כפי אהרן על יבמות· רבי אהרן בן עזריאל
דף יד:
על פלוגתא דרב ושמואל אי עשו ב"ש כדבריהם או לא עשו ת"ש אעפ"י שנחלקו ב"ש וב"ה בגט ישן ובצרות ובאחיות ובספק אשת איש ומגרש אשתו ולנה עמו בפונדקית בכסף ובשוה כסף בפרוטה ובש"פ לא נמנעו ב"ש מלישא נשים מב"ה וב"ה מבית שמאי להודיעך וכו' ר"ש אומר נמנעו הן מן הודאי ולא נמנעו מן הספק וכו'. והנה השתא הכא זיכנו ה' ויצא לאור האי ספר'א רבא לעט"ר מוה"ר מהריט"א זלה"ה הכי נקר' בשם קדושת יו"ט וחזי הוית בסי' נ"ד יתיב רמי ומקשה מברייתא זו עלה דאמרינן בירושלמי דגיטין פ' הזורק עלה דמתני' דהמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקית דב"ש אומרים אינה צריכה הימנו גט וב"ה אומרים צריכה הימנו גט אמר ר"י בר בון ב"ש כדעתיהון וב"ה כדעתיהון ב"ש דאינון אמרין לא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר אינון דאמרין מזוהמת היא מלפניו ואינו חשוד עליה לפיכך אינה צריכה הימנו גט שני ב"ה דאינון אמרין אפי' הקדיחה תבשילה אינון דאמרין אינה מזוהמת מלפניו והוא חשוד עליה לפיכך צריכה הימנו גט שני ע"כ נמצא דכפי"ז אפי' ב"ה אזלי ומודו דאם גירשה משום דבר ערוה אינה צריכה הימנו גט ב' כיון דמזוהמת היא דבסברא זו לא פליגי אב"ש וכו' וא"כ מאי קאמר הכא במגרש את אשתו וכו' לא נמנעו ב"ה לישא נשים מב"ש מהי תיתי דימנעו אי משום דאשה זו שנתיחדה לדעת ב"ש אינה צריכה גט ולדעת ב"ה היא אשת איש הא באופן שהיא מגורשת לב"ש דהיינו משום דבר ערוה אפי' ב"ה מודו דלא חיישי' שמא בא עליה דמזוהמת היא בעיניו ואינה צריכה גט ב' וק' על הירושלמי מברייתא זו עכ"ד:
ואני עני הדעת והתבונה אחרי בקשת המחילה הראויה לגודל חכמתו נלע"ד שיש ליתן כנגד היסוד אשר בנה הרב דלפי אוקמתא דר"י בר בון בירוש' דב"ה לטעמייהו דמגרש אפי' הקדיחה תבשילו וכיון שכן אינה מזוהמ' וחיישי' שמא בא עליה ואמטו להכי צריכה גט ב' וכ' הרב ז"ל דאפי' לדעת ב"ה אם גירשה משום ערות דבר אינה צריכה גט ועל יסוד זה בנה עליה דייק ולע"ד איכא למישדי ביה נרגא ולומר דלא פלוג רבנן דכיון דמגרש לדעת ב"ה אם הקדיחה תבשילו א"כ אף כשגירש משום ערוה צריכה גט דלאו כ"ע ידעי שגירש משום ערוה ויאמרו שגירש משום שהקדיחה תבשילו ויוציאו לעז על בניה שהם ממזרים ושוב זיכני ה' ומצאתי כדברי להר' תויו"ט בפ' הזורק משנ' ד' עלה דהמגר' את אשתו בגט ישן דב"ש מתירין וב"ה אוסרין כ' וז"ל ובירוש' מפרש דאזלי לטעמייהו דב"ש אית להו בסוף מכילתין לא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר הילכך מזוהמת היא בעיניו ואינו בא עליה וב"ה אית להו אפילו הקדיחה תבשילו יכול לגרשה ואינה מזוהמ' בעיניו וכו' וכה"ג פליגי לקמן במגרש ולנה עמו בפונדק (תוס') ואע"ג דלב"ה אפשר שמגרשה משום דבר ערוה מ"מ גזירת חכמים היא שיאמרו שגירשה משום שהקדיחה תבשילו ואינה מזוהמת בעיניו עכ"ד. ומעתה אתי שפיר סוגיא דתלמודא שאמרו לא נמנעו כי היה להם למנוע מט' דלא פלוג ויוציאו לעז כי לא ידעו שנתגרשה משום ערוה:
שבתי וראיתי תנא דמסייע ליה לרבינו הגדול ז"ל הוא ניהו הרדב"ז ז"ל בישנות סי' זר"ע שנשאל על אשה שגירשה בעלה משום זנות ושוב נתיחד עמה אי בעיא גט לדעת ב"ה והשיב גרסי' עלה בירושלמי וכו' הרי לך בהדיא דב"ה אזלי לטעמייהו דאפי' הקדיחה תבשילו מצי לגרשה אבל אם הוציאה משום ערוה מודו לבית שמאי דמזוהמת היא ולא בעיל לה וכו' ול"ל דגזרו ב"ה היוצאה משום ערוה אטו היוצאת משום דהקדיחה תבשילו משום שלא תחלוק בנשים דהיא גופא אינה אלא חומרא בעלמא וכו' והבו דלא לוסיף עלה ודוקא היכא דגירש משום שהקדיחה תבשי' צריכה גט ב' אבל משום ערות דבר מזוהמת היא ולא חשיד עלה ע"ש הנה מבואר כדברי הר' ז"ל ומעתה תנוח ותעמוד קו' הרב ז"ל בחוזק ויש להעיר קצת על הרב ז"ל כי לא זכר שר תשו' זו ולא דברי התויו"ט. ולענ"ד נר' לישב ברייתא זו לשי' הירושלמי דהנה בגיטין דפ"א אוקמוה הך פלוגתא דב"ש וב"ה במגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק דב"ש ס' לא אמרי' הן הן עדי ביאה הן הן עדי יחוד וב"ה ס' אמרי' הן הן עדי ביאה הן הן עדי יחוד ולשי' זו שפיר אמרו לא נמנעו ב"ה מלישא נשים מב"ש דלב"ה היא האשה אסורה ממש וזהו דלא כאוקמתא של הירושלמי ומעתה אפ"ל דבהא פליגי ת"ק עם ר"ש דת"ק ס' דט' דב"ש וב"ה בפונדק הוא משום הן הן עדי ביאה וכו' ואמטו"ל ערבינהו ותנינהו גט ישן ופונדק בהדי הנך דהיה להם לב"ה למנוע ולא נמנעו ור"ש ס"ל דט' דגט ישן ופונדק היינו כמ"ש הירוש' דב"ש לטעמייהו וב"ה לטעמייהו וא"כ ליכא פלוגתא ואם גירש משום ערוה אף ב"ה מודו דאינה צריכה גט ב' וזהו שאמר ר"ש נמנעו הן מן הודאי כגון צרות ואחיות וכיוצא שהם ודאי אסורות ולא נמנעו מן הספק שהיא לנה עמו בפונדק שהוא ס' אי בעל או לא והצריכו ב"ה גט ב' לא נמנעו מלישא אשה זו דט' דפלוגתייהו תליא בהך דלא יגרש אלא א"כ מצא בה ערות דבר ואף ב"ה מודים אם גירשה משום ערוה דאינה צריכה גט ומשו"ה לא נמנעו ופליג את"ק ר"ש גם בעיקר הט' דפונדק דלת"ק הט' הוא משום הן הן עדי ביאה ושקולים הם עם צרות ואחיות שיש צד איסור ואפי"ה לא נמנעו ור"ש פליג וס"ל דבדבר שהיה צד איסור ודאי נמנעו אבל בפונדק שהוא ס' לא נמנעו כי אעיקרא ליכא איסורא וכמ"ש ומתישב בזה קו' הש"ס בסוגיין שהיק' מ"ש מן הודאי דאיסור' הוא ספק נמי איסו' הוא ונדחקו לישב לא תימא מן הס' אלא אימא מן הסתם אבל לפי פי' זה אתי שפיר דלר"ש בספק שהוא גט ישן ולנה בפונדק כפרש"י ליכא איסו' כלל וע"ז אמר נמנעו מן הודאי צרות ואחיות שהם ודאי איסו' ואיכא איסו' בדבר ולא נמנעו מן הס' שהם גט ישן ופונדק דליכא איסורא וא"כ ר"י בר בון מפרש לה הכי לברייתא ואיהו דאמר כר"ש זה נלע"ד וא"ש את"מ. ועיין הריטב"א ז"ל מה שפי' בספק אשת איש דלא כפרש"י ודו"ק וכ"ז לישב דעת הירוש' דלא תקשי ליה הברייתא אך לדעת הרדב"ז שכ' משם בעל העיטור דהבבלי ס"ל כהירושלמי עדיין ק':
סוף הספר