אור ברסלב

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק א· רבי שלמה נתן קוטלר

סימן מא

סימן מ

הנה לענ"ד לבאר דברי המג"א בסי' קמ"ז ס"ק ד' ועיין שם מה שכתב שאם נמצא הטעות באמצע קריאת השביעי יגמור קריאתו בס"ת זה ויברך אחרי' ויפטיר הוא בלא ברכה והקדיש יאמר אחר הפטרה דלמה לנו להכניס עצמו בשביל מחלוקת בשביל הוספה עד כאן לשונו.

הנה לענ"ד זה הדברים האחרונים לא אוכל להולמם הא אין זה בשביל ההוספה רק בשביל השביעי בעצמו שכיון שצריכין לקראת הסדרה כולה כמו שהוא אומר בעצמו א"כ הוה קריאתו בע"פ והב"י פסק שעדיף להוציא ס"ת מלקרא בע"פ ואנן פסקינן כהב"י א"כ מאי נ"מ שאפי' באמצע קריאת השביעי ג"כ הוה קריאה בע"פ א"כ להב"י עדיף להוציא ס"ת אחר אפי' אם נמצא בטעות באמצע קריאת השביעי אך הט"ז ביו"ד פסק בשביל טעם מפני טרחא דציבורא ונראה לענ"ד לטעמו אם יש ס"ת אחרת הנגלל לזה המקום בודאי אפי' באמצע השביעי צריכין להוציא ס"ת אחר גם לסברת הט"ז וכן למפטיר שלהמג"א א"צ להוציא ס"ת אחר יעיין במחצית השקל שהוא מפני טרחא דציבורא שלדעת המג"א הוא טרחא דציבורא אם יגלול בעת אמירת הקדיש דשמא לא יספיק לגלול בעת אמירת הקדיש וממשיך גם אח"כ אבל אם יש ס"ת הנגלל למקום הזה צריך להוציא אחר, וכן אפשר אפי' באמצע המפטיר ג"כ יש לעיין אף שבאמצע המפטיר יש טעם אחר שניצרך לברך בס"ת אחר שיוציא, אך לענ"ד יוכל להוציא ולא יברך ואף שיפול בהמחלקה דיש פוסקים דסוברים צריכין לברך מכ"מ לענין מפטיר לא חיישינן לזה מה שמבטלין הברכה והראי' שאם נמצא קודם המפטיר דעת המג"א לקרא בס"ת הפסולה ולא לברך על קריאת התורה בשביל המפטיר אף שמבטל הברכה מכ"מ לא איכפת לן א"כ כמו כן באמצע הקריאה נמי לא איכפת לן בשביל הברכה ורק מטעם טרחא דציבורא אין צריך להוציא אחר. אך יש לחלק דבאמת איכפת לן בשביל הברכה אפי' בקריאת הפטרה להמפטיר והא דקודם הקריאה דהמפטיר א"צ להוציא אחרת וקוראין נטית פסלה בלא ברכה היינו שטרחא דציבורא עדיף מהברכה אבל היכא שנופל זה הסברא דטרחא דציבורא בזה חיישינן להברכה ע"כ באמצע קריאת התורה להמפטיר ממה נפשך א"צ להוציא אחרת אם יהי' טרחא דציבורא בודאי א"צ ואם לא יהי' טרחא דציבורא היינו שיש ס"ת הנגלל לזה המקום אז בשביל הברכה כיון דאם יוציא אחרת ספק בהברכה אם צריך אם לא ואם צריך אז יבטל הברכה ע"כ טוב ביותר שלא להוציא ולקרא בע"פ שאף שהב"י לא פסק כן היינו דוקא בקריאת החיוב אבל לא בקריאה בעד המפטיר דוק ונכון הוא שכן צריכין לפסוק אם באמצע הקריאה בעד המפטיר אז א"צ להוציא אחרת בכל האופנים ואם קודם הקריאה בעד המפטיר אז תלי' אם יש ס"ת שנגלל לכאן שאין טרחא דציבורא צריכין להוציא ס"ת אחרת ואם יש טרחא דציבורא אז א"צ להוציא אחרת וקורא המפטיר השביעי בלא ברכה דכיון דאי"ז קריאה חיובית כ"כ רק בשביל כבוד התורה ע"כ בזה לא חיישינן להברכה היכא דאיכא טרחא דציבורא. והנה באמצע קריאת השביעי דעת הט"ז דוקא בשביל הטעם דטרחא דציבורא אבל היכא שיש ס"ח הנגלל לכאן אז צריכין להוציא אחרת רק אם יש שני פסוקים להפרשה אז גומרים עם השביעי בכל האופנים אבל היכא שיש יותר אז תלי' אם יש טרחא דציבורא אז גומרים עם השביעי אבל אם אין טרחא דציבורא היינו שיש ס"ת נגלל לכאן אז להב"י צריכין להוציא ס"ת אחרת ולא יברך בהס"ת אחרת ולשאר הפוס' אין צריכין להוציא ס"ת אחרת והדין במקום שאין מנהג הדין כשאר הפוסקים וא"צ להוציא ס״ח אחרת ובמקום שיש מנהג כהב"י הדין כהב"י ועיקר פלוגתתם היכא שלא קרא עדיין ג' פסוקים אבל היכא שקרא ג"פ ונמצה הטעות בשביעי לכולי עלמא צריכין להוציא אחרת היכא דליכא טרחא דציבורא ויוציא ס"ת אחרת ויוסיף עוד קרוא, ועיקר הפלוגתא אם לא קרא עדיין שלשה פסוקים אז להב"י צריך להוציא ס"ת אחרת ולהחולקים א"צ והכרעת המג"א שאפי' במקום שהמנהג כהב"י אך היכא שהתחיל ספסוק הג' יגמור עם זה העולה ע"כ בשביעי נמי כן, בקיצור היכא דליכא טרחא דציבורא תליא אם ליכא מנהג כהב"י אין צריכין להוציא ס"ת ויקרא עם זה העולה עד ג' פסוקים ואח"כ יקרא אחר ובמקום שיש מנהג כהב"י אז תליא אם לא קרא והתחיל הפסוק הג' אז צריכין להוציא אחרת ואם התחיל אז א"צ ויגמור זה הפסוק עם השביעי ואם המנהג לקרוא רק שבעה עולים והיכא דליכא טרחא דציבורא אז להב"י צריך להוציא ס"ת אחרת היכא שיש יותר מב' פסוקים עד הפרשה ויקרא זה העולה בלא ברכה ותליא אם ליכא מנהג כהב"י אז א"צ להוציא ויקרא בע"פ הטעות [והיכא שנמצא הטעות באמצע המפטיר אי קודם המפטיר לדעת המג"א אז אין קוראין להמפטיר אלא רק שלשה פסוקים רק אם יש רק שני פסוקים להפרשה אז גומרין הכל] וכן אם נמצא הטעות בס"ת השני' שקוראין לחובת היום אז אם יש טרחא דציבורא א"צ להוציא ס"ת אחרת אבל היכא שאין טרחא דציבורא אז תלי' כמו בשביעי אם המנהג לקרוא רק שבעה עולים דו"ק וכיון שבמדינתנו אין לנו מנהג מבורר בודאי א"צ להוציא ס"ת אחרת והא דכתבתי להב"י צריכין להוציא ס"ת אחרת במדינתנו א"צ להוציא ס"ת אחרת והא דכתבתי דהיכא דאין טרחא דציבורא והמנהג לקרוא עוד עולה אז גם להחולקים יכולים עוד עולה [אחר שיקרא עם השביעי ג' פסוקים] ולהוציא ס"ת אחרת כיון דליכא טרחא דציבורא והנ"מ רק אם המנהג רק לקרוא שבעה עולים או אפי' היכא שהמנהג לקרוא עוד עולים אבל קודם שקרא עם השביעי ג' פסוקים וכן בס"ת השני' לחובת היום דו"ק, בזה יצא הענין כנוגה צדקו] אבל דעת המג"א נעלם ממני ממה שכתב שא"צ בשביעי להוציא מפני שלא לכנוס במחלוקת בשביל הוספה מה מחלוקת שייך כשביל הוספה הא העולה המוסיף בודאי צריך לברך אפי' בס"ת זו, ע"כ נראה לענ"ד דהנה המג"א מרכיב טעם הט"ז עם טעמו ביחד היינו בטעם הט"ז אין די מפני שיקרא עוד עולה ובעולה חדש ליכא טרחא דציבורא כן סברתי שטרחא דציבורא לא שייך אלא בעולה הראשון אבל לא בעולה החדש ע"כ כיון דיוכל לקרא עוד עולה ובעולה חדש ע"כ צריך להוציא אחר א"כ ממילא גם בזה העולה יכולין להוציא אחרת כיון דסוף סוף בידו לקרא עוד עולה ע"כ לא שייך טרחא דציבורא והטעם דאין להכניס עצמו במחלוקת ג"כ לא שייך מפני שכיון שהב"י הכריע כן דאל"ב גם בשאר העולים נמי כך שייך הסברא דלא לכנס במחלוקת אלא בצירוף ביחד כיון דקצת סברא איכא שלא להכנס במחלוקה וקצת סברא דטרחא דציבורא והטעם דטרחא ציבורא מעורר הטעם דלא להכנס במחלוקת כיון דאיכא קצת טעם נתחזק הטעם דלא להכנס במחלוקת ואם יקרא עוד הוספה שיפול בזה הטעם דלא להכנס ע"כ בשביל הוספה אין מבטלין זה הטעם שאנחנו מחפשין כדי שיהי' לנו חיזוק בהטעם דטרחא דציבורא [ועדין מגומגם אבל קצת נתרפא דוק] א"כ יוצא לנו דין חדש להמג"א שלאחר שקרא ג' פסוקים שאז ליכא שני הטעמים ביחד אז אפי' היכא דאיכא טרחא דציבורא יוצא ס"ת אחרת דדוקא אם לא קרא ג' פסוקים אז יש שתי הסברות ביחד וכיון שמותר לגמור הפסוק ג' גומרין כולה עם השביעי מפני שמעיקרא הי' שני הטעמים ביחד ע"כ אף שאחר שקרא ג"פ ונופל השני הטעמים מכ"מ די בטעם האחד שנשאר היינו טעם דהטרחא דציבורא ובזה יש לפרש דבריו דיעיין במג"א שהביא שאחד סובר שאם קרא ג' פסוקים עם השביעי דא"צ להוציא ס"ת אחרת ומשמע דלדידן צריכין להוציא וראי' לדברי שפירשתי במג"א אף שיש לדחות שהם סוברים שא"צ לקרא כלל והוא סובר דצריכין לקרא אבל פשטות דבריו משמע כדברי. והנה תודות לד' יעיין שהרבה חדשתי בזה הן ההתבררות דינים שהוצאתי עפ"י דברי הט"ז וגם מה שהעליתי בסוף לדברי המג"א ולדעתי היכא דליכא טרחא דציבורא הדין להמג"א כמו להט"ז רק הנ"מ בזה אם נמצא הטעות לאחר שקרא ג"פ להמג"א דבעינן שתי הסברות ביחד צריכין להוצא ס"ת אחרת אפי' היכא שהמנהג לקרוא רק שבעה עולין ולהט"ז אפי' באופן שמצא הטעות לאחר שקרא ג' פסוקים מכ"מ אם יש טרחא דציבורא והמנהג רק לקרוא שבעה עולין א"צ להוציא ס"ת אחרת (וכן בחובת היום אם נמצא הטעות לאחר שקרא ג' פסוקים ויש טרחא דציבורא נ"מ בין המג"א להט"ז לאחר שקרא ג' פסוקי' והנ"מ הוא להב"י דו"ק אבל במקום שאין מנהג מבורר גם המג"א מודה דא"צ להוציא ס"ת אחרת.

תוכן העניינים

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה