כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק א· רבי שלמה נתן קוטלר
סימן ד
הנה איתא בדה"ח בשם הפרמ"ג דאף בחול אם לבש הטלית בבית הכנסת ואח"כ נודע לו שהוא פסול א"צ להסירו בבית הכנסת רק ימהר לילך לביתו כדי לפושטו ואם נפסק הענף מהטלית בבהכנ"ס ונשאר הגדיל א"צ למהר לילך לביתו שיש לסמוך על הר"י שמכשיר בנשאר כדי עניבה מן הגדיל ותיכף כשיבא לביתו יפשטנו מעליו ויטיל בו ציצית עכ"ל והנה ראיתי בספר תקון דרך החיים להגאב"ד דקאלטענאן בסי' ד' שהקשה ע"ז וזה לשונו קשה דהרי הוא ספיקא דאורייתא שמא כרש"י דכדי עניבה מהגדיל לא מהני – ובאמת המעיין בפמ"ג יראה דביאר דבריו דמיירי דוקא היכא שאין נמצאים לו ציציות כלל לא בביתו ולא בחנות לקנות דאז הוי רק איסור דרבנן כמו בשבת וספק דרבנן לקולא, משא"כ בגונא דמיירי הד"ח שיש לו ציצית בביתו ודאי שצריך למה ללכת לביתו דהוא ספק דאורייתא עכ"ל הנ"ל בשם ביאור הלכה מהגאון ר' ישראל מאיר זצ"ל:
הנה לענ"ד לבאר שהדין עם דה"ח והא דמקשה דהוה ספיקה דאורייתא י"ל דהנה בגנאי קטן איתא בשני תרוצים בתו' שבועות אם בדאורייתא בשב ואל תעשה אם נדחה בשביל גנאי קטן דוק שם וגם במג"א ס"ק ח' וזה ברור דהא לילך לביתו זה נקרא גנאי קטן ולא שאין גנאי כלל אלא דזה גנאי רק גנאי קטן והראי' שבכלאים באיסור דרבנן אין ממהרין ליוצא מבית המדרש מזה מוכח דנקרא גנאי קטן ע"כ הוה ס"ס בנשאר כדי עניבה דילמא כהר"י דעניבה מגדיל מהני ואם אפי' נאמר דעניבה מגדיל לא מהני מכ"מ שמא הדין אפי' בגנאי קטן דוחה מצוה בשב ואל תעשה דו"ק:
והנה על הפרמ"ג צ"ע לי מאד דמוקי דמיירי בשבת דא"כ דמיירי בשבת אפי' בביתו נמי מפני שהוה ספק דרבנן ואף לכתחלה אסור להלביש זה הטלית מפני שאין עושין ספק דרבנן בידים מכ"מ היכא דבדעביד דלבש גם בבית מותר אלא מוכח דמיירי בחול:
ועוד אם מיירי בשבת אפי' אם לא נשאר כדי עניבה אינו צריך למהר יעיין במג"א ס"ק ח' בסי' י"ג אלא מיירי בחול עכ"מ אם נשאר כדי עניבה מותר מטעם ס"ס הנ"ל וגם לענ"ד צ"ע מה שכתב בריש דבריו הדה"ח ואפי' בחול אינו צריך לפושטו בבית הכנסת רק ימהר לענ"ד משמע דרק בטלית קטן כן אבל בטלית גדול שאני וצ"ע: