אור ברסלב

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק א· רבי שלמה נתן קוטלר

סימן נו

סימן נה

יעיין בהלכות ק״ש בסי' ס"ז ספק אם קרא ק"ש חוזר וקורא ומברך לפניה ולאחריה, יעיין במג"א סק"א וכן לשונו אע"ג דפסוק ראשון לבד הוא דאורייתא והשאר הוא דרבנן וכ"ש הברכות וספק דרבנן אינו חוזר י"ל שכך היתה התקנה שכ"ז שקורין חייב לקרות כעיקר התקנה בברכותיה וכו' ולכאורה קשה מנלן להרשב"א זאת דהיתה התקנה כך דלכאורה אין זה אלא דברי נביאות, אך לענ״ד נראה לומר כן דהנה לכאו' קשה לי הסוגיא שם אמר רב יהודה אמר שמואל ספק קרא ק"ש אינו חוזר וקורא וכו' ור"א אמר ספק קרא ק"ש חוזר וקורא ספק התפלל אינו חוזר ומתפלל ור' יוחנן אמר חוזר ומתפלל והלואי שיתפלל אדם כל היום כולו, זה תוכן הגמ' ברכות כ"א ע"א הנה לכאורה קשה על ר' יוחנן אף שמוטב שיתפלל כל היום כולו ואין בזה חשש ברכות לבטלה מכ"מ החיוב להתפלל מאיזה מקור הוא נובע כיון דסוף כל סוף הוא דרבנן דתפלה רק מדרבנן וספק דרבנן להקל, אך נראה לענ"ד לחדש מזה תהי' מוכח כשיטת הש"ך בכללי ס"ס דבספק דרבנן היכא דאיתחזיק חיובא או איסורא הולכין לחומרא, ע"כ לפי"ז ניחא דברי ר' יוחנן דלהכי מחוייב לחזור ולהתפלל מפני שאיתחזק חיובא ע"כ הולכין לחומרא ולפי"ז יהי' קשי' על ר"א מאי טעמי' שסובר דאינו חוזר ומתפלל אף שהוה ספק דרבנן מכ"מ הא איתחזיק חיובא ובמקום דאיתחזיק חיובא הולכין לחומרא ואין לומר דבזה גופא פליגו, ר"א סובר דאפי' במקום דאיתחזיק חיובא הולכין להקל ור' יוחנן סובר דבמקום דאיתחזיק חיובא הולכין לחומרא בזה א"א דאם פליגו בזה הכלל הי' הגמ' לפרש להדיא וגם בדרך כלל חולקין ולא בענין פרטי ע"כ זה א"א לומר דבזה גופא פליגו ע"כ כיון דמר' יוחנן מוכח דהוא סובר דבמקום דאיתחזיק חיובא הולכין להחמיר, כמו כן בודאי ר"א סובר, א"כ מאי טעמי' דר"א ע"כ נראה לי להוכיח מזה דהיכא הכלל דאיתחזיק שחומרא דוקא למה לחומרא לא יוצא שום קולא, אבל היכא שמהחומרא יוצא קולא היינו שהכא שאם התפלל יהי' ברכה לבטלה ע"כ בזה אפי' במקום דאיתחזיק הולכין לקולא כן סברת ר"א, ור' יוחנן סובר ג"כ כזה הכלל היכא שיוצא תקלה מזה הולכין לקולא, רק ר' יוחנן מחדש סברא חדשה, היינו הסברא דהלואי שיתפלל כל היום כולו א"כ החשש דברכה לבטלה נופל א"כ ממילא מחויב משום דאיתחזיק חיובא אך לפי"ז יהי' קשי' על שמואל דסובר דק"ש דרבנן ולהכי אם ספק קרא ק"ש אינו חוזר, וקורא מפני שהיה ספק דרבנן הא בק"ש ליכא החשש דברכה לבטלה דנהוי כאילו קורא בתורה, אלא ע"כ מוכרחין אנו לומר שהגמ' סובר' דהתקנה היתה מעיקרא אם יקרא ק"ש מחויב הוא לקרא עם הברכות, וזה הוה ספק ברכה לבטלה, ע"כ אפילו במקום דאיתחזיק חיובא ג"כ להקל, דאם יקרא יהי' מחיוב גם הברכות והברכות א"א ע"כ אינו קורא כלל, ומזה ממילא מוכח דהסובר ק"ש דאורייתא קורא עה הברכות דו"ק, וזה חידוש יפה בעזה"ש, ובמקום אחר יבואר עיקר דין הש"ך הנ"ל היכא דאיתחזיק לחומרא ביותר ביאור וביסוד נאמן לזה בעזה"ש ועתה אקצר.

תוכן העניינים

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה