אור ברסלב
כרך של רומי סימן כד

כרך של רומי

סימן כד

סימן כג

הוה עובדא פה נא אמון יע"א שהר' אברהם משולם הי"ו מיחידי אנדרינופולי יע"א זה זמן שבא לשכון כבוד פה העירה יע"א וקבע סחורתו פה ולו בת יחידה שמה רח"ל ה"מ בכורה וילך האיש הלזה הלוך וגדל ועשה פירי קרנא בעיניה בגדר בנוני נכבד. ויהי היום ראה עיניו בחור אחד שמו אברהם בן בנימין רודריגיז נר"ו ויביאהו אל ביתו ואל משכן סחורתו ויהי לו לנאמן בית וכמעט כל אשר לו נתן בידו ולימים עוד רוח אחרת עברה את האיש אברהם הלזה מפני איזה סיבה הידועה לו ויאמר אל הנער לך בני אל חדר הורתך או הקרובים אליך כי לא טוב הדבר בעיני להיות אצלי מן האגף ולפנים לשכב אצלי ויעש ח"ש עמו מכל הזמן אשר שרת אותו ויתן לו עשרת אלפים גרוש לפי חשבון שמושו בבית ובחנות וילך הנער אל קרובי אביו וישב שם. ויען דהנער הזה נראה שמקדם קדמתה נתן עיניו בנערה היא בתו של הר' אברהם הנז"ל ובממונו כי היא יחידה ואפשר ג"כ שאיזה רמז או דבור שמע מאביה הר"א הנז' כי לו תהיה לאשה וכהרף עין ראה עינו כי הפך לבו לשנא אותו ואפשר לפי דעתו על לא חמס בכפו ע"ז גם הוא עשה בערמה ויהי היום שבת היה של חו"המ של פסח התרי"ח הבוקר אור קודם תפילה יצא מביתו אדעתא ללכת לב"הכ ויהי בדרך וימצא שני אנשים האחד שמו יוסף הכהן מאר"ץ רבה יע"א והב' אהרן מנצור מדמשק יע"א ויתנכל אליהם לפי דברי העדים ויאמר אליהם אנה תלכו לב"הכנ פלוני שמאחרין לצאת לכו ונלכה בישיבת החכם פ' ששם מאחרין לבא וממהרין לצאת מפני שאין מעלין לס"ת כי אם חובת היום ושאר טעמים והם נתפתו והלכו אחריו ובעברם דרך פתח חצר הר"א משולם הנז"ל אמר להם עמדו פה בפתח החצר מן האגף ולפנים עד שאביא הטלת והספר שהנחתיו מזה זמן בבית הר"א הנ"ל והאנשים לפי דבריהם בתם לבבם עמדו שם וממתיני'. אדהכי והכי ראוהו יורד מן המדרגות והנערה בת הר"א הנ"ל בידו והוציא מחיקו טבעת וקדשה כאשר יתברר לקמן בגוף העדות וחקירותיו ודרישותיו כהוגן וכתחז"ל:

ואחרי כן בא אביה מב"הכנ ומצא את כל הרעה הגדולה הזאת ואשתו וביתו וכל השכנים בוכים לקשה יום ותכף בא אצלי הר"א הנז' וידיו על חלציו צווח ככרוכייא באומרו שכזאת לא יעשה בישראל ובפרט שהוא יודע בריא בשמש שאחד מהעדים הנ"ל הוא פסול גמור דאורייתא וכאלו רבות וכאשר שמעתי את כל המאורע הזמנתי עצמי לג' דברים האחד שלא לשמוע העדים ולא לראותם כלל ליום נועד כדי שלא יוחזק הקול בב"ד ולא נכנס בסוג ביטול קלא במבואר בא"הע סי' מ"ו באורך ועיין לרבינו הרדב"ז סי' שי"ב שכתב וז"ל והוא דלא אתחזק בבי דינא וזה ברור וכו' ע"כ:

ומן השמים סייעו שאיש בער לא ידע שמו יוסף ן' שושן מסאלוניקי יע"א בא עם אבי הנערה ולפי טפשותו וחציפותו אמר אלי בחציפות אדוני מחויב ביום הזה להביא העדים ולקבל עדותם: ואני כעסתי עליו כמצטרך וגרשתיהו בנזיפה באמור אליו ולכל הנצבים שאני היום בשבת ובמועד איני יכול לקבל העדים ואיני חושש להכי ולמעשיהם ושעדין בת הר"א הנז' היא בחזקת פנויה ובפרט שכבר הוא צועק על העד האחד שהוא פסול מדאורייתא ואני בלבי ידעתי שמץ מנהו כמו שיבא לקמן שהוא חשוד על העריות ומי פתי יחייבני להחזיק קול של תוהו לפני ב"ד וביום השבת:

ויען שהיו הרבה בני אדם עוד לפני אמרתי בפומבי עוד הפעם תדעו שהנערה הזאת היא בחזקת פנויה עד שיתברר לפני ב"ד גופא דעובדא ובחקירות ובדרישות ובפומבי עצום וכל זה עשיתי כדי שבעת קבלת העדות אם ימצא עדות לפסול העדים יהיה תכף קול ושוברו עמו כדי לצאת ידו חובת כל הפוסקים ועיין להש"ות הרמ"ז בחק"ל א"הע דמ"ז ע"ב:

שנית שלא רציתי לקבל העדויות ולהטפל בענין כ"א במעמד טובי העיר ומנהיגיה ונאמן הקהל כדי שיתפרסם לפניהם כל העניינים במוצאיהם למסעיהם וכל הדברים כיצד נפלו מתחילתם לסופם וזהו דרך כל מבקש ה' להשקיט מעליו ומעל הנערה בל מין לעז שבעולם וכן נהגו אבותי ואבות אבותי כי שמה ישבו כסאות למשפט דבקבלת עדות של קדושין מרומים כאלו היו מכנפים כמעט כל גדולי הדור הרבנים והחכמים ופה העירה חשבתי למשפט לצרף עמי טובי העיר אשר כחם בידם לעשות צדקה ומשפט בארץ והא אוקמוה ושפיר:

שלישית שתכף הוצאתי הקול בכל העיר שהוא דין מרומה גמור ושלם ועל זה בעינא העמדה והערכה וכנז"ל בחקירות ודרישות ככל דיני נפשות בזוכרי מ"שכ מרן בתשו' הישנות ד"ג ע"ג וז"ל ונדון דידן דבר פשוט שהוא דין מרומה שתתקדש בתורה מיוחסת בת ת"ח בלא שידוכין ובלא דעת אמה ובלא דעת קרוביה בלתי ברכת אירוסין ובלא עשרה וא"כ לדברי הכל צריך דרישה וחקירה עכ"ד: והם דברים לקוחים מתשו' הריב"ש סי' רס"ו ושהשלים שם הריב"ש באומרו בלא ברכת אירוסין ושלא בעשרה ובהזמנת עדים בדרך ערמה עכ"ד: וכן כתב מהרשד"ם חא"ה סימן ל"א וז"ל וכ"ש אם נערה כבודה וצנועה שקיבלה קידושין בלתי רשות אביה וכ"כ רב בצלאל בתשו' סי' ב' ומהר"ם אלשיך סי' ק"ב ועיין להרב סם חיי די"ב ע"ג ודי"ג ע"א בזה באורך וז"ל הרב מהר"א קובו ז"ל בס' חיי אברהם ד' ך' ע"א הובאה תשו' בס' באר מים חיים מוצירי דז"ן באופן שצדדתי ע"כ הצדדין וצידי צדדין למצוא מנות להנערה הנז' לפוטרה בלא גט כדי שלא יתרבו המתפרצי' לרמות ולעגן בנות ישראל ולא יהנה ארמאי רמאותיה ע"כ:

רביעית שענין האיום וגיזום הנהוג בכל קבלת עדויות חמורים כאלו אני עשיתים בשבועה חמורה בנק"ח ספר הב"ד ביד כל העדים מתחילתם לסופם ובס' כ"ד כת"י כתוב על הקלף מ"ש ס"ה לאלף הששי כתוב בטוליטולא ונמצא באוצר הספרים שלי ובעיר הזאת שבועה כזאת חמורה אצלם וקורים אותה שבועה בקדמון: וחילי שמעיקרא בהיותי מ"ץ ברומי וקורפו שהם עיירות אשר תחת ממשלת הנוצרים שמנהג דייני הנוצרים להשביע בנק"ח ספר הכ"ד לישראלי ואני בתחילת בואי שמה נדמה בעיני כמו זר ובפרט בזוכרי תשו' הרדב"ז סי' ק"ט דפוס ויניצייא כמה מצטער אותו צדיק על מה שמחייבים לדיין להשביע לישראל שבועות אשר לא כדת וע"כ יצאתי לחפשי ומצאתי הון לי בתשו' התשב"ץ ח"ג סי' ט"ו שהוא מנהג קדמון בארצות אדום להשביע את העדים והוא העיד שגם הריב"ש היה נוהג בארג'יל שהוא מארצות ישמעאל והוסיף וכתב וז"ל ואמרו לו שעל עדות שנמסרה בברצלונא היה או' הר"ן ז"ל אני רוצה שבועה בעדות זה ע"ש. ואחר שהאריך בזה כתב וז"ל ומ"מ אם אנו רואים הדור מקילים ודורשים היתר לעצמם שעדות שאין בה שבועה אין בה איסור אנו חייבין לדון ע"פי טעותם וכדאמר התם לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו ע"כ עי"ש שהאריך:

ולענין עדות קדושין כבר ראינו הקבלת עדות של הרב בני משה שלטון סי' ל"ה שקיבלו העדים חומרות התורה לפני היכל הקדש ובס"ת בחיקו עי"ש ודא עדיפא: וכיון שאני ידעתי ששבועה בקדמון בעיר הזאת חמורה להו טובא ובפרט לכל השומעים גופא דעובדא שידעו שהעדים שהעידו בפסלנותא נשבע השבועה חמורה כזאת הקולות יחדלון ועיקר כוונתנו בנדונות פחותי' וצרים ומצוקים כאלה היא להשתדל להשקיט ולבטל קול ההמון בכל מה שנוכל: וראיה לדבר שבשעת העדות היו נרתעים לאחוריהם כל הכתי עדים מלישבע בקדמון הנז' ושמחתי על המצאתי זאת ועיין הריב"ש סי' רצ"ו שכתב אלא שיש מקומו' שנהגו להשביעם כדי לאיים עליהם. וביום ר"ח אייר כג' שעות שאחר חצות היום נתאספנו בבית דיננו יכב"ץ אנא נפשאי האב"ד ור"מ וצרפתי עמי הגביר סי' יצחק איסמעלון הי"ו זקן ונכבד והגביר סי' מנחם סאוואריס נר"ו זקן ונכבד ומבין והיו עמי בחברתי הגביר עומד בפרץ סי' משה ואלנסי נר"ו והגביר אוהב התורה ולומדיה סי' משה ן' נחמן נר"ו ומע' נאמן הכולל סי' גבריאל פירירה די ליאון נר"ו וגם נמצא שם החכם שוחט דמתא. ושלחנו אחר הבחור והבתולה הנז"ל ואחר העדים ואחר כל האיום והגיזום כדבעי והשבועה בקדמון כנז"ל עמדו על רגליהם והעידו ככל אשר סיפרתי בתחילת הענין:

ואלה ההפרשיות שנמצאו בהעדאת העדים. א' שיוסף כהן העיד שהנער היה לו הטלת מתחת זרועו והלך להביא הספר לבד וירד עם הספר והעד הב' העיד שלא היה לו לא טלית ולא ספר: שנית יוסף כהן העיד שהנער בא עם הבתולה נפרדים זה מזה ושאמר להבתולה תפשוט לי היד ופשט לה ונתן לה הטבעת ואמר הרי את וכו' והעד הב' העיד שירדו אחוזים ז"בז מתחת זרועות אלה פ'ראנקה ושתכף בעוד הנער אחוז בזרוע הבתולה לקח ידה ותחב לה הטבעת באצבעה ואמר וכו': שלישית שהעיד יוסף הכהן בנוסח הקידושין שאמד לפנינו הוא הרי את מקודשת כדת משה ובני ישראל וכשאמרתי לו חזור עוד הפעם הדברים חזר ואמר הרי את מקודשת בטבעת כדת משה ובני ישראל ועד שאמרתי לו עוד הפעם חזור ואמור הדברים באותה שעה אמרם כצורתן והעד הב' אמרם כתקנם: רביעית שהעד יוסף הכהן העיד שאחר הקידושין תפסה הנערה הטבעת בידה סגורה וחבקה אותה לפני דדיה והעד הב' אמר שנתנו באצבעה וממילה לא היה סגורה יד ולא חיבקה בין דדיה. חמישית שהעד יוסף כהן אמר שעלו הנעד והבתולה שניהם כאחד בשמחה ושאח"ך חזר הנער והלך עמהם להב"הכנ והעד הב' העיד שעלו בסתם אבל לא ירד הנער ולא הלך עמהם לב"הכנ ושלא ראוהו עוד ועל הכל הם אמרו בתחילת דבריהם שהלכו לתומם בלתי שום ידיעה קודמת כאשר הקדמתי ובהעדאת העד הב' אהרון מנצור אמרתי לו אחר שגמר עדותו איך תוכל להעיד בצירוף העד יוסף הכהן אחר שאתה יודע מה שאתה יודע והוא התחיל להכחיש ולהתהפך בגוונין שלו באותה שעה הגזמתי עליו ואמרתי לו תדע שאם לא תעיד האמת מכל מה שידעת ממנו אני מביא עדים כשרים שיעידו מכל מה שאמרת להם עליו זה זמן. באותה שעה נהפכו פניו כשולי קדירה ואמר ודאי שאני יודע שהאיש הזה חשוד הרבה עם אשת פלוני' ועם שאני לא ראיתי דבר ערוה עכ"פ מעיד אני שראיתי שנלכד בדין יחוד דאורייתא גמור דבר פלא יחודים זרים ואכילה ושתיה עמה כאיש ואשתו עד להפליא ושלעולם כל העסקים וכל הלימודי' בלשונות הם בביתה אע"פי שכל אחד ישן בחדר אחד לבדו עכ"פ החדרים הם זה בפני זה וכאלה רבות מכלות עינים ומדיבות:

ואחר שקבלנו העדויות זה שלא בפני זה וכנז"ל ע"פי כל החקירות והדרישות ומבוארות בתשו' מרן סי' ב' הנז"ל קבלנו העדות מפי שניהם יחד בפני הנערה. והנערה בכל תקף וחוזק הכחישה אותה באומרה שהיא השליכה את הטבעת ושהשפחה הקים אותה מעל הארץ והם אמרו לה והלא לא באה השפחה עמך והיא השיבה וכי אני אמרתי תכף שהקימה אותה מעל הארץ כי אני הנחתיו והלכתי ואח"ך באה והקימו וכן אמרו תכף לפני הרב כשבא מר אבי בו בפרק להתלונן. וזה אחר כל דברי רצויים ופיתויים שהשתדלתי עמה גם אני גם הגבירים הנז"ל לרצותה לקבל קדושיה ושאנו עושים כל טצדקי עם אביה שיתרצה והיא העזה פניה ותאמר לא בכל כחה:

ואחר כל האמור קראנו לאבי הנערה באמור אליו מה יענה על העדאת העדויות הללו והוא השיב כי יש לו ב' עדים כשרים שמעידים על יוסף כהן שחילל שבת ותכף שלחנו אחר העדים אשר שמם ר' יעקב אשכנזי זקן ונשוא פנים והב' הר' יהודה ן' עזריה הכהן נר"ו ואחר האיום והגיזום ובשבועה בס' הכ"ר וכנז"ל העידו זה שלא בפני זה ובפני הבע"ד יוסף הכהן הנז' והר' יעקב העיד שזה שלשה חדשים יום שבת היה ועבר דרך קאפ'י אחת וראה אותו שותה הנארגילי לפנים בחנות הקאפ'י ושאלנו אם היה השמש ע"פ כל הארץ והשיב שהיה כי"א שעות היום שעדין השמש ע"פ כל הארץ ואמרנו לו למה לא התרית בו והשיב כי בדור הזה הם למה ולכלום ההתראות והשבנו לו שמא שכח שהוא שבת. אמר והלא בכל יום יושב בחוץ והיום הזה היה יושב בפנים אמרנו לו הכרת אותו בטיב ההכרה. אמר כן דקדתי בו הדק היטב ואחר כן נכנס העד השני יהודה הכהן הנ"ל והעיד איך מ"ומ זה שנתים וחצי כשהיה במצרים עבר ביוש"ק בשוק הנקרא איזבאקייא בקאפ'י אחת שבמבוי נחבא מעט וראה ליוסף הכהן הנזכר שותה מעלה עשן. והגביר סי' משה ן' נחמן הי"ו שידע העיר והמקום וכיוצא עשה חקירותיו ודרישותיו ונמצאו דברי העד מכוונים שהוא בהחבא ושהיה אחר חצות היום ע"כ הגיע תורף המעשה מתחילתי לסופו:

ואבא היום להשיב ולכתוב מה שתעלה מצודתי מים הפוסקים בביטול קידושין הללו ועם כי ביני לשמים ארכבותי דא לדא נקשן כי ידוע ומפורסם בעין כל מבין עם תלמיד איך ענין כזה הוא חמור בעניינו עד להפליא ובפרט למי שהוא דן יחידי כמוני היום כי עונותי גרשוני מהסתפח בנחלה זו ירושלים ת"ו עיר הגדולה של חכמים ושל סופרים ואיש אין בארץ להצטרף עמי כי היכי דלמטי ליה שיבא מכשירה כי מי יאמר זכיתי לבי ע"ד ודאי לבי בקרבי המס ימס דומה לשכבת הטל אשר אם חם השמש ונמס אך ורק מצד אחר לית לי פיטור בשום אופן כי הקהל הקדוש שמו פניהם עלי להיות להם לראש ולקצין ועל הכל כי כל הקהל כולו ובראשם הגדולי' ראשי אלפי ישראל הנז"ל הם כולם עומדים צפופים והנם זועפים על מאורע רע ומר כזה וברצונם להשתדל בכל עז ותעצומות לבטל עצת עדת מרעים העומדים להתעולל עלילות ברשע לעשות בנות ישראל כשבויות חרב:

ובאמת יפה כיוונו שכן דעת כמה גדולי ישראל שהרי הרשב"א ז"ל גדול הפוסקים הר' מ' בית יוסף א"הע סי' מ"ב כתב בתשו' על תלמיד אחד שרצה להחמיר בכיוצא כזה וכעס עליו שהיא רעה חולה שיתעלל פרוץ אחד על אחת מבנות החשובים כדי להוציא ממון מידה ע"כ ולעיל מזה כתב וז"ל ואין ראוי להחמיר בזה כדי שלא יהיו בנות החשובים מדרך כף רגל לפרוצי בני עמינו. והרב זקן אהרן סי' ד' ד"י ע"ב כתב וז"ל ועתה הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה עצה מבנים לא אמון בם אשר נועצו לעשות פועל מגונה כזה לנהוג בנות ישראל כשבויות חרב וכזונה יעשה את אחותם לגנוב דעת אכיה וקרוביה וכבר באו מעשים כאלו בזמנינו ובזמן החכמים הראשונים ונדינו והחרמנו את המקדש לפי דעתו וישב בנדויו שבעת ימים גם אם העדים היו בעצה נדחו בנזיפה גדולה ע"כ:

והרב סם חיי בד"ט ע"א כתב על נדון כזה וז"ל וחייבים כל חכמי ישראל לסכל עצתם הנבערה ולבטל מחשבותם ולשבר מתלעות עול ועיניהם תכהינה ושפתותיהם תכוונה ולא יפוצו זממם בל ירומו סלה ובזה לא יהיו בנות ישראל כהפקר וע"ז סיים וכתב וז"ל אשר ע"כ אמרתי גמרתי ויצאתי לישע הנערה הזאת להפר ולבטל מחשבתו של האיש המקדשה כפי התורה וכפי הדין אשר יורוני מן השמים והרב כרם שלמה חא"ה סי' כ"ד כתב שמעתי ותרגז בטני וכו' עד מכללם:

והרדב"ז דפוס ויניצייא סי' תקט"ו על מעשה שאירע ברישי"ד כ' גם הכרזנו על האיש והאשה כנידוי על אשר עשו את הדבר הרע הזה לקדשה בלתי רשות הקהל גם פרע האיש לעניים קנס ב' פרחים והעדים יען כי אמרו כי לא ידעו ההסכמה כי הם מארץ נכריה פרעו לעניים פרח א' לבד ע"כ:

הן כל אלה הרבנים האדירים ועוד אחרים רבים ונכבדים אשר תקצר היריעה מהכיל אותם הם הרהיבוני להשמע להשרים והגבירים העומדים על הפקודים הנז"ל הע"י לעמוד בפרץ ולהשתדל בכל מאמצי כחי לבטל אלו הקדושין כעפרא דארעא וכדבר שאין בו ממש ועל זכות הקהל הקדוש ועל זכות אבותי הקדושים נשענתי שלא יצא תקלה מתחת ידי כן יהי רצון אמן:

ואומר כי נדון שלפנינו נחלק לה' סעיפים א' בענין הכחשת העדים מהם ומאליהם ב' בענין פיסול העד הא' יוסף הכהן ג' בענין פיסול העד הב' אם מצד שכבר ידע בפיסולו של א' ואם מצד דאם היה הא' פסול לכ"ע הב' יתפסל בכל דהו ד' אם יש לחוש שמא הרהרו תשו' או לא ה' אם ראוי לנו לתפוס בס' המחמירים בכל מין ואופן חומרא שבעולם ולהצריכה גט מספק או לא ונשיב על א' א' ונאמר דהנה לפי מה שהעלה מוהרימ"ט בא"ה סי' ל"ח וז"ל ואכתי איכא הכחשה בינייהו בגופא של עדות שיעקב העיד שהיא השיבה הן וישראל העיד שלא דברה דבר אלא נטלתם ונתנתם בארגז ואע"ג דבין שתקה בין אמרה הן מקודשת מ"מ ה"א בפ' היו בודקין אחד חקירות ואחד בדיקות בזמן שמכחישין זה את זה עדותן בטלה ותנייא נמי התם א' אומר כליו שחורים ואחד אומר לבנים אין זה נכון ואע"ג דבפ' ז"ב אמרי' עדות המוכחשת בבדיקות כשרה בד"מ איסור ערוה שאני דכדיני נפשות דמייא שהרי סוקלין ושורפין והא דתנן אין בודקין עידי נשים בחקירה ודרישה מ"ט כיון דאיכא כתובה למשקל כד"מ דמייא היינו עידי נשים וכו' אבל לאסור אשה בעדות קידושין לא שייכא כלל לד"מ ע"כ:

ורבינו בצלאל מאריה דאתרין (עיין בתשו' שם סי' כ"ב שכתב איסכנדרייא בתר מצרים גרירא ומתורתה שותה תמיד מקדם קדמתה) בסי' ה' אחר שפלפל באורך וברוחב לאחשובי דיני נפשות ובפרט כשהוא דין מדומה סיים וכתב וכיון דכן אפי' תימה דהיינו בדיקות כ"ע מודו דעדותן בטלה והילכך מטעם דכל אחד מוכחש דחבריה כדכתיבנא יש לבטל הקידושין ואינה צריכה גט:

גם מהר"ם אלשיך ז"ל סי' ק"ד שנשאל על נדון ר' בצלאל שם באותה תשובה הנז"ל דבדרישות וחקירות עדותן בטלה עש"ב והרב בני משה שלטון בסומכו על תשו' הרימ"ט הנז"ל החשיב הכחשה מה שהעד האחד העיד שאמר בואי לצד הטאראסה ושהעד הב' לא העיד שאמר בואי לצד הטאראסה עי"ש דע"ו ריש ע"ב: א"כ מכל האמור ומדובר מבואר יוצא להדייא בנדון שלפנינו דהוכחשו בד' וה' דברי' כמבואר כגופא דעובדא הנז"ל אפי' דבין הכי ובין הכי קידושין הוו הרי לדעת כלי הני רבוותא אשר בית ישראל נכון עליהם ס"ל להדייא דכדיני נפשות דמייא וכמו דרישה וחקירה וכ"ש דאם הוכחשו העדים בבדיקות דעדותן בטלה עכ"ד:

אלא דזה עומד כנגדנו מ"ש מרן בתשו' הישנות סי' ב' דחולק להדייא ע"כ האמור שהרי כתב דאמרי' שהעדים הכחישו זה את זה שהאחד אומר שבשמנה המעות המקדש ביד המתקדשת עד ארבעה אמר תהא מקודשת לי והב' אמר שלא אמר כן עד שגמר לימנות וכן הכחישו זא"ז שהאחד העיד שאמר בזה והאחד הכחיש שלא אמר בזה מאחר דקידושין חשבינן להו כר"מ וכו' הו"ל עדות המוכחשת בבדיקות דכשרה בר"מ דהני מילין שהכחישו זא"ז אינו בחקירות ולא בדרישות דלא עדיפי מזה או' מנה שחור וזה או' מנה לבן נמצא שמצד זה אין מקום לבטל עדות זה עכ"ד ורבני האחרונים האריכו למעניתם עיין כל הדברים בכנ"הג וביד אהרון בסי' מ"ב שלפנינו ותרוה צמאונך וכולם חוששים הרבה לדעת מרן הקדוש ועיין להרב דבר משה חא"הע סימן כ"ח הסובב על תשובת פרי הארץ בארוכה בח"א סימן ג' שאחר שהביא מחלוקת מהרימ"ט ומרן הנז' סיים וכתב וז"ל ולענין מעשה ראוי לפסוק כדעת מרן הקדוש וניזיל לחומרא וכו' עיש"ב והביא מספר אליהו רבא אלפנדרי איזה ענין ואין הס' מצוי בבית מדרשי:

וא"כ מכל האמור יאמר האומר דבנדון שלפנינו אפילו דהוכחשו בד' ה' דברים כולהו דמו למנה לבן ומנה שחור וא"כ צריכה גט מספק וכפשט לשון מרן הקדוש ז"ל. אבל כד דייקינן שפיר אומר דהפרש גדול בין נדון שלפנינו לנדונו של מרן ז"ל דבשלמא בהכחשת הטלית והספר הראשונה ובהכחשה אחרונה שהאחד אמר שחזר המקדש עמהם לב"הב והב' אומר דלא חזר ושהלכו ב' העדים יחד לב"הכ נאמר שהוא הכחשה בבדיקות כדכתב מרן ז"ל אבל בהכחשה האמצעית שהראשון אמר שירדו ב' נפרדים ושהוא אמר לה שתפשוט ידה ושהיא פשטה ידה וקיבלה הקידושין ברצון ונתנה באגרופה וחבקו על לבה כאשר צייר העד הא' לפנינו והב' הכחיש ואמר שירדו נעוצים זו בזה מתחת זרועות אלה פ' ראנקה ושהוא הוציא ידה מתחת זרועו ותחב לה החותם ושהלכו שניה' ולא עשתה שום מעשה המורה הרצון כלל ועיקר בהכחשה כזאת כיון שהיא כגופה של עדות ונפקא מינה טובה לדינא ודאי אפילו מרן יודה דאפילו דמדמינן ליה לד"מ עדותן בטלה:

וחילי ממה שאני רואה לרבינו בצלאל סימן ה' ומהר"ם אלשיך סימן ק"'ה ששני הגבורים הללו תלמידיו ושותי מימיו של מרן הקדוש ז"ל כנודע מכל המשך תשובה לבקי בהם ששניהם כאחד נשאלו על נדון אחר וכנז"ל ועכ"ז בהכחשה יותר קלה מהכחשה אשר אננו בה ביטלו העדיות כחרס הנשבר ואפילו דבין לפי הע"א ובין לפי העד הב' הוו קידושין ואיך יעלה בדעת שתלמידיו ושותי מימיו של מרן הקדוש יחלקו עליו ואפילו דלא ראו תשובה הנז' כי בשנת ישמ"ח נדפסו תשובת מרן ומעשה זה של רב"א ומהרמ"א היה בשנת שמ"ט עכ"פ היתה תשובה ידועה בצפת ובשם יקראוה תשובת גניבת החמינים מהתנור עיין מביט ח"ג סימן קע"ב והילך לשון רבינו בצלאל ז"ל ומיהו מטעם דכל חד מוכחש מחבריה יש לבטל הקידושין דהא תרווייהו היו שם מתחילה וע"ש דתרווייהו קא מסהדי על אכילת התפוח ואפרים קא מסהיד דמתחילה בערמה שם הטבעת באצבעה שאמר לה ראה הטבעת של זהב שעשיתי לביתי ותחבו בחזקה ובזה לא היתה יכולה להשליכו מידה במהרה ולא העיד שנתרצתה בפירוש בקידושין אלא שהלכה לה מיד ויצחק העיד שנתן רבי אלעזר לנערה טבעת הזהב לקידושין וקבלתה ממנו ורצתה בו והלכה לו וכו' וסיים וכתב ומעתה יש לדון ולומר דמאחר דכל חד מוכחש מחבריה בכה"ג עדותן בטלה ונכנס בענין אדיר זה היכא דהוכחשו בבדיקות או בחקירות ובדרישות לענין ד"מ ג"כ ועפ"י רוב עוביו ורוב היקפו העלה הדרישות וחקירות הם דבריהם המורים על גוף המעשה ואם הכחישו זא"ז בכוונת המעשה עדותן בטלה וסיים וכתב וז"ל ומעתה בנד"ד דאתכחוש בגופא דעובדא דהיינו דרישו' לדעת הרמב"ם ז"ל ודאי דעדותן בטלה ואיפשר דאפילו לאותה סברה דמייתי בס' התרומות דדוקא בד"מ ומשום דקיל להו לסהדי ולא דייקי וכמ"ש וכו' וכדכתיבנא לעיל בקידושין דהיינו ערוה דחמודה ותלייא במילי הא ודאי דדייקי סהדי ואם איתכחוש עדותן בטלה:

ומיהו הראב"ד השיג להרמב"ם בההיא דסייף ואדירן ונראה דבנד"ד יודה דדוקא סייף ואדידן הוא דהוו בדיקות דמה לנו לידע אי בסייף אי באדידן אבל בנד"ד דהכחשתו בעיקר דינא דכמה דיני תלוי בזה אי קבלתה היתה מתחילה ברצונה או במרמה והכי נמי אי נתרצית לבסוף להדייא או שתקה והלכה לה הא ודאי דסהדי דייקי בכל מילתא ומילתא והיינו דרישה דתלייא בגוף המעשה יעו"ש שהאריך להכריח שגם הראב"ד בנדון הקידושין שלו יודה דהוי הכחשה בדרישות ועדותן בטלה:

ושוב נכנס הרב"א ז"ל בעוצם הענין ולברר דגם בבדיקות דאמרי' דעדותן קיימת היינו דוקא כעין מנה שחור וכו' שאין ההכחשה בעוקר הדבר דמנה שחור ומנה לבן שווין הן בדמיהן אבל כל שיש הכחשה במידי דתלייא ביה עיקר מילתא כבנדון דידן אף בבדיקות עדותן בטלה לכ"ע והאריך עוד בהביאו לשון הירושלמי ד"פ היו בודקין וסיים וכתב וז"ל וכיון דכן אפילו תימא דהיינו בדיקות כ"ע מודו דעדותן בטלה והילכך מטע' דכל חד מוכחש מחבריה כדכתיבנא יש לבטל הקידושין ואינה צריכה גט עכ"ד. ועל סגנון זה כמעט הוא דעת מהר"ם אלשיך ז"ל באותו נדון גופיה שהרי כתב וז"ל דיש הפרש בין אמר לה ראה הטבעת וכו' ותחב אותו באצבעה בחזקה ואמר הרי את וכו' לבין אמר שנתן לה מתחילה לקידושין והיא נטלתה מידו דהוי הפרש וענין חלוק הרבה ודאי דלא טעו אינשי בהדי ועוד דהוי בפעולת נתינת הקידושין שהוא הפרש יותר שבחקירות ודרישות דהוי כמילתא חוץ ממציאות הקידושין עכ"ד יעש"ב:

הראיתיך בעיניך קורא נעים דהפרש גדול בין נדון מרן הקדוש ז"ל דהיו דברים חיצונים לגמרי על גוף הקידושין וע"ז דימה אותם למנה שמיר וכו' דלכל אפייא שוין בדמיהן וכן כי אמר בזה או לא וכן כי אמר הקידושין באמצע המנין או בסופו דקדושין גמורין ועל זה שפיר כתב מרן הק' ז"ל לדמויי לד"מ דאם הוכחשו בבדיקות שאין גוף הענין תלוי בו עדותן קיימת לא כן בנדון הרב"א והרמ"ח שהם בגוף הענין ונפקא מינה לדינא בענין הקידושין בין עדות הע'"א לעדות ה"ב כאשר בירר יפה דבריו הרב"א ז"ל דבזה אפילו מרן הק' ז"ל יורה בלי ספק ויש לי הוכחה גדולה לזה שהרי הרב כהונת עולם סימן מ"ה על נדונו שע"א העיד שכשהתחילה לאכול החבוש אמר לה שנותנו לה בעד קניינים וסבלונות וע"א העיד שקודם נתינה אמר לה שהוא נותנו בעד סבלונות ע"ז כתב והבאתי את השלישית דאיכא בנ"ד הכחשה גמורה בין ב' העדים כמבואר ולא מבעיא לדעת מהרימ"ט שהסכים דבעידי קידושין אפילו בהכחשה בבדיקות עדותן בטלה וכו' אלא אף להנראה משאר גדולי האחרונים דס"ל דעדותן קיימת מ"מ כולם שוין לטובה דבחקירות עדותן בטלה ואף שאין ההכחשה בז' חקירות שמנו חכמים בלשון המשנה כבר האריך רב"ן סימן ה' והוכיח במישור דכל שהיא בגוף העדות לא מבעיא להרמב"ם דס"ל באחד אומר בסייף ואחד אומר באדירן דחקירה מקרי אלא אף להחולקים היינו משום דלא איכפת לן לשייולינהו בזה אבל בקידושין שצריך לידע אם מתחילה קבלה ברצונה או בערמה ואם אמרה אח"ך הן או שתקה לכ"ע היא מכלל החקירות ולא עוד אלא שמהר"ם אלשי"ך ז"ל בסימן ק"ד כ' שכל שההכחשה בסגנון ענין הקידושין אפילו דלא נפקא מינה מידי בטלה וכ"ש היכא דנפקא מינה בעלמא אף דלאותו נדון לא נפיק מינה מידי דלכ"ע הוו קידושין עכ"ז בטלה עדותם ע"כ.

הנך רואה שהרב כהונת עולם אחד שהביא המחלוקת שבין מהרימ"ט וגדולי האחרונים שבראשם תשו' מרן הנז' וכאשר הזכירה שם למעלה ולמטה עי"ש עכ"ז כדי להסכים נדונו לדעת ב' הכתות הביא תשובה רבה ומהר"ם אלשי"ך ז"ל כלומר בהא מודו אפילו מרן ז"ל ואחוז' מרעהו והוא ברור מדבריו יותר מביעת' בכותח' אפילו שאיש רואה כל ביאור דבריו בתשובה מוהר"ם אלשי"ך ז"ל כמו שיראה הרואה יהיה איך שיהיה זה אינו ענין לנדון דידן כדי לפלפל בו ולברר דעתו כוונתינו רצויה להודיע בעמים שכעין נדון רב"א ז"ל דיש נפקותא גדולה לדינא בהכחשת העדים בזה מרן הקדוש ז"ל לא נגע ולא פגע ומודה הוא בכל כחו דבין נקראים חקירות ודרישות בין נקראי' בדיקות עדותן בטלה מבלי שום ריח ס' ומי לנו גדול בכל בית יוסף כרבי' בצלאל ז"ל ושהתלמוד וכל מ"ש הראשו' הכל בברור לפניו ולעולם ירד לעומקא של הלכה כנודע ומפורסם רוב עוביו ורוב היקפו לבקי בחבוריו הנפלאים אשר האיר עיני הגולה בשיטותיו המקובצות דודאי כל שיש הפרש גדול בין נדונו לנדון מרן הקדוש אליו שומעים כי הוא מילא מקומו אחריו בחכמה גדולה ובבקיאות נפלאה ובפרט בארץ מצרים כי אתריה דרבינו בצלאל הוא ולו שומעים בין להקל בין להחמיר בלי ספק:

ועוד אני אביא חוזק וראייה אמיתית דכן הבינו כל גדולי האחרונים הבאים אחר מרן ז"ל לתת הפרש הגדול הזה בין היכא דהוכחשו לדבר דאין בה נ"מ לדינא או דעבידי אינשי דטעו להיכא דיש בו נ"מ לדינא ולא עבידי אינשי דטעו:

הלא לעינינו מופלא שבסנהדרין הרב פ"מ מ"ב סי' ב' שהאריך הרחיב בפרט מחלוקת זה שבין מרן ומהרימ"ט ז"ל וששורשו פתוח בראשונים הרשב"א והר"ן אי מדמינן עידי קידושין לדיני נפשות ומבטלינן העדות גם בהכחשה שבבדיקות או מדמינן ליה לד"מ ומוקמינן העדות אפילו הוכחשו בבדיקות עד שעשאו ס"ס כיעו"ש בד"ח ע"ד ועכ"ז כשלא נתקררה דעתו לעשות ס"ס נגד דעת הרשב"א ורבים אשר אתו כתב וז"ל אף אתה אמור דאכתי מטעם הכחש' עידי הקידושין בעצמם הנז' יש צד להקל אפילו לשיטת הרשב"א וזולתו דעידי הקידושין לד"מ מדמינן להו דאם הוכחשו בבדיקות לית לן בה מ"מ היינו היכא דהכחשתם מצינן לתלותו בטעות כגון אחד אומר בב' לחדש ואחד אומר בג' לחדש דעבידי אינשי דטעו בקבועא דירחא או בעידי חזקה כגון אחד אומר אכלה חטים ואחד אומר אכלה שעורים דעבידי אינשי למטעי בין חטים לשעורים אבל בין חטים לקטנית דלא עבידי דטעו קי"ל מצטרפין דכיון דהעדים מכחישים ז"לז וכו' ואף שלדברי שניהם החזיק המחזיק מ"מ כיון דהא מתכחשי בפרט האכילה בין חטים לקטנית דלא עבידי דמטעי בכה"ג א"כ חד מנייהו שקורי משקר בודאי א"כ היאך יעלו ויצטרפו שניהם גם יחד באותו עדות:

וא"כ בנד"ד שהראשון אומר שנותן התרנגולת הוא אבי הבחור והאחד אמר שהוא הבחו' בעצמו דחד מנייהו ודאי שקורי משקר א"כ היאך יעלו ויצטרפו שניהם להחזיק הבת מקודשת דאנן שני עדים בעינן והכא חד מנייהו ודאי משקר א"ד בקיצור ע"ש שנסתייע מדברי מהרשד"ם.

ובאמת סיועו עלה יפה יפה שהרי בס' י"א לא חשש להכחש' העדים שהראשון אמר שאבי הבת אמר יהיה יהיה והב' אמר שהשיב תן פה תן פה ובירר סברתו מהרשד"ם דאחר דתן פה תן פה לא גרע בנ"ד אפשר שמי שאמר יהיה יהיה לא זכר וחשב שכן אמר לפי מה שנראה לו בעת ראיית העדות שכך היתה כוונתו לקבל הקידושין והו"ל כמוכחשין דבעדות ממון וקדושין לא הויא הכחשה ע"כ ודקדק מזה הרב פ"מ שם דנראה להדייא כוונת מהרשד"ם שטרח ודקדק הרבה בנדונו שלא יהיה שם הכחשה בכוונה בין עידי הקדושין בעצמם אמנם בהכחשה שבין עידי הקדושין בעצמם היא הכחשה גמורה דלא עבידי למטעי בכך כגון מה שפסק מהרשד"ם גופיה בסי' פ"ח שבעד אחד שהעיד שהנערה השלימה י"ג שנים בחג הפסח השל"ח ולפי עדות הב' נולדה קודם הפסח ויש לפחות ה' ימים יותר ביניהם נמצא שהם עדים מוכחשים וגדולה מזו כתב הב"י שאם ע"א אמר קודם הנץ החמה ואחד אמר בהנץ החמה עדותן בטלה שהדבר ניכר לכל ע"כ למדנו שאע"פי שאחד אומר בב' לחדש ואחד בג' לא הוו מוכחשים משום דאפשר דאחד ידע בקיבועא דירחא ואחד לא ידע אבל בדבר הניכר ליכא למימר הכי כ"ש בנ"ד דז"א בחג הפסח וז"א בין פורים לפסח בודאי ניכר הרבה והוו מוכחשים ואין לומר דלא מיקרי הכחשה כיון דלפי עדות שניהם לכל אפייא הוי גדולה ודמי לשניהם מעידים על מיתתו אפי' דהוכחשו דהתם אין אנו צריכים אלא ע"א וכל אחד לבדו נאמן אבל בנדון הקדושים אנו צריכין ב' עדים וכיון שמכחישין זא"ז אין כאן עדות ע"כ:

ובאמת היא ראיה חתוכה ותמהני על הרב פ"מ איך לא ביארה כדרכו וכתב דחלק כך מהרשד"ם במילות קצרות ומה מילות בארו'ת בארו'ת יותר מאלו דכרוזא קרי בחיל לתת הפרש היכא דבהכחשה ניכר עצם ההתנגדות מבלי שנוכל לפרש דבריהם או דעבדי דטעו וכיוצא הא ודאי הוי הכחשה גם בד"מ ובכל דברי הפ"מ לעיל אין נגרע:

וכן בירר דבריו הדק היטב הרב מהר"י בירב ז"ל סוף סי' נ"ז וז"ל הרי מבואר שכל השנים היו מעידים על הקדושין כיון שהיה הכחשה ביניהם ז"א שנתן הקי' בסרבל האב וז"א באצבע היד הלא הוו קדושין אפי' לדעת בית הלל דדוקא בזה או' מנה וז"א מאתים עדותן קיימת שיש בכלל מאתים מנה ולא אמר הריב"ש דהויא מקודשת אלא מפני שיש עדות של שנים בנתינת הקדושין באצבע ושנים אחרים בנתינתו בסרבל האב דממ"ן כת אחת כשרה וכן כתוב בפי' בנמק"י פ' זה בורר והר"ן ז"ל דהכחשה במקום או בזמן או בגוף העדות עדותן בטלה ולא ראיתי שום חולק ע"ז עכ"ד וכן הרב פרי הארץ ח"א דל"ח ע"ב אחר שהאריך בחלק הד' בעיקר מחלוקת זו של מוהרימ"ט ומרן ז"ל או עדות קדושין לדיני נפשות דמי או לא ושעליו קאי תשו' הרב דבר משה א"הע סי' כ"ה עכ"ז כתב דבנדון דידיה שאני שיש הכחשה גמורה שהא' אומר שהיה מנה בענין המעות והעד הב' לא הזכיר מנה כלל רק שנטל הב' גרושים ואמר לו בלשון שאלה קבלת הב' גרושים קי' והשיבה לו קבלתים וע"ז כתב הרב דזה ודאי הכחשה גמורה ביניהם וכל כי האי לא עבידי אינשי דטעו וזה יספיק לבטל עדותן עכ"ד:

והרב כרם שלמה א"הע סי' כ"ד החשיבה הכחשה במאי דעד אחד העיד דאמרה ה'ן והע"א העיד דלא אמרה כלום וכתב דע"א דאמרה הן בהכחשה לאו כלום הוא:

וזה לשון הגאון מרן זקני בחק"ל א"הע סימן ך' דמ"ה ע"ד ומ"מ נראה עיקר כאשר כתבו הפו' בהכחשת העדים במידי דנ"מ לדין אי חייל הקי' דעדותן בטלה ואף למ"ש הרב דרכי נעם דלא נתיר בהכחשת העדים כ"א היכא דהעיד הב' בפירוש להיפך מן הא' והרי בנ"ד כבר חקרנו להעד הב' שלא אמר מקודשת אם היה ברור אצלו וכו' והשיב דברור לו ולא שייך זה שמע וזה לא שמע דהוא היה יותר סמוך וכו' וכל כי האי הכחשה גמורה הוי גם הרב בני משה סי' ל"ו והרב כהונת עולם סי' מ"ה והרב פרי הארץ א"הע סי' ג' דעתם להתיר בהכחשת עדים במידי דנ"מ לדין קי' בהכחשתן ואף דאכתי מדעת מהרשר"ם ומהרש"ח לא יצאנו ובדבר ערוה אין להתיר נגד דעתם מ"מ בנד"ד יש להתיר דבלאו הי"ט אין כאן ודאי קידושין כיון דלא אמר לי וכו' עי"ש ואם בנדון הגאון הרמ"ז לא יצא מידי דעת מהרשד"ם בנדון שלפנינו נצא י"ח כי נד"ד דמייא לנדונו דסי' פ"ח האמור וכמו שיבא בעה"י:

ומאחר עלות כל האמור אל ה' ויאר לנו ועד כה עזרנו עד שנוכל לטייל בנדון שלפנינו כרצוננו דאפי' נחשוב למה ולכלום כל השתי הכחשות הראשונות דע"א אמר רבא הנער עם טלית תחת זרועו ועלה להביא הספר ולא כן אמר העד הב'. והשנית דהעד הא' אמר דאחר שעלה הנער והנערה ירד עם הספר והלכו שלשתן לבית הכנסת והעד הב' הכחיש גם בזו באמרו שאחר שעלה לא ירד ולא הלכו כ"א ב' העדים יחד אפי' דלפי כל המבואר בתשו' מהר"מ אלשיך ובתשו' מהרשד"ם בסי' פ"ח אשר הביאה הרב פ"מ ושממנה הכריח דכל דלא יכלינן או לפרש דבריו שלא יכחיש את הא' או דהוא ענין דטעו אינשי הא ודאי הם שקרנים גמורים ובהדי סהדי שקרי למה לן אפי' שאינו בגוף העדות ולא דמי למנה שחור ומנה לבן דעבידי אינשי דטעו אחר ששוין הם בדמיהן ולא מדקדקי וכענין נדון מהרשד"ם בסי' י"א דהא אמר תן פה תן פה והב' אמר יהיה יהיה דבעת ראיית העדו' כן היתה כוונתו לקבל העדות:

ובענין ג"כ נדון מרן שהוכחשו בשני דברים דלא דקדקו היטב אם אחר גמר מנין המעו' אמר הרי את או באמצע דבאמת בזה עבידי דטעו אינשי וכן באחרת שהכחיש שלא אמר בזה דמצינן למימר שלא שמע דמדמינן ליה לבדיקות דקילי אבל בב' הכחשות גדולות הללו אפי' שאינם בגוף המעשה עכ"פ הכחשות גדולות הם ואי אפשר למתלי לא בטעות ולא בדדמי וכיוצא דהטלית מתחת זרועות ניכר ובפרט הירידה עם הספר וההליכה שלשתן יחד אפי' הסומא באישון לילה מרגיש בבואה דבבואה כ"ש איש שכל חושיו לא כהתה עינם ולא נס ליחם הא ודאי כל כי האי אין אנו יכולים לתלותו בטעות ואפי' בד"מ ודמי לאחד אמר אכלה חטים ואחר אמר אכלה קטנית דאין מצטרפין כאשר יפה דימה הרב פני משה כנז"ל וא"כ סהדי שקרו באנפי נפשייהו ובהדי סהדי שקרי למה לן ואפי' נחשוב הכחשות אלו למה ולכלום כאשר אמרתי עכ"פ אין מי שיוכל להכחיש דההכחשה האמצעית דהעד הא' אומר דירדו נפרדים ז"מז ושהנער שאל להנערה ידה והיא פשטה ידה מרצונה וקיבלה הקדושין בחביבות גדולה וסגרה אגרופה ונתנו על לבה בין דדיה כאשר צייר לפנינו העד הא' והב' מכחיש כל זה ואומר שירדו נעוצים זה בזה מתחת זרועות אלה פ' ראנקא ובעוד זרוע הנער נעוץ בזרועה פשט ידו והוציא ידה לחוץ ותחב הטבעת באצבעה והלכו תכף כאשר היו נעוצים ז"בז והלכו הב' העדים לדרכם ולא בא הנער עוד עמהם לב"הכנ כאשר רימה אותם מתחילה הא ודאי הכחשה גדולה ונפלאה כזאת עדיפא מכל נדונות הרבנים שזכרנו ואפילו מאותו של ר' בצלאל ז"ל ומהרמ"א ז"ל שהרי התם לא היה בעדות הע"א תוספת דברים המורים לנו הריצוי מאתה שהרי לא העיד כ"א שנתן הקדושין וקבלתו ממנו ורצתה בו והלכה לה.

ונוכל לפרש שהעד משקול דעתו אמר כן ודן כן ולעולם תחב לה המקדש הטבעת אבל בחזקה של אהבה ומהירות ולא בחזקה של אונס והאופן זה קרי עליה נתן ואמר ורצתה בו והלכה לא מפני שכן דן בדעתו מפני שלא צעקה הנערה ולא עשתה שום הסתר פנים וכל זה נוכל לכוין ב' העדויות כאשר השתדל מהרשד"ם לכוין תן פה תן פה שאמר הע"א ליהיה יהיה שאמר העד הב'. רצוני לומר בכל זה שעדין בנדון רב"א ז"ל נוכל לידחק ולכוין שני העדויות כל שהאחד לא הוסיף דברים חיצונים לגוף המעשה העיקרי ושניהם לא הזכירו פועל המתקדשת בשעת קבלת הקדושין בתחי' ובסוף מה סימן נראה בה אם לרצון אם לאונס אלא שהוא אומר שרצתה מבלי שיגיד לנו איך נראה לו שרצתה ועל כן אנו יכולים לתלות הדבר בשיקול דעתו שכך צייר קבלת העדות בעת ראיית הקדושין דהחזקה היא חוזק המהירות והשתוקקות ולא חוזק אונס והרצון שלה היינו ממה שלא צעקה והלכה בטבעת וכל זה נוכל לשפוט בשופי דבתומו הולך העד ר' אלעזר שבנדון רב"א ז"ל כל שלא הוסיף דברים חיצונים בגוף המעשה ועכ"ז רב"א ז"ל פסק כסכינא חריפא דהיא הכחשה גמורה בדרישות אפי' לדעת הרב"ד ז"ל דהכחשתן היא בעיקר דינא וכמה דיני תלוים בזה אי קבלתה היתה מתחילה ברצונה או בערמה וה"ן אם נתרצית לבסוף להדייא או שתקה והלכה לה דודאי סהדי דייקי בכל מלתא ומלתא והיינו דרישה דתלייא בגוף המעשה עכ"ד.

ואם בנדון רב"א כך בנדון שלפנינו דלפי עדות הע"א בהוספת דברים וביאורים לגוף המעשה המורים לנו הבית דין השומעים גופא דעובדא היכי הוה במוצאיהם למסעיהם ויוברר לנו השומעים כשמש בחצי השמים דהיה רצון המתקדשת בתחי' ובסוף מבלי שום ריח ספק ושהעד הב' מכחיש כל זה ומשאיר אותנו השומעים בספר גרוע ונפסד עד שעפ"י עדות הב' דעתינו נוטה להאמין הכחשת הנערה שהשליכה הטבעת ושהלכה בוכה אצל השכנות.

עאכ"ו שודאי נוכל לומר דהויא הכחשה גדולה ונפלאה בעיקר קיום הקדושין דעיקר מטרין עלייהו? שהרי בעיקר עדות העד הראשון יש בו שתי הפקשיות גדולות הא' שהוא מעיד שירדו נפרדים ז"מז והב' מעיד שירדו נעוצים ז"בז וכל כי הא לא טעו אינשי והוו כאחד או' אכלה חטים ואחד אמר אכלה קטנית.

הב' שהעד הא' אומר ששאל לה שטפשיט ידה והיא פשטה ידה ותחב לה הטבעת והב' אומר דכיון דירדו נעוצים לא עשה הנער כי אם שלקח ידה מתחת זרועותיו ותחב לה הטבעת. דבהכחשה זאת איכא תרתי לריעותא האחת דהוא דבר ניכר ונשמע אם אמר לה תפשוט לי היד ואם היא פשטה ידה דהוא ענין נוגע לשני החושים חוש השמע והוש הראייה וכל כי הא לא טעו אינשי בהכי באין מי שיוכל להכחיש טבעו של עולם ובפרט באנשים הנמצאים במאורע צר ומצוק פתאומי כזה לפי דבריהם. שנית דיש נפקותא גדולה בין עדות הע"א לעדות הב' דבעדות הא' עפ"י תוספת ביאוריו במעשה שהיה איתברר לנו השומעים דהיה רצון הנערה בתחילה ובסוף מבלי שום ריח ספק שהרי שאל שתפשוט ידה והיא עשתה מעשה נפלא לפשוט ידה וקיבלה קדושין הרי רצון המוחלט בתחילת קבלת הקידושין והוסיף עוד לברר עדותו שגם אחר קבלת הקי' סגר הקי' באגרופה וחיבק ידה על לבה ובין דדיה דכל הביאורים הנפלאים הללו מוציאים אותנו השומעים מכל מין ריח ספק אונס והוא הכחשה גמורה לנערה הטוענת לפנינו שהשליכה הטבעת ושעלתה בוכה אצל השכנות לא כן בעדות הב' דלפי עדותו לא די דלא ביאר הדברים הארוכים האלה המורים רצון הנערה אלא אדרבא לפי תורף עדותו נותן יד לנו השומעים לכוין דבריו עם הכחשת הנערה. דהנה מה שבאו נעוצים ז"בז אין בו ראיית הרצון מפני שהיו מורגלים מזה ג' שנים להיות יחד ואוכלים על שולחן אחד כאחים ולא יתפרדו והיתה היא לבה גס בו מרוב תמימותה כי אביה כל אשר יש לו נתן בידו כנודע ומפורסם. א"כ מזה אין כאן שום אומדנא שהיו קידושין רצוים מצידה כי תלינן כן באהבה קדומה סתמיות שביניהם ובתומה הולכת. וא"כ לא נשאר לנו לדון בדברי העד הב' כי אם מה שהעיד במעשה הקידושין וכשאנו באים לאמוד במה שהעיד במעשה הקידושין כמצאנו כי נדרשנו כמעט מכוין להכחשת הנערה שהרי הוא אומר שבלתי שום דבור ושום מעשה קודם הקידושין תכף לירידתם הוציא הנערה ידה מתחת זרועו ותחב לה הטבעת ואמר הרי את וכו' ותכף חזרו ועלו ואופן מסירת קידושין כאלו מלבד שמכחיש כל דברי העד הראשון כמובן ופשוט.

עוד זאת דמסייע הרבה להכחשת הנערה שהרי אופן מסירת טבעת כמו זה יותר מורה על האונס והחזקה ממה שמורה על רצון ופיתוי וכוון שהיו נעוצים ז"בז לא היתה יכולה להשליך מידה הטבעת במהרה כאשר כתב להדייא רב"א ז"ל שם ודידן עדיפא שהרי בנדון רב"א העד הראשון או' בחזקה אבל לא בירר לנו כיצד היה המעשה שממנו דן שהיה בחזקה אלא שמעה שראה כך דן בדעתו שהיו קדושי אונס ועדין איכא למיתלי שהוא חזקה של אהבה אבל כאן העד הב' מגיד מראשית אחרית המעשה כיצד נפל שבתורף המעשה הלזה נותן יד לנו השומעים לכוין עדותו עם הכחשת הנערה שהיו בלי ידיעתה ובאונס וכן ממה שהעיד שהלכו להם תכף והם הב' עדים הלכו לדרכם מבלי כל אותם הדברים שהעיד הראשון שחיבק הקידושים על לכה וכו' מזה ג"כ מלבד שהוא הכחשה גמורה אל העד הראשון עוד זאת שהוא סיוע גדול לנערה שאומרת שבעלותה למדרגו' השליכה הטבעת מידה והשפחה הקימו מעל הארץ והביאתו אצלי המ"ץ כאשר באמת כן נפלו הדברים תכף באותה שעה וכך קיבלתי הדברים בעינן והם ממש דברי רב"א וז"ל ואפרים קא מסהיד דבתחילה במרמה שם הטבעת באצבעה וכו' ותחבה בחיקו בזה לא היתה יכולה להשליכו מידה במהרה ולא העיד שנתרצתה בפירוש בקידושין בדברי העד האחר אלא העיד שהלכה מיד עכ"ד.

אף אנן נמי אם שלא העיד שתחכה בחזקה עכ"פ העיד שהוא לקח ידה ותחב לה הטבעת ואמר וכו' ותכף הלכו א"כ התחוב כבר מורה החזקה ומה שלא הוסיף כל אותם הדברים של העד הראשון המורים רצונה אלא אמר הלכה לה מיד זה סי' מובהק שלא היה לה יכולת להשליכו מיד ובעלותם במדרגות השליכה מידה והקימו השפחה א"כ אין לך הכחשה גדול' מזו שהעד הב' לא די שמכחי' כל דברי העד הא' במוצאיה' למסעיהם שהם הכחשות בעיקר דינא בדבר דלא טעו אינשי ואין אנו יכולי' לכוין עדותם אפי' בדרך רחיק ואתי מרחיק אלא אדרבא מתוך עדותו אנו למידין אופן לכוין עדותו לסיוע ועזר הנערה מבלי שום דוחק וכאמור:

ובאופן מבורר כזה אין פוצה פה ומצפצף דהם סהדי שקרי שלא היו ולא נבראו כמוהם בעולם וכל דבריהם בעדותן כחרס הנשבר וכדבר שאב"מ אליבא דכ"ע כי גם הרב מהר"א קובו ז"ל בספר שני מאורות הגדולים ד' ע"א ע"ד דחולק על תשובת הרב בני משה שלטון סימן ח"ל הנז"ל יודה בזה בפה מלה בנדון שלפנינו שהרי כתב וז"ל דלא אסיקו אדעתייהו בזה אלא להעיד שנתרצו ויאותו שניהם להמקדש עי"ש והוא דמות פי' מהרשד"ם על תן פה תן פה ויהיה יהיה ממש דשניהם לא אסיקו אדעתייהו כי אם לקיום הקדושין וע"ז לא שמיה הכחשה כי אם בד"נ דהיינו בדיקות כמו שהביא דבריו הרב ז"ל לעיל בע"א אבל כשההכחשה היא בגוף של עדות ובהיפך של עדות הא' ושלא יוכל להתפרש הא ודאי אין לך הכחשה גדולה מזאת וכמ"ש הרב דרכי נועם ז"ל הבאנו דבריו לעיל:

ומכל האמור תם אני למה שראיתי להרב סם חיי די"ב ע"ד שאחר שהרבה לדבר בהכחשות שבנדונו ומכללם אותה הכחשה שמקצת העדים אמרו שהבחורה לקח ידו של המקדש ומקצתם אמרו שהוא לקח ידה וסמך להתיר עפ"י תשובת מהרימ"ט הנז"ל שוב הדר ביה מתשובת הריב"ש ומרן ב"י הנז' דנראה דס"ל דהיכא דבין הכי ובין הכי קידושין יש כאן דלא מבטילנן העדות בשביל ההכחשות ולזה ביקש הרב ענין פיסול העד לבטל הקידושין עי"ש. ואנא נפשאי תמהני עליו דמאי ענין הכחש' נפלא' שבנדונו להכחשו' שבאו לנדון של מרן ז"ל דבאותם ההכחשות שבנדון מרן ז"ל שייך בהו לומר טעו בהו אינשי או שזה שמע לשון בזה וזה לא שמע אבל בהפרש שבין העדים שזה אומר הוא לקח ידה וזה אומר היא לקחה ידו היא הכחשה גמורה שאין אחריה כמוה ומקודם שיגיעו להעיד לפנינו לשון הקידושין כבר הוכחשו בדבר דלא אפשר דטעו אינשי בהכי בין הוא לקחה ידה להיא לקחה ידו דהוא דבר הניכר לעין כל ואם הוכחשו בזה כשמשלימים דבריהם בעדו' הקידושין הרי כת של שקרני' לפנינו וכמ"ש ה' פ"מ וה' פרי הארץ ואין ענין הכחשה זו להכחשות הקלות שהובאו בתשובת מרן דאותם ודאי קילי ודמו למנה שחור ומנה לבן דבאמת טעו בהו אינשי דשוין הן בדמיהן וכדכתב רבינו בצלאל ומהרמ"א הנ"ד לעיל וראייה לדבר שהרי מהריט"ץ בסימן כ"ט בנדונו שהעד הא' העיד שהמקדש נתן בידה ואחד אמר שהיא לקחה מידו כתב דלא הוי הכחשה מפני שמה שהעיד העד הב' לקחה מידו אינו בא להכחיש העד הא' שלא נתן המקדש אלא שרצה לומר שאחר שנתן המקדש היא לקחה מידו ואינו אלא סיום דברי העד הא' ולא הכחשה עי"ש שאני ביארתי דבריו ודוק היטב. ואם בדברי הרב סם חיי מה לו למהריט"ץ להאריך הדבור כל כך ולפרש דברי העד הב' וכנז' תיפוק ליה דכיון דלדברי כולם יש כאן קידושין א"כ תו שמא הכחשה בבדיקות ולדעת זו כבר מסכים למהריט"ץ ככל התשובה שם דעידי הקידושין לד"מ דמייא וממילא כל הכחשות שבבדיקות עדותן קיימת ומה לו להאריך כ"כ לפרש דברי העדים שלא יתנגדו ז"לז אם לא שהרב מוהריט"ץ בעוצם בינתו ראה והבחין שאם לו היה פי' זה והיינו מפרשים הוא נתן תחילה הא ודאי הוייא הכחשה שאין לה שום תשובה ושום פירוש ולזה פירשה הרב כמין חומר ועלה ביאורו יפה יפה. אבל בנדון הרב סם חיי ז"ל שהעד אחד אומר שהוא תפס ידה והב' או' שהיא תפסה ידו הכחשה גמורה ממלת טעמי קשוט. א' דלא טעו אינשי בהכי והוא דבר הניכר לעיני השמש. ב' דאין אתה יכול לפרש דבריהם שלא יוכחשו זא"ז דלשון הוא תפס ידה מורה תחילת הענין כדי ליתן הקידושין ואין לו פירוש אחר ואם תפרש כן הרי דברי העד הב' המעיד דהיא תפסה ידו מנגדים דברי העד הא' מן הקצה אל הקצה שלא תוכל לפרש דבריו ולכוונם עם דברי העד הא' אפילו בדרך דוחק עצום דעיקר הערות הוא מי תפס תחילה היד כדי ליתן הקידושין או ליקח ואם כן נמצאו דברי העדים סותרין זא"ז ובזה אפילו הרב דרכי נועם הביאו הגאון הרמ"ז ז"ל יודה שהרי כתב דאין להתיר בהכחשת העדים כי אם היכא דהעיד הב' בפירוש להיפך מן הא' ונמצא דכוונתו כאשר ביארנו דנדונינו עדיפא מנדון מהרשד"ם בסימן פ"ח דהתם מפני דמתברר ההכחשה שז"א שבפסח השלימה הי"ג שנה וז"א נולדה קודם הפסח אפילו דלשניהם גדולה הוי קרי עליה הכחשה גדולה. בנדון שלפנינו שהיא הכחשה בפירוש להיפך מן הא' ובגופה של עדות עאכ"ו:

והיא הג' שיש נפקותא גדולה שאם נאמין לדברי העד הב' דהוא תפס ידה הרי לפנינו קידושו אונס או לכל הפחות ספק רצון האשה ואם נאמין לדברי העד הא' דהיא תפסה ידו כדי שיתן לה הקידושין הרי לפנינו קידושין רצויים ומקובלים מאת הנערה מטוב רצונה והשלמת דעתם האם להכחשה נפלאה כזאת נוכל להשליכה תחת אחד השיחים בתשו' דחוקות כגון דא לא חשב אנוש ואין לי מה לטעון בעד הרב ז"ל כי אם דכיון דהיה לו בנדונו ענין פיסול העד ודברים אחרים לסמוך היתרו עליהם ע"ז רצה למצוא עילה כל דהוא בהכחשה שלפניו כדי להחזיק וליפות פסקו כאשר כן דרך כל הפוסקים לבקי ורגיל בהם ועיין בכיוצא לזה בדברי הרב דרכי נועם הו"ד בי"א ח"א דע"ד ע"ב סוף אות קמ"א ודוק:

וצאו וראו מאת גברא רבא בה לידו השאלה גופה של הרב סם חיי ז"ל ועשה עיקר מהכחשה זאת הלא הוא הרב פמ"א ח"ב סימן י"ו יעו"ש ודוק היטב ואעיקרא בנדון שלפנינו יש לנו הרבה מהרבה ענינים להחשיב כל דברי העדים מתחילתן ועד סופן בטלים ומבוטלים כחרס הנשבר ובדבר שאין ב"מ ואם הרב כרם שלמה החשיב הכחשה גמורה מה שהאחד העיד שהיא אמרה ה"ן והב' העיד שלא אמרה כלום כ"ש בנדון שלפנינו שהעד הראשון העיד שסגר הקידושין באגרוף וחבקם על לבה ובין דדיה דהוא דבר המורה חיבוב וריצוי עד להפליא מאלף פעמים שאומרת ה"ן והעד הב' העיד שהוא תחב הטבעת והלכו להם א"כ גם לדברי הרב כרם שלמה ז"ל נד"ד מפאת זו לבד הקידושין בטלין ומבוטלין ואינה צריכה אפילו ריח גט וברור ובזה נשלם ב"מ שרצינו לבאר בסעיף הראשון תל"ית:

באנו אל הסעיף הב' אינו צריך אריכות דבריהם דברים דהוא דין פשוט ופסקו מרן בא"הע סימן מ"ב ובח"מ סימן ל"ד דפסול מדאורייתא אליבא דכ"ע פסול לכל מין עדות שבעולם וכאן העידו ב' עדים כשרים על העד יוסף הכהן שחילל את השבת במלאכה דאורייתא דל"ת אש ביום השבת ולא נשאר כ"א ב' דברים לברר אותם הדק היטב האחד שבאו שני עדים נפרדים זה מזה ובזמנים שונים כמבואר בשאלה והשני שלא התרו בו שהוא שבת דידוע מ"שפ הרמב"ם בפי"ב מה' עדות דצריך להודיעו שמא שוכח הוא ונשיב על ראשון ראשון דהנה לענין שהעידו עליו העדים בזמנים שונים וכל חד לבדו כבר העלו הפו' הראשונים ואחרונים דאפילו דזה מעיד בפ"ע על עבירה אחת וזה בפ"ע על עבירה אחרת מצטרפין ובראשם הוא מרן הק' בתשובה החמיני' הנז"ל והרדב"ז דפוס ויניציה בסימן שי"ב האריך לתת טעם נחמד בדבר באומרו דבשלמא אם היינו באים להרגם או לעונשם עפ"י עדות זו ודאי בעינן שיראו המעשה ב' העדים ביחד אבל כיון שאין באים אלא לפוסלם אפילו לא היו העדים רואים ביחד נפסלו וכו' וטעמא רבא איכא כיון דסהדי מפסלי אפילו על ממון ובממון לא בעינן שיראו שניהם יחד אלא אפילו זה שלא בפ"ז ואפילו כ"כ ימים ואפילו אחד בהלואה ואחד בהודאה מצטרפין הילכך למפסלינהו נמי לא בעינן שניהם יחד הילכך נפסלו העדים הפריצים הללו לכל עדיות שבתורה ופסולם מן התורה ולא בעו הכרזה ואין האשה צריכה גט כלל עכ"ד מתוקים מדבש ונופת צופים:

ואני אוסיף להרחיב עוד הדבור בנתינת טעם מספיק דכיון דע"פ שנים עדים אפי' זה שלא בפ"ז לכל הפחות כבר הוחזקו בספק קרוב לודאי לפסולים גמורים א"כ איך אנו יכולים להוציא ממון מחזקתו ואשה מחזקת פנויה ע"פי עדים שלפי המבורר לנו כבר נפסלו ע"פי הרוב והוא ברור דיש הפרש גדול בין כשאתה בא להוציא דבר מחזקתו ע"פי העדים שהוחזקו לפסולים לכשאתה בא להוציא העדים עצמם מחזקתם ואמונתם ע"פי ב' עדים שראו העבירה זה שלא בפ"ז והוא ברור יותר מביעתא בכותחא וא"כ אף הכא בנ"ד כיון שבאו ב' העדים הר' יעקב אשכנזי והר' יהידה הכהן והעידו שזה ראה אותו במצרים שותה מעלה עשן בשבת וזה ראה אותו פה מעלה עשן בשבת דא ודאי נפסל הפריץ הזה יוסף הכהן ולכל עדויות שבתורה הוא פסול מן התורה ואינה צריכה גט וכן הסכים מרן החביב ח"מ סי' ל"ד הג"הט אות ע"ה ובסו"ד כתב ולענין הלכה מאחר דכל הני רבוותא הסכימו דאפי' מעידים על ב' מיני עבירות מצטרפין הכי נקטינן ע"כ והוא פלא דמאחר דהוה דידיה תשו' הרדב"ז הנז' כמו שהזכירה לעיל אות מ"ה איך כאן באות נ"ז לא צירפו בתוך להקת הפוסקים שהביא ולא העתיק לן הטעם המספיק הלזה:

באנו אל הענין הב' נאמר שאפילו לא התרו בו שהוא שבת שמא שוכח הוא ל"מ ולא מוריד ועל זה כבר התעוררנו בשעת העדות והשיבו העדים כל אחד באנפי נפשי דהטעם שלא התרו בו יען ידוע מכת הדור הרע הזה שאנו בו ומאי אהנייה וכשחזרנו לשאול להם ואיך יעידו על חילול שבת ושמא שוכח הוא השיבו דבימות השבוע יושב הוא לחוץ ובאותו שבת ישב בפנים במקום חשך ולא אור מפני הרואים והא דמי ממש למ"ש מרן שם באותה תשו' וז"ל שמאחר שהיו הולכים לגנוב החמינים מהתנור ברור היה להם שהיה שבת שהרי אין טומנים חמינים אלא בשבת ע"כ והא נמי דכוותא דהא העירו דבחול ישב בחוץ וא"כ לא ישב בפנים אם לא שברור לו שהיה שבת ואין ספק דעל כעין נ"ד הוא שסיים הרמב"ם ופסקו הטור והש"ע וז"ל כללו של דבר כל עבירה שהדברים נראים לעדים שזה יודע שהוא רשע ועבר בזדון אע"פי שלא התרו בו הרי זה פסול ואינו לוקה ע"כ דנראה להדייא דעל אמדן דעת העדים שאומרים בפנינו שכך נראה להם בבירור סמכינן ואין אנו מוכרחים לדרוש ולחקור הרבה איך וכמה נראה להם כך והא דידן עדיפא דכבר העדים שלפנינו לפי תורף עדותן ולפי החקירות שעשינו להם הוברר גם לנו גם להם שהיה יודע שהוא שבת ועוד שכב' העיד עליו העד הב' ביחוד הא' כמבו' לעיל בגופא דעובדא ובענין זה כבר הוא חשוד בפי כ"ע מאז השנים וזה לי ח' חדשים שע"י שבשביל ששכר בית בשכונה אחת עמה והוא נתחייב לפרוע השכירות לבעל החצר והוא יהודי וע"י שבאו לדין לפני נתברר לי כמה כיעורים רעים ומרים עם האשה הזאת ולהיות כי אין כוחנו בידינו מיום שרבו אלו הסודיטוס כנודע ומפורסם וע"ז עשיתי אזן של מעלה כאלו אינה שומעת עכ"פ זאת עשיתי שזכיתי את בעל החצר בטענתו מפחת היחוד המר אשר נתוודע לי וגזרתי שיצאו משם בתוך יו"ד ימים על דרך פיזור לרשעים ונכתב בס' המעב"ד כדרכי לעשות ככל דבר שיבא לידי נמצא שזה שמונה חדשים כבר הוחזק קול היחוד בב" ועכשיו איתחזק איסורא דלקחו בית אחר ולעולם קשור אחריה ככלב והוא קלא דלא פסיק בכל העיר וכן העידו לפני שני אנשים כשרים אחרים ששמעו כמה דברים רעים מענין זה ממש מפי שני אנשים אחרים שהאחד הוא היה במצרים והאח"ד פה ואני לא רציתי להרבות בעדויות מהטעמים האמורים כי מה לנו לגלות כל סתום ושוב לא יהיה בידינו לגרש לץ:

ואחר כל הדברים הרעים המבוררים כשמלה האלו אין ספק שנוכל לומר בריש גלי דלא כיונו גדולי הפוסקים לאסור החשיד כי אם על נדון כזה שהרי הטור כאן בא"הע סי' מ"ב ובח"המ סי' ל"ב פסק וז"ל אבל החשוד על העריות שרגיל עם העריות ומתייחד עמהם וקול יוצא עליו שפרוץ בהם כשר לעדות אחר ופסול לעדות אשה בין להכניסה לבעלה בין להוציאה מבעלה ע"כ והנה זה העד אשר לפנינו הוא שעל כיוצא בו כתב המבי"ט סי' רפ"ו דבלי חקירה רבה נודע עליו עדויות וכו' וגם כל בני שכונתו מעידים עליו דרך כלל כי הוא רע מעללים ועסקו עם הנשים וכיון שהוא רגיל עם העדיות ומתייחד עמהם אע"פי שהוא כשר לעדות אחר פסול לעדות אשה בין להכניסה בין להוציאה כמ"ש בטוח"מ סי' ל"ד וכ"ש כי כפי העדויות הוא פסול ג"כ לכל העדויות ולכן אנו מודיעים לכל באי עולם כי עדותו אינו מתקבל בדין תורה ע"כ והוא מכוון ממש למה שפסק רמ"א בתשו' סי' י"ב וז"ל וע"פי הדברים האלה נר' לנו שפסולים לעדות מאחר שכבר הוחזקו לחשודין ואמרי' סוקלין על החזקה ע"כ וכן דעת הר"ע אלבילדה ה"ד מרן החביב בא"הע סי' מ"ב הגהב"י אות קנ"ט והיא בידי בעינה בכת"י והיא על עד שהיה שמו משה רזין שכתב עליו וז"ל מאחר שכבר הוא מפורסם ומוחזק לעיני הכל כרשע ופושע וכו' ובודאי דאיש כזה אין צריך שיעידו עתה בפניו אחר שכבר הוחזק דלאו מתורת עדות אנו פוסלים אותו רק מצד חזקתו הרעה שכבר הוחזק בה וכבר ארז"ל שמלקין ושורפין על החזקות וא"כ חזר הדין בעדותו של משה רזון ישלח ה' במשמניו רזון ויהיה נידון עליו כי הוא בטל מעיקרו והדיינים האלו שקיבלו עדותו לא יפה עשו ועתידין ליתן את הדין ע"כ:

והואיל ואתא לידן לא אוכל להתעלם על מה שהרב כנ"הג שם לעיל אות צ"ג הביא תשו' זאת במה שהביא מהר"מ אלבילדה באותה תשו' מהמרדכי וכתב הרב דביקש אחריה ולא מצאה לא בגטין ולא בסנהדרין ע"ש ואחרי המחי"ר לא דקדק יפה שהרי כתוב באותה תשובה וז"ל וכן כתוב במרדכי ז"ל בההוא מעשה שזכרנו לעיל ע"כ וקאי מהרמ"א על דבריו לעיל בעוד ב' דפים וז"ל מצאתי עוזר וסומך להדייא בהגהות המרדכי דקי' על מעשה שהובא שם דומה קצת לזה וז"ל ואפי' אם נתקיים השטר בחותמיו וכו' עי"ש ועל לשון הג"המ הלזה הוא שרמז ובאמת הרואה יראה דשם בקי' איתנהו כל הדברי' הללו שהביא מהר"מ אלבילדה ז"ל אות באות ודוק היטב וכן הוא הסכמת הרב זקן אהרן בסי' ב' ובסי' ד' באורך וברוחב והנה בסי' ב' ד"ד ע"ב כתב וז"ל א"כ עלה בידנו שמי שהוא חשוד שבא על הערוה פסול לעדו' וזה העד נהי שלא יהיה הנאמר עליו עדות להיותו עבריין מ"מ לעשותו חשוד ליכא מאן דפליג ובסי' ד' אחר שהאריך הרחיב מה ר"ל חשוד ומה ר"ל מוחזק סיים וכתב וז"ל ומעתה תבנא לדיננא דמי שהוחזק בעובר עבירו' אפי' אין עדים וראייה וטענה הוי רשע גמור ופסול לעדות שאם חזקה זאת יש לה כח לחייבו מיתה וכו' כ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו שילקה על חזקה כזו ושיקרא רשע וכו' ולא שייך הכא לא קלא ולא ריננא דקלא אלא רינה דקלקלה מפני שהוכפלו ביה הצרות ע"כ:

ואפי' מהר"א קאפסלי שם המבקש זכית העד הלזה לא חלק על עיקר הדין כי אם באומרו וז"ל הראה מעכ"ת כי בנדון הזה וזה לך האות שאלו היה כן (יראה תשוד כדלעיל) למה לא הקשיבונו בכל זאת לא לנו אדוני לא לנו ומזה אני רואה כי דבריהם הבל מעשה תעתועים ולמען השיג מבוקשם להתיר הנערה מאיסורה עשו הדבר הזה והשיתו על העד עלילות דברים ע"כ וסוף כל סוף העיד עליו מהר"א קאפסלי שעשה תשובה ארוכה כיעש"ב לא כן בנדון שלפנינו דכבר הוא מוכתב בפנקס בית דיננו מזה זמן רב להרחיק הביעור מן הדומה לו ופיזור לרשעים וכנז"ל וגם אחר כל עמל וטורח ויקח קרח בית אחרת בשכונה אחת ובמרדו עומד כאשר העיד העד השני שעדין שיכניס אתם בתוך טומאותם ובאופן כזה גם הרב מהר"א קאפסלי החולק יענה אמן ככל כחו וכן אני רואה בתשו' מהר"י חן ז"ל הובאה תשי' בתשו' מרן הישנות סי' יו"ד שהוא נשאל על נדון גופיה של הזקן אהרן החולק עליו וכתב על אבשלום העד וז"ל ואם נפרש חשוד על העריות רגיל עם העריות ומתייחד עמהם וקול יוצא עליו שפרוץ בהם וכמו שכתב הטור והרבה מן המפרשים נראה שאבשלום העד כיון שלא הוחזק שרגיל עם העריות וכו' עי"ש נמצא שבמחלקותן עם הרב זקן אהרן דכי סרכין תלתא הוא מחלוקת במציאות מה שאינו בנדון שלפנינו וכן נראה להדייא מתשו' מרן הישנות סי' ב' ד"ד ע"א וז"ל ובעדות שהיה רודף אחר אשת איש אין לפוסלו אפי' לדברי המפר' דחשוד על העריות דפ' ז"ב שהוא רגיל וגם בעריות ומתייחד עמהם וסנו שומעניה ואפילו לדברי הפוסקים כרב ששת דפסול וגם לגורסים דמודה רב נחמן דפסול לעדות אפי' לעיולא הכא שאני שלא נשמע עליו כ"א פעם זו בלבד ואף גם זאת לא נשמע אלא ע"פי האשה עכ"ד והוא מכיון אל כל האמור כדברי החולקים על נדון הרב זקן אהרן דנדונם שאני דלא הוחזק לא כן בנדון שלפנינו וכאמור ומבורר:

ולא נכחד שענין זה לאו כ"ע מודים בו רצוני שיהא נפסל לעדות בחשדה ואפי' תמידית כמבואר בכ"י בא"הע סימן מ"ב ובח"מ סימן ל"ד ובכנ"הג כאן ושם וגם מתשו' זאת דסלקינן מינה משמע כן שהרי בההיא קאמר אפילו לפי דברי המפרשים כלומר וליה לא ס"ל וכן הוא האמת דמרן השמיט דין זה מהשתי שולחנות א"הע וח"המ ומורם דוקא הוא שהעלם על השלחן הטהור כיע"ש ולדעתי טעם מרן שהשמיט דין זה מס' הקצר אינו אלא מפני מה שהדר ביה בבד"ה בדעת הרמב"ם וצירפו לחולק לדעת המפרשים וכיון דס' הקצר הוא עשוי לארצות המערב דפסקי כדעת הר"מ ע"ז השמיטו ולא ראיתי עדין לפי מרוצת למודי בענין זה מי שנתעורר לתת טעם למה השמיט מדן דין זה מפ' הקצר מאחר דהרי"ף והרא"ש ובנו הטור והתוס' אשר מימיהם אנו שותים הם הם ראשוני המפרשים דאפי' בחשוד וסנו שומעניה פסול לעדות אשה בין לאפוקי בין לעיוליה אם לא דכיון דראה עינו דהרמב"ם חלוק עליהם השמיטו מס' הקצר העשוי לארצות המערב דהרמב"ם הוא מאריה דאתרייהו:

ושוב חפשתי בס' יד מלאכי דקצ"ב ע"ב ומצאתי שכתב וז"ל כלל זו נקוט בידך כל מקום שהרב מהריק"א פוסק דין בב"י דעתו לפסוק לכל המקומות וכו' אבל כשלא פסק בב"י ההלכה אלא בס' הקצר דעתו שלא יחוייב אותי פסק אלא בארצות המערב לבד כי הס' ההוא מיוסד כולו ע"פי הרמב"ם וכו' עי"ש ועם שיש לצדד ע"ז עי"ש עוד. עכ"ז לדין זה שלפנינו לפום ריהטא אין לנו טעם נכון יותר מזה:

איך שיהיה אחר דנתברר כשמש בחצי השמים דדעת מרן בס' הקצר חלוק בעיקר דין זה מאן ספין ומאן רקיע לעשות עיקר מדין חשוד אשר לפנינו אפי' שנדון שלפנינו הוא ענין רע ומר שאלו היה נדון זה לפני מרן ז"ל היה מוציאו מדין חשוד ומכניסו בדין מוחזק לרע מעללים לדון אותו באש ובמים מדינא דגמ' סוקלין על החזקות וכו' לעולם לכל אפייא אנחנו בדור יתום כזה ובפרט איש בער ודן יחידי כמוני היום בעונותי איככה אוכל לסמוך על פרט זה ולחלק בין הנושאים בלי משען ומשענה וע"כ יצאתי לשוטט בספרי הפוסקים אשר בית ישראל נכון עליהם ומצאתי הון לי בתשו' מהרשד"ם חא"הע סי' ן' דבר חשוב לקבל אלפא שממנו יצא לחמה של תורה לפסול החשוד הזה שבנדון שלפנינו ואפילו מרן הק' יענה אמן בכל כחו ונביא דבריו בצורתן כי כמעט הם דעות שונות לנדון שלפנינו שנדונו היה שהעידו בחסרון לי ולא מלאו לבו להתיר מטעם ידים שאינן מוכיחות לא הויין ידים ע"ז כתב וז"ל אבל כאשר ראיתי מקום לסמוך עליו כגון שיש טעם או טעמים אחרים בנ"ד אז פסקתי להתיר בלי שום פקפוק וכו' והטעמים המצטרפים אשר ראוי לסמוך עליהם הם אלו א' והוא עיקר גדול פיסול העד מוסקו יש"ו אשר העידו עליו היותו רובע ונרבע ואע"ג דנר' דאיכא פוסקים מובהקים דלדעתם חשוד על העריות כשר לעדות אשה לעיולה ואם נתפוס פי' ר"ת הפי' בא על הערוה ממש מ"מ כיון שלדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ובנו הטור ז"ל פסול בין לאפוקיה בין לעיוליה וגם התוס' אשר מימיהם אנו שותין סברי הכי גם הרב המגיה ז"ל שהוא אחרון כתב וז"ל דין פסולי עדות מן התורה פשוט ומבואר בפ' ז"ב שהפסולים אינם כשרים לעדות אשה לא לעייולא ולא לאפוקא והיה ראוי לסמוך עליהם אפי' כשהיו הקידושין במאמר כהלכתו. כ"ש השתא בנדון זה שפסלתו קלקלתו ותקנת הבחורה הזאת נראה מ"ש הרא"ש ז"ל כלל ל"ה וז"ל תחילת דברים נ"ל כי עקוב יעקב אותו יעקב הרע מאד לעשות להוציא קול על בת ישראל שנתקדשה ולא הזכיר עריה וראוי להענישו על ככה פן ירבו המתפרצים לזלזל בבנות ישראל ולהושיבן עגונות הניכר לכל כאומדנא דמוכח שאינו אומר אמת כי כבר נהגו וכו' עד ואינו דבר מצוי שאדם נכבד והאשה נכבדת יעשו במחשך מעשיהם וכו' עד ואפי' היה מביא עדים היה צריך לדקדק אחריהם בכל מיני ר"וח וג"כ שיהיו אנשים שלא יצאו עליהם שם רע להתירם לעדות אשה ומכל אלו הדברים נראה שאין ממש בדבריו עכ"ל הרא"ש ז"ל ואם כן גם אנחנו נאמר שהגע עצמך דבנדון אחר היה ראוי להחמיר קצת ולא לפסול העד ואפי' שלא היתה נמשכת החומרא אלא מצד איזה פוסקים יחידים מ"מ בנדון דידן הזה הסברה היא בהיפך שאפי' היו פוסלים העד הפוסקים היחידים היה ראוי לסמוך עליהם כיון שיסוד מעשה הקידושין רעוע אפי' לפי עדויות שנקבלו יעו"ש שהאריך עוד:

ואל יאשימני הקורא החביב אם הכבדתי את לבו בהעתקת לשון ארוך כזה כי באמת זכיתי בקופתי וממנו ישועתי כדין עסק ביש דמובטחני בקורא דאחרי לומרו תשו' מהרשד"ם הלזה וידקדק באותיותיה הא ודאי יקרא בקול גדול כי נדון דידן עדיפא באלף דלפי ידות וראוי לסמוך על הפוסקים הרבים ונכבדים שסברי לפסול בחשוד וסנו שומעניה שאם מוהרשד"ם קרא על נדונו עדות הקדישין רעוע מפני שיש מי שהעיד שלא אמר לי והיה נ"ל להחמיר מטעם דידים שאינן מוכיחו' לא הויין ידים ומפני רעוע זה תקע אהלו ויתן במקום נאמן לסמוך לדעת הפוסקי' הגדולים הפוסלים בחשוד:

אנן מה נענה על נדוננו החשיך דאית ביה ריעותות לאלפים ולרבבות שמלבד ההפרש שהיה בעיקר המאמר הקידושין בין העד הא' להעד הב' שהעד הא' ג' פעמים טעה בלשון הקדושין וחוסר בטבעת זאת ופעם אחת תיבת לו דלא מעט הם הפוסקים הפוסלים מטעם זה. ועיין יד אהרן א"הע סי' כ"ז הג"הט אית ז' ועיין בתשו' שפת אמת טירני קובץ קטן באורך בפרק האשה כי לא היתה בזה קדשה:

ואני לא רציתי ליכנס בפרט זה כי הפנאי אינו מסכים לטייל ארוכות וקצרות בכל המסתעף בנדון שלפנינו כי עול רבנות זה הוא עול ברזל ולא בדרך הפלגא ומלבד אותם ההכחשות המבוררות שבין העד הא' להעד הב' ומלבד זה ג"כ ההכחשה הגדולה והנפלאה אשר דנינו עליה שכל הפוסקים מסכימים בה להחשיב העדות בטלה אפי' בד"מ הקל כי היא בגופא של עדות הקדושין וגוף המעשה וכאשר הארכנו לעיל מלבד כל זה כי העד המכוער הלזה כבר נפסל מדאורייתא בעדות כ' אנשים כשרים בחילול שבת ומלאכה דאורייתא ולא הוצרכנו לחתר אחר פרט חשוד על העריות ומתייחד עמהם כ"א להחזיק נדון שלפנינו בכל חיזוקי סופר ולסתום פי כל המקטרגים שיוכלו לצאת להחזיק הנערה בחזקת מקודשת או להצריכה גט מספק ע"פי איזה עילה או סיבה וסברת איזה פוסקים כי לא איפרק כי כותלי בית המדרש מלאים זיו ולא סגי דלא ימצא איזה פוסקים יחידים וחוששים בפרט מהפרטים. על כן על כל דברי האגרת הזאת הוא שנטפלנו להעלות בספר ובדיו גם פרט דין החשוד אשר מפי מהרשד"ם גופיה כבר אתה שומע תרתי האחת דהפוסקים הגדולים והרבים אשר בית ישראל נכון עליהם סברי לפסול החשוד לעדות אשה בין לאפוקא בין לעיולא וצירף עמהם גם דעת הרמב"ם מאריה דאתרין נגד מה שהעלה מרן ז"ל בבד"ה זאת שנית דקול שופר שומעת נפש הקורא מפי מהרשד"ם שאפי' היו הפוסקים הפוסלים בחשוד מועטים ויחידים היה ראוי לסמוך עליהם בנדונות חשכים צלמות ולא סדורים כאלו ובפרט בראותו מ"ש הרב אשדות הפסגה ד"ן ע"ב לפסול דאורייתא מי שמגלח זקנו בתער כאשר יגלח היוסף העד אשר לפנינו הא ודאי אחר כל אלה הדברים תנוח נפש הקורא בלומדו דברים ככתבן ובקול גדול ולא יסף יאמר הותרה רחל בת אברהם משולם הותרה ואינה צריכה גט ואפי' ריח גט וכל מעשה הקידושין היו מעשה קוף בעלמא בזה תל"ית עלה בידינו גם הסעיף הב' מלובן ומזורז בלי שום פקפוק תל"ית:

הסעיף ג' בביטול עדות הב' ומכאן מודעה רבא לאורייתא שכל עצמו של סעיף זה אינו בא אלא כדי להוציא מלב החוששין לעד אחד ולהצריכה גט מספק להורות לכל באי עולם שגם מפאת זה נדון דידן התעלה עד להפליא ואפי' החוששין האלו בנדון שלפנינו עונים ואומרים התר התר בלי שום גט ושום פקפוק:

ראשונה נביא דעת החוששין למקומותם בארשות"ם. הא' אדם הוא הסמ"ג הביא דבריו רבינו הטור ז"ל. ב' הרא"ם ז"ל הביאו הסמ"ג שם וכתב וכן פסק ארא"ם. ג' אדם גדול אחד שהביא הרא"ם כמו שהביא דבריו הגהמ"יי. ד' ה' ו' שלשה המה מטיבי הלא המה חכמי טוליטולא הובא תשובתם בתשו' מהר'י ן' הרא"ש הנ"מ סי' פ"ב שהיא התשו' נגד הר' חיים הארוך שהיתה ביד מרן ב"י א"הע סי' מ"ב וכתבו על רבינו חיים הארוך וז"ל כתב על ר"מ מקוצי לית דחש לקמחיה ע"ז לבד היה ראוי וכו' וגם רבינו יעקב בנו של רבינו הגדול הרא"ש הסכים לבעל הסמ"ג לזה שהמקדש בעת אחד חוששין לקדושיו ועוד כי ראיותו חזקה ובריאה מדקה' מאי הוי עלה וכו' וכן אנו מודין בכאן שבע"א צריכה גט ע"כ והרב ערוך השלחן א"הע אות מ"ב כנר' שהיתה תשו' זאת בכ"י בידו שאני רואה אותו מעתיק ממנו דברים ככתבן. ז' דעת מוהרי"קו שורש ק"א לפי מה שהבין בדבריו הרב עה"ש שם ממה שלא התיר כי אם בסבלונות ולא בקדושין וכן המשיך גם כן בסברת מוהרי קורקוס ז"ל מוהר"י חנראלי ז"ל סימן א' דף ס"ז עמוד א' עי"ן שם. ח' והסכימה דעתו לזה הרב הנז'. ט' המרדכי ז"ל משם ספר החכמה הביא דבריו הרב ע"הש שם שסיים וכתב ולא היה כח ביד המתירין להוציאה בלא גט. יו"ד מהר"מ מפאדובה סימן ל"ב. י"א מוהר"י מינץ סי' י"א. י"ב מהרש"ך ח"ב סי' קכ"ח וכתב דמעולם לא בא מעשה לידי במקדש בעד אחד ואם היה בא לידי הייתי חושש להחמיר. י"ג מוהרח"ש סי' י"ג וי"ט. י"ד מוהר"י הלוי בתשו' כ"י הביא דבריו הכנ"הג סי' מ"ב הגהב"י אות י"א ט"ו הרב צבי בתשו' סימן קט"ו וז"ל אלא דחזינן לקצת רבותינו האשכנזים דחשו לס' הסמ"ג בשם הרא"ם ע"כ וכלומר דגם הוא חושש וכתב דאם נראה ממוהר"ם מפאדובה סי' ל"ו דמיקל היינו בצירוף טעם אחר דהיה שם ע"כ. ט"ז רבינו ברוך ז"ל הובא בתשו' ריא"ז הביאו מוהרימ"ט ז"ל חא"ה סי' מ"ג שראה תשו' ריא"ז שכתב דרבינו ברוך פסק דחוששין. טו"ב הרב עצמות יוסף בחי' לקידושין דק"א ע"א וע"ד ה"ר הכנ"הג שם דגם הוא מן המחמירין אם לא דאיכא ריעותא אחריתי והר' כנ"הג תמה עליו וז"ל ודיני מודה לו בזה דאם אותה ריעותא אחריתי ראוי לחוש לה בפ"ע להחמיר מה צורך לחששת ע"א וכו' ע"ש. ח"י ואלו הרב ז"ל גופיה בתשו' הובאה בעדות ביעקב סי' י"ז כתב וז"ל מ"מ יש לחוש למאן דמחמיר אפי' במ"ק בעד אחד והוא ז"ל בקש ריעותא אחריתי דהוה הכחשה בדבר כדי שלא לחוש עי"ש ובתשו' בעי חיי א"הע סי' ט"ו דכ"ד ע"ב כתבו ג"כ וז"ל וכבר כתבתי בתשו' הא' דמעולם לא סמכתי להתיר קידושין שנעשו בע"א אם לא שיש ריעותות אחרות ע"כ ודוק או מהו ריעותות ולא ריעותא דנראה מחמיר יותר ועיין שם בסוף התשו' שכתב דאילולי טעם קידושי תרמית של אביה היה מקל כיון שיש לו סמוכות מרוב הפוסקים ובכללם הר' ב"י ז"ל שלא חשש לקידושי ע"א עי"ש. י"ט מוהר"מ אמארילייאו ז"ל הובאו דבריו בתשו' ר' אבהו הר' כרם שלמה סי' כ"ה שהביא הא דמהרימ"ט בשם ריא"ז הנז' וסיים וכתב וז"ל וא"כ מאחר דרבים ונכבדים סוברים כן הלא המה ר"ת ורבינו ברוך שהביא ריא"ז וסמ"ג ורא"ם שהביא המרדכי. כ' והרב ת"הד. כ"א והרב המפה וז"ל ומעתה מאן ספין ומאן רקיע לעשות מעשה שלא להצריכה גט ע"כ. כ"ב הרב מהר"א ישראל ז"ל בס' אמרות טהורות סי' מ"ב. כ"ג גאון עוזנו מוה"ר מוהריט"א ז"ל הובאו דבריו בתשו' הרב בירך משה גאלאנטי דקכ"ט ע"א והיא ל"ו נדפסה בס' הב קדו' יום טוב סי' ט' בהך עניינא ממש אם חוששין לקדושיו בע"א וכתב הכלל גופיה שמסר לנו בס' שמחת יו"ט סי' ע"ה דבאיסור ערוה יש לחוש לכל החומרות אפי' נגד מרן ז"ל עיש"ב. כ"ד והרב ערוך השלחן שם אחר שהביא אותה שהבאנו לעיל בשמו סברת החוששין סיים וכתב ומי יקל ראשו נגד הני רבוואתא באיסור ערוה והביא הך שכתב מוה"ר מוהריט"א בס' שמחת יו"ט ושורש קבלה זו הלא היא כתובה. כ"ה בס' משאת משה ח"א חא"ה סי' ה' דברי' כהווייתן עיין עליהם. נמצא דדעת המחמירים בודאי הם חמשה ועשרים פוסקי' וכנז' שנחשוב לא בין המקילין ולא בין המחמירין דעת ר"ת והמרדכי דבמחלוקת הוא שניי מה דעתם נוטה אם להקל או להחמיר ביעויין באחרונים כי איני יכול להאריך:

זאת היא החומת ברזל העומדת לפנינו ובעזר משדי נחנו נעלה ונבקיענה ונשליך עליה שבעה סוללות כדי להוציא דין שלפנינו בהיר בשחקים כי אין לענין זה אחוה וריעות בנ"ד בשום אופן ואל יאשימוני הקוראים כתבי זאת אם הסוללה הראשונה היא באה בקול מים רבים מהנפת התריסין ואבני בליסטראות שבאמת מקרא דאחרי רבים להטות במקום חזקת פנויה כאשר הוא באמת ענין הקידושין שורף כליותי ולבי ונלאתי כלכל ולא אוכל:

הסוללה הראשונה בכבוד רבותי! נעמוד לענין! א' רב משה גאון בשערי צדק ד"ט ע"א וע"ב דהמקדש בע"א הלכתא היא דלית למיחש לה בה כלל. ב' כ"הג. ג' הרי"ף. ד' הרמב"ם ז"ל. ה' הראב"ד דלא פליג עליה. ו' הרשב"א שהביא מרן הב"י וכתב מי סנו כ"הג והרי"ף והר"מ וכל הגאוני' וכל האחרונים שאתה מחמיר על עצמך יותר מאלו ע"כ א"כ נקוט לשון הזהב שכתב כל הגאונים לא פחות משלש. ז' ח' ט' וכל האחרונים עוד שלש. יו"ד י"א י"ב י"ג מוהר"ם ב"ב בתשובת מימוניות הלכות אישית סימן ב' והובאה בתשובת הרשב"א סי' תתנ"ו. י"ד רבינו שמחה. ט"ו וראבי"ה הביא דבריהם הגמ"ו פ"ד מהלכות אישית. ט"ז ההג"ה שם. טו"ב הריטב"א בחי' לקידושין דס"ה ע"ב וז"ל אין חוששין לע"א דגזירת הכתוב הוא דבאיסור ערוה אינו פחות משנים ע"כ. ח"י הרב בעל העיטור. י"ט ורבינו חזקיה הביאם הרא"ם במים עמוקים סי' ל'. כ' הראם ז"ל שם. כ"א האגודה פרק האיש מקדש. כ"ב הריא"ז הביא דבריו הש"הג. כ"ג הש"הג עצמו. כ"ד רבינו ירוחם נתיב כ"ב ח"ב וסיים דכן כתב. כ"ה הרמ"ה. כ"ו והסמ"ק הביאו מב"י ז"ל. כ"ז רבינו האיי גאון. כ"ח ורבינו גרשום מאור הגול' ה"ד מהר"מ אלשקא' סי' צ"ט. כ"ט מהר"מ אלאשקר גופיה. ל' התשב"ץ בח"א סימן ע' וסימן ק"ל ובח"ג סימן פ"ד. (עיין יד אהרן בהגהב"י אות מ"ב מה שתמה ע"ז והוא פליאה נשגבה ואין לנו לומר אלא סמי חדא מקמי תרתי ולא הזכיר לחולק כ"א הסמ"ג ולא הסמ"ק ומי יודע אם נפלו טעיות דהרבה הורקו תשובות הללו מכלי אל כלי כאשר תראה עוד סמוך ונראה). ל"א הרשב"ש בנו בסימן י"ד ובסימן שצ"ה ובתשובה כ"י אשר בידי שבהם הרבה תשובות אשר לא נדפסו והיו ביד הרב כנ"הג במ"ש במקום אחר ושם הביא תשובת הרב מר אביו אותה דח"א סי' ע' בדמותה וסיים וכתב וז"ל והיא מספקת לשאלתך וכו' מצד התשובה מצוה להעתיקה פה כיון שאינה בדפוס וז"ל ושאר טענות שבאו במכתבך יש בהם משא ומתן אם מפני חמת הרבה שנתן לה בו קידושין שהיה דבר מועט שהוה פת הבאה בבסנין או בענין דיהו חוששין שמא שוה פרוטה במדי ולענין טענת השכרות אינה כלום דשכור כל שלו הגיע לשכרותו של לוט כל מה שעשה עשוי. ולענין אונס שינה אינו כלום שהישן אינו מדבר ואי נים ולא נים תיר ולא תיר מעשיו קיימין. אבל מחמת שלא היו שם אלא משום נתבטלה הקידושין ואין בדבר בית מיחוש עכ"ד בתשובה כ"י הנז"ל ולענין שכרות עיין בנדפס סימן תקפ"ה דקט"ו ע"ב. הרי אב ובן שראו את החדש בדברים ברורים בשמלה. ל"ב הרא"ש. ל"ג רבינו הטור בנו. ל"ד מרן בב"י ובספר הקצר ל"ה רבינו חיים הארוך ל"ו ל"ז ל"ח ג' מרבני שיבילייא שהסכימו עמו כאשר העיד המעתיק בסוף אותה תשובה וזהו ממש מה שאני תמיה להרב ערוך השלחן שהיתה בידו תשובה זאת איך לא הרגיש מה שעשו חכמי טוליטילה לרבי' יעקב ב"הט למסכים לס' הסמ"ג אחרי דאנו רואים דעתו בכל הד' טורים דבסתם ואחר כך מחלוקת הלכה כסתם ואין פוצה פה ומצפצף בזה ואיך לא הרגיש מזה. וגם איך לא ראה שבכל אותה תשובה יש לעמוד עליה ע"כ פסיעה ופסיעה חוץ ממה שהביא מרן הקדוש ב"י ממנה שבזה דוקא האמת אתם ואין ספק דהר' חיים הארוך לא צירף פרטים אלו בפסק דינו כ"א לסניף בעלמא וראייה שהוא הקדוש כשגזרו עליו הנידויים לא התנגד ח"ו כאשר העיד המעתיק וכאשר יפה כיון בשיקול דעתו הרב עדות ביעקב סימן י"ח שבאמת כן היה כי בתומו הלך צדיק שלא להחזיק במחלוקת אלא דשוב הרב רבי יצחק בן ואקא ורבני שיבילייא הסכימו לבטל הקידושין כדע' הרב חיים הארוך מהטעמים הנכונים ומכללם הא דהמקדש בע"א דכל הראשונים מחו לה אמוחא דבר פלא ולא ידעתי מהיכן נולד להם זאת הסברה בטיליטולה לא זמן כביר אחר מלכו' הרא"ש ובניו שכולם קוראים בגרון דאין חוששין לעד אחד ט"ל שהרי מהר"י ן' הרא"ש בתשובה הג"מ סימן פ' הביא ריש התשובה מרן ב"י סוף סימן מ"ב ומהר"מ אלאשקאר סימן י"ו והרב זקן אהרן די"ג ע"ב הביא משם פסקי אחיי. מ' רבינו יחיאל שהביא דעת הרא"ש עדים שנמצא אחד מהן קרוב או פסול דעדותן בטלה ל"ש בשעת הגדה ל"ש בשעת ראייה ל"ש שלא באו כאחד עדותן בטלה וכתב דבדאי הרמ"ה לסמוך עליו להתיר את האשה בלא גט כיון דהיה קרוב וכו' ע"כ עיש"ב ותיפוק ליה דיש לחוש לעד אחד אם לא שגם רבינו יחיאל ורבינו יהודה בני הרא"ש לא חיישי מ"א וכן הוא דעת הב' חכמים ר"י ן' עבאס ור"י אורה בונה שעליהם כתב מהר"י בן הרא"ש תשובתו להחזיק פסקיהם בהיתר אותה האשה וא"כ מאין ולאין דאו להחמיר חכמי טוליטולה. ועל הכל דמרן בתשובת אבקת רוכל דקכ"ו ע"ב כתב וז"ל הטענה הג' שמאחר שכל בני ספרד ובני אשכנז סומכין על הרא"ש ובפרט באיסור והיתר אחרי דברו לא ישנו אין ביד שום אדם לעשות שום מעשה נגד סברתו עכ"ד וכ"כ דודו של מרן ז"ל בתשובות מרן הישנות דף מ"ו ע"ב וכ"כ רבינו בצלאל דיש סימן ר"ב עי"ש ודברי מרן אלו ודברי הרבנים הנז' קוראים בגרון דאפילו לקולא קבלו בני ספרד סברת הרא"ש ובפרט בטוליטולה דאתריה דמר הוא ועכשיו שיצאו אלו תשובו' הר"י ן' הרא"ש ראה שם בסי' נ"ב שגם חכמי טוליטולה קבלו דעת הרא"ש מפני שכל ספרד קבלו דעתו ועם שהוא בנו ז"ל לא נחה דעתו בזה ובא עליהם בטענות מספיקות כבר מוכח שלא נתקבלו דבריו ממה שהעיד מרן בתשובה הנז' על כל ספרד וא"כ מה כחם יפה של חכמי טוליטולה לפסוק דלא כהרא"ש ולקמן נעמוד ע"ז.

תוכן העניינים

כרך של רומי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה