוצא בהחתי' לחוד ודברי הב"י צ"ע דמגמ' ברכות הנ"ל משמע לכל הפחות לר' מאיר יוצא בחתימה לחוד, והרב"י פסק כר' מאיר בסי' קס"ז הנ"ל אלא ע"כ לכאורה מוכרחין אנו לומר דבמקום זה סובר הרב"י כר' יוסי דבל"ה סותר דבריו מסי' תפ"ז דהתם פסק האיבעי' של ברכות י"ב אם בתר פתיחה אזלינן או בתר חתימה לחומרא והכא בסי' נ"ט פסק לקולא, א"כ יש לומר דגם בזה סותר דבריו דבסי' קס"ז פסק כר' מאיר, והכא בסי' נ"ט פסק כר' יוסי, אבל בל"ה אין לכאורה מקום לתרץ דברי הרב"י א"כ כיון שהוכחנו דהאמת הוא למאן דפסק כר"מ דבחתימה לחוד יוצא וגם בפתיחה לחוד יוצא דמ"ש אם לא עקר דברו ואם עקר דיבורו בתוך כדי דיבור מוכרח לומר עפ"י שיטת הרי"ף דאינו יוצא משום דתוך כדי דיבור כדי דיבור דמי' לאו מטעם טעות הוא וגם עפי"ז יש לפלפל במג"א בסי' ר"ט, והנה כתב אצלי בספר זה בסי' מ"ח דוק שם א"כ כיון דטעמא דהרי"ף מטעם עקירת דברו א"כ לפי"ז אם אמר יוצר אור ואח"כ אמר תיכף אשר בדברו מעריב ערבים אינו יוצא אף אם סיים יוצר המאורות כיון דהפתיחה עקר תוך כדי דיבור ובחתימה לא יצא דלא הזכיר מלכות ודלא כהרב"י, דהרב"י סובר דלא הוה עקירה והא דלא יצא בפתיחה משום דאינו יוצא בפתיחה לחוד א"כ ה"ה בחתימה לחוד אף אם הזכיר מלכות דמ"ש ומזה נמי מוכח דהרב"י במקום זה סותם כר' יוסי אבל להני פוסקים דסוברים כר' מאיר ודאי יוצא בפתיחה או בחתימה לחוד היכא דהזכיר מלכות א"כ כיון דבמקום אחר סותם כר"מ היינו בסי' קס"ז ס"י עפי"ז סותם בסי' קפ"ז דיוצא בפתיחה לחוד דכיון דמהגמ' הנ"ל מוכח דיוצא בחתימה לחוד ה"ה בפתיחה לחוד אף דמשמע מהגמ' דאינו יוצא בפתיחה יש לומר דהם סוברים כרש"י א"כ אינו מוכח לפי פירוש רש"י ז"ל דאינו יוצא בפתיחה דוק בהגמ' ואף אם תאמר דהם סוברים כשיטת הרי"ף יש לומר מטעם עקירה תוך כדי דיבור והא תוך כדי דיבור כדיבור דמי' לאו מטעם טעות הוא, א"כ לפי"ז מרויחין לתרץ קושיית הבינת אדם הנ"ל בכלל ה' דמקשה מי ומי החולקים על הרשב"א אבל עכשיו ניחא דיש חולקים על הרשב"א היינו הסוברים כפירוש רש"י ז"ל בגמ' ברכות הנ"ל ולרש"י בפשיטות כיון דחזינא מהגמ' דיוצא בחתימה לחוד ודאי יוצא בפתיחה לחוד ואין להכניס את עצמם בחולקים דחוקים כיון דחזינא מהגמ' דיוצא בחתימה לחוד ה"ה נמי בפתיחה לחוד ואף להסוברים כשיטת הרי"ף מכ"מ הני דסוברים דתוך כדי דיבור לאו מטעם טעות הוא יעיין לעיל בסי' מ"ח אלא מטעם גזירת הכתוב לשיטתם הם ג"כ כמו לשיטת רש"י כיון דחזינא מהגמ' הנ"ל דיוצא בחתימה לחוד ה"ה בפתיחה לחוד ואין לנו להכניס עצמינו בדחוקים דכיון דיש לנו תירוץ נרויח דהא דמשמע מהגמ' הנ"ל דאינו יוצא בפתיחה לחוד הוא מטעם עקירה אבל זולת זה יוצא גם בפתיחה לחוד.

והנה עתה בזה נבא לדעת החולקים בסי' קפ"ז דהם סוברים דאינו יוצא בפתיחה לחוד לכאורה קשי' עליהם הא מוכח מהגמ' דברכות דיוצא ולכאורה יש ליישב דבריהם של החולקים שהם סוברים כר' יוסי והגמ' מיירי לר"מ אך זה טעות דהוכחנו לעיל דגם החולקים סוברים כר"מ דאל"כ גם בחתימה אינו יוצא לר"י דוק לעיל באריכות וכיון דהם ע"כ סוברים כר"מ א"כ אמאי אינו יוצא בפתיחה לחוד הא מוכח מהגמ' דיוצא אך לפי"ז יוצא לנו פתח גדול לתרץ דבריהם המוקשים לכאורה למאד דהנה יש לומר דהם סוברים בפירוש הגמ' כהרי"ף והם סוברים דתוך כדי דיבור מטעם טעות הוא א"כ ודאי מוכח מהגמ' דבפתיחה לחוד אינו יוצא והא דמוכח מהגמ' דאם הי' החתימה כדין הי' יוצא מוכרחין אנו לומר כן דבאמת בברכה דבעינן פתיחה וחתימה אינו יוצא בלא פתיחה או בלא חתימה רק זאת סובר סגמ' כיון דהי' פתיחה אף שהפתיחה היתה שלא כדין מכ"מ הודאה הוי' אף שהי' באופן אחר [ובפרט שצריך להזכיר מדת לילה ביום אף שלא ידע הגמ' מזה מכ"מ אין קשי' דיש לומר דלא ידע הגמ' דיתוקן בזה הפתיחה אבל כדי לצאת בהחתימה דיהי' נחשב שהי' פתיחה יוצאין בשביל זה הסברא ולזה ידע מעיקרא להשתמש בזה הסברא דוק] כן דעת החולקים בסי' קפ"ז דע"כ מוכרחין אנו לחדש זה הסברא אף שדוחק הוא כיון דהפתיחה הי' שלא כדין א"כ לכאורה אף בחתימה אינו יוצא דכיון לדבריהם בעינן פתיחה וחתימה אך ע"כ מוכרחין לחדש זאת כיון דהם סוברים כהרי"ף וגם הם סוברים דתוך כדי דיבור מטעם טעות הוא מוכרחין אנו לומר דכיון דמוכח מהגמ' דבפתיחה לחוד אינו יוצא ה"ה בחתימה לחוד דמ"ש והא דמתרץ הגמ' שאני התם דיוצא בחתימה הוא משום דהי' גם פתיחה אף שלא היתה הפתיחה כדין מכ"מ סוף כל סוף הי' פתיחה ולפי"ז ניחא דברי הב"י בסי' נ"ט ואין אנו נצרכין לומר כדלעיל דבמקום זה סותם כר"י דהכא נמי סותם כר' מאיר ומכ"מ בפתיחה או בחתימה לחוד אינו יוצא והולך הכא בשיטת החולקים בסי' קפ"ז וקושיית הגר"א ז"ל יש לתרץ על מה שבעינן ג' תנאים הוא מפני שלא הזכיר מלכיות אבל אם הזכיר מלכיות לא הי' בעינן ג' תנאים דו"ק א"כ לפי"ז עולה הכל כהוגן אבל לשיטת רש"י ואפי' לשיטת הרי"ף רק אם נאמר דתוך כדי דיבור מטעם גזירת הכתוב אינו מוכרח לחדש זה החידוש דבפתיחה שלא כדין יוצאין אם הי' החתימה כדין אבל בחתימה לחוד אינו יוצא דכיון דנופל ההכרח נופל הבנין א"כ כיון דמגמ' מוכח דיוצא בחתימה ה"ה בפתיחה וזה דעת הסתמא בסי' קפ"ז ונסתר בזה פליאת הבינת אדם הנ"ל אלא כיון דבסי' נ"ט הביא דעת החולקים בסתמא ולא הזכיר כלל מהדעה הסתמית דסי' קפ"ז חוזר להכלל של הפרי מגדים שהוכיח דבאופן כזה הלכה כהיש מי שאומר ובזה ניחא דברי האחרונים שהעלה בפתיחה לחוד אינו יוצא וה"ה בחתימה לחוד אינו יוצא ומהגמ' ברכות הנ"ל אין סתירה לזה מפני החילוק שחלקתי לעיל דהתם כיון שאמר פתיחה וחתימה אלא שהפתיחה היתה שלא כהוגן מכ"מ כיון דסוף כל סוף הי' פתיחה וגם החתימה הי' כהוגן ובפרט ששייך מדת לילה ביום דלזה הפרט הי' יודע הגמ' מזה הסברא דוק לעיל, אבל אם לא אמר כלל הפתיחה אלא כברכת הפירות אינו יוצא לדעה זו, וכך היא דעת הרב"י וכך היא סברת האחרונים א"כ ניחא הדין של הגאון רע"א, אלא דמכ"מ יש לדון בזה על דברי הגאון רע"א זצ"ל דיש לדון כיון שהוכחתי מי ומי החולקים והם גדולי הפוסקים דהיינו שיטת רש"י ושיטת מי שאומרים דתוך כדי דיבור כדיבור דמי' לאו מטעם טעות הוא אלא גזירת הכתוב הוא ויש לצדד אפי' לשיטת האומרים דתוך כדי דיבור מטעם טעות הוא מכ"מ לשיטת הסוברים דמצות צריכות כונה ואנן פסקינן כהדעה הלזו אף שהמג"א בסי' ס' סק"ג העלה דבמצוה דרבנן א"צ כונה כבר סתרו האחרונים דבריו מסימן רי"ג ס"ב יעיין שם בדברי הגאון רע"א זצ"ל א"כ לפי"ז אין אנו צריכין להחילוק שחלקנו לעיל בין שלא הי' פתיחה כלל לבין שהי' פתיחה אף שלא היתה כדין דכ"ז שאין לנו הכרח ניחא בפשיטות דיוצא בחתימה לחוד וה"ה בפתיחה לחוד והא דמבואר מהגמ' דאינו יוצא בפתיחה היינו מטעם עקירה שעקר תוך כדי דיבור ואף הא דתוך כדי דיבור כדיבור דמי' הוא מטעם טעות ג"כ אינו יוצא דמצות צריכות כונה אפילו במצוה דרבנן דו"ק א"כ דינו של הגאון רע"א צ"ע ובפרט כיון דבסי' קפ"ז סתם כהדעה הראשונה דיוצא בחתימה לחוד ואף שבסי' נ"ט סותם ואינו מזכיר מדעת החולקים בסי' קפ"ז כלל בסי' נ"ט ובאופן זה פוסק הפרמ"ג דהלכה כהמקום שלא הביא כלל מהחולקים אך לענ"ד יש לחלק מהתם דפרמ"ג מיירי שהמקום שלא הזכיר כלל מהדעה החולקת הוא באחרונה וכאן הוא להיפוך דכיון דבסי' קפ"ז הוא באחרונה וסתם דיוצא הוא עיקר ובפרט שהראתי שיש גדולי הפוסקים הסוברים כן א"כ צ"ע דברי הגאון בע"א דיש לדון דיוצא אם אמר ברוך אתה ד' מקדש ישראל והזמנים אף שלא הזכיר יו"ט באמצע דהנה כיון שהוכחתי דיש מקום להחולקים ואומרים דבפתיחה לחוד דיוצא מ"מ יש לומר אף שלא אמר כלל דברים מקודם יוצא אלא זאת צ"ע כיון שהרב"י סתם בסי' נ"ט כדעת היש מי שאומר ומש"ה צ"ע אם יוצא באופן זאת היכא שלא הזכיר כלל דברים מעיקרא וקצרתי שכבר הארכתי לעיל אבל באופן זאת אם אמר מקודם אלא שלא הזכיר יו"ט יש לדון דודאי יוצא כיון שהוכחתי דזאת ודאי לכולי עלמא אם אמר פתיחה וחתימה וחתימה היתה כהוגן אף שהפתיחה לא היתה כהוגן דיצא כיון שאמר ברכה מקודם כמו שהארכתי לעיל וגם דעת הגר"א זצ"ל והשולחן ערוך ע"כ מיירי בלא הזכיר מלכות כמו שהארכתי לעיל א"כ ודאי אם אמר קודם אלא שלא הזכיר יו"ט דמהני אם החתימה היתה כהוגן דלא גרי' ממי שאמר מקודם אשר בדברו מעריב ערבים דמהני אם היתה החתימה כהוגן דמחשב שאמר פתיחה וחתימה כמו שהארכתי לעיל א"כ הכי נמי בנידון דהגאון רע"א זצ"ל כיון דהחתימה היתה כהוגן מחשב כמו שהפתיחה היתה נמי כהוגן ולא מקרי חתימה בלא פתיחה א"כ היכא שהזכיר מקודם כל הברכה רק שלא הזכיר יו"ט וגם החתימה הי' במלכות בודאי יצא אלא דיש לעיין אם באופן זה שלא הזכיר יו"ט והחתימה הי' בלא מלכות בזה יש לעיין דהנה הגאון הנ"ל העלה דבלא מלכות דודאי אינו יוצא ולדידי מסתפקנא טובא דמקודם נבאר אמאי ליתא בשמנה עשרה מלכות יש מי שמתרץ כיון דהוה ברכה הסמוכה לחברתה גרירא כולם בתר הראשונה ובראשונה יש בה מלכות כך תרצו והנה הגאון רע"א הנ"ל משמע כיון שאמר חתימה בלא פתיחה אזלא זה הסברא דסמוכא לחברתא כיון שלא אמר דלשון שתיקנו חכמים הוה כלא סמוכה ומכ"מ צ"ע דמנלן לו כיון דסוף כל סוף סמוכה היא ולפי דברי דלעיל כיון שהוכחתי דהיכא דהחתימה כהוגן משו' נמי שיהי' נחשב כאילו היתה הפתיחה כהוגן א"כ בודאי נחשב דהוה סמוכה לחברתה ויוצא אפילו בלא הזכרת מלכות אלא דיש לדון אפי' לשיטת רש"י דלא מוכרחת לחדש דהחתימה מתקן הפתיחה אף שהיתה הפתיחה שלא כהוגן דלשיטת רש"י אינו מופרכת לחדש כן כדהארכתי לעיל או כמו שצדדתי לעיל דיש לדון אפילו אם אמר רק הברכה לחוד דיצא יש לומר דיוצא אפי' בלא מלכות ואפילו אם נאמר כסברת הגאון רע"א זצ"ל דכיון דלא אמר כתיקון חכמים שהי' התקנה לאמר בפתיחה לא נחשב סמוכה לחברתה מכ"מ יוצא בלא מלכות כן נראה לענ"ד דהנה יש להביא ראי' משו"ע בסי' רכ"ה ס"א הרואה חברו לאחר שלשים יום וכו' ולאחר י"ב חדש מברך מחיה מתים וכתב שם הגאון רע"א זצ"ל בעצמו דאומרו בלא מלכות כיון דבמקומה הוה סמוכה לחברתה וכן כתב שם בסי' ק"י ס"ד לענין תפלת הדרך דמה שאינו פותח בברוך כיון דבמקומה הוה סמוכה לחברתה יעיין ג"כ בסי' ס' במג"א ס"ק ב' וזה לשונו ואע"ג דאינו פותח בברוך וכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה מ"מ כיון דנתקנה ברכה סמוכה לחברתה אף כשקורא בפ"ע וכו' דוק שם, וכן גבי מפטיר נמי יוצא בלא מלכות והכל מצד זה הסברא דלעיל א"כ לענ"ד דבנידון דהגאון רע"א זצ"ל עדיפא מהתם דכיון דאמרי בסמיכות רק שלא אמר כמו שהתקינו חכמים דו"ק ולא דמי' להגמ' ברכות דפריך הניחא דהתם מה שלא חותם במלכות הוא בשביל שהפתיחה היא במלכות וכיון דהפתיחה היתה שלא כדין ובחתימה לא הזכיר מלכות לכן אינו יוצא כיון דהברכה מחויב להזכיר בה מלכות אבל בברכה הסמוכה לחברתה אינו כן וכן מוכרחין אנו לחלק דברכה הסמוכה לחברתה שאני מהגמ' ברכות דאל"כ יהי' קשי' על הדין דר"י בשו"ע בסי' ק"י כך נראה לענ"ד בעזהי"ת וכ"ז העליתי בעזהי"ת בימי על ילדותי.

תוכן העניינים

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה