כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק א· רבי שלמה נתן קוטלר
סימן לח
באו"ח סי' ס"ו סעיף ח' ברמ"א שם וי"א שקודם גאל ישראל יברך על התפילין והכי נהוג עכ"ל כתבתי על הגליון לענ"ד לעורר יעיין לעיל בשו"ע בסי' כ"ה במג"א ס"ק כ"ב שהניח בצ"ע דבית הכסא שלנו שאני וא"צ לברך כשחולץ בשביל בהכ"ס שלנו שאין רחוק. והנה החיי אדם פסק דלא שבקינן פשיטותו של הראשונים בשביל ספיקא של המג"א וכן הגרש"ז זצ"ל בשו"ע שלו פסק דלא כהמג"א, ומכ"מ נראה לענ"ד דבאופן זה אם חלץ לבית הכסא שלנו אינו מברך קודם גאל ישראל דחזי לאיצטרופי דעת המג"א דמסתפי' דאינו מברך כלל לדעת השו"ע הכא דסובר דאינו מברך קודם גאל ישראל וזה כמו דאיתא בחולין בדף ל"ו ע"א דמצטרפין דעת ר"ש לדעת ר' חייא והוה דבריו של רבי יחיד במקום שנים אף שכל אחד בפני עצמו אין הלכה כדבריו דאין הלכה כר' שמעון וגם אין הלכה כר' חייא במקום רבים וגם לר' חייא רק ספק מכ"מ מצטרף ואף שמטעמים שונים מכ"מ מצטרף א"כ הכא נמי הכא כן נראה לענ"ד ועיין במהרי"ק שורש מ"א א' ד' כעין זה ומשאר מקומות בדבריו שם דוק שם.
ועיין בהגה דרע"א ס"ק ח' דמחדש דברכות שלפני ק"ש שאני די"ל דבאמצע אינו מברך כיון דאפשר להמתין עד שחש לפרקים עכ"ל משמע מדבריו דמניח כן דאילו מברך ולענ"ד להעיר דאפשר דנקרא דלא אפשר להמתין בהברכה דבכל רגע ורגע הלבשת התפילין נצרך לברכה ומה שיעבור בלא ברכה זה מעוות שלא יוכל לתקן והדמיון דכמו שאדם אוכל בלא ברכה ובאמצע אכילה נזכר לברך דמתקן רק על להבא ולא את העבר, כן הכא נמי הכא ע"כ צ"ע דבריו ואפשר כונתו דגם יניח בין הפרקים וגם זה צ"ע דהא עוברת המצוה בכל רגע ורגע מצוה בפני עצמו ע"כ צ"ע לי דבריו הקדושים דוק.